ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 24.01.2021– אחרי עריכה

דודי: נתחיל עם העולם שנקלע למערבולת. העולם באמת נכנס למערבולת מיוחדת מאוד, לשנה קשה ומסובכת. בקרב המונים מורגשת אי וודאות גדולה לגבי העתיד הקרוב, אנשים מאבדים את כל המילויים שהורגלו להם, הם מרגישים תלויים בין שמיים וארץ ונותרים עם סימני שאלה גדולים. וזה עוד לפני שהווירוס אמר את המילה האחרונה שלו, אנחנו רואים שעכשיו יש כבר מוטציה ישראלית ומוטציה כזאת וכזאת. אנחנו שומעים ממך שהתקופה הזאת של קיפאון וחוסר וודאות היא תקופה של מעבר. השאלה הראשונה היא מהי תקופת המעבר הזו בכלל, איך שורדים אותה?

תאר לעצמך מה היה לפני שנה בשנת 2020, עכשיו 2021, מה עברנו במשך השנה? למדנו הרבה דברים. מה היא הפנדמיה הזאת, הווירוס המיוחד הזה, קוביד 19, מה אנחנו עושים, מה שווה כל הטכנולוגיה וכל הציביליזציה שלנו נגד איזה ווירוס, ומה הקשר בינינו, מה אנחנו מסוגלים ולא מסוגלים לעשות, מה הערכים שלנו, כל הדברים. אנחנו אפילו לא מבינים, לא מודעים עד כמה אנחנו נמצאים בשינויים. אבל כל אחד ירד בהרבה דרגות מאשר קודם בדרישה שלו לחיים, לחברים, לממשלה, לכל דבר. אנחנו היום כבר הרבה יותר רגועים. המכה הזאת הביאה אותנו למצב שאין קופצים כל כך כמו שהיינו לפני שנה, שהיינו גיבורים כאילו.

מכל זה תעשה חשבון מה יכול להיות אם השנה הזאת, תעבור עלינו בצורה כזאת עוצמתית כמו השנה הקודמת ואפילו יותר ממנה, איך נהייה אחרי השנה השנייה? אנחנו כבר לא כל כך בטוחים שאנחנו יכולים להגיד מה יהיה איתנו. וודאי נחייה, אבל נשתנה במשהו. חיים טובים בקיצור.

דודי: על איזו תקופה מדובר, על כמה זמן, או שאנחנו צפויים למצב מתמיד של חוסר וודאות?

אנחנו תמיד נמצאים בחוסר וודאות, אבל חשבנו כמו ילדים קטנים שאנחנו יודעים מה יקרה. כמו שאתה מדבר עם ילד קטן, הוא יודע כי המעגל שלו, העיגול שלו, מאוד קטן. אנחנו על ידי הקיום הזה ב-2020, על ידי השנה הזאת הרחבנו את העיגול שלנו, נכנסנו לעולם האינטגראלי, הגלובלי. הגבול התרחב ואנחנו כבר לא בטוחים שאנחנו יודעים מה יהיה איתנו, באיזו צורה נהייה בעוד שנה. כול זה כתוצאה מכך שנעשינו יותר מודעים למציאות האמיתית. לא מודעים ממש, אבל קצת יותר.

שלי: ההרגשה היא שהגבול הצטמצם דווקא, שהאדם הרבה יותר סגור, ואתה אומר שהגבול התרחב, מה זאת אומרת?

גם זאת תוצאה, הידיעה שאנחנו מוגבלים ולא יודעים מה יקרה ולא יכולים לשער איזו השערה נכונה למצב שיהיה. קודם היינו בטוחים, זאת אומרת לא ראינו את הגבול, עכשיו אנחנו כן רואים. זה הגבול להשגה שלנו.

שלי: חוסר הוודאות פוגע ביכולת של האדם לתכנן קדימה, להרגיש שהוא יודע את המחר שלו.

או במילים אחרות הוא מראה לאדם עד כמה הוא מוגבל. קודם כמו ילד קטן הוא הרגיש את עצמו לא מוגבל בכלום והיה גיבור כזה ועכשיו הוא מרגיש שזה לא בדיוק כך.

שלי: ומה אמורה לתרום לנו התחושה שאנחנו קטנים, חסרי אונים?

שאנחנו באמת משיגים את האמת, שאנחנו נמצאים בכוח עליון שנקרא הטבע ואנחנו כולנו תלויים בו ונמצאים בשליטתו. מה יש?

שלי: המוגבלות הזאת שמתגלה היום תדחוף את האדם.

זו לא מוגבלות, זאת הבנה מי אנחנו ואיפה אנחנו. אנחנו לא נעשינו מוגבלים יותר, נעשינו בזה חכמים יותר. העולם בעצמו לא משתנה. גם אנחנו לא עברנו איזה שינוי חוץ מאשר בתפיסה.

שלי: אז אנחנו בעצם מגלים איזו אמת על עצמנו, איזו אשליה התנפצה לנו, אנחנו לא כל יכולים כמו שחשבנו.

כן.

שלי: איך זה תורם להתפתחות הרוחנית שלנו או להתפתחות שהטבע דורש?

זה מעורר אותנו להכיר את העולם שבו אנחנו נמצאים. קודם חשבנו שאנחנו נמצאים בעולם שכולו מוכר לנו פחות או יותר. "אנחנו לא יודעים על כמה גלקסיות ויש לנו עוד כמה דברים שעוד לא חקרנו בטבע הסובב, עוד לא הגענו למרכז כדור הארץ, עוד לא הגענו לכמה כוכבים רחוקים, אבל בסך הכול אנחנו יודעים מה קורה ואין לנו שום דבר, מה תוסיף לנו?" פתאום אנחנו מגלים שאנחנו ממש לא מבינים. במיוחד אנחנו לא מבינים את רשת הקשר שישנה בטבע שמקשרת את כל רמות הטבע, בין כל פרט ופרט ובין כל בני האדם למעלה מזמן תנועה ומקום. זה מה שהתחלנו להרגיש שכאן קיים משהו שלא נתפס בחושים שלנו. שיש משהו בחיים שלי האלה שמתנהלים ואני לא יכול לתפוס אותו, לא בתפיסה מוחית, לא בתפיסה גשמית, לא בכלום, ואין לי שליטה על זה. זה דבר מאוד יקר, שהאנושות מתחילה להרגיש שהיא נמצאת בשליטת הטבע. ומה יקרה בטבע ברגע הבא מי יודע? על היום כל אחד יכול להגיד, ומה יקרה ברגע הבא אף אחד לא בטוח. לא דתי, לא חילוני, לא חשוב מי ומה, בכלל אין הבדל. ואני אומר זה רכוש גדול, נכס גדול שכבר מתחיל להתבהר לנו. זה ממש נכס, כי זו אמת.

שלי: זאת אומרת שכל תקופת הקורונה הזאת באה לבסס בתוך האדם הרגשה שיש פה כוחות גדולים, איזו רשת, קשר, ששולט בחיים שלו.

יש עולם אינטגראלי, גלובלי, גדול, שכולו אחד ואנחנו נמצאים בו בתוך מערכת קשר שעוטפת את כל המציאות ונקראת א-לוהים. איזו שליטה אחת.

שלי: עכשיו בינתיים אנחנו נמצאים באיזה מצב שכאילו אנחנו רגל אחד בעולם החדש הזה, רגל מהוססת מאוד, ורגל אחת בעולם הישן וכאילו לא מצליחים לשחרר את עצמנו וללכת קדימה.

כן, וודאי שהיינו רוצים מאוד להגיע לאותו חלום שהיינו חיים בו שכאילו הכול מוכר, הכול בסדר, אנחנו שולטים, מצד שני, מאין ברירה, ממש מיום ליום אנחנו מגלים שליטה יותר עליונה מאיתנו ויש לנו עם זה בעיה. ואז אנחנו מתרגלים שאנחנו נמצאים בשליטה עליונה.

שלי: ואיך להתייחס עכשיו למצב הזה שאדם מרגיש שהוא בין העולמות והוא לא יודע האם ללכת אחורה, קדימה, ומה לעשות עם עצמו?

שנת 2021 צריכה לסדר לנו את זה. קודם כל. שנהייה בטוחים שאנחנו נמצאים בשליטה עליונה שנקראת א-לוהים או הטבע, אבל שליטה עליונה בלבד, ומה שנשאר לנו זה רק לשייך את עצמנו, להצטרף לאותה השליטה.

שלי: דיברת על כך שהאנושות היא כמו תינוק שההורים עזבו אותו במקום, כדי שיעשה צעד אליהם והוא קודם כל צורח ונופל ורוצה שוב להחזיק את ההורים. זה מצב נורמאלי. האם המצב הזה טוב או שהוא מראה לנו שאנחנו באיזה פיגור או שעשינו משהו לא נכון?

למה? תינוק נמצא בפיגור?

שלי: לא, ברור שלא.

אז למה את אומרת כך על האנושות? גם אנחנו לא בפיגור, אלה שלבי ההתפתחות שלנו. ואנחנו צריכים להסתכל על זה בצורה כזאת בריאה, "החכם עיניו בראשו" והוא רואה באיזה מצבים הוא נמצא והוא שמח שהוא הולך להתפתח.

טלי: איך ניתן להתכונן באופן מיטבי לשלב הזה החדש שבו האנושות מתחילה להבין שהיא מצויה תחת שליטת הטבע?

פשוט מאוד, [לבדוק] איך אנחנו יכולים כמה שיותר מהר להתחיל להבין את הכוח העליון הזה ששולט עלינו. איך אנחנו יכולים להתקרב, להתקשר אליו, להיות מותאמים, דומים לו. את כל זה עלינו לעשות.

טלי: איזה פעולות או רעיונות צריך לעורר באנושות לקראת זה?

מפני שהכוח הזה העליון הוא אחד, יחיד ומיוחד ואין עוד מלבדו וטיבו הוא רק להשפיע, אז מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לבנות בינינו רשת קשר כזאת שהיא כולה להשפיע זה לזה בצורה יפה, טובה, ככל האפשר, ואז בהתאמה לכוח הזה נוכל להבין אותו. באותה רשת שנבנה בינינו נוכל לצוד אותו, להבין, להרגיש את הפעולות שלו, אם נבנה בינינו רשת כזאת.

נורמה: מה תהייה המטרה המרכזית החדשה של האדם?

להבין את הכוח העליון הזה, להרגיש אותו. עד כמה שאפשר להיות קרובים אליו עד שנתחיל לעבוד, לעשות פעולות בנו, שינויים, בהתאם למה שהוא ממליץ, מציע ודורש מאיתנו. זאת צריכה להיות מטרת ההתפתחות שלנו. שאנחנו נתקשר בינינו בצורה כזאת כדי שרשת הקשר בינינו תהייה מתאימה בדיוק לאותו הכוח שמנהל אותנו.

נורמה: האם המטרה הזאת תתגלה ב"דור האחרון"?

היא תתגלה בזמן הקרוב.

דודי: האנושות עברה תקופות שונות, רצנו אחרי מדע, שליטה, עושר, והיום בהדרגה אנחנו רואים שהכול נמצא כבר בשבירה. מה בדיוק המושא החדש שנרדוף אחריו? האם תוכל לתת משהו גשמי?

להתקשר לטבע. אחרי כל מיני משחקים כאלו שאנחנו רצינו לגלות ולשלוט בחיים שלנו, בטבע, בחברה האנושית, אנחנו צריכים עכשיו להבין שמה שנשאר לנו זה רק דבר אחד, שבקשר בינינו נגיע להתאמה לטבע הכללי, איפה שאנחנו מרגישים עד כמה שאנחנו הפוכים ממנו.

דודי: האם יש משהו קונקרטי שאפשר להיאחז בו מעבר לכסף, כבוד?

לא, הקשר בינינו בלבד. אנחנו נתחיל להרגיש תופעות טובות רק בתנאי שאנחנו מחוברים בהתאם לטבע העליון ששולט עלינו.

דודי: במערכות יחסים שמוכרות לי אני רודף אחרי אישה או חיבה מצד הילדים או חברים בעבודה, עדיין יש לי פה צורות התקשרות שונות. כלפיי מה אני רודף, חיבור במה?

אלה החיים הפרטיים שלך שאתה קובע בהם את חיי הפרט שלך ואין בזה שום דבר מיוחד, "לא יגונה ולא ישובח". אבל אם אתה רוצה להידמות לטבע, כדי להיות עימו ממש יחד באינטראקציה יפה, טובה, בהבנה, בחיבור, אתה צריך לקבוע קשר בין כל חלקי המציאות, ובמיוחד בין בני האדם בצורה שאתם מבינים זה את זה, מרגישים זה את זה ומתחברים. אין כלום חוץ מזה ואין חדש, בכל תורות האנושות, העתיקות במיוחד, זה מובא.

טל: מה צריך להתפתח באדם כדי שיוכל להתקשר לטבע, האם זו אינטליגנציה חדשה, רגישות חדשה?

קודם כל צריכים להתפתח באדם נחיצות, הכרחיות להבין את הטבע. כמו שכתוב "דע את ה' א-לוהיך ועבדהו", אז קודם לדעת. לדעת אפשר אך ורק מתוך זה שאנחנו משתדלים להיות כמוהו, "ממעשיך הכרנוך". אנחנו בונים בינינו יחסים כאלה שהם נקראים "טבע הא-לוהים", יחסים של "בינה", ואז מתוך זה אנחנו מתקדמים.

גיא: דיברנו שכדי שהאנושות תעבור את התהליך שדברת עליו צריך להקדים אליו חינוך. החינוך עוד לא קרה ויחד עם זאת אנחנו רואים שהטבע כבר מקרב אותנו לעבר המצב הזה. מה בעצם קורה כאן?

כי אנחנו יכולים להתקדם רק מתוך אחריות, אחרת אנחנו לא מבינים מה רוצים מאיתנו, מה דורשים. אנחנו בעצמנו לא יכולים, מה פתאום שאנחנו נגביל את עצמנו, נתחיל לתקן את עצמנו בדברים שלא לוחצים עלינו?

לכן קודם כל אנחנו מתחילים להרגיש את החסרונות, צרות, בעיות, ואחרי זה אנחנו כבר נתחיל לטפל במה שצריך כדי להימנע מהצרות. כך כל הדרך שלנו, אם אדם לא מרגיש לחצים אז הוא ישחק כל החיים שלו.

גיא: לגבי תהליך החינוך האם עדיין הכוונה שהאנושות צריכה להרגיש את המכה ואז היא תפנה לחפש את החינוך הנכון?

חייב להיות. מכה חייבת להיות והמכה צריכה להיות בהתאם לשינוי הרצוי שאנחנו צריכים לעבור. אבל תלוי מה גודל המכה, אורך הזמן, מה מהות המכה. הכול תלוי בהכנות שלנו.

גיא: מה זה אומר מכה בהתאם לשינוי הרצוי?

תלוי איזה שינוי אנחנו צריכים לעבור, בהתאם לזה צריכה להיות המכה. המכה צריכה להיות מעלינו על עצמנו ומהטבע עלינו, בהתאם לשני הלחצים האלה אני חייב בסופו של דבר, או לפי ההבנה שלי או לפי הלחצים החיצוניים או על ידי זה וזה יחד, אני חייב לקבוע על עצמי את השינויים הרצויים.

גיא: עדיין באנושות לאנשים לא נמאס מצורת החיים הישנה. אנשים מתגעגעים לטיסות, לבילויים. מה האינדיקציה בשבילך שעובר תהליך של שינוי על האנושות?

אני חושב שכבר ישנם שינויים, ושינויים גדולים. וזה שאתה קורא ושומע בכלי התקשורת, זה הכול שקר. אין כסף, ואין רצון, ואין דרייב פנימי לטוס ולעוף ולהשתגע בכל מיני מקומות. המקומות האלה כבר נסגרים ומבינים שאין בעתיד הקרוב שום סיבה לפתח אותם ולהחזיק אותם.

זה הכול לא מה שמספרים לך, אלא כמו שבאמת קורה. כבר הכול נסגר, וייסגר בזמן הקרוב. אז מי שעדיין קובע את החומרים שממלאים את כלי התקשורת, אתה מבין איך שזה מתקיים, מי משלם עבור זה, שעדיין יש להם כסף לשלם, ומי מעוניין בזה.

אבל באמת האנושות כבר מתחילה להרגיש את עצמה סחוטה, גם מהרעיונות להשתגע בכל מקום שבעולם. אני כבר לא מדבר על מכות הטבע שעוד מעט יבואו וינקו לך את כל המקומות האלה שפעם עשית בהם חיים. הכול מסתדר יפה מאוד בצורה שיטתית ומהירה.

דודי: בשונה מכלי תקשורת, אתה אומר שאתה ממש מרגיש שהאנושות כך ממצה את עצמה מכל המילויים הגשמיים, על מה אתה מדבר?

אין כסף, אין הזדמנות, הכול סגור, אפילו שיש לך כסף. אז אתה רואה שמכל הפינות סוגרים אותך.

דודי: האם אתה מרגיש את זה במדינה מסוימת, באוכלוסייה מסוימת, במיליונים, באנושות כולה, באיזה אחוז?

אני מרגיש שהאנושות מתנתקת ממה שהיה לה קודם בהמונים. כבר אין להם חלום לאן אנחנו נטוס, ומה נעשה השנה וכו'.

דודי: התהליך שאתה מתאר זה תהליך מדורג וברור וחייב לעבור כך?

כן, ודאי. אנחנו צריכים להתנתק מכל הערכים הישנים שלנו, ולקבל ערכים חדשים של הדור האחרון.

דודי: האם השלב הנוכחי של האנושות הוא שמנקים מאיתנו את הערכים הקודמים?

כן. כמה זמן זה ייקח? יכול להיות שזה ייקח כמה שנים. אבל צריך להיות ברור לנו שהמגמה היא לכך, ואנחנו צריכים לזהות אתה כבר עכשיו.

דודי: לאיזה מצב האנושות צריכה לרדת, כדי להגיע לנקודה שממנה תתחיל לעלות לכיוון הנכון?

היא צריכה יחד עם זה להתחיל לעלות, כבר מעכשיו. היא לא צריכה לגמרי להתנקות מכל מה שהיה לה קודם. היא יכולה פשוט לשנות את הערכים שלה, את היחס שלה למהות החיים.

דודי: אז היא יכולה לשנות את סדר התהליך ולא צריכה לחכות לסיים ולמצות את כל הערכים הקודמים, היא יכולה במקביל כבר להתקדם למצב הבא שלה.

כן, ודאי.

דודי: ובמה זה תלוי?

בהכרה. בכל זאת, בשביל מה אני קיים, מה אני רוצה. גם אני הלכתי לים וליער ולטיולים, ולכל מיני דברים, אבל הייתה לי בזה בכל זאת מעורבות של היכרות העולם, התוכנית הכללית והמטרה הסופית. זה צריך להיות, כך להתכלל.

דודי: יש לנו מספר שאלות על הדור האחרון, או על הערכים החדשים שאנחנו רוצים לצייר לנו קדימה.

טל: אנחנו רואים שאנשים מחפשים איזשהו משהו מתוק לצפות לו, רצינו לשאול אם אתה יכול לצייר לנו את העולם החדש, את העתיד הזה בצבעים חיוביים?

כל אחד רואה את עצמו בציפוי אחר. אין לי כאן מה להציע לכם. קחי איזה סם, תצפי בו כל דבר שאת רוצה ויהיה טוב. מה את יכולה לתת? את לא יכולה לתת לאנושות אותם התענוגים כמו שהיו לה קודם בצורה ישירה. את רואה שהטבע לא מרשה לנו, מנתק אותנו מזה. הטבע מרשה לנו להיות בקשר וירטואלי, ובקשר הווירטואלי הזה להשתדל לדבר על מטרה יפה, על מהות החיים, על הקשר בינינו, וכך שנתקדם ונהנה מזה. סך הכול לא משאירים לך הרבה, לא משאירים. ההשגחה העליונה היא מנקה אותך מכל מה שיש, מהכול, ומשאירה לך רק את הבורא, תיהני ממנו.

טל: אנחנו יודעים שהמטרה היא ליהנות, בסופו של דבר, אז ממה אנשים ייהנו?

תלוי ממה.

טל: אז איזו הנאה באמת תהיה בעולם החדש?

דרך החיבור בינינו להתחבר עם מקור התענוג שזה הבורא, וליהנות ממנו בצורה האמיתית. לא בלבוש של איזשהם שקרים, אלא בצורה האמיתית.

טל: ואפשר לומר, שזו תהיה הנאה גדולה יותר, איכותית יותר, שאנחנו הולכים לכיוון טוב דווקא?

זאת הנאה טהורה.

טל: אז אפשר לתאר את העתיד בצבעים חיוביים.

זה ברור, ועוד איזה, כי זה בדיוק מותאם לכלי שלנו. זה לא שבערך, שאחרים נהנים ואת גם נהנית, בגלל שהם נהנים ואת למדת מהם איך ליהנות. לא. אלא את לא צריכה ליהנות מהמטרה הזאת שאנחנו מגיעים אליה, כי את בנויה כבר מלכתחילה לפי זה. כשאת מגלה את זה, את מתחילה להבין, שאת זה באמת אני רוצה.

טל: זה נשמע טוב.

אין מילים.

נורמה: בעל הסולם כתב על הדור האחרון כעל התחלה חדשה. אבל עכשיו, כשאנחנו נמצאים בתקופה הזאת, מהי התמונה העתידית, איך ייראה העולם החדש?

כבר אנחנו רואים את אותו עולם חדש. שכל השקרים שאנחנו פיתחנו ורצינו לחיות מהם וליהנות מהם, וכן הלאה, לאט לאט מגיעים מי מבול ומנקים את השקרים האלה, ואנחנו נשארים ממש ערומים ואין לנו כלום. זה נקרא שאדם וחוה מרגישים את עצמם ערומים, והבורא כבר מסדר להם לבושים אחרים. זה מה שאנחנו צריכים לבנות בינינו, לבושים אחרים, שהם לבושי השפעה הדדית.

נורמה: אז אנחנו בונים את העתיד?

כן.

נורמה: מתי יתעורר באנושות הרצון לרוחניות בצורה מסיבית? כי בינתיים יש בעיקר הישרדות.

רוחניות זה לא כמו שאנחנו עכשיו מבינים, זו פשוט השפעה, אהבה, חיבור, שבו מתגלה כוח אחד. זאת רוחניות. ולכן אנחנו הולכים לקראת זה. לאט לאט אנחנו מתחילים להיות ראויים להבין, לעכל את הרעיון הזה.

טלי: יש צורך שתהיה באנושות איזושהי התעוררות להשפעה, לרוחניות, כמו שאתה מגדיר אותה, צריך שזה יקרה?

כן, צריך שזה יקרה. וזה יכול לקרות או מזה שאנחנו מפיצים ואיכשהו מסבירים את זה, או מתוך זה שאנשים מבינים מתוך צרות שאחרת אי אפשר, או גם מזה וגם מזה.

טלי: זאת אומרת, שיש דרך לעורר באדם את הרצון לרוחניות לא על ידי הטבע?

כן, להשפעה, לחיבור.

טלי: הטבע בעצם עכשיו מעורר בנו את הרצון שנמצא בנו והוא חבוי, זה מה שהטבע מנסה לעשות?

כן. זו התוכנית.

טלי: אמרת קודם שהייעוד של האנושות זה להרגיש הנאה, כאילו א-לוקות. איך מורגשת הנאה בצורה אמיתית?

מילוי, מילוי במוח ובלב.

טלי: התהליך שאנחנו מדברים עליו עכשיו הוא בעצם תהליך של החלפת ערכים? כרגע אנחנו בשלב שהערכים הישנים מתפוגגים והחדשים עוד לא התייצבו?

כן, בדיוק.

נורמה: למה מקבלים מכות? אנחנו מפרסמים את הפתרון שזה חיבור, אבל עושה רושם שאין אוזניים שישמעו עדיין. מה המטרה שזה קורה בצורה כזאת?

הם לא יכולים לקבל את זה, לשמוע ולקלוט, מפני שזה נגד הרצון שלהם. זה בדיוק נגד הרצון שלהם. אנחנו צריכים להלביש את זה באיזושהי צורה אחרת. אבל בינתיים זה בכל זאת מטפטף במשהו, רק מאוד לאט. אנחנו צריכים להשתדל באיזשהן תחבולות לעשות את זה, שהם יבינו איכשהו שרק החיבור הוא בעצם מביא לנו תרופה לכל המכות, לכל הצרות. להסביר את זה על מערכת אדם הראשון, כי זו אמת, ויכול להיות שבכל זאת יקלטו את זה בצורה כזאת.

טל: פעם באמת היינו הולכים לרופא, הוא היה נותן תרופה וזה היה כנראה משפיע. והיום יש הרגשה שיש עוד איזה גורם שנכנס שם למשוואה. מה זה הדבר הזה שחסר לנו כדי להביא לריפוי?

שהריפוי שלך מהרופא הוא לא ישפיע, וזה מה שאנחנו עומדים לגלות בזמן הקרוב. אני לא נגד חיסונים, אבל אנחנו נגלה עוד מעט שהם לא עוזרים, החיסון לא עוזר. ואת נמצאת מול מפלצת שאת לא מרגישה אותה ולא רואה אותה, והיא נכנסת מכל החורים לגוף שלך, למוח ולכל מה שאת רוצה, ופועלת שם, ומי יודע, כמו בסרטים האלה שנכנסים חיידקים כאלה מיוחדים לתוך האדם ומתחילים לאכול אותו מבפנים, זה מה שאנחנו נגלה.

טל: ואז, מה יקרה?

ואז כשתגלי חס ושלום, שאת מלאה בחיידקים האלו, ואין לך שום שליטה עליהם, יהיה לך רק מקום אחד לאן לפנות ולקבל זריקה, תרופה.

טל: מה זו בעצם הפעולה הזאת שצריך לדעת לעשות אותה?

שהבורא הוא המעורר את המחלות והוא מרפא במחלות.

טל: וכרגע יש מישהו שיודע להפעיל את המנגנון הזה של הריפוי?

לא. רק הוא. מי זה מי?

טל: אתה אומר שיש פה איזושהי שיטה חדשה ליצור את התיקון, את הריפוי, שעדיין האנושות לא גילתה.

כן. דרך המכות, דרך הפנדמיה, דרך כאלה דברים. עוד יש לפנינו עוד ועוד דברים.

טל: ומה האנושות תגלה, שמה היא צריכה לעשות? מה היא צריכה להוסיף לתרופות?

האנושות תגלה שהיא צריכה לשבת בבית בלי לצאת ולחשוב טוב טוב, להכניס את הראש בין הידיים, להחזיק ככה את הראש ולחשוב טוב טוב, "מה איתי? למות אני לא יכול ולחיות כך אני לא מסוגל, ומה עושים?". מתוך זה מתפרצת התפילה, והחיסרון שבתפילה הוא מגלה לנו מה לעשות.

חיים: אמרת קודם, שמה שמתגלה היום זה שלא האדם הוא ששולט ומנהל, אלא הטבע, אתה גם הסברת עכשיו שאנחנו צריכים להגיע למצב הזה. איך זה משליך על צורות השלטון שיתפתחו, על המבנה החברתי שיתפתח?

הם כולם יגלו את עצמם כלא נמצאים בשום כוח והבנה ושליטה כלפי המצבים החדשים. כולם. פשוט אתה רואה, בשביל מה אני צריך את הממשלה, מפלגות, שליטה? עכשיו אנחנו עוד משחקים בזה, כאילו המפלגה הזאת יכולה להציל אותנו או מפלגה אחרת, יהיה לנו יותר טוב עם אלו או עם אלו. זה כמו משחק ילדים. במי אנחנו תולים את עצמנו? באלה שבעצמם לא מבינים כלום מה קורה. מה, אנחנו נותנים כאילו את המפתחות שלנו למישהו? אנחנו צריכים בשכל שלנו ובבחירה שלנו להבין, שרק הבורא הוא יכול לנהל אותנו, בו צריכים לבחור.

חיים: אנחנו באמת רואים שממשלות לא מצליחות להתמודד עם זה. השאלה היא, אם יש איזשהו אופן של ממשל או של התנהלות חברתית שהיא כן תהיה מתאימה להתמודדות עם המצב שיש עכשיו?

כן, מה שבעל הסולם מתאר לנו קצת בדור האחרון. שהאנשים מתחברים ביניהם לבנות חברה אנושית אחידה, וכל אחד ואחד מבין שהוא צריך להכניע את ראשו כלפי המשטר הזה של החברה, וכולם רוצים רק דבר אחד, אני מוכן לקבל את כל מרות החברה עלי.

חיים: אנחנו היום בחברה שלא דומה לזה בכלל.

מתאים להכרת הרע.

חיים: כן. ברור שצורות הממשל שיש היום לא עובדות, ויש את צורת הממשל שכן תעבוד שזה של בעל הסולם. אתה רואה ביניהן שלבי ביניים, או שצריך לעבור מצורה אחת ישר לצורת בעל הסולם?

צריכה לקום חברה שהיא רושמת על הדגל שלה רק דבר אחד, חיבור. באיזו צורה, איך לגשת לזה, זה עוד צריך להתגלות. אני לא יודע.

חיים: יש משהו שאפשר לעשות כדי לזרז את הגילוי של הצעדים הקונקרטיים כלפי חיבור?

אנחנו פועלים לזה. מה שאנחנו עושים יום יום בשיעורים ובדיבורים שלנו, אנחנו בזה מאוד מקדמים את העולם, אפילו ממש מושכים אותו קדימה.

דודי: נעבור לנושא הבא שלנו, דו"ח העוני ואי השוויון בישראל.

גיא: לפני מספר ימים פרסם הביטוח הלאומי את דו"ח העוני ואי השוויון. אני אתן כמה מהעובדות ואז נרצה לשמוע את דעתך. קודם כל, בשנה האחרונה, למרות כל הסיוע לשכירים במשבר, העוני בישראל עלה מ-0.5% ל-23%. בינתיים רשת הביטחון של דמי האבטלה חילצה כרבע מהמשפחות מהעוני. מבחינת מספרים, לפי הדו"ח כשני מיליון ישראלים חיים מתחת לקו העוני, מדובר ברבע מאזרחי ישראל ויותר מ-30% מילדי ישראל. הדבר המעניין הוא שהקורונה, המשבר הכלכלי, לא פגע כל כך בעשירון התחתון, בשכבות החלשות, דמי האבטלה בינתיים מצילים אותם, אלא היא פגעה בעיקר במעמד הביניים בעשירונים 4-7, שאפשר להגיד שזה הבסיס של מעמד הביניים. תוכנית החילוץ הזאת, דמי האבטלה האלה אמורים להיות עד יוני 2021. יש הצעה להמשיך אותם, אפשר להגיד לאלתר, כי מדובר כל עוד האבטלה תהיה מעל 7.5%, כרגע אנחנו שנות אור מ7.5% אז זה יהיה להרבה זמן, לא ברור אם התוכנית הזאת תצא לפועל. העניין הוא שאם וכאשר ינתקו את דמי האבטלה שהמון המון מהאנשים מקבלים, זה בכלל יהיה גזר דין מוות מבחינה כלכלית על המון שכבות באוכלוסיה וממש אנחנו הולכים לראות דברים מאוד קשים.

אתה דיברת על זה הרבה, ורציתי לשאול אותך כיצד אתה רואה את ההתפתחות בישראל מבחינה כלכלית?

אני לא יכול להגיד איך אני רואה את ההתפתחות בישראל מפני שכאן הכול תלוי במפלגות, בבחירות. זו לא צורה אמיתית נכונה, אתה לא יכול להגיד שלפי המספרים זה צריך להיות כך וכך, המספרים האלה אתה לא יודע בכמה שהם אמיתיים ומי שם מחבר אותם בכל משרדי הממשלה. אנחנו חיים בישראל בשקר הכי גדול שיכול להיות בעולם. כי כאן הכול מכור, הכול לפי התוכניות של המשרדים ולפי התוכנית של השרים ושל המפלגות, לכן אני לא יכול להגיד לך מה קורה באמת ומה קורה כאן. אין לי שום ביטחון להתייחס למספרים האלה ולמה שקורה. אני לא יודע.

גיא: אני כן אציין, שיחסית למדינות אחרות בעולם מבחינה כלכלית ישראל נכנסה יחסית במצב יציב למשבר הקורונה הזה, אבל כמובן שזה קורה בצורה גלובלית וגם עלינו. אני רוצה להתייחס למשהו שאמרת בישיבת הכתבים האחרונה. אנחנו דיברנו איתך הרבה על המלגה שתצטרך להינתן לאנשים שכבר לא עובדים, אתה גם סירבת בתוקף לקרוא זה "דמי אבטלה", אמרת "מלגה" ושזה מותנה בחינוך. בישיבת הכתבים האחרונה אמרת שהאנשים יצטרכו לקבל סכום כסף, אם שמענו נכון, בינתיים גם ללא חינוך, כהכרחיות כזאת. איפה הדברים עומדים כמו שאתה רואה את זה כרגע?

אני לא יודע איפה הם עומדים, אני לא מכיר את מה שקורה ברחוב, אני לא מכיר את התמונה האמיתית, והתמונה שאתה מציג לי אני מסרב בתוקף לקבל אותה כהדגמה של אמת.

גיא: אתה מסרב לקבל את התמונה על העוני?

על העוני, על האחוזים, על כל מיני דברים, שום דבר אני לא מקבל. כל עוד כל המשרדים נמצאים בידי המפלגות, כל עוד איזה שר דתי או חילוני או חרדי או מישהו אחר שם קובע משהו, אני לא יכול להתייחס למספרים האלה בכלל, במאומה, בעיניי זה הכול תלוי באוויר.

גיא: כלומר מבחינתנו, מבחינת הגישה שלנו אנחנו לא מסתכלים על הדוחות האלה, על כל הדברים שיוצאים?

אתה יכול להתייחס, אתם שיחקתם בזה כל החיים. אני לא מתייחס לזה, אף פעם. אצלי זה לא מעורר לא שמחה ולא צער.

גיא: אז מה התמונה שאתה כן רואה בישראל?

אני רואה שכל הדברים האלה עד שנשנה אותם, ננתק את הפוליטיקה ממשרדי הממשלה, שהם מנהלים את המדינה, כל שר ושר עושה שם מה שטוב למפלגה שלו ולעצמו וככה הוא מנהל את המדינה דרך המשרד שלו, ואת משרדי הממשלה נותנים לאנשים שהם נאמנים לאותה המפלגה שנמצאת בשלטון או לכמה מפלגות שהן מחלקות את העוגה הזאת, אי אפשר להתייחס לזה ברצינות. זה מצד אחד. מצד שני, זה נמצא תחת שליטת האוכלוסייה החרדית. אז כל הדברים האלה הם לגמרי לא נמצאים בשליטה של איזה מנגנון שיכול לנהל את זה נכון.

גיא: אני רוצה להתייחס להיבט הפסיכולוגי שיש כאן, לא קשור למספרים האלה. האדם היום, חלק גדול מאוד מהאוכלוסייה, הרי אנחנו יודעים שהאדם מגדיר את עצמו לפי העיסוק שלו. היום לאט לאט בגלל המצב הדבר הזה נשבר, לאנשים אין דרך להגדיר את עצמם. האם פה הולך לבוא שינוי, האם אנשים יתחילו להגדיר את עצמם בצורה אחרת? איך התהליך הזה הולך להיווצר?

אני לא כל כך נמצא בזה, לא יודע. אני חושב שאנשים יצטרכו להיות שייכים רק לחלק שעובד ומביא תועלת לציבור, זה נקרא "עובד", וחלק שלא מביא תועלת לציבור, אלא אם כך אז הוא נהנה מהציבור. זה הכול. שני חלקים באוכלוסייה, אלה שמקבלים ואלה שתורמים.

גיא: בעבר הסברנו טוב מאוד את המצב הנוכחי וגם הסברנו טוב יחסית את המצב המתקדם, תמיד הייתה לנו בעיה עם שלב המעבר בכל השיחות הקודמות. יש לך היום בעקבות המצב יותר בהירות לגבי מה אנשים הולכים לעבור בשלב המעבר? מבחינה פנימית אני שואל. איזה שינוי אדם הולך לעבור בשלב המעבר בין המצב הנוכחי, שאנחנו רואים עולם בחוסר ודאות, לבין המצב שדיברנו איתך מקודם, הדור האחרון? יש שלב באמצע, שלב מעבר.

השלב באמצע, זה שכל אדם ואדם בעולם צריך להיות בצורה הדרגתית בהבנה, שמה שקורה איתנו זה תוצאה משליטת חוקי הטבע עלינו, שמעוררים אותנו להכיר בהם ולהתקשר אליהם בצורה נכונה. אנחנו צריכים להכיר מי שולט בנו, הטבע, ואיך הוא שולט ואיך אנחנו צריכים בהתאם לזה להגיב. ואני מקווה שבזמן הקרוב אנחנו נצטרך להבין, לגלות ולקבל את זה, ואז החיים שלנו יהיו הרבה יותר טובים. בלי קפיצות, דמוקרטים, רפובליקנים, כאלו וכאלו, עשרים או שלושים מפלגות בישראל ועוד כל מיני דברים האלה, לא. אנחנו נצטרך ללמוד רק חוק אחד, מה הוא רוצה מאיתנו ומה אנחנו צריכים כדי להזדהות עימו. ואז יהיו בזה חוסר הבנות, כל מיני שינויים, אבל הם כבר בדרך, זה כדי לברר עיקרון אחד.

דודי: אתה חושב שהמציאות היא יותר גרועה או יותר טובה מהנתונים שמציגים?

אני בכלל לא עושה קשר ביניהם. מה הם שהם אומרים לנו אחוזים כאלו או אחוזים כאלו? אנחנו יודעים שזה הכול נעשה לטובת מישהו, משהו. אין לי שום תקווה אפילו, מחשבה, שזו אמת.

חיים: אני רק לא מבין איך אפשר לקבוע מדיניות אם אין לך נתונים שלפיהם אתה יכול לעבוד.

אני לא חושב שזה בכלל שייך אחד לשני, כי זה הכול הולך ללא תשתית אמיתית, אלא רושמים חובות לעתיד בתקווה לקבל אותם מאיזשהם מקורות, מקום. הכלכלה וכל המומחים בכלכלה הם יודעים רק איך לסובב את הדברים האלה כך שתמיד זה ייצא לפי מה שהם רוצים, כל האחוזים האלה, עשרות אחוזים, ככה זה.

חיים: מה הכוונה תשתית אמיתית?

תשתית אמיתית, שזה לפי האמת. אין כלכלת אמת, אין חשבון אמיתי, אף אחד לא יודע מה שקורה, זה הכול רק לפי השערות, וההשערות הן לפי המפלגות.

חיים: העניין הוא, שנגיד אתה אמרת לפני תוכנית או שתיים שאנחנו צפויים למצב שלא יהיה כסף, יהיה רעב, לאנשים לא יהיה אוכל. איך אדם יידע איך לתכנן את העתיד שלו אם אין לו משהו להסתמך עליו?

אל תחפש פתרון באותו מקום שבו מגיעה המכה. כי המכה מגיעה לא מהמקום שאתה מכיר, שאין מזון ואין כסף ואין עוד משהו, המכה מגיעה מחוסר חיבור, זה המקור לחיסרון בכל דבר. ולכן לא יעזור לנו ללכת לפי תוכניות כאלה או אחרות של כלכלה.

חיים: אתה צופה משבר כלכלי בשנה הקרובה?

לא. העולם מתחיל לקבל את השליטה העליונה יותר ויותר, ולכן הוא לא נדרש למכות רעב כאלו, לפחות לא בזמן הקרוב. לי נראה שהכול יסתדר בצורה כזאת, שכל חודש נתחיל להרגיש יותר קשה, יותר צמודים, יותר סגורים, יותר בחוסר אונים, בשביל מה חיים, למה חיים, מה עם הילדים, מה איתנו, וכך נתחיל לפתוח את הבעיות ולחפש אליהן תגובות, תשובות.

חיים: זאת אומרת, דווקא כשנרגיש כבולים ומוגבלים זה יעזור לנו להימנע מבעיות?

כן.

חיים: למה?

כי עד כמה שנרגיש יותר תלויים בכוח הטבע, אנחנו נרצה לגלות את הקשר שלנו עימו.

חיים: מה בדיוק נרצה לגלות ביחסים שלנו עם הטבע?

במה תלוי היחס הטוב שלו.

חיים: זאת אומרת, מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהטבע יתייחס אלינו טוב?

כן. זה יהיה ברור לנו יותר ויותר שיש לנו כאן עסק עם הרצון העליון.

חיים: כשאתה אומר את זה, זה מזכיר לי את הטוטמים האלה, שהיו מקריבים קורבנות לכל מיני אלים כדי שהטבע יתייחס אליהם יפה.

זה רציני. לא בצורה גשמית, כמו שאתה קורא ומבין, אלא בצורה פנימית.

חיים: למצב הזה אנחנו חוזרים?

זה תמיד היה ותמיד אמת, גם עכשיו. גם היום אתה צריך להקריב קורבן, אתה צריך להתקרב לאותם חוקי הטבע האמיתיים שפועלים עלינו ולגלות שאתה מסוגל, שאתה רוצה להיות בהשתוות איתם. רק אל תקרא את זה בצורה פשוטה כמו שאתה קורא שם, שעושים מדורה ומקריבים על זה חס ושלום ילדים או משהו שם.

חיים: אתה אומר שהיום אנחנו צריכים לעשות את זה בצורה פנימית.

גם אז זה לא היה פשוט כמו שאתה קורא. לא עד כדי כך. זה כך נראה לנו שהיו אנשים פרימיטיביים.

חיים: אז מה הקורבן שאנחנו צריכים להקריב עכשיו כדי להיות קרובים לטבע, או לפחות כדי שהטבע יתייחס אלינו טוב?

תקריב את האגו שלך. זה לא ברור?

חיים: וכך כולנו?

כן. מה הבעיה? וכך נלמד את הילדים שלנו, את כולם.

חיים: איך אני מקריב את האגו?

אתה מוכן לוותר על האהבה העצמית לעומת אהבת הזולת, ובזה כל העולם ישתפר. מרחיב מרחיק מעצמך את עצמך ומקרב לעצמך את הזולת. זה נגד הרצון, זה מעל האגו שלך, זה לא פשוט, בפנים יש דחייה גדולה מזה וממש זעזועים לעשות כך, אבל נשתדל. מאין ברירה.

חיים: זאת אומרת, צריך פשוט להיכנע.

כן.

שלי: מה נשאר מהאדם אחרי שהוא מקריב את האגו?

נשאר ממנו משהו זך, כאילו שקוף, שיכול לעשות עם עצמו מה שדורשים האחרים בלי לעשות מזה חשבון לעצמו.

שלי: זאת לא הרגשה של מוות ממש, של מפסיק להתקיים?

למה זה מוות? זה הפוך, אני ניצל ממוות.

שלי: החברה תדע להעריך בן אדם שיקריב את האגו שלו או שתרמוס אותו?

החברה תשמח לגלות שישנם אנשים כאלה, שכולם יכולים ללמוד מהם איך לעשות זאת. זה כמו שאדם חותך את עצמו בבשר החי.

גיא: גם חברה שמתקדמת בהתאם לחוקי הטבע כמו שאנחנו מדברים עכשיו, עדיין צריכה לחיות בצורה גשמית. אז פסלנו את העניין להסתכל על נתונים ואינדיקטורים. על מה אנחנו נסתכל כדי לראות את מצב החברה? נניח מבחינה כלכלית המצב השתפר, על איזה אינדיקטורים להסתכל כשנתחיל להתקדם בהתאם לחוקי הטבע?

אנחנו נצטרך כנראה לחלק את כל האוכלוסייה לאזורים קטנים, לקבוצות, לעשיריות, ולדאוג לכל אחד ואחד, או לכל משפחה, שיהיה להם אוכל נפש. תמורת ההשתתפות שלהם בעבודות ברחוב, חברתיות, כל מיני, כל אחד ואחד. העולם, אנחנו כבר רואים את זה באופק, הולך לקבל שינויים גדולים במושגי העבודה ומשכורת וכל הדברים, וכך אנחנו נתקדם. מאוד מעניין מה שיקרה. אבל זה יקרה, בטוח. האגו שלנו, יחד עם כוח העליון, שני הכוחות המנוגדים האלה, שהכול מגיע ממקור אחד, יסובבו אותנו ויעשו מאיתנו כל מה שצריך. האגו שלנו מבפנים והכוח העליון מבחוץ ואנחנו באמצע. רק אם אנחנו נדע מה שנעשה איתנו על ידי שני הכוחות האלה ונלך יחד איתם בהודיה, בהבנה, בתודעה לזה, זה יעזור מאוד. אבל כך נעשה, רוצים או לא רוצים.

נורמה: לגבי הפרספקטיבה שאתה מצייר, אנחנו לומדים לפי סולם הרצונות שאוכל, מין, משפחה, הם הכרחיות. וכסף, כבוד, מושכלות הן רצונות חברתיים. מה יקרה איתם בדור האחרון והלאה?

נשאר כך. אוכל, מין, משפחה, אנחנו צריכים להשאיר כי זה הבסיס לקיום החברה האנושית. וכסף, כבוד, מושכלות, יקבלו כל פעם צביון אחר. כסף, יכול להיות שזה יהיה איזו אבטחת הכנסה לכולם, כמו שבעל הסולם כותב על הדור האחרון. וכבוד, שאנחנו נעלה את דרגת האדם למעלה מהבהמה, שהוא יעבוד כדי לרכוש את הכבוד כמו בן אדם המועיל לחברה וחיובי לכולם. ומושכלות זה השגת הא-לוהות.

נורמה: אז במה בן אדם בעולם החדש יקבל מילוי?

מכל זה. למה לא? מאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, הם המילויים שתמיד ימלאו את האדם. אפילו האדם הרוחני ביותר.

יהיה טוב, לא לעשות מזה איזו דרמה. חיים טובים מחכים לנו דווקא. אני מסתכל על השנה הזאת, 2021 אני מרגיש אור שבא לקראתנו. ממש. זה משהו שמחמם, משהו שהבורא מתקרב, עוטף אותנו ויעשה הכול כדי לנקות אותנו. את אימא לילדים, את יודעת, לוקחים את התינוק ורוצים לרחוץ אותו באמבטיה, הוא לא רוצה ועושה בידיים וברגליים לא רוצה ולא רוצה, אבל צריכים לעשות ואת עושה את זה למרות שהוא משתולל. אחר כך הוא נרגע, הוא מתחיל לשמוע את המים שעושים עימו משהו, הוא לא מבין עדיין מה קורה, וכך לאט לאט אנחנו נתרגל לפעולות הבורא עלינו. זה יפה. רק קצת להיות כל הזמן בהתקשרות ומתוך ההתקשרות בינינו לצפות להתקרבות של הכוח העליון, כוח השפעה, כוח חיבור, כוח אהבה, לרצות לקבל אותו. לרצות. וכאן אני נמצא מאוד בשאלה האם אנחנו מוכנים לזה.

דודי: האם זו שנה של מערבולת או שנה של אור?

איך שתבחר.

דודי: ואתה אומר שאתה מרגיש שאנחנו לא מוכנים, או האם נהייה מוכנים, אתה בשאלה אם נהייה מספיק מוכנים, במה תלויה רמת המוכנות שלנו?

בינתיים אני מרגיש שאנחנו לא מספיק מוכנים. אנחנו לא מספיק מוכנים לשינויים רוחניים שבאמת לפי התכנית העליונה צריכים לעבור עלינו.

דודי: מה אנחנו לא עושים מספיק, מה חסר, מה שנקרא?

לנהל את החיבור. לנהל את החיבור בחברת בני ברוך העולמית.

אני מחבק את כולכם, שיהיה לכם הצלחה בהפצת המסר הזה. ולהיות ממש לא פסימיים כמו שעכשיו אני רואה את הפרצופים האלו, אלא ההיפך, להתקדם להיות טוב, יפה לכולם וכל החיים לפנינו.

דודי: רצינו לשמוע ממך על לארי קינג, שדרן טלוויזיה יהודי אמריקאי שנפטר אתמול מקורונה.

אני זוכר אותו, היינו אצלו שם יחד. סנקה איתך?

סמיון: לא. עם חיים ונורמה. עמית היה הצלם.

טוב. אז צריכים לקבל מעמית או מהארכיון כמה צילומים, יש כאלה.

דודי: יש לנו את כל החומרים. אתה זוכר את המפגש איתו, התרשמות איתו, אתה זוכר אותו?

תכתבו מה שצריך להיות. יהודי חם, אמיתי, מאוד דואג לישראל, ליהדות. מה עוד? נורמה תגיד לך. גם חיים יודע כמה מילים. אני לא יודע, אין לי התרשמות עליו. הוא עושה עסק טוב. ידע איך לפענח אנשים, איך לפתוח אותם, איך להכין את עצמו לראיון איתם. בדיוק נכנס לזמן הטוב עם ראיון טוב וכך היה בטלוויזיה. נגמרה התקופה והוא נגמר. כשאנחנו נפגשנו איתו הוא כבר היה בסוף. כבר התוכנית וכל הדברים האלה, לכל דבר ישנה תקופה משלו.

נורמה: אנחנו זוכרים שהוא לא רצה להיפרד ממך. היה מאוד יבש בהתחלה, שיחה קצרה ואחר כך היה לו מאוד קשה להיפרד, ממש הרגשנו שהיה קשר טוב ביניכם. האם אתה הרגשת את הקשר הפנימי?

הוא היה מאוד זקוק למישהו שיודע יותר טוב ממנו מה קורה עימו. הוא היה במצב מאוד לחוץ, היו לו שם בעיות במשפחה, בעיות בריאות ועוד כל מיני בעיות, ואני נתתי לו להרגיש שהכל מסתדר. ולכן הוא היה מאוד בהודיה.

נורמה: הוא לא התפעל מאף אחד כי היה רגיל בעבודה שלו במשך השנים לדבר עם האנשים הכי חשובים בעולם. אבל שמנו לב שאיתך הוא הרגיש שזה משהו אחר.

כן. בסוף נישק לי את היד.

נורמה: נכון.

הוא באמת היה בהתפעלות מאוד גדולה. אני הרגשתי אותו ונגעתי בדיוק לאותן הנקודות כמו שהוא הרגיש את זה.

דודי: גם אנחנו בהתפעלות ממך, לא רק לארי קינג.

ממני?

דודי: תמיד.

כל טוב לכולכם. באמת חיבוקים ונשיקות ונתקדם יפה וטוב. אני לא הרגשתי היום מצב רוח. למה אתם כאלו כאילו יצא האוויר, מה קורה? צריכים לעבוד על זה. צריכים לעבוד. הבורא בכוונה מוריד אוויר שאתם תמלאו אותו באוויר חדש. בסדר? חיבוקים ונשיקות לכל אחד וקדימה, לפנינו הכול יפה, דווקא בניגוד למה שהעולם מרגיש. תודה.

(סוף השיחה)