"פרשת השבוע"
פרשת "שלח-לך"
בהשתתפות: גיל קופטש
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 10.12.08 – אחרי עריכה
גיל: שלום, אני שמח שהצטרפתם אלינו לעוד שיעור שבועי על פרשת השבוע, משמים נפלה עלי זכות גדולה ללמוד עם הרב המקובל מיכאל לייטמן. מה שלומך?
בסדר, אני רואה שאתה בדיוק כמו שבתורה, עליות וירידות וכל פעם זה מחדש.
גיל: כל הזמן רצוֹא ושוב, רצוֹא ושוב.
כן.
גיל: כמו שבמדבּר הם כל הזמן נוסעים, חונים, נוסעים, חונים. האם זו הקְבלה לתנועתיות הזאת?
בטח, רק בעליות וירידות, כמו שכתוב "כי מציון תצא תורה". מה זאת אומרת? דווקא מיציאות, כשהאדם מתרחק מרוחניות, מרגיש שמתרחק, ושוב נמשך, ושוב יוצא, ושוב נמשך. אנחנו רואים את זה במשך כל הפרשיות, כל התורה מדברת רק על המצבים האלו שמשתנים באדם עד שהוא מגיע לגמר התיקון.
גיל: אולי בגלל זה אומרים "מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות"?
כן.
גיל: מדלג על ההרים זה על הנפילות שלך בנפש?
כן. הכול רק דרך הנפילות. תראה איפה אנחנו נמצאים, באיזה עולם, באיזה מצב, ודווקא מהמצב הזה אנחנו עולים.
גיל: יש איזו דרך לא לסבול בנפילות האלה? כי בעליות, כשאני למעלה אני בכיף שלי, אני שמח, מבסוט, מאושר, אבל בנפילות זו הבעיה שלי.
"עת צרה היא ליעקב"1, אבל דווקא מזה עולים, מהנפילות. כי הנפילות בעצמן נגרמות על ידי האור. כשהאור מאיר עלינו, ואנחנו לא מותאמים אליו, אז אנחנו מרגישים אותו כמכה. נגיד המשבר שאנחנו חווים עכשיו, זה האור שפועל עלי ואני מרגיש רע. ואם אני מתעלה מעל האגו שלי, אז אני מתחיל לראות אותו כטוב. זאת אומרת, מלמעלה ובכלל בעולם שלנו רק האור פועל, והכל תלוי באדם, איך האדם מצידו מסתדר. אם הוא עולה מעל האגו ומתחבר עם האור אז יש לו חיים נצחיים, שלמים, כל טוב.
גיל: אז בוא נראה איך מתעלים. אנחנו בפרשת "שלח-לך", הפרשה הידועה.
כן, פרשת המרגלים.
גיל: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים" אומר ה' אל משה, "וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל".
למה לו לעשות זאת? הוא יודע מראש שהם יחטאו, וזה יעשה בלגן.
גיל: מה עוד שכמה שניות לפני זה בורא עולם אומר למשה, "זו ארץ זבת חלב ודבש", אז למה לו לשלוח עכשיו מרגלים לשם?
נכון, "תאמינו וזהו". אבל זה לא מספיק עבור האדם שמתחיל לטפס במדרגות לרוחניות. הרי אנחנו נמצאים בעולם הזה, אתה, אני וכולם, ועלינו מדובר איך נשפר עכשיו את עצמנו, נגלה בנו רצונות חדשים לאותו מצב נאור, לרוחניות, איפה שאנחנו נמצאים בפנימיותנו בצורה לגמרי הפוכה מעכשיו. בצורה שכל אחד מחובר עם כולם, כל אחד מתחבר לכל העולם, ואז הוא מרגיש את האור ששורה מחוץ לו.
אני בתוכי כמו כוס נניח, לא יכול לקבל מהחיים האלו יותר ממה שאני מרגיש עכשיו - חיים ריקניים, קשים, כל הזמן בעיות והם נגמרים. אני לא יודע, לא את ההתחלה ולא את הסוף, כלום. אפילו קצת, חלק ממה שפותחים לי היום, מה יקרה בעוד רגע אני לא יודע.
לכן אם אני רוצה לדעת ובאמת לחיות מחוץ למצב הזה, בחיים נצחיים, רוחניות זה נצח, ובחיים שלמים, אז אני צריך לצאת מהרצון שלי החוצה. ולכן "ואהבת לרעך כמוך", תרכוש רצון מחוץ לך, על ידי אהבה אנחנו רוכשים את כל הרצון שנמצא מחוץ לנו, ושם אני מרגיש את האור ואת החיים הנצחיים.
גיל: אז למה אנחנו צריכים להיכנס לארץ כנען, ולמה קוראים לה ארץ כנען?
כך "ארץ ישראל" נקראת לפני שהאדם מגלה את זה, לפני שהוא מתקן את עצמו. וכשמתקן זה כבר נקרא "ישראל", ישר-אל. אלו הרצונות שלו, לפני התיקון, שהוא צריך אותם כדי להתגבר עליהם.
גיל: אם אני מחפש קצת מדרש מילולי, אז כנען זה מלשון כנועה, זה הפוטנציאל של הארץ לפני שפיתחת את הרצון להיות "ישראל".
נכון. זאת אומרת, הם חייבים ללכת, הם חייבים לדעת מה זו רוחניות, הם צריכים לדעת עד כמה הם הפוכים מהרוחניות. זה האדם, הוא צריך לטעום ולראות שהרוחניות היא באמת הפוכה, זה משהו מאוד מאוד רחוק, זה משהו מאוד מאוד קשה אולי, אבל אפשר להגיע אליה אם הוא ילך על פי תורת משה. זאת אומרת, אם הוא ידרוש שהאור יתקן אותו, ולא השכל שלו, הרגש שלו, והעוצמה שלו.
גיל: מה אתה לומד מהדברים שמשה אומר לעם, כי ליהודי פשוט כמוני זה נראה כמו הוראות שנותנים באגף מודיעין. הוא אומר, "וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה". תביאו לי דו"ח "הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן", הוא שואל.
נכון.
גיל: תביאו לי דו"ח א', ב', ג'.
האדם צריך להתרשם מהמדרגה שהוא צריך לעלות אליה, זאת אומרת, מהמצב הפנימי שלו, איך שהוא מגלה את העולם, איך שהוא פותח את הנשמה שלו, הוא צריך להתרשם מזה, הוא צריך לגלות את הכלי של הנשמה, את הרצון החדש. אנחנו נמצאים עכשיו ברצון קטן מאוד, אנחנו יכולים להרגיש בו רק את החיים הקטנים שלנו. כשאנחנו רוצים לעלות לחיים נצחיים, לקבל את כל האור, אז אנחנו חייבים להגיע לרצון הגדול הזה.
גיל: אז הוא שולח אותם לתור אחרי הרצון החדש.
נכון, ולכן הם הולכים לארבעים יום. ארבעים כבר למדנו, זו דרגת בינה.
גיל: ארבעים זה הפק"ל של התנ"ך. אם רוצים לעשות משהו, אז תירגעו ארבעים יום, קודם כל.
נכון, כי בינה נקראת "מ'", מ' סתומה. אם אדם נכנס לתוך ה-מ' בפנים, אז כל התכונה הזאת של בינה, השפעה, אהבה שומרת עליו, ושם הוא נמצא בצורה המושלמת, הטובה ביותר. לכן הם צריכים לעלות לדרגה הזאת "ארבעים".
גיל: אם אני קורא את זה דרך העיניים שלך, "וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא", ראיתם את הרצון שלי או של כל אחד שבודק מהי, "וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ". "העם" זה הרצונות הקטנים יותר?
הרצונות הקטנים המתוקנים, איך באמת אפשר להתקיים בדבר הזה. כשעולים לגובה הבינה, כשאדם מתחיל לקבל איזו השראה, אז על ידי הכוח העליון, כמו במעלית, הוא עולה פתאום למימד אחר מהחיים הקטנים שלנו, למצב של הנשמות, ואז הוא מתחיל לראות שהעולם הוא לא כמו שחשב קודם, אלא הוא נאור, נצחי, מושלם, בהרמוניה, כל הדברים שהיו קודם כסתירות פתאום מתגלים בחיבור יפה בהכול.
גיל: זאת אומרת, משה שולח את המרגלים למסע בתוך עצמם.
הנקודה שנקראת "משה" מושכת את הרצונות של האדם לעלות לדרגה יותר עליונה.
גיל: אם אני נצמד שוב לפסוק, אז תבדקו את הרצון שלכם, אם הוא חזק או חלש, אם הוא טוב או רע. ומה זה "הערים" ב-ע'? "אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים". מה זה קשור לרצון?
באיזה ארגון אתם צריכים להיות ברצונותיכם, בכוונותיכם כדי להגיע למצב הזה, לרוחניות.
גיל: זאת אומרת, לראות את המצב של הרצון, אם צריך לארגן אותו כך או אחרת. ומה זה "מה הארץ השמנה היא אם רזה"?
הרצון לקבל, עד כמה הוא נותן פירות באמת אמיתיים.
גיל: במובן ש"שמנה" זה רצון לקבל גדול, ו"רזה" זה קצת כמו המדבר שדיברנו?
כן, נכון.
גיל: אין הרבה שמנים במדבר, כי אין הרבה מה לאכול. ומה זה "הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן"? יש ארץ שאין בה עצים? למה הוא שולח אותם לבדוק את העצים? מה זה העץ הזה?
האם אפשר להמשיך ולגדול באותה הארץ. רצון שמחובר עם תכונת ההשפעה, האם הוא יכול למלא את עצמו? האם הרצון שלנו לקבל, ותכונת ההשפעה, להשפיע, לתת, יכולים להיות יחד. כי הרצונות שלנו הם רק לספוג בפנים, לקבל.
גיל: זאת אומרת, "העץ" מסמל פה איזה פרי שיכול לצמוח מכל כיבוש הרצון הזה והתיקון.
וזה באמת נגד ההיגיון. איך יכול להיות שאני אתמלא על ידי זה שאני נותן?
גיל: כלומר, איך אתה יכול להצמיח פרי על ידי זה שאתה נותן?
כן. ואז איזה פירות גדלים? תראה מה שהם הביאו.
גיל: המרגלים מביאים איתם אשכול ענבים כל כך גדול, ששני אנשים היו צריכים לסחוב אותו.
כן.
גיל: למה אשכול ענבים? מה מסמל האשכול הזה?
ענבים מסמלים את גילוי אור החוכמה. כי אור החוכמה, האור שממלא אותנו, אור החיים, אור החיות, מתגלה ככל כך גדול, דווקא על ידי זה שאתה לא משתמש ברצון לקבל בצורה כזאת קטנה שאתה כל הזמן שומר עליו ומושך לתוכו, אלא דווקא כשעל ידו אתה מתחיל להתחבר עם האחרים, אז אתה קונה כלים של האחרים. זאת אומרת, מה ההבדל בין זה שאתה יושב לבד ובין זה שאתה מתחבר עם אחרים? אלו אותם הפירות שאתה משיג ב"ארץ הקדושה" מה שנקרא.
"קדושה" זה נקרא בהשפעה. רצון להשפיע זה נקרא "ארץ קדושה".
גיל: הם לא הביאו ענב אחד, הם יכלו להביא ענב בגודל אבטיח, אלא הביאו אשכול. "אשכול" מסמל את ההתחברות של כולם?
"אשכול" מסמל אמונה. כי כתוב שם "תעלה לחברון", "חברון" זה נקרא חיבור עם האור, ואחר כך "תעלה לאשכול", זה נקרא "אמונה", תעלה לאמונה. זאת אומרת, על ידי האור תתחבר לכוח האמונה, כוח ההשפעה, כוח האהבה, ועל ידי זה "ראיתם את הארץ", זאת אומרת, תראה מה אני מכין בשבילך.
גיל: תביא את הענבים, את הפירות שמסמלים איזו חוכמה, איזה סוד, ואז תוכל להביא דרך הרצון את הסוד הזה.
המרגלים חוזרים, והם מתחילים להגיד את הרשמים שלהם, לא רק למשה, הם אוספים את כל העם.
זאת אומרת, כל הרצונות של האדם משתתפים בזה. היה לאדם גילוי מה זו רוחניות, ואחר כך הוא עושה חשבון. זה קורה עם אנשים שלומדים את חוכמת הקבלה. באים תלמידים, ואני רואה איך הם עוברים את התהליך הזה. מתגלה להם משהו עצום, משהו נאור, אבל אחר כך יש מין עצירה, "איך יכול להיות שיש דבר כזה, ואני מקבל, איך יכול להיות שאני אוכל לעלות לזה, איך יכול להיות שאני אוכל להשיג את זה בכלים שלי, בתכונות שלי, ביכולות שלי, אני לא מסוגל לזה".
גיל: נגיד אני הרמטכ"ל עכשיו, אני שולח שניים עשר מרגלים שיביאו לי מידע מודיעיני. אני מצפה שהם יחזרו ויבואו קודם אלי, ישבו איתי, יגידו לי גילינו א', ב', ג'.
לא, משה לא צריך את זה.
גיל: אני לא רוצה שהם יאספו את כל העם ומיד ידווחו לכל העיתונים.
משה בעצמו לא צריך את זה, כי "משה" זו נקודה שמציגה לי את ארץ ישראל בתוך המדבר. הנקודה הזאת מרגישה מה זה, אבל כל הרצונות צריכים לדעת. אני צריך עכשיו לשקול בכל מה שיש לי, האם אני מוכן לאותה ארץ הקדושה או לא, לאותו רצון להשפיע. אני צריך לעשות עכשיו את הבדיקה מחדש זו.
גיל: אם כך אפשר להגיד ש"משה" הוא גם איש, גם "הנקודה" כפי שאתה קורה לה, והוא גם "הרמטכ"ל" לצורך העניין.
כן.
גיל: והוא זימן את המרגלים בכוונה שישבו מול הארץ, ועכשיו הם שופכים את דיבּתה של הארץ מה שנקרא.
במילים אחרות, אותה הנקודה, אותו רצון שמושך אותי להתעלות מעל החיים האלו, אותה הנקודה כל הזמן מבשלת לי את המצב הבא, והיא מעוררת את כל הרצונות שלי, גם בטוב וגם ברע. מצד אחד היא מראה להם טוב, עד כמה כל הרצונות יכולים להתמלא, עד כמה יהיה להם טוב. ומצד אחר זה לא פשוט, הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לפי שיטה, ולדעת איך להתעלות מעל עצמם.
גיל: אתה אומר שמשה בעצם תכנן את הכול. הוא מקדים במהלך שניים, אולי יותר, את כל מה שקורה.
כן.
גיל: הוא מזמן את הפגישה והמרגלים מתחילים מה שנקרא "ללכלך על ארץ ישראל".
לא רק, הם אומרים שארץ ישראל היא משהו מיוחד.
גיל: הם אומרים שהיא "זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" נכון, אבל הם גם אומרים, "אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי". "עמלק" אגב למדנו שזה הסַפֶק.
על מנת לקבל.
גיל: הכוח לקבל, הספֵק.
"עמלק" זה על מנת לקבל. זה האגו הגדול ביותר שאי אפשר לתקן אותו.
גיל: והוא יושב בארץ, הם מלחיצים את העם.
"ארץ" זה נקרא כל הרצון של האדם. אז אומרים לנו מאיזה רצונות ומאיזה פלגים ומאיזה תכונות הרצון שלנו מחובר.
גיל: לצורך העניין אם עמלק זה הכוח על מנת לקבל, מי זה החיתי, מי זה היבוסי, מי זה האמורי?
כל מיני כוונות אגואיסטיות שנמצאות בתוך האדם.
גיל: "יבוסי" זה תבוסתנות אפשר להגיד? אני מנסה למצוא הסבר מילולי, כמו ש"עמלק" זה על מנת לקבל.
"עמלק" זו השכבה האגואיסטית ביותר. כל היתר אלו כוונות פחות אגואיסטיות, אבל בכל זאת.
גיל: מי הם הכוחות האלו?
כולם כוונות על מנת לקבל, שאתה חייב לסלק אותן, אתה לא יכול להשאיר בארץ אף אחת מהן. זה מעניין, כי אתה יכול להגיד, "אם אני בא לשם, אז הם חיים ואני חי", תמיד יש את אברהם ולוט, יעקב ועשיו שלא יכולים להיות יחד.
גיל: בפרט שבפועל נשארו פה כנענים וגבעונים וכל מיני עמים, על אף שהשתדלו להרוג את כולם.
אחר כך כשהם נכנסו ארצה הבורא נתן להם פקודה לא להשאיר אף אחד.
גיל: הוא נתן להם פקודה לא להשאיר אף אחד, אבל הם עשו עבודה יהודית, חצי עבודה.
בגלל זה הם משכו לעצמם הלאה את כל הבעיות. אנחנו כל הזמן רואים שהם לא בדיוק יכולים ללכת אחרי הפקודות האלו.
גיל: יש פה איזה פסוק תמוה, המרגלים אומרים, "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק".
כי "חברון" מסמל לנו אור חוכמה, את האור הגדול. המילה עצמה, חברון, זה חיבור עם האור. הם רואים שהם לא מסוגלים להגיע למצב הגדול הזה ואז הם מתחילים להתלונן, "חבל שלא נשארנו במצרים", כי הם רואים שבלתי אפשרי להתקדם קדימה לקראת ההשפעה, לקראת אהבת הזולת. כי אדם חושב שהוא צריך לעשות את הפעולה הזאת בעצמו. הוא כל הזמן שוכח שלא דורשים ממנו לבצע תיקון, שהתיקון נעשה על ידי האור. "בראתי יצר רע, ובראתי לו תורה תבלין", "כי המאור שבה מחזירו למוטב".
גיל: זאת אומרת, המרגלים מראים שאין להם אמונה. הם מוציאים את דיבת הארץ, והם אומרים, "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק". מי הם "הנפילים" האלה?
הרצונות המתוקנים שלנו כבר הופכים להיות כאלו. זאת אומרת, האדם רואה את העתיד שלו, אבל הוא לא מבין איך הוא יכול להגיע לזה. כי אנחנו רואים לפי הדרישות, ש"רוחניות" נקרא להיות דומה לאלוקים. אדם מהמילה "דומה" לאלוקים. "איך אני יכול להיות דומה לו, במה?".
גיל: אתה אומר ש"הנפילים" הם בעצם הרמה שהם יכולים להגיע אליה?
חייבים. אדם חייב להגיע להידמות לאלוקים, זה נקרא להגיע לדביקות עם הבורא.
גיל: והמרגלים לא מאמינים בכוח שלהם או בכוח של עם ישראל להגיע לרמת הנפילים?
מצד אחד הם מרגלים, זאת אומרת, הם שייכים לרצון הלא מתוקן, שקיבל כוח מיוחד לעלות ולראות, להרגיש מציאות של השפעה ואהבת הזולת, של ארץ ישראל, רצון שהוא כולו להשפיע ישר-אל, אבל הם לא מבינים איך אפשר לעלות לזה. זאת אומרת, "אני ראיתי, אני הבנתי, אני שומע מה שאתה אומר לי, אבל שאני בעצמי אגיע לזה?", אדם נרתע מזה מאוד.
גיל: שניים מתוך המרגלים, יהושע וכלב, דווקא אומרים, "הכול יהיה בסדר, עם קצת אמונה נעלה ונצליח".
כן.
גיל: בהקשר לנפילים ולענקים המרגלים אומרים, "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". זה פסוק שאני מאוד אוהב את התחביר שלו, כי הוא אומר, אנחנו בעיני עצמנו כחגבים לעומתם, אבל לא רק זה.
אלא גם הם.
גיל: כלומר הם מתיימרים לראות מה הענקים האלה רואים. הם נכנסים למבט של הענקים ואומרים עלינו, "הם חגבים". אלה אפילו לא רגשי נחיתות.
זו אמת, זו קביעת המצב. כשאדם מקבל את האור מלמעלה, אז הוא גורם לו להכרת הרע, עד כמה הוא הפוך, נבזי כלפי המצב הרוחני הזה. אדם מגיע לייאוש, ואנחנו רואים זאת מכאן, ובאמת זה כך.
גיל: יש פה תהליך של ייאוש והמעטה בערך עצמך, השפלת עצמך.
ואין דרך חזרה. אומנם הם צועקים "היינו יכולים למות במצרים, בשביל מה אנחנו מתים כאן?". המצב שעכשיו הם חווים, זה מצב שבו אדם כשמתקדם ברוחניות, דווקא מרגיש את עצמו בצורה שאין לו עתיד, במצב הגרוע ביותר, ודווקא זה מצב טוב. כי מתוך הייאוש הטוטאלי הזה, כשרואה שאין לו כבר שום עצה מעצמו לעשות משהו, אז רגע לאחר מכן הוא מגיע לתפיסה הנכונה, שיש כוח עליון שהוא מבצע עליו את הפעולה. ואז הוא מתחיל מהייאוש הגדול הזה להתקשר לאותו כוח.
גיל: בעזרת ה'. אבל לא תמיד זה קורה.
תמיד. "יגעתי ומצאתי" זה הכלל.
גיל: הרבה אנשים סובלים מרגשי נחיתות מאוד גדולים ודיכאון.
אבל הם לא הגיעו לזה על ידי הלימוד, על ידי האור המחזיר למוטב. הם מקבלים את הדברים האלה כך שמהחיים שלהם הם מיואשים.
גיל: הם אומרים: "אנחנו חגבים, ומי שמסתכל עלינו גם חושב שאנחנו חגבים", כלומר משהו קטן וזול כזה. איך אפשר לצאת ממצב כזה, מדימוי עצמי כל כך ירוד?
עליך רק להבין בשביל מה נבראת בצורה כזאת. אני פוגש הרבה אנשים שמתלוננים על זה, וזו מכּה בזמנינו, אתה יודע כמה אנשים נמצאים בייאוש. הדפרסיה נחשבת למחלה הכי נפוצה בימינו.
גיל: אתה אומר שעבודה רוחניות היא בעצם עבודה על הדימוי העצמי.
כן, רק על זה. ואדם צריך להבין שהוא בעצמו באמת אפס, אבל הכוח שהוא יכול למשוך על עצמו יתקן אותו.
גיל: "אפס כי עז הארץ", ("אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ"). כלומר הרצון גדול, הפוטנציאל גדול.
כן. אבל הוא חייב להגיע למצב שהוא מת במדבּר. מה הבורא אמר?
גיל: רציתי לשאול אותך על זה. משה תכנן את כל המאורע הזה, ואז הוא אומר: "בגלל שדיברתם, הוצאתם את דיבת הארץ, ארבעים שנה עכשיו תסתובבו במדבר, עד שכל הזקנים ימותו. אני רוצה דור חדש של אנשים שלא היו עבדים במצרים, שאין להם מודעות של עבד".
האגו של האדם אומר: "אני בצורה כזאת בכל זאת חושב שאני יכול לעשות משהו". רגע אחרי שהם מתייאשים לגמרי, וברגע שהם שומעים שהרצון הזה לא מסוגל לכלום והוא ימות, הם נכנסים למלחמה.
גיל: אתה מדבר על המעפילים?
כן. איך הם לא שומעים, איך הם לא מבינים, איך אדם שוכח מרגע לרגע ש"זהו, אני החלטתי שאני הולך רק באור המחזיר למוטב. אני צריך עכשיו רק למשוך את האור הזה, והוא שיציל אותי. אין בי, בתוך הטבע שלי, שום דבר שיכול להציל אותי. אני מוכן ללכת לפי שיטת הקבלה שמסבירה לי איך אני יכול לעשות זאת". רגע אחרי שהחליט, "לא, שוב אני בעצמי".
גיל: מדובר על הקטע בפרשה שמדבר על קבוצה קטנה מעם ישראל שקוראים לה מעפילים. ולמרות שמשה אמר ארבעים שנה תהיו במדבר, הם אומרים: "לא, אנחנו דווקא נעלה לארץ ישראל, אנחנו לא פוחדים". ואתה אומר שזה האגו.
כן, הם הולכים לכבוש אותה.
גיל: ראש בראש ניכנס בענקים ובנפילים ונראה להם.
האדם חושב שבאגו שלו הוא יכול להגיע לרוחניות. לא לתקן את עצמו, אלא באותם הכוחות, באותם הדחפים הוא ילך קדימה.
גיל: ואנחנו יודעים שעמלק תפס אותם, ו"פירק להם את הצורה" מה שנקרא.
כן.
גיל: מה עם יהושע וכלב? היו שניים עשר מרגלים, שניים מהם היו יהושע וכלב שאמרו: "הארץ טובה והכל יהיה בסדר".
הם אמרו שאנחנו כן יכולים לכבוש את ארץ ישראל, אבל בתנאי שאנחנו הולכים אחרי משה. אומנם ייקח לנו זמן, יש לנו הכנות פנימיות. הם רואים את הקשר, "יהושע" ו"כלב" הם נציגים של אותם הכוחות באדם, אותן הנטיות באדם, שאיתם הוא כן יכול להתקשר לכוח העליון, לבינה, שיתקן אותו.
גיל: הם הבינו שהקשר לעליון הוא דרך משה.
כן.
גיל: אני מנסה לרדת לרמה המילולית. אם אמרנו שמשה הוא מושך או מושיע, אז מה משמעות השמות יהושע וכלב? אגב הוא עוד הושע, או שפּה בפרשה משה מחליף לו את השם מהושע ליהושע, מוסיף לו י', מפרגן לו.
זה לא שהוא מפרגן, זה גילוי החוכמה בנטייה הזאת שנקראת "יהושע". י' זה "גילוי חוכמה", לפי י' ה' ו' ה'. קוצו של י' זה כתר, י' זו חכמה, ה' זו בינה.
גיל: אז הוא נותן לו את ה-י', ואומר לו שעם ה-י' הזאת הוא יכול להתקשר עכשיו ישירות.
הוא נותן לו יכולת, וזה כאשר הנטייה הזאת שבאדם כבר התקשרה ממלכות לבינה. יש קוצו של י', י' ה' ו' ה', ה' אחרונה היא מלכות. אם המלכות עולה לבינה, ובינה נקראת "ארץ חופשיה", רצון חופשי מהאגו, אז הוא יכול גם לעלות ברצון החופשי מהאגו לחכמה, לקבל את כל האור האינסופי, וזה הסימן י' שמוסיפים לשם. יש ביידיש גם כאלו שמוסיפים י', אומרים "מוישה".
גיל: מוישה, מוישה-לה.
זה לא צחוק.
גיל: זה לא סתם.
כן, זה להדגיש שיש כוח פנימי כביכול באדם, ומתוך רצון כך רוצים לעשות.
גיל: אז נותנים לו עוד י', ומצ'פרים אותו.
כן.
גיל: אתה רוצה שנדבר יידיש? כי אני לא יודע יידיש.
לא, אני רק אומר לך שגם בכל המנהגים של עם ישראל יש כאלה דברים. אנחנו חושבים שזה סתם, אבל לא, יש בהם שורש עמוק.
גיל: ב"זוהר", בפרשת "שלח-לך", אות מ"ה אומרת: "בוא וראה, אין רשות לבני העולם לומר דברים סתומים ולפרשם, חוץ מין המאור הקדוש רבי שמעון. כי הקדוש ברוך הוא הסכים על ידו. ומשום שהדור שלו מצוין למעלה ולמטה, ועל כן נאמרים הדברים על ידו בגלוי, ולא יהיה דור כדור הזה שהוא שוכן בתוכו עד שיבוא מלך המשיח".
כן. ואנחנו נמצאים בדור הזה שספר הזוהר התגלה בכוחו של רבי שמעון, הנשמה הגדולה הזאת, שנמצאת ממש עכשיו בעולם הזה. ואם נתקשר לחוכמת הקבלה דרך ספר הזוהר, אז נקבל אותו האור שיכול להעלות אותנו לארץ ישראל הקדושה.
גיל: אז הדור הנוכחי הוא כן באיזשהו אופן שווה לדור של "רשב"י?
כן.
גיל: יש בכוחנו לעשות את השינוי כמו שנאמר.
יש בכוחנו לעשות את השינוי אבל בזכותו, בכוח שלו, ועכשיו הוא מתגלה כדי להציל אותנו.
גיל: מי זה מלך המשיח? אתה בטח לא חושב שזה הרבי מלובביץ.
לא. אנחנו בחוכמת הקבלה לא מדברים על הגופים, אנחנו מדברים על הכוחות.
גיל: משיח זה כוח.
משיח זה כוח שמושך אותנו מהרצון האגואיסטי לרצון של השפעה ואהבה.
גיל: האם זה כוח בלשון וקטור, או שזה מקום בנפש, איזה STATE OF MIND?
זה אור שמתגלה עלינו, ואז באור הזה, במקום להיות שקועים בשנאת חינם, נהיה באהבת הזולת.
גיל: אמן, בקרוב בימינו.
בזה נתפטר מכל הצרות והבעיות.
(סוף השיחה)
-
וְעֵֽת־צָרָ֥ה הִיא֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וּמִמֶּ֖נָּה יִוָּשֵֽׁעַ׃ ירמיהו ל ז↩