תכנית טלוויזיה עם רב
"מקובלים כותבים"
שפלות וגדלות
בהשתתפות: בן ציון גירץ
תכנית 16.11.15 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
עורכת 1
בן ציון: בכל תכנית אנחנו מחפשים לראות איך לגלות משהו גדול, משהו נפלא, משהו נצחי, אבל הגדלות הזאת היא מושגת, לפי מה שכתוב, על ידי שפלות. יש הרבה מאמרים שמדברים על כך ש"האדם נברא בתכלית השפלות", כתוב גם ש"השם יתברך משפיל את עצמו". מהי הנוסחה הזאת שכדי לגלות משהו גדול, נפלא, זה צריך לבוא דווקא בערכים כאלה של שפלות ושל דיכוי. מה עומד מאחורי המושגים האלה, המילים האלה?
קודם כל צריכים להבין שאם אנחנו רוצים להשיג משהו בעולם שלנו, בעולם הזה, אז כאן עובדים החושים שלנו בכל התוקף, וכמה שהם יותר גדולים ורחבים וקולטים יותר, אנחנו מרגישים יותר ומתקדמים. לכן אנחנו לא מסתפקים בחושים שלנו, אלא בונים מיקרוסקופים, טלסקופים, רדארים למיניהם, גלאים לכל מיני תופעות שרוצים לגלות, וכך אנחנו מתקדמים. זאת אומרת, אם אני רוצה לגלות משהו יותר, אני צריך גם להצטייד יותר במכשירים, להרחיב את כלי הקליטה שלי.
אם אנחנו מדברים על העולם הרוחני, הוא נמצא מעבר לחושים שלנו, אנחנו לא יכולים לגלות אותו בשום צורה שיש לנו היום. האדם הרגיל שנמצא במסגרת העולם הזה וחי בה בלבד, הוא בכלל לא מבין על מה אני מדבר, מה זה נקרא "מעבר לעולם הזה", מה זה נקרא "מהצד השני של המציאות". ולכן יש כאן באמת בעיה להסביר את זה.
אבל ניקח דוגמה. אנחנו צריכים לפתח חושים חדשים, החושים חדשים האלה הם גם כמו ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אבל רוחניים, לא גשמיים. מה זאת אומרת רוחניים? שהם פועלים לא לפי הרצון לקבל שלי, אלא לפי הרצון להשפיע. כמה שאני מצרף לעיניים, לאוזניים, לאף, ללשון ולשפתיים, ולידיים שלי, זאת אומרת לראייה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש, כמה שאני מצרף אליהם לא רצון אגואיסטי שלי שהוא כמה אני לוקח וקולט בתוכי, סופג בתוכי, בולע, אלא ההיפך, אני נותן, מוציא מעצמי, אז לפי זה אני בונה חושים חדשים. לא חושים של קבלה, מה שיש לי כרגע ועכשיו, אלא חושים של השפעה, נתינה.
אומרים מקובלים, אם אנחנו עוברים מגישה של לקבל וליהנות דרך חמשת החושים האלה, לגישה אחרת, כדי להָנות למישהו, למלא מישהו, שאני בכל הכוח שלי פועל כדי לתת, למסור, למלא, להטיב, להשפיע הם אומרים בצורה כללית, לאחרים, אז אני מתחיל לראות עולם חדש. עד כדי כך הראייה שלי, הקליטה שלי היא משתנה, שמה שאני רואה זה נקרא "עולם העליון".
יש שיטה שנקראת "חכמת הקבלה", שחוץ מזה שאנחנו נמצאים בחיים שלנו בקליטה הרגילה היא עוזרת לנו גם לרכוש את הקליטה השנייה, קליטה בהשפעה, לא בקבלה. ולזה בעצם מיועדת כל התורה. לכן כלל גדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך". מה זאת אומרת "ואהבת"? כשאני יוצא לקשר עם הזולת לטובת הזולת, אני בזה רוכש את העולם הבא שלי כאן ועכשיו. אני רק צריך להחליף את המגמה שלי לחיים, ואז במקום מה שאני רואה עכשיו וקולט בתוכי את כל המציאות, שכך אני מרגיש אותה, אני אקלוט אותה בצורה אחרת, במגמה אחרת, ואז המציאות תיקרא "עולם הבא" או "שכינה", יש לזה הרבה שמות.
בן ציון: הקדמת ואמרת שאם רוצים באמת ליהנות יותר או להשיג משהו גדול, מיוחד, נצחי, אז המטרה היא קודם כל לטפל בחושים. זה שלב ראשון.
לזה ניתנה לנו כל התורה. כתוב בתורה "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב". זאת אומרת, יש לי יצר רע שהוא קולט את כל מה שלטובתו ורוצה כך למלא את עצמו בכל מה שרואה כטוב. וכדי להפוך את היחס שלי לעולם, לראות כמה שאני יכול להטיב לעולם, דווקא בזה אני רוכש את העולם הבא שלי, את המצב שלי הנצחי והשלם. לאו דווקא בזה שאני רוצה לקבל אני נהנה, אלא ההנאה האמיתית, קליטת החיים, החיוּת, החיים הנכונים, היא דווקא בזה שאני יוצא מעצמי, כי אז אני לא מוגבל בחיים קטנים, בכלים קטנים שלי. לזה ניתנה כל חכמת הקבלה. לכן "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", כי אהבה זה נקרא שאני מתקשר למה שמחוצה לי ובזה אני רוכש את מה שמחוצה לי.
בן ציון: מה בין החושים החדשים שמתפתחים לפי "ואהבת לרעך כמוך" לכל הנושא של השפלות שחכמת הקבלה מלאה כל כך הרבה במושג הזה, שפלות, שפל ירא, תכלית השפלות. איך זה בעצם מתקשר להתפתחות החיובית הזאת שאנחנו רוצים להגיע אליה?
כי אני בזה רוצה לדכא בינתיים את האגו שלי ולהתחיל לרכוש רצון להשפיע. לכן כל חכמת הקבלה היא אומרת שאתה צריך להיות בכוח, בשליטה, לעצור את האגו שלך, לקלוט בחושים שלך, ולהפוך את עצמך לההיפך, שאתה מתקשר לכל העולם, שכל העולם נראה לך שהוא שלך כמו הילדים שלך. ואז, אם אתה כך תתייחס לכל העולם, אפילו לא צריכים את כל העולם, מספיק חברים שאתה יחד איתם מממש את השיטה הזאת, אז אתה כבר בהתקשרות נכונה איתם מתחיל להרגיש את העולם הבא, את העולם העליון, את המציאות הנסתרת שהייתה קודם ועכשיו היא תתגלה לך.
בן ציון: אתה בדרך כלל אומר ש"הולכים מעל", "עולם עליון", "מעל האגו", מעל, לא כל כך שומעים את הנושא של דיכוי.
אבל זה נקרא לדכא. לא שאני עובד על האגו כדי לדכא אותו, לגמרי לא, אני הולך למעלה ממנו, אני רוצה לרכוש חוש חדש. ואז וודאי שאני לא נותן חשיבות לאגו שלי, לרצון לקבל שלי כמו שקודם. אלא אני כבר עסוק בזה שאני רוצה לרכוש יותר, לא מה שנכלל בתוך הבהמה הזאת דרך חמישה פתחים שלה, אלא אני רוצה לראות מה שקורה באמת מחוצה לי.
כי מה אני רואה? אני רואה מה שנכנס לעין ונראה לי שזה כל מה שקורה, אבל יש כאן מציאות נפלאה, עולמות, ואני לא רואה אותם, כוכבים, חייזרים, לא חשוב מי. אני רואה את הכל, אבל בחוש כשאני יוצא מעצמי. הגוף שלי לא תופס את זה. אני רוצה לראות מלאכים, כוחות, כל מה שהתורה מספרת לנו על העולם הרוחני. אני יכול לראות את זה, אני יכול לגלות את זה, אבל בתנאי שאני מעביר את החשיבות לקליטה הזאת מחוצה לי ולא שאני נשאר בתוך עצמי.
בן ציון: כשאנחנו אומרים "אגו" הכוונה היא לא לרצון הבריא של האדם שהוא רוצה לקלוט, לדעת. אולי תחדד בדיוק שכשאנחנו אומרים "האגו" למה אנחנו בדיוק מתכוונים.
האגו הוא מה שמפריע לנו להתחבר עם הזולת. זה מה שמכוון נגד "ואהבת לרעך כמוך". כי "ואהבת לרעך כמוך" זה חוק, נוסחה, שאם אני באמת מתחיל להתקשר לזולת, למה שנמצא מחוצה לי, בצורה יפה, טובה, אז אני בהחלט מגיע למצב שאני פותח לעצמי מציאות עליונה, נוספת, ששם אני מרגיש את עצמי כשלם ונצחי, מציאות שלמה ונצחית.
ולא שאני עכשיו תלוי בבהמה הזאת, בגוף שלי, שכמה שהוא חי אני חי בו, בתוך הגוף, וכשהוא מת אז אני מת. נתנו לי את החיים הזמניים האלה, כדי שבתוך החיים האלה, במשך החיים האלה אני ארכוש את העולם העליון ואחיה כבר שם לנצח ובצורה שלמה, ואפתח לעצמי מרחקים ומה לא. לכן חבל לי להישאר רק בגוף הזה ולראות את עצמי כאומלל.
ואיך אני לא אספר את זה גם לאנשים אחרים, שיש להם הזדמנות כזאת? אני לא רוצה לגנוב מהם את ההזדמנות הזאת לרכוש את הנצחיות. יש אנשים שדווקא הפוך, אוסרים, אומרים שאסור לפרסם את חכמת הקבלה, אסור ללמוד אותה, "סתום את הפה, עזוב". אני מרגיש את עצמי במקרה כזה גנב, שאני גונב מהאדם כל טוב שהוא יכול לרכוש, איך יכול להיות? לא מדובר על כמה משכורת או משהו, מדובר על החיים הנצחים שהוא כבר מפספס. וחייב למות ושוב להיוולד, ומי יודע מתי ובאיזה תנאים, ואז כשהוא מגיע, אולי הוא מגיע להזדמנות הזאת שוב.
בן ציון: אולי זה מתקשר למה שכתוב ב"שמעתי" ר"ג. בעל הסולם אומר "אם השפל מכיר מקומו, אזי אין לו יסורים, במאי שהוא שפל.".
נכון, כי אני יודע שאני משפיל את האגו שלי, לא נותן לו חשיבות כמו שהיה קודם, אלא אני נותן חשיבות רק ליכולת שלי להשפיע, לצאת, להתקשר עם אחרים, כי בזה בעצם אני בונה את עצמי.
בן ציון: אז מה זו באמת השפלת האגו?
השפלת האגו זה פשוט לא לתת לו חשיבות, אני לא מתייחס אליו. אני לא עובד על להשפיל אותו, להרוג אותו, להרוס אותו, למחוק אותו באיזו צורה, לא. חכמת הקבלה בכלל אומרת "אל תתעסק ברע, תתעסק בטוב", זה הכל.
בן ציון: אז מה הפרוש הנכון של המילים "השפלת האגו"?
תעזוב אותו, אתה צריך להשפיל אותו בחשיבות. אתה לא מיחס לו חשיבות כמו שהיית מייחס לו קודם. קודם היית רץ אחרי כסף, כבוד, מושכלות, שליטה וכן הלאה, היום אתה לא מייחס לזה חשיבות, אתה רוצה לרכוש מציאות עליונה. אתה רוצה לחיות לא במסגרת הזאת עם כל מה שיש כאן, אלא להישאר כאן בכמה שצריך, אבל את כל העולם הרוחני שנפתח לך אתה רוצה לרכוש, אתה לא רוצה לבזבז את החיים שלך כמו כולם. יש הזדמנות. ולזה נפתחת בדורנו חכמת הקבלה לכולם, אנחנו כבר הגענו לדור שנקרא "דור המשיח". כי יש כאן כוח שמושך אותך, מושך אותך לדרגה יותר עליונה.
בן ציון: אתה יכול לתת לדוגמה מה זאת אומרת להשפיל את האגו?
אני שוב חוזר על אותם הדברים שאמרתי, אני פשוט לא שם לב אליו אני מתעסק ברצון להשפיע ולא ברצון לקבל שזה האגו ולא יותר.
בן ציון: האדם הוא כולו בטבע של הרצון לקבל, אז מה זאת אומרת שהוא לא נותן חשיבות לטבע שלו?
הוא עובד בקבוצה על מנת להגדיל את החשיבות ברצון להשפיע.
בן ציון: זאת אומרת, הוא יותר עוסק בפעולות?
מה הוא מעדיף התפתחות רוחנית או התפתחות גשמית. זה נקרא שהוא משפיל את האגו, שהוא מעדיף התפתחות גשמית על פני רוחנית או התפתחות רוחנית על פני גשמית. אם אני מעדיף עכשיו לפתח בי חושים לתפיסת העולם העליון, זה נקרא שאני משפיל את זה. קודם זה היה חשוב ועכשיו זה לא חשוב. אבל אני לא מתעסק בו כדי להשפיל אותו, אני מתעסק בעולם הרוחני, בלהשיג את התכונות הרוחניות.
בן ציון: העדפה של היחס לזולת זאת הכוונה שאני מעדיף?
זה כבר אמצעי ביחס לזולת.
בן ציון: אנחנו רוצים באמת להבין באמת את המשמעות של ההשפלה כדי להבין את המשמעות האמיתית של המילה?
אני לא רוצה להתעסק בהשפלה.
בן ציון: אז למה כתוב על זה כל כך הרבה?
בעבודה שלנו אנחנו לא עוסקים במשהו שאנחנו משפילים, זורקים. אנחנו פשוט עוזבים את זה ועוסקים בטוב במקום לעסוק ולהיות שקוע ברע. אני לא רוצה להתלכלך בזה יותר. אני עוזב את זה ועובר לשלב הבא יותר גבוה. אני רוצה לשייך את עצמי לדברים מהותיים, יפים, טובים, נצחיים, שלמים. ולכן אני לא רוצה להשפיל משהו או לא להשפיל משהו. מצידי מה שיקרה לא יקרה ותקרה לו בטוח ירידה, אבל בעיני זו תהיה השפעה, כי אני כבר עוסק במשהו יותר חשוב לי.
בן ציון: זה מאוד משכנע מה שאתה אומר ואני מאוד מזדהה עם זה. אבל ראיתי למשל במאמר "שמעתי" על "גאוות אדם תשפילנו", שזה אמצעי?
זה משהו אחר. זה לא האגו, זו גאוות האדם שאם אדם מתעסק באגו שלו, אז זה משפיל אותו.
בן ציון: כלומר?
זה לא שהוא עוסק באגו כדי להשפיל את האגו, אלא אם הוא מעלה את האגו שלו בזה שהוא מתגאה, אז זה משפיל את האדם.
בן ציון: אז מה פירוש המילה השפלה במקרה הזה?
"השפלה" שזו השפלה על האדם ולא השפלה על האגו.
בן ציון: הוא אומר כך ""גאות אדם תשפלנו". פירוש בזה דבר ידוע, שהאדם נברא בתכלית השפלות."
רק מהאגו. בראתי יצר רע זה כל האדם.
בן ציון: השפלות פה הכוונה היא ליצר הרע, האגו היא מילה נרדפת. "אלא, אם השפל מכיר מקומו, אזי אין לו יסורים,".
כי הוא יודע שזה הוא ואין לו מה לסבול. הוא יודע שהוא נמצא במצב כזה והוא צריך לעלות ממנו.
בן ציון: "אזי אין לו יסורים, במאי שהוא שפל. יען שזהו מקומו. כדמיון הרגלים, שאין להם שום שופלות, במה שהם הולכים תמיד בהאשפות. והם מוכרחין לשאת על עצמן את כל כובד המשא של הגוף."
כי זה מקומם. זה התפקיד שלהם, כך האדם. אני נבראתי בצורה כזאת שאני הכי גרוע, הכי נורא בכל ההבחנות. זאת ההתחלה. כנראה שמדרגה זאת, מנקודה זאת והלאה אני צריך להתחיל לגדול.
בן ציון: "מה שאין כן הראש, שהוא תמיד למעלה. יען, שהם מכירים את מקומם. לכן אין להרגלים שום שפלות, שאין להם שום יסורים, במה שהם במדרגה נמוכה." אז מה המסקנה מזה שאנחנו צריכים להגיע לאיזו הכרה?
יש דברים שלא שייכים לרגליים להיות בזבל, אלא בראש להיות בעננים. ולכן אני צריך אותן המחשבות, אותם הרצונות לכבד אותם, להגדיל אותם. זה הכל.
בן ציון: אז יש פה איזה מהפך, מה שהיה אולי בהתחלה חשוב צריך להיות עכשיו פחות חשוב?
כן, דברנו על זה. אני עוזב מה ששייך לעולם הזה, אני נשאר כמה שפחות בעסקי העולם הזה כמה שאני צריך להתקיים בלבד, ואז אני עובר לעסקי העולם הבא. כמה שאני מסוגל להשקיע שם אני משקיע. בשביל מה לי להשקיע בעולם שהוא עובר ושב וכל מה שקורה לו מהיום למחר יגמר בשבילי, אני צריך להשקיע במשהו שיתן לי נצחיות, חשיבות, העלאת דרגה.
בן ציון: "מה שאין כן, אם היו רוצים להיות למעלה, והם מוכרחין להיות למטה, אזי הם מרגישים את היסורים. וזה פירוש "גאות אדם תשפלנו"."
כי אם אני חושב שמגיע לי יותר ברגליים שלי ואני לא מקבל, אז אני סובל. זה נקרא "גאוות אדם תשפילנו" שהוא רוצה להגדיל את אותו הכוח שבו, שלא מגיע לו לעלות, לכן הוא מרגיש את עצמו שפל. זה הכל כלפי הרגשת האדם. אבל אצלנו, איך שאנחנו מתקדמים ברוחניות זה לא נקרא, אנחנו לא מרגישים את זה, כי אנחנו משתדלים כל הזמן במיוחד בקבוצה ב"איש את רעהו יעזורו" לחזק זה את זה. אנחנו משתדלים להגיע למצב שאפשר לעשות הכל רק בצורה שאתה מכוון למעלה, להשגת הנצחיות והשלמות שבבריאה. והיא נמצאת מעבר לחושים האלה הגופניים שלך, תצא מהם, תעלה מהם, זה אפשרי ואז תחיה חיים אחרים הפוכים.
בן ציון: עכשיו לאט לאט עוד פעולה ועוד פעולה כזאת, עוד מאמץ כזה ולאט לאט האגו נעלם, הוא מתנקה ואז צומח הדבר החדש שתיארת?
לא, לאו דווקא. דווקא האגו גדל וגדל כדי שמעליו אתה תעלה עוד יותר, וכל הזמן תתנגד לו, ובצורה כזאת אנחנו גדלים. דווקא בצורה שאתה כל הזמן מתגבר עליו. הוא נותן לך יסוד שממנו אתה תמיד יכול לקפוץ מעלה. וכמה שהוא יותר מעלה, אתה יכול לקפוץ עוד יותר מעלה. וכמה שהוא עולה מעלה, אתה יכול לקפוץ מעליו עוד יותר מעלה. לכן זה נקרא "עזר כנגדו".
בן ציון: אז פה זה בעצם הטריק?
כן, הטריק הוא שאתה כל הזמן מגלה שהעולם הזה דווקא מלא בתענוגים, וכדאי אולי להישאר בהם, ואם אתה תעלה לרוחניות, אז אתה תגלה עוד עולם יותר רוחני, עוד יותר טוב. ברגע הבא העולם הזה יראה לך עוד יותר יפה, ואם תעלה לרוחניות תגלה שם עולם עוד יותר טוב. וכך כל פעם האגו מושך אותך יותר ויותר, ועל ידי זה שאתה מתרומם ממנו, אתה זוכה לעולם רוחני יותר גבוה.
בן ציון: אז מה פה בעצם הטעות הנפוצה שחוזרת על עצמה, כשהאגו מראה את עצמו בצורה כזו או אחרת, במקום לעלות מעל האגו, מנסים להתגבר על האגו ולהתמודד איתו?
יש כאן כל מיני בעיות לאדם עם זה, אבל הכל מחושב, הכל נמצא בצורה מאוד מאוד מדויקת בתהליך שהאדם עובר כדי לבנות באדם כל מיני הבחנות "כיתרון האור מן החושך". ולכן העולם הזה עם האגו שלו והעולם הרוחני עם כוח ההשפעה. העולם הזה עם השנאה, העולם העליון עם האהבה עומדים זה מול זה ונבנים זה על פני זה. ולכן האגו שלנו הוא דבר הכרחי וכל הזמן ככל שאנחנו גדלים, אנחנו גדלים בזכות שהוא גדל.
בן ציון: זה כמו עוגה עם שתי שכבות?
כן.
בן ציון: "שאם האדם היה רוצה להיות להישאר בתוך השפליות, אזי לא היו מרגישים שום שופלות,".
רק בגלל שהוא משתדל לעלות, הוא מרגיש עד כמה שהוא נמצא בשפל. זאת אומרת, שני אנשים שאחד רוצה לעלות יותר למעלה מהרגשת העולם הזה והשני לא. אז מי שרוצה לעלות הוא מרגיש את עצמו בשפלות ומי שלא רוצה לעלות הכל בסדר גמור, הכל מסודר טוב. זאת אומרת, "מוסיף דעת מוסיף מכאוב".
בן ציון: "זאת אומרת שום יסורים, במה שהם "עיר פרא אדם יולד". אלא שהם רוצים להיות בגאוה, ואזי הם מרגישים את השופלות. ואזי יש להם היסורים.
והיסורים והשופלות עולים בקנה אחד. שאם אין לו יסורים, אזי נחשב שאין לו שופלות. וזהו ממש לפי שיעור הגאוה שיש לו. או שרוצה להיות ואין לו, כך הוא מרגיש את השופלות." אולי פה אתה יכול קצת להסביר?
אנחנו כאן נסבך את הקוראים שלנו. כי זה לא לאדם רגיל, אלא לאלו שנמצאים בקבוצה, בלימוד, הם כבר מקבלים הדרכה צמודה ואני לא חושב שכדאי לנו להיכנס פנימה לבירורים האלו.
בן ציון: "וזה השופלות נעשה אח"כ כלי לגאות, כמ"ש "ה' מלך גאות לבש". שאם המתדבקים בה', יש להם לבוש של גאות, כמ"ש "הגאוה והגדולה לח"י העולמים"."
כי אז הם משיגים עד כמה שכוח העליון נמצא למעלה ומנהל את כל המציאות, ולכן אין לו יותר מה להוסיף מעצמו. מצד אחד, הוא רואה את עצמו שפל, כי אין לו שום מעשים, הכל בא מהכוח העליון. ומצד שני, הוא רואה עד כמה שהוא דבוק בבורא ואז הוא רוכש אותה גדלות, אותה המדרגה המיוחדת הזאת העליונה וכל מה שיש בבורא גם יש בו, באדם. ולכן על האדם הקודם הוא רואה שהוא היה בשפלות גדולה, אבל דווקא בזכות האדם הזה הוא שפל, שהיה פעם קטן, דווקא בזכותו הוא הגיע עכשיו לדרגה הרמה הזאת שהגיע.
בן ציון: מה באמת הנוסחה לקבל את הדבר הגדול, לרכוש אותו?
רק לעסוק בטוב. לא לעסוק בשפלות ובאגו, אלא להתעלות להשפעה, לחיבור. ובזה האדם רוכש את העולם הבא שלו בחייו, כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך".
(סוף התכנית)