פרשת השבוע - שמיני

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

שיעור 02.04.13- אחרי עריכה.

גלעד: שלום. אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע" והפעם פרשת "שמיני". שלום לך, הרב לייטמן.

שלום לכולם.

גלעד: שלום לך, משה אדמוני.

משה: שלום.

גלעד: בפרשת "שמיני", כבר בתחילת הפרשה מדובר על אירועי היום השמיני שאחרי שבעת ימי המילואים, יום חנוכת המשכן, ובו מסופר על אהרון ובניו שהקריבו את הקורבנות המיוחדים ליום הזה. מסופר גם משה ואהרון שיצאו לברך את העם, ולבסוף על התגלות של הבורא לבני ישראל.

בניו של אהרון, נדב ואביהוא, בניגוד לציווי, הקריבו אש זרה. וכתגובה למעשיהם, יצאה אש מלפני הבורא, שאכלה אותם. אהרון ובניו הנותרים, קיבלו הוראות מיוחדות כיצד להתנהג במצב זה, ונאסר עליהם להתאבל.

בהמשך, חלה אי הבנה נוספת בין משה לבין אהרון ובניו בעניין אכילת קורבן החטאת. ובסוף הפרשה מופיעים דיני מאכלות אסורים, ומפורטות החיות, הבהמות, העופות והדגים האסורים באכילה. בנוסף מופיע פירוט קצר של דיני טומאה וטהרה.

הרב לייטמן, מה זה "היום השמיני"?

"יום השמיני" זה יום שבו כל התכונות העליונות מתחברות למלכות, לרצון של האדם. המבנה הפנימי שלנו, שאותו אנחנו באמת לא מכירים, כי עדיין הפסיכולוגיה היא לא מדע, ולכן אנחנו לא יכולים למדוד מאמצים, תכונות, רצונות, וכל מיני יסודות של נפש האדם, זה נקרא "נפש". ולכן אנחנו לא יכולים למדוד, ולא יכולים להשוות זה עם זה. אנחנו מבינים בכללות את הנטיות הללו, אבל לא יכולים ממש לראות את זה כמדע. כי אנחנו לא יכולים לגשת עם איזה מכשיר, ולהגיד כמה רצונות יש, כמה כוונות, כמה מחשבות, ומה הוא העולם הפנימי של האדם, מהי המערכת הזאת, לזה אנחנו באמת לא יכולים להגיע. הפסיכולוגיה כבר מזמן התייאשה מהיכולת הזאת. לפני מאה שנה, בימי פרויד, עוד הייתה תקווה להגיע להבנת האדם, לפנימיות האדם. אבל האמת היא שאנחנו לא יכולים לחקור את עצמנו יותר מדרגת החי, כמו שאנחנו בודקים את החיות, כי בהתאם למבנה הגוף שלנו, ולאופן שבו אנחנו מתקיימים, אנחנו נמצאים בעולם החי. אמנם אנחנו קוראים לעצמנו "מדבר", אבל בדרגת המדבר אנחנו לא יכולים לחקור את עצמנו, כי תמיד אפשר לחקור רק ממדרגה יותר עליונה. למשל, ילדים לא מבינים את עצמם, אלא הגדולים שנמצאים בדרגה יותר גבוהה, מבינים מה שילדים רוצים, איך הם מתנהגים, ואיך לטפל בהם. כמו שאיינשטיין אמר, שכדי לקפוץ על השולחן, אתה צריך לקפוץ מעל השולחן, וכך תגיע אליו.

לכן, מה שאנחנו יודעים מהמדע, מהפסיכולוגיה, ומהרפואה על האדם, זה בעצם רק על דרגת החי של האדם, ולא על דרגת האדם שבאדם. וכאן באמת אנחנו צריכים את חכמת הקבלה, כי היא יכולה להעלות אותנו לרמה יותר גבוהה, ומהרמה הגבוהה הזאת, להסביר לנו שאנחנו רוכשים את הידיעות היותר עליונות הללו, מהדרגה שלנו שבעולם הזה, ומשם להבין מי זה האדם. ולא רק להסביר לנו, אלא לאפשר לנו להתחיל ללמוד אותו, למדוד אותו, לראות מה הוא העולם הפנימי שלו, איך שהוא משתנה, מה קורה עם האדם במשך הזמן, ולאן זה מגיע.

היום יש לנו משבר, והעולם לא מבין מה קורה. ולמה העולם לא מבין? כי קורה משהו עם האדם, האדם נמצא במרכז המשבר, הוא לא יכול לנהל את הדברים. כל בעולם נמצא בשפע, אנחנו יכולים להתפתח לכל הכיוונים, אנחנו יכולים לעשות מהעולם שלנו ממש גן עדן, ולא מסוגלים. למה? כי זה תלוי באדם. והאדם נמצא בכזאת מערבולת של בעיות פנימיות שהוא לא מסוגל להסתדר, גם הוא, וגם בני אדם בכלל, כל האנושות.

ולכן אנחנו צריכים כאן איזו חכמה שתסביר לנו מהו האדם. וכאן, בפרשה "שמיני" אנחנו נוגעים בזה, והפרשה מסבירה לנו שאם אנחנו עושים חשבון לא נכון עם מערכת שמזינה אותנו, כמו נדב ואביהוא, אז אנחנו נשרפים. ואנחנו רואים את זה עכשיו, הסיפור שלהם הוא דוגמה, הדגמה למה שקורה לנו אם אנחנו משתמשים בחוקי העולם בצורה לא נכונה.

ואנחנו רואים שיש לנו כל כך הרבה יכולת לעשות את העולם היפה, אבל אנחנו מבזבזים את כל הכסף, כאילו שורפים אותו. יש לנו את כל היכולת שלנו להיטיב לעולם, לפחות להגיע למצב שבו אנשים יהיו בריאים, ולא רעבים, שלא יגוועו מרעב, שלא יתאבדו. ומדובר בדברים פשוטים ביותר, אבל לא מסוגלים למרות שיש לנו את כל האפשרויות. וכל המנגנון שאנחנו בנינו, חינוך, רפואה, כלכלה, יחסים בין בני אדם, יחסים בין מדינות, וכולי, במקום שכל זה ייתן לנו ביטחון מסוים, התרחבות הדעת, קצת חופש, קצת הרגשה שאנחנו חיים, אנחנו נאלצים מצד הטבע שלנו כל הזמן לחשוב איך אני מרוויח על חשבון הזולת. ולכן כל העולם הוא איזה מין תחרות, איך אני אעשה רע לשני, ואהנה מזה. וזה הטבע שלנו, כך כתוב, "יצר רע האדם רע מנעוריו"¹, עם הטבע אנחנו לא יכולים להתווכח.

אבל אנחנו לומדים ממערכת הטבע איך להיכנס לתוך המערכת, ולהתחיל לתקן את עצמנו. זה שקיבלנו, כמו שכתוב "מנעוריו" את היצר הרע, בסדר, אבל חוץ מזה ניתנה התורה שיש בה את "המאור שבה מחזירו למוטב"². לכן אנחנו צריכים להבין מה היא התורה, ולפי חכמת הקבלה, כמו שאנחנו לומדים, ומגלים, תורה זה נקרא כל הטבע, כל המנגנון, כל מה שאנחנו חיים בו. כל זה נקרא תורה. וידיעת התורה, לימוד התורה, זה נקרא שאנחנו לומדים את כל המערכת הזאת. אנחנו אפילו לא צריכים את כל המערכת, אלא מקצת ממנה, וכבר על ידי זה אנחנו יכולים להתחיל לתקן את היצר הרע. לכן, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין"³, שהיא המערכת הזאת חוץ מהאדם שנברא, כי המאור שבה, שקיים בתוך המערכת הזאת, מחזירו למוטב, מביאה את האדם מיצר הרע ליצר הטוב, למוטב.

אז אנחנו צריכים ללמוד את המערכת הזאת, זה נקרא לימוד תורה אמתי, "תורת אמת", תורת אור. וחכמת הקבלה מטפלת בזה, ולכן היא מתגלה היום, כי עד היום לא היינו זקוקים לזה. כל האנושות חשבה שהיא יכולה להתפתח, ולהגיע להישגים, לפסגות, ומה לא, אבל עכשיו היא מתייאשת, וזה הזמן שלנו לצאת, ולהסביר שאין שום פתרון למשבר הנוכחי, כפי שאנחנו מדברים על זה כבר לפחות עשר שנים. אבל המשבר הזה ימשך, וגם בזמן האחרון מסכימים שאין לו סוף, שלא רואים שום פתרון לכך, אפילו לא איזו הפסקה לפחות. לא רואים גם איזה פתרון על ידי איזו המצאה חדשה בכלכלה, ובמערכת הפיננסית. לא רואים, ולא יראו, כי באמת הפתרון שיכול להיות הוא רק שינוי האדם.

האדם צריך לעלות לדרגה שבה הוא לומד את המערכת הגדולה שנקראת "התורה" או "הטבע", ומתוכה הוא יכול לקבל כוחות חדשים, הבנה, הרגשה חדשה לגבי מה שהוא צריך לעשות עם עצמו, ועם האנושות. כי הבעיה קיימת רק באנושות, ביחס הלא טוב בין בני האדם, ועל ידי תיקון היצר הרע ליצר הטוב, על ידי המאור שבתורה, במערכת הזאת שעליה אנחנו לומדים, שהוא מחזירנו למוטב, אנחנו מתקנים את עצמנו. הגישה הלא נכונה מסופרת לנו על ידי המעשה של נדב ואביהוא, והגישה הנכונה היא שצריכים לעשות תיקונים שנקראים "משיכת האורות מאותה המערכת".

המערכת כוללת עשר ספירות, ובעשר ספירות של המערכת, כתר, חכמה, בינה, יש ג' ספירות ראשונות שבהן אנחנו לא נוגעים, כי זו התוכנה של המערכת העליונה, ומה ששייך לנו זה החצי השני, התחתון של המערכת הזאת, המערכת של המציאות שבה אנחנו חיים גם עכשיו.

איך אנחנו יכולים להוציא מהטבע כוחות שישפיעו עלינו לטובה, שיתקנו אותנו, ושיחברו בינינו כולם "לאגודה אחת"⁴? מסופר שזה כל העניין של "היום השמיני". מה זאת אומרת? שקיימות בתוך הטבע הזה תכונות, אפילו תת מערכות שנקראות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, ושבסך הכול מהבינה, מהספירה השלישית, מראש, מג' ספירות הראשונות עד המלכות יש שמונה ספירות, שמונה מערכות. ומסופר על איך אנחנו נכנסים בהם, ובאיזו צורה כדי לקבל מהן את המאור שיתקן אותנו, ויחבר אותנו לאגודה אחת, "כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים"⁵, "ואהבת לרעך כמוך" וכולי. ויש על זה הרבה אמרות, על להיות בערבות, ובחיבור. וברגע שאנחנו מתחברים יחד על ידי ספירת היסוד שנקראת "כל", אנחנו מגיעים לפתרון, כי אז האור העליון, הכוח שנמצא באותה המערכת הזאת של הטבע, בתורה, מה שנקרא, מגיע אלינו, ומתקן אותנו, וממלא אותנו באור הזה. ואז אנחנו מתחילים להרגיש חיים שלמים, נצחיים, כי בקשר בינינו, כל מי שחי, וכל מי שמת, וכל מי שעוד לא נמצא בעולם שלנו, זה הכול למעלה מהגופים, כי זו הדרגה הבאה, כך אנחנו מתחילים להתקשר יחד, ולהרגיש את עצמנו כחיים במימד עליון יותר. זה נקרא, "עולמך תראה בחייך"⁶. זה מה שהוכן לך, האדם, לכל אדם.

ואז אנחנו רוכשים את התורה, את כל המערכת הזאת, ומתחילים להיות עמה יחד, וגם עם האור העליון, עם הבורא שממלא את המערכת הזאת. וזה נקרא ש"ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, אחד, חד הוא". ואז מגיעים ליישום של כל התהליך, ומכל הרע שממנו התפתחנו, תיקנו את עצמנו על ידי כל התוכנה הזאת שנקראת תורה, ועל ידי המערכת הזאת שנקראת תורה. לקחנו משם כל מיני כוחות, ידיעות, פעולות הדרגתיות בזה אחר זה, ובצורה כזאת תיקנו את עצמנו, והגענו למצב של גמר התיקון, סוף של התיקונים.

מלכתחילה, כשניתנה התורה ל"בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב", עשינו את כל הפעולות האלה, גילינו את היצר הרע שבנו, ועכשיו אנחנו מתחילים לגלות אותו יותר, ויותר על ידי המשבר. ובשלב הבא אנחנו צריכים לגלות "בראתי תורה תבלין", שיש לנו על ידי מה לתקן, זה מה שאנחנו צריכים לפרסם בכל העולם, כי זה מצווה עלינו כך. ואז נשתמש בזה כ"מאור שבה מחזירו למוטב", ומזה מגיעים לתיקון.

גלעד: אתה דיברת על כך שכולנו בעצם נמצאים היום במצב של נדב ואביהו וטועים באותה טעות. הם הקריבו אש זרה, כשהתורה תבלין היא בעצם התיקון הנכון. אתה יכול להסביר מה הטעות, ומה התיקון?

התורה מספרת לנו תמיד על שתי אפשרויות, במה אפשר לטעות, ובמה לא. ובאמת הטעויות של נדב ואביהו הן טעויות גבוהות מאוד, איך אפשר למשוך את המאור מבלי לעשות תיקונים לפני זה, בקשר בין המלכות לספירות הקודמות?

יש לנו את תכונת הבינה, ואחר כך את חג"ת, נה"י ומלכות, אז איך אנחנו מקשרים את הבינה עם המלכות, ובמיוחד ביסוד, בספירה אחרונה? איך אנחנו מקשרים את זה בצורה כזאת, שבה אנחנו מקבלים את כל האורות האלה שעוברים מג' ספירות ראשונות דרך שבע ספירות תחתונות, ממטה למעלה, בדחייה, בנתינה, בהשתוות הצורה עם אותם האורות, כי הם באים כדי להשפיע, ואנחנו גם צריכים להשפיע כמוהם?

מה שקרה עם נדב ואביהו זה שהם לא עשו את התיקונים האלה. אלה דוגמאות שנותנים לנו, הם הקריבו אש זרה, הם לקחו ג"ר, אורות כאלה שאי אפשר לקבל אותם בדחייה, ולכן התורה מספרת לנו על זה. התורה תמיד מספרת לנו על עבודת המערכת הכללית כולה, בגדול, ואחר כך היא אומרת במה אתה צריך לעסוק. ולפי המדרגה שבה אתה נמצא, אתה צריך להפעיל את עצמך, ולא יותר. והיא מספרת גם על איזו עבירה תעבור אם תעשה משהו, כמו בדוגמה של נדב ואביהו, ואם אתה משתמש במערכת בצורה נכונה, אתה תראה איך להשתמש. וכך בכל צעד ושעל שאנחנו עוברים, יש לפנינו ממש הוראה, תורה מהמילה הוראה, איך אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, כדי להביא את עצמנו מעולם חשוך ושבור, לעולם נאור ושלם.

גלעד: אז ממה שאנחנו עושים היום כאנושות, ואנחנו רואים שמשלמים על זה מחיר כבד מאוד, ועל רוב הדברים לא מספרים לנו, אבל אומרים שהיום למיליארד וחצי איש אין ביטחון אפילו כזה שהם יוכלו לשתות מים. ועל עוד הרבה דברים שקורים לא מספרים לנו, כנראה בגלל שאין פתרון.

אין פתרון כי אנחנו לא יכולים להתמודד עם האגו שלנו. בעולם יש הכול, יש לי מיליארד דולר בבנק, יש לי תבואה במחסנים, יש לי כל טוב של נפט, וגז, והכל, אבל אני לא מסוגל להתגבר על האגו שלי, ולמרות שאני שומע, ואני מבין בשכל שלי, שאם אני אחלק, אז לכולם יהיה טוב, ולי בסופו של דבר גם יהיה טוב, אני לא יכול להרשות לעצמי את זה לעשות, כי זה מעל לטבע.

ולכן אנחנו צריכים כוח שני מעל הטבע, כמו כוח הפרעה אבל כוח הבורא, כדי שהבורא ינצח. אנחנו לא מסוגלים, אנחנו עומדים באמצע, והאגו שולט עלינו, וזהו. אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר. זו צרה גדולה, אבל בלי להרגיש את זה, בלי להבין את הדברים, בלי להכיר את הרע, מיצ-רע, מיצרים, אנחנו לא נוכל לצאת ממנו.

היום, כל האנושות כבר נמצאת בזה, עברנו שבע שנות שובע, חשבנו שנתקדם, ושהכל יהיה בסדר ויפה, שהעולם יהיה נאור, ושהכול יפתח לפני האנושות, אבל אנחנו כבר בירידה מתמדת בעשרות שנים האחרונות, ובמיוחד שזה הגיע למערכת הכלכלה. וזה לא יפסק, אנחנו צריכים להבין שהאנושות לא תמצא בעצמה שום פתרון. ולכן המקובלים כותבים על כך, שעלינו להפיץ את חכמת הקבלה או את החינוך האינטגרלי שעליו אנחנו מדברים, ודווקא על ידי הלימוד של המערכת, והשימוש הנכון בה, אנחנו נוכל להצליח בתיקון שלנו ובתיקון העולם. וקודם כל, לא מדובר כאן על מיסטיקה, ולעלות לאיזה עולם הרוחני, אלא מדובר על איך לסדר את החיים שלנו האלה, כאן, ועכשיו.

משה: כשלמדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה, אז היה איזה פרופסור שתיאר איך מתבצע הטיפול הקליני. והוא אמר שבאמת זה לא ידוע. הוא אמר, "אתה לוקח איזו קופסה עם כל מיני חלקים של פאזל, אתה מנער אותה עד שזה מסתדר, וכשזה מסתדר אתה שולח אותו לחברה".

באמת לא ברור לפסיכולוגיה איך אתה מתקן את הטבע של האדם, אבל הרי לא כולם יהיו מקובלים, לא כולם יוכלו ללמוד קבלה. אז איך אנחנו מסבירים, למשל לפני קהילת פסיכולוגים, אנשים נבונים, מלומדים. איך אנחנו מבצעים שינוי בטבע האדם, איך נותנים לו את הכוח כלפי אנשים שלא לומדים קבלה? איך היית מסביר את זה?

פסיכולוגים יכולים לטפל בבעיות פרטיות קטנות שנמצאות ברמה ביתית, או אולי במקום עבודה.

משה: ארגונית גם יש.

נניח. בזמן אחרון יש בעיה גם עם זה, כי האגו של האדם מתחיל לגדול יותר ממה שאנחנו מבינים בעולם הזה, ויותר ממה שאנחנו יכולים ללמוד.

ובעל הסולם כותב בצורה מאוד יפה על הפסיכולוגיה המטריאליסטית, עד כמה שאנחנו צריכים להודות לה, שהיא ממש מעבירה את האדם מכל מיני מיסטיקות, לאילו ידיעות שהן לפחות רציונאליות, של העולם הזה, ושל הטבע. במחקר עובדים הרבה לפי סטטיסטיקה, עד כמה שהם יכולים, והם עובדים עם הקבוצות, ורושמים את הדברים. זו עבודה גדולה, ובאמת הם מאוד משקיעים, וזה חבל, כי כשאני מסתכל על המאמצים שלהם, אני רואה שהם עובדים בחשכה, כי המערכת נמצאת, וכמו שאתה אומר, זו קופסה שחורה, שאני מנענע, ומקבל משהו.

חכמת הקבלה מלמדת אותך בדיוק על הקופסה השחורה הזאת, ממה היא מורכבת, איזה סדר, איזו חוקיות יש שם, איך אתה מנענע, כך או כך או כך, ושמראש אתה תדע איזו תגובה אתה תקבל, ולמה זה כך, ולא אחרת, והעיקר איך לטפל בזה, כי לפסיכולוגיה אין כלים. ולכן אם אתה שואל איך אנחנו יכולים להשתמש בפסיכולוגים, אז התשובה שנתן להיעזר בהם, במה שהם מסוגלים, ואנחנו לא אומרים שהעבודה שלהם לא נכונה, שהיא פסולה או משהו כזה, אלא אנחנו אומרים שעכשיו קיימות בתוך האדם בעיות שהן למעלה מדרגת האדם להבינן, ולכן אנחנו צריכים כאן את חכמת הקבלה.

משה: אנחנו גם מדברים על חינוך אינטגרלי, אנחנו לא יוצאים ומסבירים גם על חכמת הקבלה, ובטח שפחות על המאור המחזיר למוטב. אם אני נמצא היום לפני קהילת פסיכולוגים, ואני רוצה להסביר להם, אז השיטות הידועות היום זה או מוסר, שאני מלמד אותך ערכים כביכול, או לשלוח אותך לכלא, או לאלף אותך בצורה ביהביוריסטית, זה פחות או יותר. אבל אנחנו אומרים שיש לנו שיטה שיכולה לשנות את טבע האדם, ואנחנו אומרים שזה חינוך אינטגרלי. אז שואלים אותי, "בוא בבקשה תסביר בכמה מילים איך, מה אתה עושה?"

אנחנו משתמשים בכוח הקבוצה.

משה: אז הפסיכולוגים יענו לך, גם אנחנו, בפסיכולוגיה כביכול, בדינמיקה קבוצתית, בקבוצות תמיכה.

גלעד: דיאלוגים.

בבקשה, תקבלו את השיטה שלנו, תתחילו לאמץ אותה.

משה: מה היא השיטה שלנו?

אלה אותם החוקים שהמורים שלנו מסבירים לנו, איך אנחנו צריכים לארגן קבוצה. כל אחד מכניע את עצמו כלפי האחרים כשאנחנו נמצאים בקבוצה. הקבוצה צריכה להיות יחסית קבועה, שאנשים קצת יכירו זה את זה. ואז כל אחד מכניע את עצמו כלפי הקבוצה, כל אחד מקבל על עצמו את גדלות הקבוצה. כל אחד רוצה להיות מחובר עם האחרים ממש ברצון אחד, וזה נקרא לב, ובמחשבה אחת, שזה נקרא מוח. להיות מחוברים בלב ובמוח. אנחנו רוצים לבנות בקשר בינינו, איזו דמות אדם. מה זה דמות אדם? רצון ומחשבה, זה האדם. כל היתר זו דרגת חי, בהמה.

יש עוד כמה כללים. כל אחד רק מוסיף למה שהשני אומר, נמשכים לאתר את מה שמשותף בינינו, ולפתח ולטפח אותו במשותף, ללא ויכוחים. העיקר זה שכולם יתחברו. העיקר זה להעלות חשיבות של החיבור בינינו, של הקבוצה, שזה דבר מיוחד. כי בתוך הקבוצה קיים כוח מיוחד של חיבור, שאין באף אחד. אי אפשר סתם לחבר עשרה גרם ממישהו ואחד, וק"ג אחד ממישהו אחר, אלא בחיבור עצמו יש ערך מוסף, שזו תוספת קומה. אנחנו מתחילים יותר להבין ויותר להרגיש מה שיש בחיבור, אבל יש לנו שיטה וצריך להכיר להם את הגישה שלנו.

ואחרי שאנחנו מארגנים סדנה בצורה כזאת, אנשים מתחילים להרגיש שמתעורר ביניהם כוח מיוחד. כוח שמעלה אותם, מושך אותם, מעל המחשבות והרצונות שלהם הארציים, הרגילים, וזו התוצאה שאנחנו רוצים.

כשאדם מתחיל להתעלות מעל, איך שהוא רגיל ומרגיש בפנים, לא כל כך טוב, לא כל כך נעים, לא כל כך חופשי, מדוכא, לחוץ, אם הוא מתחיל לעלות ולהרגיש מה הוא מקבל מכוח הקבוצה, הוא רוצה להישאר בזה. זאת לא אשליה, כי אנחנו בסך הכל הגענו לחברה מתוקנת, עד כמה היא יכולה לספק לכל אחד ואחד את הכוח הכללי, שבא מכולם.

אנחנו לא צריכים להסביר במונחים קבליים, כמו שהפסיכולוגים או הרופאים מסבירים, על כל החומרים שפועלים בתוך האדם, האנזימים, וההורמונים. האדם לא צריך לדעת את זה. מספיק שאנחנו מסבירים לו בצורה שהוא יידע איך להשתמש בזה נכון, ומלמדים אותו איך בעצמו לעשות סדנאות כאלה, ואיך להתחבר, ועל ידי זה הוא ירגיש שהוא יכול. אם כולנו נתחיל לעשות תרגילים כאלה, אנחנו יכולים להעלות את עצמנו להבנה והרגשה אחרת. אנחנו נשתוקק להיות מחוברים לאותו האגו. אני רוצה להרגיש את עצמי טוב, ויש אפשרות כזו, להרגיש טוב.

משה: אנחנו נתנו בעיקר מתודה. תעשו אחת, שתיים, שלוש, ארבע, תרגישו משהו מסוים. אמרנו שזה משנה את טבע האדם, לא משהו רגעי. אני נמצא בסדנה, מרגיש טוב. אבל אני רוצה להבין מהם העקרונות של המתודה הזאת?

השיטה משנה את הטבע על ידי זה שאני מתחיל להיות מושפע מחברה טובה, שמשפיעה עלי את כוח האיחוד, כוח החיבור. היא לא מכניסה לי איזו אופנה, מה אני צריך לקנות ואיך אני צריך להסתכל על החיים וכולי. לא. אלא היא אומרת לי רק "חיבור זו ההצלה". תתחבר לכל האנשים האחרים בצורה יפה, ידידותית, ואתה תשיג יחד איתם דרגה אחרת של קיום, והעולם יהיה טוב. תסדרו את העולם לתפארת, כי בעולם לא חסר כלום.

אם אתם רוצים לחלק נכון בעולם, אוכל, ביגוד, אנרגיה, מה שאתם רוצים, יש הכול בעולם. אתם לא צריכים להוסיף כלום, ואפילו יהיה לכם עודף.

משה: למה זה משנה לי את הטבע? אני אהיה בקבוצה, אז אני אקבל השפעה שונה.

לא. אתה מתחיל לחשוב דרך הקבוצה. אתה מתחיל להרגיש דרך הקבוצה. אתה מתחיל לראות את העולם דרך החיבור. זאת אומרת, אתה כבר לא אתה, מה שהיית, אינדיבידואליסט, פרוטקציוניסט, לבד. "זה פרטי, זה שלי". אלא אתה עובר מהאני לאנחנו, וכך אתה רואה את האנושות, כולה כאחד. זה בעצם לפי התורה, להיות "כאיש אחד בלב אחד"⁷, כולם יתחברו באהבת חברים וכן הלאה, "כל ישראל חברים"^.

זאת אומרת, אתה בעצם מסביר לבני אדם מה היא התוצאה הרצויה משימוש נכון במערכת הטבע. סך הכל מה עשית? הראית להם שבחיבור, לפי כמה כללים, הם משיגים כוח שטמון בתוך הטבע. זה נקרא "חכמת ההמונים", יש כאלה שכבר מדברים על זה היום. ומתוך זה בסך הכל אתה מרוויח גישה אחרת לעולם, אם אתה מסתכל לא בצורה אישית, אלא דרך טובת כלל.

גלעד: ההורים שלי עלו לארץ אחרי השואה והלכו לקיבוץ. הם חיו עשר שנים בקיבוץ. והמסר שאני קיבלתי בתור ילד שאלה רעיונות יפים, אבל הם לא מתאימים לטבע האדם, כי את טבע האדם אי אפשר לשנות. ולראיה באמת גם הקומוניזם קרס, ועשה הרבה יותר נזק ממה שהיה יכול להיות בלי הקומוניזם, וגם הקיבוצים קרסו. הם גם אמרו דברים מאוד דומים לזה. הם אמרו, בואו נהיה ביחד, קומונה, נחיה ביחד, ויישמו את זה. הם אפילו נתנו את התחתונים לכביסה, וכל אחד לוקח מה שצריך. את הילדים הם שמו בבתי ילדים ולא התקרבו אליהם.

יישמו את מה שאתה אומר ממש כמעט עד הסוף. איפה שם הייתה הטעות?

זה לא היה הזמן המתאים. הרעיון הוא רעיון טוב, גם היום רובם עוד חושבים שעל ידי האגו יכולים להתקדם לחיים טובים. ולכן למרות שהם בעצמם היו מסוגלים ללכת על אלטרואיזם האידיאלי, השלם, אבל הילדים שגדלו ראו שיש עולם אחר וכבר לא רצו את זה. רצו כל אחד את האוטו שלו, את הבית שלו, עם הטיולים למיניהם, ואת זה הקיבוץ ודווקא לא נתן. ואז הם רצו להרגיש שהם יותר מוצלחים מהשכן. במקום שיהיה שוויון, אני רוצה להיות מוצלח. מה פתאום אני צריך לתת לו את החולצה, ואני רוצה לעצמי חולצה מיוחדת, וכולי. והתחילה תחרות עד ההפרטה.

היום הטבע משתנה, אנחנו עייפים מהאגו. העולם נמצא בייאוש, אין סוף למשבר והוא רק יתרחב וימלא את כל מה שהאדם עוסק בו בעולם הזה, בכל ההתרחשויות השליליות. ואז, האנשים יהיו בהרגשת גלות מצרים, הם לא יוכלו לצאת מהאגו, הם יראו שהאגו הורס אותם. זה מה שלא היה לקיבוצניקים. הקיבוצניקים רצו חיים טובים. אז בקומונה החיים יותר נוחים, יותר טובים. כולם מבשלים יחד, עושים הכל ביחד, זאת אומרת, סך הכול זה יותר נוח ויותר טוב. נכון שזה חיבור יפה, אבל יש עוד חיים אחרים.

אז כמה אפשר להתגאות בזה שאנחנו חבר'ה, זה נעלם. אתה חייב קודם להיכנס למצרים, ורק בהרגשת האין ברירה, שאתה נמצא תחת איום של פרעה, שהוא האגו שלך, הטבע שלך, שהולך להרוס אותך כליל, אתה פשוט צריך לקפוץ לים כנחשון⁸.

רק בצורה כזאת, כשאתה רואה שהיצר הרע בא אליך ואוכל אותך, חונק אותך, הוא לא נותן לך יכולת לצאת לחיים נורמאליים, אז אתה הולך להחליט, שאם אפשר היה להחליף אותו, את היצר הרע, האגו שלי, הקנאה, התאווה, הכבוד⁹, השליטה, למשהו אחר, הייתי כל כך שמח להפטר ממנו. כשתחליט שאתה ממש קופץ לים סוף, ולא חשוב מה יקרה, אז אתה באמת זקוק לשיטה חדשה. לפני זה האנושות לא תעבור מצד אחד לצד השני של ים סוף.

אלא, מה כן לעשות? אם אנחנו מפיצים את שיטת החיבור הזאת, שיטת הקבלה, גם לאלה שרוצים ומעוניינים ומוכנים לשמוע רק על החיבור האינטגראלי הכללי, וגם לאלה שמוכנים לראות את זה בצורה יותר פנימית, בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מזרזים את ההתפתחות שלנו, מבינים מה קורה. "החכם רואה את הנולד"¹⁰. אנחנו לא צריכים להיכנס ממש לבעיות. זה כמו שחס ושלום, מראים לאדם צילום רנטגן ואומרים לו, תראה יש לך כאן בעיה. אתה עוד לא מרגיש, אבל זו בעיה שצריכים לנתח. לזה אנחנו צריכים להגיע, שיהיה לפנינו צילום רנטגן של המצב שלנו, ואנחנו נבין שזה מצב שכדאי להפטר ממנו. אחרת באמת אלה צרות גדולות מאוד, כמו שכתוב על ימות המשיח, מלחמות המשיח. העולם יכול להיות בצרה גדולה.

גלעד: בתשובה שלך אני שומע שתי סיבות להבדל בין הקיבוץ לבין מה שאנחנו מציעים.

אחת, זה היה מוקדם מדי, כי עדיין החברה הייתה קפיטליסטית שכביכול הציעה איזה שפע, והיום כבר לכולם ברור שאין בזה כלום.

הם נכנסו לכאן, מפני שבאו עירומים. מה היה להם? גרוש לא היה להם בכיס וזאת הייתה אפשרות להתקיים.

גלעד: והסיבה השנייה, שהם לא שמו את החיבור כמטרה אלא את החיים הטובים. ואם החיים הטובים יהיו כמטרה, אז זה אף פעם לא יצליח.

לכן ברגע שאפשר היה לעשות חיים בורגניים, יותר טובים, הקיבוצניקים התחילו לעזוב. ככל שניסו, והיו כאלה ממש דרוכים לזה מאוד, הם לא יכלו לעצור, כי זו ההתפתחות. אתה חייב להתפתח עד המצב שהאגו שלך חונק אותך ומראה לך עד כמה הוא רע, שפרעה הטוב, של שבע שנות שובע, הופך להיות לפרעה הרע בשבע שנות רעב, ואז אתה רוצה לברוח ממנו.

משה: אנחנו אומרים שבעבודה שלנו, מי שלומד בקבוצה את הקבלה, תמיד יש לו התפתחות. תמיד שואפים לחיבור ואז האגו מתגבר, ועוד פעם חיבור, ועוד אגו, וכך מטפסים בסולם.

אלה שלא לומדים קבלה, רוב העם, ההתפתחות שלהם היא אחרת. אם אנחנו משנים את הטבע אז בעצם זה עושה את העבודה. אין לך עוד אגו שמתגבר, אם אני מבין נכון?

נכון. זה נקרא שהם מיתקנים בבת אחת.

משה: עשית לנו פעם סדנה, ונתת איזה תרגיל, שבו כל אחד הציג את היחס שלו לחברים דרך היצר הרע, דרך האגו. זה היה לכולנו כייף. איזה כייף היה לדבר, כולם זרמו.

כי יש לך הרבה מילים.

משה: וכשעברנו דווקא לצד השני, לדבר מצד ההשפעה, זה היה מאוד דל. עשינו לכולם חינוך אינטגרלי, תיקנו את הטבע. החיים הפכו משעממים. כולם יהיו נחמדים, מה יהיה שם, רובוטים?

אתם לא הרגשתם חיים בתכונת הנתינה, בתכונת הקבלה, שאנחנו קיימים, אתם מרגישים ויש לכם מיליארדי הבחנות, טעמים. מה שאין כן, כשעדיין לא טועמים את טעם האור, טעם המערכת העליונה. שם זה לא העולם שלנו, הכי קטן והכי גרוע. שם זה עולמות. יש לך שם הישגים כאלה, נצחיות, שלמות, בלי עניין של מרחק, זמן ומקום. אתה עולה לרמת חיים אחרת לגמרי. כמו שאתה יכול להשוות אדם שחי לפני עשרת אלפים שנה, באיזו מערה, לעומת האדם שיש לו הכל והוא חי בג'ונגל המודרני?

משה: אבל אני לא שואל על מי שנע בג' קווים, בין האגו לבין ההשפעה, הוא מוצא את דרך האמצע, הוא עושה את העבודה. אלא אנשים, הקהל הרחב, תקנו את האגו, הכל טוב ויפה, אוהבים אחד את השני. איזה מין טעם יש לחיים? כאילו הכל טוב ויפה, הכל אידילי. זו הצלה ממה שיש, אבל מה חוץ מזה?

קודם כל, כדי להגיע לעולם שכולו טוב אנחנו צריכים לעשות הרבה תיקונים. כל התהליך שהתורה כותבת לנו במדבר, והעיקר זה ההליכה במדבר. אחרי המדבר, הכניסה לארץ ישראל, כיבוש הארץ, זו כבר לא בעיה. אתה כבר מגיע עם כלים מתוקנים, כלים דהשפעה, ואז אתה רק משליט אותם על הכלים דקבלה. על הצורה הזאת לא כתוב בתורה, כי התורה מסתיימת בכניסה לארץ ישראל.

ולכן, אתה מגיע לעולם אין סוף, שאין בו גבול. העולם שלנו כולו מוגבל. אתה מוגבל בחיים שלך, אתה מוגבל ביום ולילה, בעייפות ובבריאות וכל מה שיש לך. אתה קיים בגבולות כאלה קטנטנים, בשטח כל כך מצומצם. לא יהיה לך על מה להצטער, תאמין לי.

משה: אז האנשים יגלו אפשרויות חדשות, דווקא דרך הנתינה, והקשר, והחיבור?

דרך זה הם יגלו שהם נכנסים למימד עליון לא מוגבל. כאן ועכשיו "עולמך תראה בחייך".

גלעד: אנחנו התחלנו ב"פרשת שמיני", עברנו לפסיכולוגיה, למדעים, הגענו "לעולמך תראה בחייך". הרב לייטמן מילות סיכום לפרשה הזאת.

אם אנחנו לומדים איך להתנהג נכון בינינו ובעולם, שזה נקרא ה"שמיני", ה"מלכות", הרצון האגואיסטי שלנו, אז הוא מתחיל להשתפר ולמלא את עצמו בהישגים גדולים, חדשים. אנחנו יכולים לעשות את זה. אלה שנמשכים לחכמת הקבלה, יעשו את זה על ידי חכמת הקבלה. ואלה שנמשכים פשוט לחיים הרגילים יעשו את זה על ידי החינוך האינטגרלי, ונצליח.

גלעד: תודה רבה רב לייטמן, תודה משה אדמוני ושבת שלום.

שבת שלום.

(סוף השיעור)

---

1. "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית, פרק ח', כ"א)↩

2. מדרש ספרי פרשת יעקוב, הגר"א.↩

3. "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב)↩

4. "למה כורכן כדי שיהיו כולן באגודה אחת" (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת יומא, דף מ"א, ב' גמרא)↩

5. "ויאסף כל איש ישראל, אל העיר, כאיש אחד, חברים." (שופטים, פרק כ', י"א)↩

6. "עולמך תראה בחייך" (תלמוד בבלי, סדר זרעים, מסכת ברכות, דף י"ז, א' גמרא)↩

7. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י על שמות י"ט, ב')↩

8. "אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה" (סדר נשים, מסכת סוטה פרק ז', דף ל"ז)↩

9. "הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם." (משנה, מסכת אבות, ד',כ"ז [כ"א])↩

10. "איזהו חכם הרואה את הנולד" (תלמוד בבלי, סדר קודשים, מסכת תמיד, דף ל"ב, א' גמרא)↩