שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 5.11.2020 - אחרי עריכה
ישיבת כתבים
דודי: נפתח את הישיבה בנושא שמסעיר כרגע את העולם כולו, והוא הבחירות בארצות הברית. נכון לשעה זאת טרם הוכרע מי הנשיא, הקרב צמוד ויש השערות לכאן ולכאן, אבל לא בניחושים אנחנו עוסקים, גם לא בפוליטיקה. במה שכן נרצה להתמקד עכשיו בשיחה הזאת זה באמריקה החצויה, כי אין ספק שמערכת הבחירות גילתה עד כמה ארצות הברית היא מפולגת, מקוטבת, שסועה, עוינת, בלי שום מכנה משותף, ונראה שאף מערכת בחירות לא תצליח לאחות בין הקרעים השונים.
השאלה הראשונה היא, האם אפשר בכלל למנוע את התאונה החזיתית הזאת בין "שתי האמריקות"?
לא, אני לא חושב שזה אפשרי. אני גם לא חושב שזה אפשרי בכל העולם, בכל מדינה ומדינה, בכל חברה יש לנו את שני החצאים האלו. זה נובע מטבע האדם ואנחנו לא יכולים לעשות עם זה שום דבר, אלא שאם אנחנו רוצים איכשהו לראות את העתיד שלנו שלא במלחמת אחים, אז אנחנו צריכים ללמד את כולם איך לחיות למעלה מכל ההבדלים.
אבל ההבדלים האלה היו, הם רוצים להוכיח שכל אחד מהם צודק וזאת גישה שהורסת את הכול. אין דבר כזה שמישהו צודק. אין. תגיד לי, מי צודק, זאב או כבש?
דודי: הזאב חזק יותר.
לא שהוא חזק או לא חזק, כל אחד מהם רוצה משהו אחר וחושב כך. אלה צודקים ואלה צודקים, גם הרפובליקנים וגם הדמוקרטים. אני לא יכול להגיד שלא. אני רואה גם שם וגם שם אנשים, ודאי שיש שוני ביניהם, אבל זה נובע מטבע האדם, ולכן אני לא יכול להגיד שאלה יותר צודקים והאחרים לא. גם אני בטבע שלי נמשך יותר לאחד מהצד השני, אבל אני גם יודע שככה זה אצלי כי כך נולדתי, כי כך התחנכתי, כך אני רגיל לתפוס את המציאות.
לכן לא נכון לדבר כך בכלל, ולא נכון לחלק את החברה האנושית לשני החלקים האלו, אלא יש צדק בכל אחד ואין אחד יותר מהשני. נגיד שיש לך 90% מסוג אחד ו-10% מהסוג השני, אז מה? הצודק הוא עם ה-90%, ומי שהוא ב-10%, הוא לא צודק? האם אנחנו הולכים לפי הכוח, כך אנחנו בונים את החברה, שהחזק הוא הצודק?
דודי: כך בנוי הטבע.
לא, הטבע לא בנוי כך. בטבע יש מקום לכל אחד ואחד. כך אנחנו מסתכלים על הטבע, זה נראה לנו כך. אם זה היה כך אז חוץ מהחזקים ביותר לא היה נשאר באבולוציה כלום. לא. הטבע שומר על כל זן ומין. לכן זו גישה אגואיסטית, כשאנחנו רוצים לראות שכך זה קורה בטבע. אתה מבין?
לא היו נשארים מינים וזנים חלשים. אבל אתה רואה שדווקא לא, שמה שלא יקרה, זה מעניין מאוד, אבל משך אלפי ומיליוני שנים החלשים הם גם נשמרים על ידי החוק הכללי של הטבע, הם מתרבים, ממשיכים לשרוד ויש להם מקום.
דודי: אז יש בטבע חזקים וחלשים, לכל אחד יש מקום משלו, אבל אחרי הכול החזקים מנצחים את החלשים. זה התפקיד של החלשים, להיות חלשים ושיאכלו אותם.
אפילו בהיסטוריה אני לא רואה את זה. היו פעם יוונים? לפני זה היו מצרים, אחר כך הרומאים, אחר כך הצרפתים, הגרמנים, לא חשוב מי. איפה כל "הנפוליאונים" האלו?
דודי: בא מישהו חזק יותר.
לא.
דודי: אלא?
אלא ככה זה, הטבע שומר על כל דבר. וכשנראה לך שהחזק הוא המנצח, הוא לא חזק בכוח. לא. יש תכנית כללית, ולכן אני לא יכול להעדיף אף אחד על השני. אמנם אני בדרך כלל נוטה לרפובליקנים אבל אני לא יכול להגיד שהדמוקרטים לא צודקים, נגיד. לא, הם גם צודקים בשלהם, אלו ככה והאחרים אחרת. ובכלל מי צודק ומי לא, אני לא יכול להגיד, זו לא הגישה הנכונה.
אנחנו רק צריכים לדעת איך אנחנו יכולים לחיות יחד, לא איך האחד מנצח את השני, אלא איך לחיות יחד.
דודי: מה הדחף הזה, לנצח אחד את השני?
דחף אגואיסטי. "שאם אתה לא דומה לי אז אני רוצה לשלוט על כל אלו שלא דומים לי, שהם ייעלמו בכלל".
דודי: ואיך אתה מתחיל להביא אותם לאיזה איחוי, לאיזה חיבור?
זו כבר שיטה, בזה אנחנו מדברים כבר על התיקון. אבל צריכים להבין שאין ברירה. ואם אנחנו נלמד את הטבע, ההיסטוריה, כל עומקי הטבע, דומם, צומח, חי, מדבר, אנחנו נבין שאתה לא יכול להשמיד שום דבר, כמו שכותב בעל הסולם. ולכן הוא אומר לא להשמיד כלום.
דודי: לתת ביטוי לכל פרט.
כן, לראות איך אנחנו מחברים את כל אלו יחד, שדווקא בחיבור הנכון ביניהם הם יתנו לך את העושר שבו כולם מתקיימים, ולטובת כולם.
דודי: כשאתה נמצא במנגנון של מדינה, של חברה, של התארגנות כלשהי, עדיין הרוב קובע, כי יש החלטות שלא יכולות לתת לכל אחד מענה.
אז ברור שהשיטה היא לא טובה, אני לא אומר שאנחנו בנינו משהו טוב. ההתארגנות לא טובה. נכון אתה אומר, שאנחנו צריכים להתחיל מהיסוד. איך אנחנו מתייחסים לטבע, דומם, צומח, חי, מדבר, איך אנחנו מארגנים את החיים בטבע האדם. איך מטבע האדם, מהטבע הבריא של האדם, אנחנו מבינים מזה איך אנחנו מתייחסים לטבע, לדומם, צומח, חי, איך אנחנו מסדרים את הדברים האלו? את זה עלינו לעשות.
דודי: אז במצב כזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו, האם אנחנו הולכים לפי מה שהרוב קובע?
אם אתה תרצה להיות נשיא, ולא רק של ארצות הברית אפילו, אלא של העולם, אז אני ממליץ לך לקחת את השיטה הזאת, שעכשיו אני מדבר עליה, ולהתחיל לפרסם אותה בעולם, "מה אתה רוצה לעשות עם העולם, עם האנושות, כשאתה תהיה נשיא, נשיא של כולם?".
דודי: אני רוצה עוד פעם להבין את הדוגמה הזאת של הזאב והכבש. לפי הטבע, הזאב, תפקידו לטרוף את הכבש, וזה טבעי. נכון?
נכון.
דודי: אז במצב מתוקן יגור זאב עם כבש, לא יטרפו זה את זה?
יכול להיות שכן. יכול להיות שהוא יאכל את הכבש, אבל הוא יאכל את הכבש ולא יותר מזה. תמיד הם קיימים, קיים זאב וגם כבש אחד ליד השני אלפי שנים. הזאבים לא הורגים את כל הכבשים, הטבע שומר על הכול כך שיהיה גם אוכל לזאב וגם אוכל לכבש, אומנם הזאבים אוכלים את הכבשים, וכשהם אוכלים את הכבשים, מה שמעניין, הם בוחרים כבשים חולים, זקנים, כאלו שכדאי להם למות, ואת אלה שיכולים להמשיך לחיות טוב, להתרבות בצורה יפה, אותם הם לא הורגים, אותם הם משאירים. הם עושים את זה כאילו בחכמה, שיהיה להם למחר מחרתיים מה לאכול. כך הטבע פועל בהם. לכן אם אתה לא נותן לזאבים להרוג את הכבשים, אז הכבשים מתחילים להיות חולים וממש מתקלקלים. אנחנו לא יכולים בלי המאבק הפנימי הזה שהטבע מסדר לעשות משהו.
דודי: אם לוקחים את הנמשל הזה לחברה, זאת אומרת אם בני האדם שונים, אחד זאב, אחד כבש, אז מה הצורה הנכונה?
בחברה האנושית אנחנו צריכים לתת לכולם את צורת הביטוי הנכונה, רק במסגרת שאנחנו לא מזיקים פיזית זה לזה, זה מצד אחד. מצד שני כולם מקבלים בהתאם לזה הכנה, היינו חינוך. והחינוך הזה מסביר להם שהם נמצאים כחלק מהטבע האינטגרלי והם חייבים זה את זה במערכת האינטגרלית ולא יכולים להיות האחד ללא השני. ורק בהתנגשות, כשהם מבינים איזו צורת התנגשות צריכה להיות כדי לגדול נכון בשמירה על כל מה שהטבע מציג לפנינו, כך אנחנו יכולים להתקדם. לזה צריכים חינוך טוב מדור לדור, ואז אנחנו נקים בזה אנושות טובה.
חיים: הבעיה היא רק שאנחנו הגענו כרגע למצב של פיצול חברתי כזה ללא שום הכנה, ללא שום חינוך, וכבר המשבר פרץ, אז מה עושים עם זה עכשיו?
אתם הזמנתם רופא לרגע האחרון כשהחולה נמצא לפני מיתה, מה אתם רוצים שאני אעשה? קודם כשצעקתי כמה שנים לא שמעתם, עכשיו מאין ברירה אתם אומרים "נו, תבוא ותעזור, אתה אומר שאתה יכול". אני לא יכול. כאן אנחנו כבר צריכים באמת להגיע לשינויים מאוד חדים. אני מקווה מאוד שזה יעבור לא דרך מלחמת עולם שאחריה רק נוכל להתחיל לפעול בחינוך הנכון. אני לא יודע, אבל צריכים להמשיך, צריכים לעשות, צריכים להסביר. את מה שאני אומר עכשיו, ואתם יודעים היטב, את זה צריכים להסביר. וזה לא עניין של מי צודק ומי לא צודק. אני לא הייתי בוחר נשיא, נגיד באמריקה, או באיזה מקום אחר, כאדם אחד, הייתי מכניס אותם לאיזה חדר, את כולם, "ועד שאתם תגיעו להחלטה משותפת המקובלת על כולם אתם לא יוצאים".
חיים: הם כולם כרגע בחדר, לחדר הזה קוראים "ארצות הברית", אבל אין שם מבוגר אחראי שיגיד להם איך לדבר בצורה כזאת שהם לא יהרגו אחד את השני.
כן, שיהרגו. יותר טוב שיהרגו אחד את השני מאשר שהעם יהרוג זה את זה.
חיים: אבל מה שאתה רואה כרגע זה שכל העם נמצא בתוך החדר, והעם מתחיל להרוג אחד את השני.
אז כנראה שאין ברירה. כל הנבחרים האלו הביאו את העם למצב כזה.
חיים: אתה גם אומר שאנחנו נראה שהתופעה הזאת מתפשטת בכל העולם.
כן. ודאי. בכל מדינה ומדינה יש לך את שני החלקים במיוחד, כי זה בא מטבע האדם, כל אדם גם מפוצל במשהו, והכול תלוי איך אנחנו מסדרים את שני החלקים האלה יחד בקו האמצעי.
חיים: אתה יכול להגדיר את שני החלקים האלה?
רפובליקנים, דמוקרטים. מה זה חשוב? אצלנו בישראל זה נשמע אחרת, חלק שמאל וחלק ימין, ליכוד, עבודה.
חיים: זו כותרת, זה שם, אבל מה יש בשורש של שני החצאים האלה, מה המהות של כל חצי?
מה המהות של כל חלק וחלק? הייתי אומר כך, שכל חלק רואה קודם כל לנכון לנצח את השני מפני שיש לפניו מישהו, אז הקונקורנציה הזאת, התחרות, הורגת אותם, לא אכפת להם מה השני אומר, אבל מפני שהוא נגדי אני צריך להרוס אותו.
אנחנו רואים את זה טוב מאוד בכל מיני המצבים, למשל, אנחנו רואים את הממשלות, לגמרי לא חשוב מה אתה אומר, יכול להיות שאתה במאה אחוז צודק, אבל מפני שזה אתה, אז אני אומר ההיפך.
לכן לא מדובר על למצוא איזה שביל הזהב באמצע, קו שלישי, אלא מדובר על להרוס את האויב, או אני רואה אותו אויב, אני לא רואה אותו שותף, וזו בעיה. אנחנו צריכים ללמד אותם מה זה נקרא "קו אמצעי", לא לשכוח את המילה הזאת, כי אין לנו את זה בטבע. את שני הקווים האלה יש, וכל אחד אפילו יכול להתפצל, לקפוץ מימין לשמאל וההיפך. אבל קו אמצעי, שאני לוקח את שתי הצורות האלו ואני אומר, האמת היא באמצע, ולא באף אחד מאיתם, אין אמת עם אף אחד, אמצע אין.
חיים: מה זה נקרא שהאמת היא באמצע?
באמצע, שאני אומר שכל מה שיש בנו זה בא מהכוח העליון, ולכן אני מקבל כל טבע וטבע, כל מה שיש. אני רק אומר, לכל אחד יש זכות קיום וכל אחד צודק בשלו ואין צדק עם אף אחד, אלא אם אנחנו ניקח את כולם יחד ונתחיל להתעלות לחיים יותר טובים, אז אנחנו נמצא, נייצב את הקו האמצעי מתוכנו, הוא לא קיים בטבע בעצמו, הקו האמצעי זה הבורא. לא כאן נדבר על זה.
חיים: זה סוג של פשרה בין צד לצד או מה זה?
זו לא פשרה.
חיים: מה זה הקו האמצעי הזה?
הקו האמצעי הוא ששניהם צודקים, וכל אחד רוצה לעזור לשני בידיעה שגם הוא לא יכול להתקיים בלי השני.
חיים: במה הוא רוצה לעזור לשני?
להתקיים, אני שומר על השני שהוא יתקיים, שהוא יהיה איתי, כי אני לא יכול להיות קיים לבד.
חיים: אני לחלוטין לא מסכים איתו ואני רוצה לשמור עליו?
כן. ודאי. שמעת על זה שפעם כשהיו רוצים להרוס את חומת העיר כדי לכבוש את העיר, היו אפילו זורקים אוכל לתוך העיר? לא? תבדוק את זה ותמצא.
דודי: למה זרקו אוכל?
כדי להחזיק את האנשים שנמצאים בתוך העיר. היו לפעמים מכתרים את העיר שנה, ואפילו שנתיים לא היה מה לאכול והיו עוזרים להם להתקיים. זה השונא שלי, אבל אני רוצה לכבוש אותו בצורה כזו, לא שאני ממית אותו. אין לי מילים ואני לא רוצה עכשיו להיכנס לזה, זה לא שייך לבחירות באמריקה.
חיים: למה בדמוקרטיות אנחנו רואים את התופעה, שהחברה נעשית יותר ויותר מקוטבת וקיצונית עד שהעסק מתפורר כאילו בפנים?
כי אנחנו חושבים שזו דמוקרטיה. זו לא דמוקרטיה, זה פשוט בלבול גדול שיש לנו, מפני שאנחנו מדביקים את עצמנו לשמות, למילים. מה זה דמוקרטיה? איפה יש שם דמוקרטיה? זה שאני לוקח כל מיני שכבות ללא תרבות, ללא חינוך והולך יחד איתם זה נקרא שאני דמוקרטי? או זה שאני מדבר על כך שלכולם יש זכות, לא חשוב על איזה חשבון, אבל לכולם יש אותן זכויות, אני בזה נעשה דמוקרטי?
דמוקרטי זה נקרא, שאני מעלה את העם לדרגה עליונה, שאני דואג לזה, לחנך, לעלות, לרומם אותם, זאת דמוקרטיה. אבל לא שאני אומר שכולם צריכים לרדת תחת אלו שהם לא רוצים להתחנך, שהם לא רוצים ללמוד, שהם לא רוצים להתפתח, אני אומר שהם צריכים להיות ברוב העם? זה נקרא דמוקרטיה? סובבו לגמרי את כל ההגדרות הללו.
דודי: מה המשמעות של המצב הזה, שכבר תקופה ארוכה, גם בישראל, גם בארצות הברית, אין הכרעה של הרוב, נמצאים באיזה מצב של תיקו?
כן, מצד הטבע זה מה שמגיע לנו, וזה נכון. זה סימן שאנחנו הגענו למצב שחייבים לבנות קו אמצעי.
נורמה: מה יהיה הדבק כדי להגיע לקו האמצעי?
ההבנה וההכרה בתוכנית הבריאה ושאין לנו ברירה, אלא רק כך לקבוע את דרכנו. שאנחנו לא יכולים לבנות כל אחד את עצמו על זה שאנחנו הורסים את האחרים. מזה שאני אשבור את כל החלונות בעיר אני לא אעשה מזה משהו טוב לאף אחד וגם לא שאני אהרוג שם עוד כמה אנשים.
מכוח לא יכולים לבנות שום דבר, רק מחיבור, "על כל פשעים תכסה אהבה". זה שאנחנו שונאים זה את זה, לא מסכימים וכולי, זה נקרא היצר הרע שפועל בנו. וזה בסדר, כך הוא עובד, אבל לא שאנחנו צריכים להמשיך עימו. האנושות הגיעה למצב שהיא פשוט לא מבינה את הטבע שלה, היא לא מבינה איך להתקיים, איך להגיע למשהו, היא הולכת עם האינסטינקטים האלו זה כנגד זה, וזהו.
אף אחד לא צודק, לא הדמוקרטים ולא הרפובליקנים, אף אחד לא יותר מהשני, אנחנו צריכים להפסיק את כל הדברים האלה, רק קו אמצעי. זאת אומרת, שאנחנו מחפשים מה יכול להיות בינינו טוב, מה יכול להיות קשר בינינו, איך אנחנו יכולים לסדר את הדברים במקרה שאנחנו מגלים כל פעם יותר ויותר עד כמה כל אחד ואחד חושב אחרת, אבל זה שכולנו חושבים אחרת צריך להביא לנו עושר, עושר של דעות. תקראו מה שכותב על זה בעל הסולם.
נורמה: אבל כדי להגיע לקו האמצעי צריכים את העזרה מהכוח העליון.
אנחנו נמצא את העזרה הזאת, העיקר שאנחנו צריכים להסביר להם בצורה מדעית, הגיונית, שבלי הקו האמצעי אנחנו לא נשרוד. אנחנו נגיע דרך מלחמות עולם, דרך כל מיני בעיות, אפילו מצד אסונות הטבע, אנגיע למצבים כאלו שפשוט נרים ידיים, נהרוג זה את זה, כי מה נשאר לנו לעשות?
זה כמו בין המדינות, כמה מדינות מצד אחד עם חימוש וכמה מהצד השני, יכולים להרוג זה את זה בפשטות, לגמור עם כל החיים על פני כדור הארץ, לסיים את כל המשחק הזה. כמה פצצות אטום יש מצד רוסיה, מצד אמריקה, אירופה היא באמצע זה לא נחשב, ומה אז? אין ברירה, אנחנו חייבים לחפש בכל זאת אלטרנטיבה נכונה, והיא לא נמצאת עם אף צד. אנחנו גם חשבנו, זה לא עניין של קומוניזם, קפיטליזם, זה לא עניין של ימין ושמאל, פשוט כך הטבע מחלק את כולנו, הטבע מחלק את כולנו לשני חצאים.
נורמה: כרגע כל אחד במקום שלו, והשאלה, איפה חופש הבחירה של כל צד? אני שואלת כי בסקר של CNN שאלו אנשים מה הוביל את הבחירה שלהם,
בסדר העדיפויות היה כלכלה במקום ראשון, גם עניין של גזע, גם אקלים, ביטוח רפואי, וירוס הקורונה כמובן, ורק בסוף בסוף חיבור, UNITY, עניין של איחוד העם. מה שאומר שלא בראש של אף אחד להתקרב אחד לשני.
ודאי שלא.
נורמה: אז מה יוביל אותם?
חוסר פתרון, שכולם מרימים ידיים ואומרים "זהו, אני רואה שאין פתרון". מה יהיה עכשיו, מה יכול לקרות, יהיה ביידן במקום טראמפ או ההיפך, יהיו עוד כמה חודשים משפטים, יהיו עוד כל מיני בעיות, ומה ייצא מזה? יהיה ביידן, הדמוקרטים, כל אלו הצבעוניים למיניהם חוגגים ברחובות, ומה? בזמני אובמה היה יותר טוב? היה רוגע? הכול היה בסדר? שום דבר בזה לא יקרה, הקורונה לא תתפוגג מיד.
יש רק דבר אחד, ללמוד איך לחיות בקו האמצעי. לא אחד עם השני בפשרות, קו אמצעי זה לא פשרה, קו אמצעי זה שאנחנו בונים את החיבור בינינו בצורה ששניהם משתתפים בחיבור יחד, ולא חצי אחד וחצי שני, אלא צריכים ללמוד איך עושים את זה. אבל בלי זה העולם שלנו כבר לא יגיע לתיקון, ואנחנו צריכים להביא את התיקון, אנחנו צריכים להראות להם מהו התיקון.
אין להם פתרון, עוד לא נמאס לאנושות להיות במשחק המכור הזה, בכל הדברים האלה? כבר כולם מבינים, וירוס הקורונה עכשיו ישטוף את כל העולם, אנשים יהיו בלי כסף, בלי כלום. זאת אומרת, פעם זה היה כדי להרוויח, אני והוא וזה וזה וכל מיני הקונקורנציה ביניהם וכן הלאה, עכשיו לא יהיה אפילו את זה יחד עם הקורונה ועם כל הדברים האלה. הקורונה מגיעה מהקו האמצעי, היא פועלת בשווה על כולם. לכן אנחנו כאן צריכים להתחיל לפרסם את השיטה, זו לא שיטה קומוניסטית, זו לא שליטה של הפועלים על הבורגנים, זה לא זה, זו שיטה של הקו האמצעי. צריכים לברר את זה טוב טוב ולהסביר.
דודי: השיטה של הקו האמצעי לא ברורה עדיין, כי אלה שתי השקפות עולם שונות.
אתה לא הולך לסדר אותם בכלל. אנחנו לא נוגעים בלסדר, בלקרב אותם ביניהם, הם יישארו ויישארו ויהיו עוד יותר ויותר מרוחקים זה מזה.
דודי: אז מה זה הקו האמצעי? אתה אומר כל אחד יישאר עוד יותר בדעתו העקשנית.
וודאי, כן. כי העולם מתפתח, כמה שמתפתחים הם יותר רחוקים.
דודי: ואיפה החיים יחד, איפה חיים מתוך הקו האמצעי, מה זה אומר?
בקו האמצעי הם יחיו יחד.
דודי: כשאתה אומר בעד ואני אומר נגד, אתה אומר פתוח, אני אומר סגור, איפה החיים ביחד פה?
שנינו יחד, לא. כל אחד נלחם עם עצמו כדי להיות בקו האמצעי.
דודי: הקו האמצעי הפך להיות איזה קוד לא ברור לנו, מה זה אומר חיים בקו אמצעי?
כל אחד נלחם נגד האגו שלו כדי לשייך את עצמו לקו האמצעי. הוא דוחה את שניהם וכלול משניהם.
דודי: זה לא ברור. כי מה זה נלחם נגד עצמי, נגד תפיסת העולם שלי?
תתחילו לחפש חומר במאמרי רב"ש, בעל הסולם.
דודי: הוא כותב ב"שלום בעולם", "כל דבר שיש במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם, יש לו זכות קיום, אסור להשחיתו, לבערו כליל מן העולם, אלא רק לתקנו ולהביאו למוטב".
זה מין הקדמה.
דודי: אז אולי נביא את המאמר כולו ללימודים שלנו.
בסדר. בבקשה, ממחר.
דודי: הפתרון עוד לא ברור. הבעיה ברורה, קל לנסח אותה.
אבל ברור שזה יכול להיות הפתרון.
דודי: לא יודע. כי אני לא מבין.
אם לא זה, אז תגיד מה, איזה?
דודי: לא יודע, כל אחד שיהיה במדינה שלו, תעשה מדינה אדומה, מדינה כחולה.
לא, אז כל אחד יהיה מפוצל, כל אדם.
דודי: כרגע זה נשמע לי גרנדיוזי להביא לאיזו אחדות חובקת עולם שהכחולים והאדומים ישבו יחד, שכל אחד בעולם שלו והם מקבלים אחד את השני. לא רואה עדיין ציור כזה או פתרון כזה.
אם יבוא השכל אז יהיה.
דודי: עוד לא בא.
נורמה: השאלה מה יגרום שיתקרבו אחד לשני, שירגישו שהחיים של כל אחד תלויים באחרים? כרגע לגמרי זה הפוך, לא רוצים לדעת אחד מהשני. אז מה יקרב אותם, מה יגרום שיגיעו לקו שיגידו "אין לנו ברירה אלא להתחבר"?
איזו ברירה ישנה? נגיד עכשיו מגיעים לספירת הקולות, חמישים, חמישים, מה קורה הלאה?
נורמה: חייבים לחיות אחד עם השני בכל מקרה, כולם באותה הסירה.
כן. וחוץ מזה שאין מישהו מאיזה צד שהוא יהיה המנהל. איך יכול להיות מישהו מנהל אם בעצם הם חצי חצי? זה לא חשוב אם ביידן או טראמפ, אבל בעצם זה חצי חצי, איך יכול להיות שיש אחד מאיזה צד, שהוא ינהל? את מבינה על מה אנחנו הולכים, על זה שחצי מהמדינה לא מסכימה עימו ולא רוצה לראות אותו. חצי. והחצי השני אומר, "שיהיה". זה מצב שאפשר איתו להמשיך לחיות? משהו שיותר גרוע מזה לא יכול להיות. אם זה נגיד 10% ו90% , אפילו שלושים ושבעים, אבל חצי חצי, תראי מה נעשה. איזה פתרון יש?
נורמה: אם כך, אז צריכים להסתכל על זה כהזדמנות.
זה מה שאני רוצה להגיד לכם, שאתם חייבים לכתוב על זה. אז במקרה כזה אין לנו ברירה, אנחנו הגענו בהתפתחות האנושית למצב שהכרעה יכולה להיות רק בקו האמצעי. לא דמוקרטים לא רפובליקנים או לא חשוב איך לקרוא לזה, אלא למעלה משניהם בקו האמצעי. מה זה קו האמצעי, צריכים לברר. לאט לאט צריכים להסביר. אבל יש לכם זמן כי זה לא ירגע.
דודי: עדיין אם יושבים עכשיו ביידן וטראמפ לשמאלך ולימינך מה אתה אומר להם, "שלום חברים", מה?
שום דבר אני לא יכול לעשות מהם, אני לא יכול לקשור פלוס ומינוס, צריך להיות משהו באמצע ביניהם, איזה עומס כדי שהפלוס והמינוס יכולים לא לעשות קצר זה עם זה. הם צריכים להבין שיש ביניהם האנושות, כל שמונת המיליארד איש, והם צריכים ביחד לעבוד על זה ובקו האמצעי. זאת אומרת לטובת האנושות ולא לטובת כל אחד והמפלגה שלו וכן הלאה. הם צריכים להתנזר כל אחד, להתעלות למעלה מכול הקו שלו, כל אחד, ולהגיע למצב שמה שטוב לנו, לעם. מה שטוב לנו, לכדור הארץ.
דודי: אם הוא מתנזר ממה שיש לו אז איפה הייחודיות שלו?
הייחודיות שלו שהוא משקיע את עצמו בזה שיהיה לטובת כולם.
דודי: אז הדעה הקודמת שהייתה לו העקשנית, האגו הייחודי שלו, מתבטל?
זה פסה לגמרי, אף אחד משני הקווים האלו לא צודק. כדי ללכת קדימה חייבים קו אמצעי. אנחנו הגענו באמת למצב שנקרא "הדור האחרון". האנשים עדיין ודאי לא מבינים איפה הם נמצאים אבל ההשגחה העליונה כבר תסובב אותנו עכשיו בצורה מאוד מיוחדת.
שלי: מה זה בעצם קו אמצעי?
קו ההתקרבות שלנו לבורא, נקרא "קו האמצעי". לא חשוב לי לא ימין ולא שמאל העיקר בשבילי זה להתקרב לבורא שנמצא לפני. וכל הפעולות הטובות והרעות לא חשוב איך הן נראות לי, הן באות ממנו ואני למעלה משניהם רוצה להכיר אותו, להתקשר אליו.
שלי: ומה זה הבורא בשביל הסברה גשמית יותר?
טובת כולם.
שלי: זאת אומרת שהמנהיגים צריכים להגיע לרמת התפתחות כזאת שהם יסכימו לזנוח את הדעה שלהם שמאפשרת להם לשלוט ויגידו, "לא, יש משהו יותר חשוב, אני פה רק כדי לשרת"?
המנהיגים לא יכולים כאן לעשות שום דבר כי הם לא מסוגלים לעשות מה שאת אומרת. כל אחד מהם הרי בטוח, מכל הטמטום שיש לו בראש שכך התחנך, הוא חושב שיש לו דעה והוא יודע מה לעשות.
שלי: אז מאיפה תצמח הדעה הזאת?
מלמעלה.
שלי: הבורא יזרוק אותה כמו שזרק עלינו קורונה. פתאום ירד עלינו כמו גשם?
אנחנו צריכים להשתדל ללמוד מה זה קו אמצעי, איך אנחנו מסבירים את זה לכולם. ואז תראי איך אנחנו מוצאים פתרון והסבר. אני מבין שאתם מבולבלים, אני מבין שאתם לא יכולים לתפוס מה זה הקו החדש. אבל זה דווקא אומר לנו עד כמה אנחנו נמצאים בדרך חדשה והניהול מלמעלה יאיר את דרכנו.
חיים: כשהולכים בדרך החדשה, אנחנו עדיין צריכים להתמודד עם שאלות יומיומיות שאיתם אנשים הולכים לקלפי. האם לתמוך בהסכם עם איראן, או להתנגד לו. האם לתמוך בהגירה או להתנגד לה. האם לתמוך בסוג כזה של ביטוח רפואי או בסוג אחר. איך בכלל אדם יכול לעזוב את הדעה שלו, כי נראה לו שיש פה סכנה קיומית, ולעלות מעל זה?
אני שאלתי את זה לפני בערך 40 שנה, כשהייתי עדיין צעיר אצל רב"ש. במה בוחרים? זה היה בשנת 80 82 לא זוכר מתי היו הבחירות ושאלתי. ורב"ש לא רצה להגיד, אבל הוא אמר לי דרך הלל. אז הלל אומר "ודאי שצריכים ללכת להצביע ליכוד" כך אמר לי, ואני מאז לא זז מזה.
חיים: אבל זה לא קו אמצעי.
לא, קו אמצעי אין לנו בבחירות. אבל אם אני צריך כבר ללכת לבחירות, אז אני הולך ככה. ואני לא מסתיר את זה מאף אחד. זה מה שקבלתי מהמורים שלי וכך אני הולך, וטוב ששמעתי ולא שאני בעצמי קבעתי.
חיים: אז בעצם לא רק בזמן הבחירות, כשהאדם חושב על הדעות של הצד שכנגד שאתו הוא לא מסכים, ואתה אומר שאתו הוא צריך להתחבר, איך הוא יכול להתחבר עם מישהו שנראה לו כמאיים על חייו?
אין לי תשובה לזה. אני לא הולך לשכנע אף אחד, אתה שאלת אותי אז אני אמרתי לך. אבל לי אין מה להגיד. איך לבחור? שהאדם יבחר מה שהוא רוצה, שיצביע למה שהוא רוצה. כל הדברים האלה בכל זאת אנחנו רואים שזה לא כל כך עקרוני, ובישראל זה בכלל.
חיים: אסביר את השאלה. לא התכוונתי מה הדעה הפוליטית הפרטית שלך, אלא על עיקרון הפעולה. כל צד כרגע רואה את הצד שכנגד כטועה בצורה כזאת שמסכנת את חייו, את קיום המדינה, את קיומו הפרטי. איך עולים מעל כזה קיטוב שנראה לי שמי שטועה פשוט מסכן אותי?
אני לא יודע, אני יודע רק דבר אחד, אסור להתחבר עם אנשים שרוצים להרוג אותך, ולהתחבר עם אנשים שרוצים באיזו צורה לסובב אותך לאיזו צורת שלום כאילו גם אסור. כבר ראינו את כל הדברים האלה, אין במה. אבל היום אנחנו נמצאים במצב שבכלל כל העסקים אפילו הקפיטליסטים, וכל אלה שפעם היו בנויים על חוקי הטבע הקפיטליסטי, האגואיסטי, גם נהרסים. אנחנו נמצאים בזמן המעבר, אין לי מה להגיד לך.
לפי הפנימיות שלי ודאי שאני סוציאליסט, בזה שאני מדבר על האיחוד והחיבור של כולם, אבל לא בצורה סוציאליסטית כמו שיש לנו היום. תראה מה שבעל הסולם כותב על מרקס ועל כולם, איך הוא תומך בזה מצד אחד, מצד שני ודאי שלא בצורה כזאת כמו שהם מפרשים היום.
חיים: לא כל כך ברור איך נכתוב בצורה כזאת שנשמעת פרקטית.
לא זה ולא זה נשמע פרקטי, פרקטי זה הקו האמצעי. שאנחנו קודם כל נבין שלא יכול להיות שלום, צדק והמשך, עתיד, אם אתה לוקח אחד מהשניים שהם בעצם באים מחצי העם כל אחד, נניח ביידן או טראמפ. איך אפשר? ודאי שזה לא ייתן שלום. תראה מה שהבורא רוצה להראות לנו. איך יכול להיות אם זה חצי וחצי, זה לא שזה קצת יותר וזה קצת פחות, אלא זה ממש כך באמצע, אז איך אפשר להחליט שהוא יהיה עכשיו המנהל שלי, הנשיא שלי לארבעת השנים הקרובות, כשיש ביניהם הבדל כל כך גדול.
תכתוב על זה שהבחירות האלה הן בחירות מסוכנות ביותר, הן לא אמתיות, כי הן רק אומרות על חצי מהעם במקרה, שזה יכול להיות מקרה ממש, גורל שאחד מהם נבחר. אז חצי מהעם לא מסכים עמו, אתה מבין מה קורה כאן. זה לא שבדרך כלל אנחנו אומרים שהרוב בצדק מעמיד את הנציג שלו, כאן זה לא רוב ולא כלום.
חיים: זה מבוי סתום.
זה הקו האמצעי, לא זה ולא זה.
דודי: יוצא שמראש שיטת הבחירות הנוכחית הדמוקרטית פסולה לפי הטבע, כי אין ביטוי, זה אני או אתה, זה כבר פסול מהטבע, כי לכל אחד יש מקום.
כן. כאן עולה החלטה פשוטה, שמה שהטבע מציע לנו לעשות זה את הקו האמצעי. לא הימין ולא השמאל אלא אנחנו חייבים להתעלות מעל השנאה בינינו לחיבור בינינו, והחיבור, העתיד הטוב, יקבע איך אנחנו נתנהג.
דודי: אז אתה אומר שכל אחד יוותר על מה שהוא רוצה, ויהיה לנו משהו שלישי משותף, חדש, לא שלי ולא שלך.
כן.
דודי: יש לי על זה הרבה שאלות.
אין כאן שאלות. תביא מקובל, שים אותו במקום הנשיא ותראה איך שזה יהיה.
דודי: זה מסתכם שם. אפשר להגיד שנכון לעכשיו, אם מסבירים באמת לקהל הרחב שלא מעריך כרגע את המקובלים ואת חכמת הקבלה, ואתה רוצה להסביר לו, לשכנע אותו, לתת לו דעת חדשה, אז אני מבין שהפתרון כרגע שאנחנו אומרים "הגענו למבוי סתום, בואו נכיר ברע שאנחנו מבטלים אחד את השני, וחסרה לנו שיטה חדשה, שתיתן ביטוי לכל אחד".
כן. ואנחנו נתקדם עם כל המעמדות האלו של ימין ושמאל ואתה תראה איך שזה יהיה. עוד מעט זה יתגלה גם כנוצרים כנגד האסלאם, וכל מיני כאלה דברים. בכל מקום יהיו לך חצאים, ואז תצטרך לעשות משהו. עוד מעט תראה באירופה, בצרפת, בגרמניה, במקומות האלה תראה איזו התנגשות תהיה בין הדתות, כמו שהייתה לפני כמה מאות שנה.
דודי: והצורך בשינוי יגיע רק כשתהיה התנגשות ממשית בין השתיים?
כן.
דודי: לא לפני, זאת אומרת רק כשתהיה התנגשות חזיתית אחת בשנייה, רק אז יפתחו את הראש לשכל חדש, לשיטה שלישית?
כן, תראה מה שקורה עכשיו בקריקטורות האלו, בכל הדברים, איך שהצרפתים השתגעו, לעשות את הדבר הזה כנגד הדת, כנגד האסלאם. ועכשיו האסלאם יתחיל לעשות אותו דבר כנגד הנצרות וגמרנו.
נורמה: בכל סכסוך יש כמה מחנות, וכדי להגיע לשלום מישהו צריך להתקדם ולעשות את הצעד הראשון.
במה?
נורמה: לפנות, בפנייה, נניח לשלום בית יש תמיד מישהו שצריך להתקרב.
לא, שניהם לא יכולים, זה לא יהיה כך, כי הצד השני כאילו יתכופף לפניו. הם שניהם צריכים להגיע למצב שהם ירימו ידיים, וחצי העם מצד אחד וחצי העם מהצד השני גם ירימו ידיים ויגידו "אנחנו לא יודעים, אז מה לעשות?".
נורמה: אז מישהו שהצליח, במקום להתגאות לא צריך לקרב ולחבר, זה לא יקרה לפי מה שאתה אומר.
לא. אותם אין מה לחבר בכלל, שניהם פסה, כל אלו ביידן, טראמפ, וכל מיני המפלגות האלו, משני הצדדים האלה, הם לא יכולים להשתתף בבניית העולם החדש, הם עשו את שלהם והם צריכים כמו דינוזאורים פשוט לעזוב את הבמה.
נורמה: אז מי כן?
אנחנו.
נורמה: ושם באמריקה אלה העמים.
גם כן, יבואו אנשים שהם יוכלו להרגיש מה זה נקרא "קו אמצעי" ואיך לבנות את זה, לא יודע כמה זמן זה ייקח, אבל זה מה שיקרה. ואנחנו צריכים על זה לכתוב, להתחיל בזה, שזה יהיה כמו איזה אור לרגליים של אלו שיבואו ויבנו עולם חדש. זה לא עולם סתם על פני כדור הארץ המסכן הזה, זה יהיה כבר מבנה רוחני חדש לכל העולמות.
נורמה: מה זה אומר "מבנה רוחני חדש"?
מבנה, מבנה רוחני חדש, שזה הקו האמצעי. וכל האנושות האגואיסטית הזו, שסתם כביכול מחולקת לימין ושמאל, זה בכלל לא פונקציה, מה זה ימין או שמאל, אבל עם כל ההבדלים שביניהם היא תבין שאת הכול הבורא מעורר בהם כדי שהם ימצאו אותו, כדי שיתקרבו לצורתו, וכך האנושות תעלה לדרגה הרוחנית.
נורמה: השינוי יבוא מלמטה למעלה?
השינוי יבוא מלמעלה אבל בדרישה מלמטה. זה הסיום של כל ההתפתחות שלנו הצרה, הכואבת, במשך כל ההיסטוריה.
תמרה: אני רוצה לחזור למה שאמרת קודם שיש זאבים וכבשים, והטבע שומר גם על זה וגם על זה. אבל הזאב ודאי נשאר להיות זאב, והכבש עדיין נשאר להיות כבש, ועדיין הכבש הוא אוכל בשביל הזאב. יש בטבע דוגמה של קו אמצעי, בכלל קו אמצעי קיים בטבע?
בטבע עצמו לא, אבל זה שהזאבים מצד הטבע מכוונים לאכול את הכבשים החולים, שהם לא יכולים לשרוד ולברוח מהזאבים, זה כבר מכוון כך, כך פועל הטבע, החוק הכללי של התפתחות.
תמרה: האם בן אדם יכול לקחת איזו דוגמה ממה שקיים בטבע, דוגמה לקו אמצעי, ואיכשהו לתאר את זה?
אין בטבע קו אמצעי. זה רק דומם, צומח, חי, והאדם מתחיל מהקו האמצעי, לא האדם שהוא בן בלייעל , כמונו בעולם הזה, אלא מאתנו והלאה, הדומה לבורא, זה הקו האמצעי והוא נקרא "אדם" הדומה.
תמרה: ואם לא רוחניות אז אין מה לדבר על קו אמצעי, מדובר רק על רוחניות.
כן, ודאי, אבל כשאנחנו מגיעים לקו האמצעי, בני אדם, אז אותו הכוח שאנחנו רוכשים בקשר עם הבורא ישפיע גם על "וגר זאב עם כבש", זה יתגלה גם בכל הצורות שלמטה מאתנו, אז הקו האמצעי יתחיל לרדת ולהיות בכל הדומם, צומח, חי, מדבר.
תמרה: זה מה שכתוב, שיהיה שלום בין זאב לכבש?
כן.
דודי: בעבר היינו מתייחסים למועמדים לנשיאות בארצות הברית כאל סמל, סימן, ביטוי של התקדמות העולם בדרך ייסורים או בדרך טובה יחסית, האם זה עדיין נכון או כבר לא, כאילו אף מועמד לא מיצג איזה קו עולמי.
אני לא רואה באף מועמד מהם ממש את התקדמות העולם, לא. ובאמת הפעם אני רואה ביחס שלי לשניהם שממש אני לא רואה את מי להעדיף, כלפי היחס ליהודים, כלפי היחס לפשוטי העם, לעניים, למה? אני לא רואה בכלל שום הבדל מהותי ביניהם.
שלי: אנחנו רואים שבישראל, לפחות המצב החברתי הזה של חצי וחצי, משתק את המדינה, אנחנו כבר נמצאים במשך שנתיים באותו מקום ולא מצליחים לעשות צעד אחד קדימה, אפילו הניסיון לממשלת אחדות לא עובד. פשוט האנושות הגיעה למצב שהכול צריך להיות כרגע משותק.
למה זה נקרא משותק, ומה זה נקרא לא משותק? אולי נותנים לך אפשרות להבין איפה את נמצאת, מה את מעדיפה?
שלי: למה זה לא משותק, אם אף אחד לא יכול לעשות כלום וכל היום מנסים להפיל אחד את השני, אין שום סיוע, שום תמיכה.
זאת הממשלה, כי אין להם מה לעשות חוץ מלשחק זה כנגד זה. למה את חושבת שהם לא מנהלים אותנו, לא מנהלים את המדינה, ולא עושים שום דבר? כל העסק שלהם זה רק להפיל את השני, זה את זה, כך כל העבודה שלהם כל היום. חוץ מזה לא צריכים לעשות שום דבר, כל הישיבות, כל זה בנוי כך, אלא בשביל מה הם יושבים שם ומקבלים כסף ושליטה? רק כדי להילחם זה בזה, וכמה שמשאירים אותנו יותר בשקט זה יותר טוב לנו, שיאכלו זה את זה.
שלי: כשהעם מגיע למצב כמו שאמרת אין יותר 90% או10%, או 80%, אלא זה חצי חצי. האם זה יגיע לאיזה פיק, לאיזה שיא וממנו תיפתח דרך חדשה, לאן הולך כל המצב הזה?
לזה שאת סוף סוף תכתבי כאלו מאמרים שיבינו מה העתיד הטוב. עד שזה לא ילחץ לכם על הגרון ממש, שיחנוק אתכם, לא ייצא שום דבר, אני אומר בשיא הרצינות, ובינתיים אני לא רואה מכם את החומר שיוצא בצורה כזאת שאתם לא עושים חשבון עם עצמכם, זאת הבעיה.
דודי: אתה יכול להיות מפורט יותר?
שתפסיק לחשוב על ה"פוליטיקלי קורקט" ועל כל מיני דברים כאלה, אלא תכתוב מאמר כמו שאנחנו מדברים כאן, ודאי שבצורה סולידית, אבל גלויה. שאנשים יבינו מי אנחנו ומה אנחנו רוצים. לא להיות כאלה פושרים, באמצע, שלא מסתכלים על זה בכלום. תתחיל להכין תרופה למכה, תתחיל להגיד להם מה יהיה אם זה לא יהיה כמו שאנחנו אומרים ואתה תראה שאז אתה תהיה צודק והם יבינו אותנו, ולפחות יכבדו אותנו וישמעו. וכמו שאתם כותבים, הכול מתבטל.
דודי: אבל הפתרון בסוף מוביל אלינו, אל חכמת הקבלה?
אני גם לא רואה את זה מזה שאתם כותבים כך. את זה אתה אומר לי.
שלי: לרוב הישראלי נדלק כשאתה מחזיק באיזו דעה מנוגדת לו, מסכימה אתו, אבל יש לו איזו דעה ואז הוא מתפרץ פתאום ומגיב וכך הוא מתחיל לחיות.
אני לא בעד ולא נגד והוא גם צריך להבין שהוא לא בעדי או נגדי. אנחנו מדברים על שיטה שעוזרת לנו להמשיך לחיות, אני רוצה להעלות אותו לדרגה אחרת של הדיבור, של ההתקשרות. אני הולך לדבר עימו, איך אנחנו נמשיך להתקיים, להתפתח, לבנות, לחיות ולא שאני נגד.
אני רוצה להוכיח לו את ההיפך, שאם הוא היה צודק אני עימו, אם אני צודק הוא איתי, אבל שנינו לא צודקים. אנחנו צריכים למצוא חיים חדשים, ולהפסיק להיות כמו שאמריקה עכשיו. אתם יכולים להראות את זה לפי התהליך שאנחנו ראינו עכשיו, את כל התיאטרון הזה. זה כך וזה כך ובאמצע אין כלום, אז מספיק.
תראו להם עד כמה שהדברים האלה לא מביאים לשום תוצאה, בין שזה יהיה ביידן לבין שיהיה טראמפ, לא חשוב מי, אחד מהם, זה לא יביא לתוצאה. התוצאה הכי גרועה היא שכל המדינה מחולקת לחצי חצי, אין דבר יותר גרוע. יכול להיות למעלה מזה רק הקו האמצעי. כי את מחפשת אחרי הבחירות איך כולנו סופסוף נרגעים ומקבלים איזו שליטה אחת וכל העם הולך עם השליטה הזאת ובונה את עצמו בארבע השנים הבאות.
אבל עם מי לבנות? חצי נגד, בכוונה נגד, וחצי בעד, בכוונה בעד. ובצורה כזאת אנחנו בונים משהו? זה מצב שאף אחד לא יכול לתאר אותו ובמיוחד בזמננו. זה לא כמו שהיה בהיסטוריה, ש"היה היו".
שלי: אבל איפה אתה דוקר את האדם, הרי סף העביות הוא כזה שאתה חייב לדקור אותו.
שאנחנו לא יודעים איך להמשיך לחיות. אני חושב על עצמי, על המשפחה שלי, על הסביבה שלי, על העם שלי וגם על העולם, על כל [מיני] דברים אני חושב בעיגולים עיגולים. ואני לא רואה את העתיד בכלל. ונופלים עליי קורונה וכל מיני משברים חוץ מפוליטיקה, גם בתעשייה, במסחר, בכל דבר ודבר. על הבריאות אני כבר לא מדבר. אז איך לנהל, איך אנחנו יכולים לעשות משהו?
שלי: אני כבר מנסה לדמיין את התגובות של האנשים, יגידו "סליחה, מה את רוצה שאני אוותר על הדעה שלי בשביל שזה יהיה לפי הדעה שלך? "
לא חשוב לי אם זו הדעה שלך או שלי, אני מוכן לוותר על עצמי, אבל מה את מביאה לי במקום זה, את הדעה שלך?
שלי: אז מה אנחנו מביאים להם?
שאף אחד לא צודק, אף אחד לא יכול להיות יותר מהשני, אף אחד לא יכול להיות צודק ושעימו אני יכול ללכת. תני לי איזו דעה, איזה כוח, איזה מישהו שמלווה אותי עם המטה שלו ביד, שהולך ויודע לאן הוא הולך ולמען מה ועם איזו שיטה ברורה. אין לנו משה רבנו כזה.
שלי: אם אנחנו אומרים את האמת אנחנו אומרים בואו ללמוד קבלה, לא כל משחקי הביניים האלה של בואו נהייה נחמדים ובואו נחייך. "זאת האמת שלנו, בואו ללמוד קבלה, בואו לרב לייטמן". זה מה שיש לי להגיד להם. אז להגיד את זה כך?
לא. אל תחפשי אצלי פתרון כזה. ואני לא אומר לכם שאתם לא מסוגלים לזה, אנחנו רק צריכים בינתיים להסביר להם שהפתרון יכול להיות בהסכמה חברתית, לאומית, אפילו עולמית, בזה שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להגיע לשלום, לשלמות, וזה צריך להיות למעלה מהכול. שכולנו מבטלים את האגו שלנו, את הדעות כלפי החיבור. ואף אחד אף פעם לא יהיה צודק או לא צודק, או מרוצה או לא מרוצה, זה תמיד יהיה כך אצל כל אחד ואחד, כי גם כל אחד ואחד מאתנו כלול מכל המציאות, אלא אנחנו צריכים להבין שאין ברירה, שלמען השלום, למען החיבור, אנחנו מוותרים על כל הנוחיות ועל כל הדעות הפרטיות של כולם. ולזה חייב להיות קודם כל חינוך כללי.
חיים: אז מה שיקרה, או שכל הבעיות יפתרו בבת אחת או שאף בעיה לא תיפתר.
אף בעיה לא תיפתר ואנחנו נגיע למצב שאנחנו חייבים פשוט לעזוב את הכול והעיקר בשבילנו יהיה להגיע לקונצנזוס.
דודי: ואז כל הבעיות בבת אחת יפתרו או ייעלמו.
כן, או שהבעיות יתגברו ואנחנו נהייה לחוצים ובכל זאת מחויבים לוותר.
תקראו את מאמר "השלום בעולם".
(סוף השיחה)