לקבל דוגמה אישית מכל אחד

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.03.2025 – אחרי עריכה

דודי: אנחנו מדברים על דוגמה אישית ורציתי לתת דוגמה שראיתי השבוע ממושי, קבענו חוק בחברה, מי שמצלצל לו הטלפון בזמן שיעור, יוצא מהשיעור. למה? כי הוא הפריע לחברים להתרכז בכוונה. אצל מושי צפצף הטלפון לשנייה, לא ברעש גדול, ממש לרגע אחד, כי היה מעבר לשעון קיץ, וזה היה אוטומטי, אפילו לא בשליטה, והוא פשוט סגר את הספרים, קם ויצא החוצה. למה? כי הוא לא מעל כל החוקים שיש בחברה, אם יש חוקים בחברה אז הוא מבצע אותם, גם אם הוא לא יכול להיות עכשיו בשיעור, והוא צריך לעלות לשמוע אותו מהקומה למעלה. זה הפריע לי, שאלתי אותו למה שלא יישאר בשיעור, מי בכלל שמע את הצפצוף הזה. אבל יש חוקים שהחברה קבעה ואתה פשוט מבצע אותם, וזו דוגמה, לעשות מה שהחברה אומרת. לחיים.

אילן: אני רוצה להוסיף בעניין הדוגמה האישית. לגבי אותה דוגמה אישית של מושי, שקם ויצא, אני חשבתי שאולי זה לא נכון שהוא קם ויצא. נכון שזו החלטה של החברה, נכון שמי שהטלפון שלו מצלצל צריך לצאת, אבל בכל זאת מושי מהווה דוגמה, והוא נותן דוגמה בזה שהוא קם ויוצא מהשיעור, ולא כולם שמעו אם הטלפון צלצל או לא צלצל. לכן חשבתי שבאותו זמן עדיף היה שיישב בשיעור כי מסתכלים עליו ורואים אותו כדוגמה. בשולחן שלנו שמענו את הצלצול ואנחנו מבינים שזו היתה טעות בגלל המעבר לשעון קיץ, ולכן לא צריך לקיים את החוק כמו שבלונה. אני חשבתי שהאופן שבו החברים רואים את הדוגמה האישית של החבר משפיע יותר.

דודי: זו שאלה, מה נכון לעשות?

אילן: זו באמת שאלה.

דודי: האם יותר טוב שמושי יישאר בשיעור וייתן דוגמה לחברים שנמצאים בשיעור שלא יוצאים משיעור, או שאם הטלפון שלו צלצל הוא צריך לצאת כי אלו החוקים של החברה והוא צריך להראות שהוא נותן דוגמה למימוש החוקים של החברה, והוא לא מעל הכול.

רואי: מה הדבר הנכון, ללכת לפי מה שהחברה קבעה או להפעיל שיקול דעת אישי?

לא. ממש לפי מה שהחברה אמרה.

רואי: אם החברה קבעה, אז עם זה אני הולך.

דודי: אין מישהו קדוש מעל החברה.

רואי: אני אוסיף, בהמשך לדוגמה של מושי, אחרי שצלצל הטלפון שלו, או השעון, לא משנה, היו עוד עשרה אנשים שצלצל אצלם והם לא זזו, לא יצאו מהשיעור. אז אמרתי למושי, "יש פה עשרה אנשים שלא יצאו ואתה יצאת". אז הוא אמר, "כל עוד החברה לא תחליט אחרת אני לא יכול לבוא".

כל אחד נותן דוגמה אישית במשהו.

דודי: אז העבודה על דוגמה אישית היא של החבר שנותן דוגמה אישית או של מי שמקבל את הדוגמה האישית?

אני מקבל דוגמה אישית מכל אחד, במשהו.

דודי: איזו דוגמה אישית רב"ש נתן לך?

דיוק בזמנים, בלימודים, בחיים, בכל דבר.

שמעון: איך כל אחד כל כך שונה, אחר לגמרי, ומצד שני הוא נותן כל פעם דוגמה אחרת שלו.

זה לפי כמה שאתה רוצה לראות.

שמעון: לפי איך שאני רוצה לראות.

כן.

שמעון: הדוגמה של כל חבר היא בסופו של דבר להרגיש שהבורא הוא טוב ומיטיב, לא משנה מה האדם עובר, בסופו של דבר הבורא הוא טוב ומיטיב בכל מצב.

כן.

רואי: כשאתה מסתכל על אנשים אתה מושפע מכל מה שהם עושים או שאתה שם לעצמך איזו מסננת ומחליט - מזה אני מושפע, מזה אני לא מושפע?

יש ויש, יש ימים שאני יותר רגיש לזה ויש ימים שאני פחות רגיש לזה, ואפילו מזלזל קצת, זה מההשגחה.

רואי: אמרת קודם שרב"ש היה מאוד מדייק בזמנים, בסדרים. הייתה לך שליטה על מה שאתה רואה בו ועל מה שאתה לא רואה בו או שמבחינתך כל מה שהוא עשה זה הדבר הנכון?

הוא כל הזמן היה מתנהג לפי היושר.

רואי: אתה מסתכל גם על חברים שמתנהגים כל הזמן לפי היושר או שם יש לך שאלות?

אני לא כל כך מסתכל. רב"ש זה משהו אחר.

רואי: ברור. והחברים?

החברים, ישנם שכן וישנם שלא, גם בזמנים וגם בבני אדם.

רואי: אם אפשר לקחת מפה איזשהו כלל - המורה תמיד מתנהג ביושר, אין כלפיו ספקות.

אני לא יודע, זה תלוי באדם שמסתכל.

רואי: אבל אם אני שואל אותך ביחס לרב"ש, ההתנהגות שלו תמיד היה אמת ונכונה?

כן.

דודי: על מה אנחנו כחברים צריכים להסתכל בחברים?

על זה שכל אחד מתנהג ביושר, ובלהצדיק את החברים, וזה בעצם הסמל שלו.

דודי: זאת אומרת, אם אני רואה דוגמה שלילית מהחבר, זה לא החבר, זה אני.

כן.

דודי: עד כמה נתינת דוגמה אישית משפיעה בתוך העשירייה זה על זה?

זה תלוי באדם, במי שמשפיע ובמי שמושפע.

שמעון: בכל מצב צריך להצדיק את החבר?

זה כבר משהו אחר.

שמעון: לא משנה אם הוא יוצא, נכנס, חוזר, בכל מקרה אני צריך להצדיק אותו, כי זו פסילה שלי אם אני לא מרגיש את החבר.

כן.

רואי: כשאתה מסתכל על החברים, על מה אתה מסתכל?

קשה להצדיק או אי אפשר להצדיק כל אחד ואחד. אבל אם אדם מתרגל להצדיק בקפדנות את החבר אז כבר יש לו עבודה. הכול תלוי אם הוא מתחיל.

שמעון: אני יכול לתת דוגמאות, למשל בן אדם לא מגיע לשיעור, או בן אדם סוגר כל השיעור את המצלמה, לא רוצה בכלל שיראו אותו, וכל מיני דברים כאלה. הרבה אנשים ממש כועסים על זה, למה אתה לא פותח מצלמה, למה אתה לא מגיע לשיעור? אבל בסופו של דבר בן אדם מבין שזה פסול שלו.

זה לא חשוב, שלו או לא שלו, הוא חייב לקיים את מה שהקבוצה מחכה ממנו.

שמעון: אבל נגיד הוא לא עומד בכללים, הוא אמור להגיע לשיעור שלוש פעמים בשבוע, ולא מגיע. ואז השאלה אם בן אדם כועס על זה או שבכל מקרה הוא צריך להצדיק אותו בכל מצב?

איך יכול להיות שאתה תצדיק אותו?

שמעון: זאת אומרת יש כללים, ואם הוא לא עומד בכללים, אי אפשר להצדיק במצב כזה?

כן.

מושי: אז מה זה הכלל של "כל הפוסל במומו פוסל", הוא לא תמיד עובד? נניח שהחברה קבעה איזה חוק.

זה לא שייך למה שעכשיו דיברנו.

מושי: אז כל הפוסל במומו פוסל, זה רק על דברים פנימיים?

כל הפוסל במומו פוסל, זה בטוח שנכון.

מושי: אבל אדם שלא מגיע לשיעור, אני צריך להגיד שאני אשם בזה, כי ככה אני רואה אותו, והוא בסדר?

לא, קודם כל אם הוא לא מגיע, זה כבר פסול. אין מה לעשות, הוא חייב לבצע את זה.

מושי: זה כל הבלבול של החברים עם החוק הזה, או שהוא טוטאלי, ואז לא משנה מה איתו, אני לא בסדר שהוא לא מגיע, כנראה לא נתתי לו מספיק חשיבות, או אולי קרה לו משהו במשפחה.

זה חוק טוטאלי.

מושי: זה חוק.

טוטאלי.

מושי: כן, זה חוק טוטאלי. אז זה כמו תמיד ברוחניות, ששני דברים הפוכים, צריכים להיות ביחד. מצד אחד חוק טוטאלי, ומה מצד שני? או שאין צד שני, אדם שלא מגיע לשיעור אני צריך להאשים את עצמי שהוא לא הגיע לשיעור.

זה כבר ממילא, אתה כבר תתבלבל בכולם, בו, בקבוצה, באדם עצמו. אבל אנחנו חייבים לדאוג שקודם כל הכול תלוי בי.

מושי: זאת אומרת כמה שפחות טענות לקבוצה ולחברים.

נגיד שזה ככה, זו בעיה.

רואי: רוחניות זה דבר עדין, כאילו הכול עדין.

רוחניות זה דבר מאוד ישר, קולע, ואי אפשר לשנות אותו ממצב למצב. ככה זה, כך זה נכון, וככה זה לא נכון.

רואי: מה עושים עם האנשים שרוצים להשיג, שכל דבר בשבילם מסתכל אחרת. כי אדם שרוצה להשיג, אז כל בן אדם רואה את הדברים בצורה אחרת. אז אם רוחניות זה דבר קולע, נכון, ישר, איך לעבוד עם זה בצורה נכונה, שכולם יראו את אותו דבר, בצורה זהה?

שכולם יראו, את זה אתה לא יכול לעשות. אבל שכולם רוצים להגיע למטרה רוחנית, אז כל אחד צריך כל הזמן לבדוק את עצמו, עד כמה הוא מיישר את עצמו לפי החוקים הרוחניים.

דודי: מה באמת תלוי בנו ברוחניות?

ברוחניות תלוי בנו עד כמה אנחנו מכוונים את עצמנו נכון לפי המטרה הרוחנית.

דודי: יש משהו באמת שיש לאדם, אני מרגיש שהבורא ב 100% שולט בי. מה באמת תלוי בי?

אם אתה בטוח שהבורא שולט בך ב 100%, אז למעשה אין לך מה לעשות. אם הבורא שולט בי

ב 100% מה אני יכול להגיד? ברוך ה'.

דודי: אז אני שפוט שלו?

אז לא נשאר לך מה לעשות.

דודי: אז מה הבורא רוצה מהאדם?

הבורא רוצה מהאדם, שהאדם יקיים את כל חוקי הבורא במלואם ובצדק.

דודי: אבל הוא שולט בהכול.

לא, אתה סתם קראת או שמעת כך, אבל עוד לא הגעת לזה.

שמעון: אז מה זה אומר ממעשיך הכרנוך?

כך אדם צריך להגיד, שלפי המעשים שהוא מזהה בבורא, מזה בסך הכול הוא בונה את דמותו.

שמעון: זאת אומרת הבורא מנהל את הכול מההתחלה, אבל אנחנו צריכים ללמוד מה הוא עושה?

כן.

שמעון: זאת אומרת הבורא עושה את הכול, מכין ממש מההתחלה ועד הסוף, ובסופו של דבר כל מה שהוא רוצה לתת לנו, זה ללמוד אותו.

להידמות לו.

שמעון: להידמות לו, זה מה שנקרא ממעשיך הכרנוך, ללמוד מה הוא רוצה לתת לנו בשביל בסופו של דבר להתקדם אליו.

כן. נשתדל שכל אחד באמת יראה את החברים שלו בצורה יפה וטובה.

דודי: אז דוגמה אישית זה לא מה הדוגמה שאני נותן לאחרים, אלא איזו דוגמה אני מקבל מהאחרים, איך אני מקבל מהאחרים דוגמאות?

כן.

(סוף השיחה)