"שלבי הסולם"
על כנס "קבלה לעם" העולמי - הזרימה היומית
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 11.10.10 – אחרי עריכה
משה: היום אנחנו רוצים לברר נושא מרכזי מאוד בחיים שלנו. כשאנחנו מדברים על ''הכנה לכנס'' או בכלל על החיים שלנו בלימוד הקבלה, אנחנו ממליצים בכדי להתקדם רוחנית על צפייה בשיעור בוקר שאתה מעביר, אחרי זה להיכנס לבלוג שלך ולקרוא את התכנים, ובסוף להיכנס לסטימולטור ולשאול את עצמנו את השאלות. היום נברר מה חשיבות ההכנה לכנס ובכלל כלפי ההתקדמות הרוחנית. אתה מדבר על דינמיקה שקורית במהלך אותו יום, על ''זרימה יומית''. מהי הזרימה הזאת?
כשאני יוצא לשיעור בוקר, אתם יכולים להעיד שאני לא יודע מה אנחנו נִלמד. לפעמים בשבילי אלו הפתעות לא כל כך נעימות, כי אני מרגיש שאולי לא בחרו בדיוק בחומר המתאים הנכון לאותה רוח שאנחנו חווים כולנו יחד גם כאן וגם בכלי העולמי שלנו בכל הקבוצות בעולם. אבל בדרך כלל, יאמר לזכותם של מארגני השיעורים, הם כן קולעים למטרה והם מסדרים את השיעורים, את הנושא, כל דבר שאנחנו לומדים בצורה הנכונה. ואם כך יום יום אנחנו מרגישים את ההתקדמות, כי כל יום בא אחרי אתמול וממשיך אותו ומעלֵה אותו לדרגה של היום וגם כל יום הוא ההכנה למחר, ומהיום למחר יש לנו עוד הרבה דברים באמצע.
אני מתחיל בערך בעשר בבוקר, אבל עוד לפַני אנשים כבר מתחילים להכין את הבלוג שלי, שאמנם נקרא "שלי" אבל אנחנו מבררים יחד את הנושאים האלו בשיעור בוקר, ואחר כך יש המון אנשים שעובדים כדי להוציא משם כל מיני נושאים. אני כבר מקבל חלקים בנויים ורק עובר עליהם ומסדר אותם. כי שפת הדיבור ושפת הכתיבה הן לא אותה שפה, ואני יודע מה רציתי להגיד ואולי לא כל כך הצלחתי להגיד בזמן השיעור בעל פה, ובכתב אני יכול אולי לעשות את זה יותר מדויק.
ולכן אני עובר על כל החומר בבלוג והוא ממש יוצא כאילו מתחת ידי, על אף שלפַני כבר עבדו הרבה אנשים כדי להכין לי את החומרים, וזה לזכותם ואני מודה מאוד לאותם אנשים מכל העולם, שכבר בזמן השיעור, משלוש בלילה הם יושבים וממש תופסים את הדברים העיקריים ומיד מסדרים ורושמים אותם, חותכים אותם וכן הלאה. מדובר בהרבה אנשים, כי זה יוצא בהרבה שפות. ולכן יוצא שהבלוג כולו נעֵמד במהלך היום. יש בלוגים שמסיימים לתרגם אותם רק בערב והם מממתינים כבר למחרת לבלוג חדש בהשהייה של עשר, שתים עשרה שעות אחרי הבלוג שלנו או אחרי שיעור בוקר שהסתיים, כלומר יש לנו כזאת זרימה של הטקסטים.
חוץ מזה מתקיימות כאן באולפן שיחות, וכמעט יום יום ולפעמים פעמיים ביום יש לי צילומים. ובערב יש שיעור בקבלה או הרצאה פעם בשבוע. בכל הדברים האלה אנחנו אומנם מעלים כל פעם נושא חדש, אחר, או שאני עונה על שאלות כמו בתוכנית "שאל את המקובל", אבל גם שם אני בכל זאת נמצא באותו מצב הרוח. לא ''מצב רוח'' כמו שאנשים אומרים, אלא באותו מצב של הרוח שהיה לנו כבר משיעור הבוקר וממשיך הלאה, ולכן גם זה נכלל בעצם באותו יום.
אם כך, יום, עשרים וארבע שעות עד שיעור הבוקר הבא, מתקיים בכל מיני אופנים, גם מהסטימולטור ודאי שעושים אחר כך מהשאלות של הבלוג וכל החומר הזה, וכך יוצא בסופו של דבר מין גלגל שנע לאותו הכיוון בכל מיני אופנִים, ומתקדם. לכן אני חושב שאנחנו לא יכולים להתנתק מזה.
כשאנחנו ממליצים לאנשים להתקדם לקראת הכנס ולהיכנס לכל התהליך הזה, ולקרוא חומר במידה שהם מסוגלים, בנוסף לחומר של הכנס עצמו, אנחנו רוצים לקשור אותם לרוח שלנו, למצבי הרוח שלנו, שכך אנחנו מגלגלים אותם, וכך מגיעים לכנס.
כי בסופו של דבר החומר הוא לקראת הכנס, הדיבורים, השאלות והתשובות, הכול לקראתו. ולכן כדאי מאוד למי שרוצה להכין את עצמו וליהנות במלוא העוצמה מהאירוע הגדול, הקדוש הזה, להיות מוכן ולעשות את זה איתנו יחד.
בנצי: אתה בעצם מזמין את הצופים שלנו ואת הגולשים שלנו באינטרנט, בכלל כל מי שאתה פוגש אותו, למושג הזה שנקרא "זרימה יומית". לכל אדם יש סדר יום משלו והזרימה שלו, אבל אתה מתאר משהו גבוה שאתה קורא לו "זרימה יומית" שמקיף את כולם.
אני יודע רק דבר אחד, יש לי אלפִי תלמידים בכל העולם, ואם הם רוצים להיות באותה רוח איתי אז הם צריכים להתקשר לאותן התוצאות שיוצאות מתוך רוחי בכתב, בעל פה, בווידאו או באודיו, ולכן אני מזמין אותם להיות באותו התהליך. זה נקרא ללמוד יחד, להיות יחד, להתקשר יחד במידה שכל אחד מסוגל לפי יכולתו.
אנשים נמצאים בזמנים שונים על פני כדור הארץ מאוסטרליה, דרך אירופה, אפריקה לצפון ודרום אמריקה, אנשים נמצאים בעבודה בכל מיני עסקים, בבעיות אישיות, זה ברור, אבל בכל זאת הם יודעים שמה שעכשיו יוצא בשיעורים שלי ובבלוג שלי, זה בעצם אני, והם יכולים תמיד להתקשר.
בנצי: לפני התוכנית נכנסתי וקראתי בבלוג, עניתי על כמה שאלות בסימולטור. מה בעצם קרה כאן?
אתה נעשית קשור לכל אלו שרוצים להיות יחד ורוצים להיות יחד סביבי. כך זה קורה, כי מאיפה באה המדיה הזאת? בסופו של דבר היא באה ממני. אמנם אנחנו מתבססים על מקורות אוטנטיים כמו בעל הסולם ורב"ש, ספר הזוהר, ספרי האר"י, אבל כולה באה ממני. ואז אנשים שעוקבים אחרי המדיה הזאת, לפי החשיבות קודם כל זה שיעור בוקר, אחר כך הבלוג, אחר כך הסטימולטור ואחר כך צילומים נוספים, צפייה בערוץ "קבלה לעם", שיעור ערב וכן הלאה, בסופו של דבר הם יודעים שהם יכולים להתקשר לזה ולהיכנס לתוך הזרם.
בכוונה השנה גרמתי לזה שתהיה ''זרימה יומית'' ולכל אחד ואחד תהיה אפשרות להיכנס לתוך הזרם הזה, להיות איתו קצת, ולצאת שוב לחיים. קצת להיכנס ולטבול בו, ושוב לצאת לחיים.
משה: אנחנו מדברים על האמצעים להתחבר לאותה זרימה, מה הדבר שזורם, מאיפה הוא נובע ומה מתחדש כל יום?
הוא נובע מכל המדיה שלנו, במיוחד מה שאנחנו יוצרים בשיעור בוקר.
בנצי: אבל לאן זה הולך? האם זה גל שמתקדם לאן שהוא?
הוא מתקדם ליום הבא, לעוד יום ולעוד יום, וכך עד גמר התיקון.
משה: מה המקור שלו?
המקור שלו הוא בעיקר ספרי בעל הסולם ורב"ש, בנוסף לספר הזוהר וכתבי האר"י.
בנצי: מה המקור של הזרם?
המקור של הזרם הוא מה שאנחנו מייצרים יחד בשיעור בוקר, כל התלמידים ואני יחד איתם. הוא המקור של הכול. שיעור הבוקר שבו כולנו יושבים, קוראים כתבי מקור, דנים ורוצים למצוא שם, להוציא משם את כל רוח החיים הרוחניים שלנו, הם בעצם המקור לכל הזרימה הזאת, ואחר כך אני ממשיך עם זה לכל היום.
מה שאנחנו יוצרים שם, אני לא עושה את זה לבד, אלא בהתאם לקהל שנמצא לפַניי כך אני מדבר. אני מרגיש את הקהל שנמצא באוקראינה, ברוסיה, בגרמניה, בארצות הברית, בדרום אמריקה, באפריקה, ביפן, בסין, באוסטרליה, בכל מקום, כולם נמצאים לפנינו, אנחנו מרגישים את החברים שלנו, הם שואלים שאלות, אנחנו רואים אותם על המסכים, אני מרגיש אותם יום יום, וכבר חש הרבה שנים אותה תוצאה, אותה תופעה, ואנחנו מייצרים יחד, על הכלי שלהם יוצא החומר. אם היו תלמידים אחרים, אז החומר היה יוצא בצורה אחרת לגמרי, הייתי אולי מדבר אחרת, אני לא יודע איך, אבל ממש כך, כך אני מרגיש. כשאני בא לשיעור אני לא יודע איזה שיעור יהיה, אני לא יודע מי ומה, אלא אני מתחיל להרגיש אותם, אני שומע את המקור, ואז אני יוצא כמַעבר בין המקור אליהם, קושר יחד את שני הדברים האלה.
לכן הזרימה הזאת כשהיא יוצאת היא היצירה שלנו, לא שלי, וביצירה הזאת אנחנו רוצים להמשיך. כך מיום ליום אנחנו עולים, כלומר מה שהיה היום בבוקר שאז עלינו לאיזו רמה, מחר בבוקר זו תהיה כבר רמה אחרת, ומחרתיים עוד יותר. זה לא אני שמסביר, אלא יחד אנחנו עולים מִדרגה לדרגה, ואני מרגיש מהם תגובה. אני לא יכול לקפוץ מִדי, אומנם הייתי רוצה יותר, אבל אני נותן לפי המשתמשים.
משה: הרבה מהצופים שלנו לא יכולים להתחבר שלוש שעות ביום לכל הזרימה הזאת, מה היית ממליץ להם?
כבר עניתי על זה ולא פעם והם יודעים את זה. קודם כול הם יודעים שיש שיעורים שונים, ובהתאם לזה שיעשו מה שהם מסוגלים לעשות. ודאי שכל השיעורים הם חשובים. אם הוא תלמיד ותיק, אז יש לו דברים קרובים ואהובים משלו, אם הוא מתחיל, אז זה שונה.
לתלמיד המתחיל הייתי ממליץ את החלק השלישי של השיעור, לתלמיד שכבר נמצא בדרך את החלק הראשון של השיעור, לאלו שיותר ותיקים הייתי ממליץ את החלק עם הזוהר, ולוותיקים מאוד הייתי ממליץ כבר את "תלמוד עשר הספירות". כלומר הכול תלוי. אבל האמת, כמו שכתוב, "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ"1, ולכן הייתי ממליץ לכל אחד שיבחר לעצמו מה שטוב לו וכמה זמן שהוא מסוגל.
אבל רצוי בכל זאת להיכנס לבלוג במשך היום וכמה פעמים להיות בו, לאו דווקא בבת אחת. אם יש לו שעה או שעתיים ביום, אז עדיף שיחלק את השעתיים האלה לארבע פעמים של חצי שעה, זה מצוין, זה הכי טוב. שיחלק את זה לבוקר, לפני הצהריים, אחר הצהריים וערב. זה ייקח לו שעתיים, אבל הוא יקרא בזוהר, הוא ישמע משהו מהשיעור, הוא יענה על הסטימולטור, ובצורה כזאת הוא יסיים את היום, אולי אפילו ישמע קצת משהו מהשיעור שאנחנו מעבירים מכאן בערב, "קבלה למתחיל".
בנצי: השיעורים בכנס יהיו שלוש פעמים ביום, האם הם גם שייכים לאותה זרימה שאתה מדבר עליה או שזה אירוע נפרד?
בכנס השיעורים נפרדים. שם אנחנו רוצים לתת לכולם יחד תמונה שלמה של המציאות שבה אנחנו נמצאים, איך אנחנו נפעלים מהמציאות הזאת ובמה אנחנו פועלים ומפעילים אותה. אנחנו רוצים להרגיש מחוברים יחד באותה המציאות, אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו יחד מפעילים את כולה לגמר התיקון ועד כמה ומתי נגיע לזה.
כל תשע ההרצאות בכנס, כולל שאלות, תשובות, הן בסך הכול חבילה שלמה שתיתן לכל אחד שנמצא שם תמונה כללית על מי אנחנו, איפה אנחנו, לָמה, מה קורה ומה יקרה, בקיצור הכול, זה מה שאני רוצה. ודאי שבמידה מסוימת, לא בעמקות מדי, אלא בצורה כזאת שזה יעניין כל אחד, שתהיה לו אחיזה בזה, ושכּל אחד ירגיש זאת כאתגר מסוים.
משה: אנחנו מדברים על שלושה ימים, יהיו שם שבעת אלפים איש, כולם באים לאותו מקום עם אותו רצון, כולם שומעים את אותם שלושה שיעורים ביום. איזו השפעה תהיה על האדם שבא לכנס?
הוא נכנס לזרימה הזאת, זה בדיוק. ודאי ששם הוא נכנס לזרימה כשבין השיעורים יהיו כל מיני הופעות, ישיבות, חיבורים, ערב תרבות וכולי, והכול כזרימה אחת. בסופו של דבר, אדם יוצא משלושת הימים האלה מלא מתוך זרם החיים שהוא היה בו, ממש נכלל עימו, ועם זה הוא כבר ממשיך בצורה אחרת לגמרי בחיים.
משה: אנשים שיתחברו לזרימה היומית בהכנה או בזמן הכנס, מה מתפתח ביניהם רוחנית?
כולנו נמצאים במערכת אחת של נשמות וקשורים יחד, רוצים או לא רוצים אנחנו קשורים מצד הטבע. כשמתגלה עכשיו העולם הגלובלי, קשר אינטגרלי, כל הדברים האלה הם חלק מאותה מערכת שבה אנחנו קשורים זה לזה, כי כל הטבע הוא מנגנון, מערכת אחידה. ומה שאנחנו כן צריכים זה להתקשר בינינו, כי בקשר הנכון בינינו אנחנו נעשים מותאמים לטבע, ואז אנחנו מגיעים למצב הטוב ביותר – אנחנו לא נמצאים בהתנגדות, בהתנגשות עם הטבע, אלא ההפך, אנחנו מגיעים למצב טוב, נוח, יפה, מלא.
לכן בכנס כזה שבו אנחנו מתחברים יחד ונעשים מותאמים למערכת הטבע, למערכת הנשמות, בכלל לטבע הכולל, הכללי, אנחנו מבטיחים לעצמנו התקדמות יפה בכל שטחי החיים, אפילו בחיים הרגילים שלנו, במשפחה, בבריאות, בביטחון, בשגשוג שבעולם הזה, בכול. בעל הסולם כותב על זה בסוף ההקדמה לספר הזוהר, שכל הצרות באות לעולם מחוֹסר האור שלא ממלא אותנו, וכל ההתקדמות היפה והמילוי שיבוא מהאור ייתן לנו פתרון לכל הבעיות. לכן כשאנחנו מתחברים בינינו באירוע כזה, ודאי שאנחנו גורמים לעצמנו ולכל העולם רק טוב.
לכן כדאי להשתתף, כדאי להתחבר ככל האפשר, ולאחר מכן האדם בטוח ירגיש בצורה אחרת.
בנצי: האם אפשר לומר שהזרימה הזאת היא זרם של אור?
זרם של אור, ודאי. אולי לא נרגיש אותו בצורה מוחשית ממש, אומנם אני מאוד מקווה שכן, אבל אפילו שלא נרגיש אותו אלא רק כאור מקיף שזורם בינינו לא בצורה מגולה, בכל זאת זה ייתן תוצאות.
בנצי: הזרימה שכבר קיימת לפני הכנס, אם כבר עכשיו אני קצת אתחבר אליה, אז האם היא תעזור לי בכנס עצמו?
ודאי, ללא ספק שגם עכשיו היא נמצאת. אבל כשמתחברים שבעת אלפים איש יחד, אז זה יהיה הרבה יותר חזק ומועיל.
משה: נדבר על הבלוג. שמענו אותך אומר פעם שאתה ממש מכניס את כל הנשמה שלך לבלוג הזה.
כן, אני מאוד משתדל לברר שם דברים בצורה פשוטה ועניינית, ונראה לי שאני עושה את זה ככל האפשר טוב וקרוב למשתמש.
משה: זאת אומרת, הבלוג הזה הוא לכולם.
כן, הוא לכולם. אני בכוונה לא רוצה להעלות אותו לרמת קושי יותר גדולה. זה לא לימוד, זה כדי לעורר את הנשמה לפתיחתה לקראת העולם הרוחני.
בנצי: הבלוג בעצם לוקח קטעים משיעורי הבוקר.
כן.
בנצי: לָמה חשוב לך אחרי השיעור עוד הפעם לחזור על אותו דבר?
אני לא רואה שאני חוזר עוד פעם. אני בזה מסכם את השיעור, מקבץ אותו, מצטט אותו.
בנצי: אורז אותו באיזו צורה.
אורז, נכון. זו מלה יפה. אני אורז אותו בצורה נוחה למסירה.
משה: אתה גם ממליץ, ממש למצוא זמנים קבועים,מוגדרים ולמלא אותם קצת בשיעור בוקר, קצת בבלוג, קצת בסטימולטור. מה כל כך חשוב בזה שהדברים האלה יתפסו לי את המחשבות במהלך היום?
אם אנחנו לא נִתקשר בינינו "כאיש אחד בלב אחד" כמו שהקבלה ממליצה לנו לעשות, אנחנו אף פעם לא נגיע לגילוי הבורא ואז אנחנו פשוט נגלה את עצמנו שרויים ברע. זה מה שקורה לכל העולם. וכל זה קורה מפני שהטבע דוחף אותנו קדימה, שאנחנו נתקדם לגילוי הכוח העליון ולשינוי עצמנו.
אז זה שאני נותן מנה יומית לכל אחד ואחד. אני מקווה שברוב החומר שלנו הוא מסביר איך אנחנו יכולים להתחבר, בשביל מה, לאיזו מטרה, מה אנחנו משיגים, חובתו של האדם, לָמה דווקא אנחנו ולא אחרים, איך אנחנו מחברים את האחרים, מה קריאת השעה ומהו הזמן המיוחד שלנו שאנחנו חיים כך בדור שלנו. כל הדברים האלו מעוררים את האדם לתכלית, ולא סתם כך לתת לו ביתר קלות למלאות את הזמן והיום שלו. אלא יש כאן כוונה מאוד עמוקה ויש כאן מטרה נשגבה, והאדם בזה מממש את החיים שלו שבעצם בשביל החיים האלו הוא נולד.
לכן אני מתייחס לבלוג ובכלל לכל המדיה שאני מוציא בצורה מאוד מאוד רצינית. אני חושב שאנשים שמשתמשים בזה הם כן מבינים שיש כאן תהליך מאוד גבוה, מאוד מיוחד, ויש להם הזדמנות ממש מהשמיים וכדאי לממֵש אותה.
בנצי: אתה מדבר על דברים באמת מאוד גבוהים ורציניים. עדיין תמיד יש את השאלה, איך הפעולה הטכנית של כניסה לבלוג, כניסה לסטימולטור גורמת לדברים גדולים כאלה?
אלא איך עוד אתה תמצא את עצמך מתעורר להתחבר עם האחרים.
להיות "כאיש אחד בלב אחד" או "כאן יהיה מקום קבורתכם"2, כמו בקבלת התורה, "ואהבת לרעך כמוך" ועוד תנאים כאלו שאנחנו צריכים כבר להיות בהם כדי להתקדם לרוחניות? הרי התנאים האלה הם כרטיס הכניסה לרוחניות. אם אדם לא מתעלה מעל האגו שלו לאהבת הזולת אז הוא לא נכנס לרוחניות. אם הוא לא מתחבר עם האחרים "כאיש אחד בלב אחד" הוא לא מקבל את האור העליון שנקרא "המאור המחזיר למוטב", שפותח לו את השמיים.
בנצי: אז אני צריך לחשוב כשאני נכנס לבלוג או לסטימולטור, שאני לא סתם נכנס כדי לעשות איזו פעולה טכנית אלא אני הולך לשם לפגוש מישהו, משהו.
אתה ממש הולך לשם כדי לפגוש את הנשמות שאיתן יחד שאתה מתחבר. אתה מגלה את העולם הרוחני ובורא, אתה מגלה את הממד הרוחני שלך. לכן זה לא סתם סטימולטור או בלוג אלא זו מערכת רוחנית, שאתה נכלל בה אז אתה עולה לרוחניות. זה עלול לקחת אותך, לפתוח לך את השמיים.
משה: נשמע כאילו אני יכול להתחבר לנשמות, לאלוהות דרך השיעור, הבלוג, הסטימולטור, מול מסך מחשב.
כן.
משה: מה בכל זאת כל כך חשוב להגיע פיזית לכנס? אולי אפשר לחוות אותו ואת ההכנה אליו דרך המדיה.
לא, אי אפשר. אנחנו לומדים את זה ממאמר "בחירה חפשית"3 של בעל הסולם. בכל זאת השפעת הסביבה על האדם היא החשובה ביותר. עדיין אנחנו נמצאים בעולם הזה ולא בהרגשת העולם הרוחני, לכן אי אפשר להחליף את האווירה שנמצאת בכנס כל כך גדול, אלפי אנשים שמחוברים יחד, נמצאים יחד שלושה ימים, עם זה שאני אשב בבית מול מסך המחשב. ודאי שמאין בררה אני יכול לשבת בבית ואיכשהו בהשתוקקות שלי כאילו לדלג על המרחק, אבל אם יש לי אפשרות להגיע לזה - חובתי להגיע. אחרת באמת אני מפספס בגדול את העולם הרוחני.
משה: נשמע שבכנס אני ארגיש את זה גם בפנים כמו שישבתי מול מסך המחשב וגם בחוץ, ממש בכל הערוצים.
אין מה להשוות. מי שנמצא בפנים בכנס זו ודאי חוויה שלא מקבלים באף ארוע אחר.
בנצי: אתה מצפה שבסוף הכנס אנשים יתחברו גם לזרימה היומית כמה שיותר?
ודאי. אני חושב שאלו שיהיו בכנס הם כבר יהיו אתנו אחרי זה והם ירגישו גם בשביל מה.
(סוף השיחה)