מקובלים כותבים

מאמר "השלום"

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.11.08 - אחרי עריכה

בן ציון: הפעם אנחנו נעסוק במאמר "השלום" ונושא המאמר הוא איזון עם הטבע.

כותרת המשנה של המאמר: "מחקר מדעי על בסיס נסיוני בדבר החיוב של עבודת השי"ת".

זה מעניין הקשר הזה, "מחקר מדעי, על בסיס נסיוני, בדבר החיוב של עבודת השי"ת". "של עבודת השי"ת", זה כבר לא כל כך נדבק לחצי הראשון של המשפט.

בן ציון: נכון, בעל הסולם קצת פותר את החידה הזאת ואומר בהמשך המאמר, שבעצם "בורא" זה טבע, חוקי הטבע. במאמר הזה הוא שוטח בפנינו כמה שיטות של השגחת הטבע, מהם חוקי המציאות, ואיך בני האדם בעצם מפרשים אותם.

והשאלה הראשונה היא, איך באמת אדם יכול לעבוד מול מציאות? בדרך כלל בני האדם עובדים בינם לבין עצמם, מול פרטים שהם נתקלים בהם בחיים. מה זה "לעבוד מול מציאות", מול משהו כללי?

"לעבוד מול המציאות" זה מה שיש לי מסביבי, כל העולם. אין לי יותר מהעולם, אנחנו נמצאים בתוך העולם, העולם זה אני והדומם, צומח, חי וכל האנושות. אם אני חוקר את העולם הזה, דרך חמשת החושים שלי, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אז אני, בסופו של דבר, מתוך המחקר מקבל את מה שיש לנו במדע, כמו פיסיקה, כימיה, אסטרונומיה, ביולוגיה, גיאוגרפיה, מינרלוגיה, כל מיני מדעים.

אני על ידי זה בונה מכשירים נוספים, אני על ידי זה מתעמק בתוך החומר הזה, אני יודע איך להשתמש בו להנאתי, וכך אני מתקדם בעולם. העולם נעשה לי יותר ויותר נוח, כך צריך להיות, אמנם שזה לא כל כך קורה, אבל הוא צריך להיות יותר ויותר נוח לקיומי.

זה רק חלק אחד מהעולם שלנו. יש מחוץ לעולם שלנו עוד מציאות נוספת, כנראה, והאדם תמיד היה חושב כן או לא, לא או כן, אבל הרגיש שפתאום קורה משהו, שלפני זה הוא לא ראה. אני לא יודע מאיפה באתי, ואחרי שאני נפטר לאן אני הולך, ומאיפה המחשבות שלי, מאיפה הרצונות שלי שפתאום אני מרגיש שהן כך צפות בי ומתעוררות? אני לא יודע.

ולכן אני מתחיל לשאול, האם יש בעולם שלנו עוד כוחות למיניהם שעומדים אחרי הטבע ומנהלים אותו. כי במה שאני צופה, מה שאני יודע, מה שאני לומד יש רק חלק קטן מאוד כביכול שעובר לפַנַי. חסר לי את ההתחלה של כל מה שקורה כאן, ואת הסוף, כאילו אני צופה רק בתמונה מאוד קטנה שנמצאת לפני.

וההרגשה הזאת היתה טבעית לכל בן אנוש, מדורי דורות, והאנשים בנו מזה כל מיני אמונות דעות, פילוסופיות, גישות וכן הלאה. עד שזה הגיע למצב שהתפרץ האגו בבבל העתיקה, ואחד מהאנשים החכמים דאז, אברהם, שהיה כהן של הבבלים, היה מוכר פסלים, וגם היה מכיר את הדברים האלה שהיו בגובה המדע דאז, הוא התחיל לחשוב לַמַה התפרץ האגו ביניהם, התחילו לשׂנוא זה את זה, הפסיקו להבין זה את זה, והתבלבלו השפות.

בן ציון: זו בעצם המציאות גם עכשיו.

כן, אבל אברהם התחיל לחקור והוא ראה שזה קרה מפני שהם היו ציוויליזציה קטנה מאוד, מסוגרת בתוך אותה הבבל, בגבול מאוד צר, קטן, והם פתאום הרגישו את התפרצות האגו, ואז הוא התחיל לחקור, והתחיל לחשוב, מה לעשות במקרה כזה? הוא היה אחד מהכהנים, אנשים היו פונים אליו, הוא היה מוכר פסלים, הוא היה ידוע, והכל.

הוא חשב, ואז הוא הגיע לתוצאה כזאת, שאם אנחנו נמצאים, כמו שהיום מדברים, ככפר קטן, כמשפחה אחת, ושונאים זה את זה, אז אנחנו אבודים, אנחנו לא מסוגלים להסתדר, זו פריצה למלחמה, לכל מיני בעיות, וכן הלאה. מה נעשה אם דווקא נאהב זה את זה? ואז הוא שם לב שבאמת גם מצד הטבע, הכוח שמנהל אותנו, זה כוח האהבה.

בן ציון: אז הטבע הוא מוסרי?

לא, אני לא יודע. האם זה מוסרי או לא, זה כבר עניין של יחס האדם, איך שהאדם מפרש שהכוח שבונה גוף חי, הכוח שבונה את כל היקום, זה כוח חיובי. "חיובי" הכוונה שהוא אוהב איחוד, שהוא אוהב הרמוניה בין החלקים, שהוא אוהב שכל הדברים, ינועו בהסכמה כביכול זה עם זה. הדומם, הצומח, החי והאדם, שהם יהיו באיזון ביניהם. ואנחנו רואים שזה קורה כל הזמן בטבע, הטבע כל הזמן נמשך לאיזון.

גם הגוף שלנו בנוי על איזון של כל המערכות, ואם מערכת כלשהי יוצאת מהאיזון, אז זה חולי. הוא גילה את זה, ומאז יש לנו מזה את חכמת הקבלה. לסיכום, חכמת הקבלה באה לנו ממחקר הטבע. חכמת הקבלה מדברת עלינו, על הטבע הכללי, זאת אומרת, בצורה מדעית וטבעית. וחכמת הקבלה מדברת איך אנחנו, חוץ מדומם, צומח וחי, בעיקר הבן האדם, צריכים להגיע לאיזון עם הטבע, ואז באמת אנחנו נחיה בעולם ההרמוני, בעולם הטוב, כי כולנו נהיה בהרגשה נעימה וטובה.וחוץ מזה, אברהם גילה, שאם אנחנו נגיע לכזה איזון עם הטבע, אנחנו גם נתחיל להרגיש את הטבע, את החוק הכללי הזה, של איזון, של הקשר בין הדברים. ולחוק הזה ולטבע הכללי הזה, הוא קרא "א-לוקים". ובאמת לפי הקבלה "א-להים" בגימטריה זה "הטבע".

בן ציון: והטבע בגימטריה זה שמונים ושש.

כן, והטבע שווה לאלוקים. זאת אומרת, לדבר על חוקי הטבע או על מצוות האלוקים זה אותו דבר. ומאז יש לנו את חכמת הקבלה, ולפי חכמת הקבלה אנחנו צריכים להגיע שוב להרגשה שאנחנו כפר קטן, וזה באמת קורה בימינו.

אנחנו צריכים להבין גם היום, כפי שאז אברהם הבין וגילה, ולממש את הצורך בלהיות מאוחדים זה עם זה, להיות באיזון בינינו ועם הטבע הכולל. ואז אנחנו נעלה בדרגה, אנחנו נרגיש את החיים שלנו כחיי הטבע הכללי, חיים נצחיים ושלמים.

בן ציון: אבל האדם שחי בעולם הזה, הוא עובד מול אנשים, מול פרטים, הוא לא עובד מול טבע, מול משהו גדול וגלובלי.

ואנשים זה לא טבע? הבן אדם הוא מחוץ לטבע?

בן ציון: אבל הוא לא מייחס לאנשים כוחות טבע, הוא מתייחס אליהם בתור פרטים שהוא צריך להתמודד איתם, להסתדר איתם וכן הלאה.

אני לא מקבל את זה. קודם כל, אני גם נולדתי וגדלתי במשפחת רופאים, אז אני יודע, מילדות יש לי גישה לאדם כמו ליצור חי, שצריכים לטפל בו, צריכים לאזן אותו וכן הלאה. אני גם שומע מהבת שלי שהיא דוקטור בביולוגיה, שהיא גם חוקרת את הדברים האלה, את הגנים וההורמונים וכולי.

האדם נפעל על ידי הטבע, אנחנו לא יותר מהטבע, על כל התנהגות שלנו יש איזשהו גן או הורמון שמפעיל אותנו, דוחף אותנו לזה, וכך אנחנו נפעלים. פתאום מתגלים אצלי רעיונות, פתאום איזה רצונות או איזה מחשבות, ואז אני פועל.

מי זה ה"אדם" בסך הכל? מכונה שנפעלת מתוך דחפים פנימיים למיניהם, פחות רציונאליים, יותר רציונאליים, זה כבר נושא אחר, אבל הוא חלק מהטבע, מאיפה אנחנו? הרי זאת הבעיה, שאם אדם חושב שהוא נבדל מהטבע, אז הוא הורס את עצמו, את החֵברַה שלו, את הטבע ואת הסביבה האקולוגית שלו. ואז בסופו של דבר, אנחנו נמצאים בסכנת השמדה כמו שנמצאים היום. כתוצאה ממה? מחוסר איזון עם הטבע.

בן ציון: אבל האדם בעצם מרגיש מה שהאנשים מקרינים לו, מה שהסביבה שלו מקרינה לו. והיא לא מקרינה לו איזה כוח, או כמו שאברהם אבינו גילה, איזשהו כוח דרך בני האדם, או לא יודע איך?

גם חוץ מאברהם אף אחד לא גילה את זה אז. אברהם היחיד שגילה את הכוח הזה, הוא סיפר עליו לאחרים כמו שכתוב, הוא פתח אוהל והתחיל לספר, להזמין אנשים, להסביר להם מה קורה, "בואו אנחנו נשנה את החֵברַה שלנו, שַם באור כשׂדים", ושמעו אותו רק קומץ קטן של אנשים שאחר כך הוא לקח אותם לארץ כנען.

וגם היום זה אותו דבר. גם היום אנשים שומעים, לא שומעים. אבל היום יש בעיה אחרת, כי אנחנו נמצאים כבר במכה מאוד גדולה מחוסר איזון בינינו ועם הטבע, בשנאה גדולה בינינו מצד אחד, ומצד שני, מקושרים יחד סביב כל כדור הארץ. וכאן יש לנו בעיה, אנחנו צריכים לפתור אותה.

בן ציון: הבעיה שאני רואה כאן היא שככל שעובר הזמן מתגלים הרבה יותר פרטים. גם אם העולם הופך להיות יותר גלובלי, אז מגלים יותר מדינות שקשורות אחת לשנייה, ואנשים יותר קשורים אחד לשני. זאת אומרת, יש כאילו יותר "בַלַאגן", יותר פרטים נוספים, ולא משהו אחד.

זה לא בַלַאגן, הבלאגן בא מצד האדם בלבד. זה נכון שאנחנו קשורים יחד, אבל זה שאנחנו שונאים זה את זה ולא מסוגלים להסתדר זה עם זה, זו בעיה, בעיה אחרת.

בן ציון: היום במשבר הפיננסי, שהופך להיות גם למשבר כלכלי, יש כזאת תיאוריה שנקראת "היד הנעלמה", שהיא בעצם גם מדברת על איזון. ועל כך שכל הכלכלנים, אבות הכלכלה ממש, אותו קרל מרקס, ואדם סמית שגם מופיע כאן, הם בעצם תמיד רצו, שאפו, בנו מודלים כלכליים שבאמת יביאו לאיזון.

זאת אומרת, תמיד הכוונה היתה להגיע לאיזה איזון ופריחה חברתית. זאת אומרת, כולם תמיד שאפו לטוב. אז אדם סמית אמר כך, שתיאוריה שדוגלת במשק חופשי, ללא התערבות המדינה, תמיד, אפילו שכל פרט יפעל מטעם עצמו, בסופו של דבר תמיד יהיה איזשהו כוח, הוא קרא לזה "יד נעלמה", שבסוף איכשהו יאזן את כל המשק, וכל החֵברַה תגיע לאיזו רווחה כללית.

ולפי זה אנחנו התפתחנו בארצות הקפיטליסטיות.

בן ציון: וכולם כך הלכו והתפתחו ודווקא הרגישו טוב, כי באמת היתה התפתחות טכנולוגית, כלכלית וכן הלאה. ומה קרה עכשיו בעצם, למה פתאום התיאוריה הזאת לא עובדת?

תשאל אותם, הם הולכים לפי אדם סמית. הכל טוב ויפה והוא חקר הכל נכון וכך גם קרל מרקס, ובאמת כולם היו אנשים חכמים ומדענים במלוא מובן המילה, אבל הם לא לקחו בחשבון שהאגו של אדם גדל, וכאשר הוא גדל הוא כבר לא יכול לקחת בחשבון כל מיני פרטים או תנאים שמתגלים בדרך, והם כאילו עומדים בדרכו להתעשר.

בן ציון: אבל אם באופן טבעי כל אדם שואף למקסימום, להגיע למקסימום הישגים, כל אחד בתחומו וכל אחד גם דואג לא להפריע אחד לשני, אז למה שכל זה לא יביא רק לטוב, שרק ילך ויגדל?

כן, אז אתה כאילו צריך לעשות איזשהו רגולאטור באמצע, ביניהם, "אני רוצה לגנוב ממך, אני רוצה להרוג אותו, לקחת ממנו" וכן הלאה.

בן ציון: למה לגנוב?

כי זה הכי קל. בשביל מה לי לתת לך משהו אם אני יכול לקחת מיד, הכל. הרי אם אני יכול להרוג מישהו ולקחת ממנו, אז בשביל מה אני צריך להתחיל לחשוב מה אני אתן לו במקום זה. האדם בנוי בצורה כזאת, אתה רואה אצל ילדים קטנים, הוא בא, לוקח ממך וזהו, זה טבעו של האדם.

בן ציון: אבל המחשבה היא מחשבה חיובית, שכל אחד ימלא את הצרכים שלו בלי להפריע לאחר.

אם אתה עושה כזאת רגולציה בחֵברַה, שזה החוק, המשטרה, המיסוי וכל שאר המערכות האלו, וזה עובד, אז הוא עובד עד שהאדם, בִפנים, בתוך עצמו עם האגו שלו, מסכים לקיום כזה וחושב שכך צריכה להיות מדינת החוק, וכולם שומרים. כל זה טוב ויפה, כל עוד האגו שלנו לא עולה מעל גובה מסוים.

בן ציון: מה האגו הזה דורש בנקודה הזאת?

מעל הנקודה הזאת האגו מפסיק להתחשב באחרים. אז יש התפרצות וחוסר התחשבות באחרים, כמו שקרה עכשיו בכל המערכת הפיננסית. ויש גם בעיה אחרת. אני אגיד אותה מהצד השני, את מה שקרה, והם עדיין לא כל כך מבינים את זה. אני נפגש עם כל מיני בעלי חברות וכלכלנים גדולים, וְודאי שלעומתם אני לא מבין כלום בכלכלה, אבל מצד שני, הם לא מבינים את סיבת המשבר הזה.

בן ציון: כי הם פועלים כביכול מצד הטוב.

כן, הם פועלים לפי אדם סמית וזה לא הולך כבר. ולמה זה לא הולך? כי זה גם לא מספיק שהאגו שלנו גַדַל מעל הגבול. הסיבה השנייה, החזקה יותר והיא הדומיננטית, שאנחנו נכנסנו לעולם הגלובלי, ובעולם הגלובלי החוק הזה לא עובד. החוק בעולם הגלובלי הוא שאני צריך להתחשב בכל העולם, בכל מה שאני עושה, כי העולם נעשה עגול כמו משפחה אחת. ואנחנו עדיין לא מעכלים את זה, זה יותר מידי בשבילי לחשוב על כל העולם, על מה שקרה בהודו, בסין, באפריקה, בפולינזיה, בכל מיני מקומות.

על זה אני צריך לחשוב, איך אני קודם כל אקח את זה בחשבון. לפי איזו נוסחה? ישבו כאן אצלי אנשים גדולים מאוד בכלכלה, בעלי חברות גדולות, ואני אומר להם שמעכשיו והלאה, אם אתה רוצה להצליח, לפי הגלובליזציה שכולם אומרים שזה כך, שאנחנו קשורים זה לזה, ויש לך שישה מיליארד משתנים, ועוד חוץ מזה החֵברות ועוד, אתה צריך לקחת בחשבון את כולם, כמו במשפחה. אם אתה עושה משהו במשפחה, אז אתה חושב האם זה יחסר לילדים, האם זה יהיה טוב לנו, האם לשכנים, האם לעוד משהו וכן הלאה. כל דבר שאתה עושה, אתה לוקח בחשבון, אתה והסביבה. היום אנחנו, אני והסביבה, זה כל העולם.

נניח שעכשיו אני עושה איתך הסכם על העברת סחורות, ופעולות בנקאיות בין היבשות וכן הלאה. כשאני חותם איתך חוזה, איך אני יכול לקחת בחשבון שאנחנו קשורים לכל העולם, שאנחנו גם צריכים לעשות את זה לטובת העולם, כמו לטובת המשפחה, אם אנחנו עושים איזו פעולה. איך אני יכול לעשות את זה? זאת אומרת שאין לנו ברירה, אנחנו לא יודעים כביכול את החוק הזה. אז כשאמרתי להם הם דווקא הבינו, הם רק אמרו שזה לא בר ביצוע. ואם זה לא בר ביצוע, איך בכל זאת נגיע לזה? לכן כתוב "ואהבת לרעך כמוך". כאן כבר כולם עמדו המומים.

בן ציון: ובזה עברנו ממתמטיקה למוסר, לרגש?

לחוק הכללי של הטבע. לא למוסר ולא לרגש. עברנו לחוק הכללי של הטבע. זה בדיוק אותו החוק הכללי שמקיף אותנו ודורש עימו איזון. אם אנחנו כפר קטן, אנחנו חייבים להגיע למצב הזה שאנחנו ב"ואהבת לרעך כמוך", כולם צריכים להיות אצלי כבני משפחתי. אתה מבין עד כמה אנחנו עברנו פתאום לעולם חדש, לתנאי חדש, לטבע חדש, מה נעשה היום? אני לא יודע.

בן ציון: אבל הכלכלנים ניתקו מראש את כל התיאוריות שלהם, הם ניתקו את המוסר מהעסקים. הם כבר החליטו מראש שזה לא קשור.

גם אני לא מדבר על מוסר. אני מדבר כמוהם, במילים שלהם, מתוך ניסיון, מתוך המדע, מתוך המחקר. אני לא מדבר על מוסר, אני מדבר על חוק שבצורה כזאת הוא פשוט מועבר לנו, "ואהבת לרעך כמוך". אבל זה חוק. זה חוק פיזי, החוק הכללי של כל החלקיקים, המערכות, הגופים, הכוכבים והכל.

בן ציון: אז בעצם, כוח האיזון שגם הם חשבו שהוא יפעל, לא פועל עכשיו, ואתה אומר שזה בגלל שהם בנו מודל שעכשיו הוא לא מתאים. מהי בעצם ההגדרה של "איזון", מהם המרכיבים של מערכת מאוזנת?

"איזון", זה כשאתה נמצא עם כולם בשלווה, בשלום, בהתחשבות, באהבה, ב"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", כל התנאים האלו, שבודאי אתה יכול לדבר עליהם בצורה כזאת, כמו שזה נשמע, שזה מוסר, אבל אתה יכול לדבר על זה בצורה מדעית, כמו בחוכמת הקבלה, או כמו בפיסיקה. בפיסיקה, אם אני עושה השוואה בין הלחצים, אז אני לא מדבר על ההתחשבות זה בזה, אני אומר שזה הטבע הנמשך לאיזון. הטבע לא סובל מקום ריק, הוא תמיד ממלא אותו.

בן ציון: האדם בטבעו נברא עם האגו, שעל פי חוכמת הקבלה זה נקרא שהוא בסדר. אם כך, איך הוא בעצם יכול לתפקד בצורה מאוזנת?

צריך ללמד אותם. לכן המקובלים אומרים שחוכמת הקבלה חייבת להתגלות היום לכולם. כולם צריכים לדעת שיש כאן חוקיות חדשה שצריך ללמוד, ובמידה ואנחנו לומדים, זה נכלל בנו, אנחנו מתחילים להתאזן בינינו יותר ויותר, ואז אנחנו מגיעים למצבים יותר טובים. והפֵלֵא הוא שברגע שאתה מתחיל אפילו ללמוד, בכוח המחשבה שלנו, בכוח השכלי, הרצוני שבנו, אתה מתחיל כבר להיות מאוזן עם הטבע במשהו.

אתה תתחיל להרגיש שהטבע, ובכלל הכל, מה שנקרא ה"עולם", הוא מתחיל להיות יותר ידידותי, יותר פתוח, יותר רך, ועל ידי זה אני מקווה שאנחנו לא נחזור לעולם הקודם, אלא אנחנו נגיע לעולם הטוב, המאוזן. ומה שמעניין הוא שיחד עם זה, התוצאה היא עוד יותר גדולה, שלא רק תוך שבעים שנותינו כאן אנחנו נקבע חיים מאוזנים יותר טובים בתוכנו, אלא אנחנו גם נרגיש את הכוח הכללי הזה, כוח האהבה שמנהל את כל הטבע, שהוא נקרא ה"אלוקים".

לכן סיום המשפט הוא "עבודת השי"ת". כי בזה אנחנו מגלים כאן כוח שמעל הטבע, שמתגלה דווקא בנו, מתוך האיזון, והוא הגורם המאזן. כשאנחנו מגלים אותו, אנחנו מתחילים להרגיש בקשר עימו שאנחנו חיים ביחד עימו בחיים נצחיים, כמו כל הטבע.

בן ציון: איזה מידע חדש מתגלה לאדם, בשלב החדש שאתה מדבר עליו?

המידע הראשון הוא שאנחנו הגענו לאגו שלנו, שפרץ מקודם למימד החדש. והשני, שאנחנו הגענו לעידן החדש, שהוא הגלובליזציה. וצריך ללמוד מה זה, אנחנו עדיין לא מבינים את מהות המילה הזאת.

בן ציון: האם יש כלים ללמוד את זה?

על הגלובליזציה, כן, ודאי. המקצוע הראשון שלי הוא קיברנטיקה, לימוד מערכות הבקרה של גוף האדם, מערכות שנמשכות לאיזון, ולכן אני יודע שיש בזה מחקר רב. משם אנחנו יכולים לקחת דוגמאות, הסברים והוכחות איך הכוח פועל בחברַה, או במערכת מאוזנת קשורה, סגורה, כמו האנושות היום.

בן ציון: אבל, חשוב להדגיש, האם מדובר בעצם בהרגשה חדשה של האדם, שהוא ירגיש משהו חדש?

הוא לא רק ירגיש, אנחנו מגלים כוחות חדשים שפועלים עלינו בצורה חיובית, בצורה פיזית, כמו שאני מרגיש עכשיו כוחות שפועלים עלינו בצורה שלילית. הכוחות האלה מתגלים בחוסר סדר עם הבנקים, אני עם העבודה, אני עם המדינה, אני עם השכנים, עם כל אחד ואחד. זה כוח שמתגלה, הוא מתגלה בדרגת הדומם, הצומח, החי ובדרגה שלי, המדבר, האדם. אז אני אגלה, במקום זה, כוח חיובי שיפעל בינינו.

בן ציון: אז בוא ננסה להתקדם ולהגיע לאיזו תוצאה או עצה מועילה. הרצון לצמוח הוא בעצם נשאר, הוא מצוי בטבעו של האדם, להוסיף ולגדול עוד ועוד.

כן. כל התכונות שלנו, כולן נשארות. שום דבר לא נברא בנו סתם.

בן ציון: זאת אומרת שחוכמת הקבלה לא באה לדכא את הרצון לקבל.

חס ושלום, ההפך, לפתוח לכולם

בן ציון: אף על פי שהיא מדברת על הכרת הרע.

לא. תלוי איך אנחנו משתמשים בו, אבל אנחנו יכולים להשתמש בכל האגו שלנו, בכל הרצון שלנו, לכיוון האחר, הטוב, לאיזון המערכת הכללית, ואז אנחנו נפרח. ומה שמעניין, בכך לא נפריע זה לזה.

בן ציון: זאת אומרת שהאגו בעצם לא נפגע מזה.

כן. כולנו נהיה עשירים. וכל אחד, בִמקום שיתגאה שהוא יותר גדול מהשני, מתוך שהוא אוהב אותו, הוא ייהנה מזה שטוב גם לשני.

בן ציון: ואיך אנחנו, האחד עם השני, נגיע להסכמה הזאת, האם יש פה איזה הסכם בין בני האדם?

רק על ידי הפצת חוכמת הקבלה. זה מה שמקובלים אומרים, הם כבר עברו את זה.

בן ציון: אם כך יש פיתרון ויש שיטה, נקווה לגלות אותה מהר ככל היותר. השיטה הזאת מבטיחה לנו המשך קיום מאושר ברווחה. אז אל דאגה לכולם, בואו נתחבר לטבע המאוזן וכולנו נהנה.

(סוף השיחה)