פרשת השבוע 05.04.12 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

פרשת השבוע "שמיני"

גלעד: שלום לכולם. אנחנו ב"פרשת השבוע", פרשת "שמיני". ואיתנו, הרב לייטמן. שלום, הרב לייטמן.

שלום לכולם.

גלעד: שלום לך, אורי שבתאי.

אורי: שלום.

גלעד: "פרשת השבוע" דנה בהמשך הנושאים שקשורים למשכן. ואנחנו ניגש לתקציר הפרשה.

כבר בתחילת פרשת "שמיני" מדובר על אירועי היום השמיני שאחרי "שבעת ימי המילואים"¹, יום חנוכת המשכן. אהרון ובניו הקריבו קורבנות מיוחדים ליום הזה, משה ואהרון יוצאים לברך את העם, ולבסוף הבורא מתגלה לעם ישראל.

בניו של אהרון, נדב ואביהוא, בניגוד לציווי, הקריבו אש זרה, ואז יצאה האש ואכלה אותם. ואהרון ובניו הנותרים קיבלו הוראות מיוחדות איך להתנהג במצב כזה, ואפילו נאסר עליהם להתאבל. בהמשך, חלה אי הבנה נוספת בין משה ובין אהרון ובניו, בעניין אכילת קורבן החטאת. ובסוף הפרשה מופיעים דיני מאכלות אסורים, ומפורטים החיות, הבהמות, העופות והדגים האסורים באכילה. ובנוסף מופיע פירוט קצר של דיני טומאה וטהרה.

יש כאן המון פרטים שקשורים למשכן, להקרבת הקורבנות, איך מותר, איך אסור, אפילו מקרה שנראה כמו טרגי. איך מבינים את זה בפנימיות?

כל סוף הפרשה בעצם מדבר על כולה. שבסופו של דבר, אנחנו צריכים לברר אילו רצונות מתרי"ג הרצונות שבּנו אנחנו צריכים לתקן, ובאיזו צורה. כי סך הכל, "בראתי יצר רע", בתוך האדם. ו"בראתי לו תורה תבלין", כדי לתקן את היצר הרע הזה, הרצון האגואיסטי. שהאדם חושב רק על עצמו, ולא מסוגל בשום כוח שבעולם, לעשות איזו פעולה של נתינה, ואהבת הזולת.

וכתוב, "ואהבת לרעך כמוך", וכדי להגיע לזה ניתנה באמת התורה, שזהו כוח מיוחד. אנחנו לומדים את פנימיות התורה, שהיא חכמת הקבלה, חכמת האור, שהמאור המחזיר למוטב נמצא בה, ולכן היא נקראת "תורת אור". ואם אנחנו לומדים אותה בצורה הנכונה, אז אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב.

ואז כל הרצונות שבנו שנקראים בעצם היצר הרע, והם כולם נמצאים בנו מלכתחילה בצורה אגואיסטית, כי "יצר האדם רע מנעוריו"², הם מתוקנים על מנת להשפיע לזולת, על מנת להתקשר, לאהוב, שזו בעצם המטרה. כי על ידי זה שאנחנו מתקנים את עצמנו ומגיעים להשפעה, אנחנו בזה מגיעים להשתוות עם הבורא, ונעשים כמוהו, מגיעים לדבקות אליו. שזו המטרה, מטרת בריאת האדם, שיהיה כמו הבורא.

על מנת לתקן את הרצונות שלנו, את היצר שלנו, קיים סדר מסוים. והסדר הוא בעצם פשוט, מהקל לכבד. כמו שתינוק גדל להיות ילד קטן, ואז נער ואדם מבוגר, ואיך שהם לוקחים על עצמם דברים יותר גדולים לביצוע, יותר מורכבים, כך גם אנחנו, כדי לתקן את הטבע שלנו כל פעם, אם אנחנו הולכים בצורה הנכונה. לכן התורה נקראת הוראה, ואז אנחנו מזמינים את המאור הזה, והוא מהקל לכבד, כל פעם מברר לנו את הרצונות שהגיע זמנם להיתקן, וחלק שעוד לא. וכך אנחנו מתקדמים תמיד. וזה העניין של העלייה בסולם המדרגות, עד גמר התיקון של כל הרצונות שלנו.

וכאן בשלב הזה, שנקרא פרשת "שמיני", אנחנו מבררים מה זה בדיוק נקרא "שמיני". זאת אומרת, אילו רצונות ובאיזו צורה אנחנו כן מסוגלים לתקן, ואילו לא. כי יש בנו רצונות כאלה שאי אפשר לתקנם, שזה נקרא "ל"ב האבן". אלה רצונות כל כך גדולים, הם היסוד של הטבע שלנו, שהיסוד הזה אנחנו לא מסוגלים אפילו לבקש שיתוקן, זה לא על האדם.

אלא אנחנו מתקנים את מה שמוטל עלינו, ומצטערים על זה שלא מסוגלים לתקן את "ל"ב האבן", שאז ההבדל נעשה יותר ויותר ברור לנו, בין מה שאפשר לתקן, ומה שאי אפשר, כי זה למעלה מהכוח שלנו. ובזה שאנחנו מתקנים את מה שמוטל עלינו, ועוזבים את מה שאי אפשר לתקן, ומצטערים שאי אפשר, אז בזה בעצם אנחנו מתקנים גם את זה. זאת אומרת, עושים את מה שאפשר כלפיהם.

ולכן אנחנו מבררים את כל החוקים האלו של קדושה וטהרה. מה כשר ומה פסול, בדומם, בצומח, בחי ובבני אדם, ובאיזו צורה, באיזו מדרגה. וכל החוקים האלה נקראים חוקי כשרות. כשרות הכוונה ל"כושר", זאת אומרת, המוכן להשפעה. אדם כשר זה אומר, שתיקן את עצמו בכל הרצונות שלו, או בדרגה מסוימת, להשפעה, לאהבת הזולת, אז הוא נקרא כשר.

יש בנו רצונות ברמת הדומם, הצומח והחי, זהו גודל הרצון. ועד כמה שהרצון הזה מעורב בין רגש, לשכל, להבנה, לחיבור בין בני אדם, ולקשר שלנו עם הכוח העליון, אז בהתאם לזה אנחנו מתקנים אותם.

לכן חוקי הכשרות האלו בסופו של דבר, מבררים איך לקדש, זאת אומרת, להביא לתיקון על מנת להשפיע, כל רצון ורצון, כדי להשתמש בו. ולהשתמש בו נקרא לאכול אותו, או להשתמש בו. כמו שהתורה מספרת לנו בדוגמאות של העולם הזה. אבל וודאי שהכוונה היא על תיקון האדם.

וכדי לברר את הדברים, אנחנו צריכים להיכשל. זה כמו שילד עם צעצוע, כל עוד הוא לא שובר אותו, כל עוד הוא לא מבין מה יש בפנים, הוא לא מבין שהוא שבר אותו ואיך אפשר לתקן, או אם אפשר לתקן, ואולי אי אפשר, וכן הלאה. כל עוד הוא לא עושה את כל הפעולות האלה, שהוא מגיע בעצם ליסוד של בניית הצעצוע, איך זה נעשה, מאיפה, מה כאן כל גלגל וחלק, מפלסטיק, מעץ, כשהוא מפרק איזה דבר, כל עוד הוא לא מבין את הדברים האלה, לְמה הם, לָמה הם, מה הם עושים, הוא לא נקשר לזה.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לרדת ליסודות של הבריאה. ויסודות הבריאה זה שאנחנו מגיעים ממש לרצון הבסיסי שלנו, האגואיסטי. והאמת כמו שכתוב, "אין צדיק בארץ, אשר עשה טוב, ולא יחטא"³. ולכן אי אפשר אחרת, אנחנו חייבים לעבור את כל החטאים, ובכל החטאים לתקן אותם.

זאת אומרת, להכיר את כל הרע שבנו, "בראתי יצר רע", הבורא אומר. אבל איפה היצר הרע בי, אני זה שחייב לגלות אותו. וכשאני מגלה, אני מגלה אותו בי, ואז באותו רגע אני נקרא רשע, אני נקרא ממש עבריין. ואז אני רואה שזה רע, שזו ממש עבירה, ואני מצטער. ומצטער לא על זה שזה שנמצא בי, כי זה נמצא בי בגלל שאני בנוי כך מלכתחילה. אני מצטער על זה, שזה לא נמצא בצורת ההשפעה, אלא בקבלה לעצמי, וכן הלאה. ואז אני דורש את כוח התיקון, ומקבל מלמעלה את המאור המחזיר למוטב, ואז עובר מהשימוש האגואיסטי בכל רצון ורצון, מטובת עצמי, לטובת הזולת. וכך מתקנים את עצמנו.

אז הגילוי הכללי של היצר הרע, אנחנו לומדים שהוא נעשה על ידי שבירת הכלים בעולמות העליונים, זה השורש שלנו, וממנו נברא העולם הזה, ואנחנו כאן. אבל זה הוכן שם, בשורשים העליונים, במערכת העליונה. וכאן, אצלנו בעולם הזה, אנחנו גם צריכים לגלות את זה. וזה נעשה בשורשים שלנו, ביסוד של האומה, במעשה נדב ואביהוא, כמו שכתוב. שהם היו חייבים לעבור על זה, ועשו בעצם דבר גדול, כמו כל הדברים שנראים לנו מהתורה, שהם כאילו מעשה עבירה וחורבן, אלו דברים שבהם אנחנו מגלים את היסוד של "בראתי יצר הרע" ומתקנים.

כך שנדב ואביהוא רצו בעצם לעשות את גמר התיקון בבת אחת. וכשאתה עושה מעשה כזה, אז יוצא שאתה מגלה את הרצון לקבל על מנת לקבל, את היצר הרע, הסיטרא אחרא, הקליפה, לא חשוב איך נקרא לזה, אתה מגלה את זה בצורה הגדולה, הגרועה האמיתית. וזה מה שהם עשו. ולכן הזמינו על עצמם אור כל כך גדול שלא יכלו לעמוד בו, לקבל על מנת להשפיע, אלא קיבלו אותו על מנת לקבל, ולכן מתו.

גם באדם עצמו, כשאנחנו הולכים בדרך המדרגות, אנחנו גם עושים אותם הדברים. יש גם בנו כאלו כוחות שנקראים נדב ואביהוא, חוץ מאהרון, משה וכן הלאה. "האדם הוא עולם קטן"⁴ וכל מה שהתורה מספרת, יש בכל אחד ואחד מאיתנו. אז אנחנו גם עוברים על אותה עבירה, ומתקנים אחר כך. ואז אנחנו רואים מה זה היצר הרע האמיתי, ל"ב האבן שאי אפשר לגעת בו, ואיך, ובאיזה סדר, אנחנו יכולים לתקן את יתר הרצונות, שאפשר לתקן.

ולכן כתוצאה מכל הבירורים האלו שאנחנו עושים, אנחנו מגיעים לחוקי הכשרות שכתובים בסוף הפרשה. על איך אנחנו יכולים לתקן את כל הדברים, ובאיזו צורה אנחנו יכולים להביא את הקטורת. זאת אומרת, את הרצונות המעורבבים נכון ביניהם, בין כוח ההשפעה וכוח הקבלה שבנו, כך שיתוקנו זה על ידי זה. זו בעצם הפרשה.

זה נקרא ה"שמיני", מפני שהמלכות היא שמינית, היסוד שלנו, הספירה השמינית, מחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ואז אנחנו צריכים לדעת, איך אנחנו מתקנים אותה. לכן זה על שם התיקון הבסיסי, כדי להבדיל בין חלקי המלכות שאי אפשר לתקן, ומה שאפשר לתקן. ובאיזו צורה לתקן את מה שניתן לנו, ואיך להזמין את הכוחות האלו שיתקנו, ואת זה בעצם אנחנו מבררים, בתקופת הדרך הרוחנית שלנו, בתיקון שנקרא ה"שמיני".

גלעד: הפרשה מתחילה בכך שמדובר על "שבעת ימי המילואים" והיום השמיני. מה המשמעות של זה, הרבה פעמים חוזר המספר שבע, ועוד משהו מיוחד.

יש אפילו שישה, "שישה ימי המעשה, ושביעית זו השבת"⁵. שישה ימים זה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. ימים זאת אומרת, המדרגות שאנחנו יכולים על ידן לתקן את הרצונות שלנו, והשביעי זו המלכות שהיא מתוקנת מעצמה, מתוך זה שאנחנו עשינו את זה בשש המדרגות, מה זאת אומרת שהמלכות מתוקנת מעצמה? שאנחנו הזמנו את כל האורות האלה, את כל התיקונים האלו, אז הם כבר נעשים ביום השביעי.

זאת אומרת, השבת זה לא יום של מנוחה, כמו שזה נראה אצלנו, אלא שכבר אי אפשר לברר יותר דברים, אי אפשר לסדר אותם, ו"מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת"⁶, זאת אומרת, מה שאנחנו בעצם עשינו בשישה ימים, זה נכנס למלכות ומתוקן במלכות, ביסוד שלנו, בחומר שלנו, ברצונות שלנו, וזה "שישה ושביעית".

ואם אנחנו מדברים על קבלת "תכונת אהרון", תכונת הבינה, אז "בני בינה ימי שמונה", זה השמיני. זאת אומרת, שהמלכות מתקשרת לבינה והם מזמינים משם גם את הכוח המתקן, ואז זה קורה לנו ביום השמיני. שהמערכת העליונה שנקראת "זעיר אנפין" או "הקדוש ברוך הוא", זו המערכת שמתקנת אותנו, היא מתקנת את המלכות והמלכות מתלבשת, זאת אומרת, נקשרת למערכת העליונה. במילים אחרות, הנשמה שלנו מתקשרת לבורא, לקדוש ברוך הוא. הנשמה נקראת "כנסת ישראל", היא כונסת את כל הנשמות שרוצות בתיקון, ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לשמיני.

אבל צריכים כאן להיזהר, כמו שדיברנו, שאנחנו יכולים להיות במצבים כמו שנדב ואביהוא, ובכל זאת אין ברירה.

גלעד: בטוח שנחטא ונטעה.

כן, "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא"⁷, זה ברור. אבל זה רק אומר כמה בירורים עוד יש לנו בדרך ושנדע על כך, שנדע שאנחנו כבר הולכים היום אחרי השורשים שקרו לנו, ולאבותינו, אחרי כל התיקונים שאנחנו עושים, וכל הגלויות, עכשיו אנחנו מגיעים מכל הגלויות לגילוי, וכבר יודעים באיזו צורה להמשיך ללכת. בנוסף יש לנו הוראות כל כך טובות מחכמת הקבלה, אפילו כשאנחנו נכנסים לבירורים קשים כאלה, אבל כשמדובר בבחינה הפנימית, האדם עובר זאת מהר וממשיך.

אורי: ברמת החינוך, כשאתה מדבר על נדב ואביהוא, הרי אנחנו כל הזמן רוצים שהילדים שלנו לא יטעו, ומצד שני אתה אומר שזה מחויב המציאות.

אתה מכניס אותם כל הזמן לטעויות, אתה אפילו לא מודע לכך. גם ילדים ולא רק ילדים, אני עד שגמרתי את האוניברסיטה וגם בשלבים שלמדתי לדוקטורט, כל הלימוד הוא בעצם פתרון של בעיות. אז אתה מביא להם בעיות מלכתחילה.

איך לא? אתה כל הזמן מביא לו בעיה, אתה רוצה שהוא ישחק ויפתור את הבעיה, שיתקן משהו, שירכיב משהו, אתה נותן לו תרגילים בחשבון, בפיזיקה, בכימיה, במה לא? אתה כל הזמן נותן לו בעיות.

אורי: גם כשהילדים שלנו גדלים והופכים להיות נערים או בחורים, עדיין, אנחנו דואגים שהם לא יעשו טעויות. כי אנחנו רואים שנדב ואביהוא נשרפו, על מה אנחנו גדלים? שהילדים לא עושים את הרצון הגדול מעליהם?

לא, הם לא יודעים אם לעשות או לא לעשות ואיך לעשות. לכן אדם חייב לטעות, הוא חייב לגלות את השבירה, את המשבר, את הטבע שלו, אחרת הוא לא יידע להתקן. אבל לָמה ניתנה תורה? האור מאיר לך ומברר את הדברים. יש אור לבירור הכלים ואור לתיקון הכלים, כלים אלה הרצונות שלנו. ולכן אם אנחנו יודעים להשתמש בהם נכון, אנחנו עוברים את הדברים האלה דווקא במהרה ובשמחה. כי אם כל פעם אני מגלה בי קלקול, אז אני שמח שאני יכול עכשיו לתקן אותו ודווקא על ידו להמשיך לגלות עוד חלק מהעולם הרוחני, עוד חלק מהנצחיות שלי, מהשלמות, זה משמח.

אורי: זאת אומרת, שברמת החינוך אם אנחנו רואים את הילדים שלנו טועים ומתקנים את עצמם, אנחנו צריכים לקבל זאת בצורה חיובית.

כן, יש מנהגים שונים אפילו כלפי יום הכיפורים. יש כאלה ששמחים ביום הכיפורים ויש כאלה שבוכים. זה מחוסר הבנה את מה בעצם אנחנו מגלים. יש גם בזה וגם בזה משהו. אבל בעצם בכל גילוי הרע צריכה כבר להיות שמחה, כי יש בידיים שלנו האמצעי לתיקונו ולהגיע לטוב, אי אפשר להגיע לטוב בלי גילוי ותיקון של הרע.

גלעד: אורי שאל על החינוך וזה הזכיר לי שכתוב שהם ידעו את ההבדל בין דיני טומאה וטהרה, כתוב שבימי בית המקדש כל ילד בן שש ידע על בורים את דיני הטומאה והטהרה, מה זה אומר?

ילדים זה לא ילדים, בכל זאת צריך להגיד כך, אמנם לפי הגיל זה היה כך, כי כך היה החינוך, אבל ילדים ואנשים גדלו בהבנה, בהכרה, בהרגשה, של הכוח העליון וכבר מההתחלה קיבלו חינוך שמביא אותם להשפעה, לפקיחת עיניים. חוץ מהעולם הזה, שהם ראו דרך חמשת החושים הגופניים בדרגת החי, גם פיתחו להם, עזרו להם לפתח חוש שישי, חוש שנקרא "נשמה". ואז בו, בתוך החוש הזה, הם הרגישו את הכוח העליון. לכן בחוש הזה הם ידעו מה זה טוב, מה זה רע, להבדיל ביניהם וכך לגדול. "והייתם כא-לוהים יודעי טוב ורע"⁸.

הכל תלוי בסביבה. הסביבה הייתה כזאת שחינכה ילדים לתיקונים. ולכן ילד שגדל, שהאגו שלו גדל, שהרצון לקבל שלו גדל, קיבל חינוך בהתאם לכך. מה זה חינוך? מערכת תיקון מהסביבה, הסברה, תמיכה, כמה שהרצונות גדלו בו, כמו שאנחנו רואים בילדים שלנו שהרצונות יותר ויותר גדלים, הוא ידע איך להשתמש בהם גם בעל מנת להשפיע, להשפעה, לאהבה.

גלעד: אתה חושב שאפשר גם היום ליצור כזה מצב?

אני בטוח שזה יקרה.

גלעד: העולם מובל לכיוון הזה?

הטבע מחייב אותנו לכך. וודאי. אנחנו נגיע למצב שכך נצטרך לעשות, ממש להחדיר חינוך כזה לכל העולם. לא רק לנו, לא רק לאומה שלנו. אנחנו צריכים להיות "אור לגויים"⁹. זאת אומרת, להעביר להם את השיטה הזאת "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"¹⁰, כולם יהיו כאגודה אחת. לכן עכשיו זאת הגלות האחרונה, זאת צריכה להיות הגאולה השלמה, זה נקרא שאנחנו צריכים להביא את החינוך הזה קודם לעם ישראל, אחר כך מעם ישראל לכל העולם. בטוח שזה יקרה, ואני חושב שאנחנו נמצאים בשלבים ממש מתקדמים לשם. כל המשבר שאנחנו חווים היום, במיוחד המשבר בחינוך, בשבירת המשפחה, כל חוסר האונים הזה, הוא כדי לפתוח לנו את העיניים, אנחנו צריכים לעשות כאן שינויים גדולים.

גלעד: זאת אומרת, שנרצה פתרון ברמה גבוהה יותר.

כן, אבל הפתרון קיים, הפתרון פשוט, רק להבין שאין ברירה אחרת, ויש לפניך אמצעי כל כך יפה וקל, שבו אתה מגיע לכל טוב, במיוחד עם הילדים שלנו. כי אם לא, אז איזה עולם אתה משאיר להם?

אורי: אנחנו יודעים שהזמנים והימים בתורה הם משהו בנו. מה זה יום חנוכת המשכן?

אחרי שביררת את כל הכלים שלך במוח ובלב, ברצונות, במחשבות, בכוונות, אחרי זה אתה יכול לעבוד עם הכלים האלה בכל העוצמה שלך. זה נקרא "חנוכת המשכן", שאתה מביא אותם לקורבנות. קורבנות זאת אומרת שאת כל הרצונות שלך אתה יכול להפוך מעל מנת לקבל, בצורה אגואיסטית, את היצר הרע, לצורת ההשפעה והאהבה, זה התיקון. על ידי זה שאתה עושה תיקון ועוד תיקון על הרצונות שלך, אתה מתקן את עצמך להשפעה ואהבה, כך אתה מתקרב לבורא. לכן זה נקרא קורבן, קרוב, מקריב, זאת עבודתו העיקרית של האדם.

אורי: ומה זה היום הזה?

שהכנת את הכלים ועכשיו אתה יכול להתחיל לעבוד איתם.

אורי: זה ההיפך מהלילה, כשאנחנו נמצאים באור, ביום, זו הכוונה?

יום ולילה, וודאי שכן, כי רק באור, "באורך נראה אור"¹¹. אבל העניין הוא שבעצם אתה תיקנת את עצמך בחפץ חסד, להשפיע על מנת להשפיע, זאת דרגת אהרון, ועכשיו אתה הולך לתקן אותם ממש בהשפעה, בפועל, בכל הרצונות שלך שלא לקבלה. אתה כאילו מגיע לזה שממצב שכל הזמן אתה רוצה על ידי כל הרצונות שלך לקבל לעצמך, עכשיו אתה מנטרל אותם, אתה מביא אותם למצב ניוטרל, "אני לא רוצה להשתמש בהם לטובת עצמי, כי בכך אני ממש הורס את הכל ושורף את הנשמה שלי", עכשיו ברור לך מה קורה. וזאת הנקודה, הכנת את עצמך, זה המשכן, מכאן והלאה אתה כבר מתחיל לתקן את הרצונות האלה בעל מנת להשפיע.

גלעד: הגענו לשלב המושגים. המושג הראשון שלנו הוא חנוכת המשכן.

חנוכת המשכן זה שאנחנו מגיעים למצב שמכאן והלאה אנחנו יכולים להביא קורבנות. זאת אומרת, לתקן את הרצונות שלנו ממש בפועל. שכל רצון ורצון אנחנו מדמים אותו להשפעה, לאהבת הזולת, לבורא, ובו אנחנו נעשים כמו הבורא, אנחנו מבינים את השלמות של הבריאה, את הנצחיות שבבריאה, אנחנו בעצמנו נעשים כמו הבורא. "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך"¹², לזה אנחנו צריכים להגיע. ולכן הדברים האלה כל כך משמחים.

אורי: אז לא במקרה יש פה גם את הנושא של גילוי הבורא. בדיוק באותו יום של המשכן, יש את הגילוי של הבורא, מה זה אומר?

כי אם אתה מתחיל לעבוד בזה, אתה מגלה אותו. לפי חוק השתוות הצורה. אם אתה עושה אותן הפעולות כמו הבורא, אז הוא מתלבש בך, אתה מתחיל להרגיש מתוך הפעולות שאתה עושה את המצב שלו, את המקום שלו, את המעמד שלו. האדם שעושה את פעולות ההשפעה והאהבה בתיקון היצר הרע שבו נעשה כמו הבורא. לכן הוא נקרא "אדם", הדומה.

גלעד: אומרים שנדב ואביהוא הקריבו אש זרה. מהי אש זרה?

אש זרה זאת אומרת, שהם הזמינו את האור שמגיע לרצון לקבל על מנת לקבל. הם לא ידעו שזה לא אפשרי. הם לא ידעו לעשות את החשבון, הם חשבו לעשות זאת על מנת להשפיע, הם באמת חשבו להתקדש עוד יותר. זאת אומרת, לעשות תיקונים יותר גדולים ממה שאפשר היה לעשות, והם לא הצליחו. אבל על ידי החטא הזה, כביכול חטא, כי הם לא ידעו זאת מראש.

חושבים ש"חטא" זה נקרא אם אני יודע מראש שזה חטא ואני הולך. אין חטאים כאלה, כל החטאים שלנו בדרך הרוחנית זה כשאנחנו לא יודעים ונכנסים פתאום לדברים אגואיסטיים, ואז אנחנו מגלים זאת, ובפעם הבאה אנחנו כבר לא עושים כך. זה לא כמו בחטא האדם הראשון, שבו כתוב "אכלתי ואוכל עוד¹³", שם זה היה חטא ממש.

גלעד: נקרא קטע קטן מספר הזוהר.

"ביום ההוא היתה שמחת כנסת ישראל, המלכות, להתקשר בקשר האמונה בכל הקשרים הקדושים, בכל הספירות דז"א. כי קטורת מקשרת את הכל כאחד, ומשום זה נקראת קטורת. נדב ואביהוא באו וקשרו כל אלו לס"א יחד. והשרו את המלכות מבחוץ, שלא קשרו אותה עם הספירות דז״א. וקשרו במקום המלכות."¹⁴

זאת אומרת, הם רצו לעשות את המיקס הזה, לערבב את כל הרצונות יחד עם קבלת האור בלי לעשות קודם את עבודת הבירור, האם אפשר כבר לתקן את כל הרצונות ולעשות בהם פעולת השפעה.

לכן אי אפשר להתקרב בבת אחת, חייבים לעשות זאת בהדרגה. מתוך המעשה הזה שכולנו עוברים, כל אחד ואחד, אנחנו מבינים את סדר התיקונים הלאה.

גלעד: על כך נמשיך בפרשה הבאה. תודה לך הרב לייטמן, תודה לך אורי שבתאי, תודה לכם הצופים בבית. נפגש בפרשה הבאה.

שבת שלום.

(סוף התוכנית)

---

1. "ומפתח אהל מועד לא תצאו, שבעת ימים--עד יום מלאת, ימי מלאיכם" (ויקרא, פרק ח', ל"ג)↩

2. "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית, פרק ח', כ"א)↩

3. "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב, ולא יחטא." (קהלת ז', כ') ↩

4. "ומטעם זה נקרא אדם "עולם קטן בפני עצמו"" (מוזכר ב"כתבי בעל הסולם", ב"שמעתי", מאמר "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")↩

5. "ששת ימים, תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא-קדש, כל-מלאכה לא תעשו: שבת הוא לה', בכל מושבתיכם." (ויקרא, פרק כ"ג, ג')↩

6. " מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת" (סדר נזיקין, מסכת עבודה זרה, דף ג, א גמרא)↩

7. "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז', כ')↩

8. "והייתם, כאלהים, ידעי, טוב ורעה" (בראשית ג', ה')↩

9. "ואתנך לברית עם- לאור גויים" (ישעיהו, פרק מ"ב, פסוק ו')↩

10. "כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים" (ישעיהו, נ"ו, ז')↩

11. "כי-עמך, מקור חיים; באורך, נראה-אור" (תהילים, ל"ו, י')↩

12. "שובה ישראל עד ה' אלקיך" (הושע, י"ד, ב')↩

13. "אמר רבי אבא בר כהנא: ואכלתי אין כתיב כאן, אלא ואוכל. אכלתי ואוכל" (בראשית רבה, פרשה י"ט)↩

14. "זוהר לעם", פרשת "שמיני", מאמר "ויהי ביום השמיני", אות ל'.↩