ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.5.21 – אחרי עריכה

דודי: נפתח בנושא הראשון שלנו. בבריטניה יש תקריות אנטישמיות קשות ואנחנו הזמנו את החבר היקר שלנו מלונדון, כריס, התלמיד שלך, שיציג את הנושא, ישאל מספר שאלות עבור מאמר שהוא מבקש לכתוב ולהפיץ.

כריס: קודם כל תודה רבה שאפשרתם לי להצטרף לפגישה, אני באמת מקווה שאני אוכל להשתמש בחומר כדי לכתוב מאמר ליהודים באנגליה. מאז שהתחיל הסכסוך הנוכחי בעזה יש עלייה רצינית באנטישמיות באנגליה, עלייה של 459 אחוזים בהתקפות על יהודים. ההתקפות האלה הופכות להיות יותר ויותר גלויות ובוטות, הייתה שיירת של פלסטינאים שנסעו בשכונה יהודית עם והם צעקו כל מיני איומים כלפי נשים יהודיות, שהם יעשו להם כל מיני דברים וכן הלאה.

יש גם ארגון נגד אנטישמיות שאומר שנכון לעכשיו בבתי ספר באנגליה יש כל הזמן מעשי בריונות כנגד ילדים על רקע אנטישמי. וכמובן יש את הסיקור המוטה של התקשורת, למשל היה את העניין של ההפצצה של בניין התקשורת של תחנת אל ג'זירה שנהרס, אז הם דיווחו בתקשורת הבריטית שישראל הרסה את הבניין של אל ג'זירה אבל הם לא ציינו שבמקום היתה מפקדה של החמאס. אז נכון לעכשיו היהודים בבריטניה מרגישים פשוט נצורים, זה הגיע למצב שהמשטרה ייעצה ליהודים בלונדון להישאר בבית.

השאלה שלי היא בעצם לאן היהודים צריכים ללכת מכאן, מה יהודי בריטניה צריכים לעשות?

אין להם לאן ללכת ואין להם מה לעשות, זה לא יעזור להם אפילו שהם יברחו לישראל. כאן זה מקום שאולי אפשר לחשוב שהוא יותר בטוח, אבל לא נראה לי בכלל שזה יותר בטוח, אלא גם כאן זה יהיה אותו דבר כמו בלונדון ובברוקלין ובכל מקום אחר. דווקא מקומות שבהם היהודים הרגישו את עצמם קודם בטוח, זה נעשה אנטי בטוח ויותר ויותר היהודים ירגישו שאין להם בכלל מקום על פני כדור הארץ. פשוט אין מקום. והם ישמעו את זה מכל פינה ופינה.

וגם יגידו להם "אבל מי אתם? אתם לא עם, ולכן אין לכם מקום. מה פתאום כבשתם פעם אדמה שהייתה שייכת לשבעה עמים שהיו כאן בארץ ישראל וחשבתם שזה שייך לכם. אחר כך גירשו אתכם מכאן, וגם אתם בעצמכם ברחתם מכאן, ואתם רוצים עכשיו לחזור ולהחזיק את האדמה, לחזור ולהיות במרכז של כל אומה ואומה על פני כדור הארץ". כי בכל מקום ומקום שאליו מגיעים יהודים מתחיל להיות בלגן. שונאים אותם, לא אוהבים אותם, דוחים אותם, עד שאנחנו נבין שאין לנו אפשרות לנו למצוא אף מקום שיהיה בטוח וטוב ליהודים.

אם נחקור נכון אנחנו נבין מהי הסיבה לזה ומתוך זה נבין שאין לנו מה לחפש, אין מקום לעם ישראל בצורה כמו שהוא עכשיו, על פני כדור הארץ. אף אחד לא אוהב אותנו, לא רוצה אותנו, כולם שונאים אותנו, דוחים אותנו.

כריס: אחד הדברים שהכי מדאיגים כרגע את הקהילה בבריטניה זה כל העניין של מעשי בריונות כלפיי הילדים בבתי הספר. האם יש לך המלצות מה הם יכולים לעשות בעניין הזה?

קודם כל שיבינו למה שונאים אותם ומתוך זה יבינו מה הם צריכים לעשות כדי שבמקום שישנאו אותם יאהבו אותם. זה אפשרי, אבל בתנאי שהיהודים בעצמם ישתנו ואז כל אומות העולם יבינו שדווקא אותם היהודים שנמצאים, שחיים בקרבתם, זה החלק הטוב שבמין האנושי וכדאי להיות איתם מקרוב וללמוד מהם חיבור ואהבה. זה בתנאי שהיהודים בעצמם ידאגו זה לזה ויתחברו זה לזה בקשרי חיבור, איחוד, אהבה. אם לא יהיה כך, אנחנו לא נדע מנוחה אלא התפרצות האנטישמיות תבוא מכל פינה שעל פני כדור הארץ. ממש מכל מקום. לא חשוב איזו מדינה ואיזה עם ואיזה משטר, אנחנו תמיד נרגיש שאין לנו כבר מה לעשות, כדור הארץ כולו בוער ולא נוכל לברוח מהשנאה. כל זה כדי שאנחנו נבין מה המקורות של האנטישמיות ואיך אנחנו יכולים להפוך את השנאה לאהבה, שזה תלוי בנו ונמצא בידינו.

כריס: בישיבת הכתבים האחרונה אמרת שלא יהיה שום מקום בטוח ליהודים. האם הגיע הזמן עכשיו ליהודי אנגליה וגם ליהודי אירופה להתחיל לחשוב על עלייה?

הם יכולים לעשות זאת, הם בסך הכול לא כל כך הרבה אנשים, אבל נראה לי שזה לא יעזור. כי סך הכול הם צריכים להבין שהתיקון הוא בזה שהם מתקנים את היחסים שביניהם, בין היהודים, ואם אנחנו נמצאים בלונדון או בכל מיני מקומות באירופה, אם אנחנו מתייחסים נכון אחד לשני, בחיבור, באהבה, בדאגה, בזה אנחנו בעצם כבר מקטינים את השנאה שנמצאת בינינו ושאנחנו משפיעים אותה לכל יתר העמים איפה שאנחנו נמצאים, מקרינים אותה אליהם. ואם אנחנו נתחיל להבין למה צריך כך להיות, שאנחנו מגלים את השנאה ואחר כך על פני השנאה אנחנו צריכים לגלות את האהבה בינינו וחיבור בינינו, ואם אנחנו מגלים את זה אנחנו צריכים להראות את זה לכל העמים, וזה יהיה גם כן יסוד לתיקון היחסים של כל העמים על פני כדור הארץ, אם אנחנו נבין את זה אנחנו נראה בזה שיש לנו עבודה גדולה, יש לנו משימה מיוחדת, עליונה, כדי להביא את כל העולם לתיקון.

כריס: גם אמרת בישיבת הכתבים האחרונה שהמפתח לניצחון האנטישמיות הוא היחסים של היהודים בינם לבין עצמם, במיוחד כשהם מתקרבים זה לזה. האם יש לך דוגמאות קונקרטיות מה היהודים צריכים לעשות בעניין של להתקרב זה לזה, מה זה אומר מבחינה קונקרטית?

היהודים צריכים לפתח ביניהם קשר שכולנו קשורים זה לזה, למרות שכולנו שונים ואפילו שונאים ודוחים זה את זה. היהודים צריכים להבין שהם באים מכל שבעים אומות העולם ביסודם ואם הם מתקרבים ביניהם אז הם מרגישים עד כמה יש ביניהם שוני ודחייה ואגו, ואם הם בכל זאת ישתדלו להתקרב אז הקרבה שירכשו ביחסים ביניהם היא תשפיע על כל אומות העולם, על כל האנושות, וכל האנושות תבין ותרגיש שבא לה להיות בקשר כזה הדדי בין כולם, ואז היהודים יגרמו בצורה כזאת דווקא לתיקון של כל היחסים שבין כל העמים שבעולם. ואז תפסק השנאה וכולם יבינו שהמצב הטוב הזה מגיע לעולם דווקא בעקבות היהודים. כי היהודים הם הנציגים של כל אומות העולם שפעם התחברו בבבל העתיקה בקבוצה אחת ולכן הקבוצה הזאת כשהיא עוברת כל מיני מצבים של שנאה ואהבה, דחייה וחיבור, זה משפיע על כל האומות העולם. ולכן לא לחינם כל אומות העולם מאשימים את היהודים בכל מה שקורה להם, כי אם בין היהודים ישנה שנאה, דחייה, אז זה משפיע על כל המציאות, על כל העולם, על כל העמים.

כריס: בבחירות הכלליות האחרונות באנגליה עמדה בפני היהודים האפשרות שאולי ג'רמי קורבין ממפלגת הלייבור יהפוך להיות ראש הממשלה. 95% מהקהילה היהודית מרגישים שהאדם הזה הוא אנטישמי, ולכן כתוצאה מזה נוצרה מידה מסוימת של אחדות בקהילה היהודית הבריטית. לדוגמה הקהילה האורתודוכסית והרפורמית ויהודים חילונים כולם התאגדו וכתבו מכתבי תלונות, ואפילו עיתונים יהודיים שהם בדרך כלל מתנגדים זה לזה יצאו ביחד עם כותרות משותפות, מתואמות. האם זה האיחוד שאתה מדבר עליו או האם זה צעד בכיוון הנכון או שצריך לעשות פה עוד משהו?

וודאי שזה טוב, אבל הטוב הזה נגרם על ידי הרע ולכן הם לא פועלים מתוך זה שהם רוצים להתחבר, אלא מתוך זה שרוצים לברוח מהרע, מהאיום, ולכן אין כל כך תיקון בהתקרבות בין כל הפלגים האלה והתנועות הללו. ולכן ברגע שתיעלם הסיבה, האיום החיצון, הם שוב יתרחקו ביניהם ולא יהיה להם אכפת אפילו לכתוב דברים רעים זה על זה. לכן אני לא רואה בזה תיקונים, אלא בכל זאת זה שומר עליהם איכשהו. אבל לא בטוח שזה מספיק בזמננו, כי הגל הזה נגד ישראל, גל הדרישה שישראל יקיימו את ההבטחה שלהם, שישראל יקיימו את הייעוד שלהם, שהם יהיו ממש מרכז ומקור לחיבור של כל באי עולם, זה חייב להתקיים.

וזה לא שייך לסוג היהודים, לתנועות שלהם, לזרמים שביניהם, אלא הם צריכים להתעלות למעלה מכל ההבדלים שביניהם ולהבין שזה שהם יכולים לעשות חיבור ביניהם, דווקא בגלל שהם כל כך רחוקים זה מזה, זה יגרום לכל העולם להיות מחובר בכוח הטוב. וזה מה שהעולם וכל האנושות מצפים מהם ובתת הכרה כל אחד מרגיש שהבעיה היא ביהודים. ולכן האנטישמיות יותר ויותר גוברת, כי מיום ליום האגו שבבני אדם גדל ולפי זה הם מרגישים את עצמם ששונאים זה את זה ולפי זה בצורה אינסטינקטיבית הם שונאים את היהודים, כי היהודים זו הסיבה שבינתיים הרגשת השנאה בין הפלגים באומות העולם עצמם, בתוך האומות, בתוך המשפחות, בכל מקום ומקום, גדלה וגדלה. הכול מפני שעם ישראל שיכול למשוך את כוח החיבור לא עושה את זה ולכן הוא נמצא על הכוונת, וכולם מרגישים שהוא אשם בזה שעדיין אין בעולם חיבור יפה וטוב למעלה מהשנאה. שעל כל הפשעים תכסה אהבה זה מה שאנחנו לא מקיימים בינינו ולכן לא מקרינים את הכלל הגדול הזה לכל העולם.

כריס: נדמיין שיש לך עכשיו את תשומת הלב של כל יהודי בעולם והם מוכנים להקשיב ולממש את עצתך, מה הדבר הראשון שתגיד להם לעשות?

אני אשתדל להסביר להם את מה שאני מסביר לכם עכשיו. אולי מילים אחרות, אולי בסגנון אחר, אולי בהדרגה, אבל בסופו של דבר, זה מה שאני צריך להסביר להם, ששלום העולם תלוי בשלום בין היהודים, לא באף אומה אחרת אלא רק בתוך עם ישראל. אם בתוך עם ישראל יהיה חיבור יפה בין כולם, זה יקרין את הכוח של החיבור והאיחוד לכל העמים ויהיה שלום ושלווה על פני כל כדור הארץ. זה מה שאנחנו צריכים להבין.

לכן הכדור נמצא בידינו ואנחנו צריכים לפעול בצורה נכונה עד ששוב יבואו כאלו זמנים, שמתוך לחצים, איומים, אסונות גדולים, אנחנו נצטרך בכל זאת להתקרב מתוך צרה זה אל זה במקום להתקרב עכשיו מתוך הכרה, הבנה ומאמץ טוב, יחסית רגוע.

כריס: דיברת הרבה פעמים על כוח המחשבה, איך שכוונה זה משהו מאוד חזק. אם נעשה קמפיין שבו אנחנו בוחרים מקום וזמן שבו יהודים מתפללים זה על זה ופשוט מבקשים את טובתם, האם יהיו מזה תוצאות חיוביות?

כן, אם זה באמת יהיה כך. זאת כבר צורת התיקון, שבני אדם רוצים שיהיה טוב לאחרים ללא שום קשר שיהיה טוב להם, זה ממש גמר התיקון. מאוד רצוי שלמצב הזה אנחנו לפחות נתקרב.

דודי: תודה לכריס, היה מעולה. נעבור לנושא השני שלנו, טלי ודבורי, בבקשה.

טלי: בסבב הלחימה הנוכחי, מבצע "שומרי החומות", נשמעים ברשת קולות של נשים שקשה להן מאוד עם המצב הנוכחי, הן מרגישות חוסר ביטחון, נמצאות בחרדה ודאגה רבה כלפי שלמות הבית והילדים שלהם וניכר שיש תחושה של דאגה כלפי העתיד המשותף שלנו במדינה. המצב הזה מעורר בנשים צורך להתאחד ולחשוב ולדאוג יחד כיצד לשנות את המצב, ועל זה היינו רוצות לשאול אותך כדי שנוכל לכתוב להן ולהסביר. נמצאת איתנו היום דבורי, הכנו יחד את השאלות.

דבורי: איך נשים יכולות להשפיע על המצב הנוכחי, איזו גישה הן צריכות לנקוט כלפי הסביבה הקרובה שלהן, למשפחה ולמעגלים החברתיים שלהן?

דווקא דרך הנשים. דרך אישה יכולה להתפרסם כל חכמה וכל ידיעה, ידוע שזה קהל מאוד מחובר, מאוד דואג, מאוד בוגר, אפילו יותר מגברים. ולכן נשים כן מסוגלות להפיץ את חוכמת החיבור דווקא בזמננו מפני שאנחנו נמצאים בכאלו מצבים, שאם לא נסביר לעם ישראל את חובתנו להיות מחוברים, אנחנו אף פעם לא נגיע לתיקון והמלחמות שאנחנו עכשיו חווים אותן ימשיכו יותר ויותר, אפילו בצורה יותר ויותר גרועה כל פעם.

לכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להסביר בכל השפות, בכל הצורות למה זה קורה לנו, ולמה אנחנו תמיד מוצאים איזה חלק מהאנושות שקם נגדנו לכלותנו, ואיך אנחנו מתמודדים עם זה כך שמגיעים סוף סוף למצב שזה לא יקרה, שהאנושות במקום יחס רע אלינו, אולי תגיע ליחס טוב ולא רק אלינו, אלא גם ביניהם. ואנחנו נמצאים בשיטה שמסבירה לנו איך אנחנו יכולים להתקיים בצורה טובה, ידידותית, באהבה, בחיבור, בחיבוק בין כולם והכול תלוי בנו. אפשר לשכתב את זה יפה, נכון, שיבינו עוד ועוד יותר ויותר אנשים.

האנטישמיות לא תיעלם, השנאה אלינו לא תיפסק עד שאנחנו נביא את ההסבר שלנו בצורה כזאת, שיהיה לכולם ברור מה הסיבה והמקור לאנטישמיות, מה אנחנו צריכים לבצע בעולם כקבוצה מיוחדת, למה כולם שונאים אותנו, איזה כוח יש לנו כדי להתמודד עם השנאה העולמית הכללית וכולי. אנחנו צריכים את כל הדברים האלה להסביר יותר ויותר אבל להיזהר שזה לא יהיו סתם מילים, אלא שזה יהיה שכנוע נכון.

דבורי: כדי שזה יהיה שכנוע נכון, אני אספר קצת על המצב ברשת. הרבה מאוד נשים מאוד מודאגות, מאוד קשה להן, הן מאוד חרדות בעיקר על העתיד של הילדים שלהן. הן רצות עם הילדים למקלטים, הן נמצאות בסטרס מאוד גדול. אתה תמיד אומר לנו שהמקום של האישה הוא המשפחה, שהאישה היא הבית, מה האישה יכולה לעשות בתוך המשפחה שלה, מחוץ למשפחה שלה, כדי לעזור למצב?

אם היינו משכנעים את הנשים על העתיד, שהעתיד תלוי בנו, בעם ישראל ולא באף אחד אחר ובקשר הנכון בינינו והנשים היו מבינות שזה ככה ולא אחרת, ולא היו נכנעות כלפי הפרופגנדה הזאת, כלפי מה שקורה ברשתות והדעה של הגברים אולי או משהו, אם נשים היו רוצות, הן היו יכולות לשנות את המציאות, הן היו לוחצות על הגברים ובהחלט היו משתיקות את כולם. פשוט מאוד.

המצב כבר עכשיו צריך להיות כל כך מאיים שנשים לא יעשו חשבון עם אף אחד, שהן יבינו שאין פתרון אצל גברים ואצל מדינה ואצל אף אחד, אלא הפתרון הוא רק בחיבור לבבי בינינו. ואנחנו לא מסוגלים להגיע לזה בכל המערכות שבנינו, לא צבא יעזור לנו ולא כל המפלגות ולא כלום. אלא רק אם אנחנו האימהות חייבות לדאוג לעתיד שלנו, של הילדים שלנו, של הנכדים שלנו, לכן אנחנו צריכות להפסיק את התלות של הנשים בגברים.

אנחנו רואים לאן הגברים מובילים אותנו שוב ושוב. להם חשובות משרות, כל מיני דרגות. אנחנו נשים רוצות רק שלום בית, שלום המדינה, שלום העולם. ולכן אין לנו ברירה, אנחנו כביכול מתחילות לקום נגד כל הניהול הכושל של הגברים במדינה. לא שאנחנו רוצות לתפוס את המשרות שלהם, אנחנו נמצאות למעלה מהמשרות, למעלה מכל הדרגות, אלא אנחנו צריכות חיבור וביטחון לעתיד, והוא לא נקנה על ידי אפילו כוח צבאי, אנחנו רואים זאת.

שבאים אנשים מכל העולם ומשתיקים אותנו ואנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. אפילו שהיינו כאילו לפי כוח צבאי מחסלים את כל השונאים שלנו, אנחנו לא יכולים לעשות עם זה כלום. ושוב ושוב הם מחייבים אותנו לאיזה הסדר זמני לכמה שנים במקרה הטוב ואחר כך, שוב יהיה והרבה יותר גרוע מעכשיו. כי כבר פעם הבאה אנחנו לא נשב ככה ונחכה עד שיפול או לא ייפול עלינו טיל, אלא יהיה כבר הרבה יותר גרוע בקיצור.

אני חושב שנשים הן אלו שיכולות לקום, כמו אימא כלפי הילדים ולהגיד "לא, אני לא מרשה שזה יקרה שוב. אני אוסרת עליכם להתנהג כך", ואז היא מסבירה במה תלוי הקיום היפה העתידי שלנו, רק בחיבור בינינו. מבתי הספר, הגני הילדים, מהמשפחות, ממקומות העבודה, בכל מקום ומקום אנחנו דואגים רק לחיבור בינינו.

ובצורה כזאת אנחנו נגיע למצב שפתאום אנחנו נראה שיש בינינו כוח כזה של חיבור, שאנחנו לא מפחדות, שאנחנו לא מתרחקות זו מזו. אלא דווקא המחשבה שלנו שאנחנו רוצות להיות יותר קרובות זו לזו וכולם, לא רק אנחנו, אלא כולם בכלל קרובים זה לזה, הנטייה, המחשבה הזאת, זה מה שמקנה לנו ביטחון וכוח, ואף אחד לא יוכל להתקרב ולהזיק לנו.

הכול תלוי רק בחיבור בינינו, כי אנחנו נציגים של כל שבעים אומות העולם, ואם אנחנו נעשה בינינו חיבור, כל העמים יתחילו לנוע אחד לקראת השני. הם לא ידעו למה, אבל גם בשכל וגם ברגש, הם פתאום ירגישו שבא להם להתקרב, שבא להם לבנות כל מיני עסקים ופעולות בהתקרבות זה לזה.

מאיפה זה בא? מתוך פנימיות הטבע. מי גרם לזה? עם ישראל. שהוא בצורה כזאת נמצא כנציג הבורא בעולם הזה, הוא מתחיל את הפעולה הזאת ו"ה' יגמור בעדי" מה שנקרא. אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לעשות את זה, או עכשיו או אחרי מלחמת עולם.

דבורי: הזכרת את עניין הגברים, שאסור לסמוך על הגברים. באיזה מובן אישה צריכה לבוא בדרישה לגבר, האם כל אישה בבית שלה? האם זו צריכה להיות הרגשה כללית? מה זה העניין הזה של לחץ כלפי גברים?

כל אישה צריכה ללמוד את שיטת החיבור, למה ואיך זה יקרה וקורה, מה אנחנו צריכים לעשות בשביל זה. כל אישה ואישה צריכה להבין שהיא חייבת להשתתף בתהליך הזה, זה תהליך התיקון, אין כאן מישהו שיכול לברוח מזה, וכל הנשים צריכות להרגיש שהן שייכות למחנה אחד וכך להתקרב זה אל זה.

נקווה שזה ישפיע. אם לא עכשיו, אז על ידי צרות גדולות מאוד שעומדות בתור כדי לחייב אותנו לחיבור. העולם זקוק לחיבור ובתת הכרה הוא לא מבין למה, אבל הוא מגלה את השנאה שלו לכוח אנטי חיבורי שזה ישראל.

דבורי: כשאתה מדבר על זה שנשים צריכות להעביר את שיטת החיבור, במה זה מתבטא, גם בבית מול הגבר והילדים? גם בבתי הספר? בבית או בחוץ?במה אישה יכולה לבוא ולהעביר את שיטת החיבור?

בתוך הבית זה לא כל כך בלחץ, אבל העיקר זה בין המשפחות, בין הנשים, בין הגברים. שאנחנו פשוט נפזר קודם כל את הידיעה הזאת מאיפה זה נובע, למה זה הכרחי, למה הטבע הכללי, חוק הטבע הפנימי שמביא את כל סוגי הטבע לחיבור אינטגרלי, דומם, צומח, חי, בני אדם, מחייב אותנו גם להיות מחוברים, איך אנחנו בסך הכול מגיעים למצב שאנחנו חייבים להתחבר.

עם ישראל נמצא כקבוצה שכוללת בתוכה את כל העמים, את שבעים אומות העולם, עוד בזמני בבל, למה אנחנו צריכים להתחבר, למה כל העולם שונא אותנו? מפני שאנחנו שנולדנו כדי להתחבר בינינו וכך להביא את כל העולם לחיבור. אנחנו נציגים של כל העמים ולכן אנחנו מאוד רחוקים ולא מרגישים זה את זה. אבל אם אנחנו משתדלים להיות מחוברים, בזה אנחנו מקרינים מהשורשים שלנו לענפים שלנו, לכל העמים, גם את אותה הנטייה.

דבורי: הרבה מאוד נשים חוות בתקופה הזאת חרדה קיומית על הבית והילדים שלהם, איך נכון להשתמש בפחד הזה ככוח דוחף לשינוי? כי גם לאור מה שאמרת נשמע שבעצם אין פה איזה עניין ייחודי של נשים, הן כמו כולם צריכות לשמוע על שיטת התיקון, על שיטת החיבור, ולהבין שזה התפקיד שלנו. מה ייחודי לנשים בחרדה שהן חוות כלפיי הבית שהן יכולות לנצל את זה?

אישה נקראת "בית". זאת אומרת בבית האישה שולטת, במשפחה היא קובעת. אם אנחנו נתחיל מזה, אנחנו נתחיל להרגיש שסך הכול כל הגברים הם כמו ילדים, שגדלו קצת יותר מהילדים שלנו שבבית, אבל בעצם הם באותם התפקידים כמו הילדים. אם אישה תחייב, אבל בכל כוחה, בצורה הכרחית, כי אחרת אנחנו הולכים לאבד את הכול, אם אישה קמה והיא קובעת הגבר נכנע, כך אנחנו בנויים לפי הטבע.

אז תפקיד האישה זה פשוט לחייב את הגברים לתפקד כמו שצריך, כמו שהיא אומרת לילדים, כך היא צריכה להגיד להגבר. ולכן גם בתורה כתוב, עוד לאברהם נאמר, שמע מה אומרת לך שרה. ואם נתנהג בצורה כזאת, בטוח נצליח. השלום לעולם צריך לעבור דווקא דרך נשים. מספיק שהן כל אלפי השנים האלו, שהכלים היו שבורים, היו אחרי הגברים. עכשיו הן צריכות לצאת קדימה, ודווקא מהן אנחנו נראה את הכוח המחייב אותנו לחיבור ולשלום.

דבורי: סליחה שאני מתעקשת על הנקודה הזאת, אני רק רוצה לשאול בשביל הכתיבה שיהיה יותר ברור, כשאתה אומר בעצם שאישה צריכה לבוא ולקחת אחריות ולחייב את הגבר, אנחנו מדברים על אישה בתוך המשפחה, כל אישה בתוך המשפחה שלה, לא באופן כללי או שיש גם את עניין הנשים שצריכות ביחד?

כל אישה בתוך המשפחה וכל נשים מחוצה למשפחות. שהן מתחברות ביניהן ומסדרות את רשת הקשר ביניהן, זה באמת יהיה גילוי השכינה.

דודי: תודה לדבורי ולטלי, ואנחנו נעבור לאיטם האחרון שלנו, חיים בבקשה.

חיים: כן, לפני מספר ימים, הסברת בשיעור שהאנושות למעשה כבר סיימה את ההתפתחות שלה ברמות הדומם, צומח, חי, מדבר, ונשאר לפניה רק הדור האחרון.

שזה חיבור.

חיים: שזה חיבור בכוונה, הדגשת את העניין של הכוונה, כי בלי שיתוף נכון לא נשרוד. אמרת שזה לא עניין טכני עם אחרים, אלא חיבור בדרגת המדבר, שנבין שהחיים שלי תלויים באחרים והם תוצאה של חיבור עם כולם. מה הכוונה של "חיבור בכוונה"?

אנחנו צריכים להתחבר במה, בזה שנמצא איזה דבק ונדביק גופים זה אל זה? דומם, צומח, חי, זה אל זה, מה זה נקרא חיבור? חיבור מגיע רק בכוונה, שאני רוצה להיות באותה מטרה כמוך, כמוהו וכולם, שרק בכוונה אנחנו צריכים להיות מחוברים, לאותה המטרה. כל אחד מהטבע שלו פועל להגיע לחיבור ולהשיג את אותה המטרה של האיחוד בינינו. בכמה שנגלה את האיחוד בינינו, עד כמה שאנחנו כולנו נפרדים, הפוכים, שונים, אבל בכל זאת למעלה מזה אנחנו רוצים להיות בחיבור, לפי זה אנחנו נגלה את הכוח העליון האחד שנקרא "בורא". בצורה כזאת "בוא וראה", אנחנו נוכל לגלות אותו.

חיים: אתה יכול להסביר בדיוק למה אתה מתכוון כשאתה אומר "כוונה"?

כוונה, זה שאני רוצה משהו ואני עושה פעולות. וכיוון הפעולות, מטרת הפעולות מבררות את הכוונה שלי.

חיים: זאת אומרת, הכוונה זה מה אני רוצה להשיג כתוצאה ממה שאני עושה?

נכון.

חיים: הסברת שללא שיתוף נכון, אנחנו לא נשרוד פיזית בעולם המחובר של היום.

כן.

חיים: מה הכוונה שיתוף נכון?

שיתוף נכון הוא, שאנחנו רוצים, אמנם שכולנו שונים, להגיע לכאלה פעולות בינינו, שכל הכוונות שלנו לחיבור הם יתממשו.

חיים: עוד פעם, שיתוף נכון זה שהכוונות שלנו לחיבור יתממשו?

כן.

חיים: אתה יכול להסביר, מה זה נקרא שהכוונות לחיבור יתממשו?

שאנחנו רוצים להיות מחוברים יחד, אנחנו לא יכולים להתחבר ממש יחד, כי אנחנו מאוד שונים זה מזה, וכמה שמתפתחים יותר ויותר, אנחנו עוד יותר ויותר שונים. לכן את כל השוני הזה אנחנו צריכים להפוך דווקא לעוצמת החיבור. למרות שאנחנו כולנו שונים ודוחים ולא יכולים לפי היסוד שלנו אף פעם להיות מחוברים, אנחנו למעלה מהשוני קושרים את עצמנו יחד בכוונות, ואז אנחנו מגלים שבאמת אנחנו הופכים להיות במערכת אחת, שבפנים היא כולה נמצאת בדחייה הדדית זה אל זה,

זה אל זה, זה מלא, מלא אגו, גאווה, כל הדברים השליליים שכולם נמצאים בנו, ומבחוץ אנחנו מחזיקים את זה "על פני כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו מחזיקים את עצמנו יחד מחוברים, כי אנחנו שייכים ללב אחד, לבורא אחד, למטרה אחת, לדבקות. איך אנחנו מגיעים לזה, זאת שאלה, אבל אנחנו נלמד איך האור העליון, הכוח העליון עושה את הפעולה הזאת, הוא מחבר אותנו למעלה מההבדלים.

חיים: אתה יכול קצת לתאר את התרחיש, איך נראית תקשורת בין נגיד שני אנשים שהם לחלוטין לא מחוברים, לא סובלים אחד את השני, שונים בכל צורה ומצד שני מעל זה יש ביניהם חיבור? איך נראית תקשורת בין שני אנשים כאלה?

מה להגיד לך. תתאר לעצמך שיש לך כזה זוג או סתם בני אדם, וכמו שכתוב בתורה, אם אתם מתחברים אז אתם ממשיכים טוב, אם לא "כאן יהיה מקום קבורתכם". עכשיו תחשבו, כדאי לכם או לא. אבל אין יציאה אחרת מזה, או שאתם נעלמים על ידי המוות, לגמרי, בלי צאצאים, בלי שום דבר, בלי להמשיך שום דבר. או שאתם למען החיים הטובים תצטרכו לוותר כל אחד על האגו שלו, לוותר על כל התכונות שאתם דוחים זה את זה ולהתחבר למעלה מהדחיות.

איך אפשר? אנחנו נלמד אתכם איך, אבל זה מה שחייב להיות. ואז אתם תראו כמה שכל אותם כוחות הדחייה יהפכו להיות לכוחות החיבור, חיבוק ואהבה.

חיים: מה המוטיבציה, אני לא שואל על גבר ואישה, גבר ואישה נגיד הפחד שלהם הוא מהפירוד.

המוטיבציה פשוטה, להמשיך לשרוד, לחיות.

חיים: מה ההבדל בין חיבור טכני לבין חיבור בדרגת המדבר? כי היום כולנו כבר מחוברים, יש גלובליזציה, יש הכול, כולם יודעים שכולם מחוברים. אבל זה חיבור טכני אם אני מבין נכון, מה זה חיבור בדרגת המדבר?

בלב. שאני מקבל בחשבון את הגורל שלך כמו את הגורל שלי.

חיים: אבל אנשים היום בעצם כבר יודעים שכולם תלויים בכולם. הגלובליזציה היא בכל המובנים, בכל התחומים, אי אפשר לייצר שום חיסון בשום מקום. אם יש פנדמיה היא מגיעה לכל מקום, הכול משפיע על הכול. למה צריך, בשביל שנבין שאנחנו תלויים זה בזה, עוד משהו מעבר לזה, משהו שקשור לכוונה?

כי חיבור חיצון שאנחנו יכולים לממש בדרגות דומם, צומח, חי, זה נקרא שאנחנו מחוברים טכנית בעולם הזה. והחיבור שאנחנו מדברים זה חיבור בכוונה. זאת אומרת מה באמת בפנימיות הלב שלי אני רוצה, עד כמה אני רוצה להיות מחובר עם השני. שאני מתאר לעצמי שאין לי דבר יותר חשוב מהחיבור עצמו. וכל יתר הדברים יכולים להיות כמרכיבים בתוך החיבור, אבל החיבור הוא בעצם זה מה שאני רוצה.

חיים: העניין של החיבור והכוונה. החיבור העמוק, מעל הרמה הטכנית, זה משהו שכל אדם יצטרך לגלות אותו, לחוות אותו, ליישם אותו, או שרק אלה עם הנקודה שבלב, נקרא להם "המובילים" במובן הזה של העולם, יצטרכו ליישם?

בהדרגה יצטרכו כולם. אנחנו נמצאים במערכת אדם הראשון, שכל חלק וחלק חייב ברצון שלו לגלות חיבור עם כל יתר החלקים, בצורה כזאת אינטגרלית זה עם זה וזה עם זה.

חיים: אתה יכול לתאר את ההתפשטות הזאת של דרגות החיבור בכוונה?

מגיעה ידיעה למוח וללב של כל אדם ואדם באשר הוא שם, והוא מרגיש שאם הוא לא יביא את עצמו לחיבור עם כלל האנושות אז הוא נעלם, פשוט נגמר באיזו צורה, מסתלק מהעולם ואין ממנו זכר. כי בצורה הרוחנית הוא נכלל באחרים ושם כבר אחרים מתחילים לעבוד במקומו. זאת אומרת ברוחניות הוא מתבטל ובגשמיות הוא נעלם.

שלי: אנחנו מדברים הרבה על חיבור כאיזה חוק מחויב, שממש האנושות צריכה לקבל את זה על עצמה, אפילו בכפייה. יש משהו נעים בחיבור, יש איזו שמחה, איזה תועלת מזה, שהיא לא רק מחויבות לתפקיד?

אנחנו לא מבינים את זה כי אנחנו נמצאים כולנו במצב אגואיסטי ואנחנו לא מודעים מה טוב יכול להיות בחיבור, זה כל כך רחוק מאיתנו, זה שנוא, כי דורשים ממני שאני אחשוב על הזולת אפילו לפני שאני חושב על עצמי. איך יכול להיות דבר כזה, שאני צריך לפתח כאלו רגשות לזולת, לפחות כמו לעצמי? אז אנחנו יכולים לדבר על זה יפה, אבל לממש את זה בפועל זה מאוד מאוד לא טבעי.

לכן צריכים לשכנע זה את זה, לתאר כך שאין לנו ברירה, שאנחנו נצטרך לחיות בצורה כזאת. ואם לא אז יבוא העולם ויעשה בנו כאלה תרגילי פירוד, שאנחנו נרצה את החיבור. יהיה הרבה יותר גרוע משואה, ממש כך.

שלי: היום העולם לא נראה כל כך אטרקטיבי להרבה אנשים, הם היו מוותרים עליו בשמחה.

לא, אנחנו לא יכולים לוותר, זה לא יעזור לנו. אם היה אפשר לוותר על החיים האלו, יותר מחצי האנושות הייתה מוותרת עליהם וזהו. תני לי איזה כדור ואני הולך, כמו סם. לא, זה לא ילך כך. לא יתנו לך לברוח מהתפקיד.

שלי: האם יש באמת משהו נעים בחיבור הזה, יש שם טוב, יש כיף, או שזה סבל כמו שזה נראה.

את צריכה על ידי החברה לשכנע את עצמך שזה הדבר הכי טוב שיכול להיות. את צריכה את זה לממש, לבצע.

שלי: נניח ששכנעתי. נקרא לזה "שיווק" של החיבור, אבל באמת יש שם משהו טוב?

יש שם חיים נצחיים, מלאים כל טוב. ללא שום הגבלות.

שלי: וממשיכים כל הזמן להרגיש שכל האנשים בעולם הם בתוכי, זו הרגשה שבן אדם יצטרך לחיות איתה?

אנחנו מרגישים בהשגה רוחנית חוסר גבולות. אני לא יכול להסביר את זה אבל פשוט זה חוסר גבולות, חוסר הגבלות.

תצליחו כמה שאפשר, יש לנו עוד קצת זמן שאנחנו יכולים לדבר לכל העולם, לכל עם ישראל, צריכים להזדרז. זה הזמן שעדיין יכול להיות שעוד שומעים. כי אחר כך יבואו זמנים שלא ירצו לשמוע אותנו, לא מצד הטוב ולא מצד הרע.

חיים: אתה רואה שאנחנו מתקרבים לסוף התקופה שאפשר לדבר עם אנשים?

הם שוב יסגרו את האוזניים. עכשיו בינתיים כול עוד יש טילים, חוסר אונים, חוסר ביטחון, אז בין זה לזה אנחנו יכולים עוד לדבר. אבל יבואו אחר כך זמנים שיהיה קשה לפנות אליהם. צריכים להזדרז. בהצלחה.

נורמה: למה ירצו לסגור את האוזניים?

כי האדם בנוי בצורה כזאת שלכל דבר הוא מתרגל. ואפילו שהאיום יימשך, אבל נתרגל לאיום ונגיד זה בסדר, ככה זה, זה מה שיש וזהו. זה הטבע שלנו.

(סוף השיחה)