איך להתגבר על הפחד

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.01.26 – אחרי עריכה

רואי: שאלת מקודם בתחילת המפגש שאלה יפה. מיכאל שאל, מה לעשות כשמגיעים פחדים לאדם, איך להתמודד איתם, כשכל הזמן מתעוררים בך פחדים, ויש פחדים בחיים.

מיכאל: דוב בחוץ.

אני מבין.

רואי: איך מתמודדים?

איך להתגבר על הפחדים, הייאוש, כל מיני דברים כאלה שהם מוציאים את כל הכוח מהאדם.

דודי: איך? מה העצה שלך?

העצה שלי, להסתכל על החברה, זאת אומרת על העשירייה, להצמיד את עצמי אליהם, ובזה לקבל מהם כוחות.

דודי: ואם הפחד לא עובר לך?

אם הפחד לא עובר, אז לפנות לה' ולבקש ממנו כוחות. אין יותר.

דודי: כשאתה אומר להיצמד לעשירייה, להצמיד את עצמו לעשירייה, מה זו הפעולה הזאת שהוא מצמיד את עצמו אליהם?

אני חושב שלהצמיד את עצמו לעשירייה, הכי נכון זה אם האדם מבטל את עצמו וכל הזמן שומר את עצמו בזה שהוא נמצא בין העשירייה.

מיכאל: האם יש מצב כזה שאדם יכול לבוא בטענה לחברה "אתם לא נותנים לי מספיק תמיכה"? נגיד, בא חבר ואומר, "אתם לא נותנים לי מספיק תמיכה, אני לא מרגיש מכם תמיכה". האם יש מצב כזה בכלל? זה נכון?

יכול להיות שכן.

מיכאל: זה שהוא לא מרגיש, זה בסדר. אבל האם נהוג לבוא בטענה שלא נותנים תמיכה? האם בכלל הוא רשאי לדרוש תמיכה? הרי רב"ש כותב, שהחברה נועדה לזה שאתה צריך לאהוב אותה, אתה צריך לתת להם תמיכה, באף מקום לא כתוב שהם צריכים, הם לא חייבים לך כלום. מה היית אומר לכזה בן אדם שבא וכל הזמן אומר, "אתם לא נותנים לי תמיכה"?

אתם לא נותנים לי תמיכה?

מיכאל: כן.

תבקש.

מיכאל: הוא מבקש.

לא סתם להגיד לי ואני פטור. אלא אתה חייב את הכוח הזה, אחרת לא יהיה לך מה לענות.

מיכאל: הוא בא לעשירייה ואומר, "אני לא מרגיש מכם תמיכה, אתם לא מספיק תומכים בי, אני זקוק לתמיכה, אני זקוק לביטחון". האם הוא רשאי לבוא ולהגיד כזה דבר?

אתה רשאי לבוא.

מיכאל: אתה רשאי לבוא לעשירייה ולהגיד "תנו לי תמיכה"?

כן.

דודי: יוצא שזו ביקורת. אני כאילו אומר על החברים, "אתם לא מתוקנים, אתם לא דואגים לי".

אני לא מרגיש שאני מקבל מכם תמיכה.

דודי: האם הבעיה היא בחברים או באדם שמבקש תמיכה?

גם וגם.

מיכאל: אני חשבתי שבחברה תמיד יש כוח ערבות, והכול תלוי באדם. האדם לא מסוגל לקבל את זה כי הוא לא מספיק מעריך אותם.

לא. אתה חייב בשני קווים לפנות לחברה.

מיכאל: גם לתת להם תמיכה וגם לדרוש.

כן.

מיכאל: כלומר חבר רשאי בעשירייה לדרוש תמיכה. אם הוא לא מרגיש, אז הוא רשאי לדרוש.

כן.

מיכאל: מוזר. אז למה רב"ש כותב שהחברה ניתנה כדי שאתה תאהב אותם ולא הם צריכים לאהוב אותך? חברה ניתנה שאתה תאהב אותם, אתה צריך לאהוב את החברה, לא כתוב שהם צריכים לאהוב אותך. לכן חשבתי שבהתאם לזה לאדם אין זכות לבוא ולדרוש.

כן.

שמעון: יש הבדל בין אהבה לבין תמיכה?

כן, ודאי.

שמעון: יש הבדל. כל אחד צריך לאהוב את השני, אבל הוא לא צריך לבקש. מי שמבקש תמיכה, הוא מרגיש שאין לו תמיכה שם, נכון?

דודי: אנחנו לומדים שאדם צריך כל הזמן לדבר עם הבורא, לפנות אליו. לא?

יש דבר כזה, כן.

דודי: ומה עם העשירייה, גם אליה הוא כל הזמן צריך לפנות, לדבר, לדרוש, להיות איתה בקשר בכל שלב, גם כשהוא לא נמצא איתם פיזית?

האדם חייב לבטל את עצמו כלפי העשירייה, ובתוך הביטול כלפי העשירייה לפנות אליהם.

דודי: לבורא?

לעשירייה.

דודי: לעשירייה.

מיכאל: האם אדם רשאי לדרוש תמיכה מכלל בני ברוך, או שרק מהעשירייה שלו?

לא, זה אני לא חושב.

מיכאל: רק מהעשירייה?

כן.

מיכאל: הוא לא יכול לקום בישיבת חברים ולהגיד, "חבר'ה, אתם לא מספיק תומכים בי", הוא יכול רק לפנות לעשירייה שלו.

כן.

דודי: וכשאדם במצוקה זקוק לכוחות, למי הוא פונה קודם, האם לעשירייה או ישר הוא פונה לבורא?

אני חושב שלעשירייה.

דודי: כי בתוכה נמצא הבורא.

כן.

מיכאל: אנחנו עכשיו מתחילים פרק חדש בשיעורים, העשיריות יעבירו חלק מהשיעור.

העשיריות?

מיכאל: עשירייה, כן. דבר שעוד לא קרה במציאות באף עולם, בעולמות, לא קרה. אנחנו הראשונים שמתחילים תהליך כזה.

דודי: יש לך עצות איך עשירייה צריכה להעביר זמן עם כל הכלי עולמי, איך להעביר שיעור? השיעור מחולק לשלושה חלקים, בחלק הראשון לומדים מאמר של רב"ש, קוראים יחד ולומדים. בחלק השני לומדים "תלמוד עשר הספירות". ואז מגיע החלק השלישי, ואנחנו רוצים לא שיהיו שני מרצים על הבמה ויסבירו, כי כולם כבר עם ניסיון של שנים, אלא עשירייה. נגיד אנחנו כעשירייה בתורנות היום וצריכים להעביר זמן לכל הכלי העולמי, מחר עשירייה אחרת, וכך בכל פעם עשירייה אחרת. האם זה נשמע לך בכלל כיוון, או שזו בכלל הזיה דברים כאלה?

לא, זו לא הזיה, יכול לצאת מזה דווקא צעד טוב.

דודי: מבחינת הפורמט. אנחנו קוראים קטע, ואז דנים עליו בסדנה, והעשירייה מובילה את כולם תהליך.

זו שאלה איך אתם תיכנסו לשיעור אחד.

דודי: אנחנו מחפשים את זה עכשיו, בדיוק בזה אנחנו בחיפוש.

לא יודע. מושי מה איתך?

מיכאל: זה מתוך ניסיון, אנחנו מנסים ונראה, נשאל את הקהל איך הם מגיבים. נגיד שאנחנו עכשיו העשירייה. אתה יודע לענות על שאלות, ואם יש שאלות מהכלי עולמי, אז יש 10 דקות שבהן אתה עונה על שאלות. אקוקה מומחה להעביר סדנאות, אז אחרי שקראנו מאמר הוא ממציא כל מיני שאלות, הוא שואל שאלה וכל הכלי העולמי עונה. כך לכל אחד יש תפקיד וביחד מעבירים שיעור, מפעילים, העשירייה מפעילה את שאר העשיריות. יום למחרת עשירייה אחרת היא המפעילה. מה התועלת מזה? שהם יושבים שבוע לפני זה ומתכוננים, זו התועלת לעשירייה, זה ברור. והתועלת לכלי העולמי היא שכל פעם יש עשירייה אחרת, יש גיוון, אנשים אחרים, ובכל זאת זה משנה.

בסדר.

דודי: כשמחפשים פורמט חדש, לא משנה במה, ולא מוצאים, האם צריך להפעיל יותר את השכל עד שתבוא איזו הברקה ויצירה, או פשוט לחכות עד שהבורא יכוון אותנו למה נכון?

מה אתם רוצים לברר?

דודי: את צורת הלימוד החדשה שלנו בעשירייה.

זה מה שאתם רוצים?

דודי: נגיד, עכשיו. אני רוצה לשאול על עיקרון. למשל יש לנו זמן כעשירייה, ויש לנו שאלה איך לומדים יחד בעשירייה. אנחנו מכירים פורמט שבו יש מורה ויש תלמידים, אבל איך עשירייה יחד לומדת. אז יש כל מיני דברים ששמענו, ניסינו. השאלה, אם צריך לשבת ולחפש הברקה ביחד, זה עניין מוחי, שכלי, או לא לגעת, לחכות עד שנרגיש מאיפה תבוא לנו פתאום צורה חדשה?

אני לא יודע מה להגיד.

דודי: מאיפה באות הברקות?

מלמעלה, מאיפה שהוא.

דודי: אז מה, מחכים עד שיבוא משהו?

כן.

דודי: גם זו הברקה.

(סוף השיחה)