הפתרון

כלכלה על פי חכמת הקבלה וחוקי הטבע

שיחה מס' 146

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.02.21 – אחרי עריכה

רונן: אנחנו מנסים לברר את המשנה הכלכלית והחברתית של חכמת הקבלה. איתנו באולפן הרב ד"ר מיכאל לייטמן וד"ר גיא יצחקוב.

מטבע הדברים היום אנחנו רוצים לברר קצת על המצב המתוקן, לא גמר התיקון, אבל עדיין על אנשים שנמצאים בתוך התהליך הרוחני, נניח בחברה שמתקיימת לפחות במדרגה הרוחנית הראשונה, זה המצב שאנחנו מדברים עליו בסדרה הזאת. מצד שני אנשים מגיעים למצב הזה עם ההתרשמויות שיש להם מהעולם הזה במצבו הנוכחי.

אנחנו רואים שבשנים האחרונות המערכת הכלכלית הופכת ליותר ויותר ריכוזית, פירמות גלובליות גדולות צומחות על חשבון עסקים קטנים. קונסולידציה, יש ממש חברות ענק שהן יותר חזקות ממדינות, במקום משק שלפי השיטה הנוכחית אמור להיות תחרותי, ולכן התחרות אמורה להטיב עם הצרכן, אנחנו רואים שהקונצרנים הגדולים מחלקים ביניהם את השלל והאזרחים נפגעים.

יש לחברות הענקיות האלה גם השפעה פוליטית דרמטית והן מבצרות את המעמד שלהן וגם המדינה עצמה לא רק הקונצרנים, הולכת ומתחזקת. כיוון שלמשל כמו בקרונה או בדברים אחרים, יש צורך בסופו של דבר באיזה תכנון מרכזי, במעורבות של המדינה בענייני התושבים, וגם כל אחד מגיע עם טראומה משלו מהמדינות הריכוזיות בעבר, ברית המועצות לשעבר, סין, צפון קוריאה. כלומר יש איזושהי טראומה מהנושא של ריכוזיות יתר של המדינה ושל חברות גדולות.

לכן מצד אחד האדם חושש מריכוזיות, מצד שני הוא בודק את הכול לפי הרצון לקבל שלו. אם הריכוזיות טובה לו, אז זה בסדר, אם הריכוזיות מזיקה לו, אז הוא נגדה. ככה כל אחד מאיתנו בודק בגישה אופורטוניסטית את מצבו.

לכן השאלה הראשונה שלנו, עבור המצב המתוקן ההתחלתי לא גמר תיקון, איך במצב המתוקן ייראה המנגנון של הייצור, של האספקה, של החלוקה?

זאת השאלה, המנגנון התוקן? אתה מתאר לעצמך מדינה מתוקנת, חברה מתוקנת, כל מיני סוגי כלכלה ומערכת פיננסית שהכול מתוקן, ואיך זה אז יתנהג בתוך המדינה?

רונן: כן.

אז זה צריך להסתדר אך ורק לפי התוכנית הכללית, שברור שהיא בנויה לפי המערכת הכללית של המדינה וכל המערכות עובדות בהתקשרות יפה זו עם זו, וכולן מסודרות בצורה כזאת שכול המערכות מביאות את כל המדינה למצב המושלם. המצב המושלם כולל גם גשמיות וגם רוחניות יחד, כי אלה בני אדם והם לא יכולים להסתפק רק בזה או רק בזה.

המצב המושלם הגשמי, זה שכל אחד לא מרגיש שום חיסרון במה שהוא צריך כדי להתקיים ולהחזיק את עצמו, משפחה, ילדים, עתיד וכן הלאה. והמצב הרוחני של כל אחד ואחד, שיש לו מערכת שהיא מחזיקה אותו בהתפתחות רוחנית, ובתמיכה לכוון השגת מטרת החיים הרוחניים שלו, ובטוח שיוכל להשיג את זה עד גמר החיים הגשמיים.

זאת אומרת, מתכננים את המדינה, את התוכנית הכללית של המדינה כך, שגם הגשמיות וגם הרוחניות של המדינה יהיו מותאמים זה לזה ועונים על החסרונות של כל אזרח.

רונן: לקראת המצב המושלם הזה, מה צריכה להיות מידת תכנון הריכוזיות בחברה כזאת שמתקדמת בכל הקשור לפן הגשמי, לשרשרת הניהול, האספקה, הלוגיסטיקה, הייצור?

הכול חייב להיות מסודר כמערכת אחת אחידה ולא שעובדים בצורה תחרותית ממש, אלא תהיה תחרות, אבל תחרות כדי שאנחנו נברר את הדברים בכל מקרה ומקרה מה הטוב משתיים, שלוש אפשרויות. אבל בסופו של דבר אנחנו משתוקקים להגיע לתוכנית אופטימאלית וביצוע אופטימאלי.

גיא: לביצוע נכון של מנגנון חלוקה גשמי, יש השפעה על ההתפתחות הרוחנית של החברה?

אני לא חושב שזה צריך להיות. [כל אחד ואחד מקבל ואנחנו] לא צריכים להסתפק ולהרגיש שאנחנו נמצאים במלחציים באספקה הגשמית, אבל זה צריך בכל זאת להיות מלווה בהסבר שזה מה שטוב לכל אחד, אם הוא מקבל את הסל שממליצים לו.

ודאי שבסל הזה יש כל מיני אפשרויות, מי שאוהב את זה ומי שאת זה, כולל תרופות, כולל כלי בית וכולי וכולי כל מיני דברים. אבל בסופו של דבר, הסל הזה כולל בתוכו כל מה שיש לאדם בחיים והוא מרגיש שיש לו הכול, כך שאנחנו רוצים לכוון אותו באספקה הזאת לא לדאוג לחיים, אלא שידאג לחיים הרוחניים שלו.

זאת אומרת, שלאט לאט אנחנו צריכים על ידי האספקה הגשמית, להוסיף לו גם נטל רוחני שזה לא יישאר בצורה כזאת שהוא נמצא בין שמים וארץ, ששום דבר לא לוחץ ושום דבר לא מחייב, ואז הוא חופשי לגמרי. לא, הוא לא חופשי. ודווקא במידה שהוא עובר לקיום הרוחני שבחברה, זאת אומרת לחיבור בכל מיני רמות בחברה, זה מה שאנחנו דורשים ממנו ואפילו האספקה שלו הגשמית היא יכולה להיות באיזושהי מידה תלויה בקיום חובתו הרוחנית בחברה.

גיא: כלומר יש כאן במידה מסוימת, חיבור בין הכרחיות גשמית, לבין החובה למלא אחר ההתפתחות הרוחנית?

כן. נגיד שיש דברים שבהכרח הוא צריך לקבל באשר הוא אדם וחייב להתקיים, אבל יתר הדברים מעבר לזה, מגיע לו בתנאי שהוא כבר משתתף בצורה יפה וטובה ומביא תוספת לחברה בזה שהוא עוסק בחיבור הרוחני.

גיא: אנחנו מדברים על חברה שנמצאת בתחילתו של תהליך התיקון, וסביר להניח שלא כולם יהיו באותה רמה של השתתפות, ואתה תיארת פה תהליך שהוא די מחייב כדי לקבל אספקה.

לא תיארתי תהליך, אני תיארתי את המצב המתקדם מאוד ואיך לעבור מהמצב הנוכחי נגיד, למצב שאנחנו נכנסים לחלוקה צודקת נורמאלית. בוא נגיד מינימאלית לכולם, ונוסיף על החלוקה הזאת יותר ויותר [לפי] ההשתתפות הרוחנית של האדם, ולזה אנחנו צריכים לראות את התוכנית, איך נבצע אותה.

גיא: כאן אנחנו כבר מדברים ברמת החברה, האם אנחנו מניחים שכבר ישנה פה מסה קריטית בחברה, שפועלת לכיוון ההתפתחות הרוחנית הזאת?

כן. זה ודאי שמלווה בהקדם של הפצה מאוד רחבה, מסיבית של החינוך האינטגרלי, של ההכרחיות.

גיא: איך אנחנו בודקים את מידת היעילות של מנגנון החלוקה, במצב המתוקן?

את מנגנון החלוקה אנחנו יכולים לבדוק דווקא בצורה קלה מאוד על ידי משאל עם. יש היום לכל אחד מחשב, או לפחות פלאפון ואז אנחנו יכולים להיות קשורים לכל הכתובות האלה ולקבל מהם פידבק, מה שחסר להם ומה לא ומה הם ממליצים ומה לא. ולא חסר לנו כוח אדם או מכשור, שיעבד את הנתונים הללו.

לא חשוב לנו כמה אנחנו נוסיף לכל אחד ואחד, אלא התלונות שלהם וההוספה כתוצאה מהתלונות, אנחנו נביא להם יותר ויותר אספקה, שהיא צריכה להיות תלויה בכל זאת בהשתתפות שלהם, בחיבור החברתי.

רונן: אם אתה יכול להבהיר שוב, מה הקשר בין זה שאנחנו מסלקים מהאדם את הדאגה לחומריות, כי המדינה, החברה דואגת לזה, לבין זה שאנחנו לא מונעים ממנו את ההתקדמות הרוחנית כדי שלא ירחף באוויר, אין לי דאגות, אני פטור מהכול. איזה איזון יש?

לא, אין לו דבר כזה, אין לו הרגשה כזאת. אם אדם לא משתתף בשום דבר שהמדינה דורשת, הוא לא מקבל כלום. זה לא חינוכי אם אתה תיתן לכל אדם סתם כך מה שכביכול מגיע לו.

רונן: זה ברור. לפני כמה דקות אמרת, שכדי שאדם לא יהיה תלוי בין שמים לארץ הוא צריך שיהיו לו תמיד מצבים, מכשולים. אז אם לא מכשולים גשמיים, כי אנחנו מסלקים לו את מרבית המכשולים הגשמיים, אמרת שכנראה יהיו לו יותר הכבדות או מצבים רוחניים. ככה שומרים עליו כל הזמן במתח?

מטרות רוחניות שהוא יצטרך ללמוד ולהביע בהן השתתפות ולהשתתף בהן ודאי.

רונן: כלומר ככל שיהיו לו פחות דאגות לגשמיות, זה לא אומר שיהיו לו פחות דאגות בחיים, אלא הן יהיו יותר למטרה הרוחנית, לדרך הרוחנית ופחות לדרך הגשמית.

נכון.

רונן: נקריא ציטוט של בעל הסולם מ"הדור האחרון". בעל הסולם כותב לנו,

"טוב לתקן, שלא יהיה שום אדם תובע צרכיו מהחברה, אלא יהיו נבחרים לכך, שיחקרו מחסור כל אחד ויחלקו אותן לכל אחד ואחד. ודעת הצבור יוקיע את התובע לעצמו איזה צורך לאיש גס ומנוול כמו גנב וגזלן של היום. ולפיכך תהיינה מחשבותיו של כאו"א נתונות אך להשפיע לזולתו. כטבע כל חינוך המחשב את זה, מטרם ירגיש חסרונות לעצמו."

(בעל הסולם, כתבי "הדור האחרון")

רונן: השאלה היא, מה ההבדל בין הריכוזיות שאנחנו חיים בה היום לבין הריכוזיות בתנאי החיים של הדור האחרון?

לא הבנתי מה זה ריכוזיות.

רונן: תכנון מרכזי, אספקה מרכזית. מדינה שמעורבת מאוד בחיי האזרחים וקובעת את כל הדברים הגשמיים. גם היום אנחנו בחיים כאלה, אבל היא נתפסת אולי כשלילית. אנחנו מדברים על מצב רצוי, בעל הסולם כותב פה, עד כדי כך שיגיעו אליך לסלון ויביאו לך מה שביקשת. זה ריכוזי וזה ריכוזי, מה ההבדל בין הריכוזיות במצב המקולקל לבין ריכוזיות במצב המתוקן?

אני בכל זאת אצטרך להבין שהמטרה הרוחנית שלי, שאותה אני צריך להשיג, אותו גילוי הבורא שמיום ליום אני מצפה שיתגלה יותר ויותר, זה יכסה לי את כל האופק הרצוי. ומה שיהיה לי במקרר ומה שיהיה לי שם ריהוט בסלון ועוד כל מיני דברים, זה בטח יהיה, אבל אני מבין שהדברים האלה פשוט מלווים אותי בחיים הגשמיים, מה זה חשוב לי כל כך להשתמש בהם? רק לצורך המטרה.

גיא: אנחנו רואים פה שאדם שרואה את המטרה הגבוהה לנגד עיניו, זה מכסה לו על כל דברי היומיום, יש מטרה והדברים נראים יותר שוליים והם פחות לוקחים מהמחשבה. אלו באמת אנשים שהם כבר חזק בתהליך.

לא, אבל אנחנו לא הולכים להכניס אנשים לאיזה פינות. אלא כל משפחה צריכה דיור, דיור יפה, דיור מוגן, עם כל השירותים בפנים, עם כל הדברים שצריך.

גיא: האם את השירותים האלה תספק המדינה, יהיה איזה מנגנון?

כן.

גיא: גם היום אנחנו רואים שהמדינה אחראית לפחות על הנייר, להרבה מהדברים האלה. מה ההבדל המהותי בין המצב היום לבין המצב שאנחנו מדברים עליו?

אז נהיה בתכנית לאומית, שהיא צריכה לספק לכולם בשווה פחות או יותר, מה שאדם צריך כדי לחיות, ולא לדאוג לחומריות שלו, אחרי שהוא נותן לחומריות שלו מה שצריך. והיתר הוא משתתף בכל מיני חוגים, לימודים, פעולות, כדי להגיע לקשר כזה בין כולם, שהוא מביא אותו לכוח השפעה, למטרה עליונה.

גיא: אתה פותח משהו מאוד עמוק. אם נסתכל מבחינה חברתית, זו כבר חברה, זו לא קבוצה קטנה, שעוברת תהליך מאוד משמעותי פה. באותה חברה כלפי המטרה הגבוהה הזאת ישנם פערים, יתכן אפילו מאוד גדולים. יש כאלה שהמטרה ממלאת אותם והם מתקדמים וכל הגשמיות הזאת היא הכרחיות בלבד. יחד עם זאת ישנם אנשים שכנראה יהיו הרבה מאחור בתהליך ההתפתחות הזה. איך אותו מנגנון יכול לגשר על הפערים, כשלא לכל אדם המטרה מכסה את כל האופק בחברה כזאת?

הכול תלוי במדינה, עד כמה היא מתחילה לייצב תוכנית שבסופו של דבר קושרת את כולם לרמת חיים אחת. וודאי שבדרך יהיו שינויים גדולים, בין אלה שחיים בעל מיני מקומות שם, שיכון לדוגמה או שיכון לפשיעה וכן הלאה. אבל כך אנחנו מבינים שלאט לאט אנחנו הולכים להתגבר על כל המצבים הללו. ושמים כוח וכסף, השקעה חברתית לכל השיכונים האלה שצריכים לעורר אותם, להעלות אותם לרמה נכונה.

גיא: וגם עבור אותם אנשים שהם פחות מתקדמים בתהליך ההתפתחות תהיה להם איזו הרגשה שמשהו מאיר להם, שהמטרה מאירה להם ובזה מפצה להם על ההפסד לכאורה ברצון לקבל?

לאותם אנשים שלא רוצים להשתתף עם תכנית הכללית של החברה, אנחנו נתייחס אליהם כמו לעבריינים, ממש עבריינים, ואז נאלץ לסדר אותם כך שהם ישתתפו בכל הלימודים ובהפעלות בעל כורחם עד שיבינו שזה לטובתם.

רונן: אנחנו כמובן לא מדברים על מצב של כאוס, ברור שצריך שיהיה ניהול ושיהיה פיקוח אבל בתחילת השיחה שלנו עמדת על הקשר בין ההתנהלות הרוחנית לבין ההתנהלות הגשמית במדינה כזאת מתוקנת. השאלה היא, האם הקשר הפנימי רוחני לא צריך להתבטא גם בחיצוניות בהתנהלות הכלכלית ההרמונית שמתאימה לחברה מתוקנת, למה צריך פיקוח אם כולם חיים בהרמוניה אחד עם השני?

אתה מדבר על המצב הרצוי או מצוי?

רונן: על המצב הרצוי.

רצוי ודאי יהיה מה שתפנטז, אבל אני מדבר על המצב המצוי.

רונן: אז נגיד מצוי פלוס אחד, מצוי במדרגה אחת קדימה.

המצוי עכשיו שיש לך מלא עיגולים על פני ישראל הקטנה שכל אחד חי ברמה אחרת, ברצונות אחרים, בהכנה לגמרי אחרת לחיים חדשים. אתה צריך להתחיל מדברים שיש לך בשטח.

רונן: בתחילת השיחה הצבנו את הגבולות של השיחה, הגבולות הם שאנחנו כבר מדברים על מצב של אנשים בתהליך הרוחני אחרי הכניסה למדרגה הרוחנית הראשונה, יכול להיות שחלקם במדרגה שלושים וחלקם במדרגה השנייה, אבל הם כולם אחרי המדרגה, הכניסה לרוחניות.

אז אתה צריך לכתוב תנאים שלפי התנאים האלה החברה שלך כבר מתקיימת. זאת אומרת כולם מבינים שצריכים להגיע לחיבור, כולם מבינים שצריכים לעבוד בעבודה פיסית, כולם מבינים שצריכים לעבוד בעבודה רוחנית בחיבור, כולם מבינים שזה תלוי בזה מצד אחד. מצד שני, המדינה מתחייבת לספק להם כך וכך דברים חומריים, גשמיים, וכך וכך דברים רוחניים ומהפלטפורמה הזאת והלאה אז אנחנו יכולים להתקדם.

רונן: בדיוק על הפלטפורמה הזאת אנחנו מנסים לברר, האם אחרי התכנון המרכזי וההחלטה שכך מדינה תנהג, האם היישום בפועל של הייצור, של האספקה, האם הוא חייב להתנהל בצורה ריכוזית כמו שמקובלים כותבים לנו? ממש עד כדי כך שמשאית תבוא ותפרוק לך בסלון את הצרכים שלך, או שלהבדיל מזה, אנשים שכבר נמצאים בקשר פנימי יכולים להסתדר בינם לבין עצמם בלי שהמדינה תארגן את כל המערכת הזאת?

אני לא חושב שזו המדינה, אבל בכל זאת זה יעבוד לפי חוקי המדינה. כמו שעכשיו, אתה מזמין בטלפון או במחשב שלך את האספקה הביתה ואתה לא צריך ללכת לסופר או לאיזה מקום. אתה מזמין כל מיני דברים שאתה צריך, והם מביאים לך אותם הביתה, ומנקים זאת מהחשבון הכללי שלך.

רונן: היום למשל יש לכל אחד מאיתנו רצון להביע את הייחודיות שלו, את האופי שלו גם בדברים גשמיים, לא רק בדברים שקשורים לדרך הרוחנית. הרצון הזה להתבלט בצורה גשמית ייעלם בחברה כזאת?

מה זאת אומרת להתבלט? שיש לך הרגלים שונים מהשכן, ודאי שזה לגיטימי, אבל זה שאתה רוצה נניח מטוס פרטי לעומת השכן, לגבי זה אני לא יודע.

רונן: אני אסביר. בעל הסולם כותב על מידת הייחודיות, שכל אחד יש לו איזו נקודה נפלאה, נטייה נפלאה שאם נבטל אותה אנחנו פוגמים בכל המערכת כולה. פה הוא מדבר ברמה הרוחנית כמובן. במקביל לזה נבראנו ככה שלכל אחד מאיתנו יש אופי ותכונות גשמיות שאולי גם בהם הוא יכול לתרום לחברה. אם החברה ריכוזית אז כאילו אנחנו מוחקים את כל העניין הזה. נניח גיא רוצה להתמקד במחקר, אני רוצה להתמקד בעזרה כלכלית, אחר רוצה להתמקד בעזרה זוגית, כל הדברים האלה נעלמים אל מול מנגנון ממשלתי אחד גדול?

לא, זה מנגנון של אספקה. כדי לספק לכולם רמת החיים פחות או יותר טובה, אחידה, אבל לפי האופי, והטעמים של כל אחד ואחד. על זה בלבד מדובר.

רונן: ואם למישהו מאיתנו יש רצון טוב לתרום לחברה, יש לו רעיון או מחשבה שהוא יכול לעזור או לתרום באספקה יותר טוב מאשר המדינה עושה. הוא פסול מלעשות את זה, או שהוא יכול להביע את ייחודיות שלו גם בזה?

הוא יכול להתכלל עם אותו מנגנון שיש עכשיו ולהשתדל שיקבלו שם את הרעיונות שלו, אבל לא שהוא בעצמו מתחיל להיכנס ולהקים מערכת אספקה משלו.

גיא: אחד הדברים שאנחנו שומעים כשאנחנו מדברים או כותבים על הצורה הזאת, זה שאנשים מרגישים שאנחנו מוחקים את הייחודיות שלהם.

במה? בזה שהוא לא יכול להיות נהג סוסיתא, חשמלאי, או עוד כל מיני כאלה דברים? כל הדברים האלה צריכים להיות, אבל הם צריכים לעבוד לפי המערכת, כך שתצא מזה תועלת לכולם.

גיא: כן, בעצם הקונפליקט שבו אנחנו תמיד נתקלים היום זו מידת הייחודיות של האדם. דיברנו היום בבוקר על קנאה, שמידת הייחודיות של האדם היום באה לידי ביטוי לאו דווקא בכך שיש לי אווירון או איזה רכב יש לי, אלא לדוגמא מה הסטאטוס שלי, מה הטייטל שהחברה נותנת לי. כשאנחנו מדברים על המצב המתוקן, לאנשים יש הרגשה שאנחנו מוחקים להם במירכאות, את דרגת האדם שבהם, את מידת הייחודיות שלהם, ואז השאלה מה יהיה איתי? אתם מיישרים אותי עם כולם ובמה אני אתבטא ואתפתח?

ברוחניות. בגשמיות אין לך לאן להתפתח. אתה רוצה לאכול עוד קילו קרקרים, אנחנו נביא לך, תזמין, אין בעיה, אלא במה אתה רוצה להיות בולט אם לא ברוחניות? בגשמיות, אם אתה הולך ללמוד לנגן על כינור, לך תנגן, אין שום בעיה.

גיא: כן, כי בדוגמה אנחנו תמיד יורדים לשבע ארוחות ביום. אבל זה לא העניין. העניין הוא באמת שאחד רוצה להתפתח במוזיקה, אחד רוצה להתפתח במושכלות, ואנחנו די מבטלים את זה.

לא, מי אמר לך לבטל? אתה יודע אפילו ברוסיה ששם קצת רצו לעשות לפי המודל הזה, כמה הזדמנויות היו לכל אחד ואחד להתפתח במוזיקה, בתרבות, בחינוך, בשחמט, בספורט, והכול היה חינם, אני בעצמי השתתפתי בזה.

גיא: אז הייחודיות של האדם בחברה מתקדמת תוכל לבוא גם לביטוי מבחינה גשמית, כלומר יש מקום גם לייחודיות כזאת?

לכל אחד.

רונן: בציטוט מספר 2 בעל הסולם כותב לנו ב"כתבי הדור האחרון", קצת קיצרנו אותו אבל המהות של הדברים ברורה. הוא כותב ככה:

"תחילה, יש לעשות מוסד קטן, שרוב ציבורו יהיו אלטרואיסטים.. דהיינו, שיעבדו בחריצות.. וכל אחד ואחד יעבוד לפי כוחו ויקבל לפי צרכיו.. וכל הנכנס במסגרת הקומוניזם, יהיו להם תכנית אחת והנהגה אחת עם המרכז, ויהיו כמו עם אחד ממש לרווחים, להפסדים ולתוצאות."

אנחנו קרובים לסיום התוכנית, ורציתי לשאול מה ההרגשה הזאת של עם אחד ששותפים לרווחים להפסדים ולתוצאות?

אני חושב שאלה דברים עמוקים מאוד ורחוקים. הם עדיין לא נמצאים לפנינו. כשעל ידי חינוך אנחנו נרגיש שאנחנו באמת תלויים כך זה בזה נגיד כמו מערכת באיזה קיבוץ או באיזה מקום סגור שכולם מבינים איך הם חיים, ועד כמה הם תלויים זה בזה, אז כבר אפשר להתחיל לארגן כזה יחס לחיים. זה עניין של תהליך.

גיא: כשאתה מסתכל על החברה, והמצב שבו היא נמצאת היום, ואתה מסתכל על המדרגה הבאה שאליה החברה צריכה להגיע. איך אתה רואה את המדרגה הבאה של החברה בכללות, מבחינת הרגשה משותפת, דאגה משותפת?

איך זה יקרה עכשיו בעולם? אני חושב שיש כבר הזדמנות לחלק מסוים מהתעשייה, מהניהול ומהחינוך, לעבור למצב כזה. נניח 20%, 30% מהתעשייה, מהניהול וממערכת החינוך יכולים לעבור למצב כמו שאנחנו מדברים, וכך נקדם אותם. נלמד מהם מה טוב, ומה רע, איך עושים את זה וכן הלאה, ואחר כך אפשר יהיה להרחיב.

גיא: מה נחשב למצב כמו שאנחנו מדברים, מה המהות שלו?

מה המהות שלו? שאנחנו משתדלים להכניס את האנשים האלו להרגשת שיתוף, כך שהם לא דואגים למחר, אבל תמורת זה הם משתתפים במערכות שבנינו להם.

גיא: כלומר מדובר פה כבר על גופים לא קטנים, אם אני מבין אותך נכון, אתה אומר שכבר תהיה להם מוכנות להיכנס לתהליך חינוכי לצורך העניין?

כן.

רונן: טוב, בעצם כל מה שאנחנו עושים בסדרה הזאת, זה לקחת בעזרתך את המצב המתוקן וממנו לנסות לחזור, כמו שמהנדסים עושים, כשמפרקים מוצר שלם, ומנסים להבין את הטכנולוגיה שלו כדי לבנות אותו, או מוצר דומה לו.

אני מקווה שהתקדמנו עוד צעד לקראת הבירור הזה. אני רוצה להודות לך הרב ד"ר מיכאל ליייטמן, לך גיא, ולצופים תודה שאתם איתנו, נתראה בפרק הבא.

כל טוב ובהצלחה.

(סוף התוכנית)