heb_o_rav_2008-10-02_tohnit_bb_shal-et-ha-mekubal
תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן
"שאל את המקובל"
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 02.10.08- אחרי עריכה
אורן: שלום לכם צופים יקרים. תוכנית נוספת של "שאל את המקובל".
שלום הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום.
אורן: אנחנו אספנו את כל השאלות שלכם, גם שאלות טלפוניות, גם שאלות דרך האתר, והבאנו אותן לתוכנית היום. אני מזמין אתכם להוסיף ולשלוח שאלות גם עכשיו, דרך האתר www.kab.tv או דרך הטלפון שלנו 1-700-509-209.
והשאלה הראשונה שלנו היום היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
שאלה: לרב לייטמן שלום. קודם כל ברצוני לברך אותך בבריאות טובה ובאריכות חיים לכבוד השנה החדשה. ושאלתי היא, איך מסבירה חוכמת הקבלה את הנאמר, שכשיבוא משיח צדקנו, כל אחד מאיתנו יראה את האלוהים שבתוכו?
הרב לייטמן: ודאי שכן, כי "משיח" נקרא שהכוח מושך את האדם מהאגו שלו, מהרמה האגואיסטית, מיחס שהוא רוצה לנצל את כל העולם לטובת עצמו, לכך שנרגיש את עצמנו מחוברים יחד כולנו במערכת אחת, "כאיש אחד בלב אחד". כמו שהיום אנחנו כבר מתחילים לגלות שאנחנו קשורים זה לזה בכל מיני מערכות שבנינו וגם הטבע סוגר אותנו.
גם ה"אלהים", שבגימטרייה שווה "הטבע", מביא אותנו להכרה הזאת, שאנחנו קשורים יחד וחייבים להתקשר בינינו בקשרי אהבה ובידידות. שבהחלט כל אחד ירגיש שהחוק המחויב הוא "ואהבת לרעך כמוך".
הכוח שמעורר בנו את ההכרה הזאת, את ההבנה הזאת, את היכולת לבצע זאת, להיות "כאיש אחד בלב אחד", נקרא "כוח המשיח". ואז ישרה בינינו אותו האיחוד כמו במתן תורה, ואז נגלה את האלוהים בתוך האיחוד הזה, בקשר בינינו.
אורן: מה זאת אומרת "לגלות את האלוהים"?
הרב לייטמן: לגלות את האלוהים זה לגלות את הכוח הכללי של הטבע. "אלהים" בגימטרייה שווה "הטבע".
אורן: זה הטבע, הכוח הכללי של הטבע, או שנגלה אותו בתוכנו?
הרב לייטמן: בתוכנו נגלה אותו.
אורן: את הכוח הכללי של הטבע?
הרב לייטמן: כן, "והייתם כאלהים, ידעי טוב ורע". כמו שכתוב "שובה ישראל עד ה' אלקיך", שזו מטרת הבריאה, להיות "אדם", לעלות לדרגת אדם, מלשון "אֶדַמֶה לעליון".
אורן: זה לא מובן. איך אני מגלה בתוכי את הכוח הכללי של הטבע?
הרב לייטמן: כן, כמו שאנחנו רואים, שומעים, מרגישים עכשיו דרך חמישה חושים שלנו את העולם, מפני שיש לנו ולעולם תכונות משותפות. אבל אין לנו עם האלוהים תכונה משותפת, כי הוא "טוב ומטיב" בנתינה ובאהבה, ואני ההפך ממנו, רוצה לקבל הכל לעצמי ולהשתמש בזולת רק לטובת עצמי. אם אני אעלה מהדרגה האגואיסטית הזאת לדרגת ההשפעה והאהבה, אז ארגיש את האלוהים.
אורן: בתוכי?
הרב לייטמן: בתוכי. כמו שאני קולט משהו מבחוץ והוא נכנס לתוכי, כך אני גם ארגיש את האלוהים ולא יהיה הבדל בינו לביני. אגיע לדבקות עימו, לכזאת התחברות, כמו שכתוב: "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא".
אורן: ולזה כל אדם יכול להגיע?
הרב לייטמן: חייב, ובזמן הקרוב. ואנחנו רואים שכוחות הטבע, כל המשברים שאנחנו עוברים, כל הלחצים מצד האקולוגיה, האקלים, המערכת הבנקאית, הכל מתחיל להיות מאוד מאוד לוחץ עלינו. למה? כי הגענו למצב שאנחנו מתחילים לבנות מערכות גלובליות.
זאת אומרת, האדם מתחיל להיות כבר מקושר עם כל העולם. וכשהוא מתחיל להיות מקושר לכל העולם הוא לא יכול ללכת נגד האלוהים, נגד הטבע הכללי הזה. הוא חייב להתחיל להתייחס לאחרים כמו הטבע, להיות דומה לטבע, דומה לאלוהים. ואז באותה רמה נרגיש גם את הנצחיות, השלמות שבטבע, אנחנו נרגיש אותה בפנים, בתוכנו.
אורן: עם המילים האלה שלך אני רוצה לעבור לשאלה השנייה. השאלה השנייה הגיעה דרך www.kab.tv. שואל אותנו דודי:
שאלה: יש המון סרטים וספרים שנוצרו במהלך השנים ומדברים על סוף העולם. כלומר, על השמדת האנושות ועל הרס כדור הארץ. מהו סוף העולם על פי הקבלה? האם סוף העולם שלנו הוא התחלה של דבר טוב יותר?
הרב לייטמן: חוכמת הקבלה דווקא מדברת על סוף העולם.
אורן: מה זה סוף העולם?
הרב לייטמן: יהיה סוף העולם, סוף. עכשיו אסביר מה זה "סוף", ולמה לקחו את מה שאומרת חוכמת הקבלה ועשו מזה פלפול וההפך, "הפוּך על הפוּך".
"סוף" זה סוף, שהכול נגמר, אבל מה נגמר? העולם. ה"עולם" מהמילה "הַעֲלָמָה", הסתרה. ה"עולם" זה העלם והסתר.
אורן: של מה? מה נעלם ומה נסתר?
הרב לייטמן: האלוהים, הכוח העליון שמנהל אותנו, שמסדר את כל הבריאה, נסתר מאיתנו. לכן אנחנו נמצאים במצב שנקרא ה"עולם", ההסתרה. כשיהיה סוף להסתרה, זה נקרא "סוף העולם", סוף ההעלמה, ולזה אנחנו מצפים מאוד.
אורן: והחלק השני של השאלה שלו:
שאלה: גם בתורה מדברים הנביאים על סוף עולם נוראי אם לא נלך בדרך הנכונה. האם זה דומה למה שהקבלה מדברת עליו, או סותר?
הרב לייטמן: הנביאים הם המקובלים הגדולים, אין ספק שהם דיברו נכון, אנחנו לומדים זאת בחוכמת הקבלה.
מה זאת אומרת? אנחנו מגיעים לסוף העולם, לסוף ההעלמה, להעלאה לדרגה הרוחנית של כולם, של כל האנושות, בדרך טובה או בדרך ייסורים. שתי דרכים יש לנו, כמו שחוכמת הקבלה מסבירה.
אנחנו חייבים להחליף את הטבע שלנו מטבע אגואיסטי, לנתינה ואהבה. "ואהבת לרעך כמוך" חייב להיות פשוט כחוק, שבתוכו אנחנו מתקיימים. הטבע דוחף אותנו, האלוהים דורש זאת מאיתנו, ואנחנו נבוא לזה. רק יש לכך שתי דרכים, או על ידי הייסורים, ממש כמו שאנחנו מתחילים להרגיש שבאים ומתקרבים, בכל האופנים ומכל הזויות משפיעים עלינו. והייסורים ודאי שיביאו אותנו לשינויים, אין ברירה כי אנחנו מרגישים אותם כאסונות, כייסורים, ככאבים.
או כמו שאומר ספר ה"זוהר", אנחנו יכולים להגיע לאותה המטרה בדרך קצרה, טובה, שנקראת "דרך האור". שאנחנו על ידי לימוד חוכמת הקבלה מזמינים עלינו "אור המחזיר למוטב", כמו שכתוב: "בראתי יצר רע, ובראתי לו תורה תבלין", "כי מאור שבה מחזירו למוטב".
אז על היצר רע שלנו, על האגו שלנו, מאיר אותו המאור שבא מלימוד חוכמת הקבלה, והאדם משתנה. אנחנו רואים זאת על אלפי התלמידים שלנו, שמרגישים את השינויים ואז מתחילים להתקרב ולהתקרב להכרת האלוהים, וההסתרה נעלמת ו"סוף העולם" סוף סוף בא.
אורן: אני רוצה להתעכב רגע על הדרך הרעה. בדרך הרעה, שאמרת שבה יבואו סבל וייסורים מהטבע אלינו.
הרב לייטמן: נקווה שלא יבואו.
אורן: נקווה שלא יבואו, אבל בוא נשחק בהיפותטיקה. נגיד שאנחנו חלילה לא מתקדמים טוב, והולכים בדרך הרעה והטבע שולח אלינו מכות, ייסורים, סבל וכן הלאה.
הרב לייטמן: כן, ממש מכל האופנים.
אורן: האם בדרך הזאת יש גם תחנה שיכולה להיות סוף לעולם, שהכול יחרב?
הרב לייטמן: לא. אבל בעל הסולם כותב וגם מקובלים אחרים מרמזים על כך, שיכולים להיות אסונות גדולים מאוד, הרבה יותר מאלו שהיו קודם.
אומרים שיכול להיות כמו שיש י' ה' ו' ה', השם הקדוש, ולפי זה האנושות מתפתחת, לפי השם הזה יכולות להיות גם ארבע מלחמות עולם. ואנחנו עברנו רק שתיים במאה הקודמת, מלחמת העולם הראשונה והשנייה, ויכולות להיות עוד שתיים, אם לא נעביר את הכוחות האלה לטוב.
ולכן, חוץ מהוריקנים, צונאמי, רעידות אדמה, מגיפות ומי יודע מה, כל הדברים יכולים לבוא עלינו, כי הם בעצם כוחות שאנחנו מזמינים אותם בכך שאנחנו מפגרים בתיקון שלנו.
אורן: זה לא מובן. מה זאת אומרת "אנחנו מזמינים אותם"? אתה מכיר מישהו שמזמין את מלחמת העולם הבאה?
הרב לייטמן: ודאי. נניח, שאני חולה סוכרת ואני לא לוקח תרופות. אם לא לקחתי תרופות במשך שבוע או שבועיים זה לא נורא, אבל במשך הזמן, אחרי חודש, חודשיים פתאום באה לי מכה. מאיפה באה המכה הזאת? מפני שלא לקחתי בזמן תרופות נגד התפתחות המחלה, לא שמרתי, אז המחלה מתפרצת.
אורן: יש תרופה שאנחנו לא מקבלים עכשיו, על זה אתה רומז?
הרב לייטמן: ודאי. אנחנו לא משנים את עצמנו בהתאם לגלובליזציה שלנו. אנחנו נכנסים לקשר כללִי סביב כדור הארץ, כל האנושות, אבל הרשת שקושרת אותנו היא רשת אגואיסטית, היא מנוגדת לטבע. ולכן אנחנו מתחילים להרגיש מכות כל כך גדולות, גלובליות, משברים בכל מה שהאדם עוסק בו.
אורן: ומהי התרופה שאותה אנחנו לא לוקחים?
הרב לייטמן: התרופה היא "המאור המחזיר למוטב", אם אתה רוצה תרופה. ואם לא תרופה, המחלה עצמה שתתפתח תביא אותך חזרה, שתשתמש בכל זאת ב"מאור המחזיר למוטב". אין ברירה. רק על ידי המכות, אחרי המכות, אין מה לעשות, אבל אתה תגיע לאותה התרופה. ולא יכול להיות שיהיה סוף העולם, כמו שהם אומרים, שהכול יחרב ועל פני כדור הארץ תישאר שממה, והכל יהיה נקי.
אורן: אין כזה?
הרב לייטמן: לא. אנחנו חייבים להגיע על פני כדור הארץ עד גמר התיקון שלנו. "גמר התיקון" זה נקרא שכולנו נמצאים באותה התכונה כמו הבורא, אהבה ונתינה, "ואהבת לרעך כמוך". "כאיש אחד בלב אחד" כולם, "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". וכשנגיע לזה, אז יהיה הסוף של העולם שאותו אנחנו מרגישים עכשיו, כשכל האנושות עולה כמו על כרית אויר לעולם הרוחני.
אורן: עם המילים האלה שלך בוא נעשה אתנחתא קלה ומיד נמשיך עם שאלות נוספות שלכם.
(...קליפ)
אנחנו ממשיכים עם שאלתה של דניאלה מראשון לציון, ששולחת דרך www.kab.tv.
שאלה: עוד מעט בחירות לרשות הממשלה. על פי אילו קריטריונים אנחנו צריכים לבחור את המנהיגים שלנו?
הרב לייטמן: התורה אומרת שלב שׂרים ומלכים ביד ה'.
אורן: מה הפירוש?
הרב לייטמן: הפירוש שהרצון שלהם והמחשבה שלהם לא תלויים בהם, אלא רק בבורא, והם מבצעים את הפקודות. העולם שלנו הוא עולם התוצאות. כל הכוחות הרוחניים יורדים מלמעלה לעולם הזה, ובעולם הזה רק מבצעים את הפעולות. אם אנחנו רוצים שינויים, במישור העולם הזה אנחנו לא יכולים לבצע שום שינוי.
אנחנו צריכים להשפיע על הכוחות שנמצאים למעלה במישור הרוחני, שם הם מבשלים את העתיד, כל רגע ורגע, וכשהם יורדים, שישפיעו אחרת.
לכן האדם הרגיל, הפשוט, ולא ראש ממשלה, שמבצע את הפקודות שמקבל מלמעלה, אלא אנחנו, האנשים הפשוטים, האזרחים מהשורה, ברצונות שלנו אנחנו יכולים להשפיע על הכוחות העליונים האלה, שישנו את המצב, אם אנחנו יודעים איך לבקש בהתאם לתוכנית הטבע. אם נבקש הפוך - נקבל הפוך.
לכן אנחנו צריכים ללמוד מחוכמת הקבלה מה מטרתנו בעולם הזה, מה התהליך שאנחנו צריכים לעבור, מה המטרה שאליה אנחנו צריכים להגיע. זה בעצם הנושא של חוכמת הקבלה, ולפי זה אנחנו צריכים לראות, האם אנחנו רוצים ללכת בדרך הזאת, רוצים לבקש שמִדָרגה עליונה ישפיעו עלינו כוחות טובים, בהתאם לרצון שלנו ובהתאם לרצון של העליון, ואז נתפתח לטוב. ואף ראש ממשלה לא עושה רע ולא טוב ולא כלום. אסור לנו בכלל להתייחס לזה.
הרבה פעמים שואלים אותי, למה אנחנו לא מנסים להיכנס לרשויות, לכנסת, או להקים איזו מפלגה. אלא שכל הפוליטיקה הזאת כל כך מנוגדת לחוכמת הקבלה, ואפילו שניכנס ונרוויח כוחות וכסף, ואפילו השפעה מסוימת על הציבור, זה לא ילך טוב. כי רק דרך העליון אנחנו יכולים להשפיע בטוב על העולם הזה.
אורן: מהדברים שלך יוצא שבעצם אנחנו הולכים לקלפי, בוחרים ראש ממשלה, אבל ראש הממשלה לא מנהל שום דבר. ויותר מזה, אתה אומר שאני יכול להיות ראש הממשלה האמיתי, אם אני יודע להתקשר לאותו ה"מטבח" שבו מבשלים לי את המנה הבאה.
הרב לייטמן: בדיוק, כל אחד מאיתנו, וזה מה שחוכמת הקבלה אומרת. "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם", כי אני בעצמי מכריע את העולם, את עצמי ואת כל העולם, לזכות או לחובה, כל אחד מאיתנו. כמו שכתוב, "לעולם יהא אדם רואה את עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה". ואסור לנו לחשוב שאיזה ראש ממשלה משנה את העולם. אנחנו רואים כמה שהם לא מסוגלים לעשות דבר וכמה שאחרי זמן מה מגלים את הטיפשות שלהם, מבּוּשׁ ועד כל האחרים.
אורן: יש לי שאלה בהתחכמות קלה. אתה אומר שכל אחד יכול להיות ראש ממשלה של העולם.
הרב לייטמן: לא ראש ממשלה של העולם. אתה כבר מדבר על המנהיגות העליונה בעולם הזה כנציג של הבורא?
אורן: לא, התכוונתי למה שאמרת קודם.
הרב לייטמן: סתם אחד מראשי הממשלות.
אורן: אמרת שכל אחד צריך להגיד "בשבילי נברא העולם", ואם אני עושה משהו טוב אני מכריע את כל העולם לכף זכות, משהו רע - לכף חובה. זאת אומרת, אני קובע על כולם?
הרב לייטמן: כן, ודאי.
אורן: וגם אתה קובע על כולם?
הרב לייטמן: כן.
אורן: וגם הצלמים שלנו קובעים על כולם?
הרב לייטמן: נכון.
אורן: אז מי קובע?
הרב לייטמן: כולם.
אורן: על כולם?
הרב לייטמן: על כולם. כי העולם הוא סך הכל חיבור של הנשמות, וכל הנשמות יחד קובעות את גורלן. כמו שכל תא בגוף קובע את הבריאות של הגוף כולו. יש נשמות חשובות פחות וחשובות יותר לצורך קיום הגוף, שהם קובעים יותר, דורשים יותר, הם אחראים יותר. זאת אומרת, כוח השליטה כנגד האחריות. ולא שזה יותר טוב להיות יותר גבוה, כי אתה נמצא בהתאם לזה בעבודה אחראית יותר, לכן בצורה סגולית כולם שווים.
אורן: מה דורשת המערכת של הבריאה, הטבע, אלוהים, הבורא, מהנשמה הכי גבוהה בדור מסוים, מהמקובל הכי גדול שיש באותו זמן?
הרב לייטמן: באותו זמן דורשים ממנו להיות מותאם לדור שלו ולעשות בדור שלו מה שהדור חייב. להיות המתאֵם בין הדור לבין האלוהים, את זה דורשים. אבל בהתאם לדור, יש למקובלים עיסוקים שונים.
היו דורות שמקובלים ישבו במסתור, באיזה מקום בפינה, אף אחד לא ידע בכלל על בן אדם שהוא מקובל, או שידעו אבל לא נגעו בו, כי אסור היה לעסוק בקבלה. והוא עסק בפיתוח השיטה עצמה, המתאימה אמנם לדור שלו, אבל הוא לא העביר אותה לדור. וכך היו מוסרים את השיטה הזאת מדור לדור. והיא התפתחה יותר ויותר יחד עם התפתחות הדורות, עד שהגיע זמן האר"י שכבר גילה את שיטת הקבלה. הוא הראשון שגילה את שיטת הקבלה, את שיטת התיקון. ואחרי הגלות האחרונה שנגמרה בזמן האר"י, מאז והלאה אנחנו נכנסים לתיקונים של הטבע שלנו. ומאז מקובלים התחילו לפתוח את עצמם קצת יותר. רמח"ל, הגר"א, ובמיוחד הבעל שם טוב, שממנו כל הקבלה שלנו אחרי האר"י, עד בעל הסולם.
אורן: אפשר שאלה אישית?
הרב לייטמן: כן.
אורן: איך זה מרגיש להיות מתאם בין האלוהים לבין כל בני האדם?
הרב לייטמן: אני לא יודע, אל תשאל אותי על כך, אני הקטן. אני מודה על כך שיש לי את מה שיש לי, אבל הבורא יאיר דרכו של כל אחד.
אורן: טוב, נעבור לשאלה הבאה. השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, אם אפשר, בואו נשמע אותה בבקשה.
שאלה: יש לי שאלה למקובל, שמטרטרת לי בראש כל חיי. מה דעתו על יום כיפור, ואם אדם נולד ביום כיפור, הייתי רוצה לשמוע ממנו איזו תמונה, מה זה אומר?
הרב לייטמן: אין שום השפעה לימים, לזמנים, לשעות, לעיתים, על מה שקורה עם הגוף שלנו, אין קשר לזמן שאדם נולד.
ודאי שהתאריך שבו האדם נולד כאילו משפיע על התכונות שלו, ולפי התאריך עושים חישובים אסטרולוגיים. אמנם בטבע הכל קשור זה לזה, ולכן לפי התאריך אפשר להגיד עם איזה אופי האדם נולד, אבל האופי הגשמי שלנו נקרא בקבלה אופי "בהמי", בהמי, הכוונה דרגת ה"חי" שלנו. הגוף שלנו הוא חי, הוא לא אדם, ה"אדם", המדבר, הוא הרוח שלנו, הנשמה שלנו. ולכן אפשר לדבר על התכונות הגופניות שלנו, כבני אדם, רגזן, פזרן, כל מיני כאלו תכונות.
אורן: אז אפשר לפי תאריך הלידה.
הרב לייטמן: כן. אבל אם מדברים על תיקון הנשמה, לנשמה אין גבול, היא נמצאת למעלה מזמן, תנועה ומקום, ולכן לא חשוב מתי אדם נולד, התיקון של הנשמה שלו תלוי רק בו, ולא באיזו עת הוא נולד. ואין כאן איזה חשבון שצריך לעשות, כי ישראל הם למעלה מכוכבים ומזלות. "ישראל" נקרא ההשתוקקות לבורא, "ישר אל". הנטייה לרוחניות וכל הדרך הזאת היא למעלה מכוכבים ומזלות, למעלה מכל החשבונות שיעשו לך כל אלו שמחַשבים את תאריך הלידה.
אורן: נעבור לשאלה הבאה שגם היא בעניין יום כיפור. שואל נדב
שאלה: מה המשמעות הרוחנית של יום כיפור?
הרב לייטמן: את ההסבר לכך צריך לפרוס על כל החגים. אנחנו חוגגים בראש השנה את תחילת התיקונים, כי "ראש השנה" הוא היום, שבו האדם על פני כדור הארץ גילה השתוקקות לאלוהות והתחיל לתקן את עצמו, לפני 5768 שנה.
אורן: זו הפעם הראשונה שזה קרה לבן אדם?
הרב לייטמן: הפעם הראשונה, תחילת התיקון. ומאז אנחנו נמצאים בתיקונים. עליות וירידות, משברים למיניהם, אבל בתיקונים, בעיסוק בנשמה. יודעים, לא יודעים, מודעים, לא מודעים, אנחנו כבר נמצאים בזה. וזה "ראש השנה". אחרי ראש השנה האדם מגיע, לכך שהוא רוצה להתקדם לקראת האלוהים, בבדיקת התכונות שלו.
אורן: איזה אדם?
הרב לייטמן: האדם שמקבל את ההרגשה הזאת, שרוצה לתקן את עצמו.
אורן: זאת אומרת, כל אחד ואחד שמתעורר לזה?
הרב לייטמן: לא. אם מדברים על חוכמת הקבלה, מדברים על האדם שמרגיש נטייה לזה, שיש לו חיסרון, שרוצה להגיע להכרת האלוהות. הוא רוצה לדעת "בשביל מה אני חי?", "מה הטעם בחיי?". והשאלה שלו לוקחת אותו, את הנשמה שלו, לקראת האלוהות. ואז האדם מתחיל לשאול, בשביל מה, למה ואיך. ואז הוא בא לחוכמת הקבלה, ומתחיל ללמוד את חוכמת הקבלה, ועל ידי הלימוד הוא מתחיל קודם כל לגלות שהוא רע. מה שנקרא "הכרת הרע".
אורן: זה בעשרת ימי תשובה?
הרב לייטמן: לא, זה אפילו לפני ראש השנה.
אורן: ב"ימים הנוראים", בחודש אלול.
הרב לייטמן: "הימים הנוראים", שהוא מרגיש את הנורא. הוא מרגיש את עצמו, מגלה את עצמו כנורא. ומה אנחנו אומרים, "אשמנו, בגדנו", וכו'. זאת אומרת, הוא מגלה את כל הרע. אחרי שבראש השנה יחד עם הרע שלו הוא גם מחליט. "ראש השנה" זה לא יום, אלא מושג כזה.
אורן: מצב פנימי?
הרב לייטמן: מצב פנימי. ולא חשוב אם יהיה באמצע הסתיו או באמצע קיץ. כשהוא מחליט שהוא רוצה ללכת לקראת הבורא, זה נקרא אצלו "ראש השנה". ראש של הדרך החדשה, הרוחנית. ואז אחרי זה, כשהוא מחליט על זה וממשיך ללמוד, יש תקופה שנקראת "עשרת ימי תשובה".
אורן: מה קורה בהם?
הרב לייטמן: הוא בודק בהם, בתוך עשרת ימי התשובה, כבר באור, בהארה קטנה שהוא מקבל ומרגיש, הוא רואה שכל הנטיות שלו, כל הרצונות, כל התכונות, כל היוצרות שלו, הכל פסול לשימוש ברוחניות, לשימוש לאלוהות. ואז הוא מגיע למצב הסופי, אחרי בדיקה של כל התכונות והנטיות הללו, להחלטה שאסור לו להשתמש בכל אלו. אבל נגלַה לו כל הרע שלו ושהוא לא רוצה להשתמש בו.
אורן: למה זה לוקח עשרה ימים?
הרב לייטמן: בגלל עשר הספירות מכתר עד מלכות. כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שבמלכות הזאת הוא מחליט, כשגילה את הכל.
אורן: אבל מה זה "עשר הספירות" במילים פשוטות?
הרב לייטמן: עשר התכונות העיקריות של האדם, כשכל תרי"ג הרצונות שלנו מתחלקים לעשרה החלקים האלו.
יותר מזה אי אפשר לפרש כעת.
אורן: אוקיי, אז אלה עשרה חלקים שמהם מורכבת הנשמה?
הרב לייטמן: כל הנשמה שלנו. בקיצור, הוא כאילו בודק את כל הנשמה שלו, ורואה שאיתה, בצורה שהיא עכשיו, שבורה, כולה על מנת לקבל, אגואיסטית, איתה הוא לא מסוגל להתקרב לבורא במאומה.
אורן: אוקיי, ומה עכשיו.
הרב לייטמן: ובזה הוא מחליט שהוא סוגר את עצמו ולא משתמש ברצונות האלו. וזה נקרא "יום הכיפורים", שיש לנו בו חמישה עינויים.
אורן: אכילה, שתיה, סיכה ורחיצה, תשמיש המיטה ונעילת סנדל.
הרב לייטמן: כן. שבהם אנחנו לא משתמשים. זאת אומרת, האדם לא משתמש בשום רצון שלו, זאת ההחלטה. ומה הלאה? ואז אחרי יום הכיפורים הוא מגיע כבר לסוכות, שמתחיל להאיר עליו האור מהסוכה, אור מקיף. "סוכה" מסמלת לנו אור מקיף שמגיע אלינו ומתחיל לתקן אותנו, ומתקן את כל שבע הספירות העיקריות שלנו מחסד עד מלכות.
ואז מגיעים ל"שמחת תורה", כשאנחנו כבר מוכנים להתחיל לקבל את האור שיתקן אותנו הלאה עד דרגת "חנוכה", שנתקן את הכלים שלנו להשפיע. וחנוכה זה נקרא רק "חנו כֹה", חניה בדרך.
עד שמגיעים לפורים. "פורים" מסמל גמר של כל התיקונים שלנו, שאנחנו מתקנים הכל. לכן לא רואים שם הבדל בין רע לטוב, בין מרדכי להמן, מגיעים לגמר התיקון, כשכל הרצונות הכי גרועים שלנו כבר מתוקנים, ואנחנו ראויים לאלוהות.
אורן: יוצא שכל החגים האלה, בתהליך האישי של האדם, בהתפתחות האישית שלו, לא קשורים לזמן.
הרב לייטמן: בכלל.
אורן: והם תחנות במסע אחד לעבר שלימות?
הרב לייטמן: נכון, ודאי. זה נקרא "מעגל השנה".
אורן: נשאר לנו זמן אני חושב לשאלה האחרונה. בוא נראה, אולי נספיק עוד משהו. שואלת אותך עופרי שהיא בת ארבע, מפתח תקווה, דרך www.kab.tv.
שאלה: מדוע בחופה שובר החתן כוס, מה זה מסמל?
הרב לייטמן: מעניין.
אורן: אצלה זו אקטואליה כנראה.
הרב לייטמן: כנראה. אנחנו שוברים כוס בחופה, מפני שכל הדרך שלנו מתחילה משבירה, מגילוי השבירה.
אורן: שבירה של מה?
הרב לייטמן: שבירת הנשמה. וכל החיים שלנו הם כדי לתקן את הנשמה. אז שוברים כוס, כי מזה מתחילים את התיקון, מגילוי השבירה. כי אנחנו באמת נמצאים במשבר פנימי, בכל הרצונות האגואיסטיים שלנו, ואנחנו צריכים לתקן אותם. ולכן אחרי שאנחנו שוברים את הכוס, אז מתחברים יחד הצד הגברי והצד הנשי, "איש ואישה שכינה ביניהם", ומתחילים לתקן את השבירה הזאת. ולכן התחלת הדרך היא תמיד מגילוי הרע, מגילוי המשבר. ואחר כך רק התיקון.
אורן: בוא נספיק עוד משהו. שואל אותך שי.
שאלה: רב יקר, אני לומד, מתאמץ ומשקיע בלימוד הקבלה, אבל יש לי גם רצון להיות שחקן כדורגל. מה זה אומר?
הרב לייטמן: זה לא מפריע אחד לשני. הוא יכול להמשיך לשחק כדורגל כמו שכל אחד ממשיך בעבודה שלו. אבל להשתדל לא לשכוח את העקרונות של חוכמת הקבלה גם בזמן שהוא נמצא על המגרש.
אורן: מה הוא צריך להחזיק בראש תוך כדי שהוא משחק כדורגל?
הרב לייטמן: הוא לא צריך להחזיק בראש, הוא צריך בפנים לא להתנתק ממה שהוא לומד, ממה שהוא נכלל בתהליך הרוחני. אין ניגוד. במשחק הכדורגל הוא בכל זאת לא עושה שום דבר רע לאף אחד, הוא דווקא מביא לאנשים שמחה. אם הוא רק ישחק בהרגשה שהוא רוצה לשמח אנשים במשחק שלו, זה כבר יהיה דבר גדול ומספיק כדי שיתקדם.
אורן: תודה הרב לייטמן, הזמן נגמר. תודה לכם שהייתם איתנו, תהיו איתנו גם בשבוע הבא, כל טוב ולהתראות.
(...קליפ)
(סיום החלק ששודר בטלוויזיה)
(התחלת החלק שהועבר באינטרנט)
אורן: אנחנו ממשיכים עם שאלתו של שלומי, הוא כותב לך דרך הבלוג שלך.
שאלה: קראתי בעיתון כי ארצות הברית הופכת למה שנלחמה נגדו שנים, היינו לסוציאליסטית.
אורן: שלומי אומר,
שאלה: אנחנו רואים שהטבע דוחף אותנו לדאוג אחד לשני. ארצות הברית שלא רוצה שכל הכלכלה שלה תתרסק, מבינה שכולם תלויים בכולם, ועכשיו מבינים את תוצאות הקפיטליזם.
אורן: שואל שלומי,
שאלה: האם הטבע מחזיר אותנו לצורה הנכונה?
הרב לייטמן: ודאי. קודם כל, כל מה שיהיה, תמיד זה לקראת התיקון, אז צריכים לשמוח בזה. רק צריכים לשמוח יותר בצעדים שמתבצעים בצורה טובה, בצורה רכה, נעימה. ארצות הברית עוברת עכשיו, כדוגמא לכל העולם, שינויים חשובים מאוד, דרסטיים, שבזה נִראה עד כמה במיוחד הכלכלה קושרת את כולנו בצורה אגואיסטית, בלנצל כל אחד את השני בכל החוקים היבשים, בכל היחס הזה. עד כמה כל אחד רוצה להרוויח על חשבון הזולת ודווקא לעלות עליו. דווקא במערכת הכלכלה העולמית אנחנו רואים ניגוד לטבע, לאלוהים, שהוא כולו בהשפעה, באהבה.
תאר לעצמך, אם בגוף שלנו כל המערכות היו נמצאות במאבק פנימי, הלב לא רוצה לפעום, בהתאם למה שהגוף רוצה, הכבד בכלל מפריש משהו אחר, הטחול, הכליות והכל, כולם פועלים הפוך ממה שצריכים לגוף, כל אחד רק לטובת עצמו, האם הגוף הזה היה יכול להתקיים?
אורן: לא, זה מצב איום ונורא.
הרב לייטמן: זו "קריסת מערכות" מה שנקרא.
אורן: כן, אבל איך אתה יכול להשוות את הכלכלה העולמית לכזה מצב? אמר מי שאמר, אני לא זוכר מי, אני זוכר מהלימודים באוניברסיטה, שהכלכלה מסתדרת בצורה טבעית, לשוק יש כללים משלו והכל בא לאיזון כללי.
הרב לייטמן: אילו כללים יש לשוק?
אורן: אלה רוצים, אלה מוכרים.
הרב לייטמן: כן, זה מה שאתם קובעים, אלא שבטבע זה נקבע בצורה אחרת. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים ללמוד מהטבע רק את החוקים של דומם, צומח וחי, רפואה, גיאולוגיה, גיאוגרפיה, פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, כל מיני הדברים האלה אנחנו לומדים מהטבע. אבל אנחנו לא חושבים שאנחנו צריכים ללמוד מהטבע איך צריך להתנהג. אנחנו חושבים שאנחנו נפרדים מהטבע, לא שייכים לטבע, אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לבנות את החברה שלנו ולהתנהג איך שבא לנו. זה כמו שהכוס תתחיל להתנהג איך שבא לה, ולא לפי החוקים שנמצאים.
אורן: אבל מה זאת אומרת, אנחנו לא מתנהגים איך שבא לנו, אמרת קודם שהאדם אגואיסט. אם אני אגנוב ממך אז יזרקו אותי לבית סוהר. אם אני עושה ביזנס עם מישהו ולא גונב ולא גוזל מאף אחד, אז במה יצאתי פה כל כך רע, כמו גוף חולה?
הרב לייטמן: אתה אומר, אני מתנהג בעולם לפי הטבע האגואיסטי שלי, וכך כל העולם מתנהג לפי הטבע האגואיסטי שלו.
אורן: לא, למה אגואיסט? אם אני בן אדם הגון, לא גנב, לא גזלן.
הרב לייטמן: כן, הכל יחסי.
אורן: מה זה יחסי? רוב האנשים הם לא גנבים.
הרב לייטמן: טוב.
אורן: כן או לא?
הרב לייטמן: זה דיון אחר לגמרי.
אורן: אוקיי.
הרב לייטמן: כולנו גנבים, כולנו "אשמנו, בגדנו", וכו', וצריכים להגיע להכרה הזאת. אבל מילא, נעזוב את זה בינתיים. אנחנו מתנהגים לפי הטבע האגואיסטי שלנו. וצריכים להכיר רק שבניגוד להתנהגות הדומם, הצומח והחי, אנחנו מתנהגים לא לפי פקודות הטבע ישירות. הבורא נתן לנו טבע אגואיסטי, כדי שנתנהג לפי הטבע הזה, נכיר שהוא הפוך מהבורא, ונרצה להפוך אותו, ולהיות דומים לבורא, זה מה שהוא דורש מאיתנו.
הדומם, הצומח והחי לא צריכים להשתנות, הם מתנהגים לפי הפקודות. יש בהם תוכנה, וכך הם מתנהגים. אנחנו יודעים, אנחנו לומדים את החי, הוא מתנהג לפי התוכנה, אין שום בעיה. האדם לא. התינוק שנולד וגדל במשך מספר שנים הוא באמת מתנהג כבהמה והכל אצלו ברור. אחר כך מתחיל תחכום, מגיל ארבע, חמש, הוא מתחיל להתחכם, מתחיל להיות בו אדם.
הוא מתחיל להיות ערמומי, ואז הוא מתחיל להשתמש בזולת. האגו הזה נמצא רק באדם, לא בבהמה. הבהמה מתייחסת אליך בצורה ישירה כמו תינוק, לפי הטבע. הרע הזה שיש לנו כדי לנצל את הזולת, אנחנו צריכים להכיר בו ולבקש לרצות לשנות אותו. ולכן בגלובליזציה הזאת, במיוחד במערכת הכלכלית, אנחנו מגלים כעת עד כמה שהחוקים האלה הרסניים. ולא תהיה לנו ברירה, אלא לשנות אותם לחוקים ההפוכים.
אורן: בארצות הברית עכשיו המדינה מצילה את הביזנס, משקיעה כספים, קונה את הבנקים שמתרסקים. היא מלאימה. זו השאלה של שלומי. היא כאילו מלאימה את הרכוש, אז יוצא שכאילו חוזרים לסוציאליזם?
הרב לייטמן: זה יעזור לימים ספורים בלבד, קצת ירגיע את המצב, לא יותר. חוקי הטבע בכל זאת הם אותם החוקים, והם צריכים לקדם אותנו לתיקון שלנו. והמכות האלה יתגלו יותר ויותר. הם משקיעים 700 מיליארד דולר, כנגד זה תבוא מכה כזאת, שתהיה כבר הרבה יותר גרועה מהמצב עכשיו, הרבה יותר גרועה. כל ניסיון הכיסוי שלהם עכשיו, רק יגרום ליתר נזק. המשבר יהיה הרבה יותר חמור, והוא לא רחוק.
אורן: האם מה שקורה בארצות הברית, שעד עכשיו החזיקה בקפיטליזם לאורך הרבה שנים, האם במה שרואים עכשיו יש איזה איתות מהטבע על צורת המשטר החברתי הנכון. ואם כן, מהו?
הרב לייטמן: לא.
אורן: אין?
הרב לייטמן: אבל מתחילים לגלות שחובה שיהיה.
אורן: מה יהיה?
הרב לייטמן: כולם חייבים להתחיל להתחשב בכולם, מעל החשבון הכספי, מי מרוויח ומי מפסיד. חייבים להתחשב בכך שאנחנו שייכים למערכת אחת. כל האנושות היא מערכת גלגלי שיניים שנמצאים בקשר ביניהם במערכת אחת. לא יכול להיות רע לאחד וטוב לאחר. כשעד זמננו, כשלא היינו בגלובליזציה הזאת, היינו יכולים פה ושם לעשות כל מיני דברים.
אבל כשסגרנו את המעגל הזה סביב כדור הארץ, בכל המערכת הכלכלית הזאת, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים עכשיו להתאים את המערכות האלה לטבע, המשפיע, המתחשב, "כאיש אחד בלב אחד", אנחנו נמצאים במערכת אחת, ובה כולם כבר חייבים להיות בהתחשבות הדדית. אם זה לא יהיה, תהיה קריסת מערכות נוראית.
אורן: היתה לנו כבר בעבר דוגמא לצורה של משטר כזה שכולם היו כחלקים של מערכת אחת שאפשר ממנה להסתכל על מודל מוצלח?
הרב לייטמן: כן, לפני חורבן בית המקדש זה היה דומה במידת מה.
אורן: לא, אני מתכוון בעולם המודרני, למשל במאה מאתיים השנים האחרונות. למשל בקיבוצים בישראל, ברוסיה.
הרב לייטמן: לא.
אורן: היו משטרים שיתופיים.
הרב לייטמן: כן, אבל זה היה בהתחשבות האגואיסטית זה עם זה כדי לנצל את כל העולם. גם הרוסים רצו לנצל את כל העולם, או לנצח ולשלוט על כל העולם. וגם הקיבוצים עשו שיהיה להם טוב, שלכל המדינה יהיה רע, ורק להם שיהיה טוב. וזה היה הסוף שלהם, כשהפסיקו להתחשב במדינה, התחילו למצוץ מקופת המדינה כסף שלא היה מגיע להם, ובכך גמרו את עצמם.
אורן: אז אתה מדבר על שיתוף טוטאלי.
הרב לייטמן: כן.
אורן: של כולם.
הרב לייטמן: כמו המערכת הכלכלית עצמה וכל המערכות שאנחנו בונים. אין ברירה, אנחנו מגיעים היום לגלובליזציה ואנחנו צריכים לסדר אותה לפי חוקי הטבע, לפי האלוהות. אנחנו צריכים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", לצורה הדדית, ממַש לקיבוץ אחד, "קיבוץ" מהמילה התקבצות, חיבור. ואנחנו חייבים להגיע לזה, כי לפי הטבע אנחנו באמת קשורים זה בזה. אבל כל עוד לא גילינו זאת, כל עוד לא בנינו מערכות כאלה, לא ידענו שזה כל כך מעורר בעיה, עכשיו אנחנו מגלים. וכגוף כללי, כל המערכות האלה חייבות לעבוד בהרמוניה זו עם זו.
אורן: בוא נעבור למשהו אחר. נעבור לשאלה טלפונית, בבקשה.
שאלה: שאלה למקובל. הוא אומר שבקבלה לאהוב אחד את השני, זה כאילו אהבת הזולת. אני באמת אוהבת את כולם, יש לי לב טוב, אבל יש לי בעיה - אני לא מסוגלת להתחבק ולהתנשק עם אף אחד. אני לא יודעת מה זה עושה לי, אני לא אוהבת את זה. אז למה זה קורה לי, והאם זה אומר שאני עדיין לא מספיק אוהבת?
הרב לייטמן: לא. קודם כל, לאהוב את הזולת זה לא נקרא שאני הולך להתחבק ולהתנשק עם כולם, לגמרי לא. זה גם לא נקרא שאת צריכה לבוא ולשרת מישהו, לנקות אחריו. את אהבת הזולת יש להתחיל קודם כל ממחשבה טובה כלפי האחרים, ואחרי המחשבות כבר נגיע למימוש הנכון.
לא מדובר כלל על כך שנשרת זה את זה בגוף. אם יהיה לך דחף לזה, תעשי זאת, ואם לא, אז לא. כל אחד לפי הדרגה שלו, כל אחד לפי האופי שלו. יש אנשים שבקלות מתחבקים, שמוכנים לאכול מצלחת אחת, יש אנשים שהם לא כאלו. זה לפי הטבע הגשמי שלהם, וכל אחד לא צריך לבטל את עצמו עד כדי כך, ולהגיע לזה. העיקר בשבילנו, להרגיש שאנחנו נמצאים במערכת אחת, תלויים זה בזה, וביחס יפה, הדדי זה לזה, כמו במשפחה, נגיע לתיקון שלנו ונזכה לקפיצה. ונתחיל להרגיש את עצמנו כמו הטבע הכולל, גם בנצחיות, בהרמוניה, בשלימות. זה לא רק שיהיה לנו טוב בעולם הזה, אלא נרגיש גם תוספת גדולה, שעדיין אנחנו לא מבינים אותה, לא מרגישים. זה יבוא.
אורן: השאלה הבאה היא שאלתו של גיל, והוא כותב כך:
שאלה: בעוד שבמיתולוגיות של אומות העולם אנו מוצאים סיפורים רבים על בנים שרוצחים את האבות שלהם - זאוס, אדיפוס, וכו' - אצלנו מרובים הסיפורים על אבות שמאבדים או מקריבים את הבנים שלהם - אברהם ויצחק, אברהם וישמעאל, שאול ויונתן, דוד ואבשלום. מה המשמעות של הקְרבת הבן על פי הקבלה, ומדוע קושרים את סיפור העקדה לראש השנה ויום הכיפורים?
הרב לייטמן: באומות העולם הילדים ממש מרביצים או הורגים את האבות, וזה נכון, כי תמיד הדור המתקדם מזלזל בדור הקודם. לפי ההתפתחות האנושית אנחנו רואים, ואפילו אם לא בצורה הפיסית, אז בצורה נפשית ודאי שהדור הבא ומזלזל בדור הקודם. מה שאין כן אצלנו, נקרא שהאבות כביכול מתקדמים "על פני הבנים".
אורן: מה זאת אומרת, על פני ?
הרב לייטמן: אב ובן זה נקרא "סיבה ומסובב". הבן נקרא "המדרגה הבאה" שלי.
אורן: שלי.
הרב לייטמן: כן, המצב הבא שלי. בחוכמת הקבלה ובתורה בכלל מדברים רק על אדם אחד. התורה כתובה לאדם אחד. האדם הוא עולם קטן, ומדברים עליו בלבד. לא מדברים סתם על הלאום אפילו, ועל האנושות. התורה פונה לאדם, לתיקון שלו, כי רק הוא מסוגל לעשות את התיקון.
אורן: אז מה זה אדם ובנו?
הרב לייטמן: אני במצב הנוכחי נקרא "אב", והמצב הבא שלי, שאני הולך לקראתו, נקרא "בן".
אורן: אז למה הוא מקריב אותו, למה אלוהים מבקש ממנו להקריב אותו?
הרב לייטמן: כי לא חשוב מה יהיה המצב הבא שלי, חשובה לי האידֶאָה, המטרה. שאני מוכן לוותר על המצב הבא שלי, רק כדי לעלות לקראת אותה המטרה הנשגבה. זה נקרא שהאב "מקריב" את בנו, למשל אברהם את יצחק. דוגמא פשוטה. אז מה קורה? אברהם מוכן להקריב את כל האגו שלו, שזה יצחק, כי מבין שרק בצורה כזאת אפשר לעלות לדרגת האלוהות.
מה זה נקרא "להקריב את עצמו"? כל העתיד שלו, כל מה שיש לו, האדם מוכן להקריב הכל רק כדי לעלות לדרגת האלוהות. וכשהוא באמת מוכן להקריב את עצמו, אז מתגלה לו פתאום שהוא לא צריך לעשות זאת. במצב הזה מתגלה פתאום לאדם, וכך לכל אחד ואחד, שאין להרוג את הרצון האגואיסטי שלו, את "יצחק", את הרצון לקבל, את הגבורה הזאת, רק לקשור אותו כמו שעשה אברהם, לקשור ולעבוד איתו בעל מנת להשפיע.
אורן: בצורה אחרת, מתוקנת?
הרב לייטמן: בצורה אחרת, בצורה המתוקנת. ואז אברהם וגם יצחק מולידים את יעקב, הבכיר שבאבות, שזה הקו האמצעי. שמשתמש גם בכוח אברהם וגם בכוח יצחק, גם בימין וגם בשמאל.
אורן: עכשיו במילה אחת, למה מזכירים את סיפור העקדה בראש השנה וביום כיפור?
הרב לייטמן: כי אלה דרגות ההתקדמות שלנו, שאנחנו חייבים להגיע לזה, לעלות על פני האגו שלנו. לכן כל העקדה הזאת מאוד חשובה, היא אותו המצב שאדם צריך לעבור, שאז אצלו זה נקרא "ראש השנה" ו"יום הכיפורים".
אורן: הבנתי. בוא נצא להפסקה קצרה, ומיד נמשיך עם דברים נוספים.
(... קליפ)
השאלה הבאה היא שאלתו של אורי מאשדוד, והוא כותב דרך האתר www.kab.tv.
שאלה: מדוע אתם ב"בני ברוך" לומדים קבלה בלילה? הרי אם אנשים לא ישנו בלילה הם לא יהיו רעננים בבוקר, ולא יוכלו לעבוד כמו שצריך.
הרב לייטמן: יש לזה מספר סיבות. דבר ראשון, מפני שבלילה הכל בעולם רגוע, אנשים ישנים, ואז אין הרבה כוחות שמפריעים לאדם. דבר שני, אנחנו לומדים לפי חוכמת הקבלה, שבלילה יש משמרות, תהליכים מיוחדים שאנחנו עוברים, שכדאי לנו לקום כבר מחצות הלילה, ולהתחיל ללמוד לקראת הבוקר. אלה תיקונים שצריכים לעשות בלילה, באשמורת הבוקר.
דבר שלישי, האדם חייב ללמוד לפני שהוא יוצא לעבודה, ליום, שבו הוא מתקשר עם אחרים, נמצא בכל המערכות בחיים שלו. כדי שבכל המערכה הזאת הוא לא ישכח בשביל מה הוא חי, בשביל מה הוא התעורר, בשביל מה הוא הולך להרוויח את לחמו, ומה בכלל יש לו בחיים. אז הוא צריך להכין את עצמו, ולכן היום בהכרח צריך להתחיל מלימוד תורה. יכול להיות שלא שלוש שעות כמו שאנחנו לומדים, משלוש עד שש בבוקר, אלא שעה, או אפילו חצי שעה. ואפשר ללמוד גם אחר כך, בשביל זה אנחנו נמצאים בטלוויזיה גם בשעות מאוחרות יותר, משש עד שבע. ואפשר גם בערב. אפשר להיכנס דרך האתר kab.tv, וללמוד משם. יש כל מיני אפשרויות.
אבל בכל זאת, בבוקר זו חובה. אני ממליץ לכולם, מי שרוצה באמת לקדש את היום, שהוא יהיה לקראת השגת מטרת הבריאה שלו, אז לפחות חצי שעה. לפני שאדם יוצא מביתו לעבודה, חצי שעה הוא חייב ללמוד משהו מהטלוויזיה או מהאתר שלנו, או מֵספרים. המלצה טובה.
אורן: השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
שאלה: הבוקר בשאלה ששאלו את הרב, הוא הסביר כל כך יפה את הכוחות שיהיו בעולם הרוחני. השאלה שלי היא - כשהוא מדבר על איזון, איזון זה מצב של קיפאון, האם חיים יכולים להיות במצב של קיפאון, ולאילו כוחות והיכן זה יהיה? האם זה יהיה בעולם הזה, בכדור הארץ, או במקום אחר? האם הכוחות ישתנו?
הרב לייטמן: איזון זה הדבר הכי מבורך, הכי טוב, זו הרמוניה בין כל המערכות. נניח שאני נמצא באיזון בגוף שלי, לחץ דם, סוכר, כל הבדיקות, כל המערכות, כל המינרלים, כל הנוזלים, כל התדרים החשמליים, כל מה שיש לי בגוף נמצא בהרמוניה, זה נקרא בריאות אידיאלית. אם היינו בצורה כזאת, היינו חיים גם בגוף שלנו אין סוף.
האם זה משעמם? לָמה זה משעמם? מדובר על בריאות הנשמה, כשאנחנו מדברים על תיקון הנשמה שאנחנו צריכים להגיע בהרמוניה, בהתאמה לאלוהים, לכוח הטבע, אנחנו מעלים את עצמנו בזה שאני מרגיש את הטבע, לאותה רמה כמו הטבע. הטבע נצחי, הטבע שלם, הטבע אוהב, הטבע נותן. וגם אני - הנותן, האוהב, השלם והנצחי. לזה אנחנו מגיעים. זה באמת מה שחוכמת הקבלה מציעה לאדם במקום החיים הקצרים, האומללים האלו. והכל תלוי בנו. זה נקרא "להגיע למטרת הבריאה", להרמוניה ולאיזון.
אורן: השאלה הבאה היא שאלתה של תלמידה, והיא כותבת לך כך:
שאלה: רב יקר, אני לא כל כך יודעת מה ההבדל בין לדכא את האגו, לבין להתעלות מעליו. בעיקר קשה לי להבין מה זה "להתעלות מעליו". האם זה נכון לגבי בוס בעבודה כמו עם בן זוג, שהרי מערכת היחסים שונה? תודה על התייחסותך.
הרב לייטמן: לדכא את האגו או להתעלות מעליו, לא מדובר על הבוס ועל בעלה, אלא על משהו פשוט.
אורן: מה?
הרב לייטמן: נניח, שיש לי בכוס משקה מתוק שאסור לי לשתות, בגלל אותה הסוכרת שלי, והמשקה מתוק, מלא סוכר. אומרים שבכוס קוקה קולה יש שמונה כפיות סוכר, אז בשבילי כוס קוקה קולה היא ממש אויב, אבל אני מאוד אוהב את המשקה הזה. אז אם אני אוסר על עצמי את המשקה, זה נקרא שאני "מצמצם" את הרצון שלי, שאני לא משתמש בו. ואני לא משתמש בו עד כדי כך, שהוא לא מורגש אצלי. יכול להיות שאני משתמש ברצון הזה כשאני רוצה להרגיש אותו, וכשאני נמצא מעליו.
אורן: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן: שאני רוצה להרגיש, שאני רוצה את הקוקה קולה הזאת, וזה מאוד מפריע לי. למשל מי שמפסיק לעשן. יש כאלו שלא רוצים לחשוב על זה.
אורן: לשכוח מזה.
הרב לייטמן: כן, לשכוח מזה. ויש כאלה שרוצים לחשוב על זה, "אני רוצה להיות גבר. אני רוצה להרגיש שאני מת לעשן."
אורן: ולא מעשן.
הרב לייטמן: ולא מעשן. זה נקרא שהם "עולים מעל" הרצון לעשן. והם אומרים, "אני עוד יותר רוצה לעשן, ועוד יותר מעלה את עצמי. ועוד יותר לרצות, ועוד יותר לעלות". זאת אומרת, משתמשים כבר באגו שלהם, ברצון הקודם, כדי להתעלות מעליו. זה ההבדל בין לא להרגיש, להפסיק, או לעורר ולהשתמש ולעלות.
אורן: ואתה אומר שזה לא קשור לבוס בעבודה, ולא לבן זוג.
הרב לייטמן: היא יכולה להתאמן גם על שניהם.
אורן: שיהיה לך בהצלחה. השאלה הבאה, שאלתה של שרה מהצפון.
שאלה: אני לומדת קבלה, ומרגישה בשינויים שחלים בי. בעקבות כך יש בי קונפליקטים, בין מה שאני מרגישה לבין החיים הגשמיים. שאלתי: האם בחיי היום יום אני צריכה להמשיך רגיל, לרצות לעסוק באותם דברים, לרצות ולשאוף לדברים גשמיים, או להגביל את עצמי? האם עלי להפריד בין חיי הגשמיים לבין ההרגשה הפנימית שלי, שבהחלט משתנה, כי הראייה שלי משתנה?
רב לייטמן: היא חייבת להחליט כל רגע ורגע מה החשוב במה שהיא עושה. ואני ממליץ שהיא תתחיל לעסוק בחומר שלנו, בהפצה, בכתיבה, במשהו שימשוך אותה, שיקשור אותה יותר לחוכמת הקבלה. לא סתם ללמוד קצת, אלא להיות קשורה לזה, להעביר דרכה את החומר בשִכְתוב, בבדיקות, בפעולות, שהיא תיכנס לזה בעצמה.
ויש לנו עבודות כאלה, אנחנו מאוד שמחים באנשים שמגיעים אלינו, מתקשרים אלינו, אנחנו נותנים להם לעשות משהו ולעזור, ובזה הם עוזרים לכל העולם. מתחילים להרגיש את כולם שעוברים תיקונים, ובזה מגיעה להם ברכה. לא כדאי לחלק את היום, כשבחצי יום היא מדברת על תיקון ועל רוחניות והכל, ובחצי השני היא הולכת ועושה דברים אחרים, אלא כדאי להיכנס עד כמה שאפשר יותר פנימה, ולמצוא שם את התענוגים, ומילויים יפים, ולהרגיש שיש מטרה לחיים.
אורן: השאלה הבאה היא שאלה שמגיעה מבתיה, והיא כותבת כך:
שאלה: מהו עניין נידה אצל נשים, וברוחניות איך זה מתבטא, והאם יש לזה סיבה מוצדקת בחיים הגשמיים?
הרב לייטמן: מה שיש לנו ברוחניות, כל הכוחות האלה יורדים לגשמיות, ולכן מייצרים לנו בגשמיות כל מיני מערכות ותופעות. ודאי שגברים, נשים, כל אחד עם הטבע שלו, כל אחד עם המערכות, וכל מה שקורה לו בחיים, והתפקוד שלו, הכל נובע מכוח רוחני.
אפשר להיכנס לחלקים י"א וי"ב ב"תלמוד עשר הספירות", שם מוסבר מה זה נקרא "זיווג", "כניסה להריון". לָמה הריון נמשך תשעה חודשים, למה הוא מתחלק לכאלו מדורים, "ג' ימים קליטת הזרע", "ארבעים יום יצירת הוולד". למה חודשי הירח מתקיימים בדיוק לפי הירח. ומה זה נקרא "לידה", באיזו צורה, למה זה צריך לקרות כך. למה בכלל אנחנו בנויים בצורה כזאת, כאלו מערכות אצל הגבר, וכאלו אצל האישה, ובצורה הדדית כזאת אנחנו רק צריכים להביא את החיים החדשים לעולם. כל זה נובע ודאי מהמערכות הרוחניות, איך שהכוחות נמצאים בחיבור ביניהם, ומייצרים מערכות רוחניות, ורק אצלנו זה מתגשם מכוח לחומר.
אורן: כן, ולגבי נידה?
הרב לייטמן: מתוך טיפת זרע שמגיעה מהאבא, ונכנסת לתוך הרחם, מתחיל להתפתח וְלַד, כשהווְלָד מתפתח מדמה של אימא. אותו דם שמיתוסף למידע שנמצא בטיפת הזרע הופך לבשר, דם הופך להיות לבשר.
אורן: וכך מתפתח העובר?
רב: וכך מתפתח העובר. ובלידה הוא יוצא בעצמו, אותו דם שלא נכנס בינתיים לבשרו, יוצא החוצה כדם לידה.
אורן: זה דם לידה. מה זה דם נידה, שבא פעם בחודש?
הרב לייטמן: אותו הדם היה צריך להיכנס לתוך העובר, אם היתה נכנסת טיפת זרע והיתה קליטה, בג' ימי קליטה, אם אותו דם לא נכנס לתוך טיפת הזרע הזו, לקליטת העובר, הוא יוצא כדם נידה.
אורן: יש לזה איזו משמעות רוחנית?
הרב לייטמן: ודאי. שכל הדמים האלו ברוחניות הופכים להיות לחלב. הדם מהמערכת הנשית הולך לחזה, מ"יסוד" ל"תפארת", כמו שאנחנו אומרים, ואז העובר שנולד יונק חלב, כשבעצם חלב זה אותו דם. ואצלו לכן חלב הופך להיות שוב לדם, ודם לבשר, וכך הוא ממשיך להתקיים ולגדול. אז כל הדמים האלו הם גבורות, זאת אומרת, זה כוח האור המיוחד שבא כדי להגדיל את העובר.
אורן: כל התופעות הרוחניות, שעליהן דיברת כעת, קורות בעצם גם בנשמה של גבר?
הרב לייטמן: ודאי. גבר ואישה, החלק הגברי והחלק הנשי כלולים בדרכם הרוחנית. ובחוכמת הקבלה כשלומדים מערכות רוחניות, רואים למה הכוחות האלה יוצאים, יורדים, משתלשלים עד העולם שלנו, ולמה אנחנו בנויים כך בעולם שלנו. בחומר, במערכת העצבים, הפיסיולוגיה, והכל.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, מאוד נהניתי מהתוכנית היום.
הרב לייטמן: תודה.
אורן: ותודה לכם שהייתם איתנו, תהיו איתנו גם בשבוע הבא.
הרב לייטמן: ושנה טובה לכולם.
אורן: ושנה טובה לכולכם, ועד שבוע הבא שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(סוף התוכנית)