"שלבי הסולם"
סופיזם
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 21.12.2010 - אחרי עריכה
רחלי: הייתי איתך באנגליה ובהולנד בפגישה עם סופים וזו היתה חוויה מאוד עוצמתית. בהולנד יש להם מרכז מאוד מרשים. למי שלא יודע, הסופיוּת זה זרם מיסטי של האיסלאם, ומאוד מאוד מזכיר את חכמת הקבלה.
למדת באוניברסיטה הרבה על זה?
רחלי: באוניברסיטה לא הרבה על זה, אבל היה לי קורס על סופיזם והתחברתי לזה מאוד. השירים של ג'לאל א-דין רומי, שהוא המשורר המרכזי מהמאה השלוש עשרה, הוא ממש נגע לי בנקודות יותר ממה שלימודי הקבלה נגעו בי, בגלל שהשירים שלו מדברים על החוויה של הייחוד, של האדם עם הא-ל, האוניו-מיסטיקה, החיבור הזה, הייחוד, שאתה לא יכול שלא להתרגש מזה. ואני שומעת הרבה בהרצאות שאתה מדבר על סופיוּת,על סוּפיזם, ורציתי לשאול האם באמת יש קשר בין חכמת הקבלה לסופים?
כן, יפה מאוד. תראי, בכל זאת ביסודה של חכמת הקבלה, שם נמצא הסוּפיזם.
רחלי: אולי הפוך? ביסודו של הסופיזם נמצאת חכמת הקבלה?
לא, כי כביכול זה צמח ממקור אחד, מאברהם שזה ''חסד'', אבל אם אנחנו הולכים רק עם החסד, אז זה יכול להיות קו שבסופו של דבר מגיע לאסלאם הקיצוני.
רחלי: שהם מאוד מתנגדים אליו. הם קוראים לעצמם הדת האמיתית, האיסלאם האמיתי, שאחר כך זה הלך וצבר צורות רדיקליות, אפשר להגיד.
וגם בעצמם הם מתנגדים לסופים, והסופים עצמם היום ממש נידחים לאיזו פינה ואפילו עד כדי שנאה, כי כביכול מפריע לאסלאם המודרני שהסופים קיימים. בכלל המגמה הזאת, האהבה, קשר האדם עם כל בני האדם, עם הא-ל.
רחלי: כאילו שהבסיס הוא בעצם אהבה.
כי זה מגיע מאברהם, אבל בגלל שזה כיוון שהוא הלך לקו ימין כל הזמן, ואברהם התחיל לאזן את עצמו על ידי השמאל, על ידי יצחק, וגם יצחק הוא לא השלם, השלמות היא ביעקב הבכיר שבאבות,
לכן אנחנו רואים שהגישה הזאת, היא יפה ונעימה אבל כשהיא מגיעה לאגו המוגבר של הרצון לקבל של האדם, ואם אותה רחמנות, אותה אהבה ללא גבולות מתחילה כבר לפרוץ על פני האגו, אז היא הרסנית לא פחות מקו שמאל, מעשיו.
רחלי: איך היא הרסנית?
כמו שאהבת אם לילד, יכולה להיות ממש הרסנית אם זה ללא גבולות, אם אין איזון מצד שמאל, מקו שמאל.
רחלי: והסופיזם?
הסופיזם הולך לימין בלבד. ולכן זה מה שחסר.
רחלי: גם ימין בלבד זה לא שלם.
לכן אנחנו אומרים אברהם, יצחק ויעקב, לאברהם יש קליפת ימין, זה האסלאם, כלומר הסופיזם המקורי שלו, קו שמאל זה עשיו הנצרות השמאל שלו, ויעקב הוא הבכיר באבות, כי הוא "ישראל", הוא הקו האמצעי שכולל את שניהם ללא הקליפות שלהם, אלא נטו אברהם ונטו יצחק ללא ההגזמה לימין ולשמאל, ומזה הוא מורכב. ולכן הקו הזה הוא מאוד בעייתי, הקו של יעקב. הוא כלול משני כוחות מנוגדים, וצריכים לעשות מהם קו האמצעי.
את הקו האמצעי צריכים לבנות מעל האגו של האדם. באגו שלנו יש נטייה גדולה מאוד לרחמנות ונטייה גדולה להפך - להפעלת כוח, ובין שני הדברים האלה לפעמים אי אפשר להבדיל כל כך, ממה נובעת האכזריות הזאת בשימוש ובשנאה לאדם - או נובעת מאהבה, או נובעת משליטה.
וכששתי הנטיות הללו, שני הכוחות האלו מתחברים ביעקב, אז באמת יש כאן בעיה איך לחבר אותם יחד. והחיבור לא פשוט, הוא נמצא מעל הטבע, בקו האמצעי. אנחנו צריכים להזמין מלמעלה את ''האור המחזיר למוטב'' והוא, "העושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו"1, הוא משלים בין שני הקווים האלו ואז נותן לנו אברהם ויצחק שיתחברו בקו של יעקב. וגם ביעקב זה לא סופי, כי מיעקב יוצאות שתים עשרה תכונות, השבטים שלו, שצריכים להתחבר ליוסף.
אנחנו יודעים לפי הסיפור עד כמה יש מאבק גדול בין האחים, ורק יוסף, שנכנס למצרים, הוא בסופו של דבר עוד מתהפך למשה, ומשם כבר יוצא האדם לתיקון. זאת אומרת, אנחנו רואים שהתהליך שהאדם עובר בתיקון שלו בקו האמצעי, זה תהליך מאוד לא פשוט, ארוך, מפני שאנחנו צריכים לחבר בו את טבע ''הנברא'' עם טבע ''הבורא''. ובצורות האסלאם או הנצרות לא מחברים את זה אלא עובדים לפי הקו שלהם בלבד.
רחלי: כל מה שאמרת עכשיו אני יכולה למצוא בסופיזם.
רק ללא העבודה למעלה מהדעת.
רחלי: נכון, זה השוני היחיד.
נכון, והוא עקרוני.
רחלי: אבל המהות עצמה והמסר שהם יוצאים איתו הוא באמת זה, זה ללכת ולהתאחד עם הבורא, עם הא-ל. הא-לוהות נמצאת בכל דבר בטבע, וכמו שיש אותו מספר, שבעה מיליארד, זה שבעה מיליארד דרכים להגיע לבורא כי לכל אחד יש את שורש הנשמה שלו. אין גן עדן, אין גיהינום, הכל פה בעולם הזה.
אברהם סיפק לו את צורת העבודה שמתאימה לקו הזה. ולכן בינתיים סוגי הנשמות שמכינים את עצמם לעבודה המתוקנת, הולכים בצורה הזאת. אברהם הוא המייסד של כל עבודת הא-להים בעולם שלנו. וזה יכול להיות בשמאל ובימין ובכל מיני אמונות. חוץ מזה שסיפק את תורת ימין ותורת שמאל לישמעאל ולעשיו, גם היו לו בני פילגשים, הבנים שלו, הילדים שלו, שנתן להם ''מתנות'' ושלח לארץ קדם. זאת אומרת, גם כל תורות המזרח יוצאות ממנו.
כל הקשר של האדם עם הכוח העליון יוצא מאברהם, כי לפניו העבודה היתה בצורה מאוד פשוטה, פרימיטיבית, אגואיסטית, וכדי לקרב בני אדם לעבודת ה' האמיתית כדי שיגיעו להתפתחות הרוחנית ויגיעו לדבקות, לגילוי הבורא הוא בעבודה שלו בעצם הבחין בכל האנושות. זאת אומרת בכל האנושות, שבעה מיליארד, הוא הבחין בין הזרמים האלו, ימין, שמאל, אמצע, ועוד ביניהם "ענן" מהרבה מאוד סוגים שנקראים ''בני הפילגשים'', וחילק להם את העבודה הזאת כדי להביא אותם בסופו של דבר לחיבור בסוף הדרך.
כי החלק ששייך ל"ישראל" זה בודדים מאוד מהאנושות שמסוגלים לקבל על עצמם את החיבור של האגו והא-לוהות ולסדר אותם יחד במה שמכונה אצלנו - "אמונה למעלה מהדעת". אבל כל יתר הנשמות לא בנויות מלכתחילה כך שמסוגלות להגיע לעבודה הזאת, ישר להתחבר, ישר להתחיל לגלות את הבורא, אלא הן צריכות להגיע דרך אלפי שנות התפתחות כמו הסופים, האסלאם, הנצרות ותורות המזרח. ובסופו של דבר אנחנו נתחבר יחד.
רחלי: אמרת שזה התאים בתקופה מסוימת שהאגו היה קטן.
כן, את רואה גם איך שזה קורה.
רחלי: אז אפשר להגיד שאותו ג'לאל א-דין רומי שיש לי פה את ספר השירים שלו במאה השלוש עשרה, שמתאר דברים של חיפוש, באמת כמו שדיברת על נצרות והאסלאם, "אינני יהודי, אינני נוצרי אינני מוסלמי, אינני מן המזרח וגם לא מן המערב, אין גבולות בתוך לבי, אהבה היא הדת והיקום הוא הספר". האם אפשר להגיד שהוא היה מקובל? הוא היה בהשגה רוחנית לפי התורה שלו, לפי הסופיזם?
לפי התורה שלו, ודאי שכן.
רחלי: ומה הוא השיג?
אנחנו מדברים על הקשר עם הבורא. הקשר עם הבורא הוא לאו דווקא רק בקו אמצעי, הוא יכול להיות גם בשמאל וגם בימין, וגם בעוד כל מיני דברים - אבל תלוי באיזה קשר. לגדול אי אפשר. אפשר רק לגלות את הבורא, אבל כדי לגדול במדרגות כבר צריכים לחבר את שני הכוחות, קבלה והשפעה יחד, וזה אפשרי רק בקו האמצעי.
רחלי: האם הוא עבר את המחסום אבל הוא לא עלה 125 מדרגות?
זה לא נקרא שעבר מחסום.
רחלי: אז מה הוא השיג?
הוא השיג מתוך המסירות שלו, מתוך זה שנמצא בקו אחד. מחסום עוברים כשמתעלים מעל האגו.
רחלי: אני יכולה להקריא לך שירים על ביטול אגו, אבל כן עובדים על האגו, כן מבטלים אבל מבטלים על ידי כך שמצמצמים. ''כל העולם נמצא מעלי, ואני כלום, אני טיפה'' כן עובדים על האגו.
זה ביטול, זה לא עלייה מעל זה. כלומר אני לא מזלזל באנשים האלו, הם היו מאוד גדולים, הם היו מאוד חזקים, הם ממש הקריבו את חייהם כדי להשיג את הרגשת הא-לוהות, הם לא היו שייכים לדתות ולאמונות למיניהן של האנשים הפשוטים, זה ברור, אבל לא היה להם אמצעי לגלות את המדרגות ולעלות בהן.
את אומרת, "מעל מחסום", "למטה ממחסום". לא קיים דבר כזה בשיטה שהיא לא שיטת הקבלה.
אצלם הרגשת הא-לוהות היא מעל האגו שלהם, שפשוט מבטלים אותה כמו בתורות המזרח, שחייבים לבטל את האגו בזה שבצורה ישירה עובדים עימו.
לא מושכים את ''המאור המחזיר למוטב'' שמביא מסך והאדם יכול לעלות באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, האגו נשאר, האגו עוד יותר גדל, והאדם גדל על פניו, מעליו, אלא כאן זה ביטול בלבד.
ובזה שאדם מקטין את עצמו ומבטל את עצמו, הוא מתחיל להרגיש את כוח הטבע. יש הרבה אנשים בעולם שלנו, אפילו גם היום, בדרך כלל הם אלו שיותר קרובים לטבע, שמתחילים להרגיש את ההרמוניה שבטבע, הכוח שנמצא ומחזיק את כל העולם.
רחלי: מה הם יכולים לעשות עם הדבר הזה?
אין מה לעשות. הם יכולים רק להיטמע בזה, להתקשר, להיכנס לזה, להרגיש את זה בצורה פאסיבית. אין כלים לעבוד, כי כדי לעבוד צריכים שני כוחות, ימין ושמאל. זה נקרא שאתה נמצא בקו האמצעי, בקו של יעקב, וזה אין להם.
רחלי: האם זה מה שהרגשת מהסופים שפגשנו באירופה?
ודאי. אבל הוא אמר נכון, ''כדי להיות תלמיד שלי, אתה צריך להיות לידי. אתה צריך לשרת אותי, אתה צריך לחיות כאן, אתה צריך לאהוב אותי''.
רחלי: היה שם תלמיד אחד שישב בפינה, כפוף כל הזמן.
כן, אנגלי.
רחלי: זה באמת משהו שמאוד מזכיר בחכמת הקבלה את ההתמסרות למורה, את הביטול של עצמך מול המורה.
זה נכון, אבל כך זה היה בדורות הקודמים.
רחלי: אבל גם אתה מדבר על זה בשיעורים.
אני מדבר, אבל אני כבר נמצא עם התלמידים שלי בעידן החדש.
רחלי: אתה לא צריך שהם ישבו על ארבע ויהיו כפופים אליך.
לא, חס ושלום. זה ברור. דווקא ההפך, אני דוחף אותם, דוחה אותם מעצמי, מפני שהזמן הוא אחר, מספר התלמידים גדל, המקומות שבהם הם נמצאים מתרבים. זה היה טוב לזמנו, כמו שאותו סופי באנגליה אמר.
רחלי: אחד לאחד.
כן. הוא אמר, "אתה צריך לבוא לכאן'' אני זוכר קראו לבחור הזה ג'ון, הוא היה ממש מסור לסופי הזקן וכנראה שהוא הרגיש שמתוך המסירות הזאת הגיע, קיבל משהו, גם הוא היה שייך לאותה הרוח כמו המורה שלו.
רחלי: מה הבדל בינו לבין תלמיד פה? מה השוני בהתמסרות?
הוא מבטל את עצמו לגמרי ולכן אין לו דעה, אין לו שכל, אין לו רגש, אין לו שום דבר מעצמו. הוא צריך להיכנס לתוך המורה שלו כמו עובר בתוך הרחם ושם להתפתח. מה שהמורה אומר, ככה, מה שהמורה מרגיש,ככה, מה שהוא אוהב, ככה. זה צריך להיות ''אני''.
רחלי: ואתה לא היית ככה מול רב"ש?
כן, במשהו. ככל שהשתדלתי. אבל זה היה קשר שהיום אי אפשר לקיים עם כמה אלפי התלמידים שלי.
רחלי: אבל זה קשר שהוא נכון, שצריך לשאוף אליו?
אני לא חושב שהיום זה נכון. אי אפשר היום לקיים את זה. אי אפשר גם לדרוש מתלמיד שהוא כל הזמן יהיה עד כדי כך קרוב וכל הזמן יהיה לידך. אלא היום אנחנו באמת עובדים לפי השיטה של "המאור המחזיר למוטב".
רחלי: אז מה התפקיד שלך כמורה בתוך השיטה הזאת?
להעביר את השיטה. אני מעביר את השיטה, אני מראה להם.
רחלי: האם התפקיד שלי בתור תלמידה זה רק להקשיב לך המרצה לי, מלמד אותי או שיש לי גם עבודה מולך?
יש עבודה מולי, התלמיד צריך לשמוע בקולי ולהשתדל לבצע כל מה שאני מייעץ לו. זה נקרא שהוא דבוק בי. הוא לא צריך להיות דבוק בזה שהוא ממש משרת אותי.
רחלי: זה התנאי המרכזי בסופיזם, התנאי היחיד לגלות את העולם הרוחני זה לשרת את המורה.
זה נכון. וכך כותב גם בעל הסולם ב"מאמר לסיום הזוהר", הוא כותב שהדרך הקצרה ביותר, הדרך הבטוחה ביותר היא למצוא מקובל אמיתי ולהידבק בו ולהיות ממש משרת שלו. כמו הסופים.
בכל מקום שבו אנשים מגלים דרך לרוחניות, קודם כל הם מגלים את השיטה הזאת, כי זה על בטוח. במקום הא-לוהים, במקום העליון, נדבקים באדם שיש במה להידבק אליו, במשהו לאחוז בו, ואז ממנו והלאה כבר מתחילים לטפס בסולם המדרגות. אבל בכל השיטות האלו בכל זאת לא מגיעים ליותר ממה שלומדים את החכמה עצמה, לא לומדים איך להתעלות מעל האגו, לא מעוררים בחזרה את האגו.
למה ביהדות לא קרה כמו שקרה במקום אחר, באומה אחרת? מה אברהם אמר? אחרי שהוא גילה את קליפת ימין של ישמעאל וידע שמיצחק ייצא עשיו, מה הוא אמר? "במה אדע כי אירשנה?"2. איך בכל זאת מגיעים? מה הוא אמר? ''אני עם התכונה שלי, שהיא תכונה כביכול הכי טובה, אהבה, השפעה, חסד עליון ממש ללא שום גבול, אין על זה שום צמצום, אין על זה שום הגבלה'', מה הוא שאל? עם זה אי אפשר להגיע לתכלית, הוא שאל, "במה אדע כי אירשנה?".
ומה אומרו לו? "אתה תכנס לגלוּת". ואנחנו רואים שמכל הזרמים ומכל השיטות, רק השיטה הזאת מכניסה את האדם לגלוּת. גלות פיזית וגלות פנימית נפשית, שהוא נמצא כל הזמן בירידות ממש בעומק האגו שלו, וקצת יוצא. שוב נכנס, ועוד קצת יוצא כל פעם.
רחלי: ההתערבבות הזאת גם עם אנשים אחרים, עם תרבויות אחרות, האם היא זאת שבעצם מפתחת את האגו? גם יש עניין של 'קבוצתיות, שאתה נכנס לקבוצה ויוצא. בסופיזם אין את העניין של הקבוצה.
לא, שם יש בידול לחלוטין.
רחלי: כן. וגם אם נפגשים אז כל אחד מקריא שם של אחד משמות הבורא, בתוך עצמם ואחר כך חוזרים למורה.
השיטה היא יותר עם מנטרות למיניהן.
רחלי: כן. והריקוד שזה אחת משבע חכמות בעולם, התנועתיות הזאת, האקסטאזה של התנועה.
זאת התעלות, אקסטאזה שצריכים להגיע אליה ובזה האדם כביכול מתעלה. זאת אומרת, אנחנו רואים שבחוסר כוח השמאל אם אנחנו מדברים בסופים, או בימין אם אנחנו מדברים בנוצרים, הם חייבים לייצר התפעלויות כלשהן שיתנו להם הרגשת עלייה.
רחלי: יש משהו בסיבוב הזה שזה מקום הספיראלה הרוחנית, שהם מדמים את עצמם עולים למעלה, כשיד אחת היא כלפי מטה על הארץ, ויד אחת היא כלפי מעלה לבורא. זה מרשים, הם נמצאים בחוויה אקסטטית כזאת.
כן, אבל כמה אנשים מתפעלים מזה היום?
רחלי: לא מזמן היה יום האיחוד, יום מותו של ג'לאלדין רומי המשורר, 16 בדצמבר, בקוֹניה בטורקיה הייתה עלייה לרגל.
כמה דרווישים יש היום בעולם?
רחלי: אני לא יודעת.
זה כבר נגמר לגמרי, או הפך להצגה כזאת. האגו שלנו כל כך גדל ורואים שאנחנו נמצאים כבר בשלבים האחרונים של ההתפתחות הרגילה וצריכים להתחיל את העלייה הרוחנית האמיתית.
הסופיזם קיים כל כך הרבה שנים, בעצם האסלאם הוא ממאה השישית, שביעית והסופיזם, המקורות שלו מאברהם, מישמעאל. אלפיים שנה, זו תורה מאוד עתיקה, והיום אנחנו רואים עד כמה היא נעלמת.
רחלי: עצוב שדווקא דרך אהבה נתינה והשפעה היא נעלמת.
לא, שאהבה נעלמת? זה נכון. זה לא עצוב, אלא אנחנו צריכים לעמוד על שתי הרגליים. על רגל ימין אנחנו לא יכולים לעמוד. חוץ מזה הסופיזם הפך אפילו ל''קליפת ימין'', כי הוא משך את האנשים מהאמת, יותר מדי נסגר. זה יפה לאדם הקטן. עד כמה שהם היו גדולים כאילו ברוח, בסך הכל לא הייתה להם אפשרות להתפתחות הנשמה, כי לנשמה צריכים להיות שני כוחות מנוגדים ומהם להתפתח.
רחלי: אני רק אסיים באיזה שיר שאותו סופי שר לכל אדם, כי אנחנו מסיימים בנימה קצת עצובה.
למה? כי הלך ולא נמצא יותר?
רחלי: כן.
אנחנו נגיע לאהבה אמיתית, ולא לאהבה כזאת. זה מאוד דומה לאדם עדין שנמצא בטבע ורוצה למצוא קשר עם הבורא, למישהו שלא מרגיש בעצמו דחפים אגואיסטיים, רעים. זה כלפי סוג של נשמות מאוד קלות. ולכן הדרווישים האמיתיים והתורה שלהם והנטייה שלהם היא כך. אני לא חושב שהיום יש מקום כזה בעולם, למרות שאת מצטערת על זה.
רחלי: לא שאני מצטערת, אני אומרת שיכולה הייתה להיות דרך יפה, אם היא הייתה נכונה.
נכון.
רחלי: "בתוך הנפש כוח רב טמון, חפשׂ. בהר הגוף אוצר בלום, חפש. הו סופי, הלך אם לחיפושים יצאת, החוצה אל תביט. הכל בפְנים, חפש".
נקווה שהרוח הזאת שמגיעה אלינו מימי אברהם, תחבר ותעזור להגיע לקו אמצעי. כשדיברנו עם הסופים האלו גם בהולנד וגם באנגליה, ופגשתי עוד כמה, יש גדולים מהם שנמצאים בארצות הברית, הם לא נמצאים היום בארצות האסלאם כי הם נדחים מהאסלאם המודרני. אני מרגיש שיש עם מי לדבר, שהם בכל זאת אנשים שנמצאים באותה הנטייה, רק בחוסר הכוחות.
אותו דבר הרגשתי כשדיברתי עם ההודי, שאיתו הייתה לי פגישה מאוד מעניינת. גם הוא דיבר על הרבה דברים דומים, רק אצל הסופים זה יותר עמוק, יותר יסודי, ואצלו זה היה יותר פשוט, אבל גם באותה המגמה, "צריכים לאהוב, לא צריכים לשים לב לרצון האגואיסטי שלנו, אנחנו צריכים להתעלות מהם, כולם אוהבים זה את זה". ומה הלאה ואיך? "פשוט כך צריך לעשות". אנשים כאלו יפים, זכים, הם מרגישים שזה כך, וחוסר עבודה עם האגו עם הקו האמצעי ודאי שהיא היום מבודדת אותם מכל העולם, הם נשארו פה ושם כזכר לאנושות שפעם הייתה בדרגה כזאת קטנה, נעימה.
רחלי: ואנחנו כבר לא כאלה.
כן. ולכן נקווה שכל האנשים האלו, אפילו הם יבינו שבקו האמצעי, שיטת יעקב, נִכלל שָׁם הכל. זה מה שמיוחד. הבעיה שלנו לגלות לעולם שהקו האמצעי כולל הכל, שיש בו את כל הדתות, כל האמונות, כל השיטות שדווקא מתחברות יחד. ולא שאנחנו זורקים סתם אלא בצורה האמיתית השלמה, שם כל דבר מוצא את ההשלמה. לכן "העושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו". צריכים רק את האור המחזיר למוטב.
(סוף השיחה)