"פרשת השבוע"
תרומה
בהשתתפות: שמואל וילוז'ני
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.12.14 – אחרי עריכה
שמואל: שלום לכם צופים יקרים, אני שמח שהצטרפתם אלינו, פרשת השבוע היא פרשת "תרומה".
פרשה טובה.
שמואל: היא נראית לי גם רלוונטית.
מאוד. כי אנחנו צריכים להתחיל לבנות את אוהל מועד, כל מה שכתוב כאן.
-
שמואל: בפרשה זו ה' אומר למשה להגיד לבני ישראל שכל איש מהם ייתן תרומה, "ויקחו-לי תרומה: מאת כל-איש אשר ידבנו לבו, תקחו את-תרומתי. כה,ג וזאת, התרומה, אשר תקחו, מאתם: זהב וכסף, ונחשת."
שמואל: האם זה הזהב שהם לקחו ממצרים?
אלא מאיפה הם לקחו את זה? בשביל מה הם ירדו למצרים? כדי להוציא משם את כל מה שיש. אי אפשר לבנות קדושה אם אתה לא מוציא חומר לזה מהטומאה.
שמואל: אי אפשר לבנות קדושה אם אתה לא מוציא חומר גלם מהטומאה.
כי הרצון לקבל הוא החומר של כל הבריאה, של כל המציאות. לכן אתה צריך לקחת אותו, להפוך אותו להשפעה, לאהבה, על אף שהוא בעצמו ההיפך הגמור.
שמואל: וזאת תרומה?
כן, תרום ה', להרים תרומה לה'.
שמואל: תרום ה', תרומה, יפה. ועשו לי לבניית המשכן "ועשו לי, מקדש; ושכנתי בתוכם."
בתוך ישראל. בעצם כאן מדובר איך אנחנו צריכים לבנות חברה. חברה זה המשכן, זה אוהל מועד, זו כל העבודה של הכהנים והלויים, איך לבנות מכל העם מצב, מקום, תכונה, חיבור כזה שבו יתגלה הבורא. בעצם המימוש של כל חכמת הקבלה, של כל הבריאה, הוא בתוך התרומה. איך אנחנו מתחברים, זהב זה "זה-הב".
שמואל: תן לי, "זה-הב".
וכסף זה כיסוי, כיסופים, משיכה.
-
שמואל: השתוקקות, ורואים שקנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם הזה.
שמואל: אדם נטרף בכיסופים אחרי הכסף והזהב. בבורסה אנשים יושבים, אלה החיים שלהם. מצד שני, הבנתי שצריך לקחת את הכיסופים ולהרים אותם מעל האגו.
אז אתה באמת יוצא מהעולם הזה ומגיע לעולם העליון.
שמואל: אחרי שקיבלנו הנחיות בין אדם לחברו, אנחנו אומרים לתת תרומה.
איך לבנות חיבור בינינו שבו יתגלה הבורא. זו בעצם כל התורה, לא צריכים עוד כלום. מטרת התורה לגלות את הבורא לנבראים, "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם". משכן זה המקום שבו הוא מתגלה.
שמואל: במרכז החברה, במרכז הקבוצה.
במרכז העם או האנושות.
שמואל: בטבורו של עולם.
איך הוא מתגלה? אם החיבור שאנחנו עושים בינינו, מעל האגו שלנו, כשאנחנו רוצים להתחבר, אם החיבור בינינו, בין כולם, יהיה מותאם לפי תכונת הדדיות, לפי הערבות, לפי האהבה, לפי כל ישראל חברים, כאיש בלב אחד, אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, אם אתה מסתכל על האחרים וכולם כך עושים, אז אנחנו בונים בינינו רשת שיש לה תכונה שמתאימה לגילוי הבורא ואז הוא מתגלה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לזה לחנך את העם.
שמואל: אני זוכר שהייתי בניו יורק בפעם הראשונה בשנת 83, ומעבר להלם התרבותי שאתה מקבל, כמו בן הכפר שהגיע לעיר הגדולה, אני זוכר דבר אחד שהפליא אותי, בתוך הטיימס סקוור, בתוך טבורו של העולם, בין כל האורות, היה בוטקה של גיוס למארינס. כמה זה חכם, מי ציפה לזה?
אני זוכר שהיו מוכרים שם לפעמים כרטיסים לתיאטרון.
-
שמואל: בדיוק ממול היו מוכרים כרטיסים לתיאטרון וממול יש לך אוטובוס שלוקח אותך לנבדה, אתה קם בבוקר ואתה בטירונות של המארינס. ואז אמרתי לעצמי, באמצע היופי או הכיעור של העולם, תלוי איך אתה מסתכל על זה, אתה יוצא מאיזה מועדון, גמור לגמרי, אתה לא יודע מי אתה, אתה כבר מיואש ואין לך כסף, ופתאום אומרים לך "בוא, יש לך עוד צ'אנס, תצטרף למארינס".
אז חשבתי שאפשר לעשות חנות כזאת שבה אתה יכול לקנות את חכמת הקבלה.
דווקא באמצע.
שמואל: דווקא באמצע אזור בילוי, תעשה חנות כזאת בשלוש בבוקר, ואנשים יכולים לעבור ולשבת שנייה, אפילו דקה, לצפות בזה. ואז אתה שואל את האדם, אתה רוצה לממש, אתה רוצה לבנות חברה, אתה רוצה להיות שותף של המדינה? כמו שאמרו לביל"ויים והטריפו אותם לבוא לפלסטינה נגד כל היגיון. כמו שבעל הסולם קרא לבוא לפלסטינה ואף אחד לא הקשיב לו.
כן.
שמואל: איך היום בתוך ארץ ישראל הפנימית שאנחנו רוצים לבנות, אפשר למכור להם את הטריפ הזה, את הטיול הזה, את ההרפתקה הזאת, כך שאדם ירצה להקים חברה שתנצח, שתהווה דוגמה, להיות חלק מעם הבחירה.
טוב.
שמואל: אני הפלגתי, אבל זה מפני ששם הפרשה "תרומה". אני מנסה בכל כוחי לתת את תרומתי הצנועה לחיזוק הרעיון הזה שיקדם אותנו, שיציל אותנו, שאנחנו חייבים לממש אותו כי זה תפקידנו.
עכשיו אנחנו מתקרבים, ואני כל פעם נדהם מהקצב, אני לא חשבתי שבכלל זה יקרה בחיי.
שמואל: שאתה תזכה לראות את זה.
כן, חשבתי שזה יהיה כמו שלמדתי עם רב"ש. ישבנו כמו בכפר, אחרי הבית שלו היה פרדס מצד אחד, שדה מצד אחר, ובית קברות מצד נוסף.
שמואל: נכון.
זה היה כל כך יפה, היינו יושבים ולומדים בשקט, לא היה עובר רכב אפילו קרוב לשם, אולי פעם בחצי שעה. ופתאום באותן השנים שנסעת לניו יורק, 83-85 משהו כזה, הכול התחיל לתסוס, ופתאום העולם השתנה תוך 20-30 שנה לכאלו מצבים.
שמואל: אבל ההתפתחות הטכנולוגית, ההתפתחות המדעית, איפה האדם בתוך זה?
כן, אבל האנשים השתנו.
שמואל: השתנו למה? הם נהיו יותר אגואיסטיים.
העולם נעשה כל כך אכזרי, זאת אומרת הוא דורש התקדמות רוחנית לעומת זה כדי להיות מאוזן, ואנחנו לא מביאים לו את זה. לכן אני ממש נמצא במבוכה גדולה, כי התקדמות העולם היא הרבה יותר מהירה מההתקדמות שלנו בהפצת חכמת הקבלה, בהפצת החינוך הנכון, בהתקדמות למטרת הבריאה ובהתקדמות האמצעים איך להשיג את זה, איך להינצל ממה שמתקרב.
שמואל: האם זו לא שאלה של תרומה, שאלה של כסף? כי כעקרון אתה יכול היה להיבחר לרשות הממשלה אם יש לך מספיק כסף, כל אחד יכול לקנות את המשרה הזאת.
בטוח שבכסף אפשר.
שמואל: זה מה שאני אומר. אני אומר שצריך להשקיע כמות כסף כזאת כדי לתת את התרומה הזאת, כדי למכור את חכמת הקבלה, למכור את התרופה הזאת כדי לממש חברה חדשה. כי זה חומר הבריאה, איך אתה מתעלה מעל האגו שלך.
הבורא נותן רק לאנשים מיוחדים לעשות את זה, ולפי תנאים מיוחדים. אנחנו רואים שגם בעבר, בזמנים שהתורה מספרת לנו, איך שמואל הנביא היה עושה את זה, וגם לא בקלות.
שמואל: שמואל הנביא מעביר תקופה, הוא מעביר מדרגה רוחנית. ממדרגה של נבואה, של נביא, הוא מעביר את זה למדרגה של מלך.
בסדר, אנחנו גם כן צריכים.
שמואל: אני מנסה למצוא בטקסטים את הכוחות האלה, לשאוב את הכוחות האלה כדי שכשאני אצא מכאן אני אוכל להמשיך להיות בפעולה של השפעה, ולא רק בהנאה רגעית כי עכשיו שתיתי משקה טוב או היה לי נורא נעים כי כל כך כיף להתעסק בחומר הזה, אלא יש מטרה, מטרת הבריאה.
צריכים להסביר לאנשים עד כמה אנחנו מחויבים לעולם. כל הבעיה עם עם ישראל היא שהוא לא מרגיש שיש לו שליחות, אנחנו חושבים שאנחנו כמו כל העולם, על אף שכל העולם אומר לנו בכל רגע ורגע שאנחנו לא כמוהם.
שמואל: מצביעים עלינו כעל שונים ואנחנו מסרבים לקבל את זה, ובמקרה הטוב אנחנו אומרים שהם אנטישמיים.
כן.
שמואל: ובמקרה הרע אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להיות כמוהם. אז מה צריך?
צריכים לתת תרומה, להביא תרומה. זאת אומרת, כל אחד חייב למסור את עצמו לבניית המשכן.
-
שמואל: יש הבדל בין משכן למקדש?
לא, זה יותר כללי או יותר פרטי, והחיבור תלוי מאיזו דרגה הרצון לחיבור. רצון מדרגת דומם, צומח, חי, מדבר או כהן, לוי, ישראל. רק כאן ההבדל, אבל המגמה היא אותה מגמה.
שמואל: בגלל מצוקת הממשלה, בגלל המערכת השלטונית הזאת, החברה מוצאת את עצמה יותר ויותר דואגת לעצמה אם זה בנושא של רווחה, אם זה בנושא של מצוקה. יותר יותר עמותות סיוע קמות, דברים שלכאורה הממשלה הייתה צריכה לעשות, אבל העם מבין שהוא צריך לקחת את העניינים לידיים.
כן, כי הממשלה דואגת לעצמה, זה ברור.
שמואל: אבל אלו חלק מהדברים שאתה מדבר עליהם בחכמת החיבור?
החיבור לא תלוי בממשלה.
שמואל: לא בממשלה, בציבור.
אנשים צריכים להבין שהעתיד הטוב תלוי רק בחיבור ביניהם והחיבור תלוי רק בהם ולא באף אחד. הממשלה צריכה להיות בתור ניהול אדמיניסטרטיבי בלבד.
-
שמואל: ברור לי לחלוטין. אני אומר, אני אוהב תיאטרון ואתה אוהב תיאטרון, אנחנו מתחברים לקבוצה שאוהבת תיאטרון.
כן.
שמואל: הוא אוהב כדורגל והוא אוהב כדורגל, הם מתחברים לקבוצה של כדורגל. לכל אחד יש את החבורה שלו. איך אני מחבר את זה שאוהב תיאטרון ואת זה ששונא כדורגל לדבר אחד, כך שהם יגידו, אתה יודע מה, שווה להתחבר בשביל זה?
כי אתם מתחברים סך הכול לחיים טובים יותר, כל אחד רוצה חיים טובים, וחיים טובים יכולים להיות רק בתנאי שכולנו נהיה מחוברים בצורה נכונה, ואת הצורה הנכונה הזאת הטבע קובע לנו. זה נקרא אלהים, "אלהים בגימטרייה הטבע", אנחנו לא צריכים להאמין במשהו לא מובן, אנחנו צריכים רק לבדוק מה הטבע דורש מאיתנו.
שמואל: והטבע דורש חיבור.
בלבד. ובתוך החיבור נגלה את הדרגה הבאה של הטבע. כמו שאנחנו מגלים את דרגות דומם, צומח וחי, אנחנו נגלה גם את הדרגה הבאה שהיא נקראת אדם, הדומה לבורא, הדומה לכוח הכי גדול וכללי של הטבע.
שמואל: כלומר, אתה רוצה להידמות לעליון, אתה רוצה להיות דומה לבורא, בוא תצטרף אליי למסע. בוא תצטרף אליי, אני אעלה אותך למדרגה הבאה מעבר לדומם, צומח וחי. היום אתה מדבר, אני אעלה אותך עד לדרגת האלוהות, ואז תראה איזה יופי של עולם נתתי לך.
זה נכון. ואז אנחנו יכולים לצאת לא רק מבעיות שאנחנו עושים בעולם הזה על ידי האגו שלנו, אלא על ידי ההגבלות שיש לנו מדומם, צומח, חי, זאת אומרת מזמן, תנועה, מקום. אנחנו מתעלים לדרגה שהזמן לא קיים בה, הוא נמצא למעלה ממהירות האור, והתנועה לא קיימת כי אתה מכסה את כל המציאות.
שמואל: אתה יושב בבית והכול יסתדר?
אתה נמצא בכל מקום שבעולם בבת אחת.
שמואל: אתה כל העולם.
אתה כל העולם כי אתה מתייחד, זה נקרא דבקות, עם הכוח העליון.
שמואל: אז הטבע, המצב הזה שנקרא אלוהות, הוא מחובר באופן טבעי כי זה הטבע.
כן.
שמואל: הגוף מחובר, הציפורן לא אומרת, היום בא לי להיות במקום אחר. היא לא זזה, היא מקסימום גדלה.
הכול לפי הטבע.
שמואל: הכול לפי הטבע. הטבע לא שואל למה, כי זה הטבע, זה ברור לו.
יש לו חוקים ברורים.
שמואל: יש לו חוקים ברורים.
כן.
שמואל: אתה דורש ממני, כלומר החכמה הזאת דורשת ממני לממש.
לממש את חוקי הטבע, אבל לפי בחירתך.
שמואל: אתה אומר לי, באופן טבעי אתה נושם, עד שאתה מפסיק לנשום מסיבה כלשהי.
עכשיו אני אומר לך, תקשיב, אני מציע לך ללמוד לנשום נכון, או ללמוד לנשום, זו טכניקה.
לא.
שמואל: לא?
זו טכניקה, נכון, אתה אומר משהו.
שמואל: אתה מבקש ממני לדעת משהו, לקחת את עצמי בידיים, אבל אני לא יכול להרים את עצמי לבד. אני יכול שחברים יעזרו לי, אבל איך אתה רוצה שיהיה בי משהו שלא קיים בי?
אתה יכול לקנות תכונות שלא נמצאות בך, שאתה מקבל מהסביבה רצון לקנות אותן, ואתה מעורר את הכוח העליון שהוא עושה לך את השינוי. יש כאן שני דברים.
שמואל: אתה יכול לקנות תכונות שלא נמצאות בך, על ידי זה שאתה מקבל מהסביבה רצון.
ואז אתה מעורר את הכוח העליון שהוא בונה בך את התכונות האלו.
שמואל: זאת אומרת, יש כוח עליון שבונה בי את התכונה הזאת, אני רק צריך שיהיה לי את הרצון לתכונה הזאת.
כן, אבל את הרצון הזה אתה מקבל מהסביבה.
שמואל: אני לא יכול לבד?
אין לך את הרצון הזה.
שמואל: לבד הוא לא קיים בי?
לא.
שמואל: הבנתי.
הוא מתעורר רק כמשהו שמגרה אותך, בשביל מה אני חי, מה יהיה לי בחיים שלי וכן הלאה.
שמואל: את הנקודה שבלב במקרה הזה?
כן. ואז כשאתה נמצא במצוקה, כשאתה חושב על החיים, מה בכל זאת מהות החיים, מה טעם החיים, מה מטרת החיים, בשביל מה אנחנו קיימים, אתה רואה שאנחנו עוד יותר גרועים מהחיות. החיות לפחות לא שואלות את עצמן בשביל מה הן חיות, וכך חיות טוב. עד כמה הייתי שמח אם לא הייתי שואל את עצמי מה מהות החיים.
שמואל: נכון. טיפש וטוב לו.
כן, נכון.
שמואל: הוא גם חווה את הרגע, אין לו מחשבות, מה שהיה היה, זה לא מעניין אותו. אז אולי זה טוב להיות קצת טיפש.
כן, אבל אין מה לעשות, אתה רואה עד כמה אנשים מתקדמים. היום חצי מהעולם יושב על תרופות אנטי דפרסנטיות נגד ייאוש.
שמואל: והחצי השני נהנה מהכסף.
לא, החצי השני לוקח סמים.
שמואל: מחליפים ביניהם את המרשמים. מסממים אותנו בכלל מכל הכיוונים, עם הסוכר ומה שזה לא יהיה. מסממים אותנו, את האוויר לוקחים לנו.
אבל בעניין השאלה הזאת בשביל מה אני חי וכל התסכולים האלה, מאיפה אתה חושב שדאעש וכל התנועות האלה צומחות? רק מתוך תסכול.
שמואל: נכון, ארגון מדוכאים עלי אדמות, היה פעם ארגון כזה, רציתי להצטרף אליו.
אז אין ברירה, אלא להראות לאנשים שאפשר להשיג אלוהות, נצחיות, שאז אתה לא מוגבל, אין לך חיים ומוות, אלא חיים ממש מלאים.
וכל זה אך ורק על ידי חינוך נכון בחברה שמחברת אותך לעצמה, לחברה הזאת, ובתוכה אתה מגלה את המדרגה הבאה שלך. אתה כאילו עובר מעולם לעולם, כאילו מעלה את עצמך במעלית כזו, ומתחיל לראות ולהבין שהכול מסתדר אחרת לגמרי, וקודם "היינו כחולמים".
שמואל: "בשוב יהוה, את-שיבת ציון-- היינו, כחלמים. ב אז ימלא שחוק, פינו-- ולשוננו רנה: אז, יאמרו בגוים-- הגדיל יהוה, לעשות עם-אלה. ג הגדיל יהוה, לעשות עמנו-- היינו שמחים."1
אבל צריך להגיע לציון, מה זה ל"ציון"? ליציאה כזאת מהחיים שלנו.
שמואל: "כי מציון תצא תורה,"2.
צריכים להיות "עם חופשי בארצנו", ברצון שלנו, אחרת זה לא ייצא.
הכול מסתדר למקום אחד, אני אומר לך. כל התורה, עם כל מה שאתה רוצה מההתחלה ועד הסוף, סך הכול מכוונת אותך למקום אחד, לחיבור "ואהבת לרעך כמוך", ולפי השגת דרגת "ואהבת לרעך כמוך", יש בזה הרבה דרגות, לפי זה אתה מגלה את האלוהות ואתה נכנס למימד חדש.
שמואל: חנות לגילוי האלוהות.
חנות?
שמואל: כי אני רוצה משהו ברחוב. יש לכם מרכזים, ואני כל כך מאושר בשבילך, בשביל כולם, שבאמת, לפחות בשנים שאני נמצא בחכמת הקבלה, יש התפתחות מדהימה, מהבחינה הזאת אתה יכול להיות גאה לחלוטין. בעל הסולם הדפיס עם העופרת את הדפים של עתון "האומה" ואכל עופרת, בכדי ששלושה, ארבעה אנשים, עשרים איש יקראו, לכן ההתפתחות שעשתה רק ממלאת גאווה, אבל לא מבחינת האגו שבעניין, מבחינת הרצון לגילוי האלוהות מתוך הבנה שזה הפתרון.
כן, אבל הכול מלמעלה. זה מלמעלה, זה מהבורא. זה הבורא עושה, ומלמטה עדיין לא הגענו לשום חיבור. מלמטה עדיין לא עשינו מאמץ לקראת זה. זה לא שאני גאה בזה, תראו מה עשיתי, כמה ספרים הדפסנו, כמה יצאנו לקהל.
שמואל: לא, ברור שזה ברזלים. עזוב, זה ברור לחלוטין.
זה הכול מלמעלה.
שמואל: ברור שהכול מלמעלה, אבל אתה צריך למצוא מלמטה את החיבור.
מלמטה זה נקרא, איפה החיבור שלנו שבו אנחנו בונים מקום לגילוי הבורא.
שמואל: תחזור על זה בבקשה?
איפה החיבור בינינו שבו אנחנו מכוונים לגילוי הבורא. איפה אנחנו מצפים לישועה.
שמואל: זה מה שאמרתי, כשחבר'ה מתגייסים לצבא, אז הם בתוך איזו יחידה מסוימת שיש בה כוח אדיר של אחווה, של אלוהות, נכון?
כן.
שמואל: ממש כוח של אלוהות מכך שמתחברים, מוכנים להיות אחד בשביל כולם, מוכנים להקריב את נפשם. החיבור שלהם הוא החברים, החיבור שלהם הוא המדינה, החיבור שלהם הוא האמת. שנייה אחרי שהם יוצאים, במקרה הטוב הם עוד עושים פגישת מחזור, אחר כך הרוח הזאת הולכת ומתמוססת, זה דרכו של עולם. אבל לשאלתי, איך אני לוקח אנשים שלכאורה אין ביניהם חיבור, ואומר להם, בואו תתחברו לזה, לדבר הלא טבעי הזה?
הם יוצאים לאוויר העולם וזה נעלם.
שמואל: לא רק חיילים, אנשים בכלל. אני לפעמים מנסה לדבר עם החברים שלי.
לא, אנחנו צריכים להיכנס לתוך החיים שלהם, למסכי הטלוויזיה בבית, לבתי ספר לילדים, למקומות שבהם עובדים ההורים, לכל מיני צורות שבהן האדם עובר במשך היומיום. אנחנו צריכים להיות שם ולהשתדל לארגן את האווירה, את הסביבה, את התהליך שהוא עובר בכמה השעות האלה בעבודה, בבית, בכל מקום, שהכול יהיה מחובר לסביבה, לחיבור. את זה אנחנו צריכים לארגן. אבל נשתדל, יש עוד הזדמנויות לפנינו.
שמואל: זה כמו ללקק ארטיק עם נייר צלופן, אתה מרגיש שזה קר. אני יודע שצריך חיבור, אני לא יודע איפה לחבר, ליצור את העשירייה.
תראה מה שכתוב בתחילת הפרשה.
שמואל: "כה,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כה,ב דבר אל-בני ישראל, ויקחו-לי תרומה: מאת כל-איש אשר ידבנו לבו,".
"מאת כל-איש אשר ידבנו לבו".
שמואל: כל אחד לפי ליבו?
לפי הלב. אחרת לא תיקח תרומה. ממישהו אחר אתה לא יכול, לכן צריכים קודם כל לרומם את העם, ואחר כך להתחיל לחבר. תרומה זה החלק שלו לרומם את הבורא, את הכוח העליון, את כוח ההשפעה והאהבה, שזה יהיה מעלינו, יכסה אותנו, "על כל פשעים תכסה אהבה".
שמואל: בסדר, אוקיי.
אני רואה שאתה מתחיל ללמוד את זה לעומק. נשתדל, כמו שכתוב בפרשה הזאת, לבנות את המשכן.
שמואל: בדרך לבניית המשכן הרבה דברים קורים בדרך, שאו שלום וברכה. תודה רבה שהאזנתם, שהקשבתם, שצפיתם, שהייתם, שנוכחתם, תודה רבה הרב.
שבת שלום.
(סוף השיחה)