"סיפור רוחני"
עקידת יצחק
בהנחיית: ערן קורץ
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.01.10 - אחרי עריכה
ערן: בתכניתנו "סיפור רוחני" אנחנו מבררים את סיפורי התנ"ך. מה קורה מאחורי הסיפורים האלה, למה הם מסופרים בצורה כזו. הסיפורים לעיתים מפחידים, ואחד הסיפורים המפחידים ביותר, המדאיגים ביותר, הוא סיפור עקידת יצחק, שאותו נברר היום. זה באמת סיפור מפחיד, אני חושב שזה אחד הסיפורים הכי נוראיים.
הייתי אומר שהוא קצת לא טבעי. שאבא הולך כאילו לשחוט את הבן. בגשמיות זה נראה קרימינלי.
ערן: אברהם שומע את הבורא מדבר אליו. זה סוג של הזיה? הרי שמענו על אנשים שאמרו, הבורא אמר לי תעשה ככה וככה, ועשו דברים נוראיים.
כן. עד היום. האדם מתחיל לגלות את המציאות בתוך עצמו, בתוכו, דרך חכמת הקבלה.
אברהם הוא המקובל הראשון שגילה את הכוח העליון הפנימי שלנו, שבעצם ברא אותנו ומחזיק אותנו ומלווה אותנו למטרה נקובה מראש. והאדם שבו נמצא הכוח הזה, "אברהם", מגיע בהתפתחות שלו מקצה לקצה. פעם הוא חשב שהכול תלוי בו, בחברים ובעולם, וזה היה נראה לו כבבל ועל זה גם מסופר בסיפור בבל שהכול היה "העולם כמנהגו נוהג"1, "הכול בסדר גמור, אנחנו נצליח בכול".
ואחר כך הוא התחיל לחשוב, למה העולם הוא לא כל כך מסודר טוב ויפה, ואז הוא הפסיק להשתחוות לאלים שלו, לפסלים שלו, כי זה גדול, וזה היפה, וזה חכם, ועשיר. זאת אומרת, כדאי לי להידמות אליהם. ובעצם זה כמו שהאדם הרגיל שנמצא תחת השפעת הטלוויזיה, חוץ מערוץ 139.
ערן: שם זה אחרת.
כן. אנחנו רואים, שהוא עובר שינוי פנימי. וגם בימינו האדם עובר שינוי פנימי מאוד חזק. עד שמגיע למצב שהוא מתחיל לראות שהמציאות היא לא נכונה, לא טובה, לא בסדר וחייבים לחפש מי מקלקל לנו את המציאות. ועכשיו דווקא הסיפור הזה הוא מאוד יפה.
עכשיו רואים אותו באקולוגיה. או שהעולם מתקלקל בגלל שיש לו זמנים של קלקול ותיקון, כביכול כל מיני תקופות למיניהן, התחממות, התקררות וכולי. או שאנחנו מקלקלים אותו על ידי שריפת הפסולת ושאר הדברים.
וזו בדיוק השאלה. האם יש כוח שמקלקל, מתקן, או אם אנחנו משפיעים על הגורל שלנו? היש מישהו מלמעלה, איזשהו כוח כללי של הטבע.
וזה מה שהוא התחיל לשאול, וזה הביא אותו לגילוי הכוח עליון, כוח הטבע הכללי, שנקרא "א-לוהים" בגימטריה "הטבע", והוא גילה שזה אותו דבר. ובאמת ממנו והלאה אנחנו מדברים על הא-לוהות או על הטבע כדבר אחד. והאדם מגלה את הטבע שהוא כולו כללי, והוא עצמו חלק מהטבע ולא מעל הטבע, והוא כבר מתחיל להתייחס נכון לחיים שלו ולסביבה וזה כבר שינוי.
כי העולם המודרני הוא כאילו מלמד את האדם, מחנך את האדם שהוא יודע, אז תקְרע את הטבע, תעשה מה שתרצה. והגישה הזאת שאני נמצא בפנים, ואני חייב להיות חלק אינטגרלי מהכל, כי זה לטובתי זה באמת יהיה שינוי גדול. וכשהוא מתחיל לגעת בזה, אז הוא מתחיל לגלות, איפה יש כוח טוב, או כוח רע ומה קורה. ואז הוא מגלה שיש בו אגו גדול, כוח אכזרי שצריכים לתקן אותו. צריכים לעשות איתו משהו ומה שצריכים לעשות, זה לקשור אותו.
ערן: את אותו כוח?
הכוח הדורש שאומר לו לנצל את הסביבה והכול. ואם אתה תקשור אותו טוב, אז אתה תוכל דווקא על ידו לבנות חיים יפים, עולם יפה. זאת אומרת, העולם לא בנוי בצורה מושלמת, הוא בנוי מכוח חיובי לגמרי "כוח אברהם", אבל כוח חיובי גם יכול להיות הרסני כמו אמא פולניה, שאוהבת ומאבדת את הראש ואז הילד רע, והוא מסובב אותה איך שבא לו.
ערן: כן. יותר מדי.
ויכול להיות הפוך. שכוח הגבורה, כוח הטבע שלנו הוא מתגבר ואז צריך להיות איזון ביניהם. אנחנו רואים בטבע שהכול נבנה משני כוחות, פלוס מינוס, צפון דרום וכדומה. הכול נברא משני כוחות, שני מינים, ואז אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מגיעים לאיזון ביניהם. ולכן כוח אברהם, הוא לא מספיק באדם. ואדם שממשיך הלאה לגלות את הכוחות שנמצאים בטבע ובו, הוא מגלה שיש חוץ מזה עוד, והעיקר זה כוח השליטה שרוצה להשיג, לקבל, להתמלאות וזה כוח לא כל כך טוב.
קליפ: "א ... והאלהים, נסה את-אברהם; ... ב ויאמר קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת, את-יצחק, ולך-לך, אל-ארץ המריה; והעלהו שם, לעלה, על אחד ההרים, אשר אמר אליך. ג ... ויקם וילך, אל-המקום אשר-אמר-לו האלהים. ד ביום השלישי, וישא אברהם את-עיניו וירא את-המקום--מרחק."2
ערן: אז מה זה שהבורא מדבר אל אברהם? "ויאמר.."
כתוב נכון, אני מסכים איתך. כתב את זה בן אדם שהגיע להשגה כזאת, שחקר את עצמו וגילה בתוכו שתכונת האברהם שבו, היא תכונה מאוד מיוחדת, הראשונה שעל ידה הוא יכול לגלות את הכוח העליון שבטבע, שנקרא "בורא".
ערן: זאת אומרת, האדם מרגיש שיש בתוכו איזה משהו כזה?
כוח שמכוון אותו, שמנווט אותו קדימה.
ערן: כוח חיובי.
כוח חיובי אברהם, שזו תכונת ההשפעה.
ערן: נתינה, השפעה מלשון "שפע", נתינה למעשה.
כן. אבל זה כשהוא מגלה את הבורא, ולאו דווקא הייתי אומר שזה כוח חיובי, שזה כוח הטוב.
ערן: לא?
מייד הוא רואה שהוא צריך להמשיך לחפש הלאה בתוך עצמו, ולגלות בתוך עצמו עוד תכונה, הפוכה ממנו שנקראת "יצחק".
כשהוא מגלה את התכונה הזאת, זה נקרא שהוא מוליד אותה. וכשהתכונה הזאת יותר ויותר מתפתחת בו, אז הוא ממשיך בחקירות שלו בתוך עצמו ובזה הוא מתקדם לקראת הבורא, ואז הבורא אומר לו, שכדי להתקדם הלאה אליו, אתה צריך את התכונה הזאת להגביל.
ערן: הוא לא אומר לו להגביל, הוא אומר לו אתה צריך לעלות אותו לעולה.
כן, אבל אנחנו מדברים על התכונות הפנימיות שלנו. שאתה לא יכול עם התכונה הזאת להתקדם הלאה. האדם מתחיל להרגיש, שכוח השמאל שלו הנקרא "יצחק", כוח הקבלה, כוח ההשגה, כוח המימוש, כוח ניצול הסביבה, הבריאה ועוד, זה כוח שלילי אם לא מתקנים אותו נכון.
והוא לא יודע איך. כי הוא מסתכל על החיים בצורה אחרת. והוא חושב שאת התכונה הזאת, אני צריך להרוס, זה מה שהוא מגלה בחיפוש שלו, כלפי אותה המטרה, כלפי הא-לוהים כשהוא רוצה להתקדם.
ערן: האדם רוצה להתקדם לבורא, ואז הוא אומר, "אני מוכן עכשיו להחריב את כל העולם שלי, את כל מה שהכרתי עד היום, את כל הרצונות שלי, בשביל להתחבר אליך". האם זה הסיפור?
כן. ואז מתגלה לו, זה נקרא שהבורא מדבר אליו.
ערן: אבל הבורא אומר לו לעשות את זה.
מה זה הבורא אומר, האם אני שומע באוזן?
ערן: זו השאלה.
לא, אין כאן שאלות. זה גם לא הקול הפנימי שיש לפעמים לבני אדם. אנחנו מדברים על המקובל שמתקדם, על כל אדם שכך הכיר את הכוח העליון. הוא הכיר אותו מתוך זה שהוא חקר את עצמו, זו עבודה פנימית. אנחנו חוקרים את עצמנו, אנחנו נכנסים לתוך הטבע שלנו, ובו אנחנו מגלים את אברהם, יצחק, יעקב וכל היתר. כל התורה כתובה לאדם אחד, היא מתגלגלת באדם, עד שאדם עושה מעצמו אלוהים. לזה צריך להגיע, זאת המטרה.
ערן: וכל הסיפורים שאנחנו קוראים בתורה?
הכול צריך לקרות בנו, בתוכנו, בכל התהליך שאנחנו עוברים.
ערן: בגלל זה הם כל כך לא מובנים לנו, כמו האבא המדהים הזה.
כי אתה עושה מזה מציאות חיצונית.
ערן: נכון, שהיא מאוד בעייתית. אני זוכר, אותי כילד זה מאוד הפחיד, ובכלל כל הנושא הזה של זֵבח נראה די ברברי. אתה לוקח את הילד שלך, קושר אותו, בא לשחוט אותו עם המאכלת.
כן, ואיפה המשטרה?
ערן: למה הבורא מעמיד את האדם בכזה ניסיון?
זה לא ניסיון. אין כלום.
ערן: אפילו רוחנית.
רוחנית, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו בעצמנו רואים שכדי להגיע להשפעה, כדי להגיע לאהבת הזולת, אנחנו חייבים לחסל בנו את הכוח השלילי שנקרא "שמאל". כוח השמאל הזה הוא יצחק לפני העקידה. מאיפה הוא בא? הוא בא מאברהם, זאת אומרת מההמשך שלי. ככל שאני חוקר את הרצון שלי, שחשבתי שאני רוצה רק להשפיע, להגיע להשפעה, הלאה להמשיך, פתאום אני מגלה בי כאלו דברים. זה נקרא ש"אברהם מוליד את יצחק".
כשאני ממשיך הלאה, אני מתחיל לראות שהתכונה הזאת היא כל כך נגדי, כך שאין לי ברירה, וכדי להגיע להידמות לבורא אני חייב לסלק את התכונה הזאת, אני צריך משהו לעשות עימה. ואז אני מחליט שכן. כדי להיות המשפיע, כדי להיות בהשפעה, באהבת הזולת, בהשגת האלוהות, אני חייב להרוג אותה בי, להרוס אותה בי. זה האדם בתוך עצמו. וכשאני מגיע לגבעה הזאת, לפסגה של ההרגשה הזאת שבי, לבירור הזה, אז במעשה עצמו, שאני מוכן עכשיו לחתוך, ואף פעם לא להשתמש יותר בתכונה הזאת, אני מגלה שמספיק לי לקשור את הרצון הזה ולהמשיך הלאה.
דווקא על ידי הרצון הזה שהוא נגדי, אני כאברהם ובני כיצחק, שתי התכונות האלו בי, הן יכולות יחד להמשיך ולהוליד תכונה שלישית שתיקרא "יעקב". הוא נקרא הבכיר שבאבות, והוא באמת יהיה החיבור הנכון בינינו, ועל ידו אני אעשה צעד גדול לקראת להידמות לבורא, להיות אדם, דומה לבורא.
זו טרנספורמציה בצעדים קטנים, עוד ועוד שינוי שבפנימיות האדם שנמצא בדרך בלהידמות ממש לאלוהים. יצחק הוא עדיין כנגד אברהם, אבל יעקב הוא באמת כבר דמות שדומה לכוח העליון.
"ו ויקח אברהם את-עצי העלה, וישם על-יצחק בנו, ויקח בידו, את-האש ואת-המאכלת; וילכו שניהם, יחדו. ... ט ויבאו, אל-המקום אשר אמר-לו האלהים, ויבן שם אברהם את-המזבח, ויערך את-העצים; ויעקד, את-יצחק בנו, וישם אתו על-המזבח, ממעל לעצים. י וישלח אברהם את-ידו, ויקח את-המאכלת, לשחט, את-בנו. יא ויקרא אליו מלאך יהוה, מן-השמים, ויאמר, אברהם אברהם; ... יב ויאמר, אל-תשלח ידך אל-הנער, ואל-תעש לו, מאומה: כי עתה ידעתי, כי-ירא אלהים אתה, ולא חשכת את-בנך את-יחידך, ממני."3
ערן: יש "הפי אנד" לסיפור, כי באמת הסיפור הוא סיפור מפחיד.
האדם צריך ללמוד שכל התכונות שיש בו, הוא צריך את כולן. האדם הוא עולם קטן, הוא כולל הכול, והוא צריך לגדול עד עולם גדול, עד עולם אין סוף. הוא צריך להרגיש שהכול נמצא בו, שאין חוץ ממנו כלום. כל אחד מאיתנו כך צריך להרגיש, אנחנו בזה לא מפריעים זה לזה.
ואז, כשהוא גדל, הוא מתחיל להכיר את התכונות שבו. אברהם זו רק תכונה אחת, ומה היא יכולה לעשות? שום דבר, רק לתת. ומה יש לתת? אין אפילו מה לתת. אם אתה לא מקבל, אז אין לך מה לתת. כדי להידמות לבורא אתה צריך להיות משני כוחות, שלילי וחיובי, קבלה ונתינה. שני הכוחות האלה הם אברהם ויצחק, מנוגדים.
ערן: האם זה לא משחק מכור כשאתה יודע מראש? הרי יש פה ספר הוראות.
אתה לא יודע. זה נכון, כאילו הכול כתוב.
ערן: הוא אומר לך, "בסוף, אני אוותר לך, יהיה בסדר".
לא. כי ברגע שאתה עובר את המצבים הללו, אתה בעצם מרגיש אותם, ואתה לא יכול לצאת מזה. בוא נגיד כך, הרבה פעמים בחיים אני אומר לעצמי "אני, במקרה כזה לא מתרגז", ואתם יודעים שאני נדלק תוך שנייה. אני יכול להגיד אלף פעם, ובכל זאת, אתה יכול לסחוף אותי מהר מאוד לזה שאני אתרגז.
ערן: כן, כמו דיאטה, מתחילים מחר.
אותו דבר, כן. אנחנו רצון, אנחנו בני הרגשה. ואם אנחנו נכנסים להרגשה, אם ההרגשה פועלת עלינו, אם הרצון פועל עלינו, אז אנחנו לא מסוגלים להיות מעליו, כי אנחנו מתוך הרצון פועלים. מעליו, אנחנו יכולים להיות רק בשׂכל, במקרים מיוחדים.
לכן למרות שכתוב, זה לא כשמגיע אליך כול התהליך הזה ואתה מתחיל לראות אותו, עובר את הצעדים האלה בזה אחר זה, אז נפתח לך עולם חדש. אתה יכול לקרוא בספר אלף פעם, זה לא יעזור לך, כי מי ששולט בך זה אתה.
ערן: זה סיפור פנימי בתוך האדם, התהליך הזה אכן קורה, ואין ברירה.
יש הרבה מושגים בתוך הסיפור הזה. התחלת להגיד על ההר למשל, העובדה שהוא מגיע לפסגת ההר.
"הר" זה מהמילה הרהורים, שיש בי ספיקות, כן ולא, מה לעשות, חשוב לי להתקדם, אז מה אני אעשה. כוח הרצון שלי שהוא יצחק זה כוח הקבלה, זה כוח שבו אני מרגיש את החיים, בו אני מרגיש את עצמי, בו אני מרגיש שאני מתקדם, שאני רואה, שומע, נושם. זה כוח החיות שלי. כי אברהם זה נתינה בלבד, זה משהו מאוד חלש, לב רחב, חפץ חסד, הוא לא צריך כלום. יצחק זה הרגשת החיים, הרגשת ההתקדמות, כוח שמועיל, כוח שבו אני מרגיש את עצמי, תופס את עצמי ואת העולם.
וכאן כאילו אומרים לי, שכל הגילויים שלי, כל ההבחנות שאני מרגיש, הכוח הזה הוא הרסני. כי בזה אתה רוצה רק לקבל, אתה כובל את עצמך, אתה מגביל את עצמך, וזה מנוגד לבורא שאותו אתה רוצה להשיג. בורא הוא תכונת ההשפעה, ואיפה אתה משפיע? אתה מתחיל לגלות שתכונת הקבלה בך היא הפוכה מהבורא, כי הוא כולו רק משפיע. אבל אתה מבין שעל ידי תכונת ההשפעה בלבד שהייתה קודם אתה גם לא משיג את הבורא, כי אתה לא מקור של שפע כך שאתה יכול להשפיע.
ערן: אין לך מה לתת.
אין לך מה לתת, נכון. ואז, מה לעשות? אברהם, מתוך ההרהורים האלו עולה על ההר הזה, מגיע לפסגת ההרהורים שלו ומחליט שאין לו ברירה.
ערן: יש לנו עוד כל מיני שחקנים בסרט הזה. מי הם הנערים שבאים איתו? מה התפקיד שלהם? מאיפה הם מגיעים?
שני הנערים הם הוא ויצחק, רק בצורה טבעית, שבאה מהטבע לפני שהם התפתחו. החמור זה החומר, הרצון לקבל שלנו שאותו אנחנו סוחבים על ההר הזה.
הכול זה הרי נושא אחד, זה אדם אחד, רק כל מיני תכונות שבולטות בו.
ערן: יש את האיל שהקרניים שלו נתפסות.
האישיות שלנו, יצחק, היא נשארת, רק את הכוח הבהמי שלנו אנחנו צריכים לשחוט. ואם אנחנו שוחטים את הכוח הבהמי, אז הכוח שמעליו, כוח האדם שבי נשאר, והוא ממשיך את הדרך.
ערן: יש משהו שצריך להישחט פה. בתוך הסיפור הזה צריך לשחוט משהו.
כן. מהדמות של יצחק שיש בך אתה חותך את החלק הבהמי, זה האיל הזה, ונשאר רק חלק האדם שבו.
ערן: ומי זה המלאך שקורא לו ואומר לו, אברהם אברהם.
זה כוח הגילוי של הבורא, הוא מרגיש בזה את הקשר. מלאך הוא כל כוח הדומם שבטבע. כוח המשיכה זה גם מלאך. מלאך זה כל דבר שבו אני נעזר כדי להתקדם לבורא.
האדם מרגיש שהכוח שקושר אותו עם אלוהים, אותו כוח כאילו מסביר לו, מראה לו, שהוא חייב עם הרצון החדש, אחרי כל ההרהורים, אחרי כל הבירורים, להגביל את הרצון שלו בשימוש. זה נקרא שהוא שוחט את החלק הבהמי שבתוך הרצון, ואת החלק האנושי שבו, את החלק האישי שלו הוא מעלה הלאה, וזה נקרא "יצחק" שממנו ייוולד יעקב.
ערן: מהי העקידה עצמה?
העקידה היא רק קשר, שהוא קושר אותו.
ערן: עקידה זה לקשור?
כן. עָקוּד, קשור.
ערן: עקוד זה קשור.
כן. זו אותה תכונה שבי, שהיא יכולה להיות כל כך גרועה, כי זה רצון לקבל, רצון לבלוע הכול בתוך עצמי, שאני לא יודע מה לעשות איתה, היא ממש שולטת בי, היא מוציאה אותי מהכלים, היא זורקת אותי לכל הכיוונים. אני רוצה להתקדם לבורא, ואני רואה שהתכונה הזאת הפוכה ממנו. לכן אומרים שאתה צריך בצורה כזאת לעקוד אותה, ואז תמשיך, אחרי העקידה תשתמש עם התכונה הזאת, ואתה תראה שתגיע לגָדול.
ערן: לקחת את הסיפור הזה והפשטת לנו אותו והוא נהיה דווקא קל, נהיה נעים אפילו.
כן, הוא נהיה קל, ואנחנו עוברים אותו בצורה יחסית קלה.
ערן: למה הוא מסופר בצורה כל כך קשה, כל כך אכזרית?
דרך התמונה הזאת עלינו להגיע לאמת, ביגיעה שלנו. הסיפור הזה שמצויר כל כך יפה אצלנו, ואנחנו מרגישים אותו בצורה מוחשית, גשמית, אם במקום זה, אחרי מאמצים גדולים, נתחיל לתאר את הסיפור הזה בתוך הכוחות שלנו, בתוך התכונות שלנו, אז נגיע בצורה כזאת לעולם הרוחני. המאמצים שאנחנו עושים בלתאר את הסיפור, במקום בתמונה גשמית, בתכונה פנימית של הכוחות, של התכונות שלי, המאמצים האלו מביאים אותי לגילוי הרוחני. לכן הוא כך כתוב, זה לא מן הסתם, זה מקום ליגיעה.
ערן: מקום ליגיעה לא לראות את הדברים כמו שהם.
לראות אותם בצורה פנימית.
ערן: כי יש פה אבא ובן וזה הדבר הכי קרוב בעולם.
כתוב שאתה צריך לכתוב את כל ספר התורה על הלב שלך, כי לב זה רצון. אתה צריך את כל הדברים האלה להעביר דרך הרצון ולגלות את כל ההבחנות הללו, ואז אתה מגיע לסוף.
(סוף השיחה)