"סיפור רוחני"
מן
בהנחיית: ערן קורץ
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.10.10 – אחרי עריכה
ערן: שלום לכם, ברוכים הבאים ל"סיפור רוחני", תכנית שבה אנחנו מבררים את משמעותם האמיתית הפנימית של סיפורי התנ"ך, סיפורי התורה בעזרתו של הרב לייטמן.
שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
ערן: היום אנחנו מדברים על המן. עוד אחד מאותם סיפורים, לכאורה לא הגיוניים, סיפור אגדתי על הבורא ששולח להם משהו שהופך להיות אוכל, שכל אחד מרגיש בו טעם אחר, משהו קצת לא מהעולם הזה. יש סיפורים שאתה יכול לבחון במישור העולם הזה, פה אנחנו מדברים על משהו שצריך להאמין שהוא קרה.
כן. ודאי ששום דבר לא נופל מהשמיים. כתוב שזה מהשמים אבל הם לא רואים, אלא הם קמים בבוקר, ומוצאים.
ערן: הם קמים בבוקר ורואים פתאום שזה מכסה את הארץ.
כמו הגשם, כמו השלג שמכסה את הארץ. זה משהו לבן, וכל אחד לפי מה שהוא רוצה כך הוא הטעם שהוא מרגיש. אחד טועם טעם ברבקיו, אחד עגבניות, אחד ביסלי וכן הלאה, לפי הרצון.
ערן: נכון.
קודם כל זה סיפור יפה. זאת אומרת, יכול להיות נס מהשמיים שזה יקרה.
ערן: כן, אבל זה הופך אותך לזומבי. אתה מחכה, תעשה לי איזה נס, תעזור לי.
ובאמת, האם ראינו פעם דבר כזה?
ערן: לא ראינו אף פעם.
לא, להיפך. כל אחד שמחכה למשהו מהשמים, מתאכזב.
ערן: זו בדיוק הנקודה שאני מנסה לברר. על פי האמונה המסורתית, מה שקרוי "אמונה" בלשון העם, אם אתה מאמין בו, אז אתה כמו מישהו שמחכה שיבוא לך נס משמיים. יקרעו לך את ים סוף, אחרי זה אולי יורידו לך את המן.
אמונה זה כשאין שום ביקורת על מה שכתוב. אני זוכר שרציתי לדעת תורה, והגעתי לרב אחד גדול בירושלים, מלומד מאוד. זה היה בשנת 1975 בערך, חיפשתי אז אצל מי ללמוד, קצת יותר פנימיות ולא את הסיפורים. הייתי אצלו בשיעור אחד ועזבתי, כי בשיעור הזה הוא דיבר על פרשת בראשית ועל הנחש. אדם מלומד, הוא היה גם דוקטור במתמטיקה, משכיל מאוד, עבר חיים, מבוגר. והוא אמר בצורה כזו נאיבית, פשוטה, כמו תינוק, "אנחנו חייבים להאמין שהנחש היה הולך על שתי רגליים". וכששמעתי את זה, לא השתכנעתי. הוא היה באמונה הזאת היה כל החיים, אבל אני עזבתי אותו והמשכתי לחפש הלאה.
ערן: אז מה נכון?
פשוט מאוד, כמו שכתוב "אין לו דיין אלא מה שעיניו רואות"1. אני לא מקבל את הסיפורים האלה, אני לא קונה אותם. עברתי הלאה דרך כמה ידיים, וכל פעם באמת התייאשתי ממה ששמעתי, עד שהגעתי למורה שלי, לרב ברוך שלום הלוי אשלג, בנו של בעל הסולם. והוא התחיל להסביר בצורה שאני כבר פחדתי, רגע, איפה אני נמצא? במה מדובר? והוא באמת עמד על כל הדברים בצורה מאוד רצינית, מאוד מדעית, מאוד "אין לו דיין אלא מה שעיניו רואות".
ערן: אז המן הזה ירד מהשמיים או לא ירד מהשמיים?
אין ניסים בעולם וכל מה שאנחנו מדברים, אנחנו מדברים על פעולות הטבע בלבד. ואם הן קרו בעולם שלנו, אז אנחנו צריכים לראות איך הן קרו.
אבל קודם כל, התורה מספרת לנו על מצבים רוחניים ולא על דברים גשמיים. אם תהיה במדבר, ואם תלך במדבר, כמה שתעשה, מה שלא תעשה, לא ייפול לך מהשמיים כלום.
ערן: ומה יקרה במדבר הרוחני?
במדבר הרוחני, כשאנחנו מדברים על יציאה ממצרַים, התעלות מעל לאגו, הם יוצאים אתו יחד, לוקחים מהמצרים את כל הכלים שלהם, "ויצאו ברכוש גדול", ומתקרבים להר של שנאה ביניהם. זאת אומרת, הם מבינים שהם נמצאים באגו גדול, בכלים הריקים שלהם, יש שנאה ביניהם, וכאן הם צריכים להתחיל את התיקון.
התיקון הוא "ואהבת לרעך כמוך", זה התיקון של כל הבריאה. להגיע לאותו מצב כמו הבורא, לאהבה ולהשפעה, זה התיקון. לכן הם קיבלו במעמד הר סיני את התנאי "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"2, ו"ואהבת לרעך כמוך", אלה שני שלבים שאנחנו צריכים לעבור בהם ולתקן. ואז כשהם היו מוכנים לתיקון, הם קיבלו את השיטה, איך למשוך את המאור המחזיר למוטב.
ערן: המאור הוא לטובת זה שהם יתָקנו את עצמם.
כן וודאי, אך ורק. ולכן מאותו רגע והלאה, הייתה שבירת הלוחות, הראשונים, השניים, המשיכו איתם, עגל הזהב היה ביניהם. בקיצור, כל הדברים האלה קורים בינתיים. אבל כשנכנסים למדבר, אותו רצון לקבל אגואיסטי שאני נמצא בו, שבגללו ירדתי למצרים, אני צריך עכשיו לתקן את הרצון הזה, כי אי אפשר להגיע לבורא, אלא אם כן אנחנו עולים על ההר.
ערן: נתאר את הסיטואציה, גיליתי שאני נמצא במצרים, שרע לי.
אתה יכול ללכת לעבר עוד יותר קדום. גילינו בפעם הראשונה את הרצון הגדול לקבל בבבל, במגדל בבל. זה מגדל שמסמל את האגו של האדם, שצריך לעלות מעל לאגו, ואם הוא עולה מעל האגו שלו, לא משתמש בו, אלא עולה מעליו, הוא מגיע לאלוהות.
ערן: אבל אנחנו בסיטואציה שהיא קצת אחרת, זו הסיטואציה של עם ישראל.
כי היתה קבוצה שיצאה מבבל, שנעשתה לעם מפני שקיבלה על עצמה משימה להיות "כאיש אחד בלב אחד", באהבה הדדית, כך ייסד אותה אברהם, אב-העם, וכשהוא הוציא אותה קבוצה מבבל והתחיל ללכת איתה, אז הוא שאל את הבורא, "במה אדע כי ארשנה"? זאת אומרת, איך אנחנו מגיעים לגמר התיקון?
הבורא אומר לו, אתה לא יכול להגיע לגמר התיקון עם הרצון שאיתו יצאת מבבל, זה רצון קטן מאוד, אתה צריך להיות כלול מכל האגו שבבריאה, ובגלל זה תצטרך להיכנס למצרים. מצרים מסמל לנו את כל האגו הגדול, את הרצון לקבל, את היצר הרע שאדם צריך להתכלל בו, ואחר כך להגיע לתיקון. ארבע מאות שנה זה ארבע מידות שלימוֹת, י-ה-ו-ה של טומאה, שעלינו להיות במצרים. ואז אנחנו יוצאים ממצרים ברכוש גדול, עם האגו הגדול והמנופח שלנו, ומגיעים להכרת האגו הזה שהוא לפנינו כמו הר, כמו אותו מגדל בבל, רק שאותו אגו היה קטן לעומת האגו הנוכחי של הר סיני, הר של שנאה.
ערן: צריך לומר שהם לא היו ארבע מאות שנה במצרים.
הם היו מאתים ועשר שנה, ולכן היו צריכים להשלים את זה ביתר הגלויות.
ערן: כן, ועכשיו אנחנו מתארים את המצב אחרי שהם חוצים את ים סוף, ומגיעים למדבר.
לתחילת המדבר.
ערן: זה מצב קשה, כי הם ברחו מהמצרים והגיעו למדבר.
הם לא ברחו. זה לא נקרא בריחה מהמצרים ממש, כי האגו שלהם איתם יחד. אלא הם יצאו מעל שליטת האגו, ולכן זה נקרא שהם נמצאים עכשיו במדבר. אל תסתכל על הגיאוגרפיה, תתאר לעצמך אדם עם התכונות הפנימיות שלו. אני קיבלתי הכבדת הלב, האגו גדל, האגו מוגדל, ועכשיו אני יכול להיות מחוץ לאגו הזה, כאילו ברחתי ממנו, התרחקתי, ואני מסתכל עליו מהצד. אבל הוא נמצא לידי, זה נקרא שיצאנו ברכוש גדול. ועכשיו, דווקא על ידי האגו הזה, אם אני אתקן אותו, אז אני אקבל את האלוהות.
ערן: זה הנס שקרה להם, נס של חציית ים סוף.
בריחה, יציאה מהאגו, כך שעכשיו הם יכולים להיות לידו.
ערן: האם זה מה שקורה לאדם בתוך התהליך? האם בתוך התהליך הרוחני שלו קורה איזשהו מצב שהוא מרגיש, קרה לי נס, ברחתי מהאגו, עכשיו אני נמצא מחוץ לו? מה קורה לאדם?
כן, זה בדיוק מה שאמרת.
ערן: כלומר, אני יכול לשלוט על האגו שלי.
עוד לא. אתה רק יכול לברוח ממנו, להתנתק ממנו בלבד. ואז אתה מגיע להכרעה. ההכרעה היא פשוטה, או שאתם מתחברים, זאת אומרת, כל אותם הכוחות שבאדם, או בקבוצה, אם אתם מתחברים יחד "כאיש אחד בלב אחד", אז אתם מגיעים לזה שבקשר ביניכם אתם מגלים מאור, אור, שנקרא "אור המחזיר למוטב", ועם האור הזה אתם מתקנים את האגו. כמו שכתוב, "בראתי יצר הרע", את האגו הזה, "ובראתי תורה תבלין". מה זה תורה תבלין? האור, "כי המאור שבה מחזירו למוטב", מתקן את האגו שלו, של האדם, שיהיה בעל מנת להשפיע, שיתחבר עם האחרים. כשיתחברו יחד כל אלו שבורחים ממצרים, הם יגלו ביניהם את כל עולם אין סוף, את כל התיקון, "ואהבת לרעך כמוך".
כדי לעשות זאת, אתה צריך לעבור מצב שנקרא "מדבר". כי התיקון צריך קודם כל להיות בזה שאתה מתעלה מעל לאגו הזה. אתה לא עומד לידו כמו שבהר סיני עומדים כולם מסביב, ורק נקודה אחת של משה נמצאת למעלה, אלא כולם כולם, כל העם, כל הרצונות שבאדם וכל בני האדם בתוך הרצונות שלהם, צריכים לעלות מעל לאגו, לשלוט בו. זה נקרא "ארבעים שנות המדבר". ארבעים זה הגובה מהמלכות שממנה מתחילים את התיקון שלנו ועד בינה, לכן יש ארבעים שנה במדבר, גיל ארבעים וכן הלאה, זו תכונת ההשפעה ששולטת באדם.
וכשהם יוצאים למדבר, הם צריכים להתעלות מעל לאגו, לא לנגוע בו, לא לעשות בו כלום, אלא רק לזלזל בו מה שנקרא. האגו מתגלה יום יום, במשך ארבעים יום או ארבעים שנה, ואני יום יום במשך ארבעים השנה האלו, כל הזמן לא משתמש בו, אלא מתעלה מעליו.
ערן: כל הזמן.
זה נקרא שאני לא משתמש בו, לא אוכל ממנו, מהאגו שלי, מהרצון לקבל שלי, אלא מהרצון להשפיע, אני דבוק לשמיים. זה נקרא "מן". מאיפה בא המן? היתה לנו תוכנית על מערת המכפלה, מ"ן זה בדיוק אותו דבר, מי נוקבין, פעמיים מים, מם מם, שזה בינה ומלכות מחוברים יחד. רק במערת המכפלה דיברנו על כך שבינה, תכונת ההשפעה ירדה למלכות, ועושה כביכול במלכות את המערה, מקום שאפשר לחיות בתוך האדמה. ועכשיו אנחנו מדברים על מ"ן, על פעולה הפוכה, שהמלכות מעלה את עצמה למעלה לדרגת בינה, ועושה בבינה חיסרון. לכן זה נקרא "מי נוקבין", "נוקבא" זה נקרא חיסרון, ו"בינה" זה נקרא מים.
אז מלכות שמעלה את עצמה לבינה, דורשת מבינה לחיות, תן לנו לחיות, אבל לחיות מעל הרצון שלנו, אנחנו לא רוצים להשתמש בו, כי זה רצון אגואיסטי, אנחנו יכולים להתעלות מעליו בלבד.
ולכן הנטייה התמידית הזאת, כשהרצון לקבל עדיין יכול לשלוט, לא לתת לו לשלוט, אלא להתעלות מעליו, זה נקרא "ארבעים שנות המדבר". את זה כל אדם עובר בתהליך שלו, בתיקון הנשמה שלו, כל אחד ואחד. לא מדברים על היסטוריה או על גיאוגרפיה, אלא מדברים על פנימיות האדם.
ערן: יש הרבה מאוד חומר למחשבה, בדברים שאמרת.
על זה באמת יש מלא חומר.
ערן: נלך לטקסט ונמשיך.
"ויאמר יהוה אל-משה, הנני ממטיר לכם לחם מן-השמים; ויצא העם ולקטו דבר-יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם-לא. ה והיה ביום הששי, והכינו את אשר-יביאו; והיה משנה, על אשר-ילקטו יום יום. ו ויאמר משה ואהרן, אל-כל-בני ישראל: ערב--וידעתם, כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים. ז ובקר, וראיתם את-כבוד יהוה, בשמעו את-תלנתיכם, על-יהוה; ונחנו מה, כי תלונו (תלינו) עלינו. ח ויאמר משה, בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע, בשמע יהוה את-תלנתיכם, אשר-אתם מלינם עליו; ונחנו מה, לא-עלינו תלנתיכם כי על-יהוה. ט ויאמר משה, אל-אהרן, אמר אל-כל-עדת בני ישראל, קרבו לפני יהוה: כי שמע, את תלנתיכם. י ויהי, כדבר אהרן אל-כל-עדת בני-ישראל, ויפנו, אל-המדבר; והנה כבוד יהוה, נראה בענן."3
ערן: לפי המקצוע שלי אני מלונאי, וזה נשמע כמו מחלקת תלונות הציבור, הם מתלוננים והוא אומר להם, אני אתן לכם פיצוי כי אתם מתלוננים.
זאת אומרת, הבורא אומר למשה, אני אתן לעם לחם מן השמיים והם יקחו, ואז אני אראה אם הם רוצים ללכת בתורתי או לא. ואז מתחילים להגיד לבני ישראל, בזה שאתם מתלוננים, אתם לא מתלוננים עלינו, אתם מתלוננים עליו, אז עכשיו בוא נראה אתכם. מה הסיפור הזה?
זה תיקון שאנשים צריכים לעשות על הרצון האגואיסטי שלהם. אנחנו קיימים כאן בעולם הזה, ומגיעים עכשיו למצב שכל העולם נעשה מאוד בלתי צפוי, מתגלה האגו, מתגלה השנאה בינינו, כולנו נמצאים היום כמו מול הר סיני, הר של שנאה בינינו, במצב הגלובלי. לא הקבוצה הקטנה שברחה ממצרים, אם נדבר מבחינה היסטורית, אלא כל העולם, כל האנושות, כל אותה הבבל.
ובאמת הזוהר כותב על ימינו שכך צריך לקרות, הוא כתב על זה כבר לפני אלפיים שנה, והיום אנחנו נמצאים באותם התנאים, שצריכים לקחת לחם מהשמיים. קודם כל למלא את עצמנו מדברים רוחניים, להבין שההשגה הרוחנית, המילוי הרוחני, המרץ הרוחני, כל מה שיהיה לנו, מזה צריכים לחיות, לא מהאגו.
זאת אומרת, זה שתהיו מסופקים בחיים הרגילים שלכם בלחם, אני לוקח על עצמי, אומר הבורא, עם זה אין שום בעיה, סמוך עלי. אבל את כל היתר, את כל הדאגות שלך, את כל התשוקות שלך, את כל החרדות, את כל הבעיות תעביר אלי, תשכח מהכול. זה נקרא "חפץ חסד".
ערן: אבל אדם נמצא בתוך העולם הזה עם משכנתה ובנקים ועבודה וסיפורים, והבורא אומר, "תשמע, עזוב אותך, אל תדאג, אתה תקבל את הסיפוק שלך מדברים רוחניים".
לא, חס ושלום. לא מדברים על זה שעוזבים את הכול. קודם כל, גם כשהם הולכים במדבר, זה נכון שהם מקבלים לחם מהשמיים, אבל יש שם גם מים ומי מריבה, כל מיני דברים, זאת אומרת, זה לא מכסה את הכול.
ערן: יש גם את השליו, צריך לברר את כל זה, מה זה בדיוק.
נכון. זאת אומרת, האוכל העיקרי הוא לחם מהשמיים, לחם נקרא דרגת הבינה, דרגת ההשפעה, ומשם הם בעצם ניזונים. זאת אומרת, הם לא רוצים להשתמש באגו שלהם.
תתאר לעצמך, אתה חי בעולם שלנו, אתה הולך לעבודה שלך, לכל מיני מקומות, כמו שאתה אומר, יש לך בנקים, משפחה התחייבויות וכל הדברים האלה, הכול בסדר גמור, הכול נכון. אבל מה מטרת חיים שלך, מה העקרונות, מה הערכים שלך? אם אתה רוצה להשיג את תכונת ההשפעה, אז כל מה שאתה עושה כדי לקיים את החיים שלך לא נחשב לגנאי, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח. זה נקרא מדבר, שאני לא רוצה כלום חוץ מהקיום המדברי שלי, מה שנקרא. רק לקיים, בכל היתר אני רוצה להשיג רוחניות, אני רוצה להשיג את האלוהות.
אנחנו גם מתקדמים לאט לאט למצב שנרצה את זה. אתה יכול לראות גם עכשיו בעולם שלנו כמה אנשים נמצאים בייאוש, בסמים, בכל מיני דברים, מוכנים לעזוב את הכול, העולם מאבד את הפרספקטיבה היפה שלו, אין עתיד. אנחנו כבר לא רוצים להוליד ילדים, כי מה ייתן להם העולם הזה, מה יהיה בעוד עשר, עשרים שנה? הכול מתדרדר.
ערן: נכון.
בפעם הראשונה הגענו לאיזשהו מקום גבוה, למקסימום, וחשבנו שנתקדם הלאה, ופתאום כל העולם מראה לנו את הירידה שלו. גם האקלים, גם המשבר הכללי, התחממות, התקררות, הכול מתחיל להראות את עצמו בירידה.
ולכן במצב כזה אני בטוח שאנשים יבינו שההשפעה, אותו עיקרון של המן, אם אנחנו נסתפק ביחסים טובים בינינו, בשלמות, בקשר יפה, בחיים בטוחים, רק לא נריב ולא נאכל את עצמנו, לא נפעיל את האגו בינינו, נגיע למצב שמלמעלה לפי השתוות הצורה שלנו עם הבינה, אנחנו מכסים את כל הבעיות וכל הדאגות. אין שום בעיה.
הבורא כאילו מעיד, הוא אומר, אני נותן לכם הכול, אין מה לדאוג.
ערן: "אנסנו הילך בתורתי אם-לא", האם אתה הולך לכיוון המאור המחזיר למוטב, או שאתה לא רוצה.
כן, אחד משניים. אם אתה הולך לקראת זה, אז אני מכסה לך את כל החסרונות. אין בעיה, רק תחשוב על המטרה, שאתה רוצה להגיע לאלוהות, לרוחניות, לדביקות בי. אם אתה לא הולך על זה, אז החיים הם הפוכים.
ערן: זו בעיה.
זה כמו בעולם שלנו, הייסורים יתגלו ויביאו אותנו בכל זאת להחלטה הנכונה.
ערן: נשמע את החלק השני של הטקסט.
"יג ויהי בערב--ותעל השלו, ותכס את-המחנה; ובבקר, היתה שכבת הטל, סביב, למחנה. יד ותעל, שכבת הטל; והנה על-פני המדבר, דק מחספס--דק ככפר, על-הארץ. טו ויראו בני-ישראל, ויאמרו איש אל-אחיו מן הוא--כי לא ידעו, מה-הוא; ויאמר משה, אלהם, הוא הלחם, אשר נתן יהוה לכם לאכלה. טז זה הדבר, אשר צוה יהוה, לקטו ממנו, איש לפי אכלו: עמר לגלגלת, מספר נפשתיכם--איש לאשר באהלו, תקחו. יז ויעשו-כן, בני ישראל; וילקטו, המרבה והממעיט. יח וימדו בעמר--ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר: איש לפי-אכלו, לקטו. יט ויאמר משה, אלהם: איש, אל-יותר ממנו עד-בקר. כ ולא-שמעו אל-משה, ויותרו אנשים ממנו עד-בקר, וירם תולעים, ויבאש; ויקצף עלהם, משה. כא וילקטו אתו בבקר בבקר, איש כפי אכלו; וחם השמש, ונמס."4
ערן: אם המ"ן הזה, המי נוקבין האלה זה תהליך פנימי, מה בתוך התהליך הזה, צריך לגמור, לאכול היום? זה כמו שאומרים, תאכל, תגמור מה שיש לך בצלחת.
אם אתה דואג למחר, אז אתה כבר לא נמצא בתכונת ההשפעה.
ערן: למה?
ככה, כי אתה דואג לעצמך, ואתה צריך לדאוג רק לאחרים. דיברנו שכל התיקון שלנו הוא מתחילת הר סיני, שאנחנו מגלים שנאה בינינו, זה מה שצריך לקרות עכשיו בעולם, ומכאן והלאה, עלינו לדאוג להיות מחוברים יחד. כי העולם הוא גלובלי, אנחנו צריכים להיות כמו במחנה, וסביב המחנה, אם נהיה מחוברים יחד, אז נמצא את המן. אבל אם לא נהיה מחוברים יחד, אם לא נהווה את המחנה המחובר, אז לא יהיה מן.
ערן: ואם אתה דואג לעצמך, שם לך בצד משהו למחר?
זה הפוך, זה הופך להרעלה.
ערן: זה מפחיד.
למה?
ערן: כי אתה במדבר, אין לך כלום.
אתה מיד מקבל הרעלה, זה קרה לא פעם אחת. אם רוצים להשתמש באגו, ברצון לקבל, במקום השפעה נקייה, אז מיד באה ההרעלה.
ערן: יש פה כל מיני מושגים מוזרים, גם פה כתוב שהם קראו לזה מן, כי הם לא ידעו מה זה, כך כתוב. אנחנו קוראים "מן מִן התורה, מנין?" והבורא שואל את אדם, "המין העץ אשר ציוויתיך אכלת ממנו?" ויש לנו גם את המן הרשע.
כן.
ערן: למה זה ככה, למה זה כזה מבלבל?
כי פעם זו מלכות, ופעם בינה, מי נוקבין, ולכן האדם לא כל כך מבדיל לאן זה שייך. כל הזמן הוא נמצא בהתגברות על האגו שלו, וכל הזמן הוא צריך לעלות, זה לא מצב קבוע, "אני החלטתי וזהו". ארבעים שנה זה נקרא שכל הזמן האגו מתגלה מצד שמאל, ואני מתקדם עליו מצד ימין. הוא מתקדם, אני מתקדם, הוא מתקדם, אני מתקדם, וזה נקרא "ארבעים שנה".
ואם אני לא מתקדם ולא מכסה את האגו שלי ורוצה להיות מעליו, זה נקרא שאני משתמש בו לצורך עצמי. זה מה שקרה כשרצו להשאיר את המן לבוקר.
ערן: להשאיר את זה עד מחר. מה זה השליו? מאיפה הגיע השליו, מה השליו קשור?
עוד נדבר על זה.
ערן: אנחנו לומדים שיש דבר כזה "העלאת מ"ן".
העלאת מ"ן, זה אותו דבר. אנחנו מעלים את הבקשה שלנו לבינה, ואנחנו רוצים שהבינה הזאת תשפיע לנו את הכוח.
ערן: אנחנו מעלים מ"ן.
אנחנו מעלים מ"ן.
ערן: ויש מה שנקרא מ"ד.
מ"ן מהשמיים. יש מ"ן מלמעלה, ומ"ן מלמטה. מלמטה אנחנו מעלים מ"ן, זה נקרא תפילה, חסרונות, ומלמעלה כשמגיע כוח הבינה, זה נקרא מ"ד.
ערן: הבת שלי שאלה אותי, למה הם גילו את זה על הארץ?
על הרצון לקבל שלהם, זה מכסה את הרצון לקבל. אם אתה בא מעל לרצון לקבל, אז אתה מגלה שהוא מכסה לך אותו, ואז אתה יכול להתקיים מזה.
ערן: יש עוד הרבה, אני מוכרח לברר.
הרבה מאוד. מ"ן זה מושג מאוד רחב, זה באמת כמו שאמרת.
ערן: טוב.
מושג עשיר מאוד.
ערן: עוד נברר.
כן. אבל כדאי להגיע לחיות ממנו.
ערן: לחיות מהמ"ן הזה?
כן, מהמ"ן הזה. זה השלב הראשון בתיקון הנשמה.
ערן: ולסמוך על זה שזה יגיע, להיות בטוח שזה יגיע.
בזה אין בעיה, את הכול האדם קובע.
ערן: לא את הכול.
בסדר. אבל מצד שני הבורא אומר מראש "אני הויה לא שיניתי", זאת אומרת, חוקי הטבע, "אלהים" בגימטרייה "הטבע", החוקים האלה הם מוחלטים, הם קבועים, זה לא שהם יכולים להיות כך או אחרת. הכול תלוי בהתנהגות שלנו, ולכן אם מתנהגים בדיוק נכון, אז לא קורית שום תקלה.
ערן: אז אפשר להיות רגועים. ביררנו גם את נושא המן, ויש לנו כנראה עוד הרבה מה לברר לגביו. צפו בנו בעוד תוכניות של "סיפור רוחני", תודה רבה לכם.
(סוף התכנית)