לדבר עם הרב"ש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 20.10.25 – אחרי עריכה

דודי: קראנו עכשיו קטעים על להיות כאיש אחד בלב אחד. מה חסר לנו כדי להגיע להרגשה הזאת של כאיש אחד בלב אחד?

צריכים לדרוש את זה בכוח, שהבורא ייתן. כל התכונות האלו שאנחנו צריכים להתחבר הן רק אצלו, אז אנחנו חייבים לדרוש ממנו.

דודי: רב"ש כותב שצריך לעורר את הלב שלך, של החברים.

זה סך הכול לעורר את הבורא.

דודי: בדיוק. אז איך לעורר את הבורא?

תנסה לבקש מכל הלב.

דודי: ואם הלב אטום, והלב שלי בידיים שלו?

כך אומרים.

דודי: גם שמעתי אותך השבוע אומר שאנחנו כבר צריכים לעלות להרגשה של עשירייה כללית. כלומר לא רק להרגיש את העיגול הקטן שלי, אלא להרגיש עיגול גדול יותר. מהו הדבר הזה, מה יש בהרגשה הזאת, למה מכוונים?

מכוונים לנקודת החיבור בינינו, בין כולנו.

דודי: למה צריך את נקודת החיבור הזאת, מה רע בתוך העשירייה, האם דרכה אתה לא יכול להרגיש הכול?

זה לא מספיק.

דודי: מה חסר לעשירייה שאתה צריך להתחבר לכלל?

כוח, כוח החיבור.

דודי: וכשיש כוח חיבור משותף, מה זה נותן לעשירייה הפרטית?

אתה יכול להרגיש מה חסר לנו.

דודי: ואתה מרגיש במקביל גם עשירייה פרטית וגם עשירייה כללית, זה שני דברים?

נגיד שכן.

מה יש לנו למחר?

מושי: מחר יום שלישי, יהיה לנו שיעור בוקר, כולנו מקווים שאתה תבוא.

דודי: אנחנו מקווים שתבוא, היום לא היית, מתגעגעים.

היום לא הייתי.

מושי: שמענו היום שיעור של רב"ש במשך שעה.

דודי: לא פשוט, קיבלתי המון הערות. התחלנו לשמוע שיעורי רב"ש של תע"ס, זה לא פשוט לאנשים להחזיק שעה.

מושי: בסדר, אז קצת מאמץ, החיים לא פשוטים באופן כללי. אז מה? דווקא המאמץ הוא טוב, הוא לא נותן לך לברוח, כי יש לך כבוד אליו ואתה לא רוצה להתפזר לדברים אחרים, ומאוד קשה לעקוב אחריו כי הוא מונוטוני כזה, הוא רץ, ואז אתה צריך להיות ממוקד, לא ימין, לא שמאל. אלה הבחנות נכונות?

דודי: מדויק, כך גם אני מרגיש. רב"ש מדבר ומסביר ומסביר, אין פאוזות, אין איזו עצירה של עשר שניות בשקט שחושבים, כלום, הוא מדבר ומדבר, או שאתה איתו או שאתה לא איתו, אין משחקים, כך אני מרגיש. אתה איתו בכוונה או שאתה עם עצמך, תחליט. אין לך אפילו מה להחליט, זו פעולה. כך זה מרגיש איתו, וזה מאמץ אינטנסיבי.

טוב.

דודי: יש לך עצה איך לשמוע את רב"ש ולא לברוח?

פשוט לשמוע.

דודי: אבל לשמוע איתו, לא רק שיהפוך להיות מוזיקה.

לא, איתו.

מושי: המאמרים שלו הרבה יותר קרובים. אני הרבה יותר מתחבר למה שהוא כותב מאשר למה שאני שומע.

מפני שבשמיעה קשה להיות מחובר איתו?

מושי: כן, קודם כל קשה להבין את המבטא שלו.

דודי: אבל מתרגלים.

מושי: גם הנושא הוא "תלמוד עשר הספירות", זה לא שיחות.

דודי: פה הוא מדבר על אהבת חברים ושם על עקודים.

מושי: אבל יש הקלטות שלו, אתם למדתם את המאמרים שלו, או שאין הקלטות כאלה? הוא כתב את מאמרי החברה, ואז הוא לימד אותם או שהוא לא לימד?

יש כאלה, אבל לא הרבה.

מושי: לא הרבה, בעיקר "תלמוד עשר הספירות".

דודי: אבל את המאמרים של בעל הסולם, "מתן תורה", "הערבות", הוא לימד? הוא פתח אותם?

קצת מאוד.

מושי: זה מעניין, אז מה אתה תפסת משם? זה לא ברור. לעומת מה שאתה הסברת לנו, הוא לא הסביר כלום. יש כבוד אליו, אבל לעומת מה שאתה הסברת בעשרים שנה הוא לא הסביר הרבה.

דודי: אתה פתחת את כל שיטת החיבור, איך עובדים בעשירייה, איך לקרב לבבות ואת כל רעיון ההפצה והעולם, זה המון. ואצל רב"ש שומעים רק לימוד, לימוד מתודי של "תלמוד עשר הספירות". מי מבין? גם היום אנשים לא מבינים, זה מושג מורכב. יחידים מבינים, קצת תופסים את הרעיון, לא יודע מה משיגים. אז מה כל כך משך אותך לזה?

אני חושב שפשוט צריכים לשמוע. פשוט צריכים לשמוע.

מושי: טוב, זה מה שאנחנו עושים.

דודי: כן, נעשה.

מושי: על כל שאלה אתה אומר להתפלל, וזה ברור, גם רב"ש אומר.

לא, למה אמרת כך?

מושי: בעיקר צריך להתפלל, לבקש מהבורא. ברור לי שתפילה היא תוצאה, תוצאה מהעבודה שאדם עושה, אתה לא יכול ללחוץ ועכשיו להתפלל. אם אין לי עכשיו על מה להתפלל, נגיד אני לא מרגיש שאני חולה, אז אני לא יכול עכשיו ללכת לרופא, זה ברור, כי אני צריך להבין שיש לי בעיה. ופה השאלה, האם אנחנו עושים מספיק? כנראה שלא. במה אתה יכול לכוון אותנו כדי שנגיע לאותה תפילה? מה אנחנו לא עושים מספיק כדי להגיע לתפילה? כי אם יש לך תפילה אין פה שאלה, אז ברור שהבורא עונה. כך כתוב בכל מקום, אם יש לך תפילה, זהו.

אז אני צריך להגיד לך על מה להתפלל?

מושי: לא.

אלא מה?

מושי: אני צריך לברר, זה ברור.

אילו פעולות צריך לעשות כדי להגיע לתפילה? אילו פעולות חסרות לנו בעשירייה שלנו, בכדי שנגיע בסופו של דבר לתפילה? פעולות שאנחנו לא עושים. פעולות שאנחנו עושים אז עושים, אנחנו משתדלים להתחבר. מה אתה מזהה שאנחנו לא עושים מספיק?

מה אתם לא עושים כדי להגיע לתפילה?

מושי: כן.

שאתם תהיו יחד כולכם בתפילה ומקושרים ותתפללו על דבר אחד.

מושי: כן. אז מה אנחנו לא עושים כדי שנתפלל על דבר אחד?

אז צריכים קודם כל לברר את הדברים האלה. איך אני מגיע לאותה הכוונה כמו של החברים שלי, לֶמה כולנו צריכים להיות מכוונים, וממי אנחנו צריכים לדרוש את זה?

דודי: שאלות חשובות. מה זה לברר?

שיהיה ברור לכל אחד.

דודי: אבל פעולת הבירור היא אישית, כל אחד עם עצמו חושב על השאלות האלה?

עם השאלות.

דודי: אני שואל את עצמי את השאלות ששמעתי שאמרת עכשיו.

כן.

דודי: אנחנו גם צריכים לדבר על זה בינינו, או לא?

כן, למה לא?

דודי: זאת אומרת לפתוח את זה ולדבר, כל אחד חושב על זה ומבררים ביחד.

כן.

דודי: ומה צריכה להיות התוצאה של הבירור, לֶאן היא צריכה להוביל? מה צריך להיות ברור לנו?

שתדע בדיוק מה אתה דורש מהבורא, ואיך אתה מתכוון למצב זה שאתה תקבל ממנו תשובה.

דודי: אם חבר בעשירייה בירר את זה וכל היום היה בזה, הוא יכול להגיע להבחנות ברורות בנושא.

ככה הוא מרגיש, ככה הוא חושב.

דודי: מרגיש, יופי. ושאר החברים, אם הם לא ביררו את זה, הם לא ירגישו את זה.

לא.

דודי: הם לא ירגישו.

איך?

דודי: ברור, אז זו עבודה פרטית.

כן.

דודי: ומה פה עבודת העשירייה?

עבודת העשירייה זה משהו אחר. כבר כולנו צריכים להיות מחוברים בשאלה אחת, ופחות או יותר לדעת למה צריכים להגיע ואיך אנחנו דורשים את זה.

דודי: למה עבודת בירור של חבר אחד לא תורמת לחבר אחר?

תורמת, למה לא?

דודי: איך?

אם הם מתכוונים להיות כאיש אחד בלב אחד, במחשבה אחת.

דודי: המחשבות שלנו עוברות מאחד לאחר?

ודאי שכן.

דודי: מה עובר בדיוק, הכוונות שלנו?

מאחד לאחר עוברת ההרגשה הפנימית.

דודי: אנחנו לא מדברים על הרצונות האגואיסטים.

לא.

דודי: הכוונות שלנו עוברות מאחד לאחר.

כן.

דודי: זה נקרא שהמחשבות עוברות.

כן.

דודי: זאת אומרת, אם מישהו פועל בכוונה על מנת להשפיע, זה פועל גם על החברים שלו.

כן.

דודי: וכך אנחנו פועלים אחד על האחר.

כן.

דודי: זה עובר מאליו, לא עושים משהו מיוחד לזה. זה פשוט מתפשט, כמו גז.

זה תלוי אם אתה מתכוון לזה או לא.

דודי: זאת אומרת, אני צריך להתכוון לכך שהמחשבה תעבור לחברים.

אז אתה מוסיף לזה כוחות.

דודי: ודברים שליליים לא עוברים?

דברים שליליים גם עוברים.

דודי: אני פשוט מחפש במה עוד אנחנו יכולים לעזור אחד לשני.

לדחוף.

דודי: מה זה לדחוף? יושבים פה לידי החברים, מה זה לדחוף?

לדחוף את המחשבות האלה, להתאחד בשולחן העגול כולם יחד.

מושי: תשלח את השאלות, אנחנו צריכים לחשוב עליהן.

דודי: כן, ולדחוף אחד את השני.

מושי: צריך לדון מה זה לדחוף, איך לדחוף בעדינות.

כשאני מעורר את החבר שיהיה כמוני, אז אצלי זה כואב ואצלו זה צריך להיות כואב. אני רוצה לקבל על זה משהו והוא צריך לקבל על זה משהו.

דודי: אז אני שולט בו. אני רוצה לנהל אותו, לשלוט בו. כאילו אני כופה את עצמי על החבר.

אתה אומר שזאת שליטה, אני לא חושב שזאת שליטה.

מושי: האם אתה מקבל כוחות מאיתנו, מהעשירייה?

כן.

מושי: אנחנו דוחפים אותך קדימה?

כן.

מושי: במה?

במיוחד במה שחסר לכם.

מושי: בשאלות שלנו?

בשאלות, במחשבות.

מושי: האם אתה מקבל מאיתנו דוגמאות להתקדמות?

גם דוגמאות לפעמים.

מושי: מה חסר לך?

חסר לי?

מושי: מה היית רוצה עוד לקבל, ואתה לא מקבל? נגיד יותר דוגמאות השפעה? יותר שאלות?

כן.

דודי: אבל בשאלות הכוונה היא לא לשאלות בצורה מילולית, כמו שעכשיו אני מוציא מהפה מילים ושואל. שאלות, הכוונה מבפנים. אתה מרגיש את זה בלי צורך בקול.

וכשאנחנו קוראים מקורות, נגיד כשאנחנו קוראים רב"ש או שומעים את רב"ש, אנחנו בזה גם דוחפים אותו? דוחפים, הכוונה נותנים לו משהו?

לרב"ש?

דודי: כן.

את זה אתה צריך להרגיש, לשאול אם כן או לא.

דודי: כשאנחנו קוראים טקסט של מקובל, כמו רב"ש.

אבל רב"ש מרגיש ממך, אז תשאל אותו.

דודי: מה זה תשאל את רב"ש? איך אני מנהל שיחה עם רב"ש?

זה יבוא. אתה תשאל אותו, והוא יענה לך.

(סוף השיחה)