ישיבת כתבים
שיחה 25.05.21 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
דודי: נתחיל עם הנושא הראשון שלנו, תפקיד אומות העולם כלפיי ישראל.
נורמה: הליגה למניעת השמצה בארצות הברית, קיבלה כמעט 200 דיווחים על קריאות אנטישמיות בשבוע שעבר. מאז תחילת הקונפליקט בין ישראל לעזה, נרשמה עלייה של 130% לעומת הימים הקודמים. כמוכן דווח על רשימה ארוכה של מקרים, 6 גברים היכו נערים יהודים בברוקלין, שחקן כדורגל בניו יורק הותקף על ידי גברים על רקע אנטישמי, מפגינים פרו פלסטינאים תקפו סועדים במסעדה בלוס אנג'לס, בפלורידה גבר השמיע קללות אנטישמיות כלפי רב, מעשי ונדליזם בבית כנסת באריזונה, ועוד ועוד. גם ברשתות החברתיות האנטישמים חוגגים, בטיק טוק, בטוויטר יש עלייה גדולה בהתבטאות כמו "היטלר צדק", וגם ברחבי אירופה אנחנו רואים שיש עלייה משמעותית בכל המדינות, של מקרים אנטישמים.
והשאלה הראשונה, מה התפקיד של אומות העולם כלפיי היהודים?
קודם כל אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שעם ישראל הוא לא עם, אלא קבוצה נבחרת מכל האנושות, מזמן בבל, לפני כ 3,500 שנה, שהתייצבה סביב אברהם שהיה אחד מהמנהיגים הרוחניים של העם הבבלי. העם הבבלי היה סך הכול אוסף של עמים קטנים שהיו בבבל. אברהם דיבר על חיבור, אהבה, על זה שצריכים להגיע למצב של "ואהבת לרעך כמוך", והאנשים ששמעו בקולו, שהרגישו שזה שייך להם, שהוא מדבר אליהם, התייצבו לידו והקימו קבוצה. זו הייתה קבוצה של אלפי אנשים כמו שכותב רמב"ם, הם נקראו העם של אברהם, וכשהם התייצבו הם הקימו את התשתית למה שנקרא עם ישראל, ישר-אל, ישר לבורא.
מאז הקבוצה הזאת עברה הרבה מאוד שינויים, במשך 3,500 שנה, והיום, זה מה שנשאר ממנה, למרות שהיא איבדה בדרך אלפים, ומיליונים, היא נשארה, התקיימה ונקראת עם ישראל. כל היסוד של הקבוצה הזאת הוא בזה שחברי הקבוצה התחייבו להיות בידידות, להיות בחיבור, ובחיבור שלהם לגלות את הכוח העליון, את היסוד של הטבע, שהוא אחד.
ככול שאנחנו מתחברים בינינו, בני האדם שנמצאים בדרגה העליונה של התפתחות הטבע, אנחנו נותנים לאותו כוח טבע אחד להתגלות בינינו, לנו ולכולם. ואת הדרך לחיבור, לאיחוד, אנחנו צריכים להראות לכל העולם. לכן אנחנו נקראים יהודים, מהמילה איחוד. וכך להתקדם.
מאז שהתהליך הזה התחיל בימי אברהם, ועד היום, הקבוצה הזאת נמצאת בכל מיני מצבים, עליות, וירידות. חלק ממנה, שנקראים מקובלים, שמקבלים את הסיסמא הזאת, את המטרה הזאת, פועלים לקראת זה, ומגלים בכל דור ודור את התהליך הזה, את הנחיצות בו, ומה מטרתו כלפי כל אומות העולם. הם מרגישים את עצמם, וגם מלמדים ומדברים כך, שהם לא עם, אלא יש ביסודו של העולם, את שבעים אומות העולם, ומה שנקרא עם ישראל, הקבוצה שמכוונת לבורא, ישר-אל, הקבוצה הזאת קיימת מחוץ למספר העמים. וכך כתוב גם בתורה, זה עם שלא נספר בין העמים.
אבל עד היום הזה אותה מטרה נמצאת לפנינו והיא בעצם מקור הייעוד שלנו, היא המקור, וסיבת השנאה אלינו. היא המקור ואנחנו מחויבים לשמוע מי אנחנו, מה אנחנו.
אנחנו חייבים לבצע את הייעוד שלנו, להביא את עצמנו לחיבור, למשוך אחרינו את אומות העולם לחיבור, ולהיות מה שנקרא "אור לגויים". ואז "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", החיבור הזה יהיה מורגש בכל העולם, לכולם.
עברנו דרך ארוכה והגענו, גם בזמננו וגם בתוך הארגון שלנו, למצב שמתוך שאנו לומדים על זה יותר, אנו מבינים היטב שזה נמצא ממש כחובה לפנינו, חובת החיבור וחובת הפרסום, של הסיבה ומטרת החיבור לכל אומות העולם. ומתוך זה אנחנו וודאי צריכים להבין שכל מה שקורה בעולמנו קורה מתוך זה שאנחנו צריכים להביא את גילוי הבורא לכל העולם, לכל העמים, ממש בזמננו.
אנחנו נקראים הדור האחרון, אנחנו נקראים ישראל, ישר אל, אנחנו קבוצה שכבר קיימת, וכוללת בתוכה את כל הנציגים של כל העמים, הכול נמצא לפנינו. לכן יש איתנו חשבון מיוחד, ואנחנו צריכים לא לברוח מהאחריות של החיבור ושל פרסום הבורא בעולם הזה, וכמה שאפשר יותר מהר לקיים את המטרה שלנו.
נורמה: כשאתה מדבר על הלחץ של העולם כלפיי היהודים, אתה אומר שזה משהו הכרחי כדי לגרום להם להתחבר. על איזה לחץ מדובר?
כן, וודאי שאנחנו לא יכולים בלי לחץ, כי יחד עם זה שאנחנו מיוחדים, אנחנו צריכים להיות גם מאוחדים, מחוברים, כדי למשוך מלמעלה את המאור המחזיר למוטב. וכדי למשוך לאותו מאור למעלה גם את כל באי העולם, את כל האנושות. אז אנחנו נמצאים ממש כמנגנון, כמערכת קטנה, שמצד אחד מתקשרת לכוח העליון, לבורא, ומצד שני מתקשרת לכל באי עולם, הנבראים, ואנחנו באמצע. ובאמצע אנחנו קיימים רק בתנאי שאנחנו יכולים לתת קשר נכון בין הנבראים לבורא, להיות ממש מקום מקשר. זה הייעוד שלנו, ואנו צריכים להגיע ולממש אותו.
אם אנחנו הולכים לקראת זה, לפי הזמן, לפי תוכנית הטבע, זה בסדר, אבל אם אנחנו קצת מאחרים לפי התהליך, לפי סדר התהליך, אז אנחנו מתחילים להרגיש כל מיני לחצים, כדי שאנחנו נזדרז. ולכן וודאי שאנחנו צריכים כל הזמן להיות בהרגשה שאין לנו זמן, שאנחנו חייבים. ולכן כל הלחץ שאנחנו מרגישים מבחוץ, כדאי לנו לקבל אותו ככוח עזר, אומנם זה מאוד לא נעים, אבל אלו הכוחות שצריכים להשפיע עלינו, ולחייב אותנו ממש לחיבור.
לקיים את הייעוד שלנו אנחנו יכולים רק על ידי לחץ, אז מביאים עלינו לחץ גם מלמעלה, גם מאומות העולם, גם מבפנים, מתוך עם ישראל, כשאנחנו כל כך מחולקים, שבורים. כך אנו צריכים להבין את מצבנו הרצוי, והמצוי, ואת הפער ביניהם אנחנו צריכים כל הזמן לתקן.
נורמה: בינתיים הלחץ אכזרי, אלים, ולמה צריך להיות לחץ כזה ולא אחר?
זו עדיין לא שואה, וזו עדיין לא מלחמת עולם, או פצצות אטום וכן הלאה, מה שאומרים המקובלים שיכול להיות שנגרום לעולם. אבל אנחנו צריכים להבין, מי גורם לכל המצבים האלו, לפעולות הבלתי נעימות שבאות על כל העולם וגם עלינו? וודאי שזה עם ישראל שלא מביא את התיקון בזמן, שלא מביא חיבור בין כל העמים בזמן. ואז באות גם פנדמיות, גם כל מיני מערכות אחרות של הטבע שיוצאות מהאיזון, גם סכסוכים ובעיות בכל משפחה בעולם, בין כל העמים בעולם, וגם בשבילנו. הכול ככה, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לגלות לעצמנו שאנחנו הסיבה לכל רע בעולם. אומנם זה לא נעים, אבל זו האמת.
נורמה: זה לחץ קיצוני.
זה לא קיצוני, זו האמת. ומה זה חשוב לי אם זה קיצוני או לא? הוא מגיע לקיצוניות אם אני צריך ואני לא מבצע, אז זה מורגש כקיצוני. השואה לא הייתה קיצונית? מה יכול לקרות יותר מזה? ואנחנו אחרי שבעים שנה כבר לא מזכירים את זה כאסון.
נורמה: כתוב שאין כפייה ברוחניות, מה שאומות העולם עושים זו לא כפייה?
לא, זו לא כפייה. זו התגובה הטבעית שלהם כשהם מגלים שהם תלויים בנו, ואנחנו לא מספקים להם כוחות להתפתחות נכונה, טובה. להם אין בחירה חופשית, אין להם מחשבות, כוח הטבע בהם נפעל, כוח הפועל בנפעל, בצורה כזאת שהם פונים אלינו, לוחצים עלינו ולא מבינים למה ואיך, אלא פשוט מתוך השנאה שמתגלה. אמנם יש להם כל מיני תיאוריות, כל מיני פילוסופיות, אבל זה לגמרי לגמרי לא חשוב, הם שונאים אותנו מפני שלפי הייעוד שלנו, אנו לא מספקים לעולם את כוח הטוב להתקדמות לחיבור. וזה ידוע כבר מימי אברהם.
נורמה: מי שלוחץ בפומבי על יהודים מתקבל כאנטישמי, ואז האוזניים של היהודים נסגרות, אם כך מה הפתרון, מהי הדרך הנכונה של העולם ללחוץ עלינו?
זו הדרך הנכונה של לחץ מהעולם, כמו שהוא לוחץ. אני לא יוכל לדרוש מהעולם שום דבר אחר, כי הכול מתגלגל לפי כוחות הטבע, ואין שם מישהו שהוא בעל בחירה ויגיד שאנחנו נעשה כך או אחרת, אלא "לב שרים ומלכים ביד ה'".
הכוח העליון הוא שמנהל את הדברים. ויש רק עוד נתון אחד שיכול לשנות את המצב, עם ישראל בעצמו, לו יש בחירה חופשית. אבל אם לא הוא, אז הכול נמצא תחת הכוח העליון בלבד. אנחנו התפתחנו כבר אלפי שנים תחת כוח אחד שמפתח אותנו, מגדל את האגו שלנו, עד שהוא הביא אותנו למצב שקיבלנו את התורה, קיבלנו את השיטה איך להתחבר זה עם זה, עד כמה אנחנו צריכים להיות כלולים, תלויים זה בזה, ואנחנו צריכים להשתמש בכוח הזה, בכוח החיבור.
זאת אומרת אנחנו צריכים לגלות נחיצות לחיבור והכוח עליון יסייע לנו בזה. אנחנו נדרוש את זה ממנו, מהבורא. הוא טוב ומטיב, ויכול לספק לנו את כוחות הקשר, רק בתנאי שאנחנו נדרוש. ואנחנו לא דורשים. וחוץ מאיתנו אין על פני כדור הארץ אף אחד נוסף שיכול לדרוש.
זאת אומרת כדור הארץ נדון לסבל, למלחמות, לכל מיני בעיות, ואנחנו לא נוכל לצאת מזה אלא אם נשתדל בעצמנו להביא את כוחות התיקון בעולם. אם לא, הבורא יעשה זאת בדרך השלילית. וזה מגיע ממנו, כי "אין עוד מלבדו". כנגדו יש רק אתנו.
נורמה: אז באמת איך להפוך את הלחץ השלילי ללחץ חיובי? והאם זה אפשרי?
על ידי זה שאנחנו נתחיל לגרום בכל הכוחות, בכל החכמה שלנו, בכל מה שיש לנו, לתנועה של כל האנושות. קודם אנחנו, ואחרינו כל האנושות לכיוון חיבור בין כולם. החיבור זה בעצם המצב הסופי, המתוקן, של כולם. ואז "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים, ונהרו אליו כל הגויים", כך נגיע לתיקון העולם.
אין מה לעשות, אנחנו חייבים, אפילו לא להסתכל על מה שקורה סביבנו, בואו נתחיל לחבר את עצמנו, להיות כמה שיותר קרובים, כמה שיותר מחוברים, ומיד נרגיש שכל העולם נעשה יותר ידידותי, וכל אותם אנטישמים, יהפכו לכוחות העזר של החיבור. זה רק אנחנו, בחוסר התנהגות נכונה, מולידים אותם להיות שונאים כלפינו.
נורמה: איך היית מגדיר לחץ חיובי?
לחץ חיובי, שאומות העולם יתחילו להבין, להרגיש שחיבור העולם, אמנם הוא תלוי ביהודים, בעם ישראל, אבל קשה לעם ישראל לעשות את החיבור הזה, אלא המנגנון הרוחני של כל הטבע, הוא בנוי בצורה כזאת שאותה הקבוצה הקטנה מכל האנושות, שנקראת "עם ישראל", לא מסוגלת להגיע לחיבור וצריכים לעזור לה. אז העזר שלה יכול להיות בלחץ שלילי ובלחץ חיובי.
אם הם יתחילו ללמד אותנו ש"תהיו בחיבור טוב ביניכם וגם אנחנו נתייחס אליכם כטוב", שאומות העולם יגידו, "אנחנו נתייחס אליכם טוב, אם אתם תתחברו כי אז אנחנו נוכל על ידיכם גם להתעלות רוחנית, אבל אם לא תתחילו להתחבר, אנחנו נפעיל עליכם את כוח הרע" עד כדי כך שכמו שכותב בעל הסולם, שמרגישים שאנחנו כוח זר ואין לנו שום צורך בטבע ואז באים כדי להשמיד אותנו.
אז אנחנו צריכים באמת לפרסם להם קודם כל את הידיעה הזאת, ללמד אותם את זה, ושאנחנו מוכנים לזה, שאנחנו רוצים את זה, שהם יתחברו סביבנו ושאנחנו נהיה יחד, כולנו בסופו של דבר כגוף אחד, עם אחד לכולם. ואז נעבוד על זה ואז נגלה את הכוח העליון, כוח הבורא, שהוא אחד לכולנו, למעלה מכל האמונות, הדתות, הפלגים והמפלגות והפילוסופיות למיניהן, לא חשוב, העיקר בשבילנו יהיה למצוא את מהות החיבור. וזה נקרא הכוח העליון שבטבע, הבורא, שהוא למעלה מכולם, למרות שאין לו שם ואין לו כלום. את זה צריכים להסביר.
וההפצה היא צריכה להיות דווקא בנקודה הזאת, אחרת אני לא יודע עד כמה אנחנו נוכל לשרוד בתהליך הזה, כי שוב אנחנו ניפול לכזאת שנאה כמו שהייתה בגרמניה הנאצית. אנחנו לא נוכל לשנות את חוקי הטבע, הם בכל זאת מביאים אותנו כולנו לחיבור, ועכשיו השאלה, מה קורה עם החיבור הזה.
נורמה: זה ההסבר שלנו לאומות העולם ונניח שנצא בקמפיין הסברה עם ההסבר שלנו לאומות העולם, כמו שאתה דורש, אז מה אמור להיות המסר של אומות העולם כלפי העם היהודי?
המסר של אומות העולם כלפי העם היהודי, שהם מוכנים, שהם יותר ויותר מבינים מה התפקיד שלהם ובאים אלינו לא כדי להעניש וממש להשמיד, אלא שהם באים אלינו כדי לעזור לנו ויחד כולנו שנעשה כאגודה אחת כדי להביא את כל האנושות, אנחנו והם יחד לחיבור, וכך מתגלה הבורא בחיבור בינינו.
כי אנחנו כחלק קטן מהאנושות, מביאים לאנושות רק כוח השפעה, גלגלתא ועיניים, ואם הם מתחברים אלינו, אז אנחנו יכולים להיות כבר בכוח השלם, בגלגלתא עיניים ואח"פ. על ידי זה אנחנו מושכים את האור הגדול המחזיר למוטב, שמחבר בינינו ומביא לנו הרגשת הבורא, אלוהים. זאת אומרת שזה ממש האור השלם והוא מחבר וממלא אותנו וכך כל העולם מגיע לדרגת הכוח העליון.
נורמה: במשך ההיסטוריה רואים שלמרות הלחץ של אומות העולם כלפי היהודים, הם לא התחברו עד עכשיו. למה אנחנו חושבים שזה כן יקרה הפעם?
במשך ההיסטוריה היה לנו אסור לפרסם את חכמת הקבלה. את כל התהליך, את הסיבה לתהליך הזה ואת המטרה, אנחנו לא היינו יכולים לדבר על זה בפה גלוי בפני כל עם ישראל וגם בפני כל העולם.
עכשיו שאנחנו נמצאים בזמן המיוחד אחרי השואה, אחרי כל הדברים שעכשיו קרו בעולם, אנחנו יכולים לדבר על זה בפה גלוי. יש כניסה לחכמת האלוהות, להכיר את האלוהות לכולם ולכן אנחנו צריכים כך לעשות, לפרסם את המטרה, לפרסם את הסיבה, לפרסם את האמצעים, לפרסם את השלבים. אנחנו לא צריכים ללמד אותם כמו שאנחנו לומדים חכמת הקבלה אבל אנחנו צריכים לספק להם תהליך וידיעה נכונה איך שזה קורה.
דודי: אתה מדבר כרגע על מערך הסברה שמעביר את יסודות חכמת הקבלה, את התפקיד של העם יהודי, תפקיד של אומות העולם. האם קודם להעביר את החבילה הזאת של מודעות לציבור הרחב.
כן.
דודי: אתה אומר שאנחנו לא צריכים ללמד אותם את חכמת הקבלה.
כי אנחנו לא נכנסים קודם כל לשפת הקבלה, אנחנו לא נכנסים לכל מיני צורות. העיקר בשבילנו זה הכוח העליון, האנושות הכללית, שמתחלקת לגלגלתא עיניים, עם ישראל ואח"פ, אומות העולם. מאיפה זה התחיל ? מבבל. איך הם צריכים להגיע לחיבור אחרי פירוד וכל הבלגן שיש בין כולם?
אנחנו צריכים לספר שכל הבעיה היא בין כל העמים, בין כל האומות, בכל האגו שקורה באנושות, ואנחנו צריכים לתקן אותו, והתיקון קודם מיועד לעם ישראל ואחריו לכל אומות העולם וצריכים לעזור לו, לתמוך בו ולהתקשר אליו ויחד כולנו נלך נגד היצר הרע. תתחילו לחבר איזה מאמר, אפילו ברושור כזה, "חיבור", שבצורה די לקונית יסביר מה שקורה.
דודי: קבלנו משימה, לקחת עכשיו ולהכין איזה עלון כלשהו, דף כלשהו באינטרנט, מקיף, תמציתי שמסביר בצורה פשוטה את כל התהליך שעכשיו סיפרת לנו, לא בשפת הקבלה אלא בשפת בני אדם.
בכמה שפחות פרטים אבל שכולל בתוכו את כל השאלות שבדרך כלל אומות העולם שואלות. וכל היתר יכול לבוא אחר כך, בתוספת. אבל חייב להיות איזה סיפור לא גדול, שבכל זאת נותן הבנה לכל עם ולכל אומה, ובכל שפה על מה מדובר. מה נמצא לפנינו. או שאנחנו נלך כולנו למלחמת עולם, או שאנחנו נלך לאיזה פנדמיה, ומי יודע, עוד כל מיני דברים, התפרצות הרי געש, [בעיות] אקלים וכולי. מה יקרה אתנו? ואיך אנחנו יכולים להרגיע את כוחות הטבע על ידי התנהגות הנכונה שלנו?
דודי: בזמנו הכנו איזה סוג של "מי אתה עם ישראל"? שיצאנו אתו בהפצה המונית בעולם. אנחנו מדברים, פחות או יותר על מסמך דומה, קצר ועמוק, אבל נותן את כל התוכן.
כך אני מבין שצריך להיות.
דודי: הוא מיועד למי? לכל אומות העולם? לכל מדינה ומדינה?
לכולם. לכולם. למי שרוצה ויכול לקרוא.
דודי: מה השיא שלו?
הטופ שלו שכולם ידעו שהחיבור הוא סוף העניין, ועם ישראל חייב להיות מחובר. ואז זה יגרום חיבור לכל העמים, ולכל האומות ולכל המדינות. ואז ודאי שיהיו כאלה שלא יהיו מעוניינים בזה, אבל בסופו של דבר, זו כבר לא בעיה שלנו.
אנחנו חייבים לפרסם את זה בכל הכוח ללא שום הגבלה ואז נראה את התוצאות. קודם כל לפרסם את הידיעה הזאת. שנית, סביב המסמך הזה לבנות אתר. שאלות, תשובות, כל מיני דברים שיהיו שם. גם המתנגדים שיתנפלו עלינו שם. בבקשה. אין שום בעיה. שיהיו.
ומשם כל פעם אנחנו נוכל לנקות את עצמנו, גם בצורה הגיונית נגד המשמיצים, וגם בצורה פיזית שאנחנו מוחקים את כל השטויות, כי הרבה כותבים מתוך ההרגל שלהם, נגד. וכך אנחנו בכל זאת רוצים לפרסם. רצוי שאפילו לא יהיה מתוך "בני ברוך", שכביכול זה דף חדש. לקחת איזה מספר באינטרנט, כתובת ומשם להתחיל.
דודי: אם זה לא מ"בני ברוך" ולא מקבוצת המקובלים, אז על מה אתה נשען?
על חכמת הקבלה.
דודי: אז למה לא מ"בני ברוך"?
אני לא יודע. צריכים לחשוב. אני לא מבין בזה. או שזה לטובה או שזה יכול להיות לרעה. העיקר בשבילי זה פרסום של הידיעה הזאת.
דודי: מהו קהל היעד? ליהודים בישראל? ליהודים בעולם? אומות העולם?
לא. לכל העולם.
דודי: לכל העולם.
אם אומות העולם, אתה יכול לכתוב על זה מלכתחילה שבחיבור הזה אנחנו פונים לכל איש באשר הוא לא שם, לא חשוב. בכל צבע, ובכל לאום, ובכל תפיסה. לא חשוב לי מי, כי אנחנו פונים אליו מצד הטבע, ולטבע אין כל מיני חלקים וגישות שהאנושות לוקחת לעצמה וכך מחלקת.
דודי: ואם אני שומע ממך, אני מבין שקודם כל רק להעביר להם ידיעה, לא מעבר פרט לידיעה של כל מה שעכשיו אמרת.
מתוך הידיעה הזאת שיהיה ברור שחייבים לעשות לחץ על ישראל בצורה סלקטיבית, מבוררת. צריכים לעזור להם להגיע לחיבור. צריכים לתמוך בהם מצד אחד, ומצד שני צריכים ללחוץ עליהם שיבצעו את זה. שהעולם יראה בזה כבר צעד ראשון נכון להצלחת האנושות בכלל, ואחר כך עוד ועוד.
דודי: נגיד שנעשה הפצה מסיבית, נביא את הדף הזה בגיוון מטורף, נגיע לאלפים, למיליונים, והבורא יהיה בעדנו, ונגיע ככה לאנשים. אדם שקורא את המסמך הזה ומתרשם שעכשיו אני צריך ללחוץ על ישראל, מה הוא אמור לעשות עם התחושות שמתעוררות בו?
הוא צריך להתחבר לקבוצה שכבר נמצאת שם באתר, שהיא רוצה ללחוץ על ישראל ומגייסת הרבה כוחות כדי ללחוץ על ישראל. הלחץ הוא צריך להיות דואלי, הוא צריך להיות בעד החיבור בתוך ישראל, בעד חיבור של ישראל לאומות העולם שתומכים בחיבור של ישראל, ונגד אלו שסתם באים ומפריעים.
דודי: אילו כוחות בדיוק היא מגייסת? נגיד אני חותם, אני לא ראש גדול, אני מסכים שצריך לעשות משהו עם ישראל הזאת, אני חותם פה למטה. מה האנשים אחר כך יעשו עם זה? לאן זה?
קודם כל אתה מתחיל לקבל את החומר שלנו שיוצא מאותו האתר. אתה מתחיל בכוחות שלך לפרסם את הייעוד הזה, את התוכנית הזאת. בוא נקרא למסמך "ארוסה 2", כך נורמה ממליצה לעשות. בואו נתחיל, יש הרבה מה לדבר איתם, לגייס כוחות ולכתוב כל מיני מכתבים לכל מיני ארגונים בין לאומיים. העיקר שאנחנו נרצה לעשות מהם קבוצה בין לאומית שהיא תדע לפרסם את המטרה הנכונה של קיום עם ישראל, ובמה אומות העולם חייבים להתייחס ואיך ללחוץ על ישראל שהם יהיו החלק המועיל בטבע, ושנוכל להתקיים, להתקדם לשלום העולם יחד כולנו.
כי ברור לנו שכל המצב הזה הוא לא פתיר בצורה אחרת, אלא לפי מה שכתוב בתורה, ולפי מה שממש הולך לפי כל כוחות הטבע שמתחברים יותר ויותר. והחיבור הוא יכול להיות רק על ידי זה שאנחנו מחברים לזה בני אדם בצורה נכונה.
דודי: אתה אומר שצריך לענות על השאלות הפנימיות של אומות העולם, שצריכים לקבל תשובה שם במסמך. מה השאלות שיש לאומות העולם עכשיו ביחס לישראל?
תפקיד ישראל, למה הם עושים ככה, למה הם גורמים רע לכל העולם. תראה מה שהם אומרים, "למה אני שונא אותם? בגלל כך וכך". צריכים לברר את הדברים האלה, לפתוח את הקופסה הזאת.
דודי: אני אגיד למי שלא יודע, שמסמך ארוסה המקורי נכתב בזמנו לפורום בארוסה על ידי חיים ועוד צוות שלם כבסיס להסברת המסר בעולם, למועצת חכמי העולם. וזה לא היה קשור באופן ישיר לישראל, אלא עבור העולם. האם המסמך הזה הוא פונה גם לישראל, גם ליהודים בישראל או זה שני ערוצים נפרדים?
זאת שאלה יפה, אני חושב שנעשה גם כך וגם כך. נעשה מסמך כללי, שאין שם פנייה ממש ישירה לישראל אלא לכל העמים, לכל האומות, לכולם, שמסביר בצורה כללית מה קורה בעולם ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להביא את העולם לשלום, מצד אחד. מצד שני, אנחנו יכולים מתוך זה לחלק את זה לשני חלקים, התפקיד של עם ישראל, והתפקיד של אומות העולם והתפקיד ההדדי ביניהם. יש כאן כמה ענפים שייצאו.
שלי: זאת אומרת, שאנחנו בעצם פונים לאנטישמים ומנסים להסביר להם למה הם באמת שונאים את ישראל?
אני לא חושב שאנחנו צריכים לראות את זה לפנינו, אנחנו פונים לבני אדם, ואנחנו רוצים להסביר להם מה הצורה הכללית של העולם ובאילו פעולות הוא יכול להגיע להשלמה, לתיקונים, לחיים טובים. אנחנו לא מדברים על אנטישמים, והמילה הזאת בכלל לא יפה, ואפילו ליהודים כעיקרון, אנחנו מדברים בצורה כללית, מהצד, מלמעלה, כאילו שאנחנו לא שייכים לעם ישראל ולא שייכים גם לאומות העולם, אנחנו מדברים על תופעה שקיימת בטבע והיא במיוחד בזמננו, במאה העשרים ועשרים ואחת, היא יותר ויותר מתחילה להיות בולטת בחיי האנושות.
שלי: אמרת קודם שלאומות העולם אין בחירה חופשית ולעם ישראל יש בחירה חופשית. מה זאת אומרת, עם ישראל לא מופעל על ידי כוחות הטבע?
לאומות העולם אנחנו צריכים להסביר שכל הבחירה שלהם היא להבין שהגורל הטוב שלהם תלוי בעם ישראל. וזה לא כל כך קשה בעצם, כי גם כך הם מצביעים על זה שהם תלויים בעם ישראל, שרק היהודים עושים את כל הצרות שבעולם. אז אם זה ככה, הם כבר בעצמם מצביעים על זה שהיהודים הם הקובעים את החיים שלהם. כל הצרות, כל הדברים שיש בעולם, הכול נקבע על ידי היהודים, כל אנטישמי מרגיש את זה בפנים, זה נמצא אצלו ככה בפנים.
ואז אנחנו מגיעים ומסבירים, "אתם יודעים מה, אתם צודקים, באמת הכול כתוב והכול קשור והכול נקבע על ידי היהודים. אבל מה אנחנו נעשה עם זה? לא עוזר לנו להשמיד אותם, לא עוזר. מה נעשה? כדי שיהיה טוב לעולם, זה כתוב בתורה, אנחנו צריכים פשוט לשנות את היחס שלנו אליהם, לחייב אותם לחיבור וגם אנחנו אז יכולים להגיע לחיבור, ואז הם דווקא ישרתו אותנו, הם יהיו הקשר בינינו לבורא".
שלי: אבל איפה נמצאת הבחירה החופשית של עם ישראל?
בזה שאנחנו מפרסמים לאומות העולם מה תפקידנו המשותף שלהם ושלנו. הבחירה החופשית שלנו היא רק בלבחור כל פעם יותר ויותר להתקדם בדרך האיחוד עד שמגיעים לבורא.
שלי: אם מסתכלים על זה מהצד, למה צריך להכריח את עם ישראל? הוא לא מרגיש קשר לרוחניות, הוא שכח מזה, למה צריך להכריח אותו למלא את התפקיד שלו, ולא רק אנשים שנמשכים למילוי התפקיד יעשו את זה?
כי חבל לי לראות איך שהעם הזה עוד מעט הולך שוב להשמדה.
טלי: דיברנו עד עכשיו על העולם ועל מסרים כלפי העולם, אני רוצה לשאול על מה צריך להתמקד בהסברה דווקא לישראלים, דווקא כאן למי שגר שכאן?
גם על זה. זו צריכה להיות מערכה אחת לכולם. כי סך הכול אנחנו דואגים לשלום העולם.
טלי: זאת אומרת, אנחנו צריכים להדגיש את העניין שכדי לדאוג לשלום העולם אנחנו צריכים לממש את תפקידנו ולהסביר גם את הלחץ שבא עלינו, מה המקור ללחץ שמגיע אלינו מאומות העולם?
כן. אבל אנחנו לא רוצים בינתיים לספר לאומות העולם מה נמצא כאן בדרך, שעל ידי זה שאנחנו מתחברים ונמשכים בזה לגילוי הבורא, שעל ידי אנחנו מגלים אותו, מגיעים לדרגות של העולם העליון, העולם הבא וכן הלאה. שלא ייצא מזה משהו רוחני, שאנחנו הזויים במשהו. אנחנו רוצים רק חיים טובים לכל האנושות על פני כדור הארץ.
רונן: אנחנו רוצים ביחד לברר על נושא שמשיק בין התחום הכלכלי לתחום החברתי. אני אתן רקע קצר, במסגרת הפתיחה מחדש של הכלכלות של המגזר העסקי חווים הרבה עסקים בארץ מצוקה, גם בארץ וגם בעולם אגב, זו תופעה בכל העולם, מצוקה חדשה, הם לא מצליחים לגייס מספיק עובדים שיעבדו ויפתחו מחדש את העסקים. למרות שרמת האבטלה עדיין גבוהה יחסית, אומנם היא בירידה, אבל בגלל הקורונה עדיין יש הרבה יותר מובטלים מהרמה הנורמלית שהתרגלנו אליה קודם. אז ניתן היה לצפות שהרבה מובטלים יתחרו ביניהם, יחפשו מקומות עבודה, ירצו לעבוד, ושלמעסיקים לא תהיה בעיה לגייס עובדים. אבל יש מחסור גדול בעובדים בישראל ובעולם. והמחסור הזה הוא לא רק בעבודות בשכר נמוך שכרוכות בעבודות פיזיות, מלצרים, מאבטחים, עובדי מלונות ואולמות שמחות, לא רק שם, גם בהיי-טק, גם במשרדי עורכי דין ורואי חשבון. וזה גורם לזה שחלק מהעסקים לא נפתחים, חלקם עובדים חלקית, בכלל המחסור בעובדים נחשב שהוא פוגע בהתאוששות הכלכלית.
ומה קורה עם אותם עובדים שהיו? הרי היו ממלאים את המקומות האלה, הם ברחו, נעלמו?
רונן: הם יושבים בבית, מקבלים מהמדינות באופן יחסי סיוע נדיב, כי המדינות בתקופת הקורונה התגייסו לעזור למובטלים, והם עוד לא קיצצו בצורה משמעותית את ההטבות שהם נתנו. אז בן אדם יושב בבית, אמנם לא מקבל ממש את מה שהוא הרוויח קודם, אבל די דומה, כלומר הוא יכול להסתדר עם זה, ולא חוזר לעבוד. וזאת גם הטענה העיקרית כנגד המדינות, שהן בעצמן מקלקלות את שוק העבודה, כי הן ממשיכות לפנק את המובטלים, ואת אלו שנמצאים בחל"ת, ולכן אין לאנשים מוטיבציה לחזור לעבוד.
אז מה השאלה?
רונן: האם אתה מופתע בכלל מזה שיש מחסור בעובדים? הרי כל התחזיות היו שתהיה אבטלה המונית, אמרו שתהיה אבטלה של 40%, 50% 80%, אז יש אבטלה, ומצד שני חסרים עובדים, איך אפשר להסביר את זה מבחינתך?
אז המחסור הוא שאין מי שרוצה לעבוד, ולא בעובדים. הרבה אנשים איבדו את הרצון לעבוד. בפרט שהרעב לא משפיע עליהם, לחצים חברתיים לא משפיעים עליהם, ועל ידי כל מיני חסכונות או תוכניות שונות של המדינות, הם יכולים להמשיך לשכב על הספה, לקרוא איזה עיתון, רומן, לראות טלוויזיה, ללכת עם המשפחה לחוף הים, למה לא? דווקא "שב ואל תעשה עדיף", העולם לא נולד ולא ייסד את עצמו כדי לעבוד בעבודת פרך. כל עורכי הדין, רואי החשבון, וכל הדברים האלה, זה הכול "לכו ותתפרנסו זה מזה", אין מזה שום תועלת. שום תועלת אין בזה, יותר טוב שישבו בבית. אנחנו צריכים לקצץ מצד האקולוגיה כל מיני כניסות לא נכונות שלנו לטבע, אז אני דווקא שמח לשמוע את זה, ואמרתי לכם את זה כבר לפני פנדמיה, שהאנשים לא ירצו לחזור. אז לפי תכנית שלי הכול בסדר, ולפי תכנית שלך לא כל כך.
רונן: אתה אומנם לא מופתע, זה נכון, אבל אתה יודע ש..
לא שאני לא מופתע, ציפיתי לזה, חיכיתי לזה, ואני שמח.
רונן: אז אתה שמח מזה שאדם לא רוצה לחזור לעבוד, אבל מצד שני אנחנו יודעים שהעבודה היא הרבה יותר מרק פרנסה, היא קשורה לדימוי העצמי, לתפיסה בעיני הזולת, וכו'.
מה פתאום אתה משייך לעבודה צורות, כוחות, ומטרות שבכלל לא נמצאים בחברה שלנו.
רונן: מה זאת אומרת לא נמצאים.
אתה יכול להוסיף את זה לאדם על ידי כל מיני דברים אחרים. נגיד הוא לא רוצה ללכת לעבוד, קודם כל למה הוא צריך לקבל משכורת? הוא חייב לשבת ללא הכנסה. או שהוא יכול לעבוד קצת מהבית, ולקבל תמורת זה שכר נמוך וכן הלאה. זאת אומרת לא לפנות לאדם, מיהו האדם? סך הכול רצון לקבל שמסתדר לפי התנאים שלוחצים עליו. אם התנאים לא לוחצים, טוב מאוד, הוא נשאר במנוחה.
רונן: אם בעבר אדם היה יכול להגיד אני לא רק מתפרנס מעבודה, אלא זה גם סימן להצלחה שלי, ליצירתיות שלי, שמעריכים אותי.
לא, פשוט היה מקובל בחברה שמי שלא עובד, איך יכול להיות שהוא חי, מאיפה הוא יחיה, מה יהיה עימו? הייתה כזאת דעה חברתית. כי באמת אי אפשר היה להתקיים ללא עבודה. אתה חייב להיות בעל מקצוע כמה שיותר טוב, אם אתה רוצה להתפרנס יותר, אישה, ילדים. היום הכול נופל יחד, גם האישה, גם הילדים, המשפחה, כל העניניים האלו, ולכן אנחנו רואים שהדברים האלה רופפים.
רונן: זה כמו פרדיגמה חדשה? זאת אומרת מה מחליף את הפרדיגמה הישנה, שבה העבודה הייתה זו שמגדירה את האדם, לא רק מבחינת פרנסה אלא מכל שאר ההיבטים, מה מחליף את הפרדיגמה הישנה?
האדם לא צריך לעבוד. בשביל מה לעבוד? כמה שפחות עובדים, האקולוגיה יותר טובה, נקייה, האוויר יותר טוב. תראה איזה פקקים יש ברחובות מהמכוניות, תראה מה קורה. אתה כבר לא יכול להכניס כלום לתוך העולם הזה, כולם דחוסים בערים, בשביל מה? בואו נשב קצת ונחשוב, עכשיו בלי הפנדמיה, מה רע לנו ככה? לא כל כך רע. נארגן יציאה לפרקים, לחוף הים, לעיירות, נעשה כך שהחיים יהיו יותר שלווים.
רונן: אז בעצם מה שמחליף את העבודה, זה סוג של נהנתנות? נהיה כמו חתול, יש שמש הוא יושב על המכסה של המנוע, משתזף, ולא חסר לו כלום.
מה רע להיות חתול? לחמם את המנוע ולשרוף דלק? זה עניינך, אני אחמם את הבטן על המנוע שלך.
רונן: אז מה המטרתיות? הרי יש השגחה מטרתית.
המטרתיות היא להבין בשביל מה אנחנו קיימים. אבל לא בשביל לפרסם את העבודה, ולפרנס את כל בעלי ההון שמקבלים כל רגע ורגע עוד מיליארדים. בשביל מה?
רונן: אבל אנחנו יודעים שהאדם מתפתח מלחצים. בינתיים אתה מתאר מצב שבו הוא גם לא ממש חייב להתפרנס, הוא גם יכול להשתזף, ללכת לטייל וליהנות, זה לא לחץ שיגרום לו להתפתח לשום כיוון חיובי לפי חכמת הקבלה
הוא לא צריך להתפתח יותר, "שב ואל תעשה עדיף". למה הוא צריך להתפתח, לאן? מה יש לו מזה שהוא עובד? נניח אותו רואה חשבון, מה יש לו מזה שמהבוקר עד הלילה הוא חושב איך אני אסובב את הביזנס בצורה כזאת כדי לא לשלם מיסים, כדי לגנוב עוד כמה מיליונים. מה יש לנו מהעבודה שלו, תגיד לי?
רונן: התכוונתי להתפתחות, שאנחנו קוראים לה התפתחות רוחנית, לשאלות היותר מהותיות.
איפה יש רוחניות, באיזה עיסוק של האדם בעולם הזה, יש היום רוחניות? אין כלום.
רונן: אבל אם הוא יושב בבית, וסך הכול מסודר מבחינת הכרחיות, פרנסה, ואין לו לחצים חיצוניים, הוא בחיים לא יתפתח, הוא נשאר כמו חתול. אז מה המטרתיות של כל התהליך הזה?
יותר טוב להיות חתול, כי הוא לא נמצא בניגוד עם כוחות הטבע, עם האקולוגיה, עם החברה, הוא בסדר גמור. למה, מה רע בזה? למה פתאום אתה מתחיל לראות בהתפתחות החברה אנושית חשיבות, ושר להם איזה המנון, מה יש בזה? איפה ראינו תוצאה טובה אחת? תגיד לי, מכל האבולוציה התפתחותית בחברה האנושית? מה ראית, תגיד לי, מה? שאנחנו יכולים לעשות יותר ויותר צעצועים בשבילנו, לשחק בהם יותר ויותר, שהאדם כבר לא יודע לאן להתרוצץ ומה לעשות?
רונן: איזה חלקים באדם צריכים להתנוון, ואיזה חלקים באדם צריכים להתפתח, בסיטואציה כזאת?
שידע איך לקשור את עצמו למשפחה, לילדים, שידע איך להתפתח באמת, על ידי מדע, פילוסופיה, וחכמת הקבלה. להכיר לא את העולם המלאכותי שהוא בנה לעצמו, אלא את העולם הטבעי שבו הוא נמצא. וכך הוא יגיע לרוגע, לזה שלא יהיו לו לחצים ובעיות, גירושים, כל מיני דברים. אנחנו צריכים לדאוג קצת לאדם, לעצמנו, אחרת אנחנו כל הזמן דואגים למערכות שמחזיקות את האדם בתוך האזיקים.
רונן: אני חייב להגיד שאני מרגיש קונטרסט מאוד גדול בין החלק הראשון של השיחה, עד כמה שהמערכת לוחצת על האדם, ולוחצת על עם ישראל, והכול כאילו אוטוטו מתפרק, ושואה, ובין המצב הזה שאדם יושב בבית, נהנה, ומטייל קצת. זה לא מסתדר אחד עם השני.
למה לא, דווקא ההיפך, יש לו עכשיו זמן, שכל ומרץ לדבר על העולם, על החיים במשפחה שלו, באומה, ובכל העולם, לסדר את החיים האלה, ולא להיות מנוגדים.
תגיד לי, מה יש לך, מה עשתה ההתפתחות הטכנולוגית למין האנושי, במשך מאה השנים האחרונות? איפה, תן לי נתון אחד טוב, אבל טוב אמיתי. אל תגיד לי שעכשיו אנחנו טסים, נוסעים במהירות יותר גדולה. תן לי משהו, שיהיה טוב לאדם, למשפחה, לילדים. אתה מכניס את כולם לתוך המטחנה, וזהו, זה מה שאתה רוצה שיהיה?
תפסיקו לראות ככה את האנושות, זה לא יעזור לכם. קודם כל אתה רואה שזה לא עוזר, ודברתי על זה כבר לפני שנה וחצי, שזה לא יעזור, שאחרי הפנדמיה אתם תכירו את האנושות מהצד השני. שהאנשים לא ירצו לעבוד, לא ירצו לחזור לעבודה, לא ירצו להיות עבדים של הטייקונים שרק סופרים את המיליארדים. בשביל מה, לא ידוע, אבל בשבילם לעבוד, לא.
רונן: נניח עכשיו שאנחנו מצליחים לכנס באולם כרגע, מאות או אלפי אנשים, כאלה שהתרגלו לשבת בבית, האנשים שעכשיו דברנו עליהם.
הם לא התרגלו לשבת בבית, יהיו להם כל מיני עסקים אחרים, הם ידברו יותר, הם יקראו יותר, הם יתפתחו יותר, יש כל מיני דרכים אחרות. בשביל מה? כדי להתקיים בעולם הזה אדם לא צריך לעבוד עשר שעות ביום, ולעמוד עוד שעתיים בפקקים, במקרה הטוב, לכיוון אחד.
רונן: זה ברור.
מה ברור? אתם הבאתם את האנושות לפינה, ועכשיו אתם דואגים שאתם לא יכולים להשאיר אותם בפינה הזאת? כן, הם יצאו מפינה, ולא רוצים לחזור לשם.
רונן: ועכשיו כשהם לא רוצים לחזור, האוזניים שלהם קצת יותר פתוחות, הזמנו אותך להופיע בפני קהל כזה באצטדיון, הם יושבים ומחכים לך.
מי? אנשים כמוך?
רונן: לא, חס ושלום. האנשים שיושבים בבית, אותם אלה שלא רוצים לחזור, זה עכשיו הקהל שלך, מה אתה אומר להם?
אז קודם כל אני מגיע אליהם ואומר," חברים יקרים, באמת מכל הלב אני אוהב אתכם, סוף סוף אנחנו מבינים שאנחנו לא צריכים לעבוד כעבדים אצל פרעה, למלאות כיסים, וגם ללא שום צורך של הטייקונים האלו, שצוחקים מאיתנו ועושים מאיתנו עבדים. זהו, נגמרה תקופת העבדות, אנחנו יוצאים מזה.
מה אנחנו צריכים לעשות עם החיים שלנו? לפי הטכנולוגיות שלנו, לפי מה הגענו על ידי העבודה הקשה שלנו, הגענו למצב שמספיק לנו לעבוד שעתיים ביום ויהיה לנו הכול. וכל היתר בשביל מה אנחנו עובדים? כדי לאסוף כסף, ניירות ירוקים בדרך כלל ולשים אותם בצד.
עוד מיליארד ועוד מיליארד ועוד מיליארד, יש אנשים בעולם שיש להם מאה מיליארד, אבל זה לא מספיק, צריך להיות מאתיים, וכן הלאה. אז אנחנו רואים שהמספרים הם ללא גבול.
ולכן זהו, אנחנו לא צריכים את זה יותר. בואו נראה איך אנחנו יכולים להפוך את כול היכולת שלנו לחיים מאוזנים וכמה צריכים לעבוד, אולי שעתיים ביום. האם כולם צריכים לעבוד? לא. במיוחד הגברים. וגם בכל מיני עבודות שונות קצת, לא כמו שהיה קודם. כמה עורכי דין אנחנו צריכים? לא 20% מהאוכלוסייה, מספיק לנו אחד או שניים, 2% מהאוכלוסייה. כמה רואי חשבון אנחנו צריכים? גם כן. זאת אומרת בואו נעשה חשבון איך החברה האמיתית, הנכונה, הקצת יותר מתוקנת צריכה להתקיים.
אבל לעומת זאת אנחנו צריכים הרבה מורים, הרבה מחנכים, הרבה נשים שיעבדו בטיפול בילדים. אנחנו צריכים יותר להשקיע כוחות וכסף בחולים, בזקנים. בואו נעשה קצת סדר בבית ולא נשמע את הטייקונים ומשמשיהם שצועקים, "למה אתם לא חוזרים לעבודה?"
בואו נתארגן בינינו, כל האצטדיון הזה שיהיה מאורגן כך, שיזהרו מאיתנו אם הם יתחילו ממחר לשנות ולתקן חוקי מדינה שהם יחייבו אותנו לעבוד. אנחנו לא נכנס לעבדות החדשה, אלא נעשה ארגון ונקבע כל עבודה, כל משרד, כל מפעל, רק לצורך הכרחי וחיוני באמת לאנושות ולא כמו שהיה פעם, תעשה מה שאתה רוצה, העיקר שאתה מרוויח יפה, ואם אתה מרוויח [תמשיך] ואז כל אחד עושה מה שבא לו ועל ידי זה אנחנו סחטנו את הטבע עד הסוף ואת עצמנו ואנחנו נמצאים על סף התפרקות.
רונן: אז אתה בעצם בעד שהמדינה תמשיך לתת את ההטבות האלה שהיא נותנת למובטלים ולעובדי החל"ת?
חס ושלום לא. אני בעד לעשות חשבון יפה, נכון. לא לתת סתם חינם שום דבר לאף אחד [ולא] בהתאם למשכורת שהייתה לו. אני בעד לעשות את הסדר מחדש לפי ההכרחיות של האדם, מצד האקולוגיה, מצד הכלכלה, מצד המשפחה, ולעשות את הדברים האלה בצורה חדשה. אני רוצה שאנשים קצת יותר ישבו בבית, ומהבוקר לא יצטרכו מהר מהר להתלבש ולרוץ עם הילד ביד לאוטו ולהביא אותו לגן ילדים ואחר כך לרוץ לעבודה בפקקים עם העצבים וכן הלאה. אני לא חושב שאנחנו צריכים את זה. גמרנו אנחנו היינו כבר בתיאטרון הזה.
רונן: יצא דו"ח מבקר המדינה שמותח ביקורת חריפה על מדיניות הכשרת העובדים, איך מדינות בעולם, ובמיוחד בישראל, נכשלת בהכשרת העובדים, בהכשרת הדור הבא, שיהיו יותר עובדי היי טק, יותר השכלה וכיוצא בזה. האם בכלל צריך תכנית לאומית להכשרת עובדים, או צריך תכנית לאומית אחרת?
צריכה להיות תכנית לאומית להכשרת בני אדם. רק את זה אנחנו חייבים. לזה צריכים לדאוג. להכשרת אימהות, להכשרת אבות, צריכה להיות תכנית לאומית.
רונן: מה המטרות שלה?
משפחה אתה לא יכול לבטל. המטרה היא לבנות משפחות מתוקנות, נכונות, עם הילדים, עם כול הארגונים והמערכות סביב זה. שלכל אדם יהיה טוב ולא יהיה מצב שאחד חי על חשבון השני. כמה הילדים סובלים מזה שההורים עובדים מהבוקר עד הלילה. איפה היה דבר כזה? תמיד היו סבים וסבתות אם ההורים לא היו בבית, וכך הילדים היו בכל זאת מטופלים ולא נמצאים בחצר עם המפתח תלוי על הצוואר. זהו, כבר מספיק. אנחנו יכולים ליצור לעצמנו מזון וביגוד וכל מה שאנחנו צריכים ואין צורך יותר, עושים כדי לשרוף ובזה סוחטים את הכדור הארץ.
דודי: ההכשרה שאתה מדבר עליה זו לא באמת הכשרה מקצועית, זו הכשרה חברתית, משפחתית, לעזור למשפחות, להורים, לאימהות.
כן.
דודי: מה זו ההכשרה הזאת?
על זה אני מדבר, כי זה העיקר מה שאנחנו צריכים. מספיק לנו, עשינו כל מה שאנחנו צריכים לטכנולוגיה וזה כבר הופך להיות לעיוות מה שיש לנו באינטרנט, מה שיש לנו בתיאטרון, בקולנוע, בתרבויות שלנו, בכל. בואו נעסוק בזה דווקא, בתרבות, בתיאטרון, בחינוך, בכל הדברים, במה שממלא את האדם ולא מה שהוא אוכל ומתלבש.
דודי: והכשרה מקצועית איפה נכנסת?
עד כמה שאנחנו נצטרך את זה. אני בעד לקצץ הרבה מאוד פעילות טכנולוגית ותעשייתית. אין צורך בזה, בשביל מה? כדי לבנות עוד ועוד כלי נשק? ולאן הולך הכול?
דודי: השעבוד שלנו היום לטייקונים, למי אנחנו מחליפים את השעבוד, למה אנחנו הולכים להיות עבדים, של מה?
לעצמנו. כל אחד לעצמו, דואג מה הוא עושה בזמן הפנוי, איך הוא ישחק עם ילדים, ילך לטייל עם המשפחה, במה יעסוק בזמן הפנוי באיזה מקצוע. ומקצוע הכוונה לא לשם פרנסה, אלא לעבור קורסים, להעלות כל אחד בדרגה.
במה האדם עוסק היום חוץ מהעבודה שלו הצרה? במה שהוא סופג [מהטלוויזיה], שממלאת אותו בכל מיני דברים אכזריים שקורים.
בקיצור, מה שאנחנו צריכים, זה לטפל בחברה וכולם צריכים להתגייס לזה. ובזמן הפנוי מהחברה, נגיד 20% מהזמן, אנחנו מוכנים לעבוד כדי להחזיק את עצמנו בצורה נכונה.
שלי: זה לא ייצור מעמדות בעם, אוכלוסייה שעובדת ואוכלוסייה שלא עובדת?
אני לא חושב. מי שרוצה לחזור לעבודה ולעבוד פול טיים ג'וב הם אלה שמאוד מוגבלים, שרק רואים בזה את מהות החיים, מטרת החיים, וזה לא יחזיק. התהליך שאנחנו עוברים בתוכנית של הטבע, הוא בלתי הפיך, ולכן אנחנו בכל זאת נתרחק מעבודות הפרך שעשינו משך מאה השנים האחרונות.
מ-1920 עד 2020 אנחנו הרסנו את כל האקולוגיה, וגם האדם היה יכול להתפתח אחרת. עכשיו אנחנו צריכים להכיר בזה. והאנושות מוכנה לזה, כל חלקי האנושות. גם באפריקה, באסיה, בכל מקום יש לנו תוצאות גרועות מאוד מההתפתחות הטכנולוגית, התעשייתית, ומספיק, אנחנו חייבים לעצור ולהגיד עכשיו בואו נעשה חשבון נפש ונתקן מה שעוד אפשר לתקן.
שלי: אם נקרא לילד בשמו, אז מה באמת קורה פה עכשיו מבחינה רוחנית, מה אתה רואה שמתבשל פנימית בדור הזה שזורק את העבודה?
הכרת הרע. שהאגו שלנו ממש מכניס אותנו בכוח לכל העבודות שאין בהן שום תועלת, כדי שאנחנו נכיר את האגו שלנו כדבר רע. ועכשיו יש לנו זמן לעשות חשבון, למה זה רע? בשביל מה זה רע? למי זה טוב וכן הלאה.
שלי: זאת אומרת שהאגו הגיע לאיזה מיצוי והקורונה רק באה לתת לו לטעום שאפשר גם אחרת כדי שהוא יעז?
זה בינתיים. זה לא הסוף, אבל אנחנו צריכים לפרסם את הדברים האלה ולהסביר. אין לאנושות דרך אחרת.
שלי: איך הכי נכון לשתף פעולה עם התהליך הזה כדי לא לעצור אותו?
מה זה לא לעצור? אנחנו צריכים פשוט להסביר וזהו. זה מספיק. אם ההסברה שלנו היא תהייה נכונה אז כולם יבינו מה הטבע רוצה מאיתנו, לאן הוא לוקח אותנו ומה אנחנו נעשה.
שלי: אדם שמרגיש שהוא לא רוצה לחזור לעבודה שלא ילחץ על עצמו בכוח, כי התחיל איזה לחץ סביבתי. איך אדם צריך להגיב לזה, להרגשה הזאת?
הוא צריך להתחנך על ידי מה שאתם תכתבו. הוא צריך להבין למה הטבע עושה כך, מה אנחנו צריכים לעשות, איך להתנהג, לאיזה עולם חדש אנחנו צריכים לבוא, מה אנחנו צריכים לבנות במערכות החדשות.
דודי: אז זה גם חלק מהשינוי שאנחנו בני ברוך צריכים לעבור?
אנחנו צריכים לפרסם את כל הדברים האלה, גם בצורה פנימית. על האנטישמיות עליה דיברנו קודם, גם בצורה האנושית וגם בצורה משפחתית וגם לאומית, בכל הדברים האלה אנחנו צריכים להיות מקור החינוך החדש, הגישה החדשה, ההסתכלות החדשה על חיינו בין פנדמיה א' לפנדמיה ב'.
דודי: המון עבודה לפנינו.
תעשו. בהצלחה.
(סוף השיחה)