הפיתרון
שיחה 53
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.05.15 - אחרי עריכה
גיא: היום אנחנו נרצה לדבר על הכסף כמילוי רוחני. אנחנו נגענו בזה בתכניות קודמות ונרצה היום לדבר עליו מזווית לא של מה יהיה בעתיד, אלא של מה זה עושה היום, ומה השורשים הרוחניים של הכסף הזה. ואנחנו נפתח עם ציטוט מתוך הספר "הכלכלה על פי חכמת הקבלה וחוקי הטבע".
"הבעיה היא שהכסף הוא המילוי הרוחני של האדם האגואיסטי, כי מה יש לו חוץ מזה? הבעלות על הכסף היא הסיפוק הפנימי שלו. אם יש לו כסף בכיס, אז בתמורה הוא רוכש מעמד חברתי, כבוד, יראה כלפיו, הערכת החברה ועוצמה. הבעלות על הכסף מאפשרת לאדם לא רק לקנות יותר ולחיות ברמת חיים גבוהה יותר, אלא היא מקנה לו לתפיסתו חופש. לכן הכסף מהווה סיפוק פנימי, סיפוק רוחני עבור האדם האגואיסטי.
אדם כזה יודע שגם אם אין לו כסף, אז הוא יכול לרכוש את תחושת הסיפוק הזאת מהכסף. אבל מדובר על משוואה מעוותת שהנזקים שלה לאנושות מורגשים במיוחד היום." ההרגשה הזו של מילוי, ביטחון וחום צריכה לבוא מהחברה, לכן כסף הוא כוח שסותר ופועל נגד החיבור.
כן, זה ברור. אלא מה יש כאן עוד להוסיף? אם יש לי כסף, אני לא זקוק לאף אחד. לא זקוק, הכוונה היא שאני לא דואג ליחסים שלי עם אף אחד, אני עצמאי. אני לא תלוי באף אחד כביכול, כי את הכול אני יכול לקנות, ואת הכול אני יכול לעשות נגד הרצון של כל אחד ואחד, כי אני קונה אותו.
אופיר: רצינו קצת לברר את המקום הזה של כסף בחיי החברה המודרנית, בתרבות המודרנית. אבל קודם כל מאוד התפעלנו מהנוסחה שאומרת "הכסף הוא המילוי הרוחני של האדם האגואיסטי". מה הכוונה? איך יש גם מילוי רוחני לאדם אגואיסטי?
"רוחני", הכוונה היא שהוא ממלא את הכול, אוניברסאלי. איזו רוח יש לאדם האגואיסט אם הוא עדיין אגואיסט? אגו זה הרצון ההפוך מרוחניות. רוחניות זו השפעה ואהבה, רוחניות זה מישור שהוא למעלה ממישור האגו, זה עולם הפוך. זה אותו האזור הנסתר מהמציאות ששם החוקים הם כולם פועלים בצורה הפוכה, כמו עליסה בארץ הפלאות.
הפיזיקאים מגלים את זה מתוך דבר והיפוכו. והבעיה שלנו שאנחנו לא מסוגלים לעשות זאת, מפני שבשביל זה אנחנו צריכים להתהפך, כדי להבין ממש מה זה נקרא "העולם הרוחני". אלה הם חוקים הפוכים. הכול פועל בצורה הפוכה, בנתינה, בהשפעה, באהבה, בכמה שיותר לתת, לתרום, ומזה יש לי מילוי. המילוי שלי הוא מזה שאני נותן לכולם, ממלא את כולם. אז כדי להרגיש את זה אני חייב להשתנות, לכן אנחנו באמת לא יודעים איך אפשר להתקיים נניח בלי כסף.
"כסף" זה אצלנו מהמילה כיסופא, לכסות, שזה כיסוי אוניברסאלי, מילוי אוניברסאלי לכל התשוקות שלנו. את מה שאנחנו לא יכולים לכסות בכסף זה בעצם רק את המוות, כל היתר, גם למוות באיזו צורה יש אקוויוולנט, שווה ערך של המטבע.
אופיר: מה זאת אומרת "מילוי לכל התשוקות שלנו"? האם אתה מדבר עכשיו על המערכת הרוחנית? כמה כסף, כיסופא?
על העולם הזה אני מדבר וודאי. בעולם הרוחני רק הנטייה שלי להשפעה, לאהבה, היא מכסה לי או ממלאה לי את כל התשוקות, הרצונות. בעולם שלנו זה רק קבלה. איך אני יכול לקבל את כל מה שאני רוצה? רק כשיש לי כיסוי על הדרישה שלי, שזה הכסף.
גיא: בעולם שלנו יש כל מיני כאילו סיסמאות, "שיש דברים שאי אפשר לקנות בכסף", ואילו אתה אומר שזה הכול מעטפת עדיין.
אי אפשר?
גיא: יש כאלה סיסמאות, "שיש דברים שאי אפשר לקנות בכסף.".
אלה סיסמאות.
גיא: הן לא באמת.
אופיר: למי שאין כסף, אומר כך.
גיא: אנחנו דיברנו בתכנית הקודמת גם על הקושי של הציבור לקלוט את ההסברים שאנחנו מנסים להעביר לו. ואז כמו שקראנו בציטוט, הכסף יכול ממש לעוור את האדם ולסתום אותו. בהמשך לזה נולדה השאלה, איך מתגברים על המילוי שהכסף מספק לאדם? כי לדעתנו, זו הסיבה שבמידה רבה לא שומעים את ההסבר שלנו.
מגיעים למשבר ורואים שהכסף מפסיק להיות המילוי האוניברסאלי, אקוויוולנט, שווה ערך האוניברסאלי לכל דבר. ושאנחנו כבר לא מסוגלים על ידו להגיע למילוי הרצונות החדשים שעכשיו מתגלים באנושות, כי מתגלים כאלו רצונות שלא יעזור לנו הכסף. וודאי שחלקית עדיין כן, אבל אתה רואה אנשים נכנסים ללקיחת סמים, לדפרסיה, נוסעים לדאעש להיות טרוריסטים, הולכים להתבודד, מתאבדים, לא רוצים להתחתן, יש להם מיני תשוקות כאלו שהם לא יכולים למלא את זה בכסף.
אני מדבר במיוחד על אירופה, שכל איש צעיר, גבר או אישה בסופו של דבר יכולים לבטא את עצמם בתרבות, בחינוך, במדע, במה לא. ואילו הרצונות שבהם הם לא כמו שחשבו אבותיהם, ההורים שלהם שהכינו להם אוניברסיטאות, תיאטרון, קולנוע ומה לא. פתאום קם דור חדש שהוא לא רוצה שום דבר מזה, כי הוא לא מרגיש שזה ממלא אותו. הוא מחפש או בסמים, או בטרור, או במשהו. אני מדבר על תופעה שהיא הולכת ומתגברת, למרות שהיא עדיין לא ממש מכסה את הכול.
אבל אנחנו בכל זאת רואים שהרצון האגואיסטי שלנו שקובע לנו את כל ההתפתחות, בזמן האחרון הוא מתפתח בצורה איכותית חדשה, שהוא רוצה משהו שנמצא מעבר לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.
הם לא כל כך צריכים את זה. הם יכולים לצרוך דברים הכרחיים כדי להתקיים, אבל הם מעדיפים לא להיות עשירים. בכסף אנחנו מבינים שאפשר לקנות הכול. הם לא צריכים. הם לא רוצים לבזבז את החיים שלהם כדי להשיג כל מיני דברים, זאת אומרת, במה שיש לפניהם בעולם הזה ונמצא כמו, "קח ותהיה מרוצה ושמח", הם לא מוצאים את המילוי, ולכן הכסף הוא כבר לא שווה ערך לכל דבר.
גיא: כשעשינו את ההכנה לתכנית הזאת, עברנו על כל מיני תופעות שמקבלות ביטוי היום, ויכולות להתאים לדברים עליהם אנחנו מדברים בחכמת הקבלה. לדוגמה, היום ידוע שיש איזו תופעה בה רואים שגם אם לאדם יש יותר צרכים חומריים, בסופו של דבר הוא תמיד מגיע לאותה נקודה, כי הפער הזה בין מה שהוא רוצה לבין מה שיש לו, תמיד נשאר אותו דבר. יש כל מיני מחקרים שמשווים בין אנשים שזכו בלוטו לעומת אנשים קטועי גפיים, ומראים שלאורך זמן זה נהייה אותו דבר. אתה חושב שתהיה בעתיד הקרוב איזו הבנה שהפתרון למשבר הנוכחי הוא לא בכסף. שהכסף יפסיק לסתום את העיניים שלנו לחיבור?
אני חושב שקודם כל אנחנו צריכים להבין, וברור גם לכם שכל החברה היא כמו פירמידה, וגם התשוקות והמילויים שלנו הם כמו פירמידה. נניח כמו מסלו שכתב, וכך זה גם בחכמת הקבלה, שהכול הוא לפי פירמידה, ולכן אנחנו יכולים לראות איזו תופעה, אבל היא עדיין לא תופסת את המסות דווקא, כי עד שזה מגיע אליהם, זה מגיע מאוחר מאד.
אבל אין ספק שהרצון של האדם הוא מתפתח בצורה לא כמותית בלבד, אלא איכותית. וכשהוא מתפתח איכותית, אז הוא מגיע אל מעבר לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אלא הוא כבר רוצה משהו מעבר לזה. ומעבר לכל הצריכה הזאת יש לו שאלה על מהות החיים, "בשביל מה אני חי".
אנחנו רואים כנראה את כל אלו הנמצאים נניח בדפרסיה, בייאוש, בצריכת תרופות. מדברים על התופעה הזאת רק לפי כמה שאנחנו מבינים אותה מביקורי החולים. אבל על כמה אנשים שנמצאים סתם בדפרסיה חלקית או יותר, בצריכת סמים אנחנו לא מבינים ולא יודעים, כי הם לא מגיעים לרופא. אז יוצא מזה שהמספרים הם כבר גדולים מאד.
גיא: בפירמידת הצרכים של מסלו משנת 1954 הוא אמר, שלצורך הכי גבוה של המימוש העצמי, אף אחד לא מגיע. זה נאמר לפני יותר משישים שנה. עד היום עדיין אנחנו מדברים על הכסף שהוא סותם אותנו מלהתקדם הלאה, למה זה קורה?
האגו שלנו הוא עדיין לא התגלה לגמרי. מחכמת הקבלה אנחנו לומדים שכל תופעה שהיא מתגלה, יש לפניה כמה תחנות, כמה שלבי ההתפתחות שלה, של התופעה הזאת שהיא מתפתחת בתוך האדם, והאדם עדיין לא מרגיש. כמו שאני נניח לפני איזו מחלה, שפעת או משהו, ואז אני מרגיש קצת לא טוב, יש לי איזו הרגשה לא ברורה, ואחר כך כבר התפרצות. זאת אומרת, יש תקופה כזאת לטנטית, חבויה, ואני חושב שזה גם מה שקורה לנו היום.
בחברה שלנו יש כבר הרבה תופעות מהשלב העתידי שיתגלה. זה כבר נמצא ואני מזהה את הסימנים האלה פה ושם בחברה, באנשים שהם די במבוכה, הם לא יודעים איך לסדר את החיים שלהם. הם גם רואים כבר שהכסף לא ימלא אותם לגמרי, שהם צריכים עוד כל מיני דברים.
לפני שלושים, ארבעים שנה ועוד, לא חשבנו על זה. משנות השישים נניח של המאה שעברה, אז התחילו התופעות האלה להתגלות. אבל אלו היו גילויים כאלה קטנים רק באירופה בכמה מקומות, בין הצעירים. אבל היום זה די נפוץ, רואים את זה.
הדור הצעיר הוא לא מרגיש שהכסף זה הפתרון לכול, הוא לא מרגיש את זה. מתוך זה שהחיים שלנו הם חיים חומריים, אנחנו צריכים הרבה דברים. לא חשוב באיזו פילוסופית חיים אנחנו נמצאים, אנחנו עדיין צריכים דברים בסיסיים, לכן עדיין נראה לנו שכסף הוא המלך, הוא השולט.
אבל זה בהחלט מאין ברירה, ולא מרצון האדם ממש. אנחנו רואים שהאנשים לא רוצים להתחתן, לא כל כך רוצים להביא ילדים, זאת אומרת, במקום לרוץ אחרי הכסף, הכיסוי הזה לכל דבר שיהיה להם, הם מעדיפים להקטין את הצריכה שלהם ולהיות פחות תלויים בכסף, פחות לרוץ אחריו.
איגור: הזכרת פה את דור הסמים של שנות ה-60 שלאנשים הצעירים הייתה באמת איזו נטייה ללכת כנגד הממסד, כנגד הכסף, צבירת ההון. זו הייתה נטייה די טבעית. אחר כך האנשים האלה הפכו לבנקאי ההשקעות הכי מוצלחים.
זה לא סותר זה את זה.
איגור: רציתי לחדד פה את השאלה. היום אמרנו שבין הסיבות לכך שאנשים מתנתקים זה המשבר, המשבר שהוביל את האנשים לעשות את זה. כלומר זה לא הרצון הטבעי של אדם שצמח עכשיו להתנתק מהכסף, אלא רצון שבהכרח הביא אותנו למשבר?
אני לא מבין. אם זה לא הרצון הפנימי, אז לפי מה האדם פועל, מה מניע אותו?
איגור: השאלה שלי היא כזאת, האם זה שיש התנתקות של הדור הצעיר מהכסף, מהרכוש, זה בא כתוצאה מהמשבר הכלכלי שאין להם ברירה והם מחפשים מילויים אחרים בשיתוף, בחיפוש אחרי משמעות החיים. או שזאת תוצאה של העלייה המסוימת בהתפתחות האדם?
זאת אומרת, או שזה המצב הפנימי של האדם, או שזה המצב הסביבתי.
איגור: ומה מבטיח שהאנשים האלה שמדברים היום על שיתוף, בעוד עשרים שנה לא יהפכו לבנקאי השקעות כמו שקרה בעבר. במה הפעם זה שונה ביחס לאותם שנות ה-60 של המאה שעברה?
קודם כל אני לא הייתי אומר ששנות ה-60 עבר להם לגמרי. רובם נשארו מסכנים עד מותם. עד כמה שאני מרגיש את התופעות האלה, הם לא כל כך סיימו את החיים שלהם יפה. הממשלות והמדינות השקיעו בהם המון כדי להחזיק אותם באיזו צורה בגיל מבוגר, כי הם נשארו ללא מקצוע וחיו מעזרה סוציאלית. זה דבר אחד.
דבר שני, אני לא חושב שקורה כאן משהו בעולם שלנו שהוא לא נובע מתוך פנימיות האדם, מתוך פנימיות הצריכה שלו. הרצון שלו משתנה והוא לא מוצא סיפוק בכל הדברים החומריים שאתם כל הזמן אומרים לו "תקנה, תקנה" כי אז אחרת הכלכלה שלכם לא ממש זזה, לא נותנת מספרים שהם משביעים את הרצון. הוא לא כל כך מעוניין בזה, הרצון משתנה, אנחנו לא יכולים עם זה לעשות כלום.
אלא כאן זו תופעה עמוקה פסיכולוגית בתוך האדם, שבניגוד לכל המכונות או החיות הוא משתנה. אני חושב שזה דבר טבעי שיהיו לו חסרונות, רצונות, הרגשת חוסר בדברים יותר נעלים.
גיא: אתה אומר שההתנתקות מכסף זה ממש רצון חדש שמתגלה, ולא איזה עיוות של הרצון המקורי שאנחנו לא יכולים למלא אותו?
לא, גם אין עיוותים. על הרצון האדם לא יכול לעשות כלום. רצון שמתפתח בנו הוא נתון בסיסי, הוא מגיע לנו מהטבע. אנחנו יכולים לקלקל אותו, אנחנו יכולים לעשות אתו משהו זמני באיזו צורה חיצונית. לא לתת לו תנאים להתקדם איך שהוא רוצה. זאת אומרת, לא לתת לו להזדרז להשתנות. אבל בכל זאת הרצון הזה הוא יגדל בנו ויפרוץ. אנחנו רק מתוך הרצון מתקיימים, מתוך הרצון הפנימי, ואנחנו הגענו למצב שבו נניח שהאדם מגיע לסיפוק. אנחנו יודעים שאחרי הסיפוק שיש לו, הוא בזה גומר את השלב הזה של התפתחות הרצון. יש לו משהו חדש.
אופיר: בציטוט קראנו שהכסף הוא כוח שסותר ופועל נגד החיבור?
בוודאי.
אופיר: אז איך מתגברים על הבעיה הזאת. איך בהסברה שלנו שאנחנו מנסים להעביר את המסר, אנחנו מתגברים על זה שאם עדיין תשאל את המסות, את ה99% "מה אתם רוצים", הם יגידו לך שעוד קצת כסף היה עושה אותם יותר מאושרים.
לא רק זה, אלא שהוא היה מכסה את הכל.
אופיר: כן. אז אנחנו רוצים לשאול באמת, אם הכסף פועל נגד החיבור, איך אפשר להתגבר על זה?
בשביל מה אתה צריך חיבור? בעולם שהכסף עדיין מכסה את הכל, בשביל מה אני צריך להתחבר.
אופיר: אני שואל עלינו מצד המפיצים, יש לנו איזה מכשול שהוא כסף. אנחנו מנסים להביא חיבור, אך יש לנו איזה דבר שנקרא "כסף" שפועל נגד. איך אנחנו מתגברים על המכשול הזה?
אנחנו לא צריכים להתגבר. אתה מדבר על האג'נדה שלנו שאנחנו רוצים להפיץ כבר את השיטה שלנו. שהחברה העתידה הזאת, היא חברה שמחוברת מעל הכסף ומעל הכל.
אופיר: תלוי באיזה רמה, יש לנו הרבה רמות. אנחנו רוצים להביא חיבור, יש מושג שנקרא כסף שהוא עומד בדרך. אנחנו צריכים להתגבר עליו כדי להגיע ללב האנשים, לשכל שלהם?
לא. אני לא רואה שזה סותר זה את זה. אנחנו אף פעם לא באים ולא נלחמים בכסף, אנחנו רק מסבירים שאחרי כל התקופה האגואיסטית הזאת שהגיעה, עכשיו הטבע שפועל לפי התוכנה שלו הפנימית, מעורר בנו תשוקה לדברים אחרים יותר גבוהים, לאידיאלים בוא נגיד, למשהו שאי אפשר לכסות בכסף. מתפתחים בנו כאלו התשוקות, רצונות, שהם דורשים רק מילוי רגשי, רוחני, ואתה לא יכול לסתום אותו בכסף, לא יכול.
אתה תיתן לאדם כמה שאתה רוצה, הוא לא ימצא את המילוי לחסרונות החדשים בעולם הזה, לא בזה שיטייל בכל העולם, יקנה וישכור, לא ביצירות שלו, לא בכלום. הוא מתחיל להרגיש שהרצון שלו יוצא מגדר העולם.
זה לא בבת אחת, כי אנחנו אלפי, אלפי שנים התפתחנו על ידי הרצון האגואיסטי לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, שכסף היה מכסה את הכל. הוא לפחות היה מכסה את הרצון לאוכל, מין, משפחה. ועושר זה נניח הכסף בעצמו, אמנם שיש כאן גם מרכיב רוחני. וכבוד כמה שאפשר וכמה שאי אפשר לקנות בכסף. ומושכלות זה כבר יותר מכסף. אבל בכל זאת אנחנו כמו שהתפתחנו אלפי שנה בהתפתחות האגואיסטית, אנחנו עכשיו נמצאים בתפר, בקו כזה שמכאן והלאה נראה לנו שהאגו שלנו סותם אותנו, ודווקא לא נותן להתפתח.
עכשיו מתחיל להתפתח כבר משהו בנו שנקרא "אדם" שהוא מחפש התפתחות פנימית, התפתחות שהיא מעבר למה שאנחנו רואים כאן. הוא כאילו רוצה לעבור למהות החדשה.
גיא: זו בדיוק הנקודה שהועלתה. השלב הבא בהתפתחות זה להביא אותנו לרצון פנימי, לחיבור בינינו. זאת התכנית שאנחנו מדברים עליה. אנחנו רוצים לבוא לאנשים ולהגיד להם בואו נתמקד בחיבור, נעבוד על החיבור. מגיעות כל הסיסמאות שלנו "תתחברו תרוויחו", ואז מגיע המחסום הזה של הכסף, "איזה תתחברו תרוויחו. תביא כסף שאנחנו נרוויח, מה אתה מבלבל לנו את המוח עכשיו". כלומר, הכסף מונע לעבור לשלב הבא לפי תכנית ההתפתחות.
זה לא מונע. אנחנו צריכים לעבוד לפי הרצונות שלנו עדיין. אם עדיין הרצונות האלה חיים בתוך האדם, אתה לא יכול לעשות כלום. אנחנו נמצאים בזמן של התפתחות המשבר, נראה איך שהוא מתפתח, ובהתאם לזה אנחנו נוכל להגיש לאדם את התנאים החדשים של החברה החדשה. אבל עכשיו זה עדיין מוקדם לבוא אליהם ולהגיד, "עזוב את הכסף אני אתן לך כאילו תוכנה אחרת של ההתפתחות".
איגור: למה כשאנחנו מביאים כסף ביחד עם חיבור ואומרים "תתחברו תרוויחו" כלומר תקבלו יותר כסף אם תתחברו. עדיין הדחייה מהחיבור יותר חזקה ממשקל הכסף?
בוודאי, כי זה אנטי אגו. זה נגד האגו שלנו.
(סוף השיחה)