"פרשת השבוע"
וילך
בהשתתפות: שמואל וילוז'ני
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 03.08.2015 – אחרי עריכה
שמואל: היום נדבר על פרשת וילך. מה שלומך?
כרגיל. חייבים לעבוד.
שמואל: זו עבודה?
כן.
שמואל: אז אנחנו פה בעבודה, ואנחנו במה שנקרא "וילך" לעבודה. כמובן עבודת ה', ועד שאתה לא בעבודת ה' אתה לא יודע מה זה.
זה נקרא עבודת ה', זו עבודה לפי השם שאתה נותן לה.
שמואל: אז אני נותן לזה את השם של עבודת ה'.
כן.
שמואל: בפרשת "וילך" אנחנו מרגישים קצת את הסוף, אנחנו כשלוש פרשות מהסוף.
נכון.
שמואל: אז יש סוג של התרגשות. לפני שהתחלנו לצלם דיברנו, ואמרת לי שהיהודים התחילו והיהודים גם יסיימו. אנחנו התחלנו את הבלגן, אנחנו גם נסיים אותו.
אבל חייבים לסיים לא בבלגן.
שמואל: במובן הטוב של העניין.
בסדר. הבורא ברא את העולם בבלגן.
שמואל: בתוהו ובוהו, זאת הכוונה?
כן, ודאי. ואנחנו צריכים לסדר אותו. על ידי זה אנחנו לומדים.
שמואל: את חכמת הקבלה.
לא. חכמת הקבלה, זה בדרך. על ידי זה אנחנו לומדים את החכמה של הבורא, איך באמת הוא סידר את העולם בצורה נפלאה, יפה וטובה, שמלכתחילה נראה לנו כל כך רע, באמת בלגן גדול. ואנחנו מבקשים לסדר כאן ושם ופה ושם, בודקים מה חסר, ומגלים שאנחנו נמצאים בעולם הזה שהוא העתקה מהטבע שלנו, מהתכונות שלנו. לכן אנחנו מבקשים כל הזמן לתקן אותנו, ובזה אנחנו מתקנים את העולם. כי אם אני מתקן את עצמי, את כלי הקליטה שלי, אז אני פתאום רואה שהכול מתוקן, ורק טעיתי.
שמואל: בפרשה הזו משה הולך לבני ישראל. "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה". זאת אומרת, יש פה פרס. הוא גם מבשר שהוא בן מאה ועשרים, סיבה למסיבה, אבל בתור פרס הוא מקבל לא לעבור את עבר הירדן.
הוא סיים את התפקיד.
שמואל: רבים בוודאי שואלים את עצמם למה, רואים בזה עונש.
למה עונש? ממש לא.
שמואל: כי הוא אומר, ארבעים שנה הלכתי, ובסוף אני לא מגיע.
רק נראה לנו שזה עונש. גם אני שמעתי מחשבות כאלה. זה לא עונש. משה הוא תכונת הבינה, תכונה נקייה, הוא הנביא הגדול הראשון שנמצא בעם ישראל, ואין כמשה. כך גם כתוב.
שמואל: "ממשה עד משה לא קם כמשה".
כן. ולכן ודאי שהוא מסיים את התפקיד שלו בדרגה הגבוהה ביותר. אין לו כניסה לארץ ישראל, כי כניסה לארץ ישראל זה כבר לעבוד בלקבל על מנת להשפיע, זה כבר כיבוש הארץ, זו כבר עבודה אחרת לגמרי.
שמואל: משה כבר נמצא בדרגות הרבה יותר גבוהות, לכן אין שום סיבה.
הוא לא נוגע בזה. הם הולכים עם הכוח שלו, ודאי. הוא לימד אותם, הוא תיקן אותם, את כל אלו האברים, מה שנקרא עם ישראל, והם כולם פועלים בכוח משה. הם ממשיכים, והם חייבים להמשיך את זה הלאה בעצמם.
שמואל: הוא ישר אומר שהוא לא יעבור את עבר הירדן, שם את יהושע בן נון כמנהיג, וזה יפה מאוד שהעם לא מתקומם.
כאן אנחנו צריכים להבין שהעם אלו אותם האברים, אותם האנשים, כולם כגוף אחד יחד עם משה, כולם עברו תיקונים, ועכשיו הם צריכים להמשיך את התיקון כשכוח משה פועל בהם, כוח הבינה. הם עכשיו הולכים, בעזרת כוח הבינה הזה, לתקן את המלכות. שילוב מלכות עם בינה זה נקרא תיקון ארץ ישראל.
שמואל: תיקון ארץ ישראל, ישר א-ל. בעצם כל המסע זה לבנות, להידמות.
לבנות חיבור בין כל החלקים השבורים של הרצון לקבל על ידי כוח ההשפעה ההדדית שנקרא בינה, כך שכולם יתחברו יחד בהשפעה הדדית, באהבה הדדית. ואז, הרצון המשותף הזה, המחובר בצורה כזו מעל האגו שלו, הוא ייקרא ארץ ישראל.
שמואל: אם הבנתי נכון, אתה מתכוון לזה שבעצם שבעה מיליארד נשמות יתחברו, זה התיקון, זו התחנה הסופית.
נגיד ששבעה מיליארד, אני לא יודע איפה אתה רואה שבעה מיליארד נשמות. אתה רואה צורות בעולם הזה, דמויות כאלה משוטטות.
שמואל: כן. בעולם הזה רק הגופים מדברים. אבל אנחנו מדברים לא על הגופים, אלא על הנשמות.
כמו בהמלט, כן?
שמואל: הרוח.
כן.
שמואל: אני רואה את העבודה הנפלאה שעושים החברים של קבוצת בני ברוך. הם קמים בבוקר או באמצע הלילה כדי להגשים את "ואהבת לרעך כמוך", ומתחברים דרך העשיריות, דרך הקבוצות, ובתוך הקבוצה מחפשים את הבורא. אבל זה לא מספיק, אנחנו צריכים להדליק את שאר המעגלים של כל היקום.
לא.
שמואל: לא?
אני אסביר לך. דרך אגב זה נקרא כיבוש הארץ, כי ארץ ישראל כוללת בתוכה את כל העולם. כמו שכתוב שבסוף הימים ארץ ישראל תתפשט על כל העולם, ותכסה את כל כדור הארץ.
שמואל: "וביתי יהיה בית תפילה לכולם".
כן.
שמואל: זה בית המקדש שלישי?
כן, וזה קורה מפני שאת התיקון צריך לעשות רק קומץ קטן של אנשים. אתה איש ציבור, אתה נמצא בקשר עם הציבור, אז תגיד לי בבקשה כמה אנשים, יהודים, בישראל, אתה חושב שיש כאלה שמוכנים להתעסק באהבת הזולת, ב"ואהבת לרעך כמוך", בחיבור עד כדי כך, כמונו נניח? הכוונה היא שלפחות באמת צריכים להשקיע השתדלות כזאת כדי להגיע לחיבור שאותו מבקשת התורה ועוד יותר מזה. כמה זה אפשרי שיהיו אנשים כאלה? כמה אתה מעריך? אל תרחם עליי.
שמואל: אני לא מרחם עליך, אני מרחם עליי. אלה בדיוק המושגים האלה שאתה רואה בהם את הרוחניות, ובן אדם אחר אומר "אני עושה מעשים טובים".
אני שואל אותך לפי המעשים. כולנו צדיקים, אם אתה תדבר עם כל אחד, הוא יאמר "אני יותר דתי ממך".
שמואל: נכון. זו שאלה קשה.
למה זו שאלה קשה? תגיד לי כמה אנשים אתה רואה במו עיניך שיקיימו את זה בפועל.
שמואל: מעטים. בוא נהיה כנים, מעטים.
נגיד אלף איש, אולי.
שמואל: יש לי מספיק אצבעות לספור.
אז איך אתה חושב שהתיקון הכללי יתקיים, "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם"1, "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", "ונהרו אליו כל הגויים"?
שמואל: כשאתה רואה את המציאות היום, אתה רואה איך כל אחד מוכן להרוס את בית התפילה. הכול נפיץ.
אז איך?
שמואל: איך הופכים לכך שזה יהיה "ביתי יהיה בית תפילה" ולא בית הרס?
יש לנו את ספר הזוהר, שם כתוב הכול. לפני ספר הזוהר, יש הקדמה לספר הזוהר. בהקדמה לספר הזוהר כתוב שכדי לעשות תיקון, מספיק שיעסקו בזה מעטים מאוד.
שמואל: זה המיעוט שעושה את הרוב?
לא, זה מיעוט שמתעורר מלמעלה על ידי כוח עליון, על ידי האור. אדם מתחיל להרגיש פתאום שהוא נעול על איזה אור. כמו איזה רובוט.
שמואל: מהופנט.
מהופנט, כן. ואז הוא הולך כמו זומבי, וכאלה אנשים אנחנו, בני ברוך. אנחנו זומבים. מה זאת אומרת? אנחנו קיבלנו איזה ניצוץ מלמעלה, שמחזיק אותנו, ואנחנו רוצים אותו ומסתכלים עליו והולכים אליו, אני רוצה להשיג אותו. ומישהו מסתכל עלי ושואל "מה אתה עושה, לאן אתה הולך?". הוא לא מבין אותי, הוא לא מבין לאן אני פונה ומסתכל עלי ולא יודע מה קורה.
שמואל: לדרך של "לאהבת לרעך כמוך".
זה יכול להיות רק מי שמקבל את הקריאה מלמעלה.
שמואל: אז לא חסרים אנשים ציניקנים ויגידו, "אלה בדיוק המשוגעים האלה שקמים בבוקר, שומעים קולות, ואני רוצה רק טוב, אני רוצה את הבורא, אבל אלוהים עושה אסונות, דוקר, הורג, רוצח, אורב". אנשים משתמשים בכוח הזה, שהרי הרצון לקבל נשאר אותו רצון לקבל, והוא מתהפך לרצון להשפיע, בעזרת הרצון לקבל.
אני אדם זקן, אין לי כוח להתלבש בבת אחת על כל המקרים. באמת אני אומר לך. כי אני צריך להסביר את זה לעם, וצריך לדבר בגובה ההבנה שלו. לכן אם למעלה הכול מסתדר, אז למטה לא. ואנחנו צריכים להמשיך לאט לאט.
וכשאתה אומר, איך יכול להיות שאנשים האלה מקבלים איזה קשר לבורא והם נקראים אז עובדי ה'? כן, הם קיבלו קשר כזה. הם קיבלו איזה ניצוץ, צביטה. לא חשוב איך לקרוא לזה, ממש ממש לא חשוב.
שמואל: דחפו אותם לזה.
כן. והם רוצים להשיג אותו עכשיו, את הכוח העליון, שמסובב את כל החיים, שמנהל לנו את כל החיים, "אין עוד מלבדו".
שמואל: הכוח של משה מסתלק והוא משאיר את השלטון בידי יהושע בן נון שינהיג את העם, להוביל אותם אל הארץ ולהשמיד את הגויים שיושבים בארץ.
"ארץ" זה ארץ ישראל, וצריכים להפוך אותה לישראל, ישר א-ל. כדי שהרצון הזה, שנקרא בינתיים ארץ כנען, ייהפך לארץ ישראל, כי עם ישראל צריך להגיע לשם. וה"ארץ", הרצון הזה, הופך להיות לרצון ישר א-ל, ובשביל זה צריכים תיקון, ויכול להיות שבשביל זה צריכים להרוג את כל אותם הרצונות, העמים.
שמואל: את כל מי שנמצא שם? את האמורי, את עוג מלך הבשן, אלה הכוחות שצריך להרוג?
הכול. את כולם צריכים להרוג, זאת אומרת לתקן את הכוונות שלהם, להפוך את כולם מכך שהיו "על מנת לקבל" ל"על מנת להשפיע", קודם כל להרוג אותם.
שמואל: שלא נתבלבל, זה לא להרוג אותם כבני אדם, אנחנו מדברים על להרוג את הרצונות, את התכונות שבנו, את הרצון לקבל, בתוכנו.
בתוכנו, את ארץ כנען המקולקלת הזאת, שהיא הרצון שלנו עכשיו.
שמואל: אבל זה מאד משתנה גם עם החוץ, החוץ נראה בדיוק כמו הפנים?
לא.
שמואל: להתעלם מזה?
להתעלם.
שמואל: זה כל כך קשה.
צריכים ללמוד שזה ככה. אם אתה מטייל מדן עד באר שבע, אתה רואה בכל מקום רוחניות? אתה רואה גשמיות כמו בכל מקום.
שמואל: כן.
אם אתה נמצא בצורה גיאוגרפית נכונה, ואתה נמצא כאדם בצורה נכונה, זה נקרא עם ישראל בארץ ישראל, אין אחד ללא השני. ואתה מתקן את הארץ, את הרצון. כי קודם כל הרצון שלך הוא רצון אגואיסטי, זה נקרא ששולטים בך 'שבעה עמים' ואתה צריך לתקן אותם, זאת אומרת להרוג אותם, להשמיד אותם, את כל מיני הכוונות האלה שהן על מנת לקבל, אגואיסטיות, ולחבר אותם מעל הרצונות האגואיסטים האלה בעל מנת להשפיע זה לזה. זה נקרא שאתה צריך לשלוט בכל ארץ ישראל.
הכיוון הוא אחד מעם ישראל ל"ואהבת לרעך כמוך".
בזה הם גומרים את התיקון שלהם שקיבלו במתן תורה, את התנאי "ואהבת לרעך כמוך", להיות בערבות, בחיבור, ועכשיו הם מגיעים לזה.
ומשה לא שייך לזה. למה? כי זה רק כוח השפעה בלבד, והם כולם רצונות לקבל גדולים. רצון, ארץ.
שמואל: עביות גדולה.
כן. ולכן משה יכול למסור להם רק כוח, אבל התיקונים עצמם הם כבר "יהושע" שזה דרגה אחרת ממשה, שזה משה בכניסה לרצון לעבוד עם האגו, זה נקרא במקום "משה", "יהושע".
שמואל: שמביא את הישועה?
כן ומנצח.
שמואל: איך אתה רואה את בני ברוך בעוד עשר שנים? האם הם יושבים ב"ארץ ישראל"?
אני רואה שהכול נעשה בקצב התפתחות כמו היום, ועוד יקרה לפני זה.
שמואל: מה יקרה?
אנחנו נשב בארץ ישראל. ובזמנו עלתה השאלה, איך כולם יכולים להגיע לזה, הרי מה כולם רוצים? שום דבר.
אם אנחנו אלה שקיבלו כזה ניצוץ, כמו מכת חשמל, קשר עם הבורא, ואם נתחבר בינינו ונבנה את הקשר מעלינו, ונתחבר יחד תחת מטריית האהבה, ב"ואהבת לרעך כמוך", אז זה יתפשט בכל עם ישראל שנמצא בארץ ישראל, כולם יתחילו לחבק ולאהוב זה את זה, וזה יתפשט דרכם לכל העולם, וכל העולם יעשה כך.
כי מי שלא קיבל קשר עם הבורא אין לו בחירה, הבחירה נמצאת רק לאלה שיש להם קשר, לכן כל הבעיה היא איתנו, אותם אנשים שקיבלו יחס, רצון, דחף להגיע דרך אהבת הזולת לאהבת השם והם צריכים לבצע זאת.
הם בעלי בחירה ובהם נמצא כוח ההכרעה, להכריע את כל יתר עם ישראל ואת כל העולם לכף זכות. אנחנו מכריעים, ולכן החשבון אתנו, ואם אתה רוצה לעשות חשבון ולהרביץ לכל העולם, תבוא אלי ותרביץ לי עבור האנושות כי העולם לא אשם, לכן משה סובל כל כך.
שמואל: "ויקרא משה ליהושע, ויאמר אליו לעיני כל ישראל, חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה, אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת להם, ואתה תנחילנה אותם." מה הברכה הזאת, מה פירוש הרוחני של המשפט "חזק ואמץ"?
חייבים לקיים את כל החוקים, של 'יראה', של ה'אמונה', אמונה זאת אומרת השפעה, עד שמגלים את השליטה של הכוח העליון, שזה כוח אהבה חלוטה, ששולט בכולם, ולשלוט בכוח הזה על כל העולם.
שמואל: חזק ואמץ.
כמו שבאמת כותבים עלינו כל מיני אנשים על כך שאנחנו רוצים לשלוט בכל העולם. כן, אני רוצה לשלוט בכל העולם, אני מסכים, יש לי גם במה לשלוט, בכוח האהבה.
שמואל: פוטין אמר לך פעם, "יש לי מה שאני צריך, יש לי משטרה, יש לי כסף וככה אני שולט בה" ואתה אמרת לו שיש לו עוד משהו שהוא השלטון האמיתי.
אמרתי לו שצריך רק חינוך.
שמואל: זה מה שאתה אומר תמיד לכולם.
הוא אמר "ככה אנחנו לא יכולים לשלוט בעם, כך אנחנו לא יכולים לנהל את העם, חינוך זה לא נתון לכוחות שלנו" ובזה אנחנו נפרדנו.
שמואל: כדי לחזק את הדברים בפרשה הזו, הוא מחליט לכתוב את התורה.
כן, הוא מסיים את התורה וגם אומר שחייבים לכתוב שיר שיהיה שיר לעתיד, שיהיה ככיוון שהוא נותן לעם, שכולם ישירו את השיר הזה ואיתו ילכו ויכנסו לארץ ישראל. אנחנו צריכים את הכוח הזה, כוח "משה", כוח השפעה, כוח האהבה והחיבור ואז איתו אנחנו צריכים להיכנס לארץ ישראל שלנו ולתקן אותה. ואז באמת נשלוט בארץ ישראל ולא נרגיש כאן כתושבים זמניים.
(סוף השיחה)
-
"ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו, ל"א)↩