פרשת השבוע – צו

בהשתתפות: הרב הד"ר מיכאל לייטמן, גלעד שדמון, אורי שבתאי

שיעור 30.03.12

heb_o_rav_2012-03-30_lesson_parashat-ashavua_tzav

בפרשת "צו" מדובר על דיני הקורבנות, והפעם יש דגש על דיני הקורבנות מצד הכוהנים. בתחילה מוזכר הציווי על תרומת הדשן, ולאחר מוזכרים קורבן מנחה, קורבן חטאת, קורבן אשם, קורבן שלמים ואיסור אכילת חֵלֶב.

מוזכרים גם עונשים למי שאוכל בשר פיגול ככתוב, "והנפש האכלת ממנו, עונה תישא"¹. ומי שאוכל חֵלֶב מהקורבנות, "ונכרתה הנפש האכלת, מעמיה"². ומי שאוכל דם מהקורבנות, "ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה"³. ובהמשך, מדובר על "שבעת ימי המילואים"⁴, ועל קיום חנוכת המשכן.

הבורא מצווה על משה לקחת את אהרון ואת בניו הכוהנים ואת כל העדה ולהקהיל אותם בפתח אוהל מועד. משה רוחץ את אהרן ובניו, ומלביש אותם בבגדי הכהונה. ואז הוא מושח בשמן המשחה את המשכן ואת כל אשר בו, ומקדֵש את אהרון ובניו.

בסיום הפרשה, משה מראה לכוהנים על פי ציווי הבורא, מה לעשות עם האיברים השונים של הקורבנות.

גלעד: יש פירוט רב על נושא הקורבנות, האם זה נושא מאוד מרכזי?

חוץ מקורבנות אין יותר כלום. יש על כך הרבה חומר בתורה וגם בגמרא. הקורבן הוא הדרך להתקרב לבורא.

אנחנו נמצאים במצב הכי גרוע, כי אין יותר גרוע מהעולם הזה וממצבינו כאן ועכשיו, ואנחנו צריכים מהמצב הזה להתקדם לקראת הבורא, זה נקרא "בוא וראה". אנחנו מגלים אותו לפי השינוי שבנו, התיקון שבנו. הכוח העליון נמצא במנוחה מוחלטת, ככתוב, "אני ה-ו-י-ה לא שניתי"⁵, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת וכל השינויים הם באדם.

אז איך אפשר להתקרב לבורא, מה היא התקרבות? ההתקרבות היא לפי התכונות, לכן אנחנו צריכים לשנות את עצמנו. את כל הרצונות הרעים, האגואיסטיים שבנו, ככתוב "בראתי יצר רע", אנחנו צריכים לתקן, כל אחד ואחד בסדר מסוים, ועל כך מספרת התורה. לכן זו "תורה", הוראה כיצד לתקן את הרצונות האגואיסטים שלנו, ולהפוך אותם לעל מנת להשפיע, להשפעה ואהבה. מ"שנאת אחים" לאהבה חלוטה.

וודאי שאנחנו נמצאים במשבר גדול בעולם שלנו ‏בגלל שנאת חינם בין כולם. כי יש המון שפע בעולם, אבל אנחנו לא מצליחים לחלק אותו ביננו. אנחנו לא יכולים להגיע לצדק חברתי, לחיבור, לאיחוד, לסדר את עצמנו ואת החיים שלנו טוב יותר. אנחנו לא מסוגלים לכך בגלל האופי שלנו, ככתוב "לב האדם רע מנעוריו"⁶. כדי לתקן את הלב שמסמל לנו את כל הרצונות האגואיסטים, את תרי"ג הרצונות המקולקלים שלנו, אנחנו צריכים את התורה.

התורה היא "המאור המחזיר למוטב". זאת אומרת, מי שמתייחס נכון לתורה, מגלה שהוא רע, שהוא רשע. לכן כתוב, "לא בראתי עולם, אלא לרשעים גמורים או לצדיקים גמורים"⁷. האדם צריך לגלות את עצמו כרשע גמור, "בראתי יצר רע", ואחר כך "בראתי תורה תבלין" כי "המאור שבה מחזירו למוטב", ואז הוא מגיע למצב של צדיק גמור. כך אנחנו צריכים לראות את זה.

וה"צו" הוא בעצם הציווי שאנחנו צריכים לעבור את זה או על ידי המכות, "דרך ייסורים", מאין ברירה, וזו דרך לא מכובדת ולא רצויה, לא בעיני הבורא ולא בעיני הנבראים. או שאנחנו עושים את זה בהכרתנו, כשאנחנו מבינים ומרגישים שבזה אנחנו מגיעים להבנה, להרגשה, לגילוי של הכוח העליון, שאנחנו עולים לממד יותר עליון. כל המשבר וכל הייסורים שאנחנו מרגישים בעולם הזה, הם כדי לדחוף אותנו להתפתחות למדרגה יותר עליונה, למדרגת האדם, הדומה לבורא.

ובעבודה הזאת יש לנו הרבה שלבים. יש שלבים שבהם אנחנו נקראים כ"אומות העולם". אחר כך אנחנו מבררים את הרצונות שלנו ומתקנים אותם במקצת בדרגת "אומות העולם", שגם להם יש שבע מצוות. ומגיעים לדרגת ישראל, "ישר א-ל", כשאנחנו כבר יכולים לכוון את עצמנו לבורא.

ואז "עושים מצוות", זאת אומרת, תיקונים ברצונות שלנו, מתרי"ג הרצונות ששייכים לעבודת ישראל. לאחר מכן אנחנו מגיעים לדרגת "הלווים", ואז לדרגת "הכוהנים". וכך אנחנו עוברים י-ה-ו-ה מלמטה למעלה, ממלכות, זעיר אנפין, בינה, חכמה, עד שמגיעים לכתר, לדבקות בבורא.

וזאת העבודה שעליה כל התורה מספרת, והיא נותנת לנו את הסדר הזה, שמובא בתורה עצמה ובתלמוד הבבלי. כל עניין הקורבנות הוא עניין גדול ומסובך ביותר, כי זו בעצם כל עבודת האדם. "הקרבת קורבן", הכוונה היא איך להתקרב לבורא על ידי עוד ועוד תיקונים על הרצונות של האדם. התיקונים מתחילים מהרצונות הקלים ביותר לרצונות הקשים, הכבדים, והאגואיסטים ביותר. וכך לאט לאט אנחנו מתקרבים.

ועוד מדובר על אילו סוגי רצונות אנחנו צריכים לקחת ולמיין בנו, ובאיזו צורה עלינו לתקן אותם. לכן יש כאן את חלקי הגוף כביכול, את שמם ואת המקום שלהם. זאת אומרת, זמן, תנועה, ומקום, על ידי איזה כוח אנחנו מתקנים אותם, ועל ידי איזו סיטואציה כביכול. אבל כל הדברים האלה מדברים על המבנה הפנימי שלנו, ולא החיצון.

אנחנו נמצאים בים של האור העליון שהוא הבורא, כמו שכתוב, "האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת", וכל השינויים הם כלפי האדם הנמצא בתוך האור. אם אנחנו לא מרגישים שהאור, הבורא, ממלא את כל המציאות, אז אנחנו נמצאים בהסתרה כפולה, אנחנו אפילו לא מרגישים שמשהו נסתר מאתנו. הדרגה הראשונה שאנחנו צריכים להגיע אליה, היא הרגשת ההסתרה, שיש כאן משהו נסתר.

ואנחנו רואים עכשיו שהאנושות מתחילה להתקרב לכך קצת. המדענים והפסיכולוגים מתחילים לזהות שהעולם עגול. הם מדברים על כוח אחד שסוגר אותנו, ששולט עלינו, על ההנהגה וההשגחה האחידה, ושהעולם קשור בהרמוניה מסוימת לפי חוקים, "חוק נתן, ולא יעבור"⁸, והחוק הזה קבוע. אם אנחנו רוצים או לא, אנחנו בסופו של דבר נאלצים להתקרב אליו, ללמוד אותו, ופשוט להעתיק אותו אלינו ולקיים אותו מאין ברירה. אם אנחנו רוצים, זה טוב. אם לא נרצה, אנחנו בכל זאת נרצה על ידי המכות שנקבל, כמו שאנחנו רואים מהדברים שקורים בכל סיפורי התורה.

התורה מספרת לנו על הדברים הרעים שיקרו אם לא נעשה את זה נכון. צריכה להיות הכרת הרע וגילוי הרע, "בראתי יצר רע". ובכל פעם היצר הרע הזה צריך להיראות, ואחר כך צריך לתקן אותו. אבל לראות את היצר רע אפשר רק על ידי זה שאתה נופל בו, או שאתה כבר מגיע אליו מוכן. ואז אפילו שאתה מגלה אותו, אתה לא נכלל בו, לא נופל תחתיו, אלא אתה שולט בו ומתקן אותו. לשם כך בעצם התורה ניתנה.

אנחנו רואים שכל העולם מתקדם להכרה הזאת, ויש כבר איזו התקרבות. יש הרבה מחקרים והרבה מדענים מדברים על כך שאנחנו נמצאים במערכת עגולה, ושיש כוח טבע אחד שפועל עלינו ודורש מאתנו להיות בהתאמה אליו, בעולם גלובלי, אינטגרלי, בהרמוניה, באיזון עם הטבע וכן הלאה. כבר מדברים על הוליסטיקה ועל כל התופעות האלה, זאת אומרת, יש כבר איזו התרגשות, התפעלות והתקרבות לאמת.

השלב הראשון שאנחנו צריכים להשיג, הוא שיש באמת משהו הנסתר מאתנו. זו כבר "הסתרה", זה כבר טוב, זו הרגשת הגלות. כשאני נמצא בגלות, זאת אומרת, שאני יודע שאני נמצא בגלות ממשהו, מאותו המגע עם הכוח העליון ששולט עלי, ופועל עלי. אבל אני אפילו לא מרגיש איך הוא עובד ואיך הוא שולט, אני לא מבין את הפקודות שלו, אני לא רואה מה הוא רוצה ממני. ואפילו אם אני אדע מה הוא רוצה ממני, אני לא יודע איך אקיים את רצונו, איך אני יכול להיטיב את המצב שלי. אבל יש לי ידיעה שמצטיירת פחות או יותר, שמצטברת, שאם אני לא אדע אותו, אני מפסיד בגדול. וכמו שאנחנו רואים, כל העולם לאט לאט מתקדם לזה.

גלעד: כשאתה אומר "אותו", האם אתה מתכוון לחוק עליון, ולא לאיזה בורא שקיים בעיני המדענים?

הכוונה היא לא לדמות, אלא אני מתכוון לתכונה. הכוונה היא לתכונה הכללית השולטת עלינו, לתכונה של ההשפעה והאהבה הכללית. וככל שאנחנו מתקרבים אליה, אנחנו יותר ויותר יכולים לזהות אותה.

מה הכוונה מתקרבים? אם אנחנו נעשה את הקשר ביננו יפה, ככתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'"⁹, ואם נעשה כל מיני קבוצות לשם לימוד הטבע העליון, כדי להתקרב אחד לשני ולהיות באהבת אחים, ב"אהבת ישראל", אז אנחנו נתחיל להרגיש מכך את אותו הכוח העליון לפי חוק השתוות הצורה, השתוות התכונות. ואז לפחות נגלה שאנחנו נמצאים באמת בגלות. ראשית צריך לגלות את הגלות, וכך הוא התהליך שאנחנו עוברים. לכן כשאנחנו קוראים את "מגילת אסתר", אנחנו מגלים את ההסתרה, וזהו השלב הראשון.

אנחנו כעת מתקרבים לפסח, למצב שבו אנחנו מרגישים את עצמנו במצרים, ושאנחנו נמצאים בגלות מגילוי האור, גילוי הכוח העליון. ובדיוק כעת יש לנו את "שבת הגדול", שמדובר בה על חשיבות הרגשת הגלות, כי בלי הרגשת הגלות אי אפשר להגיע לגאולה. ההבדל בין גלות לגאולה הוא באות א', "אלופו של עולם", שבו הבורא מתגלה. הגלות היא החיסרון לגלות אותו, וזה מה שאנחנו בעצם צריכים להשיג. קודם אנחנו משיגים את הגלות ואחרי זה ממשיכים.

ואיך אנחנו מגלים את הבורא? אנחנו צריכים להביא את כל הרצונות שבנו למצב שלא נהיה כמחיצה בדרכו של האור העליון. אנחנו אומרים, "הוא ממלא את הכול", "כבודו מלא עולם"¹⁰. אם כך, שימלא את הכול, בלי שאני אפריע לו. ברגע שאני מוריד את החשיבות שלי, את האגו שלי, העצמאות שלי, הייחודיות שלי, את כל ה"אני" שלי, אז אני מרגיש שהוא עובר דרכי, ובצורה כזאת אני מגלה אותו.

לכן קודם כל צריך להיות שקוף, לא להיות כמחיצה, לא להפריע לאותה תכונת ההשפעה ואהבה ששורה בעולם. ואז אנחנו מגלים שאנחנו באמת שרויים, נמצאים, בתוך האור העליון שממלא את הכול ואנחנו בתוכו. זו הדרגה שאליה צריכים להגיע, זו כבר הגאולה בשלב הראשון. אחר כך יש עוד שלבים, אבל לפחות להרגיש שאנחנו נמצאים בתוך האור העליון שממלא את הכול ושעושה את הכול, "עשה, עושה, ויעשה לכל המעשים"¹¹. וזו כבר ההצלה לאדם מתוך כל המשברים, מתוך כל הייאוש והבלבולים בחיים שלו, זו בעצם ההתקרבות.

גלעד: השאלה שתמיד עולה מתוך פרשת "צו", היא שיש בפרשה סוג של ציווי, שזה חוק ‏מאוד ברור. מה שמוזר ומעניין זה שהקורבן הוא לבורא. שורפים, וכך כביכול נותנים משהו. ‏למה לא מביאים קורבן האחד לאחר ובזה מתקרבים? כך אפשר היה לומר שבאמת דרך ‏אהבת הזולת מגיעים למשהו גדול יותר.‏

רק לפי השפה שלנו זה נראה כך. עבודת הקורבנות היא, שאתה צריך לקחת כל רצון ורצון ‏אגואיסטי שדוחה את הזולת, שבו אתה רוצה לנצל את הזולת, או לפחות לא לשים לב אליו כדי ‏שלא יפריע לך בדרך. ועם כל הרצונות האגואיסטיים האלה, אתה רוצה לעבוד כדי להתקרב ‏לזולת. ובדרך שבה אתה מתקרב לזולת, אתה יוצר יחד עימו מערכת יחסים של השפעה הדדית ‏כזאת, שבינינו אנחנו מגלים את האור העליון. הוא שורה בינינו ולא בכל אחד ואחד. אנחנו ‏מזמינים ומגלים אותו דווקא בזה שאנחנו מייצרים בינינו אותה תכונה של השפעה.‏

אורי: האם ההתקרבות הזו היא בין החברים בקבוצה? ‏

היא בין בני האדם, ולא באף אחד בִפנים. בך אתה יכול להרגיש רק תופעות אגואיסטיות. ‏ומה שאתה מרגיש עכשיו, זה העולם הזה שאותו אתה מרגיש דרך חמשת החושים הגופניים ‏שלך, ואת זה בלבד אתה יכול להרגיש.‏

אורי: אבל איך אני נותן את הקורבן מהקבוצה לבורא?‏

זה אותו הדבר.‏

אורי: אבל הקורבן הוא לבורא.‏

כשאתה מתקן את הרצונות שלך כלפי הזולת או כלפי הבורא, זה היינו הך. אלא שהכוונה ‏היא שכולנו יחד עושים את התיקון בינינו למען הגילוי של תכונת ההשפעה והאהבה הכללית ‏ששורה בעולם. תכונת ההשפעה היא הבורא. אתה לא מתכוון לאיזו ישות. זו התכונה של ‏מחשבת הבריאה. קשה לנו להעביר את הדברים האלה, כי בעולם שלנו הכול קונקרטי, הכול ‏מלובש בחומר. ואילו בחוכמת הקבלה זה לא חומר, אלא כוח.‏

גלעד: מה זה עונש? בפרשה נאמר, שאם לא יעשו נכון את הקורבן, אז יהיה עונש. מהו ‏העונש אם הביצוע לא נכון?‏

עונש הוא שבכל זאת האדם יעשה אותו הדבר. "כי לא ידח ממנו נידח"‏ ‏, והכול יחזור ‏לשורשו. ‏

גלעד: כתוב, "ונכרתה הנפש ההיא מישראל". ‏

זאת אומרת, אתה נכרת מהמדרגה שלך. בזמן שאתה נמצא בדרגת ישראל, ישר-אל, ואתה ‏נופל לדרגת אומות העולם וסובל מכך שנפלת, מכך שהתרחקת מההשפעה, מהאהבה, מהגילוי, ‏מההבנה ומהמוּדעות, אז שוב אתה עובר זמן מה בחיפושים, בדרך לא נעימה שיכולה לקחת ‏זמן מה ואחר כך אתה חוזר. זה העונש, אם אתה לא יכול לעבד את הנתונים האלה בצורה יפה, ‏טובה, מהירה, על ידי עבודה ברצון עם השכל, כפי שהתורה מזמינה אותך, אז תעשה זאת ‏בדרך ייסורים. תעשה את אותה עבודה, אלא שהיא תהיה יותר ממושכת ולא נעימה. בדומה ‏לילדים, אם הילד רוצה להקשיב למה שאומרים לו, ועושה את הדברים טוב, אז הוא מרוויח. ‏ואם לא, אז הוא יעשה אותם הדברים מאין ברירה, אבל יסבול.‏

אורי: איך אנחנו יכולים לקחת את עניין הקורבנות לכיוון של נושא החינוך?‏

מה ההבדל? אם נולדתי עצלן ועקשן, אז אני יכול לחזור ולומר להורים שלי, "מה אתם רוצים ‏ממני, אתם עשיתם אותי כך. אני לא רוצה ללמוד, אני לא רוצה להקשיב לכם, אני רוצה רק ‏לשחק. כזה אני. האם הזמנתי את התכונות האלה? לא, אין מה לעשות." האם ההורים אשמים ‏או שזה על האדם עצמו?. אם אנחנו מדברים על עצמנו, אז האדם יכול לעשות לעצמו סביבה ‏שתעזור לו להיות חכם, שתעזור לו להיות מצליח. הסביבה תעזור לו להבין מהי תכלית ‏הבריאה, מטרת הבריאה, איך להגיע אליה ואיך לסבול פחות, כי הכול תלוי בסביבה.‏

אורי: איך כל נושא הקורבנות מסתדר עם נושא החינוך?‏

אם אני פועל בסביבה הנכונה, הטובה, בסביבה שתומכת בי, אז הם מלמדים אותי. הם ‏תומכים בזה שגם אני אהיה משפיע כמוהם, ואז אני מתקרב להשפעה ולאהבה. זה נקרא שאני ‏מבצע את עבודת הקורבנות.‏

אורי: מדברים בפרשה על "כהן", שזה שלב מאוד גבוה.‏

תתחיל מדרגת "אומות העולם".‏

אורי: האם גם בדרגה הזו אפשר לשייך את החינוך?‏

מתחילים מאפס, כי כל אחד ואחד מיועד לכך. תכלית הבריאה היא שכולם ייכנסו לעבודה ‏הזאת. זאת אומרת, שיתקנו את עצמם עד גמר התיקון השלם, המלא, שזה נקרא "הגאולה ‏השלמה". גאולה שלמה, כי עם ישראל כבר היה בגובה הגאולה בבית המקדש הראשון, שזה ‏נקרא "מוחין דחיה", ובבית המקדש השני זה היה פחות, "מוחין דנשמה". אלא שעכשיו אנחנו ‏צריכים להגיע לבית המקדש השלישי, לדרגה הגבוהה ביותר לפי הדרגות ברוחניות, כי אנחנו ‏גם צריכים לצרף אליו את כל האנושות.‏

אורי: אם אתה אומר שהקורבן זה ההתקרבות לחברה, אז האם בתוכה משלבים את ‏נושא החינוך, או שהוא נפרד?‏

אפשר להתחנך רק בחברה. אי אפשר להתחנך לבד, כי אתה מתחנך איך להתקשר עם ‏האחרים, כך שיהיו ביניכם יחסים הדומים לתכונת הבורא. אז אתם מגלים ביניכם את התכונה ‏הזאת, אז הוא מתגלה. כמו שאתה משנה במקלט רדיו משהו בִפנים, ואז הוא קולט את הגל ‏שנמצא בחוץ.‏

‏"ותלמיד חכם צריך לראות את עצמו שקול כנגד כל בעלי תורה, וכן צריך לשקול את עצמו ‏מצד התורה, מצד נר"ן השכליים. ומצד האיברים של הגוף, מצד נר"ן הבהמיים, צריך לראות ‏את עצמו שקול כנגד כל עמי הארץ. כמ"ש, לעולם יראה אדם עצמו כאילו כל העולם כולו ‏תלוי בו. וע"כ יכוון בנפשו וברוחו ונשמתו לעשות אותם קרבנות עם כל בני העולם. והקב"ה ‏מצרף מחשבה טובה למעשה. ובזה, אדם ובהמה תושיע ה‎'‎‏."‏

‏ זוהר לעם - צו – חלק א' - נר"ן של חול נר"ן של שבת – ‏אות עא

גם את אלה שבדרגת הבהמה וגם אלה שבדרגת האדם, את כולם האור העליון המיועד לכך, ‏הוא יחזירנו למוטב. לכן אין אדם שיכול לומר "זה לא בשבילי". אבל הלימוד חייב להיות לימוד ‏של חכמת הקבלה, כי אם לא כן אתה לא מושך את האור. לכן חוכמת הקבלה נקראת "תורת ‏אור", "פנימיות התורה", וזה המאור המחזיר למוטב.‏

גלעד: האור הוא זה שמתקן, כי אף פעם אנחנו לא יכולים לתקן יחסים בינינו.‏

לא, אף פעם. אנחנו רואים שהעולם מתקרב לזה. כבר מדברים מעט יותר קרוב, כבר ‏מסכימים עם זה. זה לוקח קצת זמן, עוד שנה, עוד שנתיים.‏

גלעד: מורגש גם שהם מתייאשים מכל הניסיונות של דברים אחרים.‏

גם זה מורגש, אבל הם גם מתקרבים לכיוון הנכון. הם מבינים שצריך לעשות כאן שינוי בתוך ‏האדם. לא חשוב אם הוא גוי או ישראל, דתי או חילוני, אלא שצריך לעשות כאן שינוי מהותי ‏ששווה לכולם, כדי להתחיל לתקן את טבע האדם. מי שעושה פעולות הנקראות מצוות ‏מעשיות, זה בסדר, ומי שלא עושה, גם זה בסדר, אבל כלפי השינוי הפנימי כולנו שווים, כולנו ‏חייבים לעשות אותו.‏

אורי: לאן שהעולם מתקרב עכשיו, האם זה נחשב "קורבנות"? ‏

עדיין לא. הקורבנות מתחילים רק על ידי המאור המחזיר למוטב, כי הוא מתקן אותנו. ‏אנחנו כולנו נמצאים בדרגה הגרועה ביותר. זו עדיין לא הדרגה הגרועה ביותר שאנחנו מכירים, ‏שכך אנחנו נמצאים בה. זאת אומרת, אנחנו נמצאים בחוסר הכרה של הרע.‏

גלעד: נעבור לשלב המושגים, שבו המושג הראשון הוא, תרומה.‏

תרומה, היא במיוחד "תרום ה'". זאת אומרת, כדי להתקדם למטרה אתה צריך לעסוק ‏בייחודו, בחשיבותו, בגדלותו של הכוח העליון ש"אין עוד מלבדו". הוא פועל בכל המציאות, ‏ואנחנו נמצאים בתוך המציאות הזאת ונפעלים ב-100%. ובאותה המידה שאנחנו יכולים לקבל ‏על עצמנו אותן התכונות כמוהו, במידה הזאת אנחנו נעשים עצמאיים. זאת אומרת, אנחנו ‏לוקחים ממנו את הפעולות הללו, שאותן אנחנו מסוגלים לעשות נכון, ומתחילים לעשות אותן ‏בעצמנו.‏

זאת, עד שאני נעשה כמוהו, עד שכל מה שהוא עושה אני מסוגל לעשות. בזה אני מכיר ‏ומבין את המדרגה הזאת, את המציאות כולה, את התכלית, את ההתחלה והסוף, את הסיבה ‏ומסובב, את כל התהליך שאנחנו עוברים. בזה אני נעשה גדול, חכם, חזק, מיוחד כמו הבורא. ‏כך כל אחד ואחד, וכולנו יחד.‏

ולאחר שאנחנו כולנו מתקנים את עצמנו, מגיעים לגמר התיקון השלם וכולנו יחד נעשים ממש ‏כמוהו, אחרי כן יש לנו התפתחות נוספת. כי אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, זאת אומרת, לרכוש ‏כוח ושֶכֶל המספיק כדי לעשות באמת איזו עבודה עוד יותר מיוחדת אחרי גמר התיקון, אחרי ‏בית המקדש השלישי. בינתיים לא נדבר עליה, כי לא לפי התפיסה שלנו להבין מהי המציאות ‏ההיא שאז נגלה.‏

אורי: מה זה חנוכת המשכן?‏

חנוכת המשכן זה שאנחנו מגלים מצב, כמו חנוכת הבית. כשאנחנו מסיימים לבנות שלב ‏מסוים בעבודה, שממנו והלאה אנחנו יכולים להתחיל לתקן את עצמנו. המשכן הוא מקום ‏התיקון.‏

גלעד: מה זה "שמן"?‏

בדרך כלל אור החכמה נקרא "שמן". שמן למאור, זה שמאיר לנו אור החכמה. הוא לא יכול ‏להיות בלי אור החסדים, בלי הכלי המיוחד לזה. "שמן", "מלח", "מים", אלה הכוחות המיועדים ‏לתיקון הרצונות שלנו. הם נעשים כהמתקה על הרצונות, והשילוב הנכון ביניהם עוזר לנו לקרב ‏את הרצונות שלנו לתיקון.‏

אורי: זה נשמע מפחיד, אבל מהו עונש ברוחניות?‏

אם על ידי זה אני מתקרב למשהו טוב, אז שיענישו אותי, אבל שאדע על מה העונש, כי ‏מעונש לומדים. אם הילדים לא יודעים איך לקלקל, מה מותר ומה אסור, אז איך הם ידעו אחר ‏כך להתנהג נכון בעולם? עונש זה גבול. כשאתה יודע שמעבר לגבול הזה אתה לא יכול ‏להתמצא בשום דבר, אתה חייב להרגיש את הגבולות. הגבולות האלה נותנים לך הרגשה, ‏אחיזה, הבנה. בלי גבול אתה לא מבין איפה אתה נמצא.‏

אורי: אתה אומר שעונש עדיף.‏

כן, תלוי אילו עונשים. זה מעניין, כי כל התורה כאילו מלאה בעונשים.‏

אורי: כך גם בבית הספר, ובחיים.‏

גם על זה אפשר לדבר, ולראות שזה לא עד כדי כך מפחיד.‏

גלעד: לסיום נשמח אם תסכם את הפרשה הזו, את פרשת "צו".‏

‏"צו" הוא פניה לאהרון ולבניו, אבל דרכו הוא יורד לכל תכונות האדם עד התכונות האחרונות. ‏אנחנו צריכים להבין שהבורא מסדר לנו את כל העבודה בכל הרצונות שלנו, בכל הפניות שלנו ‏ובעיקר ביחס בינינו. אם נגיע לאהבת ישראל, אז בכך אנחנו מתקנים את הכול. לכן זה באמת ‏‏"צו".‏

‏(סוף שיעור)‏

---

1. ויקרא, פרק ז', י"ח.↩

2. ויקרא, פרק ז', כ"ה.↩

3. ויקרא, פרק ז', כ'.↩

4. "ומפתח אהל מועד לא תצאו, שבעת ימים--עד יום מלאת, ימי מלאיכם" (ויקרא, פרק ח', ל"ג)↩

5. מלאכי ג', ו'.↩

6. "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית, פרק ח', כ"א)↩

7. "לא איברי עלמא אלא לרשיעי גמורי או לצדיקי גמורי [לא נברא העולם, אלא לרשעים גמורים או לצדיקים גמורים]" (תלמוד בבלי, סדר זרעים, מסכת ברכות, פרק ט', דף ס"א, ב' גמרא)↩

8. תהילים, פרק קמ"ח, ו'.↩

9. "מאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה'" (מוזכר בספר "כתבי רב"ש", כרך א', מאמר: "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא")↩

10. "מלא כל-הארץ,  כבודו" (ישעיהו, פרק ו', ג')↩

11. "כי ה' הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים" (מתוך י"ג עיקרים של הרמב"ם)↩