מקובלים כותבים

בעל הסולם

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 03.10.14 – לאחר עריכה

בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, אתם איתנו שוב כאן בתכנית של "מקובלים כותבים". שלום לך הרב דוקטור מיכאל לייטמן.

שלום.

בן ציון: אנחנו רוצים לדבר היום על בעל הסולם. כמובן מדי שנה אנחנו חוגגים את יום הסתלקותו, את היורצייט שלו, ולטובת הצופים החדשים שלנו נזכיר שבעל הסולם נולד ב- 24.09.1884 בפולין, ונפטר במוצאי יום הכיפורים ב- 1954. המושג של יורצייט, יום ההסתלקות, נראה כיום משמח, כאילו כל מה שעשה המקובל עד אותו זמן, אי אפשר לעשות איתו שום דבר, וביום שהוא הסתלק פתאום אפשר לעשות עם זה משהו. להתחיל לעסוק בזה ולהפיץ, כאילו עד אז הכל היה מוגבל, היה במעין פיתוח, כמו בלידה. הוא רק הטיל ביצים ולאחר הסתלקותו פתאום מתחילים לצאת האפרוחים.

אני לא חושב, מקובל שפועל בזמנו הוא די נסתר, אנחנו רואים זאת על כל המקובלים. אני לא מדבר על תקופת האבות או על התקופה שבה בית המקדש היה קיים, שבהן מקובלים היו ממש מנהלים את העם ומלמדים אותו, כל העם היה פחות או יותר בהשגת העולם הרוחני, כלומר, אותה מערכת שמנהלת אותנו. אני מדבר על תקופות שהן כבר יותר קרובות אלינו, בכלל מקובלים במשך זמן הגלות היו נסתרים, הם גילו מעצמם רק את החלק שלהם שהיה שייך כביכול לתורת הנגלה ולא לתורת הנסתר.

בן ציון: אתה יכול להסביר את המשפט, הם גילו את תורת הנגלה ולא את תורת הנסתר?

הם כתבו בצורה כזאת שהיה אפשר להבין שהם כותבים גם על מונחים של העולם הזה וגם על העולם הרוחני. כל חכמת הקבלה מחורבן בית המקדש ואילך הייתה נסתרת ורק מזמן האר"י והלאה היא התחילה להתגלות. כי להתגלות, זאת אומרת לאיזה חומר להתגלות, לבני אדם, אנחנו לא מדברים על המקובלים שהיו בכל דור ודור כשרשרת דקה מחורבן בית המקדש ועד האר"י. האר"י הוא בעצם המקובל הראשון של הדור האחרון, שממנו והלאה, הוא מה שמקובל לציין אצלנו כמשיח בן יוסף, שקודם למשיח בן דוד.

בן ציון: זו תחילת המאה השש עשרה.

כן, וממנו והלאה זה התחיל, ההתפתחות והגילוי של חכמת הקבלה. וגם שם אנחנו רואים שכשהארי נפטר וגילה כל כך הרבה, אז למי הוא גילה? לתלמיד שלו חיים ויטאל.

בן ציון: זו תקופה מאוד קצרה של שנה וחצי.

כן. אבל גם זה פלא, עד כמה הוא גילה, מדובר על עשרים כרכים שתוך שנה וחצי חיים ויטאל כתב ואחר כך הוא, בנו, הנכד שלו ועוד כמה עוזרים הוציאו מהמסתור, מהקבר, וכתבו וחיברו מזה ספרים. כל הדברים האלה גם מאוד נסתרים, כמו ספר ה"זוהר" שנגלה בצורה כזאת מקרית, זאת אומרת, חכמת הקבלה מתגלה לעולם שלנו ממש בצורה של סרטי מתח. מי ידע שרבי שמעון ישב וכתב שם איזה ספר? אף אחד חוץ מהתלמידים שלו, זה לא נגלה לדורו, הם כולם גנזו את זה, גם את כתבי האר"י ובכלל כתבים של הרבה מקובלים שעוד יתגלו, שאנחנו לא מכירים אותם, כן, ודאי, גם מתקופת הנביאים יש כאלה מגילות, סתרים, כאלה שעוד לא הגיע זמנן.

בן ציון: אם כך איפה באמת אתה ממקם פה את בעל הסולם?

אני רוצה להגיד שאף מקובל בעצם לא יוכל להתגלות בחיים שלו, כי להתגלות זה נקרא שיש לך הרבה תלמידים, שיש לך קהל גדול מאוד, שאתה מלמד והוא מממש את זה במקום, וזה נקרא גילוי. איפה הגילוי, שהספר מודפס? בעל הסולם, לעומת האר"י, כן הדפיס את הספר, הבעל שם טוב בכלל לא כתב שום דבר, אחר כך, אחריו היו תלמידי הבעל שם טוב, והם כתבו, מהצד השני היה גם הגר"א, הגאון מווילנה. אבל בעל הסולם כתב ובאמת הצליח להוציא את זה לאור, זה כבר היה במאה העשרים, כבר לא היו כאלה לחצים והגבלות, לא היו כל כך פחדים, אם כי גם זה היה מצב לא כל כך נעים עם כל חכמת הקבלה, אבל איכשהו. והוא כתב גם את "תלמוד עשר הספירות", "עץ חיים", זאת אומרת "פנים מסבירות" על עץ חיים.

בן ציון: בלונדון בין 1926 ל- 1928.

כן. ואחר כך "תלמוד עשר הספירות" ואחר כך פירוש על ספר ה"זוהר", הוא ראה לפני שהוא נפטר שהוא השאיר חומר כתוב, וחוץ מהחומר הכתוב הוא השאיר גם את תלמידו הנאמן.

בן ציון: הרב ברוך.

כן. הבן הבכור שלו רב ברוך שלום הלוי אשל"ג. והוא המשיך את דרכו. גם בתקופת אביו הייתה כבר לרב ברוך עצמו קבוצה, דיברנו פעם על העשירייה עם העיגול שבה הם למדו.

בן ציון: אז בעל הסולם פיצה על כל המקובלים הגדולים שלא הצליחו לכתוב?

אני הייתי אומר כך, שהוא המקובל הראשון שכתב מה שרצה לכתוב והדפיס מה שכתב וגם השאיר זאת בידיו הנאמנות של הבן שלו, שבעצמו היה כבר מקובל. בזמן שבעל הסולם נפטר הוא היה בן 47 ולכן הוא עשה כבר משהו, זאת אומרת, השאיר אחריו מסירה ברורה, מסר, תלמידים, מלבד הרב ברוך היו שם עוד תלמידים, וספרים והכל. והרב ברוך שלום, רב"ש, לימד כל החיים לפי הספרים של אביו הקדוש, וגם אני למדתי כך איתו יחד. חוץ מזה זכיתי להיות העוזר שלו, המזכיר שלו, להיות לידו באחת עשרה השנים האחרונות בערך. הייתי ממש מטפל בו, היינו נוסעים כל יום, יוצאים לטבע, לים, לטייל, נוסעים לטבריה ביחד.

בן ציון: ביחידות.

כן, ומזה בעיקר קבלתי את מה שקיבלתי. אומנם לא למדנו בחברותא, בעיגולים, בעשיריות, אבל למדנו הרבה. גם הבאתי אליו הרבה תלמידים חילוניים מתל אביב, הוא התחיל ללמד אותם את חכמת הקבלה, והם למדו, הם מימשו את מה שמימשו, וכנראה שהם ממשיכים בדרכם.

בן ציון: הרב"ש אמר לך שבעל הסולם היה מקובל נועז, שהוא עשה דברים?

כן, הוא לא דיבר עליו הרבה, אבל כשדיבר, דיבר מאוד חזק. הוא אמר, אבי היה רוצה לדבר אפילו עם אבנים, אם רק היו מוכנים לשמוע. ממש כך. זאת אומרת הוא כל כך השתוקק להפיץ את החומר, לפזר אותו ולראות פירות, לראות שהאנושות מתעוררת לזה.

בן ציון: הרב"ש תיאר אותו כאמיץ?

הוא היה אמיץ, אפילו מתוך זה שהוא הדפיס את מה שכתב.

בן ציון: זאת כבר גבורה.

הוא גם קיבל תלמידים.

בן ציון: למקובל לא קל לעשות דבר כזה?

עד הזמן האחרון, ואפילו גם בזמן האחרון. למרות שהמקובלים נחשבים לאנשים "טבולה ראסה", למשהו גבוה, גדול, ויחד עם זה גם הרגילו את העם, חינכו אותו בצורה כזאת שלא כדאי לנגוע בהם. שיש מקובלים שאתה יכול לקבל מהם ברכה, לגלות עתידות, כל מיני דברים כאלה. אבל העם לא כל כך מכבד את המקובלים, הוא לא יודע מה זה. בכוונה החדירו בו כל מיני שמועות שלא כדאי, שאפשר להשתגע, כדי שיתרחק מקבלה. בשביל מה לך, אתה רק צריך איזו ברכה, אתה קטן, תישאר בצורה כזאת, תהיה כמו כולם, אל תקפוץ. וכך העם מתנהג.

גם לחצו על המקובלים, היו להם תמיד הרבה צרות, גם לבעל הסולם וגם למקובלים שקדמו לו. לא כל כך נתנו להם אפשרות להתגלות. גם על האר"י היו לחצים, למה פתחת פתאום בית מדרש, איך פתאום אתה מלמד את חכמת הקבלה. אם לא הרמ"ק, רבי משה קורדוברו שהגן על האר"י, אני לא חושב שהוא יכול היה להמשיך את בית המדרש שלו. הוא עזר לו בכל, הוא בעצמו הגיע אליו כדי ללמוד. הרמ"ק היה בן שבעים, והאר"י היה אז בן שלושים וחמש, חצי מגילו, אבל הוא בא ללמוד אצלו, ובזה הוא הראה לכולם שהבחור הזה גדול. הרמ"ק היה גדול בזה שהוא ידע את האמת והכניע את עצמו, כי הוא הבין שקבלת האר"י היא ההמשך, היא קבלת המשיח, קבלת התיקון. לכן אנחנו חייבים הרבה לרמ"ק כי הוא פתח לנו דרך. בלעדיו, אני לא יודע אם בית המדרש של האר"י היה בכלל מתקיים.

בן ציון: המקובלים עוזרים אחד לשני.

כן. כשבאו לבדוק את האר"י, האם הוא יודע ללמוד גמרא, האם הוא יודע הלכות ועוד, הרמ"ק ממש הגן עליו.

בן ציון: בעל הסולם היה לבד.

בעל הסולם לא היה זקוק לזה, כי הוא גדל כביכול בצורה מאוד "נכונה", הוא היה דיין בוורשה.

בן ציון: כבר בגיל תשע עשרה הוא היה דיין.

הוא היה מאוד מפותח.

בן ציון: הייתה לו דמות סמכותית.

כן. אבל בכל זאת, כשהוא שהתחיל לעסוק בחכמת הקבלה, היחס אליו התחיל לרדת. כשהוא רצה להעביר יהודים מפולניה לארץ ישראל, אז בכלל, עשו עליו חרם. זאת אומרת תוך שנייה היחס אליך יכול להשתנות מטוב לרע.

בן ציון: למעשה בעל הסולם היה יכול להמשיך בקריירה שהייתה לו.

אם היה ממשיך, בטוח היה גדול, ואז כשהגיע לארץ ישראל הוא יכול היה להחליף את הרב קוק או את הרב זוננפלד.

בן ציון: הרב קוק מינה אותו להיות הרב של גבעת שאול.

כן. אבל הוא ראה שהוא חייב להשאיר את שיטת תיקון העולם, ואם לא לדורו, אז לדור הבא. כמו שהוא כותב, שלפי ההנהגה העליונה העולם נעשה כבר כאגודה אחת, ומפני שהעולם לא מתאים להנהגה עליונה, אנחנו מגיעים לתקופה של צרות גדולות.

בן ציון: תמיד יש שאלה כזאת, אצל מי למד בעל הסולם. יש סיפור שלקראת שנות העשרים הגיע אליו איזה מקובל נסתר שהציג את עצמו כסוחר. האם זה סיפור אמיתי?

אני לא רשאי לגלות. זה לא שייך לי, זה לא הסוד שלי. כששאלתי את הרב"ש, בהתחלה, כשהגעתי אליו, מה המכתב הזה, כי הוא באמת מוזר, אז הוא אמר לי, אני לא מכיר את זה. כך הוא ענה, וזה הספיק לי. אני אף פעם, משך אחת עשרה שנה, לא שאלתי אותו על זה יותר. ומה שאני יודע על זה, אחר כך, גם מהמקורות וגם מהעצמי, זה כאילו לא הסוד שלי, זה לא שייך לי, ולכן אני לא רשאי להגיד כאן משהו.

זה גם לא כל כך חשוב. אומנם חשוב לנו ממי לומד האדם, איך הוא למד, זה נכון, אבל כמו שאנחנו רואים חכמת הקבלה מתגלה בזמננו בצורה פתאומית.

בן ציון: האם המקובלים הגדולים למדו בכלל ממישהו?

רבי שמעון היה התלמיד של רבי עקיבא. אבל היו גם דורות כאלה שהיה הפסק בין רב לתלמיד, כמו בזמן רבנן סבוראי, אבל בכל זאת, יש לנו אחר כך המשכיות.

אני לא מתאר לעצמי איך אדם לומד לבד, איך לא לקבל בכלל מאף אחד. יכול להיות שפתאום, זאת אומרת דרך ההשגחה העליונה מגיע אליו ספר והוא מתחיל ללמוד, מקבל התרשמות, התגלות, משיכה, רצון, ואז הוא הולך ופותח וזה נפתח לו, אבל זו דרך מאוד ארוכה. גם בעל הסולם כותב על כך, הוא כותב שהדרך הכי קצרה היא במידה שאדם מגיע לאיזה מורה, כשהוא נדבק למורה ומציית לכל מה שהוא אומר.

בן ציון: אחד הדברים המעניינים אצל בעל הסולם הן הפגישות שלו עם המנהיגים הפוליטיים.

כן, הוא מאוד רצה לממש את חכמת הקבלה, לכן הוא נפגש עם בן גוריון, עם שז"ר, עם עוד מנהיגים. אנחנו בכלל לא יודעים עם כמה אנשים הוא נפגש והסביר להם עד כמה זה חשוב. אבל הם לא יכלו לשמוע אותו בינתיים, זה עדיין לא היה הזמן, הם לא היו מפותחים לקראת זה. העולם עדיין לא היה במצב אנוש כמו בזמננו. כי רואים שאנחנו עולים כבר למדרגה אחרת. אני לא מדבר על כולם, הכוונה שלי לאנשים שעוסקים בהתפתחות העולם, חילוניים, דתיים, אנשי מדע, כולם רואים שאנחנו עומדים לפני מדרגת התפתחות חדשה. אומרים אפילו שהדור שמגיע עכשיו הוא דור חדש, יש לו שכל חדש, רגש חדש, תכונות חדשות, יש לו הסתכלות חדשה על המציאות, הוא לא כמו הדורות הקודמים.

אנחנו באמת לפני פריצת דרך. לא מדובר על פריצה טכנולוגית, מדעית, או במשפחה, במבנה החברתי, המדיני, הפוליטי, אלא בתפיסת המציאות. אומנם הם לא מדברים כל כך על תפיסת המציאות, אבל מותר להגיד שאנחנו לפני מצב של תפיסת מציאות חדשה. זאת אומרת, לא שהמציאות תשתנה, אלא תפיסתנו תשתנה. אנחנו נרחיב פתאום את הראייה שלנו ונראה בתכונות החדשות, בחושים החדשים שיתפתחו בנו את המציאות שקימת כאן סביבנו, ומה שעוד קיים.

בעל הסולם לא יכול היה לגלות, כי לא היה למי לגלות. ככל שהוא רצה לקדם זאת, המצב עדיין לא היה מוכן. הוא כתב על כך, הוא אמר שבעוד חמישים שנה אתם תראו כמה חכמת הקבלה תתחיל להתגלות. כאשר הרב"ש שאל אותו, האם מדובר בערך על חמישים שנה, הוא אמר, לא, בעוד חמישים שנה. זה היה בשנת 1945 והוא דיבר על 1995. כשרב"ש אמר לי את הדברים בשנות השמונים, אני לא האמנתי.

בן ציון: לא האמנת שזה יכול לקרות.

כן. כי הכל היה סתום, הכיוון היה להידמות לאמריקה בחומריות, בכל הדברים.

בן ציון: לא נראה היה שזה הולך לכיוון הזה בכלל.

בכלל לא. האמת, גם כשהרב"ש נפטר בשנת 1991, לא חשבתי שכך יהיה. חשבתי שאני אשב ואשפוך על הנייר את כל מה שקיבלתי ממנו, את כל מה שספגתי וזהו. כך חשבתי שאעשה.

אבל פתאום, אחרי שכתבתי סך הכל שניים או שלושה ספרים עד שנת 1994 או 1995, הגיעה פתאום הזדמנות לדבר ברדיו, בערוץ שבע, ואחר כך הגיעו פתאום תלמידים שהביאו עוד תלמידים. כך זה התפתח והתפתח עד שנעשה כבר קהל די גדול. מזמני הגלות, מזמן בית המקדש ועד היום, לא הייתה חבורה כל כך גדולה שלומדת את חכמת הקבלה, לא רק בעם ישראל, אלא בכלל, בכל יוצאי בבל מה שנקרא.

לכן אנחנו רואים שאנחנו נמצאים בתחילת מימוש חכמת הקבלה. בעל הסולם באמת חלם על זה, נקווה שאנחנו הולכים בדרכו ומממשים בדיוק את רצונו.

בן ציון: יש עוד דבר מעניין אצל בעל הסולם וזה סגנון הכתיבה שלו. מצד אחד הוא כתב לתלמידים שלו מכתבים בסגנון מאוד אישי וחם. ומצד שני, המאמרים או עיתון האומה שהוא הוציא בשנת 1940, היו בסגנון מאוד מלומד וקריא, אפילו לדורנו. זה די נדיר לראות סגנונות שונים אצל מקובל.

כן היו תקופות. הייתה תקופה שהוא כתב שירים וניגונים.

בן ציון: לפי הממצאים הוא כתב את הניגונים שקראנו להם אחר כך "ניגוני העולם הבא", בסוף הביקור שלו בלונדון, בשנת 1928.

כן. הוא כתב והפסיק. זאת אומרת, הייתה תקופה וזהו, אין יותר. אחר כך הייתה תקופה שכתב בצורה רגשית, תקופה שכתב בצורה ממש מדעית, לא מצד המדע של חכמת הקבלה. היו תקופות כאלה. על החכמת הקבלה, אני לא יכול להגיד, יש כאלה שדנים מצד הספרות, למה כתב כך ולמה כתב כך. אבל צריכים להיכנס בדיוק לתוך פנימיות הנשמה, לתוך ההתפתחות שלו, ההסתכלות שלו.

בן ציון: כדי להבין את צורת ההבעה הזאת.

כן. צריכים ממש להתלבש בו, לראות דרכו באותן תקופות. אני לא לוקח על עצמי חוצפה כזאת, אבל רואים שהיו תקופות.

בן ציון: הרבה אנשים שפוגשים היום את הכתבים של בעל הסולם, אוהבים לקרוא אותם, הם נהנים מהקריאה.

בתוך הקריאה שלו יש שפה ברורה. גם הרב קוק, הרב הראשי של ישראל דאז שיבח את בעל הסולם על הכתיבה שלו. הוא ממש קינא בו. הוא היה אומר, אני מדבר כל כך הרבה, ואתה בצורה קצרה וברורה. זאת צורת הביטוי בנשמה. הרב קוק בעצמו היה מקובל גדול, ובכל זאת לא יכול היה לבטא את עצמו כֹה ברור כמו בעל הסולם. השפה שלו היא תרופה. כשאני קורא אותו אני לא יודע מה נעשה איתי.

בן ציון: אתה משייט.

כן. אבל יחד עם זה צריך להבין את הסגנון של הרב"ש, הרב"ש הוא יותר ערמומי.

בן ציון: זה חידוש.

כן. הרב"ש כותב בצורה כזאת שהוא מחייב אותנו לעשות סיבוב מיוחד כי הוא כבר כותב לדור שלו, זאת אומרת לדורנו. כשאנחנו נתחיל ללמוד עכשיו את הרב"ש בעשיריות, אתם תבינו כמה הוא אומר. ואיפה שהוא לא אומר, אתה צריך להשלים חצי משפט כדי שאתה תבין את המשפט השני, וגם אותו להשלים. כך בכל פעם. זאת אומרת, הייתי אומר שהרב"ש מסובב לך את הנשמה, ובעל הסולם מאוד גבוה.

בן ציון: אצילי.

כן, הוא שׂר המדע, שׂר הזוהר'', והרב"ש הוא המורה הפרקטי שלוקח את היד שלך וכותב יחד איתך.

בן ציון: הוא מלמד אותך, הוא ממש מחזיק אותך.

לסיכום, בתקופה של היום עם ישראל זקוק מאוד להפצת חכמת הקבלה. האם מבחינתך הדגל שהניף בעל הסולם להפצת חכמת הקבלה, המחנה הזה של הפצת חוכמת הקבלה, מתקדם היום, האם אתה רואה שהדגל שבעל הסולם הניף עומד בראש המחנה?

ללא ספק. רק בזכות תורת בעל הסולם והמימוש שלה על ידי המאמרים של רב"ש, שאנחנו מממשים אותם בעשיריות או בצורה שתהיה, אני בטוח שאנחנו נוכל להגיע לתיקון העולם. נקווה שאחרינו יבואו עוד ועוד והדבר הזה יתקדם.

בן ציון: בעל הסולם דווקא רצה שיפיצו את הדברים שלו, הוא הקפיד על זה?

כן, הוא הקפיד. הוא הדפיס ספרים. הוא הדפיס את הזוהר, והתלמידים שלו התפזרו בכל הארץ כדי למכור אותו או לתת בתור מתנה לבתי הכנסת.

בן ציון: תודה רבה הרב ד"ר מיכאל לייטמן, ותודה לכם צופים יקרים. נתראה בתכנית הבאה שלנו "מקובלים כותבים". שלום ולהתראות.

(סוף התכנית)