heb_o_rav_2010-01-17_program_shal-mekubal_n163
תוכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן
"שאל את המקובל"
תוכנית מס' 163
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 17.01.10- אחרי עריכה
אורן: שלום, אנחנו כאן עם שאל את המקובל. תודה שהצטרפתם אלינו. שלום לך הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן: לפני שנתחיל עם שאלתו הראשונה של ברוך, שנפתח איתה את התכנית היום, אני רוצה להזמין אתכם לשלוח שאלות נוספות. אפשר לעשות את זה דרך הבלוג של הרב לייטמן, הכתובת שלו באינטרנט היא: www.laitman.co.il. ואפשר גם דרך הטלפון, מחכה לכם 24 שעות ביממה: 1-700-509-209. השאלה הראשונה כמו שאמרתי של ברוך, שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה:
שאלה: אם הבורא רוצה שכל האנושות תגיע לגמר התיקון, למה הוא לא מעורר בכולם את הנקודות שבלב, ככה הם יוכלו לבחור אם הם רוצים להתקדם או לא, ותהיה להם בחירה חופשית.
הרב לייטמן: שאלה נכונה. הייתי אומר כך, בוא ניקח דוגמא מהעובר שמצטייר בתוך הרחם. דרך אגב שמעתי היום תקליט סי די מיוחד, שמתאר בדיוק כל התפתחות העובר שלב אחר שלב, בשלבים מאוד איטיים, בקפדנות. בדקו ועשו את המחקר בנושא עם צילומים ועשו ממש סרט, יש גם תרגום בעברית. הזה,
בהתפתחות העובר, אנחנו רואים שיש כל מיני שלבי התפתחות שאנחנו לא מבינים אותם, כי אנחנו לא רואים ולא מכירים את כל המערכות שבגוף שלנו. אבל בהתפתחות פתאום מופיעות אוזניים, פתאום רגל, פתאום בטן, פתאום מערכת נשימה. פתאום כליות, אחר כך גרון וכן הלאה. ההתפתחות היא רב גוונית, ולכיוונים שונים, זרים, ומוזרים. תחילה זה ואחר כך זה, ואחר כך הוא, וכן הלאה.
אורן: איך זה קשור לנקודה שבלב, אותה בטח לא ראית בסרט מתפתחת כמו בתוך הרחם.
הרב לייטמן: לא, אבל היא מתפתחת בדיוק באותם השלבים כמו העובר. בדיוק. ממש אחד לאחד. אין הבדל. כמו שהגוף שלנו הוא העתקה, הוא תוצאה מהנשמה, כך הנשמה שמתפתחת מהנקודה שבלב, מתפתחת באותם השלבים, כמו שמטיפת זרע מתפתח גוף האדם.
אורן: אוקיי, זה לגבי שלבי ההתפתחות, אבל השאלה של ברוך היא אם הבורא רוצה שכל האנושות תגיע לגמר התיקון, אז למה הוא לא מעורר לכולם את הנקודה שבלב שיוכלו לבחור?
הרב לייטמן: זה בדיוק המצב שכל דבר צריך להתפתח אחרי הדברים הסמוכים לו, בהתאם למערכת הכללית, כמו שהגוף שלנו שמתפתח בתוך הרחם.
אורן: זאת אומרת, כל אלה שלא התעוררה בהם עדיין הנקודה שבלב?
הרב לייטמן: עדיין לא צריכים להתפתח. אולי הם מחכים לך, שאתה קודם צריך להתפתח, ואתה מעכב את ההתפתחות שלהם.
אורן: אז למה בינתיים הם סובלים ומקבלים מכות?
הרב לייטמן: כי כולנו שייכים לגוף אחד, מה אפשר לעשות?
אורן: "כולנו" זה כמו עובר אחד? כל בני אדם הם כמו עובר אחד שהאיברים שלו מתפתחים?
הרב לייטמן: בדיוק. כן, זה מה שהתכוונתי להגיד.
אורן: אבל יש פה דברים לא פיירים בכל הסיפור הזה.
הרב לייטמן: מה זה פיירים או לא פיירים, זו מערכת אחת, זה עובר אחד שעובר עכשיו שלבי התפתחות. אחר כך הוא ייוולד, זאת אומרת כל האנושות תגלה את המציאות הרוחנית, ובמציאות הרוחנית תתחיל האנושות להתפתח הלאה בהכרה יותר ויותר גדולה, ואחר כך תגיע לגדלות במציאות הרוחנית, ותתחיל להכיר ממש את הכוח העליון שנמצא בה, בתוכה, שממלא אותה. זאת אומרת, אנחנו לאט לאט אנחנו יוצאים למימד הנצחי, להרמוניה, למימד הרוחני. אבל בינתיים אנחנו נמצאים כעובר.
אורן: אבל בעובר אין תופעה כזו, שחלק אחד משלם את המחיר של עיכוב בהתפתחות של חלק אחר.
הרב לייטמן: ודאי שכן, בלי ספק.
אורן: החלקים שם בכלל לא מתעכבים בהתפתחות.
הרב לייטמן: לא, לא נכון.
אורן: מה, מישהו סובל בגלל שחלק אחר מתעכב?
הרב לייטמן: כן, כי הכל מתפתח בהרמוניה.
אורן: הרמוניה כן, אבל אצלנו אין הרמוניה.
הרב לייטמן: אצלנו אין. אבל גם אצלנו התנאים הם אותם התנאים, השלבים הם אותם השלבים. רק העובר מתפתח על ידי כוח הטבע שצריך כך להתפתח, שדוחף את כל החלקים להתפתחות, ואצלנו כוח הטבע זה הרצון שלנו. אנחנו צריכים לגרום להתפתחות הרוחנית שלנו. בזה הבחירה החופשית היחידה שלנו.
אורן: תגיד,בדרך שאתה מסתכל על כל בני אדם כחלקים מעובר אחד גדול, או כחלקים מאיזה קולקטיב שצריך להתפתח לייעודו, להולדתו, האם הגישה הזו לא מוחקת את הישות של כל אדם כמישהו ייחודי, משהו מיוחד ששונה מהאחר? אתה מוחק כאילו את האדם בזה, לא?
הרב לייטמן: לא. לא, להיפך.
אורן: הוא הופך להיות כאילו בורג בתוך איזה מכונה אחת.
הרב לייטמן: ודאי שהוא בורג בתוך מכונה אחת. אבל לכל בורג יש חשיבות כמו לכל המכונה כולה, כי בלעדיו מכונה לא תהיה בהרמוניה, זה דבר אחד. דבר שני, הבורג הזה מקבל בחירה החופשית להתפתח, הוא ממש לוקח את הבחירה שלו ומתפתח על ידה, הוא קובע את עצמו כבורג. אתה יודע, יש לטובה ויש לרעה בהתפתחות הזו, כמו מסמר, כך אומרים על האדם שהוא הקובע.
אורן: אז לכל בורג יש שני שלבים בחייו, שלב שבו אין לו יכולת להשפיע
הרב לייטמן: שהוא לא יודע בכלל כלום על עצמו. הוא לא יודע. תשאל אדם ברחוב, הוא לא יודע מה רוצים ממנו? אחר כך הוא מקבל פתאום נקודה שבלב, רצון חדש להתפתחות חדשה. אני רוצה משהו, אני רוצה להגיע למשהו, להבין, לראות. כאן כבר יש לו בחירה חופשית להתפתח למציאות חדשה, אז מתחיל לממש אותה.
אורן: עכשיו כשהוא התפתח אותו הבורג, נגיד אני, אני מתחיל להתפתח, אני עדיין אשאר בורג?
הרב לייטמן: אבל בורג שחשוב לכל המכונה, שבלעדיו המכונה לא יכולה לחיות. הייתה באנגליה דוגמה מאוד מעניינת. הייתה מלחמה במאה הארבע עשרה כמדומני, למלך שיצא למלחמה היה סוס שעליו רכב. פרסת הסוס התפרקה בגלל שהיה חסר מסמר. הסוס נפל והמלך נפל איתו. המלך ואנשיו נכבשו על ידי האויב והפסידו במלחמה.
אורן: בסדר, אז ברור שהמסמר חשוב.
הרב לייטמן: מסמר אחד.
אורן: זה בסדר, מסמר חשוב. אבל בכל זאת, אם אני מסתכל על עצמי כבורג, וכשאני אגדל ואתפתח, אז אני אהיה בורג טוב.
הרב לייטמן: גמרנו.
אורן: זה נשמע עלוב.
הרב לייטמן: ואם רע הכל נופל.
אורן: אבל זה נשמע עלוב להיות בורג טוב. תגדל, תתפתח, תהיה אחלה בורג.
הרב לייטמן: לא, מה פתאום. במשפחה שכולם אוהבים זה את זה, וכולם נמצאים בהרמוניה זה עם זה, לכל אחד יש מקום. אז אני בורג, אם אני אוהב את כולם, וכולם שווים, כולם חשובים, מה זה משנה? אני לא יכול להעלם, אני מרגיש את עצמי שאני חשוב לכולם.
אורן: אבל איפה השכל של בורג?
הרב לייטמן: ברוחניות כולם אותו דבר. כמו אחד.
אורן: אבל אני לא רוצה להיות אותו דבר.
הרב לייטמן: תשמע. חשיבות של אחד וחשיבות של כל המערכת שוות ערך. מפני שבלי בורג אחד לא קיים כלום, בלעדיך לא קיים כלום, בלעדי לא קיים כלום. בלי כל אחד משבעה מיליארד לא קיים כלום.
אורן: זה קצת יותר מעודד. אבל בכל זאת, מה השכל של בורג?
הרב לייטמן: שֹכל של הבורג זה כמו השֹכל של כל המערכת. כי הוא משיג עבודה עם כל המערכת. אם הוא ידע איך מערכת מתפקדת, הוא ידע איך שהוא יכול להשתלב בה. כל אחד משיג את הכל. כל אחד משיג את הבורא שלם. כל אחד כלפי הבורא לוקח כל המערכת ואומר, אני האדם היחידי, וכך הוא דבוק בבורא. כל המערכת האין סופית שלו. כולם לעומתו חלקים של הנשמה שלו. אני כולל את כל יתר הנשמות כלפי הנשמה שלך, החלקים של הנשמה שלך. אתה כלפי האחרים גם כן נכלל בחלקים של נשמה של מישהו אחר.
אורן: תגיד, המערכת הזו לטובת מי היא עובדת כשהיא מתפקדת טוב?
הרב לייטמן: לטובת כולם. כי אין כאן הבדל. מתחילים להתקשר בצורה כזו שאין הבדל בין כולם.
אורן: לא, אבל מי בעל הבית?
הרב לייטמן: אין בעל בית.
אורן: של מי היא המערכת?
הרב לייטמן: אין של מי. כי הבורא נמצא בפנים, יחד עם הנשמות, שהופכת להיות יחד נשמה אחת, ובא אור אחד שממלא אותה, וזו הרמוניה, שנקרא "הוא ושמו אחד". זו המטרה שאנחנו צריכים להגיע אליה.
אורן: אין פה משהו או מישהו הנהנה העיקרי?
הרב לייטמן: לא. כי הכל זה נקרא "אחד". "אחד" זה ששום דבר לא בולט החוצה. אין איזו פירצה, הכל זה אחד. כל חלק, כל פרט זה אחד.
אורן: אז באחד הזה מי בכל זאת הראש? מי הבוס?
הרב לייטמן: אין בוס. כי במערכת כזו שנמצאת כולה באהבה ובתלות הדדית, כמו שילד קטן הוא ראש משפחה, ככה זה במערכת, הגדול והקטן שווים. לא חשוב שהנשמות שונות, ויש מוח ויש לב וכבד, וכף הרגל, אז כאילו כף הרגל לא חשובה? כל זה מפני שמערכת היא שלימה. לא כמו שאצלנו בעולם שלנו. שם אפילו איזה תא קטנה בקרסול, הוא חשוב כמו שכל הלב. כי בלי התא הקטן הזה, כל הגוף לא יתקיים. כי הוא שלם. ככה זה ברוחניות.
אורן: נעבור לשאלה הבאה. השאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג שלך. כותבת לך מיקי:
שאלה: אני מחפשת תשובות, ומוצאת את עצמי ברגעים רגישים פונה לאתר הקבלה וקוראת בו. אני עובדת עם נוער במצוקה, שמגיע ממשפחות הרוסות ומתעללות, וזה גורם להם להתנהג באלימות ולהתנהגויות קשות. קראתי היום באתר שאין בחירה והכל מלמעלה, וזה גורם לי לשאול, האם זה אומר שבעבודה עם נוער זה וניסיון להחזירו לחיים נורמאליים זה בזבוז זמן, כי זה מלמעלה? מה גישת הקבלה לגבי הפסיכולוגיה?
הרב לייטמן: הקבלה מכבדת מאוד את הפסיכולוגיה. פסיכולוגיה מטריאליסטית שבנויה כולה על ניסיון חיים. על עובדות שאנחנו בודקים ורואים שבשטח כך וכך זה עובד. רק מתוך הניסיון, רק מתוך הצורה המלובשת בחומר. ובעבודה שלנו היא עושה עבודה טובה מאוד. עבודה שאנחנו צריכים לעשות. אמנם בזה אנחנו לא משנים את העולם, אבל אנחנו חייבים לסבול עם הילדים האלו, גם הם וגם אנחנו איתם יחד, מפני שלא מתקנים את העולם.
לכן יש לנו תופעות כאלה, גם בילדים שהם כאלה, וגם במשפחות שהן כאלה, וגם בנו שאנחנו צריכים לתקן את כל העיוות הזה, וגם בזה שאנחנו לא נוכל לתקן את העולם. לא נוכל. והבחורה יודעת את זה מתוך העבודה שלה. בסופו של דבר לא יצא שום דבר טוב. כי התיקון יכול להיות רק ברמה העליונה.
אורן: אבל אם תעזוב את כל הדברים רק לרמה העליונה, אז תסגור את העולם, תלך לישון, וכל הבעיות ימשכו, והכל יקרוס, ואז אני לא יודע מה יקרה. מה זאת אומרת אין טעם? אין טעם, אז לא נזוז מהכיסא, לא נצא מהמיטה.
הרב לייטמן: וככה אתה יודע מה יקרה?
אורן: אני לא יודע אם אני יודע מה יקרה, רק אני יודע שיש טעם לעשות משהו. אם אני צריך שיהיה לי אוכל בערב, אני אלך לעבודה ואני אקום לעבוד.
הרב לייטמן: זה ברור. אני לא אומר שהכל מלמעלה. אני אומר כך, ודאי שלפי המידה שאתה עובד, ולפי היגיעה שאתה נותן כך אגרא, אין מה לעשות.
אורן: כך השכר, אגרא.
הרב לייטמן: כן. אבל אל תחשוב שבזה אתה תתקן את העולם. תראה כמה אנחנו משקיעים בחינוך? בכל זאת אנחנו לא מתקנים אותו. ישנם דברים שאנחנו חייבים להשקיע בהם, כמו במערכת הבריאות. אנחנו מקלקלים את האדם, מקלקלים את הסביבה, בגלל היחס הלא נכון בינינו, בגלל היחס הלא נכון לטבע, בסופו של דבר אנחנו משלמים על זה בעיקר בבריאות שלנו. מערכת הבריאות עולה לנו יותר מכל דבר אחר. וגם שם דבר לא משתה. מיום ליום פורצות מחלות, מגיפות חדשות. אז מה, יש תיקון? יש דרך של אין ברירה. צריכים לפתח תרופות, וצריכים לחלק אותם, ולעשות כל מיני חיסונים. הכל צריכים. אבל זו דרך ייסורים.
אורן: מה אתה מציע?
הרב לייטמן: להמשיך בזה בינתיים, עד שאנחנו נגיע להכרה שאנחנו צריכים לתקן את העולם, בדרך זו נמצא את הסיבה למחלה. הסיבה למחלה לא בחיידק.
אורן: איפה היא?
הרב לייטמן: היא בהתנהגות שלנו בלבד. משם זה מתפשט בכל העומק של רצון שלנו, גם בדומם, צומח, חי ואדם, וכולנו משפיעים ברע זה על זה.
אורן: אז מיקי נגיד עם הילדים במצוקה, הנוער הזה שגדל במשפחות הרוסות, מה שהיא עושה איתם, הניסיון לשקם אותם, זה בזבוז זמן או לא? זו השאלה של מיקי.
הרב לייטמן: זה לא בזבוז זמן, אבל אנחנו צריכים לשלב בעבודה הזו עם הנוער את חוכמת הקבלה.
אורן: איזו עצה פרקטית אתה יכול לתת לה, בהכוונה, ברעיון, במשהו?
הרב לייטמן: לכל האלו שעובדים עם ילדים קשים, לא חשוב, אני מציע לעבור קורס בחוכמת הקבלה, שהתוספת הזו תעזור להם להבין.
אורן: מיקי לומדת את הקבלה.
הרב לייטמן: כן, אבל זה צריך להיות קורס מיוחד.
אורן: בוא ניתן עכשיו פה בתכנית טיפ ראשון, שיעור ראשון ככה על רגל אחת.
הרב לייטמן: ללמד את טבע האדם, את הטבע הכללי, איך אנחנו מתנהגים, מה מניע אותנו, מה מפעיל אותנו, מה היא בחירה חופשית של האדם בחיים האלו. כל זה האדם צריך לדעת. למה אנחנו בנויים בצורה כזו, איזו היסטוריה אנחנו עוברים.
אורן: זה ישפיע על תהליך השיקום של הנוער?
הרב לייטמן: ודאי. הם ידעו מאיפה נובע כל דבר. האדם משתגע, "משתגע" הכוונה בהתנהגות הפראית הזו, מפני שאין לו מעצורים, הוא לא יודע למי הוא שייך, הוא לא מכיר שישנה מערכת. שבמערכת הזו יש כוחות, יש מטרות, שהוא רוצה או לא רוצה, הוא מבצע את הפקודות מלמעלה. צריכים להראות לו על עצמו. תראה מה שקורה, תראה מה שאתה עושה, תוציא אותו מעצמו. על מנת שיהיה אובייקטיבי כלפי עצמו, שיסתכל.
מיקי שאלה על גישת הקבלה לפסיכולוגיה? הקבלה מכבדת את הפסיכולוגיה אם היא תעזור לנוער לצאת מעצמו ולהסתכל על עצמו מהצד. כלומר תסתכל על החברים שלך, תראה איך שהם מתנהגים, תלמד איך הם מתנהגים, תראה איך אתה מתנהג. בוא נעזור להם להיות גם כן אובייקטיבים, שיוכלו לראות את עצמם מהצד.
אורן: אבל זה נוער שהתעללו בו, הוא גדל במשפחות הרוסות, הוא תוצאה כאילו.
הרב לייטמן: הוא עוד יותר רגיש, הנוער הזה עוד יותר רגיש לדברים האלו. הוא לא אטום, הוא סבל הרבה, אפשר לעשות ממנו אנשים טובים עוד יותר מהר ובהצלחה.
אורן: יש להם מה? כמו איזה הכנה פנימית כזאת, בגלל הסבל שהם עברו באופן אישי?
הרב לייטמן: כן, הם נסגרו. מתוך הסבל הם סוגרים את עצמם בהתנהגויות כאלה לא יפות, הם מורידים את עצמם כאילו בכל מיני דמויים, אתה מבין, מדוגמאות שהם קולטים מהסרטים, או ממישהו, או ממשהו. אפשר להראות להם הכל מאיפה זה נובע.
אורן: לדעתך הם יהיו מוכנים לשמוע?
הרב לייטמן: לא, אבל אין אדם שלא מושפע מהחברה. אם אנחנו נחבר להם סרטים נכונים. כי חוץ מסרטים היום לא קוראים ולא שומעים, עובדים רק על הראיה. ואם אנחנו נחבר להם סרטים טובים, נכונים, הם יקלטו את הדברים.
אורן: מה נגיד יהיה בסרט כזה שיוכל לעניין נערים כאלה?
הרב לייטמן: בסרט כזה יש הבט פסיכולוגי. סרט שמדבר על החיים שלהם, ועד כמה שהחיים האלו הם נבזיים, עד כמה שהם בעצמם מצחיקים בהתנהגות שלהם כביכול הרצינית, או בזלזול שהם מתייחסים כך לכולם.
אורן: מי הגיבור של הסרט?
הרב לייטמן: הגיבור של הסרט- הוא הילד שמצליח לראות את עצמו מהצד. פתאום הוא תופס את עצמו עד כמה שהתנהגותו נבזית למרות כל התירוצים שלו, בסופו של דבר הוא מתרשם שהתנהגותו נבזית, שהיא פוגעת בהאגו שלו. את זה האדם לא יכול לסבול. כל דבר אחר כן. אני יכול להרוג אנשים, אני יכול לגנוב, אני יכול לעשות הכל, ואני מרגיש בזה שאני צודק, שמגיע להם אולי, או הם חייבים לי, או כולם כאלו. צריך לחבר דוגמאות כאלו. שבדוגמה יראה שזה פגם באני שלו, באגו שלו, ואז הוא לא יוכל לעמוד בזה, הוא יהיה חייב לראות את עצמו ואיך להימנע שזה יפגע בו.
כי כל ההתנהגות המוגזמת הזו היא כי הוא רוצה לשמור על האני שלו, ואז הוא מתפרץ ואז הוא מראה את עצמו כאני קיים, אני גדול, אני מצפצף על כולם, אני, אני, אני. תמצא איך לפגוע באני הזה דווקא. להראות לו שבהתנהגות הזו הוא פוגע בעצמו. להראות לו שזה בא מחוסר ביטחון.
אורן: איך אתה יכול לעשות כזאת מראה לאדם? הוא יראה את זה הוא יזדעזע.
הרב לייטמן: יופי, זה מה שאני רוצה.
אורן: אבל איך תיצור כזאת מראה?
הרב לייטמן: אני אקרין להם סרטים כאלה בבתי ספר.
אורן: ברור, לא התכוונתי טכנית איך תעשה את זה. אני אומר, איך תצליח להביא אותו לתחושה הזו שאתה מתאר, שכשהוא בהפוך.
הרב לייטמן: אני עושה סרט עליהם כאילו.
אורן: אבל איך הם יזדהו עם זה?
הרב לייטמן: לא תהיה להם ברירה, אם הם רואים הם מזדהים. אם הם רואים, אין להם ברירה, הם רואים את עצמם. אני רק מראה לו עד כמה שהוא מפוחד, עד כמה שהוא מבחוץ כזה גיבור, אבל בפנים כמה הוא פוחד. עד כמה שהוא רוצה להיות מאצ'ו, זה הכל מפני שאין לו ביטחון. שהוא מפחד שיתנפלו עליו, אז הוא ידע איך להתנגד.
אורן: אבל איפה משהו טוב פה? מה זה, סרט רע?
הרב לייטמן: זה לא סרט רע, אני מראה לו את החולשה הפנימית שלו, שמזה נובעת כל ההתנהגות הרעה שלו. אני מראה לו את היסוד. אתה רואה, אתה השפן, אתה הקטן, אתה המאצ'ו רק מבחוץ, בפנים אתה כלום, בפנים אתה פחדן, בפנים אתה כולך בספיקות, כולך בשאלות.
אורן: ומה, מה זה? זה סרט מדכא, מי יראה אותו?
הרב לייטמן: לא, אנחנו מחייבים את הילדים לראות את הסרטים האלה.
אורן: הראית את הסרט, אז מה? עשית לו חיים שחורים. מה בזה אתה רוצה להראות לו, שהוא מפוחד, שהוא פחדן, שהוא שפן.
הרב לייטמן: זה רק החצי הראשון.
אורן: יהיה חצי שני, נגיד שחזרנו מהפסקה, ועכשיו החצי השני.
הרב לייטמן: בחצי השני יהיה איך אנחנו עושים ממנו באמת גיבור. גיבור שקודם כל בטוח בעצמו, שלם עם עצמו, לא מפחד מאף אחד, מכלום, הוא חופשי. לא אכפת לו כלום, הוא יכול לפתוח את עצמו, הוא לא צריך להראות לעצמו שהוא יכול לצפצף ברחוב, שהוא יכול לצעוק על כל אחד, שהוא מדכא את כל אחד.
הוא שלם. אף אחד לא יכול לפגוע בו, אף אחד לא פוגע בו, הוא מרגיש את עצמו חופשי, הוא מרגיש את עצמו שלם. מאיפה באה ההתנהגות המוזרה הזו, הזרה? מפני שפגעו בו, הם באו ממשפחות שהיו מכות ודיכויים למיניהם, אז לא היתה לו ברירה, כי הוא היה מדוכא. עכשיו אתה משלים אותו.
אורן: איך הוא עובר לחצי השני של הסרט?
הרב לייטמן: על ידי כבוד עצמו. כבוד אמיתי. לא על חשבון הזולת, אלא אתה מרומם אותו.
אורן: כן, אבל איך אחר כך הוא בחיים שלו יצליח לעשות את המעבר הזה מהמקום הראשון, של העלוב.
הרב לייטמן: אין שום בעיה. דרך עבודה פסיכולוגית, אני אומר לך, זו עבודה פסיכולוגית. אין כאן שום דבר מחוכמת הקבלה. כל מה שדברנו, הכל מהפסיכולוגיה.
אורן: ואיך אני מממש את זה בפועל? נגיד שאני נער כזה, איך אני מממש את זה? איך אני עובר מהחלק השחור לחלק הלבן?
הרב לייטמן: אתה עובד כך במסגרת של הבית ספר, ואתה מגיע לתוצאה. אני אומר לך, אתה מגיע לתוצאה. רק אתה צריך להעביר את זה לכל החברה, לכל החברה, שלא יהיה קלקול כאן ותיקון כאן כאילו, וישפיעו זה על זה.
אורן: אני רוצה להזמין אתכם הצופים שעכשיו צפו בנו לשלוח אלינו תסריטים. האי מייל שלנו זה [email protected], ובואו תכתבו, נראה איזה סרט נעשה.
הרב לייטמן: נעשה סרט יחד, אין בעיה. אנחנו מוכנים, יש לנו לזה כל המשאבים.
אורן: אוקיי, נעבור לשאלה הבאה, השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, שאלתה של אלה, אם אפשר לשמוע אותה בבקשה.
שאלה: שלום רב, מדברת אלה, השאלה שלי מה בעצם השוני בין בודהיזם לקבלה, כי שניהם מטיפים לאהבה וביטול האגו, והשפעת הטוב.
הרב לייטמן: הבודהיזם מבטל את הרצון לקבל שבאדם בכלל, ומוריד את האדם לדרגת צומח.
אורן: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן: זאת אומרת, האדם צריך להקטין, ולהקטין את הרצון שלו עד שכמעט ולא משתמש בו. ואז טוב לו.
אורן: רצון למה?
הרב לייטמן: רצון לכל דבר. חצי כוס אורז ליום, כוס מים ליום, ולהיות במדיטציה, בנירוונה, זה הכל. זהו. זה בעצם הקו הכללי. אני אולי מגזים בכל הדברים האלה, אבל בעצם מה הדרך? מורידים את הרצון לקבל מדרגת האדם לדרגת החי, הצומח, ואפילו הדומם. לשבת במקום אחד, בפוזה אחת, לחשוב מחשבה אחת, כלום חוץ מזה שלא ישפיע עליך, אתה נמצא בפנים שקט. אין עולם, אין שום דבר שמשפיע עליך, זה החיים הפנימיים שלך.
זאת אומרת, אתה מדכא את הרצון, ודאי שבזה אתה מרגיש יותר טוב. אתה מדכא את הרצון, ואז אתה מכיר את הטבע קצת יותר, אתה מרגיש את הכוחות שבטבע, כמו דומם, צומח וחי. הם יותר קשורים לטבע, הם מגלים את הטבע יותר. אם יש רעידת אדמה כמו בהאיטי, או איזה צונאמי, החיות מרגישות את זה כמה ימים לפני ההתרחשות ובורחות משם.
בצונאמי נגיד אף חיה לא היתה במקום. כולן ברחו, חתולים, עכברים, כולם. מה אני רוצה להגיד? שיש איזו מין השגה בטבע. אבל בטבע הגשמי, שאדם יורד לדרגות נמוכות יותר, ויותר קל לו, יותר טוב לו, הוא לא דורש שום דבר מהעולם. אבל בזה אין לו השגה עליונה.
אורן: מה זה השגה עליונה?
הרב לייטמן: השגה עליונה שהוא משיג את המימד האלוקי. בבודהיזם הוא מרגיש יותר את הטבע, ונראה לו שזה האלוקים. הטבע בדרגת דומם צומח וחי.
חוכמת הקבלה אומרת כך: אתה לא מקטין את הרצון לקבל שלך, חלילה. אתה לא עובד נגד הרצון. אתה עובד על מנת להביא את המאור המחזיר למוטב. אותו אתה צריך למשוך על הרצון שלך, ושהרצון יתהפך מרע לטוב.
אורן: ואז מה יהיה בהשגה העליונה? מה אני אשיג?
הרב לייטמן: ככל שאתה מכיר יותר את הרע, יפה מאוד, עכשיו אתה גם עוד יותר טוב. הוא היה רע קטן, אז הוא גם טוב קטן. הוא יהיה רע גדול, הוא יהיה גם טוב גדול.
אורן: חצי דקה יש לנו לסיום. מה ההבדל בהשגה? אמרת השגה עליונה. מה ההבדל? מה הוא משיג שאחר לא משיג, שהבודהיסט לא משיג?
הרב לייטמן: הוא משיג על פי גודל האגו שלו, ומתוך האגו שלו המתוקן, הוא משיג את כל הבריאה, הוא משיג את המימד העליון שהוא נסתר מאיתנו, שנקרא "החיים הנצחיים שלנו". הוא מזדהה עם הכוח העליון שיסד את כל המציאות.
אורן: הזמן שלנו נגמר לצערי הרב. תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לכם שהייתם איתנו, תשלחו לנו שאלות לתכניות הבאות 1-700-509-209, עד אז שיהיה לכם כל טוב.
(סוף התוכנית)