מדי פעם עולה לכותרות איזו אמירה של יוצר או אומן, שלועגת לציבור מסוים ומעוררת סערה במדינה. התופעה מעלה צורך בדיוק ההגדרה של איש רוח. מהי תרבות, מהי רוח, ומה הופך אדם לאיש רוח?
ראינו בהיסטוריה אנשים עם יכולת יצירה יוצאת דופן, סופרים, מחזאים, מוזיקאים ועוד, שהיו מלאים בשנאת אדם. ריכרד וגנר, המלחין הגרמני הנודע שהיה אנטישמי גדול, זו דוגמה בולטת לכך. האם אפשר להגדיר אדם כזה כאיש רוח? העובדה שהמוזיקה שלו מיוחדת במינה, לא אומרת שהייתה בו רוח גבוהה.
על פי חכמת הקבלה, התפתחות רוחנית נמדדת באהבה לזולת. נקודה. זה יכול להיות אדם פשוט, לדוגמה מוסכניק שמתייחס ללקוחות שלו בנאמנות ובדאגה, ופועל מכל הלב כדי להיטיב עימם. לאדם כזה ראוי לקרוא איש רוח, גם אם אין לו השכלה גבוהה או הבנה בספרות, בתיאטרון, בשירה.
איש רוח זה אדם שהוא רוחני. אדם שמחשיב את היחס הטוב מאדם לאדם יותר מכל דבר אחר. ככל שהלב שלו פתוח יותר לאנשים, ללא כל הבדל ביניהם, כך מדרגתו גבוהה יותר. כזה היה אברהם אבינו למשל, כמתואר במקורות: "גמילות חסדים לא היה נמצא כמו באברהם, והבאת שלום שבין אדם לחברו, שהרי היה אב המון גויים, מפני זה הוא מאחד ועושה שלום בין כל הנבראים" (המהר"ל מפראג).
מצד הטבע, האדם אגואיסט ולכן נמצא כל הזמן במאבק עם האחרים, מחפש איך להרוויח מהם, לדרוך עליהם בדרך לפסגה, וכדומה. איש הרוח כמו שט מעל החומר הזה. הוא עבד על עצמו כדי לרכוש טבע שני של אהבה לזולת, ומתוך נקודת המבט הגבוהה הזו ברור לו שאין מה לבקר אדם על כך שיחסו לאחרים הוא רע. כך ברא אותו הטבע מלכתחילה, והדבר היחיד שאפשר לעשות זה לעזור לאחרים להתעלות גם כן מעל האגו לאהבה. איש רוח אמיתי מתייחס לכולם בהבנה, בסבלנות, מושיט יד לעזרה.
איש תרבות, במלוא מובן המילה, הוא אדם שמתנהג בצורה כזו שלכל אחד בעולם יהיה נעים להיות לידו. נוח. הוא לא מתגאה, לא מדכא, לא לועג ולא מזלזל באף אחד.
תרבות ישראלית מקורית, אם כבר בהגדרות עסקינן, היא "ואהבת לרעך כמוך". סביב הערך הזה נוצרנו לעם. זה אומר לשאוף להרגיש כל אחד ואחד כקרוב שלי, כאדם שאני מוכן להיות עימו בחיבוק, כמו שאני עם עצמי.
כדי להגיע לרמת יחס כזו מאדם לאדם, דרוש לנו תהליך חינוכי עמוק, כלל-חברתי, שיעשה מאיתנו אנשים תרבותיים. מדובר בשינוי טבע האדם ממש, מטבע אגואיסטי שכולו רע, לטבע חדש של השפעה טובה, אהבה ונתינה. זהו תחום העיסוק של חכמת הקבלה, ומפורטת בה שיטה שלמה.
כל ענפי האומנות יכולים לסייע כאן, כמובן, בתנאי שיהיו מכוונים לאותה המטרה. כך למשל התיאטרון צריך להמחיש על ידי דוגמה, מהם יחסים רעים ומהם יחסים טובים, לעזור לנו להבין מי אנחנו עכשיו, ואיזו צורה חדשה אנחנו צריכים ללבוש על עצמנו. כך גם לגבי מוזיקה, שירים, סרטים, ציור, מחול, כולם צריכים לסייע להפנים שאם לא נשדרג את טבע האדם, לא נוכל לשרוד את העולם המקושר שמתהווה סביבנו במאה ה-21.
הביטו סביב: בלי טיפול שורש באגו המתעצם, בפנינו שורת משברים גלובליים עד לרמה של מלחמות עולם. ההכרה בכך שצריך ללמוד להתחבר בטוב, כולם עם כולם, תאיץ את התפתחותנו לדרגת קיום חדשה, שבה נחיה בהדדיות, בביטחון ובהשלמה.
אין ברירה, חברות וחברים, עלינו לדאוג לחינוך חדש, שיצור לנו תרבות חדשה, שבה נהיה אנשי רוח באמת, אנשים שנמצאים מעל החומר האגואיסטי ומעלים על נס את ערכי החיבור והאהבה. שיהיה לנו בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 586 – bit.ly/2TBubDD