ישיבת כתבים

שיחה 31.07.20 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

דודי: נרצה להתחיל דווקא בתחזית יותר גדולה, יותר רחבה. עכשיו הרבה מדינות בעולם כבר מתחילות להבין שהפנדמיה, המגיפה הכלל עולמית, הקורונה הזאת הולכת להישאר כאן תקופה ארוכה, קשה כבר להכחיש ולסגור את זה באיזו פינה. הנקודה המכריעה ביותר כרגע זה החורף שהולך להגיע, כבר הרבה מבינים שבמקום הזה יכולות להתעורר הרבה הרבה בעיות.

איך האנושות צריכה להיערך לקראת החורף שהולך להגיע, וככל הנראה גם יהיה קשה מהבחינה הזאת של המגיפה? ומה עוד אתה צופה בדרך לשם, בנקודה עצמה של החורף ואחריה? אם תוכל לשתף אותנו בתמונת המפה שאתה רואה וחי.

אני לא אדבר על רעידות אדמה, צונאמי, מכות קור וחום, גשם ועוד הרבה דברים, אלה דברים שבאים מלמעלה. אני חושב שאנחנו מתקדמים לשלבים יותר ברורים של פנדמיה, ובהתאם לעונת הסתיו והחורף נרגיש אותה יותר ויותר בצורה קשה. זה לא כמו שפעת רגילה, אלא בכל זאת כך אנחנו נרגיש.

אנחנו נתחיל להרגיש כמה אנחנו כבר סחוטים, כמה כסף בזבזנו על כל מיני דברים שמלכתחילה לא היה בהם צורך אבל אנחנו לא ידענו, האנושות לא הייתה חכמה כזאת לשמור את עצמה ולהתייחס בקפדנות למה שיש. אבל זו כבר הכוונה מלמעלה מה שקורה אתנו. אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו בכל זאת צריכים קשר זה עם זה. ואת הקשר הזה אי אפשר להשיג כי אנחנו לא בנויים לזה, מצד אחד. מצד שני, נראה לי שהפנדמיה הזאת היא לאט לאט תתחיל לגלות עד כמה בלי קשר נכון, טוב, יותר פתוח, יותר בטוח אלו עם אלו, כל חלקי האומה וכל אומה ואומה ובין העמים, בלי זה אנחנו יורים לעצמנו ברגל, אנחנו לא יכולים להתקדם, לא יכולים לסדר את החיים שלנו טוב.

אנחנו נגיע למצב שוודאי שעוד יותר ויותר אנשים בתקופת הסתיו והחורף יהיו בלי עבודה. החל"ת כבר לא יהיה חל"ת, זה לא יעבוד כמו שקודם, אלא ברור לנו שהתקופה הזאת היא להרבה זמן, אולי אפילו לשנים. ולכן לממשלות כבר לא יהיה מאיפה לבזבז את הכסף וגם יפחדו כך לבזבז. אנחנו נצטרך להיות במצבים יותר קשים. מצבים יותר קשים זו לא הבעיה, אלא הבעיה היא שאנחנו נמצאים בקשר לא טוב בינינו, בין כל העמים, ובמצב שרע לכולם כל אחד רוצה אולי להרוויח משהו על חשבון הזולת, ומכאן זה לא רחוק לכל מיני מלחמות קטנות או אפילו גדולות. אנחנו גם נגלה עד כמה ישנם אנשים שרוצים לשחק עם וירוס הקורונה בעצמו וזה יגרום לכולנו פחד ויחס אחר זה לזה. זה מה שאני חשוב.

בקיצור, המצב יהיה הרבה יותר קשה. אנחנו נצטרך להגביל את עצמנו, לקבל את ההגבלה הזאת, ולא לשחק כמו שעכשיו שיש ממש מיליוני אנשים שיוצאים לרחובות וצועקים כמו ילדים קטנים "לא רוצה". כמו שילד בבית צועק "לא רוצה", ככה הם. אני מקווה שכבר נלמד איך אנחנו צריכים להתייחס אליהם ושהם ילמדו בעצמם שלהתפרצות כזאת ילדותית אין מקום. אנחנו נצטרך ללמד את הילדים להיות עוד יותר בשמירה מאנשים זרים, מדברים מסוכנים. תהיה קומוניקציה מאוד קשה לכל הגילאים, גם לגיל הזהב, גם לגיל הצעיר, לכל הגילאים. נצטרך ללמוד איך להשלים את חוסר הקשר בינינו על ידי כל מיני צורות התקשרות יותר פנימיות, שלא צריכים בשביל זה להיפגש ולהיכנס לסכנת העברת הווירוס זה לזה. חוץ מזה, אני חושב שיהיו וירוסים חדשים, יותר מתוחכמים, יותר חריפים, חזקים, זו גם תהיה בעיה.

בסך הכול הבורא מסדר לנו תרגילים טובים כדי שנצטרך להיכנס לקשר בינינו, שנצטרך לעזור זה לזה כדי לייצר תרופה נכונה, טובה לווירוס הזה ובכלל לכל הבעיות שלנו, ושנגיע על ידי מכות, או על ידי השכל שלנו בכל זאת לחיבור כמה שיותר אמיתי, נכון. זה מה שאני חושב.

דודי: נראה שרק אתמול סיימנו את תשעה באב, והאווירה הזאת של החורבן היא הולכת להימשך ואתה רק רואה שחור קדימה.

כן. אבל כמו שבתשעה באב דברנו על זה שזה מגיע אלינו לטובה, וצריך לברך על הרע כמו על הטוב, כך גם עם וירוס הקורונה אנחנו צריכים לעשות, כי איפה שהבורא מכה הוא מרפא.

דודי: אני עדיין לא מבין איזו היערכות צריכה להיות מצדנו לקראת הסתיו והחורף, מצד החברה האנושית, לאו דווקא אנחנו?

אני הייתי אומר שההיערכות היחידה שיכולה לעזור לנו זו הידיעה שהחיבור בינינו זו התרופה האמיתית נגד כל הצרות, במיוחד בתקופה הזאת. שרק נטייה לחיבור בינינו יותר ויותר צמוד, קצר, יכול לעזור לנו. ואם לא נעשה את זה בעצמנו, הווירוס יעשה לנו כל מיני כאלה תרגילים שנצטרך לבצע חיבורים כאלו וכאלו, ואחר כך נראה מתוך החיבורים שבאמת רק החיבור הוא התרופה. הווירוס על ידי מחלות, מקרי מוות, כל מיני דברים דוחף אותנו לחיבור, ומאין ברירה אנחנו באים לאיזשהו חיבור, וכשאנחנו נמצאים בו, אנחנו רואים שאת החיבור בעצמו זה מה שצריך ולא את הווירוס וכל מה שהביא אותנו אליו.

דודי: המשבר הוא מאוד מוחשי ופיזי, והחיבור נשמע כמו פתרון מאוד תיאורטי, מופשט.

למה? לא. אם אנחנו משנים את היחס שלנו זה לזה, אנחנו יכולים לראות עד כמה אנחנו בזה פועלים על סכנת הווירוס. אפילו בצורה יותר מוחשית אנחנו יכולים להגיע למצב שאני רואה שאם מישהו תופס את הווירוס, סימן שהוא לא היה מוגן נגד היחס שלו הביקורתי הרע לאנושות, לאנשים.

דודי: תגדיר בדיוק את היחס הביקורתי שיש לאדם שחוטף כנראה וירוס כתוצאה?

אני לא רוצה להגיד את זה עכשיו כי אנחנו עדיין לא נמצאים במצב הזה. אבל יבוא הזמן שלפי זה נוכל לזהות, שכל הרע מגיע כתוצאה מיחס רע שיש לאדם לחיבור עם הזולת.

אל תיקחו את זה בצורה כזאת פשוטה, כי אנחנו צריכים להיות בזה בכל זאת בבחירה חופשית, בהבנה, בהכרה, בתמיכה הדדית, יש כאן חופש בחירה. זה לא כמו שאני אומר בצורה חדה וחלקה כי אז אין לנו ברירה, ואנחנו בטוח נתחיל להתייחס יפה מלאכותית זה לזה. אלא אנחנו צריכים להגיע לזה בצורה יותר מתוחכמת, כמו שהבורא יסדר לנו.

דודי: חיבור, יחס טוב אחד לשני, זה יפתור את הבעיות הקיומיות הגדולות של האנושות, עוני רעב, מגיפה?

חוץ מזה אנחנו לא צריכים כלום. חוץ מחיבור לא צריכים שום דבר.

דודי: אני רוצה להתמקד בישראל. אחד הגופים המובילים בעולם בחקר הנתונים על מגפת הקורונה מעדכן כי ישראל נמצאת בתחתית הטבלה של אחוזי התמותה מקורונה. זאת אומרת, למרות שישראל מובילה בתחלואה בקורונה, מבחינת אחוזי תמותה אנחנו בתחתית הטבלה. איך זה יכול להיות? אתה יכול להסביר למה ישראל בצורה כזאת מוגנת?

זה כך בכל הרפואה, נדמה לי, אפשר להתעניין ולראות. אומרים על ישראל, שאם אתה נמצא באיזשהו מקום חוץ מבית חולים, אתה יכול למות. אבל אם אתה מגיע לבית חולים, לא נותנים לך למות, מכניסים בך כל כך הרבה אמצעים שאתה מבריא. הרפואה שלנו בישראל היא רפואה טובה למקרים קשים. אבל עד שאתה מגיע למקרה קשה, אתה יכול לסבול הרבה זמן מחוץ לבית החולים.

דודי: האם יש שמירה מיוחדת על עם ישראל?

יש שמירה מיוחדת רק במקרה שעם ישראל חייב להתקיים, הוא לא יכול להיעלם מכדור הארץ, מפני שיש לו משימה, וכל מי שקשור למשימה הזאת ודאי שהוא שמור. אבל זה שייך גם לכל אדם ואדם שמצטרף למשימת ישראל, להביא את האנושות לישר א-ל.

דודי: אתה חושב שהמקום שלנו, שכרגע נמצא נמוך בטבלה, הוא יישמר לאורך זמן או שאנחנו נעלה בחזרה?

יכול להיות שנראה בזה שינויים, אבל אני לא חושב כל כך, כי העמךָ לא יודע לפרש את זה בצורה כזו או אחרת, ולכן אין כאן עניין של הטבע, של הבורא, להראות לנו שאנחנו כאלו או כאלו. בוא נגיד כך, וירוס הקורונה יתרחב, יבואו סימנים חדשים וצורות חדשות של אותו הווירוס שיהיה כבר ממש בשינוי אדרת, בשינוי הצורה שלו.

אני מצפה לשינויים פנימיים יותר, שאנשים יתחילו להבין שאין לנו ברירה, שאנחנו חייבים לעשות שינויים פנימיים ביחס בינינו, מתי יהיה הקליק הזה שנעבור מהצורות שאנחנו מעבירים וירוסים זה לזה, או מעבירים וירוסים מלב ללב או ממוח למוח. איך נגיע לזה שאנחנו בעצם מקלקלים את החיים הרוחניים זה לזה על ידי המוח והלב. אני מקווה שאנחנו נוכל להסביר את זה לאנשים, ואני מאוד מקווה שהם יוכלו באיזושהי צורה להבין ולאתר שזה כך, שהכול תלוי כאן גם ביחס האדם לזולת. שאם אני רוצה לשמור על הבריאות הכללית, וכאן זו פנדמיה, מכה כללית, זה יכול להיות אך ורק בכך שאני שומר על אחרים ובצורה כזאת יכול לשמור על עצמי. זה לא עניין של מסכה, אלא עד כמה אני רוצה שהאחרים יהיו בריאים. רק בצורה כזאת אני שומר על עצמי לא להביא את המחלה מהם אלי. זו המסכה שלי, זה המסך שלי.

אביהו: כמו שמתכוננים לחורף בכל מיני דרכים אחרות, האם אתה יכול לחשוב איך נראה חורף חיובי מבחינתך, איך היינו יכולים לצלוח את החורף הזה עם מינימום נזק? כמו סירה שבסוף יש מפל ואנחנו הולכים להיכנס מתחתיו.

התרופה שיש לי היא לא כל כך מקובלת על הקהל. אני אמרתי מהי התרופה, שאני חושב איך לא להעביר לקהל את המחשבות והרצונות האגואיסטיים שלי. זאת אומרת אני באמת שם מסך על עצמי, מסכה על עצמי, כדי לא להעביר וירוסים ממני החוצה, לא כדי לא לתפוס מהם את הווירוסים, אלא לא להעביר ממני [אליהם], ואז בצורה כזאת אני באמת אהיה מובטח.

אביהו: ואת זה אנחנו צריכים להתחיל לבנות עכשיו, לפני שמגיע הגל הגדול או הגל השני או השלישי?

אם היינו עושים את זה כך, במחשבה שלנו, ברצון שלנו, בנטייה שלנו, שאנחנו רוצים לכולם טוב, במילים אחרות, שיהיה טוב לכולם, אז אני לא צריך שום מסכה, אני לא צריך כלום, אף נגיף, שום דבר לא יכול לנגוע בנו, להתקרב אלינו. אם אני כך חושב, אני לא אצטרך אותם, כי כל הווירוסים האלה הם כולם באים מהיצר הרע שלנו, מהקליפות.

אביהו: האם זה חשוב שאדם יבין שהם כולם באים מהיצר הרע, או מספיק שהוא יבין שטוב לעשות ככה בלי להבין את כל העומק מאחורי זה?

יכול להיות שאנשים היום יבינו, יכול להיות שהם יאמינו, יכול להיות שהם יצחקו מזה. אני לא יודע איך להגיש להם את זה, לי נראה שכדאי לפרסם את הדברים האלה בצורה שחכמת הקבלה מדברת, בצורה כזאת שזה דבר רציני, זה מה שקורה וזה מדע, אבל שהם לא משיגים את המדע הזה.

דודי: למה המנגנון הזה עובד ככה, למה אם אני חושב טוב על אחרים, אני מוגן?

על ידי זה שאני חושב טוב על אחרים אני מתחבר איתם, לפחות מצידי, למערכת עגולה שהיא תואמת לאור העליון, ולכן אף אחד לא יכול להזיק לי.

דודי: מה זה המסך הזה, זו התנהגות חיצונה? כי אני לא שולט על המחשבות ועל הרצונות שלי.

אני משתדל להביא אותי לטובת הקהל.

דודי: מה זה מנגנון ההשתדלות?

מנגנון ההשתדלות זה שאנחנו מתקרבים למבנה של נשמת אדם הראשון, למערכת האינטגרלית.

דודי: מאיפה כוח ההשתדלות, איך קורה המעבר מלהגן על עצמי ללהגן עליהם, כשהאדם שקוע בטבע האגואיסטי?

זה מתוך הטבע האגואיסטי, כך אנחנו עושים. הכול בא מהדומם.

דודי: למה אדם אגואיסט ירצה להגן על אחרים ולא על עצמו?

הוא רוצה להגן על עצמו אבל רואה שאי אפשר. הבורא מלמד אותנו בצורה מאוד סיסטמתית, שאתם על עצמכם לא יכולים להגן, אתם כל הזמן תקבלו מכות, עד שתרימו ידיים למעלה ותבכו ותצעקו ושום דבר לא יעזור לכם, ואז אני שוב בא אליכם וחוזר ואומר, שזה הכול מפני שאתם לא מחוברים. ו"חיבור" נקרא, לא שאתם שולחים איזו בונבוניירה זה לזה, אלא שאתם משתדלים לחשוב, שאף אחד לא יודע אלא זה בפנים, לכן זה נקרא "תורת הנסתר", שאתם רוצים באמת להתייחס טוב זה לזה. רק על ידי מחשבות כאלה, על ידי יחס כזה, אתם מנקים את האוויר מהווירוס.

דודי: איפה הנקודה הזאת שכולנו נעשה את המאמץ? כי אני אגואיסטי, אני עושה את זה בשביל עצמי, לא איכפת לי מאחרים, אני כאילו דואג לאחרים בשביל עצמי.

אתה תעשה את זה בגלל שאתה אגואיסט ורוצה לחיות, מזה אנחנו מתחילים את התיקון שלנו. אני נמצא באגו שלי המוגבר, המקובלים הם אגואיסטים יותר מאנשים רגילים, עם ישראל הוא יותר אגואיסט מכל העמים האחרים, ואנחנו חושבים על הזולת מפני שאנחנו רוצים להימלט מהקורונה. על ידי שטיפת מוח פנימית נעשה את זה.

דודי: וכשחבורת אגואיסטים דואגת לעצמה, וכל אחד כדי שהוא לא יינזק לכן הוא פועל לטובת הזולת, איפה קורה המעבר, התיקון, השינוי שמתהפך?

זה נקרא "הכרת הרע", שאני מתחיל לראות שהמחשבות שלי על הזולת הן רעות, ובכך שאני מטפל בהם אני מטפל בעצמי, בביטחון שלי, בריפוי שלי.

דודי: זאת אומרת מדובר במוטיבציה שרוכבת על אגו נטו, אין פה שום נטייה אמיתית לטובת הזולת.

ודאי, ואין כאן שום דבר לרוחניות עדיין, אבל אנחנו כבר נמצאים לכיוון חיבור עם הזולת. כי אם עכשיו נגיד אני בן אדם מהעם, ואומרים לי, אם אתה רוצה להבריא, אתה חייב עכשיו ללכת ולעשות כך וכך פעולות למען הזולת. אני רק יכול לשאול, האם דורשים ממני לעשות את זה בלב או בידיים? אם בידיים, אני הולך. בלב אני עוד לא מוכן, בלב אני חושב איך אני מבריא מזה. אני לא הולך לעשות טוב לזולת כדי לעשות טוב לו, אלא אני הולך לעשות טוב לזולת כדי [לעשות] טוב לי.

דודי: לקראת תשעה באב כל הפוליטיקאים מימין ומשמאל, אנשי ציבור חילוניים, דתיים, כולם מדברים על חיבור או חורבן, בפועל הם מתכוונים שכולם צריכים להתחבר תחת האידיאולוגיה שלהם, לא של היריב. במה החיבור שאנחנו מציעים הוא שונה?

אני אף פעם לא שמעתי ולא שומע מה שהם מדברים, לפעמים הם היו מגיעים אלי אפילו ודיברו, לפעמים אני נפגשתי איתם בכל מיני מקומות. הדיבורים שלהם לא נכנסים לי לאוזן, ובטח שלא יותר עמוק. ולכן אני לא יכול להגיד, לא הקשבתי להם אף פעם. הם משתדלים להיות הגיוניים וצודקים ואמיתיים, אבל אתה רואה, כרגיל אולי שלושים מפלגות ולכל אחד יש לו אג'נדה משלו וזהו.

דודי: האם אנחנו צריכים גם לוותר במשהו על האידיאולוגיה שלנו בעל מנת להתחבר או שאנחנו קוראים לכולם להתחבר תחתינו?

אין לנו אפשרות לשנות את האידיאולוגיה שלנו מפני שהיא בנויה על חוקי הטבע האינטגראלי, לפי כוח ההשפעה, ולכן לא יכולה להיות שום סטייה. אלא אנחנו יכולים רק מאותו הכיוון האמיתי היחיד לחתוך צעדים ובהם להתקדם.

דודי: האם ניתן לחבר באמת בין שונים? מי צריך לוותר כאן ראשון, כי הרי מישהו צריך לוותר ראשון, לוותר על המנהג שלו, הדת שלו, התפיסה שלו?

רק על ידי חינוך, רק על ידי הפצה. אם לא אז עוד מכות.

שלי: מה הדבר הכי חשוב שנדרש מאנשים שהם כל כך מנוגדים לעשות כדי להתחבר? צריך להתחיל מוויתור, מהזדהות עם הצד השני, מהקשבה?

השלב הראשון שאנחנו צריכים להבין כולנו יחד, שבלי חיבור לבבות אנחנו נמות. זה הכול. פשוט. זה חייב להיות לפנינו. פשוט. וזה גם כמו איזה צונאמי שמתקרב, שמגיע גל מעומקי הים ומתקרב אלינו, אם אנחנו עד אז לא נתחבר, הוא פשוט מטביע אותנו. זה הכול. אם אנחנו נרגיש את הדברים האלה כך, נקווה שנחליט נכון.

שלי: ובהנחה שהחלטנו, נניח שיש איזה חלק בעם שמוכן להתחיל לפעול למען החיבור, איך בפועל כשאנחנו רוצים להסביר להם למה אנחנו מתכוונים שאנחנו אומרים "בואו נתחבר", מה אני צריכה לעשות קודם כל להגיד, "אוקיי גם אם הוא חושב הפוך ממני אני מוותרת על הדעה שלי"?

לא אכפת לי מה שהוא חושב, אלא העיקר שאנחנו רוצים להיות מחוברים יחד, כמו במשפחה. יש לי במשפחה שמונה מיליארד איש והם כולם מחוברים יחד בידיעה שהם כולם משפחה וכולם תלויים זה בזה, וכל אחד דואג לכולם. וזה שאנחנו לא כל כך סובלים זה את זה, לא נורא אחר כך נראה מה לעשות. אבל בינתיים לקראת הצונאמי אנחנו כולנו מרגישים את עצמנו כשייכים לאותה המשפחה.

שלי: כשאני חושבת על הילדים שלי אז אני ממש יכולה להרגיש מה כואב להם, מה הם רוצים, אפילו אם הם לא צודקים בעיניי, אני רוצה להרגיש את הלב שלהם. גם בחיבור בתוך עם צריך שכל צד ירגיש את הלב של השני, יעשה מאמץ כזה?

כן. עוד יותר מזה. כי שם מדובר על גופות, וכאן מדובר על הנשמה הכללית האחת לכולם.

שלי: ואיך אפשר לתרגל פעולה כזאת שהיא לא טבעית?

תתארי לעצמך שיש מלאך כזה, עם מספריים ביד והוא בא אלייך ללב שלך ובודק אם את אוהבת את ההוא או לא, אז הוא חותך לך את החלק הזה מהלב. אותו גם לא? גם את זה חותך מהלב.

שלי: זה חזק מאוד. נבהלתי מהמלאך הזה שלא השאיר לי אף אחד בלב.

לא השאיר לך את הלב, מה הוא משאיר לך?

שלי: אני יודעת שזה מאוד קשה לי לאהוב אותם, אבל אני כן רוצה. אני סתם בן אדם פשוט ברחוב שהולך לסופר.

זה מספיק. אם את רוצה להיות בקשר יפה וטוב עם כולם שיהיה הגורל שלך משותף עם הגורל שלהם, אדרבא, מה יכול להיות יותר טוב? מצוין, את כבר לא צריכה לפחד משום דבר.

שלי: רציתי לשאול גם על נושא שדיברת קודם. מחקר הראה שיש אנשים שיש להם חיסון טבעי נגד קורונה, שי שלהם איזה חומר שנלחם בה. זה אומר שהם אנשים יותר אלטרואיסטים?

מה פתאום. פשוט יבוא סוג אחר של קורונה שהם יינזקו.

שלי: בהמשך למה שאמרת, שמי שביקורתי נגד האנושות הוא יותר בסכנה לחטוף וירוס, ומי שיחשוב טוב יכול להינצל. אז אני יודעת יש את המשפט "ניתנה לרופא רשות לרפאות" שאתה דוגל בו בדרך כלל, אתה אומר שצריך ללכת בדיוק עם מה שהרופא אומר כי הוא יכול לרפא. איך זה מתיישב עם העניין הזה שחיבור שומר עלינו?

אני לא יודע ולא אכפת לי, אבל שניהם צודקים, את שניהם אני מקבל מלמעלה מהשמים, אז אני שומר על שניהם. אני רק צריך לבחור בין הרופאים ברופא הכי טוב, וברופא הרוחני אני צריך ללכת בצורה הכי ברורה ונוקשה.

נורמה: לגבי הנושא של משבר הקורונה, בעיקר המשבר הכלכלי, זה בדוק לפי הסקרים, נשים קיבלו את המכה הכי גדולה.

נשים?

נורמה: נשים כן. נגיד בגילאים 20 ל-67, 56% באבטלה זה נשים.

אבטלה או וירוס.

נורמה לא אבטלה, אבטלה בלי עבודה. עכשיו אני מדברת על המשבר הכלכלי.

על זה אני רוצה להגיד לך מראש, הרוב שייצא עכשיו משוק העבודה לאבטלה אלו יהיו נשים. גם לגברים לא יהיה מקום לצאת מהבית לאיזה משרד או לאיזה מפעל, רק לדברים הכרחיים לקיום האנושי, ונשים, אמנם יש מקומות שבהם נשים הרבה יותר טובות מגברים, אז נראה איך זה יהיה מסודר. אני לא חושב שלגמרי כל הנשים חוזרות הביתה כמו שזה היה לפני מאה, מאתיים שנה, כי אישה בדרך כלל הייתה יושבת בבית. אני חושב שבכל זאת, רוב הנשים יאבדו את העבודה. לכן כל האחוזים בזה, חבל לספור אותם.

נורמה: לגבי סטטיסטיקה, אולי יש משהו חשוב פה לציין, שמהנשים האלה מכל הספקטרום שדיברנו עליו, נשים צעירות בין הגילאים 20 ל-24 נמצאות באבטלה זה 60.5%. אז פה יש משהו נוסף, לא רק נשים אלא נשים צעירות. מה המשמעות של זה? וזה דרך אגב סטטיסטיקה של מחקר בארץ, אבל זאת אותה תופעה בדיוק בכל העולם, גם באמריקה וגם באירופה ובכל מקום.

בסדר, כי אין להם הרבה ניסיון, קל להפטר מהן, לא צריכים לשלם כל כך הרבה על האבטלה שלהן ולכן מוותרים עליהן. כן, אני מבין את זה. אני עושה חשבון לפי הוותק, לפי כמה שהיא יודעת האישה הזאת, כמה שהיא עובדת, כמה שהיא רצינית, היא לא צריכה ללדת כבר, אין בעיות איתה, היא מבינה את הדברים, ולכן אני מחזיק אותה בעבודה.

נורמה: אז המשקל של התיקון ושל כל השינויים יותר גדול אצל נשים?

נשים יבואו פשוט למקום שלהן הטבעי, הביתה. ואז אנחנו נאכל אוכל טוב מירקות השדה, מבשר שהוא מגיע מבשר ולא מאיזו מכונה שעושים אותו מצמחים או מצמר גפן, וכן הלאה. את יודעת מה שאנחנו אוכלים, זה משהו נורא. כל זה תלוי זה בזה. בקיצור, הקורונה תסדר הכול, לי אין ספק.

דודי: התחושה היא שמדברים על חזרה אחורה. איך לגרום להכנה כזאת שאנחנו מתקדמים למשהו שהוא טוב בסופו של דבר, ולא שהטבע יחנך אותנו ויראה לנו בצורה כזאת שזה טוב להיות ככה?

להיות טוב זה להיות מחוברים בצורה נכונה לפי השלד של הבריאה. אז זה נקרא להיות מחוברים בצורה נכונה, טובה, ושיהיה טוב, נוח לכולם, מבריאות גשמית עד בריאות רוחנית. אבל זה לא לפי השכל שלך של היום, או של אישה שקוראת ולא מסכימה, אלא לפי חוקי הטבע.

אנחנו היום נמצאים חולים, אנחנו לא מתנהגים לפי חוקי הטבע. כשנתקן את עצמנו על ידי החינוך הנכון או על ידי מכת וירוס הקורונה, נגיע למצב שאנחנו כן מסכימים לצורה שתבוא, שעכשיו דיברנו עליה. ודיברנו רק על היבט אחד, של אישה כלפי גבר בעסקים ובמשפחה. אם 80% נגיד מהאנושות צריכה לחזור הביתה מכל העסקים המדומים, אז נשים [יחזרו] קודם. זה מה שרציתי להגיד, לא יותר מזה.

אני לא נגד נשים ולא שונא ולא כלום, אלא הטבע דורש מאיתנו לקצץ בכל ההשתתפות של נשים וגם של גברים ביצירת העסקים המדומים ושטויות, משחקים, ודורש מאיתנו שנתעסק בקשר בינינו. ובקשר בינינו נוכל לפתח מערכות, ספרים, סרטים, משחקים, עם הילדים, ומה לא, בבקשה. יש מלא מקום.

דודי: יש הרבה נשים שכותבות שהן דווקא מודות לקורונה, שמאז שהן בבית הן חיות יותר את הילדים והמשפחה, הן מתמלאות מזה. זאת אומרת, זה כנגד זה, מאוד חשוב לאזן.

בסדר. גם זה לא חשוב, האמת. אלא אני מדבר על מה שיקרה, רוצים או לא רוצים. זה לא שאני הולך עם המפלגה שלי לשנות שלטון או משהו. אני עושה את זה כדי להסביר לכם מה אני רואה בעתיד. וזה לא תלוי בי, הטבע יעשה את זה. נגיד שאני עכשיו אמות, זה יקרה גם כן. אולי כדאי, כי אז תגידו, "איך הוא צדק".

סיון: רציתי לשאול על המרחב הזה שאנשים חוזרים יותר הביתה, גם נשים, גם גברים, ועל העולם הווירטואלי. כי באיזשהו מקום, ממה שנראה בעתיד, זה לא יהיה רק האנשים בתוך המשפחה הגרעינית, אלא ייווצר איזשהו מרחב לייצר קשר וחינוך ותקשורת בינאישית מאוד עמוקה דווקא דרך הקשר הווירטואלי. זה נכון?

אני חושב שכן.

סיון: זאת אומרת, שלא ישבו רק בבית אחד עם השני, אלא שתהיה אפשרות לקבל את הכוחות, את החינוך. נראה לי שזה מאוד חשוב, כשמתכנסים יותר בבתים, למצוא את הדרך איך לחדש את הכוח.

אנחנו יכולים על זה לדבר, אין שום בעיה, אבל לי זה חשוב. אני אומר לכם על המגמה, שזה יקרה עקב פעילות הקורונה בקרב החברה האנושית. אני לא מדבר על זה שזה טוב וזה רע, אני רק ציירתי לכם את התמונה העתידה.

חיים: רציתי לשאול דווקא בנושא הזה. תקופה לא קצרה אתה מעודד נשים לצאת החוצה, להיות מנהיגות, להוביל, לייצג גם את הארגון, לבנות ארגון נשים חזק. רציתי לדעת האם יש פה עכשיו דיוקים בהבחנות האלה, שינויים?

לא. מה ששייך לארגון, מה ששייך לחינוך, והארגון שלנו הוא כולו חינוכי, אני בעד השתתפות נשים בכל הרמות, מהגבוה עד נמוך.

חיים: בעצם זאת הייתה השאלה שלי, רציתי להבין פה בדיוק מה ההבדל.

התחזית מפגיעת הקורונה בחברה האנושית הנוכחית, וברור לכולם לפי הארגונים הבינלאומיים בתעסוקה, שאנחנו יוצאים מכל הדבר הזה תוך כמה חודשים, עד סוף החורף בוא נגיד, עד פסח, אנחנו יוצאים בצורה כזאת שמאבדים 50% ממקומות העבודה, ומה יקרה אז עם כל המצבים שלנו, על זה תכתבו. אתם יודעים כמה שיש כל מיני מכונים למיניהם, כל מיני ארגונים שמקבלים תמיכה מאנשים עשירים או מהממשלה, וחיים מזה פרופסורים למיניהם ועוד. כל הדברים האלה ייעלמו לאט לאט. כמה מקומות תעשייה ישנם שגם לא יצטרכו, זה לא יאומן.

תתאר לעצמך מה יקרה. אני הייתי פעם בשוויץ, בכוונה הלכתי לראות את השוק של השעונים. זה משהו שאתה נכנס ואתה לא יכול לצאת, אתה חייב משהו לקנות. אבל מה לקנות? לא קניתי שום דבר, ניסיתי כמה שעות לבחור ולא הצלחתי. דברים כאלה הם נעלמים, אני כבר רואה במו עיניי שאת כל הדברים היפים האלה זורקים על האדמה, והמכבש, הטרקטור עם הגלגלים שלו מתחיל להרוס אותם. זה מה שיקרה עם כל הציוויליזציה ההיא. אין יותר. וכל המקומות, החנויות למיניהן, ימסרו אותן לדירות, לכל מיני מקומות ששם ישבו אנשים וידברו ביניהם, אבל זה יהיה משהו אחר. אני רואה עולם אחר לגמרי, המגמה תהיה אחרת.

אני היום לא פגעתי באישה במאומה, אני רק אומר מה שקורה. מתוך זה שהאנושות רצתה להשתמש בכוח הנשים, לנצל את כוח האישה, היא משכה את האישה בכוח מהבית והכניסה אותה לכל מיני מפעלים ומשרדים, עכשיו היא תצטרך לשחרר את כולן. רק על זה דיברתי. נשים יותר טובות מגברים, אבל מטבע הדברים כך זה יהיה, שיפטרו קודם נשים ולא גברים. זאת המגמה שבאה מהטבע.

נורמה: כדי להבין, התפקיד שלנו בחינוך, השינויים שאנחנו יכולות לעשות זה קודם כל לחנך את עצמנו ולהעביר את זה הלאה?

וגם בפרסום קצת במשהו, בכל מיני דברים, ובחינוך במיוחד.

נורמה: תמיד אתה אומר, הכול תלוי באישה, ברצון האישה, היא נאמנה.

היא תשב בבית ותכין את הגבר. זה מה שיקרה מצד הטבע, לא יעזור לנו לרצות אחרת. בעוד חצי שנה נראה, המגמה תהיה ברורה.

דודי: אנחנו נדבר על זה עוד חצי שנה.

כבר טוב לי, כדאי היה.

דודי: אנחנו רוצים להודות לך רב, לכל החברים, לחברות, תודה לכולם.

מתי שתרצו אני מוכן ושמח לראות אתכם יחד. העיקר הבריאות הרוחנית.

(סוף השיחה)