מקובלים כותבים

נתינה ככלי - 4

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.11.14 - אחרי עריכה

בן ציון: אנחנו רוצים להמשיך בסדרת התכניות שלנו, "הנתינה ככלי". המטרה של התכניות האלה היא להוציא את מושג הנתינה מסתם ערך יפה, או ערך רוחני, או אנושי, מוסרי, או נימוסי, למשהו אמיתי ומוחשי מאד, וגם הכרחי.

זה ערך חיים.

בן ציון: בדיוק.

ביחס הזה, כך רואים את העולם.

בן ציון: נתחיל בקטע ממאמר רב"ש, "עניין אור חוזר, דרגות הסולם." הוא קצת יעזור לנו לדבר על נתינה, בתור משהו פרקטי, מעשי, שהיא חלק מהמציאות שלנו האמיתית.

"מדוע אין לכל אחד ואחד הרגשת אלקות, הלא הכתוב אומר, "את השמים ואת הארץ אני מלא", ו"מלא כל הארץ כבודו", ויחד עם זה לא מרגישים שום הדבר?"

קודם כל לגבי השאלה עצמה, השאלה נוגעת ממש לכל אדם, כי למה באמת אנחנו לא מסוגלים להרגיש מכל מה שכתוב בתורה, בחכמת הקבלה? הוא כמובן ממשיך, אבל זו השאלה שהוא פותח איתה, ולכן מאד משך אותי הקטע הזה שהוא חוקר את השאלה הזו.

הוא אומר, "והתירוץ הוא כנ"ל, במקום שאין המלבוש, שנקרא אור חוזר, נחשב האור העליון כלפי הנאצל כמו שאינו, וכיון שכל ענינו של האור חוזר הוא שאינו מקבל רק לפי כוונת על מנת להשפיע, לכן כל זמן שאין האדם יצא מבחינת הקבלה לעצמו, אין לו עוד האור חוזר הזה, משום אף על פי ש"מלא כל הארץ כבודו", מכל מקום נחשב כלפי התחתון כמו שאינו."

זה כמו כל חוש שלנו שעובד. גם לאור העליון צריך להיות חוש "המתאים לו", זאת אומרת שיהיה באותו האופי, באותן התכונות. האור העליון, התכונות שלו הן השפעה, וגם החוש אליו, שקולט אותו, מרגיש אותו, מקבל אותו, מדפיס אותו בתוך עצמו, צריך להיות חוש של השפעה.

לכן אנחנו יכולים לראות כל מה שמתאים לחושים שלנו הטבעיים, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. אלה חמישה קולטים כאלה, שהם קולטים משהו מסביב. אבל סביבנו יש אור עליון מופשט, ואת חלקו הקטן ביותר, הנמוך ביותר, אנחנו יכולים לקלוט בחוש הקבלה, וחלקו האחר, תשעים ותשע אחוז ממנו, אנחנו יכולים לקלוט רק בכלי דהשפעה. ולכן אנחנו צריכים את הכלי הזה.

בן ציון: האור העליון, מה הוא בעצם מסמל לנו במושגים של נתינה?

האור העליון מסמל לנו חיות, חיים, מציאות עליונה, זאת אומרת, למעלה מחמשת החושים שלנו הטבעיים, תכלית הבריאה, תכנית הבריאה. הכל בו.

מה שאנחנו קולטים ממנו בכלים דקבלה שלנו, בחמישה חושים, זה נתפס בנו כעולם הזה, ואז אנחנו מרגישים משהו, איזו מציאות שקוראים לה "העולם הזה".

מה שכן, אם אנחנו מפתחים חוש השפעה, לפי השתוות הצורה של חוש הזה עם האור העליון, אנחנו מתחילים לקלוט מה שנקרא "העולם העליון".

מה זאת אומרת? עד כמה שאני בחוש ההשפעה מתאים לאור העליון, את זה אני קולט. ומפני שגם בחוש ההשפעה יש לי חמישה כלים, שנקראים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, אז אני קולט את המציאות באור העליון, עד כמה שאני מתאים לו. זאת אומרת, אני קולט כאילו את הצל שלי על גבי האור העליון.

בן ציון: אתה יכול לתאר לנו את המנגנון הזה של הנתינה? החוש הזה? הפעולה שלו?

נתינה זאת תכונה שאנחנו מפתחים אותה על פני הקבלה, כי אנחנו כולנו רצון לקבל. וברצון לקבל אנחנו יכולים להשתמש עם הכוונה "על מנת לקבל", או עם הכוונה "על מנת להשפיע". לכן אין לנו רצון להשפיע, רצון להשפיע זה האור העליון. אבל אם אנחנו משתמשים ברצון שלנו, כדי להשפיע לזולת, במידה הזאת אנחנו מותאמים לאור העליון. אנחנו לא הופכים לאור. אנחנו הופכים להיות דומים לו, לפי הכוונה, לא לפי היסוד שלנו. היסוד שלנו, רצון לקבל, הוא נשאר.

בן ציון: המושג "אור" הוא מאד חזק. משתמשים בו במדע, בפיזיקה, בכל דבר, ותמיד יש לזה משמעות מאד חזקה של משהו מושלם. לפי מה שאנחנו קוראים פה אצל הרב"ש, וגם אצל בעה"ס יש מושג שנקרא "אור חוזר". הנתינה נקראת "אור חוזר".

כן. כי חוץ מאור חוזר, אנחנו, הרצון לקבל, לא יכולים לפתח שום דבר. גם את ה"אור חוזר", איך אנחנו מפתחים? מתוך זה שאנחנו מקבלים איזה כוח מהאור ישר, מהאור שנמצא מחוצה לנו, ובנו האור הזה מתהפך לאור חוזר. הוא מלמד אותנו איך אנחנו יכולים להשפיע. ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לרצון לקבל שהולך להשפיע, הנקרא "על מנת להשפיע".

בן ציון: למה בחרו המקובלים לקרוא לפעולה הזאת של הנתינה "אור חוזר"? למה הם השתמשו במילה "אור"?

כי כל השפעה נקראת "אור". השפעה אמיתית נקראת "אור". ו"אור חוזר", זה מפני שעל ידי אור ישר שאני מקבל, האור המחזיר למוטב שאני מקבל, אני הופך את עצמי לכלי דהשפעה.

בן ציון: אור בדרך כלל מסמל מקור, כמו נגיד השמש.

לא. יש שמש, ויש אור שיוצא מהשמש. גם אצלי. יש רצון לקבל. הרצון לקבל קלט מאור המחזיר למוטב, איזו השפעה מהאור שנמצא מחוצה לי, שההשפעה הזאת נתנה לי אפשרות להיות בכוונה על מנת להשפיע. הרצון לקבל שלי עם הכוונה על מנת להשפיע, עכשיו יכול לעשות פעולה שהוא מקבל, אבל הקבלה הזאת היא אך ורק כדי להשפיע לזולת. ואז הפעולה שלי היא כמו אור, השפעה.

בן ציון: במה היא משמשת כמקור? האם היא כאילו הופכת להיות מקור של אור?

כך נראה את זה בצורה יותר פשוטה. אני רצון לקבל, נעשה את זה כמו כוס (ראו שרטוט מס' 1), ואני יכול רק לקבל. אני עושה על עצמי פעולה שנקראת "צמצום". אני שם מעלי איזה מסך, "לא רוצה לקבל כלום". זה נקרא "צמצום א'". אחרי זה אני אומר, "אני רוצה לקבל את האור המחזיר למוטב". כשיש לי כבר את המסך, אני מבקש. אחת זה בקשה, תפילה. ושתייים זה קבלת המאור, מגיע לי אור. וכשמגיע לי אור, אני יכול לעשות מתוך עצמי פעולת השפעה. אז אני לעצמי לא מקבל כלום, וחוץ מזה אני רוצה להשפיע, במידה שקיבלתי מאור המחזיר למוטב. והרצון שלי עכשיו, הרצון להשפיע נקרא "אור חוזר".

שרטוט מס' 1

נניח שיש לי כלי ויש לי אור חוזר (ראו שרטוט מס' 2), אני כבר לא מצייר כאן את הצמצום והכל, אז לפי הגודל של האור חוזר אני מתחיל להרגיש שיש סביבי אור שממלא את הכל. וכשאני מרגיש אור, נגיד באיזה גבול מסוים, אז אני עושה חשבון כמה אני יכול לקבל. יש אור ישר, אור שנמצא לפני, ויש אור חוזר, ואז אני עושה חשבון כמה אני יכול לקבל אור ישר שהוא לא יותר מאור חוזר.

את החלק הזה של האור שאני רואה לפני כראוי לקבלה, אני הופך אצלי לקבלה, עד גבול מסוים. קבלת האור הזה בפנים, זה כבר נקרא אור פנימי. והחלק האחר נשאר ריק. הפכתי להיות כלי קבלה, אבל בעצם לא, זה קבלה על מנת להשפיע. זאת אומרת, זאת פעולת השפעה.

שרטוט מס' 2

בן ציון: זה מוביל אותי לקטע הבא. רב"ש מצטט מ"תלמוד עשר הספירות", ממבעל הסולם, את המשפט הבא: "האור חוזר העולה מהמסך ולמעלה נקרא בשם התקשרות, משום שהוא מחזיק ומתפיס את האור העליון בעיגול".

כן, זו ההתקשרות.

בן ציון: מהי ההתקשרות הזאת באמת?

שהוא נקשר לאור שנמצא לפניו, הם דומים. האור חוזר שלי, דומה לאור שנמצא מעליו ולכן הוא מתקשר אליו. אני מתחיל כמו בפנס באור החוזר שלי לראות מה קורה מסביב, ואני רואה עולמות, אני רואה את הכול לפני.

ואז אני נכנס לאותו עולם, אני פורץ לאותה מציאות עליונה, וכבר מחשב עד איזו צורה, עד איזה מקום, עד איזה גבול, עד איזו עוצמה אני יכול להיות קשור אליה. לכן זה נקרא התקשרות, מהמילה קשור אליה, ואז אני מתלבש עליה.

בן ציון: הוא ממשיך ואומר: "וזהו המקשר בין העליון והתחתון, היינו, שעל ידו התחתון מתקשר עם העליון. מה שאין כן כשאין המקשר הזה, אז אין התחתון יכול לראות את העליון."

הוא לא רואה, הוא לא מרגיש, כמו שאנחנו לא מרגישים את העולם העליון. דבר עם אדם ברחוב והוא יגיד לך, "איזה עליון, איפה ראית אותו"? אין לו חוש. אבל ברגע שהוא מתחיל לפתח את החוש הזה, את האור החוזר, ברגע הזה הוא מתחיל לראות שיש עולם עליון.

בן ציון: "ונחשב העליון כלפי התחתון כמו שאינו במציאות. לכן, בשיעור שהאדם מתחיל לעבוד לשם שמים, בשיעור הזה הוא מקבל קשר עם האור עליון, ולפי גודל הקשר כך שיעור גדלות השגתו." (רב"ש, דרגות הסולם, עניין אור חוזר)

אם אנחנו לוקחים את הסכמה הזאת, שהיא סכמה על פי חכמת הקבלה, מה היא אומרת על הנתינה? מה היא באה להראות לנו? כי אנחנו רוצים לדבר על נתינה, על חיבור, כמה זה חשוב?

האור העליון רוצה להשפיע. אם אני מקבל אותו, אני עושה לו תענוג. כי הוא רוצה להשפיע, הוא רוצה לתת, הוא רוצה להתקבל בתחתון, באדם. אם אני מפתח בי רצון כזה לקבל, שאני אוכל לקבל את האור העליון, לפי השתוות עמו, זה נקרא שאני משפיע.

בן ציון: איך הנתינה הופכת להיות משהו מציאותי, משהו ממשי?

זה מאוד מציאותי. כי אני מקבל מהאור העליון, זה כמו שאני יושב אצל בעל הבית והוא מביא לי כל מיני תענוגים, ואני מכל התענוגים האלו חייב ליהנות, כדי להנות לו, כדי לגרום לו תענוג.

בן ציון: כשמדברים על נתינה, על השפעה, זה נשמע יפה, גבוה, רוחני. ואנחנו רוצים להפוך את זה לדבר עצמו, שזה הטבע, שהכול צריך להיות בנתינה כי אין משהו אחר, וכל הזמן צריכים להיות בנתינה, כדבר הנפוץ ביותר.

זה מה שאנחנו צריכים לפתח בנו, אם אנחנו מפתחים אצלנו, על פני הכלים דקבלה, כוונה על מנת להשפיע, אנחנו יכולים עם הכוונה הזאת לגלות את כל העולם העליון, להיות כמו אותו כוח עליון ולגרום לו תענוג, לפי גודל הכלים שלנו, עד בלי די.

בן ציון: איך אנחנו יכולים להתייחס לנתינה, לא כאל ערך יפה, אלא כאל ערך מציאותי, כשיטה קיומית של החיים, משהו הכי פרקטי שיש, והפוך ממה שזה היום.

היום אתה חי בתכונת הקבלה, וכל מה שאתה מרגיש, וכל מה שאתה קולט הכול נרשם ומתראה, בכלים דקבלה שלך. ואנחנו מדברים על כך שאתה צריך לפתוח כלים אחרים, כלים דהשפעה, ואז בכלים דהשפעה האלה אתה תרגיש את הכוח העליון, את הפנימיות שלו, הכוונות שלו, הרצונות שלו כלפיך.

אתה תתפוס את זה בצורה מאוד ברורה. אתה תתחיל להרגיש שאתה באמת נמצא מול הכוח העליון ששולט בכל, שרוצה לתת לך הכל, שהוא חם, שהוא אוהב. אתה תרגיש אותו, לא כמו שאתה רואה לפניך איזו דמות אדם, אלא אתה תרגיש שהוא ממלא לך את כל המציאות, ואתה נמצא עמו בהתקשרות.

בן ציון: האם המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים, היא מציאות של נתינה בסופו של דבר?

אנחנו נמצאים בתוך מציאות של נתינה בלבד, ואין כוח אחר חוץ מכוח הנתינה. אבל אנחנו עכשיו תופסים ממנו איזו הארה מאוד קטנה, שמחזיקה אותנו ברצונות ההפוכים ממנו, כדי שאנחנו נתחיל מזה להכיר אותו.

אנחנו עדיין כמו תינוק קטן שצריך לגדול ולפתח את עצמו, ואז הוא יכיר את העולם ויבין את העולם. אבל בינתיים הוא כזה, שוכב שלוש קילו בשר, לא יודע כלום, וצריכים לטפל בו במאה אחוז. במצב כזה אנחנו נמצאים.

כשאנחנו מתחילים קצת לגדול, נותנים לנו יחס אחר. מתחילים ללמד אותנו, שיש עולם שכולו להשפיע, ואתה צריך לאט לאט לרכוש את התכונה הזאת, להגיע לזה. אז אתה תראה את העולם, אתה תראה את אבא ואמא שלך, גם ברוחניות נקראים אותם כוחות שמטפלים בנו אבא ואמא. אתה תתחיל להכיר אותם, אתה תראה עד כמה הם רוצים בטובתך, עד כמה הם אפילו מחייבים אותך ולוחצים עליך, וזה הכל כדי לחנך אותך. וכך האדם לאט לאט, בהדרגה גדל. כולנו צריכים לגדול ולהגיע למצב שאנחנו נגלה את כל האור העליון.

בן ציון: האם הנתינה הזאת היא ערוץ פתוח שאפשר להיכנס אליו לאיזה תהליך?

הנתינה הזאת היא לא ערוץ פתוח, אלא רק למי שבאמת עובד על זה. נותנים הזדמנות לכל אחד ואחד, כמו שכתוב "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". זאת אומרת שלא הרבה אנשים משיגים את כוח ההשפעה הזה, כי הם לא נותנים מספיק רצינות, והם לא מוסרים את עצמם לזה.

בן ציון: דווקא היום מתגלה חשיבות הנתינה, מבינים שבלי נתינה באמת קשה.

המשבר הכללי מביא אותנו להכרחיות הזאת. וכך אנחנו לאט לאט נגלה, אפילו מהעולם הזה, עד כמה שכוח הנתינה הוא כוח הכרחי, ועד כמה שאנחנו לא מסוגלים לבנות אותו, לייצר אותו, לייצב אותו. ואנחנו צריכים בשביל זה את חכמת הקבלה. אפילו בחיים הרגילים, עוד מעט נראה עד כמה שאנחנו לא מסוגלים לסדר שום דבר בעולם הזה, בלי כוח הנתינה.

בן ציון: אם הנתינה היא ערוץ שהוא לא פתוח, אז מה עושה חכמת הקבלה? כי היא דווקא פורצת, יש לה פתח דווקא לנתינה שיכולה להיתפס באדם כמשהו אמיתי, ככלי ממשי לחיים, איך זה נעשה?

התפתחות. אם אנחנו רוצים שזה יבוא מצידנו, שאנחנו נזרז את ההתפתחות הזאת ולא נעביר אותה בצורה כזאת שבכל פעם נקבל מכות או לחצים מלמעלה, כי אנחנו מפגרים אחרי ההתפתחות, היא יכול להיות רק בתוך החברה, רק בתוך כמות אנשים מסוימת שבהם אנחנו משתדלים לפתח בינינו כוח השפעה הדדי, אז נגיע לכלים דהשפעה בינינו, ואחר כך כלפי הכוח העליון.

בן ציון: אז מתחילים בין האנשים, בינם לבין עצמם.

כמו שכתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

בן ציון: והעבודה הזאת בין האנשים, היא גם על פי חכמת הקבלה?

ודאי. כל שינוי של פנימיות האדם, מכלים דקבלה לכלים דהשפעה, נקרא חכמת הקבלה.

בן ציון: מה הקשר בין הנתינה לחיבור?

חיבור זה ביטוי של נתינה, ביטוי של ההשפעה זה חיבור. אין יותר ביטויים בעולם שלנו, ולא צריכים. אנחנו צריכים לאחד את עצמנו כולנו, ובזה נגיע לכלי שיוכל גם לקבל וגם להשפיע.

(סוף השיחה)