"סיפור רוחני"
יום כיפור
בהנחיית: ערן קורץ
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 10.08.10 – אחרי עריכה
ערן: התנ"ך, ספר הספרים, ערש התרבות, החכמה, הידע, הרוח האנושית. אנחנו מבררים בתכנית "סיפור רוחני", את סיפורי התנ"ך, בעזרתו של הרב לייטמן.
שלום לכולם.
ערן: היום נדבר על סיפור שאני מאוד אוהב, אולי האהוב ביותר מתוך התנ"ך. אני אפילו מחכה ליום הכיפורים כדי לקרוא את הסיפור הזה, כי נהוג לקרוא אותו ביום הכיפורים, סיפורו של יונה הנביא.
מה כל כך תפס אותך?
ערן: זה כמו סיפור אגדה, אני אספר את הסיפור כדי שהצופים שלנו יבינו על מה מדובר. הבורא מדבר אל יונה בן אמיתי, ואומר לו "לך".
הוא נביא.
ערן: הוא נביא, כן.
הבורא מדבר אליו, נביא נקרא מי שמדבר עם הבורא, לא סתם מישהו מהרחוב.
ערן: כן, ענית לי כבר על השאלה הראשונה, מה פתאום הוא מדבר אתו.
זאת אומרת, הוא מקובל כנראה, או מישהו מיוחד. ומה הוא אומר לו?
ערן: הוא אומר לו, "קום לך אל-נינווה, העיר הגדולה--וקרא עליה: כי-עלתה רעתם, לפניי"1 הוא אומר לו, שמע, אתה צריך להגיד לנינווה שהם לא בסדר וכולי.
זאת אומרת, אני בוחר בך להיות השליח שלי ואתה צריך ללכת ולהציל אותם, כי אחרת אני משמיד אותם, הם עד כדי כך רעים.
ערן: הוא לא אומר לו להציל אותם, הוא אומר "וקרא עליה: כי עלתה רעתם, לפני". הוא אומר לו "שמע, לך תגיד להם שהם לא בסדר".
כי אחרת?
ערן: אחרת אוי ואבוי להם.
זאת אומרת, הבורא אומר, אני מרחם עליהם ואני נותן להם צ'אנס, הזדמנות, ואתה תלך ותנסה להציל אותם.
ערן: יונה לא מבין את הדברים כמו שאתה אומר, מפני שהוא בורח. הוא אומר מה אני צריך את הצרות האלה ובורח, רוצה לברוח לתרשיש והוא מגיע ליפו, מוצא אנייה ועולה עליה. נראה את הטקסט.
בסדר.
קליפ: "א ויהי, דבר-יהוה, אל-יונה בן-אמיתיי, לאמור. ב קום לך אל-נינווה, העיר הגדולה--וקרא עליה: כי-עלתה רעתם, לפניי. ג ויקם יונה לברוח תרשישה, מלפני יהוה; ויירד יפו וימצא אונייה באה תרשיש, וייתן שכרה ויירד בה לבוא עימהם תרשישה, מלפני, יהוה. ד ויהוה, הטיל רוח-גדולה אל-הים, ויהי סער-גדול, בים; והאונייה, חישבה להישבר. ה וייראו המלחים, ויזעקו איש אל-אלוהיו, ויטילו את-הכלים אשר באונייה אל-הים, להקל מעליהם; ויונה, ירד אל-ירכתי הספינה, וישכב, ויירדם. ו ויקרב אליו רב החובל, ויאמר לו מה-לך נרדם; קום, קרא אל-אלוהיך--אוליי יתעשת האלוהים לנו, ולא נאבד."2
אנחנו יודעים שמלחים הם בדרך כלל אכזרים, לא מתחשבים בכלום. תראה איזה מלחים היו באותה אוניה, כל אחד בוכה לאלוהים שלו, כל אחד מחפש במה פשענו? מה קורה? לא מגיע לנו דבר כזה, איזה יחס יש לנו מהבורא?
ערן: יש סערה.
כן, כולם חוזרים בתשובה, כולם מקבלים על עצמם עוד ושואלים, מי יכול להיות בינינו כל כך רע. גם לא מגלים, אף אחד לא חושד באחר שהוא רע, אלא יונה מתגלה ואומר "זה בגללי". באמת איזה סיפור זה.
ערן: כן, נכון. קודם כל הסיפור הוא סיפור יפה, אבל הסיבה שהם מתפללים היא כי המצב קשה. תמיד כשלאדם קשה או רע לו, אז הוא בוכה, תעזור לי, אני בן אדם טוב, למה קשה לי עכשיו? תמיד כך קורה באופן טבעי. אני רק אספר את ההמשך, הם אומרים "ונדעה, בשל מי" אנחנו רוצים לדעת למה יש לנו את הצרות האלה.
אלה שאלות לא פשוטות. האדם שואל אותן גם ברגעים קשים, ואחרי שכבר יש לו עדינות נפש מסוימת.
ערן: ויונה בעצמו, מספרים שלא אכפת לו, הוא יורד לבטן הספינה והולך לישון. בא אליו רב החובל ואומר לו תתעורר, מה קורה לך? יש פה עניינים, תצעק לאלוהים שלך.
אתה רואה? רב החובל הוא לא סתם ימאי שנותן לו בעיטה, לך לעבוד שם למעלה, תעלה לסיפון. אלא מה הוא אומר? אתה צריך להתפלל.
ערן: כן, לאלוהים שלך. אולי בזכות זה "אולי יתעשת האלוהים לנו ולא נאבד, אולי יקרה לנו נס".3
אנייה ממש מיוחדת.
ערן: כן. ואז הם אומרים נפיל גורל ונדע בשל מי יש לנו את הצרות הללו. הם מפילים הגורל, כמובן הגורל נופל על יונה, ואז הם אומרים לו, תגיד לנו למה, מה ולאן אתה הולך, למה אתה בורח?
המלחים האלה מאמינים בשכר ועונש. הם מבינים שלא יכול להיות רע לאדם, אלא אם כן מגיע לו. זאת אומרת, יש זכות, יש חובה, יש משפט, יש דין.
ערן: ואז הוא אומר להם שהוא עברי, ושהוא ירא מהבורא, אלוהי השמים אשר עשה את הים ואת היבשה.4 ואז הם מבינים שהוא בורח מפני הבורא, והם אומרים לו "מה ברחת?", והם גם פוחדים לזרוק אותו לים, כי הם לא רוצים להרוג אותו, שלא תהיה להם צרה עוד יותר גדולה. הם ממש לא יודעים מה לעשות. אז הוא אומר, אל תדאגו, זרקו אותי לים, הכול יהיה בסדר, הים יירגע. בהתחלה הם לא רוצים, מנסים תחבולות אחרות, בסוף אין להם ברירה, הם זורקים אותו לים.
הם ממש בוכים, אפשר לומר. אתה מתאר את המצב?
ערן: כן.
הם ממש בוכים, הם לא רוצים את זה, הם עושים את זה ממש בכאב לב.
ערן: הם זורקים אותו לים.
משחררים אותו ככה, אפשר לומר.
ערן: ואז כתוב "ויטילוהו, אל-הים; ויעמוד הים, מזעפו".5 זאת אומרת, מייד כשהם זורקים אותו לים.
הים נרגע.
ערן: הים נרגע, הכול בסדר. הם זובחים זבח, נודרים נדרים וכולי. בינתיים בולע אותו דג. הוא נמצא בתוך הדג שלושה ימים, שלושה לילות, והוא מתפלל מתוך הדג. בגדול, זה תחילת הסיפור. סיפור אגדה פנטסטי, נכון?
אני ממש מתפעל מהאנייה הזאת. רב החובל, מלחים. בדרך כלל, כמו שבאוניות אוספים מכל מי שבא, ככה גם שם.
ערן: כן.
כל אחד עם האלו-הים שלו, ותראה איזה עדיני נפש ומיוחדים. מה אנחנו רואים כאן?
ערן: אני רוצה לשאול על יונה. מתגלה ליונה הבורא, אומר לו "אני רוצה לשלוח אותך מפה". אם באמת יש לך גילוי, לאן אתה בורח? אין לך לאן לברוח. האם יש לו בעיה של הבנה, מה הסיפור פה, מי זה יונה?
הוא בכל זאת כנראה חושב שאפשר לברוח. "יונה" זה עם ישראל.
ערן: עם ישראל?
כן, ככה ישר ולעניין. יש לו תפקיד. הוא חייב להגיע לתיקון, קודם כל לתקן את עצמו. התיקון הזה הוא תיקון היסטורי, מאוד ארוך, בכל מיני מאורעות וזמנים ועליות וירידות, נפילות, גילויים, גלויות ועוד. צריכים לעבור את התהליך הזה ולהגיע למצב שנוכל לתקן את העולם, להיות אור לגויים. זה הייעוד שלנו, להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
זאת אומרת, להביא לעולם את שיטת התיקון שנקראת חכמת הקבלה. להביא לעולם דוגמא מעצמנו, איך אנחנו תיקנו את עצמנו על ידי חכמת הקבלה. ואז, מהדוגמא שלנו אנחנו יכולים להציג להם את השיטה הנכונה, הקלה, הראויה, המוכנה לשימוש, בזה אנחנו מבצעים את התפקיד.
אנחנו בורחים ממנו כבר אלפיים שנה אבל במיוחד בזמן הזה. אחרי כל ההכנות שעשינו, אנחנו צריכים עכשיו לממש על עצמנו את התיקון. לכן אנחנו חזרנו לארץ ישראל, וצריכים להקים כאן את עם ישראל ואת מדינת ישראל במובן הקבלי, שזה להיות "כאיש אחד בלב אחד", "ואהבת לרעך כמוך" באוניה ממש המיוחדת שלנו.
שהבורא יהיה כרב חובל שלנו, שהוא יגיד לנו מה לעשות ואיך לעשות עם כל המקובלים הגדולים, עם כל העוצמה הזאת של התורה. ושאנחנו נתאחד כך, אז אנחנו נגיע לזה שאנחנו נוכל לא לברוח למצב אחר מהתפקיד שלנו, אלא להגיע באמת לנינווה, ולתקן את כל העולם. ואם לא, אנחנו בכל זאת נגיע לתיקון, ובכל זאת נגיע למימוש שלנו. אין מה לעשות, אנחנו לא יכולים לברוח מהאלו-הים, אלא זה יהיה בדרך ארוכה, קשה, ובאמת דרך כל אותם המאורעות שאיכשהו המקובלים רוצים לרמוז לנו בסיפור יונה.
ערן: נתת קצת רמזים על העניין הזה.
לכן אנחנו קוראים את זה ביום הכיפורים. ביום שאנחנו צריכים לעשות חשבון נפש, מי אנחנו, מה אנחנו, מה הייעוד שלנו, מה אנחנו צריכים לעשות בעולם הזה. לכן המפטיר הזה הוא כל כך יקר. קונים אותו בדרך כלל בהרבה כסף. מי שעולה עליו נקרא שהוא מציל את ישראל כאילו, יש סימנים כאלו.
ערן: זה הכי נורא. אני חייב לומר שאם יש משהו שבאמת לי עושה רע זה הביזנס הזה, זה תמיד אותו אחד, אגב.
מי שנותן יותר.
למה? כי זו פרנסה. פרנסה, זאת אומרת הרווח הרוחני שאדם מקבל. אנחנו כעם ישראל נקבל אם נגיע למימוש הנכון של מפטיר יונה. אחרי כל הפעולות, כל הגילויים, גילוי הרע וכל התפילות שלנו, "פתח לנו שער" והכל, אנחנו מגיעים למצב של העלייה בתורה, ואחרי כל חלקי התורה שאנחנו קוראים ביום הכיפורים, אנחנו מגיעים למפטיר.
זאת אומרת, שאנחנו כן מכבדים את הייעוד שלנו, את התפקיד שלנו. אנחנו מוכנים לשלם על זה הרבה כסף, הכול, רק כדי להגיע לאותה זכות להיות כמצילי העולם. לא בגלל העולם, את העולם לא צריך כל כך להציל, אלא על ידי זה למצוא חן בעיני הבורא, לממש את התפקיד הזה.
ערן: אבל יונה הוא לא גיבור גדול. גם עם ישראל כנראה לא גיבור גדול, הוא בורח מהתפקיד שלו. נתת קצת רמזים, מה האונייה מסמלת? אמרת על רב החובל. זה גינוי, או מה?
הכול תלוי איך אנחנו מממשים את זה. אפשר לתאר את זה כמשיח בן יוסף, או משיח בן דוד שהבורא מתלבש בין כל הכוחות שמובילים אותנו בתהליך. אבל אנחנו צריכים להבין שכל האונייה זה בינתיים, עכשיו, כעם ישראל הלא מחובר, הלא מיועד לתפקיד, אנחנו צריכים לסדר אותו. ואז, כשיבינו את התפקיד הזה ונגיע לכל האנושות ונטפל בזה. אני לא רוצה להיכנס לתוך הסיפור הפנימי, כי אנחנו נגנוב בזה מהקסם שלך.
ערן: כן, באמת?
יש שם מלא הבחנות רוחניות, כוחות רוחניים שיש לנו בסיפור עצמו.
ערן: ההמשך שלו הוא לא פחות קסום, והוא גם היה בסיס לכל מיני אגדות ילדים. הסיפור שהדג בולע אותו, הוא נמצא שם שלושה ימים ושלושה לילות, והוא מתפלל מתוך הדג.
זאת אומרת, הוא חוזר בתשובה?
ערן: כן.
הוא רוצה לקיים את כל הייעוד שלו, לממש את התפקיד.
ערן: הוא מבין כנראה שאין לו ברירה. אבל הוא נמצא במצב שלא קל לי להזדהות אתו.
לגלות שאין ברירה, זה בסדר. אבל גם לגלות שהוא צריך לבצע מפני שזו משימה גבוהה, לא מאין ברירה, אלא מזה שזה תפקיד מיוחד גבוה. אתה צריך לעשות את זה לא מתוך שאין לך לאן לברוח, אלא מתוך שאתה נמצא גם כשליח אלוקי, שאתה מציל את האנושות, אתה מגיע כאן להשפעה ואהבה כלפי כולם, אתה עושה כאן פעולה שבזה אתה מדמה את עצמך לאלו-הים.
גם להיות בתפקיד הזה זה לא פשוט. להרגיש שהבורא מדבר אליך ונותן לך לממש את הדברים, לתקן את האנושות, ויש לך כוחות לזה ודריכות לזה ואתה נמשך, זה דבר גדול, זו דרגה גבוהה. יש הרבה אנשים שקופצים לכל מיני תפקידים מתוך איזה רצון להרוויח משהו. כאן אנחנו מדברים על זה שיונה הוא שליח.
ערן: הוא מבין את זה.
הוא מבין את זה, הוא נביא. ורק חסרים לו כוחות, חסרה לו הכרה בגדלות של זה. והוא צריך לעלות. ההכרה וגדלות ונחיצות ודווקא המעבר חסר לו מלקיים את התפקיד מצד עצמו, אז הוא מסוגל לברוח. ומצד זה שכבר הוא מתחיל לגלות דרך האונייה, אוניה זה כמו תיבת נוח, תיקון אחד הוא עובר.
ואחר כך, כאילו בתוך הדג הוא עובר את התיקון השני, והוא מגיע למצב שהוא עושה לא מטעם שאין לו ברירה, אלא מטעם למען למצוא חן בעיני ה'. זאת אומרת, להשפעה טהורה. ואז הוא מוכן לתפקיד, רק בצורה כזאת הוא יכול לגשת לאנשי נינווה ולהציל אותם.
ערן: נקרא את החלק השני של הטקסט, ואז נחזור גם לסיום הדרמטי של הסיפור.
"ז ויאמרו איש אל-ריעהו, לכו ונפילה גורלות, ונדעה, בשלמי הרעה הזאת לנו; ויפילו, גורלות, וייפול הגורל, על-יונה. ח ויאמרו אליו--הגידה-נא לנו, באשר למי-הרעה הזאת לנו: מה-מלאכתך, ומאיין תבוא--מה ארצך, ואי-מזה עם אתה. ט ויאמר אליהם, עברי אנוכי; ואת-יהוה אלוהי השמיים, אני ירא, אשר-עשה את-הים, ואת-היבשה. י וייראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו מה-זאת עשית: כי-ידעו האנשים, כי-מלפני יהוה הוא בורח--כי הגיד, להם. יא ויאמרו אליו מה-נעשה לך, וישתוק הים מעלינו: כי הים, הולך וסוער. יב ויאמר אליהם, שאוני והטילוני אל-הים, וישתוק הים, מעליכם: כי, יודע אני, כי בשלי, הסער הגדול הזה עליכם."6
ערן: בטקסט הדג מקיא את יונה, ויש ציור מפורסם של גוטמן שבו נראה הדג שמקיא את יונה על הים, על החוף. הוא מגיע לנינווה והוא מודיע לכולם ש"עוד ארבעים יום, ונינווה נהפכת"7. והם אומרים "לא", ומתחילים להתפלל. עד היום לא ברור, האם בסופו של דבר הושמדה נינווה או לא הושמדה?
נינווה לא הושמדה. מה בסוף אומר לו הבורא?
ערן: יש פה את הסיפור עם הקיקיון, עם התולעת. אבל הוא אומר לו "וירא האלוהים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה; ויינחם האלוהים, על-הרעה אשר-דיבר לעשות להם ולא עשה."8 בסוף הוא אומר לו, "אתה חסת על-הקיקיון, אשר לא-עמלת בו ולא גידלתו: שבן-לילה היה, ובן-לילה אבד. יא ואני לא אחוס, על נינווה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים, עשרה רבו אדם, אשר לא-ידע בין-ימינו לשמאלו, ובהמה, רבה."9
"הם יקרים לי", אומר בורא.
ערן: "אני לא אחוס עליהם".
ולכן דווקא ההפך, אנחנו רואים עד כמה הכוח העליון דואג להביא את כל הבריאה לתיקון, ואנחנו צריכים להיות מעורבים בזה בצורה מאוד פעילה, הכול תלוי בנו. ובלי זה, ממש כל העולם הגדול הזה, כל נינווה לא יכולים להגיע לתיקון. הכול תלוי בזה שאנחנו מספיקים להזהיר אותם שבעוד ארבעים יום נינווה נהפכת. זה המרחק בין בינה ומלכות, המרחק בין כוח ההשפעה וכוח הקבלה שבנו. ואם מתחילים לצאת כוחות ההשפעה מכוח הקבלה שלנו, אז העולם שלנו הולך באמת לאבדון ומגיעים לחורבן גדול. לכן חייבים לבצע את תפקיד היונה.
ערן: יונה בא ומספר להם את הסיפור, ואומר להם "עוד ארבעים יום, ונינווה נהפכת."10 והם מאמינים לו.
כן, העולם מאמין. ברגע שיש לך את הכוח להגיד להם את זה, ברגע שאתה הולך עם זה שהבורא ציווה עליך, אז אין שום בעיה, העולם מאמין. הם בנויים בצורה כזאת שהם יאמינו, הם מוכנים אליך. יש להם שנאה אליך, יש בהם אנטישמיות, יש להם דחייה, מפני שאתה לא מביא להם את מה שהם צריכים ממך. זאת כל הסיבה לשנאה אלינו.
אם היינו מביאים להם כמו שיונה חייב להביא, יכולת להינצל מכל הצרות שבעולם הזה, אז הם היו שומעים מיד, כי בתת ההכרה כל אדם בעולם משתוקק לכך. המאפיונרים, הפוליטיקאים, הטרוריסטים והפלשתינאים, כל האחמיניג'אדים, כל ההיטלרים, כולם היו שומעים מיד שיש אפשרות להתעלות מעל כל מה שיש לנו כאן. אם אתה מגיע כשליח האלוהים, פותח להם את שיטת התיקון ואומר להם מה יקרה ומה יהיה, אז תגלה שהעולם מוכן לזה.
זה סיום של כל ראש השנה, אתה מתחיל את החיים החדשים ברמה חדשה, וזה סיום של כל עשרת ימי התשובה ושל יום הכיפורים, שמכאן והלאה יש לך עלייה לפורים, לגמר התיקון.
ערן: מהשלב הזה, זה בעצם הסוף, אחרי שאתה ברחת, יונה ברח פה.
הבריחה הזאת חייבת להיות, כי בזה אתה מרגיש מי אתה, ללא הבנה, ללא השגה, ללא דרישה שהבורא יהיה אתך. אתה חייב את שלושת הימים האלו בתוך הדג, את הקשר המיוחד הזה עם הבורא שאתה צובר על זה, את הדחף שנותנים לך כל המלחים שזורקים אותך לים, אתה חייב את הדברים האלה ללכד יחד כדי שיהיה לך כוח, עוצמה, כדי להגיע לכל העולם ולפתוח להם את התיקון.
ערן: אתה אמור לעבור תהליך שלם שחלקו הגדול הוא לא ממש מרצונך, אלה תופעות שקורות מסביב.
אנחנו צריכים ללכת ככל האפשר בצורה ישירה, ומה שיקרה יקרה. אנחנו לא יודעים מה עלול לקרות בדרך. אבל אתה חייב שתהיה לך נקודה ברורה שלשם אתה צריך להגיע, ושאף אחד לא מסיט אותך משם, למרות שיש לך נטיות כמו ליונה. את זה אנחנו רואים על עצמנו, זה תמיד כך, זה גם מושרש בטבע שלנו. הסיפור הזה הוא סיפור שקורה לנביא, זה סיפור שקורה למי שנמצא בתפקיד. והסיפור הזה הוא סיפור קדוש.
מספרים לנו כאילו על חולשה של האדם שבורח מאין ברירה, כי כולם זורקים אותו לים. אנחנו צריכים לראות אותו אחרת, שאת כל הנטיות הללו שנמצאות בנו אנחנו מממשים בסופו של דבר ומגיעים לתיקון. ואם באמצע יקרה לנו שנעבור את כל אותו תהליך שעבר יונה, אז אנחנו חייבים לקבל את זה וללכת.
ערן: נינווה זו האנושות.
כל האנושות.
ערן: ותרשיש, שהוא רצה לברוח אליה?
זאת אותה נינווה, אבל לא מתוקנת. זאת אותה אנושות, רק שהיא חוגגת ולא רוצה להכיר בכלום.
ערן: האם אלה שני מצבים של אותה האנושות?
כן, ודאי.
ערן: ואליהם הוא רצה לברוח.
לברוח לדבר הנוח, זה מה שאנחנו עושים. מדובר בדרגות הגבוהות של האדם, אבל כדי לתקן את האנושות הוא צריך לעלות עוד יותר.
ערן: מה זה הדג?
הדג זה עניין של להיות בתוך החי מצד אחד, ולהיות בתוך המים מצד אחר. זאת מלכות שעולה לבינה, ויש ג' ימים שהוא צריך להיות שם כדי לצבור את ג' הקווים האלו. ואחרי זה יש את הארבעים ימים בנינווה.
ערן: כל אלה סמלים.
בשבילנו אלה לא סמלים, אנחנו רואים בהם דרגות. יש פירוש פנימי של הקבלה על כל "מפטיר יונה", על כל ספר יונה.
ערן: כשאומרים ארבעים ימים, איך אתה תופס את זה?
כדרגה, דרגת בינה.
ערן: ומה המשמעות של שלושה?
אלה מה שנקרא ג' ימי קליטת הזרע, זאת אומרת אתה עולה לדרגה הבאה. בדרגה הראשונה הוא צריך קודם כל להיכנס לתוך הדג הזה כמו לרחם. ודג, אלה קשקשים וסנפירים ויש בזה הרבה מאוד סמלים, סימנים רוחניים.
לסיכום הייתי אומר שעלינו לשלם הרבה כדי לעלות ליונה, לדרגה שלו.
(סוף השיחה)