שיחה עם רב
הפתרון
שיחה 112
שיחה 17.05.16 – עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
רונן: בפרק הקודם ניסינו לברר את העקרונות של המערכת הכלכלית לפי עקרון "שורש וענף", ונתקלנו פחות או יותר בחומה, לא הצלחנו. והתשובה שקיבלנו ממך הייתה שבגלל הפגמים בכלכלנים, ובגלל האגו שמתפרץ, בגלל שהמערכת הנוכחית היא כל כך אגואיסטית, אין לך בעצם יכולת להעביר את העקרונות הרוחניים שאתה רואה מתמונה אחת שלמה לתוך נניח המערכת הכלכלית, ולהסביר איך זה אמור להיות בנוי על בסיס שורש וענף.
לא. אני עדיין לא מבין איך לקשור את המערכת הנוכחית, שהיא כולה אגואיסטית, שזה ממש פרעה שיושב בתוך החברה האנושית היום, ואת הכול מסדר לפי אך ורק תן וקח, ומי מרוויח ומי לא, ולוחץ ומשתמש בכל הכוחות, מקסימום להוציא מכל אחד ואחד את התועלת המרבית בכל כך הרבה תחרותיות וכן הלאה, איך לקשור מערכת כזאת כל כך הפוכה מהמערכת שצריכה להיות לפי חכמת הקבלה, כאן עדיין אני לא רואה איך אפשר לקשר ביניהן.
רונן: זה ברור. והמשתנה המתווך זה בעצם האדם, התוכנה שמניעה אותנו שהיא במידה כזאת שלא מאפשרת בעצם לקשור בין הדברים.
גם עכשיו זה האדם. גם מה שאנחנו בנינו, בנינו מתוך הטבע שלנו.
רונן: נכון.
בסך הכול יש לפנינו את כל חומרי הגלם, אנשים, יכולות שאנחנו יכולים לקחת מהטבע, כל מיני צורות אנרגיה, וכן הלאה, ואנחנו בנינו מתוך זה את החברה הנוכחית לפי האופי שלנו.
רונן: וזה מה שמפריע לך כמקובל שמבין את החוקיות של המערכת העליונה, לבוא ולהגיד בואו לא ניקח את המערכת הנוכחית ונשנה אותה, אלא בואו נבין מלמעלה, נגזור מהשורש איך צריך להיות בנוי גם הענף?
אני לא כלכלן, זה דבר אחד. ודבר שני, אני מכיר את טבע האדם היטב מצד חכמת הקבלה, לא פסיכולוגיה, לא כלכלה ולא כלום כמו שנהוג בעולם הזה כדי להכיר את זה. ולכן אני יודע שמטבע האדם אי אפשר לעשות ממנו כלום, אלא המגמה שלנו תישאר כך בחברה האנושית. אנחנו נרד יותר ויותר עד שניכנס למלחמה, כי לאגו אין שום פיתרון.
אנחנו נמצאים בכוח אחד, הכוח האגואיסטי, הכוח השלילי, "בראתי יצר רע", כמו שכתוב. ולכן, בלי איזון של הכוח הטוב אין לנו שום אפשרות להתקיים, אין כאלה מערכות. כל המערכות שאנחנו בונים בדרגות דומם, צומח, חי בגוף שלנו, בצמחים, בעולם, ביקום, יש בהם כוח פלוס ומינוס, ורק בטבע האדם, בדרגת האדם בלבד, זאת אומרת לא בחיות, אלא בבני אדם, שם הכוח הרע לא מאוזן בכוח הטוב. ואת זה אנחנו לא מבינים, ולא מבינים שחסר לנו הכוח הטוב כדי לאזן את הכוח הרע, כי אחרת אנחנו מתפקדים בצורה כזאת שאין לנו ברירה, אנחנו מזיקים לעצמנו וממשיכים להזיק.
גיא: אמרת שהמערכת הנוכחית היא כמו פרעה שיושב באמצע, בתוך המערכת הזאת, התחרותיות, ואתה כמקובל לא יכול כרגע לקשור את המערכת הנוכחית עם המערכת שאמורה להיות לפי חכמת הקבלה.
אבל לפי מה שאנחנו לומדים, דווקא אותו הפרעה אמור להתגלות. מפתיע אותך שזה המצב?
לא מפתיע. רק איך לעשות את זה היום? אני יודע שעל ידי חינוך מתקדם שדורש המון כוחות, אנשים, השקעה וכן הלאה, אנחנו יכולים להגיע לשינוי יחסי אפילו קטן של טבע האדם. שהאדם יבין שהוא צריך את הכוח החיובי כנגד השלילי וכולי. אבל זה דורש כל כך הרבה השקעה שלא יכולה להיות תלויה באיזה אדם שמתנדב כמוני, אלא זו צריכה להיות תכנית לאומית, או תכנית עולמית שיתעסקו בזה האו"ם, אונסקו, כאלו ארגונים גדולים עולמיים, כי מדובר על העולם, על זה שנשנה את טבע האדם. אפילו במסגרת של עם ישראל, מדינת ישראל, להגיע היום למישהו כאן במדינה ולהתחיל לדבר איתו על זה, הוא יגיד, "אדוני, יש לי מאה עשרים חברי כנסת, יש לי מלחמה בפתח, יש לי כל מיני בעיות, דיור, חוסר עבודה".
רונן: חמסין.
כן.
גיא: זה קצת מפתיע שהמעבר למערכת המתוקנת תלוי באו"ם, ובאונסקו, ובכנסת.
תלוי בלחנך את האדם. ובמסגרת הגדולה לחנך את האדם, אתה לא יכול לעשות את זה בצורה התנדבותית.
גיא: ברור, אבל אז זה יוצא שהבחירה החופשית לעבור למערכת כלכלית מתוקנת, נמצאת בידי או"ם וחברי כנסת.
בידי הכוח הרע שנקרא "דרך הייסורים". הכוח הרע הזה מוריד אותנו עוד יותר ויותר, מביא אותנו למלחמה גדולה, מלחמת עולם כמו שכתוב בחכמת הקבלה. ואז בני האדם אחרי שיסבלו כל כך על ידי המלחמה הנוראית, ישארו ממש שרידים קטנים מכל האנושות, אז הם יחליטו שכן, ומתוך הסבל הגדול יהיה להם כבר שינוי בגישה.
כמו שאנחנו רואים במצרים, על ידי המכות שמקבלים. שהאגו סובל, שזה נקרא "פרעה שמקבל מכות", מצרים מקבל מכות, על ידי זה זוכים להתנתק ממצרים, לצאת ממנו. למה? כי רואים שפרעה, האגו שלהם סובל, נותן להם מכות. הם לא יכולים יותר לסבול את זה, ולכן בורחים.
גיא: המסלול הזה מוכר. עושה רושם שאין באמת מסלול אלטרנטיבי אם זה תלוי בידיים של אלה שמקבלים החלטות.
כן. איך אנחנו יכולים לשכנע את בני האדם, לפני שאנחנו יורדים למצבים נוראיים, שכבר רואים אותם אפילו, והם לא רוצים לשמוע, כי זה לא לפי הטבע שלהם? מצב באמת מצער מאד.
רונן: אחרי שקצת קראנו ב"דור האחרון", ושמענו ממך כמה דברים, אנחנו רוצים להביא ציטוט, לחלק אותו לכמה חלקים, ולהתחיל במצב נניח המתוקן, היותר רחוק.
אתה מרבה להשתמש במושג "כאיש אחד בלב אחד". אנחנו, גם מי ששומעים את זה שנים, לא ברור לנו בדיוק מה זה אומר. ושמענו תיאור שלך באחד משיעורי הבוקר, ואנחנו רוצים להתחיל להקריא אותו.
"אנחנו צריכים לחזור בעצמנו, ביגיעתנו, בבחירתנו, למערכת האדם הראשון, היחידה, האחידה. זו העבודה שלנו. החזקת התמונה הזאת לפנינו בכל רגע, קובעת את מצבנו, בכל הפעולות, ובכל אדם, כדי להגיע למצב בו כולנו מקושרים יחד בהשלמה מלאה בין כולם. ברגשות, במחשבות, בפעולות פיזיות, כל אחד משלים את השני בצורה אידיאלית, כמו חלקים במכונה אחת. כך נגיע למצב שכל העולם הופך להיות רצון אחד".
לקראת זה בעצם המערכת, הטבע דוחף אותנו להתקדם.
כן.
רונן: אתה גם רואה בחזון שלך, כמו בעל הסולם, מדינה שמתקיימת במצב כזה, ומערכת כלכלית שמתקיימת במצב כזה?
וודאי. אך ורק לפי זה נוכל לקיים את הכול בצורה אופטימאלית. אופטימאלית זה שאנחנו לא נייצר דברים שאין בהם צורך, שאנחנו לא נתחיל לשקר אחד לשני, שאנחנו פשוט נסדר את הכול בצורה שכולנו נהיה מרוצים מהחיים. כי אם האגו שלנו לא דורש מאיתנו להיות יותר מהאחרים בכל מובן, אז אנחנו יכולים לסדר את החיים להיות טובים רק בהשלמה. ואז המטרה שלנו היא להיות שווים, להיות מאוזנים, להשלים זה את זה, ובצורה כזאת אדם מגיע באמת לשלמות. מה יש לו מזה? אם האגו לא ידרוש ממנו להיות יותר גדול, שולט, אז יש לו מזה חיים מאוזנים וטובים.
האם החיים האלה הם חיים שאנחנו נהיה מרוצים מהם? לא. כי היום אני נמצא באקשן, בתחרות, יש לי אינטרס בחיים, "אני חי" מה שנקרא, תוסס. ואז כאילו הכול יהיה בסדר, אנחנו חיים כמו חתול אצל בעל בית טוב שיש לו הכול, זה כך נשמע. אלא ישנה עוד תוספת לחיים הטובים, שאנחנו את החיים שלנו משלימים לחיים הטובים, זה במסגרת הגשמית בלבד, אבל אנחנו מקבלים מזה פיצוי פנימי, כי אנחנו משיגים את עמקי הטבע, כי אנחנו רואים את העולם ומרגישים את העולם רק בצורה של כוח אחד. וכשאנחנו מתחילים להשלים את הטבע שלנו עם הטבע השני, עם הכוח החיובי, אז אנחנו מתחילים לראות את העולם שקוף, אני כאילו חודר דרך העולם הזה פנימה לתוך מערכת שמנהלת אותו. זה כמו שאני מסתכל בעין אחת או בשתי עיניים, יש הבדל, כי בשתי עיניים אני רואה הכול בצורה אחרת. אותו דבר כאן, אם אני רואה רק ברצון האגואיסטי בלבד, מה שטוב לי בלבד, ושום דבר יותר מזה אני לא רואה, אז אני לא רואה אותו עולם, אני רואה ממנו רק חלק פרגמנטאלי כזה, שהוא מכוון רק לטובתי או לרעתי כדי שאני אתרחק או אתקרב למשהו. מה שאין כן, אם אני מסתכל גם בעין השנייה, העין השנייה זו עין לא של שנאה, אלא של אהבה, כשאני מאזן בין שתיהן, אני כבר רואה את הסטריאו, אני רואה את העולם איך שהוא באמת נמצא, באיזה מצב, ובאיזו מגמה וכן הלאה.
ואז על ידי זה אני מתחיל לחיות אותו בצורה של למעלה מזמן, מתנועה, ממקום. אני מתחיל לראות אותו שהוא לא שייך לגוף שלי, כי הגוף שלי זה האגו שלי, אלא אני מתחיל לראות אותו דרך האחרים, בהתאם לאחרים. ולכן אני יוצא מעל עצמי ואני מתחיל להרגיש את העולם בצורה חוץ גופית, ואז התפיסה שלי היא לא תלויה בי, ואני מתחיל בזה להתפתח. וכשאני מתחיל כך להרגיש את העולם, אני לא תופס אותו בגוף שלי כמו שעכשיו בעין אחת, אני תופס אותו כבר מה שנקרא, "בנשמה". ואז הגוף שלי יכול למות ואני בזה לא מפסיד שום דבר, כי בינתיים אני כבר מתחיל להתקשר עם המציאות בשתי עיניים, בצורה יותר עמוקה, פנימית, בצורת כוח האדם ולא כוח הבהמה, שזה הגוף.
ולכן יש כאן תוספת גדולה מאוד, שבחיים האלו אנחנו נגיע להשתוות, לשוויון, לא נהיה בתחרות, לא נהנה מזה שאתה מסדר מישהו, משקר למישהו, אלא העיקר איפה שהרווח. והרווח שלנו הוא בזה שאנחנו פורצים לעולם השלם, וזה נקרא, "עולמך תראה בחייך".
רונן: והמערכת הכלכלית אמורה בעצם לאפשר את פקיחת העין השנייה?
כן.
רונן: כלומר, לדאוג שיהיה חמצן, ודם, ומזון, וכל מה שצריך.
הכול. בצורה שכולם יהיו מסופקים ופנויים לעבודה הפנימית הזאת, הרוחנית.
רונן: אנחנו ככלכלנים גם סוג של אנשי מעשה. אנחנו רוצים לחזור לציטוט, להתקדם קצת ולנסות לשלב את התמונה הזאת שנתת לנו כרגע עם הצורך לנהל בינתיים כמה דברים שקיימים.
אז אנחנו ממשיכים עם ציטוט מספר אחד. המשכת ואמרת ככה, "במצב כזה, לא נצטרך תכנון גדול בעולם, כיוון שכל העולם בכלל, ואפילו המערכת הכלכלית יתנהגו בצורה אחידה. נדע איך להשלים זה את זה, בתיאום מושלם של חלקים בגוף אחד. גם המערכת הכלכלית, מערכת האספקה וכל המערכות שפיתחה האנושות, הופכות להיות כאחד."
פעם למדתי על לנין, שהיה גם חכם גדול, וגם קצת משוגע. היה לו חלום איך להעביר את כל מדינת רוסיה לתכנון אחד. שיהיה איזה בניין ענק שעושה תכנית של ההתפתחות לכל המפעלים, לכל מה שיש בתוך המדינה, וכולם קשורים לאותה תכנית וכל המדינה מתנהלת לפי זה. הסבירו לו שאפילו אם כל אותה אוכלוסיה תעבוד על התוכנית הזאת היא לא תספיק את זה לעשות, היא לא תוכל את זה לעשות. אבל אלה היו זמנים, בשנת 1920 כשהיו המהפכות, ולא היו אז מחשבים ולא כלום.
אבל לבנות מערכות אינטגרליות שהן כוללות את הכל, אנחנו היום לא מסוגלים, כי אנחנו היום נמצאים בצורה אגואיסטית, אין לנו מחשבה כזאת, אין לנו יכולת לעקוב ולעבוד בבת אחת עם אין סוף פרטים. הלב שלנו, המוח שלנו עובד בצורה מאוד מאוד ספרתית, ולכן זאת הבעיה. לכן כך כתבתי שזה בלתי אפשרי.
אבל כשאנחנו משנים את האדם, אז אנחנו נגיע לצורה כזאת, שהניהול של המערכת האנושית היא תהיה דווקא יחד עם האופי החדש שלנו, עם התכונות החדשות שלנו, ואז אנחנו נוכל לנהל את כל המערכת, נגיד המדינית או אפילו העולמית בצורה כזאת שזה אפשרי, ומה שאי אפשר היה לבולשביקים ברוסיה, לנו זה יהיה אפשרי לעשות.
אבל זה תלוי בטבע האדם, עד כמה שהאדם ישנה את עצמו כך, שיראה את העולם עגול ושייך לו, ואז מהצורה הפנימית הזאת, מהגישה הפנימית, לא יהיה לו קשה להקיף את כל העולם בכפיפה אחת.
גיא: תיארת עכשיו אדם, שמרגיש את כל המערכת וכך כל אחד מרגיש את כולם?
כן.
גיא: ומצד שני, שמענו ממך וגם בעל הסולם כותב, שמדובר על כלכלה, שלפחות בשלב המעבר יהיה צורך בפיקוח, בניהול מרכזי, כאותו בניין גדול. אז אם כל אחד מתחיל להרגיש את כולם, למה הוא עדיין צריך ניהול מרכזי, פקוח אחד? לכאורה אפשר היה לחשוב ההיפך שכל אחד מרגיש את כל המערכת ואז היא יכולה להתנהל מאליה.
אתה כבר מדבר על מצבים מתקדמים מאוד.
גיא: כלומר, בדרך עדיין לא?
לכן אני אומר שאני לא יודע. לא ראיתי מצבים כאלו ולכן אני לא מדבר עליהם.
גיא: אם אני לא טועה בעל הסולם, כותב ב"כתבי הדור האחרון" על מנגנון אחד, על הפיקוח, זה כבר הדור האחרון?
רונן: יבואו אנשים שיבדקו לך בבית מה אתה צריך, ויכינו רשימות, ויש פיקוח, ויש חלוקה. זאת אומרת מערכת מאוד ריכוזית.
כן, אבל בכל זאת היא פועלת על פני זה שלכולם יש דעה אחת, רצון אחד. זה לא דיקטטורה שבודקים מה יש לך ומה לא "זה לא מספיק לך וזה כן מספיק, וזה ניתן וזה לא ניתן". לא מדובר על מצב כזה, אלא על מערכת אספקה. היום עם המחשבים זה קל, בעל הסולם לא היה מבין את זה, שאתה רושם, ממלא מה שאתה צריך, ושולח דרך האימייל או איכשהו, וזה כבר נכנס למערכת, והמערכת עושה את החשבונות ומפזרת את כל הדברים האלה. אפשר לעשות את זה בצורה אוטומטית, אין בזה שום דבר, זה ברור. היום אני לא חושב שזו בכלל בעיה.
רונן: אנחנו מסתכלים קדימה לקראת השלבים המתקדמים של התיקון, האם נכון להניח שככל שהאדם והחברה יתקדמו בתהליך התיקון, הפיקוח והריכוזיות של המערכת תתרופף, עד שנגיע למצב שאינדיבידואלים מתוקנים יכולים לחיות בהרמוניה בלי צורך במנגנון פיקוח כזה?
לא, אבל אתה צריך בכל זאת לייצר דברים, לספק אותם, אתה צריך את כל הדברים האלה. זאת אומרת, לא שכל אחד עושה מה שבא לו, או שכל אחד מרגיש איפה המקום שלו והוא אוטומאטית עושה את זה, כמו נגיד נמלים בתוך החיים שלהם.
רונן: למה זה לא מצב רצוי?
אני אוהב לדבר על מצבים שאני איכשהו מרגיש אותם, שצריכים לבוא ולהתלבש בחומר בעולם הזה, ואתה מדבר על המצבים כאלו שאני לא רוצה לדבר. אמנם איכשהו יש לי קשר עם זה ומרגיש ויכול לתאר, אבל זו לא דרכי כך.
רונן: יש שני מצבים, איזה יותר קרוב מבחינת שורש וענף לתמונה השלמה שאתה רואה. מצד אחד, מצב שיש בניין כמו של לנין, אבל יש בו אנשים כבר אינטגרליים רוחניים, שמרגישים את המערכת. אז יש בעצם מערכת כלכלית, פרקטית מאוד שהתפקיד שלה לספק את מה שצריכים כדי שתפתח העין שנייה שדיברנו עליה, שבה נראה בסטריאו את שני העולמות שזה בעצם עולם אחד.
ויש מצב שני, של אותם אנשים מתוקנים, ותיארת את זה פעם, כמו שנניח נקום יום אחד ויהיו חנויות שיש בהן כל טוב והכל חינם, אבל האדם ייכנס וייקח רק מה שהוא צריך לא פחות ולא יותר.
כן.
רונן: או למשל אם הוא יוצא לאיזשהו שיט של "הכל כלול" הוא יאכל שם את פרוסת לחם והחמאה והצנים שהוא צריך, ולא ישתולל כי הוא כבר בעצמו שולט על הרצונות שלו ומבין את התלות במערכת. אז יש כאן שני מצבים, מצב מבוזר ומצב ריכוזי, בשניהם יש אנשים מתוקנים. איזה מהם יותר קרוב בתפיסה שלך, למצב שהמערכת תלך אליו בשלבים מתקדמים של תיקון האדם, האם לכיוון הריכוזי או לכיוון המבוזר, שבשניהם מכירים שהאנשים מתוקנים?
לי נראה שזה יהיה ריכוזי, אבל ריכוזי מפוזר. זה כמו שבגוף שלנו, שיש הרבה מערכות, לכל מערכת יש מקום שלה, וכל המערכות מצטרפות לאיזה מקום גבוה, אבל לכל אחד יש תת מערכות ותת ותת, ויש קשרים בגובה ויש קשרים ברוחב.
אני לא חושב שכל כך בפשטות אפשר לחלק. מערכת אינטגרלית דורשת גם זה וגם זה יחד, ולכן מה זאת אומרת, אם אני אהיה בריכוז, ואני צריך משהו אלף קילומטר מכאן, אז אני אתקשר שישלחו לי אם יש לידי במערכת אחרת? וודאי שלא. אני לא חושב שזה בכלל ישחק במשהו, האדם לא יתעסק בזה.
זה הכול עניין של מכונות וקבלת החלטות שאפילו תהיה על ידי מכונות, כי אם אנחנו יודעים מה הדרישה בכל מקום ולאיזה זמן ולאיזה תקופה, אז הכול מסתדר לפי החשבון הרגיל במחשב, אין פה שום בעיה גם באספקה וגם בייצור. אני חושב שעם הטכניקה של היום, בפרט כשאנחנו עוברים לרובוט טכניקה ולמדפסות 3D וכן הלאה, אז על זה כבר אין מה לדבר, הבעיה היא באדם.
רונן: זה מוסכם.
גיא: יש לי עדיין שאלה על הביצה והתרנגולת. בתחילת השיחה תיארנו את זה שכדי שאנשים, ההמון יוכל להתחיל להתעסק להתפתח יותר מבחינה פנימית, צריכים להרגיע את התחרותיות הכלכלית, לאפשר להם כלכלה יותר מאוזנת, אפילו משעממת כזאת בלי האקשן.
משעממת, תראה את הקיבוצים.
גיא: כן, אבל כמו שתיארת אין תחרות, אין אקשן, כדי שיאפשר לו לחדור לעומק הפנימי יותר, וזה כאילו נתפס כתנאי להתפתחות פנימית. ומצד שני המערכת כמו שאנחנו תיארנו בעשרים הדקות האחרונות, לא יכולה להתקיים אם אין כבר אנשים שהם בעלי ראייה פנימית כזאת שהם מקיימים אותה. מה בא קודם?
גם בעל הסולם אומר ב"דור האחרון", שבלי כמה אנשים שהולכים בראש לקראת המטרה הידועה להם, שהם נמצאים כבר במטרה, יודעים, והאחרים שהולכים אחריהם, קבוצה שיותר קרובה ועוד יותר ועוד יותר, כך זה בשורות, זה לא אפשרי.
גיא: ואז הם יצטרכו להתוות את המערכת הכללית החדשה שתאפשר פלטפורמה להתפתחות יותר פנימית של האנושות? להוריד אותה קצת מתחרותיות, להביא אותה קצת יותר לשוויון כדי שיוכל להיכנס?
כן.
גיא: אנחנו לומדים מהכללים שהרב"ש נותן לנו על עבודה בקבוצה, האם גם חברה גדולה אפשר להסתכל אליה כקבוצה.
וודאי.
גיא: האם בעתיד נוכל מתוך כללי הרב"ש להבין את העבודה הנכונה בחברה, גם מבחינת מערכות כלכליות, כי כל הדברים האלה הם בסך הכול יחסים?
זה אותו הדבר.
רונן: איך קונה יתייחס לקונה, איך חברה תתייחס למתחרה, איך ספק יתייחס ללקוח?
אין, אני חושב שלא יהיו יחסים כאלו. למה, איזה קונה?
רונן: כמו בחברה, קונה צריך להעלות מעלת חברו ולראות בו את הגדלות שלו, אז גם בין קונה ומוכר?
איזה קונה ומוכר יש כאן?
גיא: חנויות.
יש כאן אספקה. נגיד באותו קיבוץ שאתה נכנס, אתה לוקח חולצה או קופסת סיגריות או משהו אחר. אתה קונה משהו? אתה לא קונה, אתה לוקח מה שאתה צריך. רק שבקיבוץ יש לך איזה דף שאתה ממלא, ואתה לא יכול לקחת עשר קופסאות סתם. אבל בסך הכול אין בזה קונה ומוכר, אין בעל בית, עובד ופועל. כל אחד בא להשלים את המקום שלו, הוא חייב את זה לעשות, זה ברור. והחברה כל הזמן עובדת על זה שהוא לא יהיה חייב, אלא שירצה ויראה בזה לא חובה אלא את ההשקעה שלו כשכר.
גיא: אבל הכללים האלו יכולים להיות מיושמים גם לחברה הגדולה?
אם אני על ידי זה קונה את העולם הבא, אז וודאי שאני כאן מפתח יחס מאוד מאוד ברור, שאני על ידי זה רוצה להגיע למצב שסך הכול להיות במדרגה יותר עליונה, זו המטרה שלי. אז כדאי לי, וודאי כדאי לי להשתמש כאן. ואין כאן כמו בעולם הזה, שאתה יכול לגנוב, אתה יכול לעשות משהו. אם אתה לא מבצע את זה אתה לא מגיע, כי להגיע לדרגה יותר עליונה, אתה צריך לשנות את הטבע שלך.
רונן: בנימה חיובית זאת נסיים, יש לנו עוד שאלות על היעילות של המערכת, ועל ניהול מערכת כזאת, אבל נשאר עם חיסרון עד לפעם הבאה.
(סוף התכנית)