ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל ליטמן 13.05.21 – אחרי עריכה

דודי: עוד יום קשה עבר עלינו, וזו כבר שיחת כתבים שלישית השבוע, שאנחנו מדברים על המצב הביטחוני הרעוע וכל יום שעובר יש עוד הבחנות. אז למדנו שאנחנו ישראל יודעים פחות או יותר להילחם בחזית באופן יחסי, ולהגן על עצמנו ככל האפשר מפני אויבים מבחוץ, אבל המלחמה האמיתית התעוררה בתוך הבית, בתוך גבולות ישראל.

מדינת ישראל נמצאת היום בסוג של אנרכיה, במין איבוד שליטה, לאורך כל יום האתמול וגם היום נערכו ונערכים לינצ'ים ביהודים, וגם בערבים. פורעים משולהבים שפורקים עול בערים רבות כמו לוד, עכו, בת ים, טבריה, מפגינים אלימות שלא הכרנו והתחושה הכללית היא באמת של סוג של אובדן דרך, משהו במדינה שלנו מתפרק, לא יציב.

מהו אותו דבר שמתפרק לנו מול העיניים?

מתפרקת לנו מול העיניים הגאווה שלנו, הביטחון הנפוח שלנו. כשאנחנו מבינים ושולטים ויודעים מה קורה, זה מתפוצץ ממש בפרצוף שלנו, וסוף סוף צריכים ללמוד מזה משהו. כאילו אנחנו יודעים, אנחנו שולטים, אנחנו מבינים, אבל אנחנו לא ניגשים למצב בצורה נכונה.

בואו נעזוב את מה שהיה, אבל צריך לבדוק את המצב, לראות, להבין מאיפה המצב הזה נובע, ולמה הוא כך. זה שכל העולם נגדנו אנחנו כבר רגילים, אבל אנחנו לא רוצים לפתור את הבעיה, למה כל העולם נגדנו, ואנחנו לא מרגישים שזה תלוי גם בליכוד של העם, ולהבין סוף סוף מה המקור של השנאה הנצחית ומה לעשות עימה.

אנחנו שוב רוצים לעשות מין הדבקה זמנית על משהו ולהמשיך. ולכן אנחנו גם לא יודעים לפתור את הבעיה, כי אנחנו חושבים שזה ייפתר לבד, או שאין מה לעשות, ובינתיים מפעם לפעם, אלו שנגדנו הם יותר מתחזקים, יותר מבינים, מרגישים, מלומדים, וזה לא ייגמר פשוט, הם כידיים של כל האנושות יזרקו אותנו מכאן, ממש כך, ולא יעזור לנו צבא וכלום לא יעזור.

דודי: מה בדיוק פספסנו?

אנחנו לא פספסנו, אנחנו לא רוצים להכיר את עקרונות הכרת המדינה, הבנת המדינה, חיבור העם, כל היסודות שישנם בכל מיני עמים, ששם זה ברור על מה זה קם וקיים ואצלנו לא. כי אנחנו לא מגיעים מאותה אימא ומאותו אבא כמו כל העמים. כמו שכותב בעל הסולם, אנחנו לא מגיעים מהמקור הטבעי, אנחנו אוסף של כל מיני אנשים מכל מיני עמים קטנים, ולכן כשאנחנו מדברים על חיבור זה משהו שלא קיים בצורה טבעית, ולמעלה מהטבע אנחנו לא רוצים להתחבר, אז יוצא שאנחנו אף פעם לא נגיע למשהו שייקרא "עם".

דודי: אז הגישה הנכונה להבנת המצב הנוכחי שלנו היום מתחילה בהבנת השורש שלנו, איך נוסדנו כעם?

כן, והבנת הנחיצות להתחבר למעלה מהשורש. יש לנו המון שורשים, יש בנו שבעים שורשים מכל אומות העולם, ואנחנו צריכים לחבר אותם יחד בנו. הם נמצאים בנו ולכן אנחנו לא מרגישים את עצמנו שייכים לעם אחד. לפעמים מרגישים את זה בעת צרה, כמו שאומר בעל הסולם, "אנחנו אחים לצרה".

דודי: מהם שבעים השורשים שיש בנו?

לאנושות על פני כדור הארץ יש שבעים שורשים, שבעים אומות העולם ואנחנו תוצאה מכל העמים האלו שהיו בבבל. אנחנו תוצאה מהם. תוצאה פיזית, תוצאה רוחנית, ולכן אנחנו לא יכולים להגיע לערבוב נכון בינינו, שאותו אנחנו צריכים לעשות.

אפשר לעשות את זה על ידי "איש את רעהו יעזורו", "ואהבת לרעך כמוך", בקיצור על ידי התורה שלנו. ואם אנחנו לא לוקחים את זה ליסוד, אז כמה שאנחנו מתפתחים, אנחנו יותר ויותר מרוחקים זה מזה. אז יש לנו אלף חסידיות, ואלף נטיות במתנגדים, ועדות המזרח כאלו וכאלו וזה לא נגמר. אני כבר לא מדבר על מה שקורה לא בצורה דתית, בצורה חילונית.

חיים: אמרת שמה שקורה עכשיו, גורם לנו לאבד את הביטחון העצמי שלנו. זה טוב שזה קורה?

אתה שואל על המגמה שיש לנו היום? ודאי שמפעם לפעם אנחנו מאבדים את הביטחון שלנו וזה טוב, כי אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו לא נתחבר בינינו נכון, לא נמצא את השורש המשותף ונקים אותו, אז לא תהיה לנו שום אפשרות להתקיים. כמו שאומר בעל הסולם, שהארץ שלנו היא כזאת שאנחנו נצטרך לעזוב אותה, ואז אותם השכנים שלנו, הערבים, הם מרגישים שזאת הקרקע שלהם, והם יבואו בשמחה ויאכלסו אותה.

חיים: אבל בלי ביטחון עצמי איך אנחנו נפעל?

אנחנו צריכים לקבל ביטחון עצמי מלמעלה, כל מה שצריך להיות לנו, צריך לרדת מלמעלה.

חיים: מה זה אומר מלמעלה?

מלמעלה, מהבורא. מהשמיים מה שנקרא.

חיים: לא מובן, מה זה נקרא שהבורא נותן לנו ביטחון, מהשמיים.

במידה שאנחנו קצת מתחברים בינינו בכוח, אנחנו פתאום נרגיש עד כמה שיש לנו כוחות וביטחון ושכל והכל, וכמה שאנחנו יכולים בזה לשכנע אפילו את האויבים שלנו, שאנחנו צריכים להיות כאן, זו הקרקע שלנו, זה המקום שלנו, והם עוד יבואו ויצטרפו אלינו, ויצטרפו בשמחה.

חיים: אז המטרה של כל מה שקורה עכשיו, זה לערער את הביטחון שלנו, את הביטחון העצמי?

בטח, כן.

חיים: ואיך זה יוביל אותנו מכאן, לאיזשהו סוג של ביטחון בבורא? ביטחון במה בעצם?

מאין ברירה. פעם ראשונה אתה עכשיו מרגיש שגם בדואים, גם כל מיני קבוצות האחרות, ובפעם הבאה זה יהיו דרוזים, וככה כולם, כולם, יהיו נגדך, ואתה תרגיש את עצמך שאתה פשוט נמצא במלחציים.

חיים: אני רואה תגובות ברשתות החברתיות, אני גם נמצא בכמה קבוצות ווטסאפ אחרות ואנשים לא מבינים מה קורה. אני רואה שהם מפחדים, אבל הם כמו השפן שמסתתר מאחורי שיח ורועד מפחד מהשועל שרודף אחריו. אבל אף אחד מהם לא חושב בכיוון חברתי יותר, על חיבור, הם פשוט רועדים מפחד. אז איך זה יביא אותם לחיבור?

דרך ייסורים, כמו שכתוב בתורה. על מי יש לנו לבטוח? רק על אבינו שבשמיים, מתי שמגיעים לקיר ואין יותר במה להיאחז. כך נרגיש.

דודי: יש שמצביעים על כך, שמה שהוביל למצב הנוכחי בין יהודים לערבים, הוא תוצאה של הזנחה חברתית, מערכת חינוך כושלת, פחד מערבים, גזענות. איפה משתלבות כל הסיבות האלה?

כל הסיבות האלה בסך הכול זו סיבה אחת, והיא שאנחנו לא מקיימים את הייעוד שלנו. ולא חשוב איזה טענות יש מהם, תביעות מכל הקבוצות, מכל העמים אפילו, מכל הממשלות, סך הכול אחרי כל המילים, יש כלפינו האשמה אחת, "שאתם היהודים לא מקיימים חובתכם כלפיי כל העולם".

דודי: מה הסכנות שלנו במצב הנוכחי, פשוט נשאר ככה?

כמה שיותר מהר להבין מה הייעוד שלנו בהיסטוריה ומזה נבין מה הייעוד שלנו בגיאוגרפיה המקומית ומתוך זה נבין, כי החיבור בינינו לקראת קיום התפקיד שלנו ההיסטורי, הוא רק להראות לכולם שכן אפשר להתחבר למעלה מהאגו. ובזה אנחנו נראה "אור לגויים".

דודי: ובעצם כוח הטבע לוחץ עלינו דרך כל האירועים שאנחנו רואים היום כדי לאבד את הביטחון, ושנתחיל להתעורר ונתחיל לחשוב על התפקיד שלנו, על הייעוד שלנו?

כן. נכון. בטח. זה התחיל ממלחמת ששת הימים בגאווה, וכך לאט לאט זה יורד עד כדי כך שהיום אתה יושב בדירה שלך כשפן שמוכן לרוץ בכל רגע לחדר ביטחון. בינתיים.

דודי: אני שומע ממך כבר על הסכנות שבדרך, אבל זה לא פרופורציונלי. מכים אותנו ואין תובנה, אין שכל שלנו להתחיל להבין. מכים אותנו ואנחנו בורחים לדברים אחרים, לפתרונות אחרים, אנחנו לא מתקרבים לאחדות.

נכון.

דודי: למה זה ככה לא פרופורציונלי?

זה ככה, כי יש בינינו אנשים שמיועדים לפרסם את שיטת התיקון וכנראה שהם לא מספיק מודעים לזה, שהכדור בידינו.

דודי: אז גם כלפינו זה לא פרופורציונלי. כי הציבור חוטף מכות, ונגיד מי שיכול איכשהו להסביר את הדברים שעכשיו אתה אומר, גם לא שומע.

הבעיה היא שאתם לא שומעים.

דודי: למה אנחנו כאלה אטומים ולא שומעים?

הבורא רוצה שיהיה תיקון, ממש תיקון. שהוא יהיה כנגד מידת העקשנות, הגאווה והעצלות שיש בעם ישראל. ומשום מה הוא בחר כאלו אנשים, כמונו, אוסף של עצלנים, גאוותנים, והייתי אומר גם טיפשים, בעיקר טיפשות הלב. אנשים שיש להם לב שלא מבין, לא מרגיש, וכך אנחנו לא מסוגלים לעורר את עצמנו ואת כל העולם, ולא מחפשים דרכים איך לנענע את כל כדור הארץ.

נורמה: כשאתה אומר שאנחנו לא שומעים, אתה מתכוון לבני ברוך?

אנחנו, הכוונה היא לא לכל בני ברוך, אלא בעיקר לכתבים. הכתבים, המפרסמים, מי שנמצא בזה.

דודי: זה קצת שוק.

למה שוק? אתה לא רואה לפי המצב בשטח? למה זה שוק בשבילך, אחרי כל מה שקורה?

דודי: אני עדיין לא מצליח להבין, איפה לנעוץ, כאילו מי אשם, אני יכול להגיד שהבורא מביא אותנו למצב?

דודי אשם. זה הכול.

דודי: במה אשם?

בזה שאתה לא מביא את שיטת התיקון לעם ישראל, והסבר נכון על כל מה שקורה לכל העולם.

דודי: והציבור הזה היה שומע?

אל תגיד שמישהו אשם, אל תגיד את זה, אלא לפי קריאת הזמן אני צריך לעשות את המקסימום כדי להיכנס לאוזן וללב של האח שלי.

דודי: מה זה נקרא להעביר את השיטה, האם לפרסם להם מלל זה מבחינתנו להעביר את השיטה?

אני לא יודע, אתה צריך לתאר לעצמך מצב כאילו אתה עומד עכשיו בין חיים ומוות, בצורה סופית ונוראית, עם המשפחה שלך וכולם, ואתה זה שעכשיו צריך למצוא את הפתרון.

דודי: ואם אני רואה שאני עדיין אטום?

אז מה שקורה, קורה. הכי קל להגיד "אני אטום, אני לא יכול" להרים את הידיים וללכת הצידה.

נורמה: איזה סוג התקפה אתה רואה בהפצה, זה גם בארץ ובכל העולם?

אתם צריכים להחליט. אני לא כל כך מכיר את הקהל, אבל צריכים יותר ויותר לחפש באיזה דרכים אנחנו יכולים להשמיע משהו לליבו של הקהל הזה. קודם כל לקהל בישראל. יש לנו קהלים אחרים, היהודים בחו"ל, אבל אליהם אנחנו יכולים להגיע רק אחרי שאנחנו מנענעים כאן את הקהל המקומי.

חיים: מה עוד אפשר לעשות שלא עשינו? ברור שצריך לעשות יותר. גם רואים לפי התוצאות בשטח, כמו שאתה אומר, המצב מחמיר, זאת אומרת שלא עשינו מספיק. אבל מה עוד אפשר לעשות?

אני לא יודע. אולי צריכים לפנות לאנשים עם איזה קמפיין, לבקש מהם להשתתף בשיח ציבורי, לעורר, לעורר את הדברים. אחרת זה יתדרדר שוב ושוב. יעבור זמן, תהיה הפסקה, אבל הפעם הבאה תהיה הרבה יותר גרועה. זה לא שהבדואים סוגרים לך שם את הנגב, ולמעלה יש לך עוד כל מיני אירועים, לא, אנחנו נמצאים במצב נוראי.

הרכבנו את המדינה כאילו שאנחנו רוצים שלמות, שלום, חיבור, ואנחנו לא רוצים את זה. לכן כל אלו שאנחנו נותנים להם מקום במדינה, הם נגד המדינה, שונאים אותנו ונמצאים יחד איתנו. תנסה לחשוב שאתה מכניס לדירה שלך נניח שניים, שלושה אויבים, שונאים, לא יודע כמה, ותראה איך אתה יכול לחיות בדירה כזאת? עד כמה אתה כל הזמן נמצא בחרדה, בפחד, בחוסר אונים, ובלחץ להתפוצץ מכל החזיתות.

זו פשוט הבעיה, אנחנו צריכים להעמיד כנגדם עובדה. אי אפשר לעשות כאן במדינה שום סדר מבחינה ביטחונית, ולאף אחד מהפוליטיקאים אין שום מפת דרכים איך אנחנו מגיעים להסדר הסכסוך, איך לסדר אותו, ומפעם לפעם זה נעשה יותר גרוע.

לכן אנחנו נמצאים עדיין באיזה תהליך של המתנה, הבורא נותן לנו כאילו זמן המתנה, כדי שנחשוב איך אנחנו באמת מסתדרים. ואנחנו לא נמצאים בכיוון הזה, אנחנו לא נמצאים בכיוון של חיבור העם, ורק בזה יכול להיות הכוח שלנו, כמו שכתוב במקורות שלנו. ולכן העתיד יהיה רע מאוד.

גם בעל הסולם כותב שמדינה הזאת ענייה, אין בה שום דבר, אנחנו עוד נחטוף מכה מזה שהאמריקאים מפסיקים לעזור לנו, גם מבחינה גשמית וגם מבחינת התמיכה שלהם בכל מיני מנגנונים של העולם. ואחרי האמריקאים, גם האירופאים ישמחו להיות כך, ובכלל כולם.

אנחנו רואים שאין לנו שום יחס טוב, גם עם סין, אין. אנחנו נמצאים במצב שכולם ישמחו להתרחק מאיתנו. ובלי התמיכה האמריקאית, אחרי שזרקנו את טראמפ, היום אנחנו נמצאים במצב של מדינה שממש אף אחד לא צריך אותה.

תראו מה נעשה עם אותן ארצות ערב שרצו לחדש איתנו קשרים, הם לא צריכים את זה. אם האמריקאים לא צריכים אותנו אז וודאי שגם הם לא צריכים אותנו. גמרנו, אנחנו חוזרים להיות מקום נידח בקצה העולם, והשכנים שלנו מעוניינים רק לבוא ולחתוך מאיתנו.

דודי: באמת יש הרבה ארגונים, ואפילו דמויות מפורסמות וכולי, בכל העולם, שתומכים וקוראים לצאת עכשיו בקריאה של אחדות, חיבור וחיבוק העם וכולי. מה הייחודיות שלנו, מה יש לשמוע עכשיו באחדות שאנחנו מציעים?

אני לא יודע מה הם עושים. הם מדברים על האחדות של העמים, על מה הם מדברים?

דודי: על אחדות בתוך ישראל, בין היהודים.

איפה אתה שומע כאלה דברים?

דודי: אני יכול לשלוח לך, כל מיני ארגונים, לא דתיים, אנשי ציבור שמתגייסים וקוראים לשיח ברשת, לדיבור, ולשיחות.

אני לא שמעתי. אבל מה פתאום הם עכשיו מדברים על זה?

דודי: כי המצב רעוע, המצב לא יציב, אז הם קוראים עכשיו, בשעה הזאת, בואו נתאחד יחד. זו קריאה, בואו נפסיק לריב ונתחבר, אלו המילים.

אני לא חושב שזה מועיל במשהו. אם הם לא יודעים מה זה חיבור, אלה סתם מילים יפות. כמו של פוליטיקאים.

דודי: אז מה הופך את המילים היפות, שדומות במידת מה למסרים הראשוניים שאנחנו מוציאים, למשהו עם עומק, עם מסר?

אני לא יכול לקשור כל דבר שאנחנו עושים למה שהם עושים. ראיתי את התוצאות, דיברתי איתם, אני לגמרי לגמרי לא מזדהה איתם. "בואו נתחבר", כל הארגונים האלו שאוספים הרבה כסף, אחר כך אוכלים אותו, ובעצמם לא עושים כלום. כל העבודה שלהם היא לאסוף ולאסוף כספים מהקהל בחו"ל, בזה הם רואים את תפקידם.

שלי: כמו שדודי אמר עכשיו, יצאו הרבה מפורסמים בעולם, יהודים, שתומכים עכשיו במאבק של מדינת ישראל ונותנים לה גב. מה ההבדל, איך המילים שלנו, של אנשים שלומדים קבלה יוצאות החוצה, איך הן אמורות להשפיע על הלב של השומע, שזה לא יהיה עוד סלוגנים ועוד מילים יפות, כמו שאמרת?

אני לא יודע. אני חושב שוודאי שאנחנו צריכים את הארגונים האלה, ואת האנשים הבודדים שכך אומרים, כל עוד הם קיימים, כי הם ייעלמו. הם ייעלמו, הם יפסיקו לתמוך בעם ישראל, באיחוד של האומה וכן הלאה, הם יפסיקו, כי הם חיים בין עמים וקהלים שעוינים לנו.

אני לא יודע, העיקר שאנחנו נרגיש את הלחץ הזה עלינו, ונדרוש את הקשר בינינו.

לדרוש קשר בינינו.

שלי: בתוך ההפצה שלנו איך אנחנו צריכים לצפות שהמילים שלנו ישפיעו על האוזן או על הלב ששומע אותן? מה אנחנו רוצים שיקרה כתוצאה מזה בלב האדם?

רק הסברה. עוד ועוד להיכנס לבעל הסולם, ולהשתדל למצוא משם מילים, לא את המילים שלו בדיוק, כי הן בכל זאת לא מתאימות לקהל. אלא למצוא ולכתוב משם דברים כך שהקהל יבין שהחיבור צריך להיות לא כמו שהוא היה עד עכשיו, אלא הוא צריך להיות במחשבות, בהכרה, בהבנת התפקיד, בהכרת מטרה משותפת לכולנו. זה מה שצריך להיות.

שלי: האם אנחנו צריכים להיות יותר ישירים בעיקר בתקופות כאלה בלי לחשוב מה יהיה נוח לקורא או עדיין להתחשב תמיד בנוחות של הקורא?

אנחנו חייבים שהקורא ירצה לקרוא, שירצה להזדהות איתנו. וודאי. איך אנחנו נכתוב מה שבא לנו בלבד ושזה ידקור לו בעין?

שלי: מלבד ההסברה שהיא כאילו יותר פורמלית, יותר ממלכתית, האם כדאי להשקיע באיזה פרויקט שמייצר גיבור או גיבורים, שממש יש צופה שמזדהה איתם, שהוא עובר את התהליכים שלהם, שהוא בוכה איתם, שהוא שמח איתם, שהוא לוקח מהם דוגמה.

את מי?

שלי: אני מדברת על דרמה, סדרה כלשהי. כמו שאנשים היום נהנים לצרוך תוכן.

לא יודע. לא חסר לנו דרמות כאלה בעבר. אנחנו צריכים להסביר לאדם בצורה ריאלית, מדעית, רגשית, שמה שאנחנו יכולים לעשות היום, זה באמת תיקון של עם ישראל ועל ידי זה תיקון העולם. העולם גם לא נמצא במצב כל כך טוב, העולם נמצא במצב גרוע. חכי מה עוד מחכה לנו, הפנדמיות האלה זה סימן ראשון, קטן. ראינו עד כמה אנחנו חלשים נגד ההתקפות הביולוגיות שבאות מלמעלה. את יודעת מה קרה לפני חמש מאות, שש מאות שנה באירופה עם כל התקפת האבעבועות השחורות. פשוט חצי אירופה מתה.

נורמה: חמישים מיליון.

באותם הזמנים.

חיים: כן, זה קרוב לחצי.

אז בוא נחכה לזה. אני חושב שחסרים לנו בכל זאת התקפות של קטעים קצרים אבל שהם יהיו הרבה ובכל מיני מקומות, יחד עם זה שיהיה ברור שאנחנו צריכים מקום אחד ששם זה יהיה מרוכז ונגיש לכולם וכמה שיותר ממש לפרסם.

שלי: אתה חושב אולי שבינינו הכתבים, או אנשים שעוסקים בהפצה, אנחנו צריכים יותר איש את רעהו יעזורו, יותר לחשוב ביחד על צורות הפצה חדשות יותר? כי אנחנו מאוד מאוד עובדים על אוטומט וממהרים כל הזמן להוציא את התוכן החוצה. אז פחות משקיעים איך. אתה חושב שצריכים יותר ביחד להשקיע באיך?

אתם צריכים ללמוד ממה שקורה, מהניסיון, באיזו צורה בכל זאת לשנות להצליח, אני לא יודע.

טל: המצב כרגע בארץ זה שכל אחד בעצם רואה את הדברים אחרת ואין הסכמה בכלל, איך במצב כזה אפשר למצוא איחוד בלי לשנות את הדעות אחד של השני, האם זה בכלל אפשרי?

גישה טיפשית, מוגבלת, הייתי אומר בהמית. אם חושבים שאנחנו צריכים להתקרב זה לזה בדעות. אנחנו צריכים עוד יותר ויותר לראות עד כמה אנחנו שונים ואי אפשר לחבר בינינו ויחד עם זה למצוא פתרון איך אנחנו מתחברים למעלה מכל הפלגים, מכל הדעות. ואז שם שאנחנו מתחברים זה באמת יהיה החיבור הנכון. אז שאלות כאלה אם עדיין שואלים סימן שאתם אפילו את הנקודה הזאת לא מסבירים מספיק. החיבור לא יכול להיות בזה שאנחנו נבין זה את זה, נרגיש זה את זה, אלא שאנחנו דווקא נתעלה כל אחד מעל עצמו כדי למצוא, לא יחד עם השני אלא למעלה מכולם, את נקודת החיבור בינינו.

טל: ולמה דווקא החיבור הזה הוא שיפתור לנו את האיומים האלה מבחוץ?

כי בחיבור הזה יהיה בדיוק הכוח העליון שכך ברא אותנו בשבעים מקורות אנושיים ואנחנו לכן לא יכולים למצוא לא קשרים ולא הבנה זה עם זה. ואם אנחנו רק מתעלים לאותו השורש המאוחד והמיוחד שלנו אז אנחנו בזה יכולים להצליח ובו להיות מחוברים, בשורש.

טל: אפשר גם להסביר להם איך לעשות את זה חוץ מלהגיד להם מה צריך לקרות?

כן.

טל: איך?

על ידי מה שחכמת הקבלה מלמדת אותנו, שכל אחד מבטל את עצמו ומשתדל להתחבר "איש את רעהו יעזורו" בזה, ושאנחנו מתחברים בכוח העליון זה כוח השפעה ואהבה למעלה מהאגו של כל אחד הפרטי. ואז אנחנו פתאום מרגישים בצורה כזאת שאנחנו ממש מתרוממים לאוויר, אנחנו כן יכולים בזה להתקיים וזה המצב הקיום שלנו הנצחי והכול נמצא שם.

טל: אנשים נמצאים ממש בפחד, במתח. האם יש גם תקווה שנוכל לתת לאנשים הרגעה, להוריד את רמת הפחד?

הכול נמצא רק בפעולה כזאת, שאנחנו מתעלים מעל המצב שלנו, מעל האגו שלנו, מתחברים למעלה מאיתנו לשורש רוחני שלנו אחד, ושם אנחנו מוצאים את הכול.

אחרת את לא תוכלי שום דבר לייצב שיתן לך ביטחון, שיתן לך יסוד, שתוכלי על ידו להראות משהו לאחרים ולשכנע. רק זה שאת מתחברת לבורא.

טל: איך אפשר לדבר על זה בלי שזה יישמע דתי, "כוח עליון", "בורא"?

זה כבר אומנות של הכתבים. ואם אתם לא מסוגלים אז תעזבו, נמצא מישהו אחר.

טל: יש דרכים.

חייב להיות.

דודי: אני רוצה לחזור לנושא שפתחנו בו. בכל זאת, מה הפרק הבא ביחסים בין יהודים לבין הערבים שחיים בישראל? כי אחרי הכול גם אם העסק יירגע אנחנו פה באותו בית, באותם גבולות. איך אנחנו צריכים לחיות ביחד, איך אתה רואה את הצעד הבא שלנו אחרי שיש כזה מתח?

הצעד הבא מצד הערבים זה יהיה להכניס בינינו פירוד עוד יותר גדול, עד שמחלקים את היהודים לחלק כזה שהולך יחד עם הערבים, נגיד שמאלנים ועוד שם משהו, והם פועלים בדרך חוקית, דרך ממשלה וכן הלאה, ואז הם יכולים להגיע למצב שהם באים ותופסים, ממש כובשים את הממשלה. וזה לא בעיה כל כך גדולה, בפרט שכל העולם יהיה לצידם. כל העולם יגיד זהו, אנחנו עם אלו מדברים, שם זה שמאלנים וערבים, ואלו שהם ימניים וכל מיני כאלו לא מדברים.

וכך כל העולם יגיד לך, מהודו עד כוש מה שנקרא.

דודי: הבנתי. אז דו קיום זה לא באופק.

איזה דו קיום יכול להיות? זה בכלל לא בר קיימא בשום צורה. אתה רוצה דו קיום? בבקשה.

דודי: הנושא הבא שלנו. סקר חדש של פיו, על יהודי ארצות הברית בשנה החולפת.

נורמה: שמונה שנים חלפו מאז פורסם הדו"ח האחרון של מכון מחקר פיו על קהילת יהודי אמריקה, ואתמול התפרסם מחקר חדש הכי מקיף, על כמה יהודים יש בארצות הברית, ומהו הקשר שלהם לישראל. אלה בין התוצאות הכי מעניינות לפי דעתנו.

1, באמריקה חיים כיום 7.5 מיליון יהודים, עלייה מ-6.7 מיליון שהיו לפני 8 שנים בסקר האחרון. נכון להיום קהילת אמריקה היא הגדולה בעולם וכבר לא ישראל. מה החשיבות של זה?

אני לא יכול להגיד. כמה אחוז מהם באמת, לא לפי המילים שלהם, תומכים במדינת ישראל בפועל. בעיניי זה כמה אלפים אולי. לא דתיים ולא חילונים ולא, ולא ולא ולא. לפי כמה שאני מכיר את היהודים באמריקה, הם לא רוצים שום קשר עם ישראל, הם לא תומכים, רובם לא היו בישראל ולא יהיו ומזלזלים בעם ישראל שבישראל ובמדינה. והם גם לא רואים כאן את מקום המקלט שלהם כפי שהיה פעם. לא, זה כבר מזמן עבר.

לכן המחקרים האלה לא אומרים כלום, בפרט ההתבוללות וכל היתר הדברים.

נורמה: האם יש איזו משמעות שעכשיו יש יותר יהודים באמריקה מאשר בישראל?

לא. אני לא מחשיב אותם כיהודים, אצלם יהדות זה משהו אחר. אולי ללכת לבית הכנסת פעם או שלוש פעמים בשנה, או לעשות ברית מילה, אולי בר מצווה, כל מיני כאלה "סימנים יפים", אם זה יפה. זה הכול.

אבל עכשיו על ידי ההתקפות של האסלאם ושמאל קיצוני שיהיו באמריקה אני חושב כמה מהם בכלל רוצים להישאר עם איזה סימנים של יהדות ובכלל לקרוא לעצמם יהודים. ההתבוללות תתגלה עוד יותר ולא יודע אם יישאר מהם משהו בעתיד. פעם זה היה כדאי, כי זה היה בכל זאת עוזר לאדם להתקדם באיזה חוגים, בין אנשי בורסה, כסף, רופאים, עורכי דין. אני חושב שזה כבר לא מצדיק להיקרא יהודים.

נורמה: אתה כבר ענית כמעט על כל השאלות שיש לנו לגבי הסקר.

אני מרגיש אותם, כי אני בעצמי חייתי את זה בגלות ולכן זה אותו דבר, זה מאוד דומה למה שקורה ברוסיה.

נורמה: אחד מהדברים שגילו בקרב הצעירים הלא אורתודוכסים בעשור האחרון, ש-7 מתוך 10 התחתנו עם לא יהודים, זו המגמה בשנים האחרונות. ולמרות זאת יש עלייה בקרב יהודי אמריקה, מה זה אומר, האם יש סכנה לעתיד הקהילה הזאת?

זה לא קהילה. על מה את מדברת, על איזו קהילה? אם את אומרת שאוספים מכל אחד 10 או 100 דולר, אז אדם נותן, אבל בעצם במה הקהילה הזאת עוזרת לנו, נניח שאנחנו חיים באמריקה, בזה שיש לנו קמפינג, עוד משהו לילדים? במה זה עוזר אם את אומרת, הילדים בכל זאת מתחתנים עם מי שבא ואין כלום. באוניברסיטאות הכול אנטי יהודים, בכל מקום זה כבר אנטי. אנחנו לא יכולים להגן על עצמנו, אנחנו כבר נמצאים בים של שונאים ולכן כל העניין הזה אולי על הנייר הוא עדיין קיים אבל בעצם בפועל לא.

נורמה: לפי הסקר 48% מהצעירים היהודים האמריקאים מרגישים קשורים לישראל מאוד או במידה מסוימת, לעומת 67% בדור היותר מבוגר. למה זה קורה בצורה כזאת והאם היינו צריכים לעשות משהו כדי לקרב את הצעירים אלינו?

למה? במה אפשר למשוך אותם? מה זה דיסנילנד? תגידי לי, במה אני אמשוך אותם? מה יש להם כאן שחסר להם שם? הם מקימים שם לעצמם אם הם צריכים את כל הדברים, בשפע. ובכל זאת הדור הצעיר לא רוצה להשתתף בזה, במה שההורים בונים להם, כל מיני קמפינגים ואמצעים. לא רוצים. הצעירים רוצים להתבולל, כמה שאפשר שלא ידעו עליהם שהם יהודים, כי היום זה לגמרי לגמרי לא באופנה.

נורמה: יש גם משהו שקשור למה שאתה אומר, לגבי הקשר עם ישראל, 80% מהיהודים הרפורמים מזדהים עם המפלגה הדמוקרטית. יש עלייה משמעותית אצל האורתודוכסים מ-57% בסקר הקודם שהיה ב-2013 ל-75% התומכים ברפובליקנים. האם אפשר להגיד שאולי בעתיד המגמה תהייה תמיכה יותר גדולה כלפיי ישראל מאמריקה?

למה?

נורמה: כי יש יותר אנשים שמזדהים עם המפלגה הרפובליקנית שבדרך כלל הם יותר תומכי ישראל.

אז מה יכול להיות, בגלל שהדתיים הם מתרבים יותר אז הם יתמכו יותר ברפובליקנים, שמדור לדור מספרם גדל, לזה את מתכוונת?

נורמה: שהיחס כלפיי ישראל יהיה אחר. כי בינתיים העובדות מראות שיש איזה יחסים גם בגלל הקשר שיש לרפובליקנים עם האוונגליסטים שהם תומכי ישראל, ולכן היחס הוא יותר בעד ויכול להיות שזה ישתנה בעתיד הקרוב.

אני לא חושב שזה משמעותי. זה לא כמו בישראל שזה תלוי בשלטון ובבחירות וכן הלאה, באמריקה זה יורד משנה לשנה. זה לא משמעותי.

נורמה: רק ל-21% מיהודי אמריקה הדת היא מאוד חשובה, רק 26% מאמינים באלוהים. פחות מחצי מאחוז המאמינים אצל האמריקאים. והשאלה, מה אתה חושב על התופעה הזאת?

תופעה טבעית. כך זה בכל העולם, התרחקות מהדת. כי מה היא נותנת ובמה היא יכולה לשכנע את האדם המודרני שזה אמת, נכון, וכדאי לי להיות קשור לדת מסוימת. אני לא חושב שבכלל זה כל כך משמעותי היום בנוער, בגיל הצעיר. אני לא חושב שכשהם מכירים זה את זה אז הם מדברים על זה שאני קתולי ואני פרוטסטנט ואני כזה ואני כזה. אני לא חושב שיש להם עניין בזה. יהודים ולא יהודים זה יותר רגיש, אבל גם לא כל כך. אם את הולכת לדמוקרטים שם האופנה היא שהכול מעורבב לגמרי, ומי שהוא צבעוני ועוד למעלה משחור לבן וכל הדברים האלה הוא יותר מכובד. ככה זה.

חיים: למה היהודים כל כך פחות דתיים משאר האמריקאים? למה יש פער כל כך גדול?

כי הם דוחים את הדת שלהם. הדת של היהודים מרחיקה אותם מיתר העמים. מה שאין כן יתר הדתות הן בתוך כל העולם, בתוך כל העמים, לא מובדלות כל כך. ולכן היהודים שונאים את הדת שלהם, לפי הלבוש, לפי כל מיני חיצוניות, לפי כל דבר.

נורמה: 41% מהיהודים האמריקאים לא שייכים לאף אחד מהזרמים, החוקרים קוראים להם יהודים ללא דת. זה הרוב, אפילו יותר מהרפובליקנים. למה חוסר השייכות?

כן, נכון. כי זה נוח וטוב. למה אני צריך להיות שייך לאיזו קבוצה קטנה שתומכת בכל מיני מנהגים עתיקים שאין להם שום יסוד וצורך בעולם הזה? ואני, ששייך לזה, אני מנתק את עצמי מכל העולם, למה אני צריך את זה? למה אני צריך כשרות, חתונות, ברית מילה, בר מצווה, למה אני צריך להיות שייך לזה? אני רוצה להיות חופשי, כי הדברים האלה, ההגבלות האלה, הם לא מביאים לי שום דבר. רק תביני את היהודים האלה.

נורמה: יש עוד נקודה שמראה על יותר קיצוניות. 73% מיהודי ארצות הברית, מכל הגילאים, מזדהים כרפורמים, אבל על פי הסקר גם הרפורמים וגם הקונסרבטיבים מאבדים כוח. מצד שני קורה משהו בולט בין הצעירים, יהודים בגילאים 18 עד 29 מתחלקים בין חילונים לחלוטין לבין אלה שמתקרבים יותר לדת. 17% מזדהים כאורתודוכסים ו-41% אחוז מהיהודים הצעירים לא שייכים לאף אחד מהזרמים ואומרים שהם אתאיסטיים. למה הצעירים יותר מקוטבים?

הם מחפשים את הדרך. להם זה טבעי שהם רוצים להשתייך בצורה יותר ברורה לאחד מהמחנות. זה טבעי. זה קורה דווקא בגיל כזה בכל אומה, כך הם החיים שלנו. גם אנחנו הרגשנו כאלו לחצים על עצמנו מבפנים, למה שייך, למי לשייך, לזה או לזה.

נורמה: יש מה לעשות עם זה או שזו תופעה טבעית?

מה לעשות זו כבר שאלה אחרת לגמרי. קודם כל האם יש מה לעשות? ומה לעשות זו כבר עוד שאלה, ואיך? אני לא מתערב בדברים כאלה. חוץ מהפרסום שאפשר לעשות שם, אבל זה כרוך בהשקעה גדולה מאוד בכוח, בכסף, בהכול, ולא בטוח שזה יביא לאיזו תוצאה.

נורמה: מעל 50% מהדתיים ואותה מידה של יהודים בקבוצות אחרות אמרו כלפיי כל צד שיש להם מעט משותף או שום דבר. הרפורמים אמרו שיש להם יותר הזדהות אפילו עם המוסלמים והנוצרים. מה זה אומר על הפירוד בינינו ואיך אפשר לקרב בין תפיסות כל כך קיצוניות?

לא יכולים. יכולים לעשות את זה רק במה שאנחנו מדברים על החיבור בין כל בני אדם למעלה מההבדלים. זה מה שהתורה אומרת, שצריכים להתחבר, אחרת זה לא ילך. אני שומע מה שאת אומרת ואני שמח שזה מתגלה יותר ויותר, אבל הפתרון צריך להיות כמו שאנחנו מדברים תמיד, הפתרון צריך להיות למעלה מכל ההבדלים, כפי שאנחנו מסבירים לכולם איך אנחנו יכולים להיות מאוחדים. ולא רק אנחנו, אלא להראות בזה דוגמה לכל העולם.

נורמה: נקודה אחרונה לא פחות חשובה היא לגבי אנטישמיות. 75% מהיהודים האמריקאים חושבים שיש עליה של אנטישמיות בארה"ב לעומת לפני 5 שנים. 53% אומרים שבצורה אישית כיהודים אמריקאים הם מרגישים פחות בטוחים לעומת לפני 5 שנים.

האם המודעות הזאת תגרום להם שיחשבו או יחפשו דרכים למצוא פתרון לאנטישמיות?

קודם כל ודאי שהם יחפשו. בטוח שהם לא יחפשו את זה בישראל, כי בישראל אנחנו רואים עד כמה היהודים כאן במדינה שלהם פחות בטוחים מהיהודים באמריקה. ועל העתיד שלנו כאן לא הייתי משלם יותר מאשר באמריקה, כי באמריקה אין עדיין כאלו זרמים חזקים שרוצים לזרוק אותך מחוצה למדינה, וכאן יש. והשנאה שיש בין היהודים, דתיים, חילוניים, שמאלנים, ימניים, כל מיני, היא לא פחות ממה שיש בין הערבים ליהודים.

לכן אני לא חושב שישראל יכולה להיות איזו דוגמה מכל שכן מקלט ליהודי אמריקה. בקיצור, מצבנו הוא טוב לתיקון.

חיים: לפני שבוע בערך התפרסם ראיון טלוויזיוני עם שגריר ישראל בארצות הברית לשעבר רון דרמר שהיה שגריר במשך שמונה שנים בין השנים 2013 עד 2021, הוא סיפר על החוויות שלו בתור שגריר. רון דרמר הוא יליד ארצות הברית, שגדל בפלורידה במשפחה שתומכת במפלגה הדמוקרטית, אביו היה ראש עיריית מיאמי וגם אחיו והוא מכיר את יהדות ארצות הברית בצורה מאוד מאוד עמוקה. מבחינה פוליטית הוא דווקא לא דמוקרט למרות שהוא גדל במשפחה כזאת. הוא שירת תחת נתניהו ודעתו על נתניהו היא מאוד מאוד חיובית כמו שהשתקף בראיון.

בראיון הזה דרמר קובע בצורה חד משמעית שכיום בסיס התמיכה של ישראל בארצות הברית הוא בכלל לא יהודים, אלא הקהילה האוונגליסטית. הוא מונה לכך כמה סיבות, כמובן העניין המספרי, יש עשרות רבות אם לא יותר ממאה מיליון אוונגליסטים. אני לא חושב שיש כל כך הרבה אבל הרבה מאוד מיליונים לעומת היהודים שהם הרבה פחות. אבל בעיקר על מה שהוא שם דגש, שבקרב האוונגליסטים התמיכה בישראל שהיא כמעט ללא תנאי. אם אתה אוונגליסט אתה תמך בישראל בצורה נלהבת וחזקה, זה פחות או יותר המצב. לעומת זאת כמו שאתה אומר בעצמך, בקרב יהודים התמיכה הרבה יותר מסויגת, ולא רק זה, רבים מהמבקרים החריפים ביותר של ישראל הם יהודים.

אז קודם כל השאלה היא, איך הגענו למצב שבקרב יהודים עברנו ממצב של תמיכה כמעט אוטומטית בישראל, למצב שהיום יש הרבה פחות תמיכה, ושונאי ישראל יהודים יש רבים והם מתרבים, הם גם גאים בעצם בשנאה שלהם לישראל.

איך אנחנו הגענו למהפך כזה?

אין לך אנטישמים יותר גדולים מהיהודים בעצמם, כי השורש האנטישמי שנמצא בהם, זה אנטי חיבור, אנטי השפעה. וזה נמצא ביהודים הרבה יותר, כי הם עברו את השבירה והם נמצאים ממש בקצה השני מהתיקון, ולכן התיקון הוא עליהם, ולכן אנחנו צריכים כבר להבין שאנחנו מגיעים למצבים שאנחנו מגלים את האמת.

ועם מי אתה חושב שנלחמו אותם היהודים בימי מתתיהו, בימי מצדה וכן הלאה? יהודים עם היהודים, אתה לא צריך שונאים אחרים.

חיים: אבל פה יש מצב שקהילה שהייתה מאוד פרו ישראלית עם ארגונים פרו ישראלים, לובי פרו ישראלי חזק, הולכת ומתהפכת. למה קורה המהפך הזה?

משמינים.

חיים: מה זה אומר?

עד שהם היו צריכים להקים את עצמם, לארגן את עצמם במדינה הזאת, הם ראו את עצמם כתוצאות מהשואה, מכל מיני דברים אחרים, כשהיה אותו דור שעבר פוגרומים ברוסיה, בפולניה, אז זה היה קצת אחרת. אבל כשמתו הסבים והסבתות וההורים שסיפרו לילדים מה שהיה שם, אז כבר זה לא אותו מצב אצל הילדים ואפילו לא ילדים אלא נכדים. והם כבר לא רוצים לשמוע על זה, החיים הם אחרים ולכן הם כך מתנהגים. אני מכיר את זה גם לפי הקרובים שלי, גם בארה"ב, גם בקנדה, זה כבר משהו אחר לגמרי.

חיים: מה זה נקרא משמינים?

השתנה הקשר בין היהודים שהיה פעם בגלות. בעבר כולם היו מוקפים בשנאה עד כדי פוגרומים וכולם היו שייכים לדת באיזו צורה יותר או פחות. עכשיו אין לך לא הכוח השלילי של הפוגרומים, ולא הכוח החיובי של הדת, וגם אין כל כך קשר כי הסבים וסבתות אינם ואפילו ההורים לא כל כך, העולם נעשה מודרני. זה מצד אחד. מצד שני, יש לך היום יחס שלילי ליהודים מגופים אחרים לגמרי, סטודנטים, כל מיני קולגות בעבודה, שאתה רואה שכדאי לך להפסיק להזדהות עם זה שאתה יהודי.

חיים: באמת הרבה יהודים מפסיקים להזדהות עם זה. אבל יש יהודים שפיתחו איזו אידיאולוגיה נגד מדינת ישראל, למה זה קרה להם?

זה כוח הגנתי, שעוזר להם לבנות כל מיני תיאוריות ושיטות, שהם צודקים בזה שהם שונאים את היהדות, שונאים את מדינת ישראל, רוצים להראות את עצמם דווקא ההיפך ומרגישים בזה תמיכה וגאווה שהם כאלו.

חיים: אבל השורש של זה אתה אומר, הוא אותו שורש של המתייוונים?

השורש הוא לשנוא את מה שמפריע לי.

חיים: ואז הם פשוט מוצאים לזה הצדקה?

כן, ודאי. אם אני רואה שלא אוהבים אותי בכל העולם, אז אני משתדל להתלבש, לצבוע את עצמי בכל מיני צורות אחרות.

חיים: גם בסקר שנורמה ספרה עליו וגם השגריר רואה שהקבוצה הגדולה ביותר בקרב יהודי ארצות הברית זו קבוצה שהיא מה שנקרא, "יהודים בלתי מזדהים", שבאופן רשמי רשומים כיהודים, אבל בפועל הם לא מקיימים שום דבר, הם לא יהודים בפועל. איפה אתה רואה את יהדות ארצות הברית נגיד עשר שנים קדימה, מה אתה רואה לגביהם?

אני לא יודע, מצד אחד זו תקופה מאוד ארוכה לזמננו, מצד שני אני לא חושב שיהיו שינויים גדולים. הם הצליחו להסתדר בצורה כזאת שכל היחס שהחריף כלפיהם הוא יירגע. והם ימצאו דרכים, או שיתפזרו ואתה לא תוכל לזהות מיהו יהודי. בקיצור, הם ימצאו כל מיני צורות כאלה שיוכלו להתקיים ללא פגיעה.

חיים: בעבר הזהרת שיקרו להם דברים נוראיים כמו עוד שואה או משהו כזה. אתה לא חושב שזה הכיוון כרגע?

לא, הם לא מזדהים היום עם איזה קבוצה אתנית צמודה זה לזה, חזקה, הומוגנית. אין בדיוק את מי לשנוא. איפה הם בכל מקום, מה קורה להם, זה לא כל כך ברור. אני חושב שהם הולכים לאבד את הזהות שלהם, חוץ מהדוסים.

חיים: נעבור לנושא אחר. ברגע שהתחלף הממשל בארצות הברית, עלה מחדש על הפרק נושא הסכם הגרעין עם איראן, שנראה שארצות הברית חותרת לחדש אותו. דרמר השגריר, הסביר בצורה מאוד מאוד יפה שהסכנה הגדולה בהסכם הזה, זה שאם האיראנים דווקא יעמדו בו, אז תוך מספר שנים על פי ההסכם הזה, יוסרו כל ההגבלות ואז הם יוכלו לבנות פצצת אטום מכיוון שלא יהיו עליהם הגבלות בינלאומיות. ויותר מזה, על פי ההסכם ארצות הברית ומדינות אירופה, יאסר עליהם להגביל את המאמצים האיראניים.

אם איראן משיגה פצצת אטום, איך זה ישפיע על המצב במזרח התיכון?

כולם ירצו גם להיות עם נשק גרעיני. זה כל העניין, שאז כל אחד, זה כנגד זה, זה כנגד זה, רוצה שיהיה לו ואף אחד לא מאמין לשני. איראן רוצה לשלוט על כל המזרח התיכון. גם תורכיה רוצה לשלוט על כל המזרח התיכון. זו בעיה גדולה מאוד וישראל באמצע כל זה.

הם כך רוצים להסתתר אחרי השנאה שלהם לישראל, שזה נגד ישראל אבל בעצם, כולם מבינים שזה כל אחד כלפי האחרים.

חיים: יכול להתחיל פה מצב של מרוץ חימוש גרעיני?

ודאי. בזה אין ספק. והאמריקאים הם הגורמים לזה. דיברנו על זה כבר, אני אמרתי על זה כבר מזמן, שכל הבחירה שלנו בביידן, זה מצב הכי גרוע שיכול להיות.

חיים: דרמר דווקא טוען בראיון, שאובאמה וגם ביידן ואנשיו לא באמת רוצים לפגוע בישראל, אלא שהם מאמינים שההסכם עם איראן הוא הדבר הנכון לעשות.

מה אכפת לי מה שהם מאמינים ומה שהם עושים. אני רואה מה קורה כלפי ישראל וזה הדברים הכי גרועים שיכולים להיות. אבל כשהיה אובאמה אז היה לנו ביבי, והוא היה קצת עומד כנגד זה ומחזיק מעמד. עכשיו זה כבר שחקנים אחרים והם לא יוכלו להתמודד עם ביידן כשאחריו אובאמה.

חיים: נגמרו לי השאלות, אבל אנחנו באיזה מצב של אובדן עצות.

אנחנו במצב מאוד מאוד מסובך, לא טוב, ומי שעולה לשלטון, אני לא יודע אם הייתי רוצה להיות במקומו. אם להתייחס לזה באחריות ולא במאבק מפלגתי, אז אנחנו הכנסנו את עצמנו לפינה כזאת, שאיך לצאת ממנה לא ידוע.

חיים: אבל אנחנו עדיין כאן. זאת אומרת שיש עדיין מה לעשות.

אצלנו דווקא יש הפתרון, והפתרון הזה נעשה יותר ויותר ברור כפתרון יחיד, ורק על ידי זה שאנחנו מתחברים יחד ומסבירים לכולם עד כמה שהחיבור שלנו הוא שמביא לנו כוח למעלה מכל הכוחות של העולם, ורק בזה אנחנו יכולים להאמין, שזה העתיד הטוב שיהיה לנו מזה. נראה.

אני מאחל לכם להרגיש שמה שאתם כותבים משפיע ושבזה נוכל לעורר לבבות ולהשתדל להכניס לזה כמה שיותר כוח פנימי שלנו.

נורמה: האם יש משהו מיוחד במה שנכתוב, נכנס יותר ללב?

אנחנו צריכים להגיע ללב של כל אחד ואחד, בפרט כשאנחנו כותבים לישראלים. אני מדגיש זאת, כי את במיוחד כותבת לחו"ל. לישראלים אנחנו צריכים להסביר שאין לנו יותר על מי לסמוך ועלינו לבטוח רק בעצמנו, בקשר בינינו, בחיבור בינינו. כמו שכתוב בחכמת הקבלה וזה מוסבר לנו, שרק החיבור בינינו הוא יכול להציל אותנו, כי בזה אנחנו מושכים את הכוח העליון אלינו והוא מגן עלינו ועושה את כל הניסים שצריכים להיות. אחרת לא נשרוד. בהצלחה לכם. ותכתבו כמה שיותר.

(סוף השיחה)