"פרשת השבוע"

וארא

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.12.14 – אחר עריכה

שמואל: שלום לכם, שוב אנחנו כאן, תודה לאל, ב"פרשת השבוע", עם הרב לייטמן. שלום לך הרב, מה שלומך?

בסדר.

שמואל: אתה לומד קבלה, אתה חייב להיות בסדר.

כן.

שמואל: אנחנו בפרשת השבוע "וארא".

כן.

שמואל: מה זה וארא?

וארא זה שאני מראה את עצמי למישהו.

שמואל: כמו פפראצי. מצלמים, רואים אותי, ראו אותי.

וארא. "ב וידבר אלהים, אל-משה; ויאמר אליו, אני יהוה.  ג וארא, אל-אברהם אל-יצחק ואל-יעקב--באל שדי; ושמי יהוה, לא נודעתי להם.  ד וגם הקמתי את-בריתי אתם, לתת להם את-ארץ כנען--את ארץ מגריהם, אשר-גרו בה.  ה וגם אני שמעתי, את-נאקת בני ישראל, אשר מצרים, מעבדים אתם; ואזכר, את-בריתי. "

כן. זאת אומרת, יש כאן שוב את עניין הברית, שהבורא מבטיח לנו שבכל זאת הוא ימשוך אותנו ממצרים.

שמואל: באיזו הבטחה אנחנו יכולים להיתלות היום, שהבורא יוציא אותנו ממצוקותינו כיום?

אני רואה את זה בכל התהליך שאנחנו עוברים.

שמואל: אתה רואה בזה תהליך חיובי.

כן, ודאי. רק היה אפשר לעשות את זה אחרת.

שמואל: רק המחיר הוא כואב.

כן, בטח. אבל סך הכול התהליך הוא בדיוק כמו שכתוב, רק האמצעים להשיג כל פעם מצב חדש, הם לא טובים, הם עולים לנו מאוד ביוקר. במיוחד עכשיו, עם כל העולם, עם האנטישמיות, עם הלחץ על ישראל, מדינה פלסטינאית.

שמואל: כל העולם היום מכיר בה, התחילו לעשות הצבעות להכיר במדינה פלסטינאית. אנחנו רואים שבכל מקום דאעש נמצא ומופיע, ואנשים עוד יצטרפו אליו, כמו שדיברנו באחת הפרשות, יותר ויותר.

כן. והכול תלוי עד כמה אנחנו מבינים את התפקיד שלנו ומבצעים אותו.

שמואל: משה ואהרון, שני הכוחות האלו הולכים אל פרעה ואומרים לו מה שאומרים.

אנחנו צריכים להגיע לכל העולם, קודם כל לעם ישראל, ולהוציא אותו מהאגו שבו הוא נמצא עכשיו. אנחנו ממש מסורים, מכורים לכל החיים האגואיסטיים האלו, וכל הזמן רק מבשלים את עצמנו בכל האגו הזה, לוקחים דוגמה מכל העולם, רוצים להידמות לכל העולם.

אם אנחנו רוצים להתקדם בצורה טובה, יפה, נוחה, קלה, אנחנו צריכים רק לחשוב איך אנחנו מתחברים יותר ויותר, איך אנחנו הורסים את האגו שמפריד בינינו. זו עבודה קשה, אבל דווקא בזכות העבודה הזאת יכולים לצאת ממצרים, משליטת הכוח הרע הזה שבכל העולם, בכל אדם.

שמואל: זאת אומרת, לעשות את זה בלי לקבל את המכות?

ודאי. לחצים כן, אבל כנגד הלחצים האלו אתה מתעלה מעליהם. ההתעלות מעליהם היא מאוד פשוטה, ככל שאתה רואה רע בעולם ובכל אדם ואדם, כך תלך לקראת החיבור. הרע יגדל ואתה תתחבר יותר, הרע יגדל ואתה תתגבר יותר, עד שהרע יתגלה בכל הגובה שלו, ואתה מעליו. כך הוא דוחף אותך עוד ועוד קדימה עד שאתה יוצא ממנו, זה נקרא "יציאת מצרים".

יותר מזה אנחנו לא צריכים, ברגע זה אנחנו נעשים במצב הטוב ביותר. אומות העולם יבואו אלינו ללמוד איך עשינו את זה. נלמד אותם, נהיה אור לגויים, נקבל כבוד במקום בוז, ובמקום הלחצים האלה עלינו באמת נהיה מורים לכל העולם.

נגלה את הבורא לכל האנושות, וכל האנושות תעלה כבר לדרגה הבאה, לכן המשבר הזה, הלחצים האלה. ואז נצא, נצא לקיום חדש, ללא גופים, ללא כל התיאטרון, ללא כל דבר ודבר. אנחנו לא צריכים את כל זה, נתעסק בצורה פנימית יותר בחומר. החומר הזה מתעלה, סך הכול חיי העולם הם ששת אלפים שנה.

שמואל: הוא אמור לגמור את המחזוריות שלו.

כן.

שמואל: אני לא יודע מה זה אומר בדיוק, אבל הוא אמור לעבור טרנספורמציה.

אנחנו אמורים להפסיק להרגיש את העולם בצורה שעכשיו אנחנו מרגישים אותו.

שמואל: בחמשת החושים?

כן.

שמואל: נרגיש בחוש חדש?

כן. כי כל העולם מתראה בתוך החושים שלנו. ברגע שהחושים שלנו מזדככים, נעשים יותר זכים, אנחנו מתחילים להרגיש את העולם, את החומר בצורה יותר זכה, אחרת, וכל מה שאני רואה, הכול נעלם, אין.

שמואל: זו אשליה אופטית.

כן.

שמואל: השולחן לא באמת קיים?

לא. שום דבר. גם אנחנו לא קיימים בצורה כזאת. קשה לתאר, אבל זה כך.

שמואל: כשאתה מצייר למשל את היד על דף, אז אתה מסתכל על היד, על הציור של היד, אתה לא מסתכל על מה שמסביב, על "האין" ומצייר. השאלה היא, מה יש יותר בחדר, יותר חומר או יותר אין חומר?

אין חומר.

שמואל: כרגע אנחנו רואים את זה בצורה של חומר.

כן.

שמואל: אבל אתה אומר שגם החומר הוא אשליה. זאת אומרת, אחרי ששת אלפים שנה, תראה משהו אחר.

בדרגה הבאה אתה רואה אנרגיות, כוחות.

שמואל: זאת אומרת, כל האייפונים וכל הדברים האלה, לא צריך אותם בכלל.

זה לא שלא צריך, אתה לא מרגיש את החומר באותה צורה שאתה מרגיש אותו היום. הוא לא קיים. אחרי כל האטומים, אלקטרונים, פוטונים יש רק אוויר.

שמואל: אין כלום, מה שנקרא אוויר.

כן, רק אוויר.

שמואל: אוויר, רק חלל, רק כלום.

וכוח.

שמואל: ולחצים, שאמורים לאזן אותך.

כן. ואז אתה רואה את האמת שאלו עוד ועוד כוחות שעכשיו מצטיירים בהרגשה שלי כחומר. ואז כשאתה מתעלה קצת, אתה מרגיש כוחות, ולא חומר. כשאתה רואה משהו במסך הטלוויזיה, אתה רואה כוחות חשמליים.

שמואל: שמצטיירים בצורה של הדמויות האלה, הרב לייטמן, אני, הכוס הזאת, ספר.

כן. סך הכול אתה לא קיים.

שמואל: סך הכול אני לא קיים, וגם אתם לא קיימים.

כן.

שמואל: הכוחות לא קיימים בכלל, כל העסק הזה לא קיים. לדעתי כל העסק הזה כבר היה.

לא, בזמן אל תיגע, הזמן לא קיים. קצת יותר קשה לקבל את זה, כי אנחנו בכל זאת נמצאים בתהליך של סיבה ומסובב למשהו שמתרחש.

שמואל: נכון, הכול זה כסיבה ומסובב.

אבל אם הזמן לא קיים, אז אין שינוי בחומר, אין שינוי בכוחות, הכול סטטי. ואם הכול סטטי, האם זה בכלל קיים או לא? אז גם זה לא קיים. אבל מה כן קיים, רק כוח המחשבה. ואז אנחנו מתחילים לברר את המחשבה ולהבין שקיים רק דבר אחד, מחשבת הבריאה. נדבר על זה לפעמים.

שמואל: בסדר גמור. למה המחשבה הזאת, הכוחות האלה, האנרגיות האלה גורמות לי להרגיש טוב או רע?

כי הרצון לקבל זה החומר שלנו, וכל עוד אנחנו לא מתעלים מעליו, אנחנו נרגיש כך.

שמואל: אם אני אתעלה לא יהיו לי ההרגשות של הטוב ורע, אני אהיה בטוב מוחלט.

הבעיה שלנו היא שבמקום לבחון נכון ולא נכון, במקום זה אנחנו בוחרים בין טוב ורע לאגו שלנו.

שמואל: נכון ולא נכון כלפי מטרת הבריאה.

אמת ושקר.

שמואל: אמת ושקר. היום אנחנו רואים שלפעמים מאמת יוצא שקר, ומשקר יוצא אמת, הכול מתהפך, אתה לא יודע לבחור.

לא. הבעיה שלי שיוצא שהאמת זה רע, מר, והשקר מתוק, ואז אני לא יכול להתנתק מהמתוק הזה.

שמואל: אנחנו מכורים למתוק.

בטח. ואם אני מסתכל על המר, אפילו שהוא אמת, אני לא רוצה להסתכל עליו.

שמואל: אם זה באמת היה לפי מר ומתוק, אז היה נורא קל למצוא את זה.

זה רק לתינוקות, לילדים קטנים, או לדומם, צומח וחי. אבל האדם, שצריך לגדול, מבלבלים אותו, כבר מכניסים לו מר ומתוק, אמת ושקר, וזה מבולבל.

שמואל: טוב, אני כבר מבולבל לגמרי, אני חייב לחזור לפרשה. בקיצור, הם לא שמעו אותי, אתם לא שמעתם אותי, איך פרעה ישמע אותי?

זה כמו שעם ישראל לא רצה לשמוע את אהרון ומשה.

שמואל: בדיוק, אז איך?

אהרון ומשה, מה הם עושים?

שמואל: מה?

הם באים לעם ישראל ואומרים, הובטח לנו שאנחנו יוצאים ממצרים, הבורא מוציא אותנו ממצרים. מה אומר עם ישראל? עזבו אותנו, זה קשה.

שמואל: שמענו הבטחות כאלה, אנחנו כבר מכירים את זה.

כן. לא רוצים את זה, כבר נמאס, עזבו, תהיו יותר ריאליים, אנחנו לא יכולים. יותר טוב שנישאר כך, אל תקלקלו את היחסים שלנו עם פרעה.

שמואל: עם ארצות הברית.

עם ארצות הברית, כן. אל תגלו לנו שום דבר, אל תבלבלו אותנו, יהיה רק עוד יותר קשה. אנחנו חיים ככה, עם המילקי הזה.

שמואל: התרגלנו, עזוב, בסדר, קצת כואב, אבל מסתדרים.

זהו, זה מה שאומר העם. ומה הבורא צריך לעשות?

שמואל: הבורא מתעקש.

כן. הוא צריך להרגיז את האגו, שיסבול יותר, ואז כשהוא ילחץ על האדם יותר, אז אולי האדם באמת ירצה לעזוב אותו. אתה מבין באיזה מצב אנחנו נמצאים? שאני בא לאדם ואומר, אני אעזור לך להיות בן עולם הבא, להגיע לשלמות, לנצחיות, לאין סוף, והכול בסדר. אבל, אתה צריך עכשיו לעבור איזו תקופה, אתה צריך ללמוד קצת ולהבין מה קורה, ולא להסכים עם האגו שלך, אתה צריך להתעלות מעליו, אמנם זה לא כל כך קל, אבל כדאי לך, זו דרך רחוקה.

שמואל: אלוהים אומר למשה ולאהרון שפרעה ידרוש מהם אותות ומופתים.

כן.

שמואל: מה זה אומר?

בעצם משה אומר את זה לבורא. משה אומר, איך אני אדבר איתם? הם לא שומעים בקולי ולא ישמעו בקולי, על ידי מה אני אגיע אליהם?

שמואל: אסב את תשומת ליבם.

כן. נגיד שאתה מקבל דחף לצאת לעם ולהסביר משהו ולהגיד להם שאתה יודע איך להציל את העם ואת מדינת ישראל ואפילו את כל העולם מכל הרע שיש בכל העולם. שזה הטבע שלנו ואנחנו יכולים להפוך את הטבע הזה, אנחנו רק צריכים לראות ששולט בנו איזה כוח רע, האגו שלנו, הפרעֹה. בוא נוציא אותו מאיתנו, יש שיטה שעל ידה אנחנו יכולים להבריח אותו מאיתנו. האם ישמעו אותך או לא, איך תדבר איתם? זה משׁה שעומד כך מול העם. תגיד אתה, נניח שעכשיו לפני הבחירות אתה רוצה לפתוח איזו מפלגת יציאת מצרים. איך תעשה? הבורא אומר, לך על זה, אני אעזור לך. במה אעזור? אני אעשה את פרעֹה עוד יותר קשה, עוד יותר חזק, האגו שבו יהיה עוד יותר תקיף.

שמואל: ההיפך הגמור, אני אקשה את ליבו.

כן. הם יסתכלו עליך בצורה שאתה שקרן, הם לא ירצו לשמוע בקולך, אבל יחד עם זה אתה תלך. משׁה לא יודע מה לעשות, איך זה יכול להיות, זה נקרא עזרה? ואז הבורא אומר לו, אני אתן לך עזרה מיוחדת, מַטֵּה. אם תזרוק אותו זה יהיה נחש, אם תחזיק אותו זה יהיה מטה. זאת אומרת, תלוי איך אתה הולך קדימה, או שאתה מחזיק את השליטה בידך, ואז אתה תלך קדימה, ואם אתה זורק את הדבר הזה, מעלה ידיים, ידי האמונה, אז אתה נכשל.

שמואל: מה זה "מַטֵּה"?

"מטה" זה כוח מיוחד, מַטֵּה זה מַטָּה, שאם אדם מתעלה על ידו מעל האגו שלו, הוא מסוגל לעשות הכול, ואם הוא נכנס לתוך האגו שלו, אז האגו שולט עליו. ולכן אותם החרטומים, אותם היועצים של פרעה, הם יודעים לעשות אותו דבר.

שמואל: הם יודעים גם את הטריקים האלה.

כן. כביכול אין שום כוח מיוחד למשה שרוצה להוציא את כל עם ישראל ממצרים.

שמואל: הם עשו את הטריק עם התנינים, זאת אומרת, משה זרק את המטה ונהיה תנין, וגם הם השליכו את המטות שלהם שהפכו לתנינים.

כן. אבל כאן מגיע השלב של עשר המכות. זאת אומרת, הרצון לקבל מצד אחד, ומשה ואהרון מצד אחר, הכוח באדם שנקרא משה ואהרון והכוח באדם שנקרא פרעה, האגו, הגיעו לכאלו טורים, שכאן כבר חייבת להיות מכה.

שמואל: התנגשות חזיתית.

כן, חזיתית. וכאן מתחיל להיות התהליך הזה של עשר המכות שהבורא מביא, ורק בסוף המכה העשירית, פרעֹה מסכים לשחרר את העם והם יוצאים ממצרים.

שמואל: וכל מכה ומכה בלי עין הרע זאת מכה שלא נדע.

אבל בינתיים, בכל מכה ומכה פרע­­­ֹה נעשה יותר תקיף.

שמואל: דם, צפרדע, כינים, דבר, מהם הדברים האלה, איך הצפרדעים הסכימו לקחת חלק בהפקה הזאת? דם, אני מבין שיש טריקים, אפשר לעשות, אבל לגייס את הצפרדעים זו הפקה הוליוודית. אבל הכול ממחושב היום, זה לא באמת צפרדעים, עושים צפרדע אחת ואז מכפילים אותה.

אתה חושב שיעשו שוב כזה דבר ילדותי? אני שמעתי שעושים ממש סדרות.

שמואל: כן. עושים סדרות על התנ"ך, עשו סדרה על המבול. אחד הסרטים המצוירים המצליחים ביותר הוא "נסיך מצרים", אני זוכר שהילדים שלי ראו את זה. אבל שוב, בעולם הזה אנחנו מדברים לפי חמישה חושים, אז אתה רואה את הסרט, אתה רואה את הציור, ואילו פה אנחנו מדברים על כוחות.

אני לא מדבר איך הבורא מסדר את הדברים, אני מדבר מצידם, האם אין כאן פוליטיקה, איזה עניין שקשור לדת, לנצרות, למשהו?

שמואל: אני חושב שזה הדבר האחרון שמישהו חשב עליו.

מה האידאולוגיה בזה?

שמואל: ביזנס, כסף.

בלבד?

שמואל: בטח. תשמע, הסיפור הוא טוב. עברו חמישים שישים שנה מאז שעשו סיפור כזה כמו "בן חור", וזה טוב, למה לא לעשות שוב. יש לנו היום אמצעים אחרים להמחיש את זה, לעשות את זה הרבה יותר מרתק, הרבה יותר ויזואלי. לוקחים כוכבים גדולים, לוקחים תקציב ענק, לוקחים סיפור טוב, אבל שוב, אנחנו נראה אותו כמו לילדים. הרי אף אחד לא יסתכל על זה ויגיד ים סוף הזה, זה כשאתה מגיע לסוף וכלו כל הקיצים, והקיץ הקץ על יגוני ולא ידעתי מה אעשה. מאחורי פרעה, מהצדדים יש מפלצות ואש, אז מה נשאר לעשות, רק לקפוץ לים סוף.

טוב, הכול עושים היום במחשב.

שמואל: עדיין מדובר בתקציבי ענק, אבל אף אחד לא אומר, בוא נִלמד את תורת הקבלה, בוא נראה מבחינה קבלית מה זה אומר, מה הם הסודות, מה נדרש ממני? אלא "אין חדש תחת השמש", "עולם כמנהגו נוהג".

יבלבלו את העם בכל הדברים האלה, לכן נצטרך להביא ליד זה את הפירוש שלנו, ואולי באמת יהיה אפשר להראות עד כמה היחס הזה לתורה הוא ילדותי, טיפשי, שלא מתעלה מעל משחק ילדים בארגז חול, ממש. מה הם מחפשים? זה כמו אינדיאנה ג'ונס הזה?

שמואל: לעומת זאת אתה רואה את הדגלים השחורים של דעאש ממשיכים להשחיר את שמי המערב עם דרישות אולטימטיביות, ואנחנו יותר ויותר בבידוד, ואני שואל מה עוד צריך לקרות.

יש אצלנו בתיאטרון "ההצגה חייבת להימשך", גם אם אתה מת, ההצגה חייבת להימשך. לפני הרבה שנים הייתי בבית חולים, באו מההנהלה והסתכלו עלי שוכב ומחובר לצינורות ואמרו "אתה באמת חולה". אני הייתי בהלם, אני הלכתי למות, ואז הם אמרו, "טוב נבטל את ההצגה". הם דיברו עם הפרופסור, "ניקח אותו באמבולנס, הוא יהיה מחובר לצינורות, רק כשהוא יעלה לבמה נוציא אותם, ואחרי זה נחבר אליו שוב. זו הצגה, אנשים באים, זה עולה כסף", והוא אמר להם "זה החיים שלו". כך זה היה עד שהוא זרק אותם מהמחלקה.

אם יגידו שבא צונאמי גדול, אז כולם ייצאו החוצה ויעזבו את העבודה. להבדיל ההתרסקות של התאומים, אם היו יודעים שהם הולכים ליפול, אז היו עושים משהו, אבל לא ידעו. מה צריך לקרות כדי שיצאו כאיש אחד ויבינו שחייבים לעשות שינוי? אני אומר את זה לעצמי, אני צריך לבוא יותר לשיעורי קבלה, אבל לא, מה פתאום.

אני לא רוצה את המכות האלה, אני לא רוצה לקבל מכות.

לא יכול להיות, בלי מכות אתה לא יוצא ממצרים.

שמואל: בסדר, אז סטירה קטנה, למה דם? מה זה דם, צפרדע, כינים, דבר?

יש ילד חכם שגם אם קיבל סטירה קטנה, הוא כבר מתאר לעצמו איזה עונש גדול יכול להיות. הכול תלוי עד כמה אתה מגדיל את הסימן הקטן למצב שיכול לקרות, זה הכול תלוי בך. לכן, את עשר המכות האלה אתה יכול לעבור קצת בצעקה, קצת באזהרה, קצת במכה, בדקירה, באיזה איום, אבל אתה חייב לעבור אותן.

שוב, על ידי המכות האלו אתה מתעלה מעל האגו שלך, אתה לא רוצה להשתמש באגו שלך, זה נקרא "מכה". האגו שלך מקבל מכה, בעיניך, אתה לא רוצה אותו, אתה רואה כמה הוא רע, כמה הוא לרעתך. המכות האלו הן הכרת הרע באגו שלנו. ולכן אנחנו צריכים לקבל מכה, אבל מכה קטנה. זה כמו שקיבלנו מכה אחרי המלחמה האחרונה, וכולם אמרו בואו נתחבר, אם זה היה עוזר לנו להיות מחוברים.

שמואל: זה היה נותן לנו כוחות להמשיך את החיבור הזה.

אחרי כל מכה ומכה, מה כתוב? "הכבדתי את ליבו של פרעה".

שמואל: האגו עוד יותר גדל.

עוד יותר. לכן איזו מכה עכשיו אנחנו צריכים לקבל כדי שוב להגיע לחיבור?

שמואל: לא מזמן הייתה תהלוכה של החמאס בעזה. הם עשו מצעד, קיבלו עוד נשק ושיקמו את עצמם. ואנחנו פה מתקוטטים, אומרים שהוא אשם, שהוא לא עשה מספיק. האגו חוגג ואנחנו כך ממשיכים.

אנחנו נמצאים בדיוק באותו התהליך. אני מאוד מקווה שעל ידי ההפצה שלנו האנשים יותר ויותר יבינו שעלינו רק להתחבר. בזה אנחנו יוצאים מתחת המכות ומגיעים להכרת הרע ברמזים קלים, קטנים, ברחמנות.

שמואל: אחרת זה הולך לכאוב מאוד, זה יכאב מאוד.

כבר היינו עדים לזה לפני שמונים שנה.

שמואל: אתה רוצה להאמין שלמדנו משהו, ולא למדנו כלום.

לא למדנו כלום. נכון להיום, כלום. היהודים במקום להתחבר, הם הולכים לפי מה שהיצר הרע אומר להם, האגו שלהם, בורחים לכל מיני מקומות בעולם, והם חושבים שלא ימצאו אותם שם. זה לא נכון, אין דבר כזה, הבורא מסדר בכל זאת בצורה כזאת שזה לא יעזור.

שמואל: הבורא שואל "איכה", אתה לא יכול להסתתר, אין מקום להסתתר.

לא. לכן נקבל את הפרשה הזאת, שאנחנו נכנסים לעשרת המכות, אנחנו כבר נמצאים בזה בהיסטוריה שלנו, ונעשה אותן רק ברמזים ומספיק לנו, כמו ילד חכם.

שמואל: "די לחכימא ברמיזא".

כן.

שמואל: "סוף מעשה במחשבה תחילה", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", ובעיקר "ואהבת לרעך כמוך".

(סוף השיחה)