שיחה 18.03.21- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ישיבת כתבים
דודי: אנחנו רוצים להתחיל בנושא הראשון שלנו, "לאזן בין היסודות המנוגדים בעולם". כשאנחנו מסתכלים על החיים שלנו אז באופן טבעי, מבלי להתערב בתכונות האנושיות, נראה שאנחנו מורכבים משני הפכים בולטים, טוב ורע, חיובי ושלילי, פעם אנחנו נמשכים לזה ופעם לזה. נניח שבבחירות בישראל אנחנו מעדיפים מועמד אחד על פני מועמד אחר, או בארצות הברית, אנחנו רואים שכל מדינה הולכת ומתפתחת במסלול הייחודי שלה, ויש התגוששות בין שני הכוחות המנוגדים האלה. את התופעה הטבעית הזאת רואים לא רק בפוליטיקה, גם בדתות, בשיטות שונות, בתוך המשפחות, בכל מקום שבו נמצאים בני אדם, והיינו רוצים להכיר לעומק את היסודות של תיקון העולם.
מה הם שני הכוחות הללו, איך לחבר ביניהם, איך לאזן ביניהם באופן נכון?
זה בדיוק מה שלמדנו היום בבוקר, שהיצר הטוב והיצר הרע צריכים להיות במאבק ביניהם, אבל במאבק בונה לא במאבק הורס. זה מה שהכוחות האלה בפוליטיקה רוצים, להרוס זה את זה, שלא יהיה קיים החלק השני, נגיד החצי השני. וזו בעיה, כי לא מבינים שהעולם הזה מחולק תמיד לפחות לשניים, וכל היתר זה ככה, בין השניים. כך זה קורה בכל המדינות, במיוחד במדינות מפותחות שכבר נמצאות בבחירות ומאבקים שנים רבות, אז יש בהם את זה. וכנראה שכך זה צריך להיות, כך אנחנו לומדים מיסודות הבריאה, שיש לנו יצר רע ויצר טוב, כמו שכתוב "שניים אוחזים בטלית", באדם יש יצר טוב ויצר רע, האחד אומר "כולה שלי" והשני אומר "כולה שלי", ויחלוקו. מה זה "ויחלוקו"? או שהם יקרעו את האדם או שאדם מצליח לחבר אותם, אבל אי אפשר אחרת, הם לא יכולים שחלק אחד יעלם מהבמה, לא היסטורית ולא אנושית, בכל מקום יש לנו שניים.
ולכן אנחנו צריכים ללמוד איך לעשות שלום, השלמה בין השניים, שתי תכונות, רצונות, תהליכים, מנוגדים. אם לא נלמד את זה, אז אנחנו הורסים את המדינה, הורסים את החברה ובסופו של דבר לא נוכל להתקיים בחברה, במדינה, בצבא, במערכת, גם במשפחה, אם אנחנו לא יודעים להשלים נכון את זה על ידי זה, דווקא בין שני כוחות מנוגדים.
דודי: אבל עוד לפני כן אני רוצה להבין בכלל מה זה יצר טוב ויצר רע?
שני כוחות הטבע, פלוס ומינוס, לא יכול להיות האחד ללא השני.
דודי: מה רע ביצר?
היצר הרע אומר שצריכים ככה לעשות, והיצר הטוב אומר שככה צריכים לעשות, ואתה לא מבדיל בין שניהם, ככה אתה פשוט מקבל את זה שהאחד רע והשני טוב. מה הרע שיש בשמאל, או מה הרע שיש בימין? אבל אתה רואה שבסופו של דבר אם המדינה מתפתחת אז היא מגיעה כמעט לשוויון.
דודי: עדיין יש רע וטוב כמו שאתה אומר, יש יצר רע ויש יצר טוב.
לא, אין רע וטוב, רע וטוב זה שכל אחד קורא לשני שהוא רע, ולעצמו שהוא כטוב.
דודי: אני עדיין לא מבין, אם אני בוחר במועמד כזה או במועמד אחר, אם אני מדינה מסוימת שרוצה להתפתח בקו מסוים, כמו שאתה אומר "מדינות מפותחות" דווקא, אז מה הבעיה פה, איפה הבעייתיות שיש פה?
הבעיה היא שלא מצליחים לחבר את זה עם זה. נגיד שעכשיו מגיעים רפובליקנים או דמוקרטים והם עושים את שלהם ולא אכפת להם, בזה הם רוצים להרוס את השני כמה שרק אפשר, או ההיפך. גם אצלנו, עכשיו נגיד שמישהו מצליח שם, השמאל רוצה להרוס את הימין, עד כדי כך שלא יהיה קיים אף פעם ימין. הם לא מבינים שהם צריכים לעבוד על השלמה הדדית זה על זה. אפילו אם אין להם שום התחייבות, אפילו אם הם לא צריכים את זה, כביכול, אבל הם מבינים שאי אפשר האחד ללא השני, ואז שניהם שנמצאים במאבק, יחד עם המאבק הם גם יודעים שהם צריכים להגיע לחיבור, להשלמה.
דודי: למה צריך את שניהם, למה שצד אחד לא יגבר?
כי הטבע לא יכול להתקיים על כוח אחד. וזה לא חשוב איך אתה קורא לכוח הזה, ימין או שמאל, פלוס מינוס, טוב רע, זה לא חשוב, אחד בלי השני פשוט לא קיים.
דודי: ומה המצב הרצוי ביניהם, מה זה מצב של איזון ביניהם?
אנחנו הגענו עכשיו למצב שבו אנחנו צריכים להבין שרק השלמה יכולה להיות נכונה בין שני כוחות, ולצערנו כל נבחרי האומה שלנו עדיין לא מבינים את זה. וזה כמו אצל הילדים, אתה נותן לילד צעצוע אחד מתוך שני צעצועים, ולא, הוא דווקא רוצה גם את השני, הוא מחזיק בשניים ולא משחק. ככה זה עם הילדים הקטנים ביניהם, וככה זה קורה באומה, בחברה.
דודי: אז מה המצב הרצוי, שאני אזדהה גם עם המצב הזה וגם עם זה?
שכל אחד יבין שבלי השני הוא גם לא קיים. שגם התוכנית שלו לא תצליח לצאת לפועל אם הוא לא יעשה במצב שלו איזו השלמה עם השני.
דודי: מהי השלמה?
ששניהם קיימים ושניהם מבינים במאבק, בוויכוח ביניהם, איך הם יכולים להיות קיימים בצורה נכונה בהשלמה ביניהם, לטובת החברה. לטובת החברה, ולא לטובת עצמי בלבד. לטובת עצמי בלבד נראה לי שאני מצליח אם אני הורס את השני, וזה לא נכון, האחד לא יכול להתקיים ללא השני.
דודי: אבל לטובת החברה יש שתי עמדות שונות, אני חושב ככה, אתה חושב ככה, לטובת החברה.
אבל אתה רואה מההיסטוריה שזה לא קורה. מה יש להתווכח איתך? תסתכל שהחיים בנויים משניים שמשלימים זה את זה.
דודי: אתה אומר שבשלב הראשון אני בכלל צריך להכיר שאני צריך אותך, כלומר את הצד המנוגד לי, כדי להתקיים גם אני עצמי. זה קודם כל.
תפתח את המשנה, אפילו גמרא, ותראה "שניים אוחזים בטלית", אחד אומר כולה שלי ושני אומר כולה שלי. ומה לעשות? ויחלוקו. מה זה ויחלוקו? עד שיבינו שאחד ללא השני לא יכול להתקיים. ומתי הם יכולים להתקיים? כשאחד מחזיק את השני, תומך בשני, ואז באמת יהיה ביניהם סיכום טוב. הם יבנו כזאת אווירה ביניהם כך שהחברה תתפתח. לטובת החברה אף אחד לא יכול לרדת. זה לא כמו שקורה אצלנו, שמי שמנצח בבחירות דוחף את השני, ככה, במכה ברגל, נותן לו מכה והוא עף מהבמה, "ועכשיו רק אנחנו קיימים". כמו מה שעכשיו הדמוקרטים בארצות הברית רוצים לעשות. בזה הם גם הורסים את עצמם, וזה מפני שביסוד שלנו, ביסוד הטבע שלנו קיימים שני כוחות והאחד לא יכול להיות ללא השני. אם לא יהיה יצר הרע, לא יהיה יצר הטוב. אם לא יהיה פרעה, אז לא יהיה בורא. עד כדי כך.
זה מה שאברהם שאל, "במה אדע כי אירשנה", איך אני אעלה לדרגה שלך, של הבורא? אז הבורא אמר "אני מכין לך רצון מיוחד גדול, שהוא ירצה לשלוט, אתה תפנה אליי ואני אעזור לך להשלים אותו". ואז על ידי שני הכוחות האלו, שאחד הוא "רצון לקבל" גדול, והשני הוא כוונה על מנת להשפיע, אתם מגיעים למטרת הבריאה, לשלמות.
דודי: אתה יכול לצייר חברה כזאת? מה זה אומר חברה כזאת? אין דבר כזה.
אין. אלא שאנחנו צריכים לבנות אותה.
דודי: ומה, ואיך אתה רואה בכלל ציור כזה שיושבים שני מנהיגים ששניהם הפוכים בדעה שלהם והם תומכים אחד בשני, מחבקים, מתכסים יחד בטלית אחת, שמשכו אותה רגע לפני?
כן, תאר לעצמך. כמו באטום, שיש פלוס ומינוס, והם נמצאים במאבק? אלא שהם מבינים שרק בצורה כזאת הם יתקיימו יחד בכוח הטבע, שרק בצורה כזאת הם יבואו למצב שיתקיים ביניהם איזון. ובאיזון הזה הם יגלו את מהות החיים, מטרת החיים, סוד החיים, בדרגה יותר גבוהה משניהם, שזה יהיה הכוח העליון.
נורמה: מה אנחנו צריכים כדי לקבל את הכוח המאזן?
אנחנו צריכים ללמוד את המערכת, שככה זה קרה, שכך היא בנויה. אנחנו גם למדנו את זה בשיעור בוקר, רק קצת, ועוד נמשיך. רק בהשלמה הדדית בין שני הכוחות המנוגדים אנחנו בונים את המערכת הנכונה ושם אנחנו מתחילים להבין את סוד קיום העולם, סוד החיים, איך אנחנו מגיעים להשלמה, לשלום, לשלמות, כל זה שורש אחד לכל המילים האלה. וכך אנחנו נגיע למצב שבאמת נוכל להבין על איזה יסודות צריכה להתקיים החברה האנושית, וגם בכל מקום ומקום, גם במשפחה, בכל דבר, אם היא רוצה להתקיים, להתפתח ולא להיעלם.
נורמה: בשביל לבנות את החברה המתוקנת שדיברת עליה ולמשוך את הכוח המאזן בין המצבים טוב ורע, האם צריכים מסה קריטית?
צריכים התפתחות, באמת להבין שאי אפשר אחרת. אנחנו עברנו תהליך היסטורי מאוד גדול מדור לדור, ובכל התהליך הזה אנחנו רואים מתוך הניסיון שלנו, המר בדרך כלל, שאנחנו לא מסוגלים להסתדר ובכל פעם אנחנו רק חיים מבחירות לבחירות בתקווה לסלק את השני.
פעם היה מלך במדינה, אחר כך במקומו מפלגות, אנשים גדולים, אנשים חכמים, עד שזה מתייצב היום בסופו של דבר לשני גושים, אחד ושני ושניהם נמצאים זה מול זה כמו שני כלבים ממש. ואז מה לעשות, איך אנחנו משלבים אותם יחד?
אז יש לנו עכשיו בסוף ההתפתחות הגשמית שלנו, החברתית, האנושית הייתי אומר, יש לנו תמונה ברורה שיש כאן במין האדם. השתקפות אולי של שני כוחות שקיימים בטבע, כוח הפלוס וכוח המינוס, ואין עדיפות לאחד על השני בכלל. תדברי עם אלו ותדברי עם אלו הם יגידו לך בדיוק אחד כמו השני, וטענות עד אין סוף ואין שום קרבה אלא רק ריחוק מהתקשרות וניגוד יותר ויותר, וכך זה יימשך.
ועכשיו רק יש לנו בעיה, מה אנחנו עושים, איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מאזנים את כוחות הטבע שמביאים אותנו בחיבור הנכון בינינו לנגד, לרזיסטור שיהיה ביניהם, בין פלוס ומינוס. אז על ההתנגדות שביניהם אנחנו נוכל לגלות את הכוח הטוב. כמו שבכל מכשיר, בכל מקום בחברה שלנו, ביקום, בטבע. בדומם, צומח, חי ובני אדם, בכל החלקיקים אנחנו מגלים פלוס ומינוס, וביניהם כוח ההתנגדות, ושניהם, עד כמה שהנברא הוא יותר מפותח, יותר משובח, יותר מורכב, הפלוס והמינוס יותר גדולים ואז המערכות שבין פלוס ומינוס הן יותר משלימות זו את זו ומבינות זו את זו וכך הן בנויות, ולכן זה מה שאנחנו צריכים להיות. עכשיו, בין הפלוס והמינוס האלה נמצא את כל החברה, את כל המדינה וכל האנושות ובכלל את כל העולם, כל הטבע.
וכמו שהבורא, הכוח העליון, הוא מביא לנו פלוס ומינוס, הוא בעצמו כוח אחד, ובראתי יצר הרע זה הכוח השני, ואנחנו מקבלים את זה בצורה כזאת עלינו, פלוס ומינוס, אנחנו מעצמנו צריכים לייצב את הדברים האלה ואז אנחנו מגיעים לחיים שהם באמת מאוזנים, משלימים זה את זה. צריכים ללמוד את התהליך הזה, המערכת הזאת, וזה לפנינו. זה הלימוד של הדור האחרון והתפקוד של הדור האחרון.
נורמה: מה הוא הרזיסטור (נגד) בחברה?
זה שאנחנו מבינים שהטבע שלנו הוא טבע מנוגד בכל דבר ובכל מקום בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר. במיוחד אם אנחנו מדברים עכשיו על החברה האנושית, אז הבחירות, כל הדברים האלה שאנחנו מגלים עד כמה אנחנו הפוכים בכל דבר ודבר, ואנחנו מבינים שלשלמות מגיעים בהשלמה, בזה שאנחנו מנוגדים זה לזה, ויחד עם זה משלימים זה את זה.
נניח מאין ברירה, איך אנחנו משלימים במשפחות? כשאני מכיר את בת הזוג שלי ואני רואה כל מה שיש בה לעומת כל מה שיש בי, אם אני אומר לעצמי שאני בכל דבר צודק אז מה שהפוך ממני הכול לא נכון ולא צודק, אז ברור איך אני מתנהג איתה. מה ההתנהגות הנכונה? שאני אומר לא, אני לא צודק והיא לא צודקת, אלא אנחנו צריכים לראות כל אחד ואחד שהוא לא מושלם ולגלות את האיזון בינינו.
ברור לנו מהחיים שלנו, שאין ברירה אחרת, אף אחד לא יוכל להתקיים כך עם השני, אלא אם כן הוא בכוח מכופף את השני. אבל זה לא טוב, האדם המפותח לא רוצה שכך יתכופפו לפניו, הוא רוצה שיכנסו עימו ביחסים הדדיים, יפים, טובים, מהלב ולא מהפחד.
כך אנחנו גם צריכים לקבוע את הדברים האלה בצורה בינלאומית. גם בתוך החברה האנושית במדינה וגם ביחסים בינלאומיים בין המדינות. אבל אנחנו רואים שכמה שאנחנו מתקדמים הניגוד בין המדינות ממש הופך להיות למשהו שאני לא יודע אפילו איך להגיד, אני מסתכל עליהם וכאילו אין להם בכלל הבנה ובכלל שכל איך הם מתקיימים ואיך הם צריכים להתקיים.
תראי על האנשים, תראי על המפלגות, תראי על המדינות, על הממשלות זה בכלל. תראי את רוסיה, אמריקה, סין, אירופה, אנגליה, זה משהו נורא. רואים עד כמה אין להם שיטה נכונה איך הם צריכים להתקרב זה אל זה, איך הם צריכים לשמור על השלמות, שלום העולם. זה נורא.
נורמה: ניגוד הכוחות הזה מתגלה בצורה מאוד בולטת בתקופתנו, האם זה מראה שהאנושות מסוגלת להתמודד עם זה? ואם כן, באיזו צורה פרקטית?
האנושות לא מסוגלת להתמודד עם שום דבר, רק לפי התוכנית מלמעלה היא עדיין לא הורסת את עצמה. כי אין לך דברים יותר מנוגדים ברמה הבינלאומית, בין רוסיה, אמריקה, סין ואיראן ועוד כל מיני ארצות כאלו. זה משהו שאי אפשר לתאר לעצמנו מה שקורה.
אני חושב שאו שאנחנו מתקרבים לחיבור לטוב או שאנחנו מתקרבים למלחמת אטום, מלחמת עולם שלישית, אטומית, ואז מי יודע בעוד כמה זמן, כי לבורא אין סוף, זמן בכלל לא נמצא בו כאיזה מן מרכיב ונתון, אז אחרי כמה מיליוני שנה שוב יבואו חיים על פני כדור הארץ ושוב יתחילו באיזו צורה. כמו שבעל הסולם כותב, התכנית לא תשתנה.
לכן אם אתם שואלים אותי אני לא רואה שיש עבור מה להצביע. באף מדינה, באף מפלגה אני לא שומע משהו שמדבר על חיבור, על איחוד, על הקשר, על חברה אחידה, שום דבר. ולכן אם אתם שואלים אותי במי להצביע, אין למי. כי חוץ מזה בעיניי הכול פסול, גם זה וגם זה. אני שופט רק לפי הזמן הקרוב, מה שיכול להיות טוב לביטחון, אבל לא לצדק ולא לקיום אמיתי.
דודי: אתה אומר שיש בחברה גם טוב וגם רע, שיש כמה עמדות ואתה צריך גם לקבל את העמדה השנייה. אתה אולי תומך במשהו מסוים.
אני לא מקבל שום עמדות, כי אף אחד מהן לא תומכת בחיבור אלא כל אחד רוצה לסתור את השני. אלא במי אני בוחר? אני בוחר במפלגה שהיא בעיניי הכי נכון שומרת במדינת ישראל.
דודי: ויש כאלה שחושבים הפוך.
יש כאלה שרוצים לסמוך על כוחות זרים שהם יהיו טובים, על כל מיני דברים. אני מבין שאפשרי לנו לסמוך רק על צה"ל.
דודי: אבל עדיין, כמו שדיברנו עד עכשיו, יש בחברה אנשים שחשבים הפוך ממני ואני צריך לקבל את העמדה שלהם.
אני לא צריך לקבל את העמדה שלהם כלפי הביטחון. לא. אני לא חייב במקרים כאלו כמו שעכשיו, לקבל איזו עמדה. אני מקבל רק עמדה אחת, שאנחנו הולכים לחיבור. אבל כל עוד אנחנו לא הולכים לחיבור אני תומך במקסימום כוח הגנתי שיהיה לנו.
שלי: הנושא הבא הוא אבטלה. אנחנו כבר אחרי שנה בתוך מגפה, בישראל היו במהלך השנה הזאת כמיליון מובטלים ונראה שעל פי התחזיות גם לאחר פתיחת השוק וחזרה לפעילות מלאה עתידים להישאר בישראל כרבע מיליון מובטלים. רבים מדווחים שהם לא כל כך ששים לחזור מהחל"ת ומהאבטלה ואפילו המדינה יצאה במעין סוג של קמפיין עידוד חזרה לעבודה.
בכירה במוסד לביטוח לאומי ציינה ש"כבר לפני המשבר הייתה לנו בעיה בשוק התעסוקה, אני לא אופטימית, לא נצא מזה כל כך מהר, ההסתכלות חייבת להיות יותר רחבה וזו הזדמנות מצוינת לביצוע רפורמות".
איך אתה רואה את עולם התעסוקה בימי החזרה לשגרה?
אנחנו צריכים לעשות קודם כל חשבון נפש ולחשוב טוב טוב מה אנחנו רוצים. סתם להכניס את כולם לעבודה זה לא ילך. אנחנו לא צריכים כל כך הרבה פועלים. ואפילו שצריכים פה ושם פועלים, אז להכניס יהודים לעבודות אדמה, אנחנו לא כל כך נוכל. אנחנו מביאים אותם מהמזרח הרחוק.
יש כאן בעיה, יש לנו הרבה מאוד ידיים ומוחות אפילו, שאין להם מקום, אין להם תעסוקה. ולכן אני חושב שמדינה צריכה לפתוח קורסים ללמד אותם את שיטת הדור האחרון, שיטת החיבור ולעשות מהאנשים האלו, איך להגיד, סוכנים שילמדו את כל יתר האנשים בכמה שרק אפשר, בכל פינת רחוב, לא חשוב איך, ששיטת החיבור זו שיטת הצלת הנשק, משק, לא חשוב מה, משפחה, מדינה, שרק בחיבור בינינו אנחנו נצליח.
אין לי מה להוסיף. אם נעשה את זה, כן נצליח. אם לא נעשה, לא נצליח. גם בעל הסולם כותב לנו שצריכים לעשות את זה במסגרת הדור האחרון.
שלי: נראה שמנסים לחזור מהר למה שהיה בעבר. מה צריך להשתנות בתפיסה המדינית פה?
אני לא הולך להציע שום שינוי בצורה המדינית, ובכלל בשום צורה חוץ מדבר אחד, הפצה של שיטת החיבור הנכונה בעם.
שלי: האם אנחנו לא צריכים סיוע?
אנחנו צריכים המון אבל אנחנו לא נוכל לממש את זה בצורה נכונה אם אנחנו לא נלמד קודם איפה אנחנו, מי אנחנו ולאן צריכים להגיע. למה, בשביל מה וכן הלאה. אנחנו קודם כל צריכים ללמוד, ולא מיד לרוץ ולעשות. קודם להפעיל את השכל, מוח, רגש. להשתדל להבין איזה יחסים חדשים אנחנו צריכים לקבוע בינינו ואחר כך לאט לאט ללמוד איך נעשה את זה מכוח לפועל.
שלי: אם אנחנו מסתכלים עכשיו על הפרט שישב שנה בבית, ורואים שהוא ממש לא רץ לחזור לעבודה, בינתיים הוא רוצה עד הרגע האחרון, עד השקל האחרון של האבטלה להישאר בבית, מה השתנה באנשים מבחינת היחס לעבודה בשנה הזאת?
האנשים הבינו שהם לא צריכים לרוץ לעבודה. אם הם מקבלים קצת משכורת שאפשר לחיות ולהמשיך, הם מוכנים לשבת בבית ולא לעשות כלום. "שב ואל תעשה עדיף". ואני מסכים איתם, מה יש להם בכל העבודה הזאת? אני לא מבין. לפנינו קיץ, אני לוקח את אשתי והילדים, לוקח איזושהי קופסה עם לחם, גבינה, קצת פירות, בקבוק פטל והולך לים ליום שלם. בעשרים, שלושים שקל מקסימום אני מספק לכל המשפחה אוכל ויום יפה מאוד של ים וחול והכול. בשביל מה לי לרוץ לעבודה ולשרוף את אותם שלושים שקל בכבישים, מה יהיה לי מזה?
שלי: זאת אומרת, משהו בתפיסה לגבי ההגדרה העצמית של האדם התחיל להשתנות? כי עד עכשיו בן אדם לא יכול היה להעלות על הדעת שהוא לא יעבוד.
כן, השתנה. פעם הייתי מטומטם, היום אני יותר חכם.
שלי: ומה היתרונות ומה החסרונות במצב החדש הזה?
אדם חכם לא עושה שום פעולה לפני שהוא חושב ורואה את הרווח. ואם הוא לא רואה את הרווח, אז בשביל מה לי לרוץ, מה יש לי מזה?
שלי: האם רק אנשים שהיו בחל"ת או באיזושהי חופשה מהעבודה בשנה הזאת הם השתנו, או שזה חל על כל החברה, גם על אנשים שעבדו?
כל החברה, כל בני האדם בכל מקום שהם היו הם בכל זאת השתנו. הם הבינו שלא כדאי סתם לרוץ. ואם השנה נביא ברובוט טכניקה כל מיני מכונות שיעשו עוד ועוד עבודות במקומנו, אז עוד מיליוני אנשים יהיו באבטלה, ואז מה? בכל זאת אנחנו הולכים לקראת זה. קודם היו צריכים מיליוני פועלים, היום הכול השתנה, אנחנו לא צריכים היום כל כך ידיים. אפילו ליד המחשבים, בשביל מה צריכים לשבת ליד המחשבים מיליוני אנשים בכל העולם? כבר עבר הזמן. ובמה כולם מתעסקים? דרך קווי המחשב מתכתבים זה עם זה. כמה אנשים באמת מייצרים דברים חיוניים לחיי האדם, לחברה? מעט מאוד. הכול השתנה.
שלי: זה נשמע שעברנו איזשהו ניסוי חברתי, גם מגדירים את זה ככה, ניסוי חברתי כלכלי, ומצד שני גם יש את האוטומציה שבכל מקרה נושפת בעורפנו והולכת לנטרל המון אנשים מהעבודה, וכאילו נפתחים באדם גם איזושהי הרגשת חופש וגם חלל שמישהו צריך למלא. מה הגישה החדשה, מה ההגדרה החדשה שצריכה למלא את החלל הזה שנפער בנו?
שאנחנו כולנו נלמד איך להתייחס נכון זה אל זה, וביחס הנכון בינינו נבנה אווירה חדשה לחברה האנושית.
שלי: מה יהיה באווירה הזאת?
הדדיות, ידידות, תמיכה הדדית. זה מה שאנחנו צריכים. ואז על ידי זה יבוא כוח עוד יותר פרודוקטיבי, עוד יותר מעשי, כזה שאנחנו פתאום נראה שאנחנו יכולים לקבל כל מה שאנחנו צריכים ממש מהאוויר. לא צריכים לחרוש את האדמה ולא צריכים להתיך את הברזל ולבנות בצורה כזאת מכונות, אנחנו יכולים לייצר כל דבר שאנחנו רוצים ממש מהאוויר.
שלי: מה זה הכוח הפרודוקטיבי הזה מהאוויר?
איך היום אנחנו עושים את זה? איך העולם משתנה ואנחנו כבר לא מבינים? איפה כל המיליונים האלה שעבדו באדמה ובחקלאות? את רואה עד כמה זה פשוט, אפשר להסתדר בפחות מקודם. אני לא יודע אפילו איך להגיד.
שלי: אפשר להבין שהקשרים נהיו יותר וירטואליים, שהעבודה נהייתה יותר ממוחשבת ופחות באדמה. אבל מה זה הכוח הזה, מה זאת אומרת שיגיע לי מילוי מהאוויר ואני לא אצטרך לעבוד אפילו?
תוכלי לחבר את כוחות הטבע לא דרך החומר, מכונות וכל מיני פעולות, אלא דרך היחסים בין בני אדם. ואז תגלי שבאמת הכול בא מתוך החיבור הנכון בינינו, ואנחנו יכולים להתפרנס לא מעבודת פרך, אלא מהיחסים בינינו אנחנו ניצור את כל הכוחות, נמלא את עצמנו. אין לי מילים כל כך להגיד את זה, אבל ככה זה יהיה. מתקדמים לזה יותר ויותר.
שלי: אמרת באחת השיחות, שהאדם ביחס שלו לאחרים בונה יחסים בין החלקיקים של הטבע. האם החלקיקים האלה שמרכיבים את הטבע יהיו עוינים, או שהם יהיו הדדיים ובשיתוף פעולה? לזה אתה מתכוון, שאנחנו נשנה את הטבע שסביבנו על ידי יחסים?
בדיוק. אמרת יפה.
שלי: ומה זה אומר בפועל, אם עכשיו האנשים ממש יוצרים שדה חיובי וטוב, מה קורה בפועל?
את בזה חוסכת אלפי שנות עבודת פרך באדמה, בברזלים, בכל מיני דברים. הכול נעשה פחות, פשוט, יותר קל, יותר מסתדר.
שלי: אם חוזרים לזה שאנחנו הגוף המחנך, מה אנחנו צריכים להנחיל לאנשים?
שברגע שאנחנו משנים את היחסים בינינו, מתקרבים בינינו ביחסים בינינו, אנחנו לא צריכים לדברים גדולים. לא לעבודה קשה, לא ליחסים מסובכים, לא לכלום. אלא ההיפך. כל דבר שאנחנו בנינו ורצינו לבנות ביותר ויותר מערכות בחברה, שקבענו שאנחנו צריכים אותם, פתאום אנחנו מגלים שלא צריך. דווקא הפשוט זה מה שפותח לנו מקום יפה בחברה, דווקא שאנחנו פשוטים, שאנחנו לא צריכים מערכות על מערכות, כל מיני דברים. כולם פתאום רואים שהם לא צריכים לעבוד, אלא מספיק קצת ויש לכולם וככה זה מסתדר. מאיפה זה מגיע? כי אנחנו לא עושים חשבון על כל פרט ופרט איך הוא מגיע ומאיפה הוא מגיע, אלא מפני שאנחנו מקושרים יותר אז זה מסתדר ככה בינינו. אני לא מרגיש שיש לי מילים לזה.
שלי: מה זו הפשטות הזאת? מה זו פשטות מבחינתך?
פשטות מבחינתי, שיהיו לנו יחסים בינינו ברצון להשלים זה את זה.
שלי: אם אנחנו חוזרים להשלמה, האדם רגיל לחשוב שהוא יכול להשלים לעצמו את כל מה שהוא צריך.
להשלים לעצמו מה שהוא צריך? אני לא מבין.
שלי: זו היום הגישה האגואיסטית, "אני אסתדר, אני אדאג לעצמי, יהיה בסדר, אני יכול לדאוג לעצמי, אני לא צריך אף אחד". מה נדרש מכל אחד מהצדדים, אפילו הדבר הכי בסיסי, לתת לבן אדם השני או לצד השני להשלים אותו?
את לא צריכה לתת לאף אחד שום דבר, כמו שאף אחד לא צריך לתת לך שום דבר, חוץ מהרגשה שאחד ללא השני הוא לא יסתדר לעולם. פשוט מאוד, מתחילים מזה. אחד לא יסתדר ללא השני. אנחנו מתקרבים למערכת של אדם הראשון, לפני השבירה, ואם אנחנו לא נבין לאיזו צורה אנחנו צריכים להתקרב ביחסים בינינו, כשיחסים זה לא שאני מוכר לך ואת מוכרת לי, אלא יחסים זה שאני חושב עלייך ואת חושבת עליי, אז אם אנחנו לא מתייחסים בינינו כמו משפחה אחת, כמו "איש אחד בלב אחד" יותר ויותר בהדרגה, לא יעזור לנו שום דבר. את זה אנחנו צרכים להבין, להרגיש, לחיות בחוסר הזה.
שלי: מי יעורר את ההרגשה הזאת שאני לא יכולה לחיות בלי הזולת? מאיפה זה יגיע?
ממך. ממך לכל העולם.
שלי: מהנציגים?
כן. אלא מי אתם? אתם הכתבים של חכמת הקבלה.
חיים: אבל זה משהו שקשור להרגשה, הוא לא כל כך קשור למילים.
זו הטכנולוגיה של החברה החדשה, עבודה חדשה, חל"ת חדש, מה שתגיד, לא חשוב, אבל זו טכנולוגיה חדשה של החברה החדשה. הטכנולוגיה מתחילה מפריט אחד ונגמרת בכל המציאות הכללית.
חיים: אתה אומר כל הזמן שאין לך מילים, אבל אנחנו פה מרגישים שאתה אומר דברים שאף פעם לא שמענו. זה קודם כל.
מה אני אעשה.
חיים: איך מפתחים את הטכנולוגיה הזאת, האם צריך אמצעים חדשים?
בזה שאנחנו לומדים מה שכותב בעל הסולם ב"דור האחרון". באמת אין לי מה להוסיף.
חיים: למה?
לְמה שהוא כותב. אלא רק יותר ויותר להשתדל להסביר לאנשים שהיום נמצאים בדורנו, שזה מה שאנחנו מחויבים לעשות. להסביר לעצמנו ולכולם מה זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", מה זה נקרא להיות בהשלמה הדדית, מה זה נקרא להיות בגוף האדם הראשון. זה מה שאנחנו צריכים. איך אנחנו מתקרבים לזה בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר שבתוך החברה שלנו, שבינינו. את זה אנחנו צריכים יותר ויותר להבין איך עושים ואיך מסבירים.
חיים: למה הרגשת התלות ההדדית היא השלב הראשון בבניית הטכנולוגיה שדברת עליה, שכל מה שצריך זה לשנות את המחשבות?
שוב.
חיים: כששלי שאלה על בנית המצב הזה שכולנו משלימים זה את זה, אמרת שקודם כל צריך להרגיש שכולנו תלויים זה בזה, שאי אפשר אחד בלי השני. למה זאת ההתחלה?
כי זו תחילת החיבור. קודם כל להבין שאנחנו צריכים להיות מחוברים, רוצים או לא רוצים, וגם להשתדל להסביר לעצמנו שהחיבור בינינו הוא מחויב מהבריאה. ולכן אנחנו צריכים לבחור במפלגות, בכיוון, שבהם מדברים על החיבור בלבד ולא אחד נגד השני, שכל אחד רוצה להרוג את השני, לשרוף את השני. וכך אנחנו צריכים סופסוף להגיע להסבר, שחברה אנושית יכולה להתקיים אך ורק בתנאי שהיא משלימה זה את זה, משלימה.
חיים: ואם אדם מרגיש שהוא תלוי באחרים, איך זה משנה את היחס שלו אליהם?
הוא מרגיש שהוא חייב קודם כל לדאוג לחיבור, לחיבור הדדי, שלא יכול להיות משהו אחר, אלא כך שאנחנו מתחברים.
חיים: אבל אם הוא מרגיש תלוי בהם, זה עדיין לא אומר שהוא מרגיש מחובר אליהם. יכולה להיות תלות טובה, תלות לא טובה.
זה לא חשוב איזו תלות, חייבת להיות תלות בין כולם. להרגיש שאנחנו שייכים למערכת אחת, ויש שורש אחד שהוא ברא אותנו, מוליד אותנו, בונה אותנו, מחבר בינינו, ואם אנחנו מתנגדים, זה רק לרעתנו. ולכן אין לנו שום שיטה אחרת לברוח מהצרות, שאז אנחנו מזמינים על עצמנו את כל הצרות האלו, אלא רק אם נימשך לחיבור בינינו ונחפש איך אנחנו יכולים להתחבר. ושיטת החיבור היא נקראת "חכמת הקבלה".
חיים: ותחושת התלות הזאת תשנה את המחשבות שלנו אחד על השני?
ודאי, דווקא, קודם כל.
חיים: למה מחשבה חיובית על מישהו משנה את היחס בין החלקיקים בטבע?
זו לא מחשבה חיובית, זו מחשבה שאני צריך אותו והוא צריך אותי. אין לי אליו שום מחשבה חיובית, הוא נמצא כאויב שלי, הוא חושב לחלק ארץ ישראל לפלסטינאים ואני חושב ההיפך. אין בינינו שום הסכמה, חוץ מדבר אחד, שאנחנו חייבים להגיע בכל זאת למקום שאנחנו שם יכולים להתקיים.
חיים: מה זאת אומרת מקום שאנחנו יכולים להתקיים?
שאני לא זורק אותו מהחיים שלי והוא לא זורק אותי מהחיים שלו.
חיים: יש מקום כזה?
יש מקום כזה, אנחנו בונים אותו יחד. כי דברים שתלויים זה בזה, יש להם חובה להתקיים יחד.
חיים: אז למה ההבנה שאנחנו תלויים זה בזה, משנה את היחס בין החלקיקים בטבע?
כי אנחנו מרגישים שכל אחד הוא תלוי בכולם, שכל אחד הוא מחזיק את כולם, ודאי, כל הטבע כך עושה. כל הטבע כלול מפלוס ומינוס, בכל מיני אופנים ורמות, ולמה הם לא באים ועושים ביטול הדדי?
חיים: למה?
כי זה הפוך. הבורא שומר עליהם שלא ישמידו זה את זה. כי הקיום הוא בין שניהם דווקא, אמנם הם מנוגדים, שונאים, דוחים זה את זה, אבל בסופו של דבר הם רוצים שיתקיים ביניהם כוח שמחבר ביניהם, והכוח הזה הוא כלול משניים. והכוח הזה שמחזיק אותם שהוא כלול משניים, הכוח הזה נקרא "האדם".
חיים: ומה מחזיק שני אנשים שהפוכים זה מזה שלא יעשו ביטול הדדי?
הם מבינים שהם לא מסוגלים להתקיים אחד ללא השני.
חיים: בשביל שהמשוואה הזאת תתקיים צריך פה הבנה, שאחד בלי השני לא יכולים להתקיים?
יופי, הגענו לתחילת הסיפור או לסוף הסיפור, שאתם צריכים לדאוג לזה.
חיים: אז הבנה שאחד בלי השני לא יכולים להתקיים, ואחד עם השני גם לא יכולים להתקיים.
כן. אלא לבנות ביניהם מערכת קשר יפה, והמערכת הזאת היא נקראת "תורה" או "חכמת הקבלה", לא חשוב איך לקרוא לה, אבל המערכת הזאת היא נקראת "נשמה" בעצם.
חיים: ואז בתוך המערכת הזאת יקרו כל הדברים הטובים שתיארת קודם?
בתוך המערכת הזאת אנחנו כולנו נכללים, וזה נקרא צורת אדם הראשון, צורת אדם.
חיים: אבל עדיין, אם הם לא מסוגלים לחיות אחד עם השני ולא מסוגלים לחיות אחד בלי השני?
אבל הכרחיות לחיות אחד עם השני דווקא, זה מחייב אותם. ואחר כך הם מגלים מתוך קיומם במערכת כזאת, שזה הדבר הכי טוב. שרק בצורה כזאת שהם הפוכים, הם יכולים להשלים זה את זה, ואז הם כל הזמן עולים בהשלמה הדדית, עד דרגות הבורא.
חיים: מה ילמד אותם איך להשלים זה את זה?
אנחנו נלמד אותם. בשביל מה אני קיים? כדי ללמד אותם איך להתקיים אפילו שאנחנו הפוכים. זאת כל השיטה של חכמת הקבלה.
חיים: אנחנו אומרים להם שחייבים להשלים זה את זה, כי ככה כל הטבע קיים. אבל מה ילמד אותם איך לעשות את זה?
מה ילמד אותם? מה שאנחנו ניתן להם, נסביר להם, ננהל את מערכות החינוך שלהם. זה התפקיד בדור האחרון, מה יש כאן לשאול.
חיים: איך תיבנה המערכת הזאת שמשלימה אותם?
מתוך ההסברים שלנו יותר ויותר כשאנחנו ניכנס לזה. ואני מקווה שגם השיעורים שלנו עם הקבוצה העולמית, הם גם יבואו יותר ויותר לכיוון זה.
דודי: אני רוצה להבין מה הבדל בין פשרה להשלמה?
בפשרה אני לא נוגע בך ואתה לא נוגע בי, לך לפינה הזאת ואני לפינה אחרת וזהו. זה כמו שני מתאבקים בזירת אגרוף, יכול להיות שאנחנו מתקרבים זה אל זה, אבל דווקא כדי להתחלק במכות, או שכל אחד הולך לפינה שלו. אבל אנחנו אומרים כך, אמנם יש לנו גם את זה וגם את זה, אבל אנחנו מעדיפים להיות בחיבוק. ואז בואו נלמד איך אנחנו יכולים להיות שם יחד בחיבוק. כל בני האדם, מכל המינים, מכל הצבעים, מכל מה שיש, לא חשוב לנו, בואו נשלים זה את זה, "על כל פשעים תכסה אהבה". אהבה היא כוללת גם את כוח השלילה וגם את כוח החיוב, גם משיכה וגם דחיה, אי אפשר אחד בלי השני אחרת זו לא אהבה.
דודי: מה היא השלמה, מה אנחנו משלימים?
שאני מבין שבלי השני אני לא יכול. כל התכונות שלו חיוביות ושליליות, הן בסופו של דבר מתייצבות לפניי כדי להשלים אותי. אני צריך את כול העולם כדי להגיע למצב השלם. כדי שאני אגיע למצב השלם, אני צריך את כל העולם עם כל הצורות החיוביות והשליליות שלו.
דודי: במצב של השלמה הניגודים מטשטשים, נעלמים?
לא. עוד יותר, הם עוד יותר בולטים ועוד יותר עוקצים.
דודי: יש ניגודים ונוצרת בינינו שכבה חדשה, מרחב חדש ששם אנחנו מחוברים "כאיש אחד בלב אחד". נכון?
חכה, עד שאנחנו נגיע לשם.
דודי: בסדר. בדרגה הראשונה.
שום דבר רע ושום דבר טוב לא נעלם, שום דבר. ההיפך, כמה שמתקדמים, ונגיד שכל אחד ואחד מחזיק בשרוול סכין, אנחנו מוציאים את כול הסכינים. ומה שאנחנו כן משתדלים לעשות, זה חיבור בינינו, דווקא חיבור בינינו. כמו שכתוב בנבואת ישעיהו, שנהפוך את כול הכידונים למזמרות.
דודי: הציור הזה עדיין לא ברור לי. אנחנו יושבים שנינו יחד מחובקים וכל אחד מחזיק סכין ביד אחת?
כן. וזה ממשיך עד גמר התיקון, עד שכל הסכינים שלנו ממש הופכות להיות לכוח החיובי.
דודי: הפסוק שחיפשת, "וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות". מתוך ישעיהו.
כן.
דודי: אין פה באמת חיבור, כי אני כל הזמן בחשדות, בספקות.
רק למעלה מזה יכול להיות חיבור, למעלה מזה. אתה לא הורס את המינוס ואתה לא הורס את הפלוס, אתה עושה כזאת התנגדות נכונה ביניהם, שהכוח החיובי והכוח השלילי באים ועובדים יחד, בניגוד שלהם, אבל יחד על כל הרזיסטור הזה.
דודי: אבל עדיין אני מסתכל על הסכין שלך, עדיין אני רואה את האגו?
בטח.
דודי: אז איזה חיבור, אני יודע שעוד רגע אתה תקום עלי, אני תמיד בחשדנות, אני לא בחיבור.
אבל אני נמצא גם כן באותו מצב. ואתה יודע איזו עוצמת מתח זאת, וכך אנחנו בונים את גמר התיקון.
דודי: האם המתח הזה נשאר?
נשאר, נשאר עד הסוף, עד הסוף. ומתי הוא נעלם? כשאנחנו לגמרי לגמרי רוצים להיות למעלה מהמתח הזה, אז אנחנו מגיעים למשהו ששם אנחנו נמצאים בדבקות בבורא בצורה השלמה, בשורש העליון.
דודי: מתי אני הולך לישון בשקט בלי לפחד שאתה תבוא ותדקור אותי, אלא להיפך, תכסה אותי?
אין לצדיקים מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אתה לא מצפה לזה בכלל.
שלי: יש רמה גשמית שבה יושבים עם הסכינים וכל אחד רואה את הסכין שלו?
זה במשפחה שלך, אנחנו מדברים על המצב הרוחני שבחברה.
שלי: לא הבנתי, הסכינים זה ברוחניות, או שהם רק פה בעולם הגשמי?
דווקא ברוחניות. אני על גשמיות בכלל לא רוצה לדבר, מה יש כאן לדבר. אנחנו כבר עם סכינים בחברה שלנו, לא רואים את זה?
שלי: אז בתוך הרוחניות, גם החיבור הוא כזה עם סכינים שלופות?
בטח. העביות כל הזמן נמצאת ביסוד של הפרצוף הרוחני, של פרצוף הנשמה.
שלי: אז איפה דרגת החיבור? יש עוד דרגה מעל זה?
למעלה מזה החיבור. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". תסבירי לי איפה הפשעים, ואיפה האהבה ואיך מכסים זה את זה.
שלי: נקודת ההכרחיות שתגרום לנו להרגיש תלויים זה בזה, מאיפה זה מתחיל? מהי הנקודה הפנימית באדם שהוא אומר "אני חייב את האחרים, אני לא יכול לחיות בלעדיהם"?
הנקודה הזאת מגיעה לאדם על ידי החינוך שהוא שומע ממך.
שלי: אתה יכול להסביר אותה, ממה היא מורכבת? איך אדם יכול לתפוס שהוא חייב את האחרים?
כי אחרת אי אפשר להתקיים. עכשיו בחירות, כבר מדברים מה יהיה בבחירות הבאות, כי ברור לנו שבזה לא ייגמר שום דבר. הבחירות הן צריכות להיות כאלו שאנחנו מגיעים בחברה האנושית למצב שגם אלו וגם אלו מבינים שזה מה שאנחנו צריכים להיות, שבמה שאנחנו בוחרים, לא חשוב במה ובאיזו מפלגה, באיזו שיטה, כולם צריכים להסכים לזה. אבל ברגע שאנחנו בוחרים, אנחנו לא מסתכלים בכלל על הבחירות, אנחנו ממשיכים הלאה, אז איזו בחירה? אנחנו צריכים בבחירות ללמד את עצמנו, לא את השני, אלא את עצמנו, מה בעצם אנחנו צריכים לקבל לחיים שלנו. ומה אנחנו צריכים? אין לי לזה ממש שום קשר, שום כלום.
תחשבו. עוד נדבר. אבל אתם רואים עד כמה זה קרוב למה שאנחנו לומדים בשיעור הבוקר.
אולג: אנחנו מדברים על המצב הזה שיושבים יחד בסתירות, כאילו עם סכינים ומשלימים זה את זה. נראה שמדובר במצב מאוד גבוה, בעבודה רוחנית מאוד גבוהה. האם האנושות תוכל להיכנס לזה במלוא הכוח?
אבל האנושות נמצאת ברמה שלה באותם היחסים, יחסים דיפלומטים, וכל אחד במשפחה שלו. אנחנו לא מודעים לזה, אנחנו רגילים לזה. אבל אני נמצא ודאי עם בני הבית שלי גם בצורה כזאת שיש בינינו יחסים ברמה אחת איכשהו טובים, ולמטה מזה ברמה אחרת. אנחנו לא מגלים אולי, אבל "שונאי אדם יושבי ביתו", לזה אנחנו מתקרבים ומגלים לאט לאט.
אולג: אנחנו בעצם עכשיו מדברים על המתח בינינו, שכל הזמן נשמר, דווקא לטובת החיבור, ויחד עם זה אנחנו אומרים לאנשים, "רק תתחילו והחיים שלכם יהיו טובים, שלווים, מאושרים".
כן. להם יהיה, לנו לא. אנחנו נעלה בדרגות יותר ויותר גבוהות של שנאה ודחייה, ונשתדל לבנות מעליהן דרגות של אהבה וחיבור, והאנשים הרגילים מהרחוב הם יתקדמו בקצב אחר ויתחברו בסגנונות למיניהם. אצלם זה יסתדר יותר טוב מאשר אצלנו. "אין לצדיקים מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא".
נורמה: "אנחנו", האם מדובר על "בני ברוך"?
כן. כולל נשים.
נורמה: למה יש חשבון אחר? למה אמור להיות אצלנו שמתגלה עוד יותר קושי מהם?
כי אנחנו יותר מפותחים, לכן אנחנו נקבל יותר מכות, יותר שכל, ואזהרות. אני מקווה שאנחנו נעבור את המצבים האלה בצורה טובה, יפה, זאת אומרת בהבנה על מה שקורה לנו, זה הבורא מסדר לנו.
נורמה: החיבור מעל לסכינים, זה נשמע שימוש הדדי יותר מחיבור, מאין ברירה.
לא מאין ברירה. קודם באונס ואחר כך ברצון. אנחנו מבינים שאי אפשר אחרת, זה השלב הראשון. אבל אחר כך אנחנו מבינים שאלו כוחות הטבע, ואין לנו ברירה, ואנחנו יכולים כך להתקיים, וצריכים כך להתקיים, ובואו כן נתקיים בצורה כזאת. מה הבעיה שלנו? למה למרות הטבע שלנו שהבורא ברא, "בראתי יצר רע", אנחנו לא יכולים להיות ביצר הטוב, לכסות אותו ביצר הטוב? "על כל פשעים תכסה אהבה". הוא עושה פשע ואנחנו מכסים את זה באהבה.
אנחנו לא יכולים למחוק את העבודה שלו, אבל בזכות העבודה שלו שהוא עשה בינינו פשע ושנאה, אנחנו יכולים להגיע לחיבור ולאהבה. אי אפשר אחד ללא השני.
חיים: הרזיסטור הזה שדיברת עליו בין שני ההפכים, זה משהו כמו נגיד מנוע חשמלי או מנורה שמוציא הספק מתוך ההתנגדות הזאת?
כן. אבל אנחנו צריכים להרכיב חברה כזאת שהיא תוציא תועלת מזה שיש לה גם פלוס וגם מינוס. ויש את זה בכל אחד ואחד, בכל אחד כנגד השני, ובכל קבוצה, ובכל דבר.
חיים: מהו הרזיסטור (נַגָד) ביחסים בינינו?
שאנחנו מבינים שלא יכולים זה בלי זה, שאני לא יכול להשמיד את האחרים והם לא יכולים להשמיד אותי, ומאין ברירה אנחנו מתקיימים. עד שאנחנו מבינים שכך זה בא לנו מהטבע, ואנחנו צריכים לגלות לאט לאט את הניגודים בינינו, וללמוד לאט לאט איך אנחנו משלימים זה את זה בצורת "על כל פשעים תכסה אהבה". שזה עדיין לא פשעים ממש ולא אהבה ממש, אלא לאט לאט מגלים יותר ויותר, עד שמתפתחים ועד שפותחים את הדברים.
טל: אני רוצה לשאול שאלה אחרונה. אני מרגישה שהתקופה הזאת של הקורונה היא כאילו מערבבת את הכלים. היא משנה קצת את הניגודיות הזאת בין שמאל וימין. פתאום שומעים אנשים מהשמאל שהם מרוצים דווקא מהשלטון שלהם, והאנשים מהימין שהם זזים שמאלה. האם התקופה הזאת של הקורונה היא צריכה ללמד אותנו משהו בהקשר זה?
היא תלמד אותנו, אבל לא לפי ימין ושמאל. כן, היא תלמד אותנו. אני אפילו לא יכול להתחיל עכשיו לדבר על זה, אבל היא תלמד. נקווה שיהיו לנו עוד הרבה הזדמנויות לברר את הדברים.
אבל אתם קבלתם היום, אני חושב שרק צריכים להוסיף לזה יותר ויותר מקורות שלנו, ומה שאנחנו כבר דברנו הרבה פעמים. תכתבו שאלות. הרבה שאלות שיהיה לכם. שאלות בדף אחד משותף אולי, ואנחנו נעבוד על זה. אנחנו נדבר על זה. אנחנו חייבים.
אני עדיין לא מקבל מכם איזו שיטת התיקון, שיטת החיבור, שיטת ההתקרבות לדור האחרון. עוד אין. עדיין אני לא מרגיש שאתם שם. כל אחד כותב איזשהו מאמר או שניים, לא יודע איפה, ובזה הוא רואה שגומר את התפקיד שלו. אני בכלל לא רואה את זה כתפקיד שלכם. אני לא סופר את הדברים האלה.
דודי: בוא תגיד לנו בדיוק מה הציפייה שלך מאיתנו, כי אנחנו עובדים בסגנון מסוים כמו שעכשיו אתה ציירת.
הסגנון שלכם שאתם בוחרים לעצמכם מה יותר נוח שאני יכול שם להסתתר ולהיות בטוח ושקט. זה לא סגנון שאני חושב שצריך להיות, צריכה להיות דאגה גדולה מאוד איך אנחנו עושים קשר בין החברה הנוכחית, המצב הנוכחי, לחברה של דור האחרון, מה שכותב בעל הסולם.
דודי: מה התפקיד שלנו?
להיות באמצע, המעבר, "המעביר בניו בין גזרי ים סוף".
שאלה: ברמה הפרקטית, יש לנו כשרון כתיבה, יכולת ביטוי, לא רק אנחנו יש צוות עצום סביבנו, אבל איתנו.
כן.
דודי: מה אתה מצפה מאיתנו? אתה אומר שאתה מצפה לשיטת התיקון, על בשיטה אנחנו עובדים ביחד בשיעורי בוקר, מתחברים, לומדים.
לא, לא נכון בכלל, זה לא מה שאתם הכתבים צריכים להיות. מה אתם כותבים ממה שאנחנו לומדים בבוקר?
דודי: לא, פה בישיבות האלה אנחנו מפתחים את זה לקהל הרחב, לועסים את זה, מוצאים מילים ושפה ודוגמאות וביטויים ומה שאתה רוצה.
מאיפה, משיעורי בוקר?
דודי: לא, מפה, מעכשיו, מהזמן הזה, מהשיעור הזה עכשיו.
מהשיחה שלנו?
דודי: כן, נכון, השיחה הנוכחית.
בסדר גמור.
דודי: מישיבות הכתבים, שיהיה ברור.
תשתדלו, אין לי מה להגיד. אני אמרתי, לא מובן אז לא מובן. אתה צריך להיות המקשר בין מה שקורה עכשיו בחברה האנושית, או ישראלית יותר נכון אפילו, כן, למה שבעל הסולם כותב על דור אחרון.
חיים: סליחה שאני מתפרץ, זה מה שאנחנו מנסים לעשות פה בכל הכוח רוצים לעשות ולהיות. אם אתה מרגיש שמשהו חסר בעבודה שלנו, שאנחנו לא מצליחים לקשר כמו שצריך, אתה יכול להגיד לנו מה זה כדי שנוכל להתאמץ ליישם את זה?
לא, פשוט להתאים זה אל זה. להתאים, לעשות התאמה.
חיים: אתה מרגיש שאנחנו לא עושים התאמה כרגע, נכון?
אם כן, אז היו מבינים אותנו הרבה אנשים.
חיים: מה אנחנו עושים לא נכון?
אולי לא משתדלים בכל זאת לעשות התאמה.
חיים: אנחנו משתדלים לקחת את הדברים שאתה אומר בישיבות כתבים, או בתכניות עם חברים ולהעביר אותם לקהל הרחב כך שזה יהיה מובן. אתה מרגיש שזה לא מספיק, ככה לפחות נראה. מה חסר?
בינתיים, בינתיים יש עוד מקום להשתפר.
חיים: אתה יכול לציין איפה המקום הזה?
לפי השאלות שאתם שואלים ואני עונה, תשתדלו בתוך זה להבין מה עוד חסר לנו כדי ללעוס את זה ולהביא את זה לקהל. לעשות מכל השאלות והתשובות שלנו שאתם שואלים, לעשות מזה כזאת דייסה, כמו שנותנים לילד. לוקחים כל מיני אותם הירקות שאנחנו אוכלים, אבל מבשלים אותם נכון ועושים מזה דייסה, יש שם גזר, תפוח אדמה, יש שם עוד משהו, ואז נותנים לו את זה כדייסה, שיאכל את זה. אז זה מה שאתם צריכים לעשות.
שלי: אפשר לשאול על זה?
כן.
שלי: העבודה שלנו מתוך "כתבים" היא כרגע להוציא בעיקר פוסטים.
אני לא רואה שזה משפיע על הקהל. אולי כן, תוכיחי לי. אני לא רואה שזה בכלל מעניין למישהו, אני לא חושב שזאת הכתיבה שהיא מכובדת בעיני האדם, ושכולם מתפעלים מזה, משתתפים בזה, נכללים מזה, אני לא יודע.
שלי: בדיוק על זה רציתי להמשיך לשאול, אני אתן דוגמה קצרה. קראתי עכשיו איזשהו ספר שכתבה סופרת מאוד טובה שהיא מתארת תהליך של גירושין. האבחנות שהיא העבירה שם הן מדהימות, זה סוחף את הבן אדם ברמה כאילו שכל מה שאנחנו רוצים להגיד, נגיד על בניית המשפחה וחשיבות המשפחה היא אומרת שם מתוך רגש, ומתוך חוויה אישית. זה לדעתך למשל כלי שהוא יותר חזק, יותר נכון? איזה צורות, אנחנו כאילו לא יודעים באיזה צורה להיאחז, אז אנחנו הולכים על הכי מיידי והכי מהיר?
אני לא יכול להגיד לך, אני מרגיש עכשיו את הכאב שלך, שאת רוצה לבטא את עצמך, ולהגיע ללב של הקורא, וכנראה שמשהו לא הולך. אבל אני לא יכול להגיד איך לעשות.
שלי: אז מה אנחנו צריכים לבחור?
אבל נראה לי שבפוסטים, אני לא יודע, אולי לעשות איזה קליפים, זה היום יותר הולך.
דודי: אנחנו גם את זה עושים, אולי לא מעבירים לך את הכול, עושים קליפים ופוסטים, זה טקסטים קצרים וכו', ענייניים, לפי שעה של היום, אבל אתה נשמע שאתה מדבר על איזה שיטה, על איזה פוסטים.
אבל השיטה מורכבת מכל מיני כאלה. אף אחד היום לא רואה יותר עד רבע שעה קליפ, זה כבר לא קליפ.
דודי: זה מעל ומעבר רבע שעה, אנחנו עושים כמה דקות בכל מיני דברים קטנים.
אבל זה תלוי במה, כשאני נכנס לראות כל מיני דברים כאלה על טבע הבריאה, או משהו, על הטכנולוגיה החדשה או משהו, אני רואה קליפים שהם די ארוכים, אמנם שאני לא רואה יותר מרבע שעה, זה בלתי אפשרי, זה באמת נכון.
דודי: מוצרים כאלה אנחנו מוציאים על בסיס יומי, סרטונים קצרים של שלוש ארבע דקות, לפעמים אפילו עשר דקות, לפעמים שיחות שלמות. גם את השיחות האלו, אנחנו מוציאים פוסטים, כתבות קצרות של 400 מילה, 500, 800, מייצרים המון סוגים של מדיה, כל הזמן סביב השעון.
אתם חושבים שאנשים קוראים? שומעים יותר מקוראים, לא?
דודי: גם וגם, זה כל הזמן, יש ויש, יש מהכול. מי שאוהב וידיאו יגיד לך שהוא אוהב וידיאו, מי שאוהב טקסט יגיד לך טקסט. יש הכול.
אנחנו בקיצור מתקרבים למצב שנוכל לקשור את החיים שלנו עם חיי דור האחרון, לעשות גשר בין אלו ואלו, בין שיטת הקיום של היום, שלנו אני מדבר, זאת אומרת בני ברוך, שאנחנו מתחילים להבין מה קורה, מה צריך לקרות בדור אחרון שאנחנו רק קוראים מה שכותב בעל הסולם, לא מבינים אבל רק קוראים, ואז הגשר הזה שאנחנו רוצים לבנות, הוא צריך להתבאר לנו יותר ויותר.
נורמה: חסרה לנו רגישות לחיסרון של האנשים?
גם יכול להיות, אבל זו לא חובה. איך אני אתקשר אליהם, איך אני ארגיש את החיסרון שלהם? רק פוליטיקאים מדברים בצורה כזאת, שהוא מרגיש את הסבל של העם אלה שטויות. אנחנו צריכים להרגיש הכרחיות להביא את שיטת הבורא לכל אדם ואדם.
לפנינו שבוע פסח, ועוד מהיום זה שבועיים עד סוף הפסח, ולפנינו גם חג, לפנינו עוד הרבה שיעורים, ובעזרת ה' אנחנו נשתדל לעלות על כל הדברים האלה ולראות אותם מלמעלה. ודאי שבדרך שלנו כל פעם אנחנו נמצאים בעליות, ירידות, בלבולים, זאת צורת ההתקדמות, אז נשתדל, נשתדל. תנסו בכל זאת כמה שאפשר. בינתיים שיהיה לכם כל טוב ושבת שלום, ויותר טוב, שנחשוב על העבודה שלנו המשותפת, שהיא לא משותפת בפועל, אבל בכל זאת יש לפנינו מטרה אחת, ואנחנו צריכים לראות שם כל האנושות, ולפחות אנחנו שאנחנו מושכים את כל האנושות לאותה המטרה. בהצלחה. חיבוק חם לכולם.
(סוף השיחה)