"סיפור רוחני"
אדם וחוה
בהנחיית: ערן קורץ
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 11.01.2010 – אחרי עריכה
ערן: בתוכנית אנחנו מבררים את סיפורי התנ"ך, הסיפורים שכולנו מכירים, שכולנו יודעים, כולנו שמענו עליהם, גדלנו עליהם, אבל אנחנו לא באמת מבינים מה הם אומרים.
אני זוכר את עצמי כשהגעתי לרב"ש, התחלתי לשאול אותו על כל הסיפורים האלה, גם על מה שכתוב בתלמוד, על דינים והָלכות, בירורים בין בני אדם, על חיות, ומה שכתוב בכלל בתורה, על מקרים לא יפים כמו זנות, גניבות ומאבקים. הייתי ממש מתחיל, אולי חודש וחצי הייתי אצלו. הייתה לי הזדמנות לקחת אותו לרופא, אז דיברתי איתו, לפני זה אפילו לא דיברתי איתו. בדרך שאלתי אותו את השאלה הזאת, והוא אמר, "אתה לא יודע מה מרגיש אדם שנמצא בעולם האמת". חשבתי שאחרי שנפטרים הולכים לעולם האמת. עד שהבנתי שהוא מתכוון לזה שמי שמרגיש את האמת, זה נקרא עולם האמת. כי העולם זה המצב הפנימי של אדם, ואם הוא מרגיש אמת, זה נקרא שהוא נמצא ב"עולם האמת".
אמרתי לו שוודאי שאני לא מרגיש, ומה זה? הוא אמר "הוא לא רואה מה שאתה רואה. אומנם הוא רואה גם מה שאתה רואה, אבל זה כמו שהוא מסתכל דרך תינוק". כמו שאני רואה את העולם, ואני גם רוצה לראות את העולם דרך הילד הקטן שלי, איך הוא רואה את הכול, אז אני יורד לדרגה שלו. וההבדל הוא בין שני עולמות, זה לא שאני מוריד סתם את השכל שלי לדרגת הילד, אבל הגובה הראשי הגדול בולע את הגובה הקטן.
ערן: את אותה מציאות, מקובל ואדם מין השורה רואים בצורה שונה לגמרי.
המקובל רואה כפול. הוא רואה דרך חמישה חושים את המציאות הזאת. ומציאות הרבה יותר בולטת, ברורה ועוצמתית, הוא רואה דרך חמישה החושים של הנשמה.
ערן: היום אנחנו מדברים על סיפור אדם וחוה, אנחנו מתחילים בגן.
"וייצר יהוה אלהים את-האדם, עפר מן-האדמה, ויפח באפיו, נשמת חיים; ויהי האדם, לנפש חיה. ויטע יהוה אלהים, גן-בעדן--מקדם; וישם שם, את-האדם אשר יצר. ויצו יהוה אלהים, על-האדם לאמר: מכל עץ-הגן, אכל תאכל. ומעץ, הדעת טוב ורע--לא תאכל, ממנו: כי, ביום אכלך ממנו--מות תמות. ויפל יהוה אלהים תרדמה על-האדם, ויישן; ויקח, אחת מצלעתיו, ויסגר בשר, תחתנה. ויבן יהוה אלהים את-הצלע אשר-לקח מן-האדם, לאשה; ויבאה, אל-האדם. על-כן, יעזב-איש, את-אביו, ואת-אמו; ודבק באשתו, והיו לבשר אחד. ויהיו שניהם ערומים, האדם ואשתו; ולא, יתבששו."
אין לנו שום דבר חוץ מרצון, הבורא ברא רצון בלבד, והוא נמצא בכל מיני מצבים כלפי הבורא, יותר דומים או פחות דומים כלפיו. הרצון הזה נמצא בכל מיני מצבים, או ביותר לקבל, שזה הפוך מהבורא, או ביותר להשפיע, שזה יותר קרוב, יותר דומה לבורא. כשנמצאים במצב שדומים לבורא, בהשפעה, באהבה ובחיבור עימו, המצב הזה נקרא "גן עדן". והמצב ההפוך, שאני רחוק מהשפעה, מאהבה, שאני רוצה לקבל הכול בצורה אגואיסטית, אומנם לשנוא כביכול את הרצונות שלי, אבל אני מתאר אותם כרחוקים ממני, כהפוכים, כזרים, זה נקרא "גיהינום".
ערן: אתה מתאר מצב מושלם, אבל יש בפנים משהו שמפריע. יש את עץ הדעת, שבפנים אומרים ''מזה תיזהר'', ויש תיאורים שהוא במרכז הגן והוא גדול מאוד. יש פה אומנם שלמות, אבל זה לא מושלם.
האם יש שלמות בטיפת זרע? הוא מושלם, הכול נמצא, הכול טוב, הכול יפה, בשביל מה לו להתפתח? את ההתפתחות אנחנו רואים כהתפתחות בשני מצבים, טוב ורע, אמת ושקר, חושך ואור, מצבים של סבל ומצבים של שמחה. למה אנחנו שמחים כשאנחנו מולידים את הילדים? למה אנחנו מולדים אותם? לאיזה עולם? אנחנו שמחים, במה?
ערן: יש כבר אנשים שמחליטים שהם לא רוצים להביא ילדים.
כי באמת סידרנו את העולם שלנו כך, שלא כדאי להוליד ילדים. זה נכון. אבל לָמה? אנחנו בכל זאת אומרים שזה נגד התהליך, כי התהליך הוא להגיע לשלמות, אבל בינתיים הרסנו את היכולת הזאת בחיים שלנו. כשאנחנו מגיעים לזה, אנחנו חייבים להתקדם על ידי שני כוחות, שלילי וחיובי, כל העולם שלנו בנוי משני כוחות, ואנחנו בשימוש נכון ביניהם יכולים להתקדם.
לכן כשנולד, נולד רק כוח קטן אחד, זה אפילו לא אדם. כשהוא מתחיל להתחלק לשניים, שלילי וחיובי, כביכול שלילי וחיובי, כוח המשפיע וכוח המקבל, גברי ונשי נניח, אז מתחיל להיות ביניהם, כמו שכתוב, ''איש ואישה שכינה ביניהם''. זאת אומרת, בהתקשרות הנכונה בין שני הקווים האלו, בין שני הכוחות האלו, אנחנו יכולים דווקא למצוא את הכוח השלישי שנקרא ''בורא'', ובאמת להגיע לגן עדן למצב שהוא מושלם. בינתיים כדי להגיע אליו, עלינו לעבור כל מיני מצבים הפוכים כדי לאתֵר מה זה נקרא באמת המצב הטוב, שנרצה אותו, שנגיע אליו ברעבון.
ערן: כשאגיע למצב הטוב, אז בו יהיה פרי עץ הדעת במרכז.
אתה מתאר אותו בצורה אחרת ממני. ניקח כמה אנשים שנמצאים כאן ונשאל אותם, כל אחד יתאר גן עדן בצורה אחרת, ארצית או קצת יותר רוחנית, או בתענוגים למיניהם, אחד לכיוון הבריאות, שני לכיוון בילוי, שלילי לכיוון שליטה.
ערן: תמיד הדברים שטעימים הם הדברים הפחות בריאים.
זה כדי ללמד אותנו שבאמת כל הדרך לשלמות היא שביל הזהב, קו האמצעי.
ערן: מה זה עץ הדעת שנמצא בתוך הגן?
עץ הדעת הוא אותה המטרה שאנחנו צריכים להגיע אליה. אנחנו נגדל כעץ, ואדם נקרא ''עץ השדה''. הקרקע היא האישה, קרקע פורייה, אימא אדמה. האדם הוא כוח ההשפעה הגדל מתוך הסביבה הזאת שנקראת קרקע, אישה, ארץ, הרצון הנכון, שממנו גדל העץ. ''עץ'' זה כבר הקו האמצעי שלוקח בתוכו את כל הדברים החיובים, ופולט את השלילים. ואז על העץ גדל הפרי, ''פרי עץ הדעת'', שזה כבר כל גילוי האלוהות, שאם באמת מגיעים אליו ואוכלים אותו בצורה הנכונה, אז מגיעים למצב של שלמות.
כדי להגיע לזה, צריכים קודם להיכנס לכל הצורות ההפוכות, כדי לגלות מתוך החושך את האור. לכן כל הבריאה מתחילה מזה שמקבלים את פרי עץ הדעת, אבל מקבלים אותו בצורה הלא נכונה. מגלים בזה רצונות גדולים, אגו, את כל הדברים ההפוכים, מגלים בעצם ''גיהינום''.
ערן: האם פרי עץ הדעת הוא המטרה?
כן, הוא המטרה. פרי עץ הדעת נקרא חכמה שממלאה את כל הנשמה.
ערן: הפוך לגמרי מכל מה שאי פעם שמעתי.
למה? פרי עץ הדעת, מה יכול להיות יותר טוב? פרי של עץ, ו''דעת'' זה לדעת. כתוב "יידעו אותי מקטן ועד גדלם", ''לדעת את הבורא'', "לדעת" זה נקרא להתקשר אליו. "וידע אדם את חוה" זאת אומרת להזדווג, להתחבר כגוף אחד. לאותו מצב אנחנו צריכים להגיע עם הבורא.
ערן: הבורא מזהיר את האדם שאסור אפילו לגעת בעץ הדעת.
זה כדי לגלות את העבירה. כי אין אדם יכול להגיע למשהו נכון, אם קודם הוא לא נכנס לעבירה, זאת אומרת, בודק ורואה כל המצב ההפוך.
ערן: נדבר על האישה. אחד הדברים שמציקים לנשים, ושמעתי גם מהבנות שלי כשקראו בפעם הראשונה את התורה, שאישה נוצרה מהצלע של האדם, כביכול היא נחותה כי יצרו אותה מהצלע. מה זה אומר?
לפי הקבלה כל אחד מאיתנו, גם גבר וגם אישה, כוללים בתוכם חלק גברי וחלק נשי. אנחנו צריכים לראות את עצמנו בין קו ימין וקו שמאל. כלים דקבלה הם ''החלק הנשי'', נוקבא, חיסרון, נקב, ו''החלק הגברי'' הוא ההפך, המשפיע. את חלק החיסרון ואת חלק ההשפעה אני צריך לשלב בקו האמצעי, ביכולת שלי לקבל על מנת להשפיע, ביכולת שלי להפוך את כל האגו שלי לעל מנת להשפיע, שיצר הרע יהיה כיצר הטוב, ועל ידי זה דווקא להתקדם לקשר ולאהבה לזולת. זה כל אחד באופן פנימי.
מפני שאנחנו בעולם שלנו, בהעתקה מרוחניות, נמצאים בבניית הגוף ובכל המבנה הפנימי שלנו כחלק גברי וחלק נשי, ואנחנו רואים עד כמה אנחנו שונים זה מזה, אז יש וודאי גם שינוי ביחס שלנו לרוחניות, בתיקון הפנימי שלנו. כי נשמות שנמצאות בנשים ונשמות שנמצאות בגברים, יש בהן שיטת תיקון קצת שונה, לא בהרבה כמו שחושבים. אישה חייבת גם להגיע להשפעה ולאהבת הזולת, לאותם הדברים כמו הגבר, רק עד שהיא מגיעה למצב הרוחני, הביטוי שלה במישור הגשמי הוא קצת אחר, הוא לא על ידי התחברות עם הזולת.
ערן: אבל מה זה ההרדמה הזו, והניתוח הזה, והצלע? יש פה תיאור של ניתוח.
ההרדמה, הניתוח, זה הדברים הפשוטים. זה כמו שאנחנו נמצאים איתכם במצב ער, ואחר כך אני נופל לתרדמה, או מרדימים אותי, או שאני נמצא בחוסר הבנה. ואז האדם עובר מין ערפול, ועל ידי הערפול הזה שהוא עובר, נולד בו רצון חדש.
מי שנמצא בהתפתחות הרוחנית, אז אחרי בירור המצב מאיר, המצב הטוב, והוא מרגיש שנמצא בהתקשרות רוחנית, הוא מבין את כל מה שכתוב פחות או יותר, ונמצא בקשר נכון עם הסביבה. יש לו איזשהו גילוי.
ואחר כך מגיעה עליו איזו תרדמה, מתחיל להיות איזה ערפל, כהות חושים, כאילו הוא נמצא תוך שינה ואז נולד לו רצון חדש, השלילי, החושך, חוסר אונים, אין רצון להתקדם וזה החלק הנשי, זאת אומרת, הלא מתוקן שנולד בנו, ואז על ידו אחר כך אנחנו מתעוררים ומתקדמים.
אבל גם כשמתקדמים על ידי מה? אוכלים את הפרי הזה, אוכלים אותו טוב. זאת אומרת, חושבים להתקדם על יד כל מיני מטרות שונות, ופתאום יש לנו מחשבות על העולם הזה ולא על רוחניות. זה נקרא חלק מאותו "גיהינום", שבא אחרי חטא עץ הדעת. וכשמתקשרים בצורה לא נכונה עם הרצונות שלנו, זה נקרא שאדם וחוה הזדווגו. מה זאת אומרת, שהתקשרו והרצון של האדם כאילו פנה למטה, לא לרוחניות לא למטרת הבריאה.
ערן: אבל הם מרגישים טוב עם כל התהליך, לפחות לפני פרי עץ הדעת.
לא. אבל אחר כך בא להם גילוי. אחר כך הם שומעים שיש בורא שהוא קורא להם, ואיפה אני נמצא? ואז אני כנגד זה מרגיש בושה. הבושה הזאת זה אש הגהינום. ומה אני אעשה עם עצמי?
קליפ: "והנחש, היה ערום, מכל חית השדה, אשר עשה יהוה אלהים; ויאמר, אל-האשה, אף כי-אמר אלהים, לא תאכלו מכל עץ הגן. ויאמר הנחש, אל-האשה: לא-מות, תמתון. כי, ידע אלהים, כי ביום אכלכם ממנו, ונפקחו עיניכם; והייתם, כאלהים, ידעי, טוב ורע. ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ותקח מפריו, ותאכל; ותתן גם-לאישה עמה, ויאכל. ויתחבא האדם ואשתו, מפני יהוה אלהים, בתוך, עץ הגן. יקרא יהוה אלהים, אל-האדם; ויאמר לו, איכה. ויאמר יהוה אלהים לאשה, מה-זאת עשית; ותאמר, האשה, הנחש השיאני, ואכל. ויאמר יהוה אלהים אל-הנחש, כי עשית זאת, ארור אתה מכל-הבהמה, ומכל חית השדה; על-גחנך תלך, ועפר תאכל כל-ימי חייך."
ערן: אז מי זה הנחש?
האמת, הנחש ידוע ומסופר הרבה עליו. זה כל היצר הרע שלנו, זה כל מה שאוכֵל אותנו, מלא חכמה. כי כלפיו, לעומתו, כל אור החכמה עומד.
ערן: ערום מכל החיות.
ערום שאין לו לבוש של אור דחסדים, ולכן הוא לא יכול לגלות את החכמה הזאת, זה נקרא "ערום". לבוש זה נקרא "אור החסדים", תכונת ההשפעה. שאם האדם משפיע, במידה הזאת הוא מגלה את הבורא, את אור החכמה, רק במידה וכמה שאני משפיע.
והנחש הוא ערום, כאילו יש לו כלים גדולים, זה כל הכלים, כל הרצון שלנו הגדול, זה נקרא "נחש", רצון מקולקל. אבל הוא מקולקל, ולכן אנחנו נמצאים בחושך ולאט לאט גם אנחנו לא מרגישים את הרצון הזה במלואו. מתגלה לנו קצת רצון, כסף, כבוד, שליטה, פה ושם קצת להרוויח, לשקר, לגנוב טיפה, לנצל קצת את הסביבה, זה כל הנחש שלנו, זה כלום.
האמת, הנחש מתגלה כשאנחנו מתחילים להתקדם בדרגות רוחניות. שם כמה שאנחנו מתקדמים לבורא, להתאים את עצמנו, להידמות לו, אז הנחש מתגלה יותר ויותר בנו, והוא נותן לנו כלים, רצונות מקולקלים שכדי לתקן אותם, אנחנו יותר מתאימים את עצמנו לבורא. אבל נחש זה כל הרצון האגואיסטי שטמון בי, נמצא בי בצורה הגדולה ביותר.
ערן: והנחש מדבר אל האדם דרך האישה.
האישה זה אותו חלק של הנחש, שאפשר לסדר איתה קשר נכון. וכשמתגלה הנחש זה בכוונה, כדי שהאדם וחוה יכנסו שניהם לעבירה הגדולה ביותר, שיקבלו כל האור חכמה בכל הכלי האגואיסטי, כלי דקבלה, שיתגלה כל הרע, שאדם יצטרך אחר כך לתקן.
ערן: אז האישה זה חלק של הנחש?
לא. האישה זה חלק מהרצון של האדם, והרצון הזה במקרה הזה מתחבר עם הנחש, עם הרע. אבל בעצם הרצון הזה עצמו הוא ניטרלי. אחר כך אדם וחוה יחד, שני החלקים האלו עובדים באדם, כדי להוציא מהנחש עוד חלק, ועוד חלק, ועוד חלק, וכך לקדם את עצמם כלפי הבורא.
ערן: בכל זאת אם אנחנו חוזרים לציור הגשמי, כי יש פה סיפור שהוא כאילו סיפור גשמי. אז כשהבורא שואל את האדם "למה אכלת, אמרתי לך לא לאכול", אז הוא עונה, "אשתי אמרה", שזה ממש כמו שאנחנו בעולם הזה.
לא רק אשתי. שנתת לי.
ערן: האישה שאתה נתת לי, הנה היא.
כן זה באמת נכון. כשאדם מתחיל להרגיש שהוא נכנס בגלל היצר הרע, והיצר רע זה הנחש שהאישה התחברה עמו, שכל הדברים האלה הם זרים לו, אבל באין ברירה עכשיו הוא מחובר לרע. והנקודה הזאת שבלב שנקראת אדם, שמחוברת עם כל הרע, מרגישה את עצמה שהייתה מנותקת, ועכשיו מחוברת, היא נקודת ההצלה. ולאט לאט מתוך הנקודה הזאת, אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה, ואז מתקנים את עצמנו.
ערן: ואיך זה נגמר? זאת אומרת, כי פה מסתיים הרע.
לא, כל הרע הופך להיות לטוב וכל הגיהינום לגן עדן.
ערן: אבל לפי הסיפור, הם גורשו.
נפלו מהגובה של גן העדן לגיהינום, ועכשיו הם מתחילים לאט לאט לתקן את עצמם כדי להגיע בחזרה לגן עדן.
ערן: זאת אומרת שיש עוד סיפור.
כל היתר מתחיל להיות תיקון. עד שהתורה נגמרת בתיקון של כול הנחש לכוח הטוב.
ערן: כי יש איזה הרגשה לא טובה, שאנחנו נבראנו וישר קלקלנו.
לא, חס ושלום.
ערן: והבורא זרק אותנו. אתה יודע, זה כמו ילד שקיבל מכות, ואיזה מסכן אני.
לא חכמת הקבלה מסבירה קודם כל לאדם, שכל הדברים האלה הם מועילים. אין דבר שנברא סתם. לכל דבר מִזה יש תפקיד. אנחנו צריכים רק להבין, שאת כל הרע להפוך לטוב, זו העבודה שלנו. אחרת מי אנחנו נהייה?
תתאר לעצמך את הילד שנולד, ואין לו במה להתפתח, אין לו מה לשבור, ואין לו מה לבנות, אז מה ייצא ממנו? דווקא על ידי זה שאנחנו עושים תרגילים ושבירות ובניות, ומגלים כל מיני דברים בטבע, ולמה הופכים אותם, על ידי זה אנחנו מדמים את עצמנו יותר ויותר למשהו גדול.
והבורא מצד אחד נותן לנו דוגמאות שאנחנו רוצים להתקדם בלהידמות עצמנו אליו, אבל מצד שני, אנחנו צריכים חומר רצון, להיות כמוהו. אז הנחש זה כל הכוח הרע הזה, שהוא הופך להיות לטוב. אנחנו צריכים מאוד לכבד אותו, הוא הכוח הנאמן של הבורא, והוא עושה את העבודה הזאת בנאמנות.
ערן: זה הבורא שבעצם מכוון את כל התהליך?
זה בעצם הפכיות של הבורא שעשה העתקה מעצמו, מזה נעשה הנחש. ואז אנחנו צריכים לראות, שכל הנחש הזה, וכל הרע שמתגלה בנו, זה הבורא עושה את זה דרך האחוריים שלו מה שנקרא, בהפכיות, בכוונה, שאנחנו מתוך החושך נכיר את האור.
ערן: אז אתה אומר שיש סוף טוב לסיפור, בסך הכול יש הפי אנד בסוף.
בטוח.
ערן: אז הנה, הבנו מעט יותר.
לפחות צריכים להבין, שיש אחרי הסיפור התנכ"י עומק גדול מאוד, ואליו התורה מתכוונת. ולכן היא נקראת "ספר הקודש", מפני שהיא מדברת על קודש. קודש זה נקרא השפעה, איך להגיע לאותה תכונה שהיא בורא.
(סוף השיחה)