ישיבת כתבים

שיחה 03.06.21 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

דודי: מדינת ישראל מחליפה הנהגה, גם בממשלה וגם בנשיאות. נכון לבוקר זה, אחרי ארבע מערכות בחירות מתישות, ישראל בדרך להשבעת ממשלה חדשה, ממשלת שינוי. אומנם הימים הבאים צפויים להיות קריטיים עבור החיבור השברירי הזה, אבל המגמה לשינוי ברורה. גם נשיא חדש קם למדינת ישראל. האם אתה רואה באמת שינוי בפתח, ואם כן איזה?

תראו, אני יכול להגיד רק דבר אחד, הבורא בודק אותנו, האם אנחנו מבינים שרק בקשר טוב וידידותי בינינו אנחנו יכולים להרכיב את הממשלה ולנהל את העם קשה העורף הזה וכך להתקדם ולנצח את כול הכוחות הרעים וכל המלחמות שיכולות להיות לפנינו. הבורא נותן לנו הזדמנות שבכל זאת נתחיל יותר ויותר להכיר את הטבע שלנו והנחיצות בתיקונים. נקווה שמשהו מזה נשמע. אני לא יודע, קשה [להשפיע על] עם ישראל. אני לא חושב שיכול להיות כאן [משהו טוב], אלא אם כן יהיו ניסים, זה מה שאנחנו צריכים.

דודי: למה אנחנו צריכים ניסים? מה הבעיה במה שקורה כרגע?

למה אנחנו צריכים ניסים? כי בדרך הטבע אנחנו לא מסוגלים להתקיים יחד. לא רק כאן, אלא בקוטב הצפוני, ובכל מקום אחר, לא חשוב איפה, בין מי ומה. וכאן אנחנו נמצאים במצב הכי לחוץ, אין נקודה יותר חמה על פני כדור הארץ שאליה כולם מכוונים את החיצים, נקודת השנאה הכי גדולה, ואנחנו קיימים בה בכל זאת, באיזושהי זכות שלא ידועה לכולם, ואף אחד לא רוצה להכיר בזכות הקיום שלנו כאן וגם אנחנו לא כל כך מבינים את זה. אז בתנאים האלה להרכיב ממשלה, לבחור נשיא, ואיכשהו לחזק את העם, לתת לו איזו תקווה, חזון, זו בעיה גדולה מאוד.

אני לא מאמין שהממשלה הזאת מסוגלת לזה, כי הם כולם אוסף אגואיסטים שכל אחד מושך לכיוון שלו, ואף אחד לא רוצה לוותר באמת לטובת החיבור, אלא כל אחד מוותר על האגו שלו בינתיים, לעת עתה, כדי איכשהו להתחיל להחזיק, כמו כלבים שאוחזים באיילה שהם תפסו כולם ביחד, אבל כל אחד מפחד לעזוב לרגע את החלק שלו. וכך אנחנו קיימים, ממש מצב, שכמו שאני מרגיש אותו בפנים, הוא קורע את הלב.

דודי: מה אתה מרגיש מבפנים?

שרק בזכות עליונה, בכוח עליון, אנחנו נקבל איזו הארכת זמן כדי להבין מה אנחנו ואיפה אנחנו [נמצאים] ואולי נוכל להתקיים לכיוון החיבור. כי [אחרת] לא יכול להיות. קודם כל, לא יכול להיות שאנחנו נתקיים בלי להגיע לחיבור מתגבר, חיבור שהוא מקדם אותנו, הוא מקרב בינינו. ואנחנו בתוך החיבור הזה מגיעים למצב שאנחנו יותר ויותר מתאימים לבורא, לכוח ההשפעה והאהבה. אחרת לא נצליח.

לכן יכול להיות שטוב שנגמרה תקופת נתניהו ואנחנו נכנסים לתקופה חדשה. בכל זאת זה טוב, כי אנחנו לא היינו יכולים יותר להישאר במצב ללא שינוי מהותי ופנימי בינינו. ולכן צריכים לברך את השינויים האלה ובכל זאת, זה זעזוע מאוד גדול, זה שינוי מאוד גדול שאנחנו עוברים. זה מצד אחד,

מצד שני, אנחנו צריכים להבין שהשינוי שנדרש מאיתנו, הוא שינוי שצריך להיות למעלה מהשנאה והדחייה שבינינו, שזה למעלה מהכוח האנושי, למעלה מהטבע שלנו. אבל הבורא שסידר אותנו בצורה כזאת, נתן לנו את כל התכונות הנוראות האלו והמצבים הנוראים האלה, הוא גם ידע איך לרפאות את זה, בתנאי שאנחנו נרצה לבצע את זה.

ולכן, כאן אנחנו צריכים להשתדל בכל זאת לשנות את עצמנו, כל פעם עוד קצת ועוד קצת לקראת החיבור. החיבור זו ההצלה, זה כתוב בכל המקורות שלנו, מתחילת הבריאה, מחטא עץ הדעת יותר ויותר ואז אחרי כול השבירות והבעיות שעברנו, אנחנו עוד צריכים להגיע הלאה לחיבורים המתקדמים.

דודי: אני רוצה לשאול כמי שלא מבין עכשיו מה קורה בפוליטיקה וכל הטררם הזה.

אני לא מדבר על פוליטיקה. דווקא בפוליטיקה אפשר למחוק אותם בתנועה אחת, כמו שאתה מזיז את הכלים בלוח השחמט, ככה וזהו ואין. ופה כול הפוליטיקאים לא שייכים לזה. אנחנו מדברים על מה שצריך לבוא מתוך העם עצמו והגדולים האלה הם יכולים רק להמשיך ולהילחם ביניהם. אני חושב שאף אחד לא משלה את עצמו שאנחנו יכולים לקבל מהם איזה כיוון נכון להתקדמות פנימית, חיצונה, וכן הלאה. לא. אבל העם הוא שצריך להשתנות. ודווקא מפוליטיקאים כאלה ומצבים כאלה נוראים שאנחנו נמצאים בהם, כשמתגלה ממש חוסר אונים שקורה איתנו, זה דווקא מצב טוב, כי אנחנו נמצאים ב"כוש תריץ ידיו לאלוהים".

דודי: אתה יכול לסכם את התקופה שעברנו ואת התקופה החדשה שאנחנו נכנסים אליה?

התקופה שעברנו הייתה תקופה שהאגו שלנו חגג ולא יכולנו להתגבר עליו אף שניסינו בכל מיני צורות וגרמנו להרבה מאוד שינויים, וסוף סוף נגמרה התקופה הזאת במבצע הצבאי האחרון. ועכשיו אנחנו צריכים לראות את התקופה החדשה שהיא כולה צריכה להיות, לפי מה שאני מקווה שיהיה, של הכרת הרע.

למה אנחנו לא יכולים לצאת מכל המצבים שלנו? למה אנחנו לא רוצים לחשוב שאנחנו באמת נמצאים במצב של בושה, מהמדינה, מהממשלה, מהעם, ממה שקורה לנו. וכל העולם צוחק מאיתנו ושונא אותנו ולגמרי לגמרי לא רוצה להכיר בנו, אלא רק כדי איכשהו להשתמש בנו, בשכל שלנו, ביכולת שלנו, אבל לא רוצה להיות בקשרים איתנו ולהתקרב אלינו. ואנחנו צריכים להבין, שהמצבים האלו הם מצבים שיכולים לגלות מהם הרבה מוסר השכל.

דודי: מה תהיה התשובה למצב הזה המטלטל של עם ישראל, כדי שירגיש בושה וגועל מהרע הזה?

מהמצב הזה אנחנו יכולים לעלות למצב יותר טוב, של הבנה, הכרה, הרגשה, התפתחות מהותית חדשה. ויכול להיות שמהמצב הזה אנחנו עוד יותר נרד למטה וכל אומות העולם יתחילו להתחבר נגדנו, אם אנחנו לא נתחבר בתוכנו. זה כנגד זה אנחנו נראה.

דודי: אז החלפת הממשלה בישראל היא חלק מתהליך גדול יותר שישראל עוברת כרגע?

החלפת הממשלה בישראל זה סיום למה שהיה קודם ונקווה שזאת התחלה למצב החדש. לא מצב בטכנולוגיות, במדיניות, בפסיכולוגיה, בחברה האנושית וכולי. כל זה לא חשוב, השינוי צריך להיות רק דבר אחד, האם אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יותר מתחברים, מתקרבים בינינו כעם, או שאנחנו מתפזרים יותר. ולפי מה שהבורא מכין, אין לנו כל כך לאן לברוח. אומנם כמעט רובם היו רוצים לעזוב את המקום הזה ולגמור עם כל החלום הציוני הזה שהיה והתפוגג מזמן, אבל אנחנו צריכים להבין שמרגע זה והלאה אנחנו נתחיל לבנות רוח חדשה ומדינה חדשה.

דודי: בכל זאת אני אשאל בשפה שלנו, החלפת הממשלה בישראל היא שינוי לכיוון אחישנה או לכיוון בעיתו?

אני לא רואה בממשלה הזאת שום דבר לא לזה ולא לזה. אני רואה כאן רק הזדמנות לעשות ביקורת על המצב ולהתחיל להתקדם למצב החיבור. זו חייבת להיות צעקה, הסברה מאסיבית מאוד שכולם ידעו, שרק התקרבות בינינו ככה זה חייב להיות.

זה שאנחנו לא נמצאים בזה, אז שלא נהיה, אבל לדעת שאנחנו נמצאים בזה, זה כבר חלק גדול מהתיקון, או עוצמה מיוחדת מהתיקון. צריכים להבין, אנחנו לא מתקנים את עצמנו, אנחנו צריכים רק לרצות שזה יקרה. כי אנשים שחושבים על זה, אומרים, שזה בלתי אפשרי. נכון, זה בלתי אפשרי, כי אתה פועל נגד הטבע של האדם, ובפרט בין היהודים שהם הכי גרועים בזה.

אבל בכל זאת, אנחנו יכולים להביא את עצמנו לזה שאנחנו כן נרצה, שאנחנו נבין שאין לנו ברירה אחרת. אני לא רוצה להיות מחובר עם האחרים, אני לא רוצה להיות קשור אליהם, אני לגמרי לגמרי לא מצפה שאני אוכל לעשות דבר כזה, שאני אוכל לבנות חברה ומדינה כזאת שכולם יהיו מחוברים בה יפה וטוב ואפילו נהיה דומים למה שקורה אצל אומות העולם. אנחנו לא יכולים. אנחנו הכי גרועים, אנחנו לא מתוקנים, אנחנו לא מסוגלים את זה לבצע ולכן בואו לא נשלה את עצמנו.

אז מה עושים? רק רוצים שזה יקרה. בעלמא, רק רוצים, ושום דבר חוץ מזה. לא בפועל כשאנחנו הורסים עכשיו את יסודות החברה שלנו ועושים שינויים בכל מיני מערכות, בממשלה, במשרדי הממשלה וכל מיני דברים. לא. לא נוגעים בכלום חוץ מדבר אחד, השלב הראשון הוא רק להבין שבלי חיבור בינינו, שאותו אנחנו לא יודעים איך לעשות ולא צריכים לעשות בעצמנו,[ אלא צריכים] להשתדל לעשות, כי בלי חיבור בינינו, אנחנו בכלל לא נשרוד בחיים, גם הגשמיים וגם הרוחניים.

שלי: טיפה כדי להבין יותר את שדה העבודה שאנחנו עכשיו נכנסים אליו, אמרת קודם שכבר היינו חייבים כאילו להחליף מצב בינינו, ובשביל זה השתנה השלטון.

אני לא הייתי בעד שזה קרה, אבל כשזה קרה אני מסכים עם מה שקרה.

שלי: מה השינוי שאתה רואה שיקרה בינינו בתוך העם בעקבות החלפת השלטון?

אני קורה לזה במילה אחת, הזדמנות. הזדמנות להחליף את נקודת הראייה עלינו, על העתיד של האומה, העתיד של העם. כי אנחנו רואים שאנחנו נכנסים למצב שעם המצב הקודם אנחנו לא יכולנו להסכים, כביכול אנחנו ראינו שזה מצב שהוא אולי עוד יכול להימשך, אבל אין בו שום חידוש, שום התפתחות. אומנם הוא לא נורא, בוא נגיד כך, אבל בכל זאת אנחנו רואים שכל העם לא מסכים. אני לא מדבר על הפרסום, פרופגנדה, מה קורה עם ביבי, עם המשפטים שלו, זה לא חשוב, זה לגמרי לא [חשוב], זה הכול שקר. אלה הסיבות וככה זה כשמהשמיים הביאו בצורה כזאת את החלפת השלטון. החליפו. זהו. ואפשר לדבר הרבה על למה החליפו, כי בכל החלפת השלטון הזה אין כאן אף אחד שמסוגל בחיים שלנו להחזיק את המדינה והממשלה וכן הלאה, אלא צריכים לקבל את המצב הזה ולהתחיל לגלות את חובתנו, מה אנחנו ככתבים, כאנשים צריכים להסביר לעם, איך אנחנו יכולים להסביר לעם באיזה מצב הוא נמצא.

וכאן אנחנו מרגישים את החובה שלנו להסביר להם את זה מבחינת, למה אנחנו דווקא אחרים ואנחנו ושונים מאחרים, כי יש לנו יסוד אחר לגמרי, הפוך לגמרי. אנחנו מתבססים על תורת ישראל, על שיטת ישראל, שאין באף אחד, מי שקורא לעצמו ישראל ומי שלא, לא חשוב, אנחנו ממש עומדים על חכמת הקבלה.

שלי: עוד רגע כדי להבין את המצב של העם עכשיו, שגם נפנה אליו מהזווית הנכונה, העם מסתכל על המנהיגים שלו והוא למעשה ראה איזשהו תהליך שאנשים מתרחקים ומתנתקים לחלוטין מהאידיאולוגיות שלהם, זאת אומרת לא האידיאולוגיה זה מה שמפריד בין האנשים שיושבים למעלה, אלא אילו חשבונות אישיים, ממש אגו נקי כזה. ואת זה כולם ראו מכל הצדדים. איך זה משפיע על העם? איזו תגובה זה מעורר בעם עכשיו?

זה מעורר בעם מצב שיש נכונות להצביע בדרך מאוד שונה, מוזרה, זרה לכל השכל וההחלטה, זאת אומרת באמת כנראה שאנחנו מאוד מיוחדים, מאוד שונים לפי איך ששונאים אותנו ואיך שמכניסים אותנו לפינה היסטורית. מי חשב שאנחנו נהיה במצב כזה אחרי אלפיים שנות הגלות, אחרי שאנחנו הרגנו זה את זה, ברחנו מחורבן בית השני, ועכשיו אחרי השואה וכל הדברים האלה, שהגענו לכאן, איזו מדינה אנחנו בנינו, מה קיבלנו ומה קורה לנו כאן. בואו אנחנו בכל זאת נעשה חשבון שבצורה כזאת כמו שהיינו בשבעים השנים האלו, אנחנו לא יכולים להתקיים. כמו שאנחנו הגענו ליחסים כאלו עם אומות העולם, אנחנו לא יכולים יותר, יותר גרוע לא יכול להיות. רק חסר לנו שהאו"ם יעשה החלטה שהם מבטלים את מדינת ישראל וזהו, מבטלים. אין שום בעיה.

ואז מדינת ישראל נמצאת מחוצה לחוק הבינלאומי ועם כל עורכי הדין והפוליטיקאים שלנו, אין מה לעשות. זהו. פשוט מחליטים שלטובת האנושות חייבים לסגור את המדינה הזאת, כי היא מקור הבעיות והצרות בכל אומות העולם. ולפי ההיגיון הבריא והיסטורית אנחנו רואים שזה באמת כך, צריכים לפזר את העם הזה, כמו שהוא בעצמו רוצה להתפזר. בואו ניתן להם אפשרות להתפזר בין כל המדינות וכל העמים, למרות שלא רוצים, אבל האו"ם מחליט שאנחנו נעשה כך. בואו אנחנו עכשיו נעסוק בזה שאנחנו מפזרים את כל האומה הזאת בין כל העמים, בכל כדור הארץ. כמה יש בישראל סך הכול? בואו נעשה את זה.

ואז ישמחו כולם בפתרון כזה ואנחנו שוב נמצא בגלות, כי בחרנו בעצמנו שהמצב הזה הוא יותר טוב. כמה אנשים שנמצאים עכשיו בשטח מדינת ישראל רוצים לברוח מכאן? 90%, אז אני חושב שזה הפתרון הכי טוב לעת עתה אם אנחנו מדברים מצד אומות העולם.

אנחנו צריכים להסביר את הדברים באלה. גם לפני שהטלר עלה לשלטון ויש עוד כל מיני כאלה דוגמאות שקרו בעבר, אף אחד לא חשב שזה יכול להיות ואחר כך פתאום זה קרה. אז כך זה יקרה, או יכול לקרות. אבל אנחנו כאן צריכים להבין שאם אנחנו לא נתחיל להתקיים בצורה כזאת שאנחנו נהיה טובים זה אל זה, יכול להיות שאנחנו לא נהיה טובים גם בין אומות העולם, וכך אנחנו צריכים להיות קשורים זה לזה.

שלי: אמרת שבעצם עם ישראל עובר איזשהו זעזוע עכשיו, אני חושבת שזה גם מורגש, יש איזה זעזוע. אולי לא בקרב כולם אבל לפחות בחלק מהעם.

רובנו נולדנו והתפתחנו עם השלטון של ביבי, זה המון זמן, תראי את כל החברים שלנו שנמצאים במסגרת הארגון שלנו, הם לא הכירו מישהו שמנהל אותם חוץ מביבי או מישהו שרוצה לקפוץ ולקום במקומו, אבל הכול קשור כאילו למלך אחד.

ועכשיו מה שאנחנו עוברים זה שינוי גדול מאוד, אנחנו עוד לא מבינים את זה, שיש איזה מין קבינט, אוסף אנשים שנמצאים בחוסר הסכמה הדדית ביניהם לגמרי, וזה צריך לעורר בעם גם את כל אלו הזרמים של חוסר ההסכמה וחוסר היציבות.

וכאן אנחנו דווקא מתחילים לדבר בינינו לעם, שרק קשר "מעל כל הפשעים תכסה אהבה", רק קשר כזה מציל אותנו. זה הזמן, זה המצב. וצריכים כמה שיותר מהר ובעוצמה רבה בכל האופנים לפרסם את זה, שמה שקרה כאן זה רק סימן בשבילנו לכל עם ישראל, להיות מחוברים למעלה מכל הפשעים, מכל השנאה ההדדית שיש, מכל המחלוקות.

שלי: זאת אומרת, שככל שעכשיו אותם מנהיגים יהיו במחלוקת ביניהם, זה בעצם עלול לעורר עוד יותר את המחלוקת בתוך העם?

כן, אבל העם צריך לקבל עכשיו דווקא על פני זה מגמה אחרת, שאנחנו צריכים להתחבר על פני כל הפשעים, על פני כל המגמות האלו השונות.

שלי: השאלה אם אותו זעזוע, אותה שבירה שקורית בעם, היא דווקא תפתח מקום לאחריות אישית שהעם יגיד, אנחנו צריכים לקחת פה שליטה ונתחיל לשנות משהו.

יפה מאוד, זה מה שאני התכוונתי. שכאן עכשיו לא לחכות למנהיגים האלה, אנחנו לא נצפה מהם לשום דבר ולא נראה ולא נקבל שום דבר, הם לא יכולים להתחבר, "לב שרים ומלכים ביד ה'", הם יקבלו רק יותר ויותר גאווה ויותר הזדמנויות ואפשרויות כביכול לסובב את העם בין החשבונות והמלחמות ביניהם, כי סך הכול מה שכל אחד מהם רוצה זה להיות כמו שהיה ביבי במשך עשרות שנים, ששולט על כולם, אז אנחנו צריכים להבין שרק העם צריך כאן את הנטייה שלו לחיבור, בלי להסתכל על הממשלה, בלי להסתכל על כל השרים האלה, שלגמרי לגמרי לא אכפת לנו מה שקורה, שהם שם יאכלו זה את זה בכנסת, שזה המקום של האגו הגדול ביותר שיש בעם ישראל, שאנחנו דווקא רוצים לדבר על החיבור ועל האהבה, מעל כל הפשעים.

שלא חשוב לנו באיזה מצבים אנחנו נמצאים אחד כלפי שני, שבאמת רוצים להרוג זה את זה, "על כל הפשעים תכסה אהבה".

שלי: עכשיו, נניח שאנחנו מסבירים את זה, שהעם לוקח אחריות ורוצה למצוא את החיבור מעל השנאה ומעל ההבדלים. איך ברמה הפרקטית שני אנשים, ימני ושמאלני שנפגשים ולא סובלים אחד את השני, איך הם ברמה הפרקטית עכשיו, מה הם אומרים לעצמם, מה הם מספרים לעצמם כדי להתקרב לגישה הזאת, של החיבור מעל?

הם צריכים על פני כל מה שקרה להרים ידיים ולהגיד, אין לנו, אין בכוחנו שום שיטה שיכולה להביא לנו את העתיד הבטוח, הטוב. לא יכולה. ומה אנחנו עושים? אנחנו עושים רק דבר אחד, מתחברים על פני כל הפשעים. איך? על כל פשעים תכסה אהבה, זה בדיוק שיטת ישראל. "כנסת ישראל", "כונס", "כנס", זה יכול להיות רק בצורה כזאת, שעל כל פשעים תכסה אהבה. כל אחד מגיע עם פשעים שלו, שרוצה להרוג את כולם ולהיות שליט, "אני אשלוט", ואז מתוך זה שכל אחד כך רוצה, הם זורקים את כל הסכינים האלה שלהם ומה שיש להם ביד להרוג זה את זה, ומחזיקים בידיים וכך בונים באמונה למעלה מהדעת, בצורה כזאת, למעלה מהאגו שלהם את קשר החיבור. אם לא, אז כאן "מקום קבורתכם", באותה גבעת הכנסת.

מאיר: הזכרת ש"לב שרים ומלכים ביד ה'". רצינו לדייק ולשאול, אתה בעצם התייחסת לזה, אבל אולי קצת להרחיב, אם לב שרים ומלכים ביד ה', מהי כל עבודתנו אחרי שכבר נפל הפור? האם יש בכלל משמעות למה שנגיד ונעשה?

"לב שרים ומלכים ביד ה'" זה נקרא, שמה שקורה ביניהם ועד כמה שהם נמצאים בשנאה ובחשבונות אגואיסטיים זה לזה, הכול מגיע להם מלמעלה, מהשמים. אני לא מאשים אותם בעצמם, בשבילי זו רק עובדה, שכך אני מקבל את הנתון הזה מלמעלה, מהבורא, שהבורא מראה לי את התמונה האמיתית של כל עם ישראל.

בזה שאני רואה את האנשים האלו שנכנסים לממשלה, עד כמה הם אגואיסטים, כמה שהם שונאים זה את זה, כמה שהם חושבים רק כל אחד על המקום שלו, להיות שליט לשעה, לא אכפת לו יותר כלום ומה שיקרה אחר כך הוא לא יכול לחשוב, זה מה שהבורא נותן להם וזה מה שהם בעצמם רוצים לבצע.

וכשאני מסתכל על זה, ברור לי שאני לא רואה בכלל פתרון איתם. דרך הממשלה אין שום פתרון. זה חייב להיות רק דרך ההפצה הרחבה לעם, בצורה גלויה, ללא שום מעצורים, ללא שום הגבלות, רק להסביר לעם, "אתם רוצים להתקיים, אתם רוצים לחיות, אתם רוצים להיות יהודים, או אפילו סתם קיימים, אלו התנאים שהתורה מעמידה לפנינו."

מאיר: במצב הקיים, מה אנחנו יכולים לעשות? להתפלל, לקוות לשינוי, ואם כן לאיזה שינוי?

שינוי שאתם תעשו. למה אתה מקווה, שאתה יושב בחיבוק ידיים ומחכה לשינוי? את השינוי אתם צריכים לעשות, על ידי הפצה, על ידי הסברה. אתם צריכים לקחת את כל החברים של בני ברוך, במיוחד דוברי עברית, אנחנו מדברים על מה שקורה כאן ועל זה לדבר.

הכול תלוי עד כמה העם יבין שהעתיד שלו תלוי במחשבות של כל אחד ואחד. כמה שכל אחד ואחד ירצה שיקרה חיבור בעם, ירצה שאנחנו נתעלה מעל האגו שבינינו, רק רצון, שום דבר חוץ מזה, קצת שתהיה לנו לזה נטייה, רצון, ואז יהיה בסדר, ואז זה יסתדר. הבורא לא דורש מאיתנו חוץ דבר חוץ מזה, רק רצון.

דודי: אני שומע ממך שאתה אומר שעלינו לצאת אל העם בקול קורא גדול, ממש להסביר את תפקיד עם ישראל, זה מה שאתה רואה כרגע. כשאתה אומר לצאת אל העם עכשיו, שזו השעה לצאת אליו, למה אתה מתכוון?

אני מתכוון לצאת בכל כלי התקשורת, בכל מקום ומקום, לכתוב בצורה ברורה מה הייעוד של עם ישראל, מה הוא צריך לעשות, איך הוא צריך לראות את עצמו במצב שהוא בונה את עצמו, כי אחרת אנחנו לא נשרוד. לכתוב על זה ולפרסם וכמה שאפשר יותר. לבנות פניות לעם ישראל כאלו שאנחנו יכולים לקנות מקומות בכסף, לקנות מקומות בכל מיני כלי תקשורת חשובים, כמו שפעם קנינו מקום ב"ניו-יורק טיימס", שזה ייראה לכולם. בארץ הקטנה שלנו זו לא בעיה.

טל: בעצם קורה כאן משהו מאוד מיוחד, כי דווקא עכשיו אנחנו נמצאים באיזה מצב בטחוני מאוד קשה, שנאה כלפינו מכל העולם. ויש לנו ממשלה שהיא בתוכה כל כך שונה ומפורדת, כאילו יוצא שהעם צריך שהממשלה שלו תתחבר, שהאנשים בממשלה יצליחו להתחבר כדי שאנחנו נצליח להתמודד.

זה לא יקרה. האנשים האלה לא מסוגלים ואני לא מצפה מהם שהם יעשו את זה. ואם זה יהיה, זה יהיה משהו בינתיים שאף אחד עוד לא יודע [איך], זה מצב חדש בשבילם. [עוד נראה] איך הם מתחילים לזרוק אחד את השני, להכניס מקלות בגלגלים כל אחד לשני. זה מאבק מאוד גדול בין כל המפלגות, בין כל האנשים, זו בעיה מאוד גדולה, ואין מה לעשות.

רק על ידי זה שהעם הוא לא ירצה לקבל מהממשלה הזאת, [לא ירצה לקבל] שום שיטת ניהול חוץ מאיחוד. העם צריך כביכול להגיד לממשלה כך, "שחוץ מחיבור בינינו אנחנו לא רוצים יותר כלום, כי אנחנו כבר איבדנו תקווה מכל האפשרויות האחרות, ולכן בואו נלך רק לקראת זה. אין לנו, לא נשאר לנו שום סיכוי להצליח במשהו אחר".

טל: מתוך המצב המסוכן הזה אנחנו אומרים לעם, "אנחנו נצטרך לכוון את הממשלה הזאת ואת המדינה הזאת לחיבור בכל דרך, וזה תלוי בנו האזרחים".

כן.

טל: מה יקרה אם הממשלה לא מצליחה להגיע לזה, אם הנציגים שיצאו מתוך העם שלנו לא מצליחים להגיע לזה?

הממשלה לא מסוגלת להגיע לזה, אני לא מצפה מהם. את לא מבינה על מה הם מדברים, האנשים האלה לא מסוגלים להגיע לחיבור, את לא רואה? הם יכולים להרכיב כל "שני וחמישי "ממשלה חדשה, את זה הם כן יכולים ולהיות כל הזמן בדיונים על זה. ואז יהיו שוב יהיו תוכניות בטלוויזיה וכל מיני דברים. אבל תכלס לא יקרה שום דבר ואני לא מצפה לזה מהם.

טל: האם העם כן מסוגל? אם הנציגים שלו לא מסוגלים האם העם כן יכול?

העם יכול לחשוב על חיבור, כן. והחיבור הזה שהעם יתקרב אחד לשני, אפילו במקצת, ישפיע למעלה, ואז מלמעלה יהיו לנו שינויים.

דודי: במצב שאין הסכמה על כלום וכולם מפורדים וכל אחד בעולמו, מה נקודת השיתוף הראשונה, נקודת ההסכמה הראשונה שכולנו מסכימים על זה, שנתחיל לפחות מהגרעין הזה?

שאם נגיע לחיבור, בחיבור שלנו כבר מטפלים בכל הבעיות שלנו, בבריאות, בחינוך, במדיניות, בשנאת אומות העולם אלינו, בשנאה בתוך עם ישראל, בכל דבר ודבר. רק להגביר בינינו קצת יותר את החיבור.

נורמה: אמרת שאפילו המחשבה תגרום שינוי.

כן, ודאי, "הכול במחשבה יתברר".

נורמה: אני מבינה שהכול תלוי בהפצה, כמה אנחנו נוכל לפרסם את הידיעה החשובה הזאת.

כן. משבוע לשבוע אנחנו צריכים להשתדל להיכנס לאיזה מקום ידוע בכלי התקשורת ולתת שם את הפרסום שלנו, את המאמר שלנו. שמתוך זה כולם יראו על מה אנחנו מדברים ואיך אנחנו ממליצים להתקדם.

נורמה: ואז העם יקבל את הרעיון ואת החשיבות של החיבור בינינו, מאיפה העם יקבל את הכוח לבצע את זה?

מלמעלה, הכול מלמעלה, "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים".

נורמה: איך אתה רואה שאומות העולם יקבלו את השינויים שיש בארץ. יש שינוי משמעותי גם בממשלה וגם שינוי בנשיא שנבחר, וזה קורה באותו זמן מה שלא קרה קודם, כמה שאני מבינה. זה זמן מאוד משמעותי כנראה, אפילו בצורה גשמית. אבל ברמה יותר עליונה, מה הכוחות שיש מאחורי העניין הזה ואיך הם משפיעים על התגובות של אומות העולם?

אני לא חושב שאומות העולם מבינים את כל השינויים שקורים כאן. לא אכפת להם מהממשלה שלנו ולא אכפת להם מהנשיא שלנו, אכפת להם שאנחנו מפריעים להם. אנחנו עושים ממש בלגן גדול מאוד, חוסר סדר, שנאה, מלחמות, כל מיני בעיות, אנחנו ככוח קטן אבל מאוד איכותי לסכסך בין כולם.

ויש גבול עד כמה הם יכולים להסכים עם זה, כי לפעמים הם משלמים על מה שאנחנו יכולים להביא לעולם איזו הצלחה באיזה מדע, חכמה או משהו. והיום כבר לא, אנחנו כבר הופכים להיות נטל לכל העמים. לכן, שאת אומרת נשיא, מי בכלל מתחשב בזה שיש בישראל נשיא חדש? אפילו הישראלים בעצמם לא משייכים לזה שום חשיבות.

נורמה: לאור מה שקורה בארץ, איך צריכה להיות ההפצה כלפי חו"ל?

ההפצה כלפי חו"ל צריכה להיות גם לאותו כיוון, שאנחנו צריכים לפרסם גם בחו"ל את אותו המסר שאנחנו אומרים כאן ליהודים. ולהשתדל להסביר בחומר שאנחנו מפרסמים לחו"ל עוד תוספת, שיבינו אותנו כל אומות העולם, שיבינו מה אנחנו מדברים על עם ישראל ולמה אנחנו כך חושבים ומבינים, שרק זה יעזור לעם ישראל. וכאן זו באמת עבודה גדולה שלנו גם בחו"ל.

נורמה: לפרסם גם ב"ניו-יורק טיימס" או לא צריך?

אני לא חושב שזו בעיית פרסום ב"ניו-יורק טיימס", קודם כל זה מאוד יקר, ושנית, אני לא בטוח שזה יזיז משהו לחברה האמריקאית. אני לא חושב. אבל תכלס אנחנו צריכים בכל זאת להוציא את זה לרשתות המדיה, לכלי התקשורת הווירטואליים במיוחד. לא בדפוס, היום הכול דרך האינטרנט. ואנחנו צריכים באמת לדאוג בישראל לקנות מקום ולפרסם. מה שיהיה בחו"ל זה רק עם תוספת הסברה מצידנו מה מניע אותנו לפרסם את זה כך בישראל ולמה אנחנו חושבים שהמהפכה שכביכול עכשיו קרתה בישראל נראית לנו הזדמנות להבראה של ישראל וכל העולם.

נורמה: האם יהיה יותר לחץ מהעולם כלפי ישראל עם כל השינויים שיש פה?

ללא ספק, וגם הממשלה הזאת לא מסוגלת להתמודד עם הלחץ הזה. לא מסוגלת. כי היא חלשה מאוד דווקא בגלל שיש הרבה אנשים וכל אחד ירצה להראות למי שנמצא בחו"ל כמה שהוא מוכן לרקוד עם ה"חליל" שבחו"ל. זה מאוד מחליש את הממשלה, אנחנו נמצאים במצב ממש לא טוב.

נורמה: איזה סוג לחץ אתה רואה?

שבסופו של דבר אנחנו נקבל את כל הפקודות, התכתיבים שהאו"ם יוריד עלינו.

דודי: מתי, אם בכלל, תקום ממשלה? במה זה תלוי שתקום ממשלה מתפקדת?

אני לא חושב שזה יכול להיות בקרוב, אלא אך ורק אחרי שהעם יבין מה הוא צריך.

דודי: עוד הבחנה שהייתי רוצה שתתייחס אליה, יתכן שגם היא תתחלף מחר, אבל מה דעתך על השותפות של מפלגה ציונית עם מפלגה ערבית בקואליציה, האם יש פה איזה סוג של צעד היסטורי?

לא, ודאי שלא. כי אני לא מאמין למפלגות הערביות שגדלו עכשיו במדינת ישראל, שהם יכולים להיות שותפים שלנו, לא. כעיקרון בעתיד, שאנחנו נטפל בעם ישראל במטרה האמיתית שלו, אנחנו נצטרך גם לפרסם ולהסביר לערביי ישראל מה המטרה שלנו ואיך אנחנו יכולים להתקדם לאותה המטרה, שהמטרה בעצמה נמצאת למעלה מעניין של לאום, שטח וכן הלאה. אבל בינתיים לא, אני לא רואה שותפים, אלא זה שותפים ביום ושונאים עם סכינים בלילה.

דודי: לגבי כל מערך ההפצה שצריך לצאת אליו, אני רוצה להגיד שבתקופה האחרונה, דווקא בזמן מבצע "שומר החומות", בדפים אני רואה הרבה תגובות והמון עניין מצד הציבור. אפילו אנשים מציעים את עזרתם, "במה אנחנו יכולים לעזור?", אנחנו מפנים אותם למערך ההפצה. אז קודם כל מי ששומע אותנו ויש לו יכולת לסייע בהפצה, בכתיבה, ביצירה, בהפקה, בפרסום בתוך אתרים גדולים, מוזמן לפנות אלינו דרך יצירת הקשר בכל האתרים שלנו, אנחנו ממש נשמח לכל עזרה.

אני עדיין רוצה להבין, ההפצה שנצא איתה מטרתה היא הסברה, להסביר את המצב, את הסיבה, את התפקיד, את הפתרון, להביא למודעות, לאחדות שלנו או שהמטרה היא אפילו יותר, "בואו ללמוד במסגרות הלימוד של "קבלה לעם""?

לא יודע, יכול להיות שאנחנו צריכים לפתוח כאלה קורסים שבהם אנחנו מלמדים את כל ההיסטוריה שלנו, את כל התהליך שאנחנו עוברים, מה מלמדת חכמת הקבלה. ודאי בלי להיכנס פנימה, אלא בצורה מאוד מוכנה לעם. אני חושב שאנחנו צריכים לכתוב יותר ספרים פשוטים, אבל מצד שני עמוקים, שמסבירים מה קורה בעולם. נראה לי שבכל זאת יש עוד מקום לחיבורים כאלו.

שלי: כשאנחנו מדברים היום על איחוד ברשתות אנחנו כבר בעצם נכנסים לאיזה אזור שהרבה אנשים נמצאים בו. יש הרבה פוסטים, הרבה שירים, הרבה סטיקרים, אפילו הממשלה הזאת קוראת לעצמה ממשלת אחדות, כולם מדברים על אחדות וכולם אומרים "זה טוב שאנחנו שונים, בואו נכבד את השוני ונהיה ביחד". איך אנחנו מבדלים את עצמנו, איך אנחנו לא נשמעים כמו עוד סיסמה חלולה כזאת שמישהו זורק שם ברשת?

אני באמת שמח לשמוע את המילים החכמות והיפות שלך, אבל אין לנו ברירה. אולי אנחנו צריכים לתת יותר יסוד היסטורי שבלעדיו אנחנו לא יכולים לגשת לפתרון, כי זה היסוד שלנו. אנחנו צריכים להסביר מצד המבנה של המציאות למה זה צריך להיות כך. אנחנו צריכים לעשות את זה מטעם תפקיד עם ישראל שחייב לעשות זאת ומצד הצורה האנטישמית שמתגלה יותר ויותר בעולם, שאנחנו חייבים להזדרז כדי לא להגיע למצב שבמקום שאנחנו מטפלים במצב אומות העולם יטפלו בנו שוב. יש לנו בכל זאת מה להגיד, יש הרבה כיוונים שאנחנו יכולים לדבר עליהם.

שלי: אם אדם ממש מרגיש רצון, המסר הזה ממש פוגע בו, האם יכול לנו איזה "אוהל אברהם" מודרני שאפשר להזמין אותו אליו? האם צריך לייצר דבר כזה?

את זה אתם צריכים לעשות בצורה וירטואלית, שיח, דיונים, מקום לחיבור, מקום להתקשרות, ודאי. אתם צריכים לבנות את זה, צריכים לבנות מערכת שלמה, מערכות גדולות. והכול בישראל, לא חשוב לנו לפזר זאת באומות העולם, רק בכלי התקשורת היהודיים בכל העולם אנחנו יכולים פה ושם לפזר את החומר שלנו, אבל בסופו של דבר העיקר זה בישראל.

דודי: בכל זאת, אנחנו כארגון "בני ברוך קבלה לעם" נכנסים עכשיו לשלושה ימים של כנס עולמי וירטואלי של חיבור שחיכינו לו, כוח מאוד גדול. עד כמה ואיך חיבור כזה יכול לעזור לנו, יכול לעזור פה לישראל להתרומם, לעלות מהבור העמוק להר גבוה?

החיבור הזה הוא מאוד חשוב. ללא החיבור הזה לא היינו יכולים להגיע להבנה, הרגשה ותפיסה של מה שקורה שכאן, מה לעשות עם הממשלה החדשה, עם כל המערכות שהיא רוצה להקים. אנחנו צריכים להבין שלא נשאר לנו שום עניין, אלא רק להעביר מהכנס הזה, מהכוח הפנימי שלו אלינו, כאן לישראל, את כוח החיבור.

ועל ידי אותו כוח שכולנו מתאספים סביב כדור הארץ, כל אומות העולם ששייכים לנו, שניקח מזה כוחות ונעורר את הקבוצה הקטנה, הנבחרת מכל אומות העולם שנקראת "ישר-אל", [ונברר] איך אנחנו נעורר אותה, איך אנחנו נעלה אותה למעלה על ידי הכוחות של כל אומות העולם. ואחר כך כשאנחנו נעלה אותם, זה נקרא שאנחנו מעלים אותה על כתפיהם של כל אומות העולם, אז נוכל יחד בצורה כזאת לעלות להר ה'. זה מה שאני מקווה שאנחנו גם נוכל לבצע.

דודי: מה זה "הר ה'"?

הר ה', זה גמר התיקון.

דודי: אמן. אנחנו סיימנו את הפגישה. ביום ראשון יש לנו את הכנס, אנחנו לא נפגשים, ניפגש בשבוע הבא ביום שלישי. תודה רבה.

בכל זאת אני מוכן, מזומן, לכל מה שאתם רוצים, אפילו בימי הכנס. תודה. בהצלחה. חיבוק חם לכולם.

(סוף השיחה)