תלמידי קמפוס מתחילים
תפיסת המציאות
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.06.19 – אחרי עריכה
גלעד: אנחנו נשוחח היום על נושא מעניין ומרתק למתחילים ומתקדמים בחוכמת הקבלה. בעצם אני חושב שתפיסת המציאות שלנו מעניינת כל אדם עלי אדמות.
זה נושא שאפשר לתקוף אותו באין סוף כיוונים, והיום נרצה לדבר אל מי שממש מתחיל את דרכו ובא לשיעור השני בקמפוס לימודי הקבלה. בשיעור הראשון דיברנו על כך שחוכמת הקבלה נותנת את האפשרות לצאת מעצמך ולראות תמונה הרבה יותר רחבה. לראות את עצמך ואת כל המערכת שאתה חי בה ולקבל מזה ביטחון, לקבל מזה הבנה. ואנחנו רואים שגם בעל הסולם, גם הרב"ש וגם אתה, מדברים הרבה מאוד על כך שהכול נמצא בתוך האדם.
ודאי.
גלעד: האם אתה יכול להסביר בצורה בסיסית, יסודית, מאיפה מגיע הדבר הזה?
אני חושב שזה פשוט מאוד, אפילו לא צריכים לחקור. גם בעל הסולם ב"מבוא לספר הזוהר" כותב שלכל בר דעת מובן שמה שהוא מרגיש הוא מרגיש בתוכו, הוא מרגיש מה עובר אליו דרך חמשת החושים שלו. ולכן אם את חמשת החושים שלנו אנחנו מתקנים, משנים, משפרים, אז בהתאם לכך העולם שאנחנו מרגישים כתוצאה ממה שעובר דרך חמישה חושים, משתנה. עכשיו אנחנו יכולים גם לשנות את התפיסה שלנו, את המודעות שלנו, שהעולם שיהיה מורגש יהיה ממש אחר לגמרי, כי הוא תלוי בחושים שלנו.
את מה שאנחנו מרגישים אנחנו מרגישים ברצונות שלנו. הרצונות שלנו יכולים להיות גדולים או קטנים, הם יכולים להיות בכל מיני רמות ובעלי כל מיני תכונות. התכונה העיקרית של הרצון שלנו היא שהוא כולו בעל מנת לקבל, על מנת לעשות כביכול טוב לעצמו. הוא תמיד בודק ומברר מה לטובתו ומה לא לטובתו ובהתאם לכך הוא ישנה את תפיסת העולם. אנחנו מחלקים את המציאות בצורה מלאכותית, בצורה אינסטינקטיבית, מה שטוב לי אני מקרב, מה שרע לי אני מרחיק, ומזה נובע שכל תפיסת המציאות שלי לא אמיתית, היא כולה שגויה ותלויה ברצון לקבל שלי. מה שאין כן אם אני מעלה את עצמי למעלה מהאינטרס שלי, מטוב לי או רע לי, מה יהיה לי מזה, אז התפיסה שלי תהיה יותר אובייקטיבית בלתי תלותית ב"טוב לי, רע לי", אלא איך שהיא באמת.
אם אני מגיע לרמה כזאת של התפתחות, אז אני כבר מתחיל להרגיש את המציאות בצורה אחרת. אני מבין באמת מה קורה, מה יש מחוץ לי, ואז אני מרגיש עד כמה קודם שיקרתי לעצמי, ראיתי דברים שטובים לי קרוב יותר מדברים שרעים לי שאותם ראיתי רחוקים יותר. ואז קיימת אפשרות לתקן את התפיסה, כי ראייה משמעותה שאני כבר מתחיל להבין שהכול תלוי עד כמה אני נמצא בשנאת הזולת או באהבת הזולת, ועל ידי כך אני יכול ממש לבדוק ולעשות תיקון לתפיסתי.
גלעד: אומרים שהכול נמצא בתוכי, אבל אני לא רואה שהכול בתוכי. אני רואה אותי מסתכל על העולם כי יש לי חושים, זה ברור. גם ברור מאוד שהחושים שלנו מוגבלים. למשל אינפרא אדום אנחנו לא רואים, אולטרה סגול אנחנו לא רואים. כלב שומע מה שאנחנו לא שומעים. אנחנו מוגבלים ובמגבלה הזאת אנחנו קולטים את המציאות כמו שהיא. אבל עדיין יש דברים שהם מחוץ לי, ויש דברים בתוכי. למשל הכוס הזאת היא מחוץ לי היא לא בתוכי, איך אני יכול להבין שהיא בתוכי?
איך אתה יכול להרגיש שהיא נמצאת מחוצה לך.
גלעד: אני נוגע בה ויש התנגדות ממנה, היא חמה, אני רואה שצבעה אדום ואני רואה גם צבע לבן.
הכול כבר נמצא בך. כי אם היו לך חושים אחרים, אז היית רואה משהו אחר, אם בכלל היית יכול לראות. החושים שלך מסודרים כך שאתה רואה כוס, רואה אותה בצבע מסוים, מגיבה לכוח, בנויה מחומר מסוים. כל זה תלוי בתפיסה שלך, זה כך רק כלפיך.
גלעד: אבל עדיין הכוס מחוצה לי?
לא.
גלעד: אני לא מבין.
אני מבין שאתה לא מבין, אבל היא לא מחוצה לך. כאשר אתה כבר תופס אותה, היא נמצאת כולה בך, בתוך התפיסה שלך. אתה תופס אותה כאילו שהיא נמצאת מחוצה לך, אבל אין דבר שנמצא מחוצה לך ואתה תופס אותו, אלא הוא כבר נמצא בך.
גלעד: אני עדיין לא מבין, אבל אני אחזק את דבריך במה שבעל הסולם כותב. ב"מבוא לספר הזוהר" באות ל"ד שציינת קודם כתוב "ואל תתמה על זה, כי כמנהג הזה תמצא, גם כן בהשגתנו הגשמית. כי למשל, חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה, כעין מכונה פאטאגרפית [צילום photographic], המציירת לנו שמה, כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו." הוא כותב את זה, גם אתה אומר את זה ואני לא מבין.
אדם לא מבין, אבל החוקרים השיגו זאת. הם חקרו ומצאו איך יכול להיות שאתה רואה משהו מחוצה לך. קרני האור נכנסות לעין, עוברות מהעין למוח, ובמוח עוברות לכל מיני מערכות, ואז אתה מגלה. איפה אתה מגלה את הכוס? אתה מגלה כוס שמצוירת לך במוח. האם יש כוס בחוץ באותה צורה זהה לכוס שאתה רואה במוח? אתה לא יכול להגיד.
גלעד: האם יש בכלל כוס בחוץ?
גם את זה אני לא יכול להגיד.
גלעד: אז איזה מין חוקר אני. מה אני חוקר בכלל?
אתה חוקר את התכונות שלך ואיך הן משתנות בהתאם להשפעות מבחוץ.
גלעד: כשאני בא במגע עם הכוס הזאת, משהו בי משתנה?
האם נראה לך שאתה לוקח כוס ואתה מרגיש אותה, חוקר אותה?
גלעד: אני יכול להגיד לך, הכוס חלקה, היא בצבע אדום והיא חמה ונעימה. האם בכל אלה אני נוגע בתוכי?
ודאי. אתה מרגיש את זה לפי התכונות שלך. אם היה במקומך יצור אחר, לא בן אדם, הוא היה רואה משהו אחר, מרגיש משהו אחר.
גלעד: שנינו בני אדם, ואם גם אתה תיגע בכוס, האם תתאר לי בדיוק את אותה כוס?
ודאי.
גלעד: אז מבחינתי היתר זו פילוסופיה, מה אכפת לי שזה בתוכי. אתה מדבר איתי על כוס, אני מדבר על כוס, ושנינו מבינים אותו דבר, יש לנו אותה מציאות.
בשביל מה הוויכוח? הוויכוח הוא כדי לדעת שמה שאני רואה תלוי בתכונות שלי. אתה רואה אדום בגלל שהתכונות שלך הן אדום. אתה רואה שהכוס בצורה כזאת, בגלל שהתכונות שלך הן כאלה. אם תשנה את התכונות שלך, אז תראה את הכוס הזאת בצורה אחרת.
גלעד: ודאי. אני יודע שכאשר הראייה שלי נחלשת הכול נראה מטושטש יותר, אז הכוס מבחינתי מטושטשת.
זאת אומרת הכול תלוי בתכונות שלך.
גלעד: אבל גם התכונות שלך הן אותן תכונות.
כן, זה ברור שהראייה של כולם זהה. אבל המסקנה היא שאני יכול לשנות את התכונות שלי ולראות עולם אחר.
גלעד: את זה עוד לא ראיתי.
תשנה את התכונות ותראה.
גלעד: עד עכשיו הסכמנו שהכול נמצא בתוכי ואני רואה את זה כך, ולכולנו כבני אדם פחות או יותר אותן תכונות. האם יש בן אדם שאתה אוהב אותו ואני שונא? אם כן, למה?
כל אחד לפי התכונות שלו. אני לא אוהב בו תכונה זו או אחרת ואתה דווקא אוהב אותן.
גלעד: למה אתה אוהב ואני לא?
כי אנחנו שונים.
גלעד: במה אנחנו שונים? עד עכשיו היינו שווים, שנינו בעלי אותה תפיסה.
לא, זו תפיסה פיסית לפי חמשת החושים שלנו. אבל חוץ מחמשת החושים שלנו שבאמצעותם אנחנו תופסים, אנחנו רואים איזה אדם הוא. אתה ואני רואים, מפענחים את אותן צורות התנהגות שלו, אני אוהב אותו בגלל צורות ההתנהגות שלו ואתה שונא אותו בגללן.
גלעד: אם נצרף את זה למה שלמדנו בשיעור הקודם, כנראה שלרצון לקבל שלך כדאי הקשר עם האדם ולי לא כדאי.
נכון, נגיד כך.
גלעד: ולכן אני מרגיש שנאה ואתה מרגיש אהבה אל אותו אדם.
כן.
גלעד: זה גם חלק מתפיסת המציאות שלנו?
כן.
גלעד: ובכלל האדם לא קיים, הוא נמצא בתוכי ובתוכך.
זה פן נוסף.
גלעד: זה הפן העיקרי, זו תפיסת המציאות.
כן.
גלעד: איך שנינו יוצאים מהמצב הזה, שאתה אוהב את האדם ואני שונא אותו, ומגיעים לאיזה יחס משותף לאותו אדם? איך אנחנו משנים את תפיסת המציאות שלנו?
אך ורק אם אנחנו מתעלים מעל עצמנו, גם אתה וגם אני, ומתחילים לראות, להתייחס לכל המציאות כאל מציאות כללית שכולה שלמה ובה נמצא הכוח השלם שנקרא אלוהים, בורא, ואז היחס שלנו למציאות הוא שהמציאות כולה שלמה לגמרי ובה נכלל הכול, וכל מיני ליקויים שאני רואה במציאות הזאת, זה מפני שהליקויים האלה נמצאים בי. ואז אני צריך לתקן את עצמי, עד שאני רואה עולם שכולו אור, כולו שלם, כולו נצחי, כולו ממש מצוין.
גלעד: זאת אומרת, כשגם אתה וגם אני נגיע למצב המתוקן שלנו, יהיה לנו בדיוק אותו יחס לאותו אדם, או שהוא עדיין יהיה שונה במשהו?
לא. גם אתה וגם אני, כולנו נהיה כלפיו באהבה.
גלעד: אהבה זה רגש?
כן, זה רגש, כולנו נמצאים באהבה. אהבה זה רגש, אבל הרגש הזה הוא מאוד מיוחד, הוא בעצם הדרגה האחרונה של ההתפתחות שלנו. אני צריך להגיע למצב שאני אוהב את כל המציאות, ודרך זה אני מגיע למי שמחזיק את כל המציאות, הכוח העליון, גם כלפיו אני צריך להגיע לאהבה.
גלעד: תפיסת המציאות הזאת כנראה משתנה בהדרגה, לא מיד אני מגיע למצב המתוקן.
לא, כל פעם אני מגלה כמה אני תופס את המציאות בכלים השבורים שלי שיש בהם כל מיני ליקויים, ומתקן אותם כל פעם יותר ויותר, עד שאני מגיע למצב שכל העולם נראה לי באמת טוב ויפה.
גלעד: בוא נעשה עכשיו סדר בדברים, אני חושב שזה מתחיל לקבל צורה. אתה אוהב את האדם ואני שונא אותו, מה השלב הבא? לי ברור שזה כך בתפיסת המציאות שלי "כל הפוסל במומו פוסל", וגם לך זה ברור.
לא, יכול להיות שזה לא בדיוק כך, כי הכול תלוי עד כמה אתה משייך את המציאות הזאת לבורא. אם אתה משייך אותה לבורא, לא חשוב מה אתה רואה, אז היא הופכת להיות מציאות טובה, כי הבורא הוא טוב ומטיב.
גלעד: כן, אבל לפי איזה שלבים זה קורה?
זה קורה על ידי תיקון המידות של האדם.
גלעד: מה זה תיקון המידות?
אני צריך לבקש מהכוח העליון, מהבורא, שיעזור לי לראות את המציאות בצורה יפה וטובה, מפני שזו המציאות שלו, שהוא ברא, והוא טוב ומטיב. ואם אני רואה ונראה לי שהוא לא טוב ולא מטיב, אז אני מבקש ממנו, תעזור לי, תעזור לי להיתקן על ידי אותו אור שלך, על ידי "המאור המחזיר למוטב", כך שאני אראה את כל המציאות כמציאות האידיאלית. ואז בהתאם לבקשות שלי, שאני עובד עליהן בצורה מאוד רצינית לאורך זמן, אני מגיע למצב שאני רואה שהמציאות מתחילה להיתקן בעיניי.
גלעד: מה הם השלבים? אני שונא את האדם, זו הרגשה לא נעימה לשנוא, ואני מרגיש שגם הוא שונא אותי וזה לא נעים לי. אני לא רוצה להיות במקום הזה, ואם אפשר היה לברוח הייתי בורח, אבל אני חייב להיות איתו. אז אני אומר, איתו אני לא יכול לפתור את זה, אז אני פונה לבורא ומבקש עזרה. מה אני מבקש, "תעזור לי בבקשה לאהוב אותו"?
לאהוב אותו, ודאי.
גלעד: אני רוצה לבקש שהוא יאהב אותי, אני לא רוצה לבקש לאהוב אותו.
אתה מבקש תיקון שלו או תיקון של עצמך?
גלעד: אני מבקש שהוא ישתנה.
אתה רוצה שהוא ישתנה?
גלעד: בטח. שיאהב אותי ואז אני אוהב אותו.
לא. התיקון הזה הוא תיקון גשמי שיכול להתקיים בעולם הזה, אבל זה לא תיקון רוחני. תיקון רוחני הוא שאני לא נוגע באף אחד, אני לא דורש תיקונים מחוץ לי באף אחד. אני אומר שאני נמצא, כמו שדברנו על תפיסת המציאות, בעולם שכולו טוב נצחי ושלם. שום דבר לא קורה בו, הכול ממולא באין סוף, הבורא שורה בכל העולם. ומה שנראה לי, מה שמתראה לי, זה רק הקלקולים שלי, ואני צריך לתקן את עצמי בלבד.
גלעד: כן, המקובלים מספרים לי את זה, אבל אני עוד לא שם.
תתחיל לעבוד על זה.
גלעד: זאת אומרת, השלב הראשון הוא להגיד לעצמי "העולם מתוקן, הוא אוהב אותי ואני אוהב אותו". עכשיו יש שני מישורים, יש מישור אחד שאני שומע מה שהמקובלים אומרים, קורא בספרים, שומע את הרב. ומישור נוסף הוא, מה אני מרגיש.
כן.
גלעד: מה אני עושה עם שני המישורים האלה?
אתה רוצה להגיע למצב שהעולם יראה לך כולו טוב, כי הבורא ברא אותו. ואם אתה לא מרגיש כך, אז אתה בכל זאת מבקש מהבורא שיעשה שיהיה כך.
גלעד: בקשתי, מה התגובה של הבורא לזה? משהו בי ישתנה, הראיה שלי מיד משתנה?
אתה שואל מה קורה לך אם אתה בקשת?
גלעד: כן.
אתה צריך לבקש כל עוד הראיה שלך לא משתנה. ויש בזה הרבה דברים, כדי לבקש נכון אתה נמצא בקבוצה עם אנשים כמוך שמחפשים איך יותר נכון לבקש. ואז הם עושים כל מיני תרגילים ביניהם, כדי שמתוך התרגילים האלה הם ידעו יותר נכון לפנות לבורא וכן הלאה.
גלעד: בעולם שאני בא ממנו, העולם שאני רגיל אליו, אני עושה ניסוי, אני נוגע בכוס ואם היא חמה אז אני מרים את היד, אם המשקה חמים אז אני שותה וזה נעים לי.
אותו דבר אתה צריך לעשות גם בקבוצה. אתם עושים ממש אימונים איך לבקש מהבורא בצורה כזאת שזה ישפיע עליו והוא ישנה לכם את היוצרות.
גלעד: זאת אומרת, זה יכול לקרות אחרי דקה, וזה יכול לקרות אחרי שנה?
כן.
גלעד: אבל משהו פתאום ישתנה באדם הזה.
כן. ולא רק פתאום אחרי זמן מה, אלא הוא מרגיש מיום ליום שהוא קצת משתנה, וכך מתקדם לתיקון הפרטי שלו.
גלעד: האמת היא שאפילו תלמידים בקמפוס א', אחרי שיעור שניים שהם לומדים את תפיסת המציאות, באים ואומרים "השתנה". אבל אז זה שוב נעלם.
בסדר, זה כך עד שהאדם מתחיל לתפוס את זה בכלים שלו. מה שהשתנה להם זה שהם שמעו ממך, הם התכללו בך, הם כאילו ביקרו בך, בחושים שלך, ברגשות שלך, בתפיסה שלך, ומזה התגלה להם שכן יכול להיות דבר כזה. כמו שאני ששומע מישהו, ואני פתאום מרגיש שאני באותו גל עימו, עם התפיסה שלו, עם המוח שלו, עם הכול. אחר כך אני מתנתק וצריך בעצמי להגיע לאותה רמה.
גלעד: איך זה קורה שתפיסת המציאות שלך משפיעה על תפיסת המציאות שלי אם אנחנו שני מנגנונים שונים?
אנחנו שונים וזרים, אבל אני נותן לך דוגמאות ואתה משתדל לקלוט את הדוגמאות האלה וכך זה עובד מיום ליום, מיום ליום. זה בצורה גלויה, ובצורה בלתי גלויה, דרך המערכת העליונה, מה שקורה קורה.
גלעד: מה נסתר מאיתנו שמתחיל להתגלות?
המערכת. שאנחנו כולנו קשורים בינינו במיליארדי חוטים. זה אפילו לא חוטים זה כמו ים.
גלעד: נתת פעם דוגמה, שאנחנו לא מבינים עד כמה אין זמן בתוך המערכת הזאת וכשאחד משנה את תפיסת המציאות שלו, אפילו לא מיד, אז בו זמנית משהו אחר קורה ומשתנה בתוך כל המערכת.
הוא מזיז את כל המערכת מקצה לקצה, וכך כל אחד ואחד מאיתנו מיד.
גלעד: איך אפשר להסביר את זה לאדם שמתחיל?
איך העולם זז? למה הוא זז? למה הוא משתנה? למה יש כל רגע הבחנות חדשות? וזה מפני שהאנשים משתנים, חוץ מבני האדם אין בעולם שלנו משהו שמשתנה וקובע.
גלעד: אתה אומר שהמערכת נסתרת. זה נשמע קצת כללי, מה באמת נסתר?
הקשרים בינינו. אם היינו רואים את הקשרים בינינו, את הקומוניקציה הזאת הבלתי פוסקת והכל כך שלמה, מכל אחד לכולם.
נגיד יש בעולם שמונה מיליארד בני אדם, אז ממני אליהם יש חוטים ל-7,999,999,999 בני אדם, ולכל אחד לא פחות אלא תרי"ג, תר"ך, אפילו שש מאות ועשרים.
אתה מבין על מה מדובר, אלה דברים מאוד מאוד לא מציאותיים, בלתי ניתנים לתפיסה. המוח לא מסוגל לעבוד עם מספרים כאלה, שיש שם מיליארדי ההתקשרויות. אלא בחכמת הקבלה כשאנחנו מעבירים אותם לרגשות, אז אנחנו יכולים לתפוס זאת.
גלעד: דברנו על כך שתפיסת המציאות היא בכלל בתוך האדם. הוא לא יכול לקלוט כלום אם זה לא קיים בו.
רק בתוכו בלבד.
גלעד: וביחס שלו למציאות הוא רואה את התכונות שלו, רואה את עצמו?
כן.
גלעד: כשהוא רוצה להשתנות, ורוצה לשנות משהו בתפיסת המציאות הזאת, הוא צריך לבקש?
הוא צריך קודם לדעת שהוא הולך לשנות את עצמו בלבד, שום דבר חוץ ממנו. וכדי לשנות את עצמו הוא צריך לבקש.
גלעד: עוד לא דברנו ממי הוא מבקש.
מהמערכת. לא חשוב ממי, כי מערכת הטבע, הבורא וא‑לוהים זה הכול אותו דבר. וכמו שהוא נברא ועומד ביחס עם האחרים, בכל מיני צורות קשר עם האחרים, עכשיו הוא רוצה לשדרג את צורות הקשר האלה. אז הוא פונה לאותה מערכת שהיא רגשית, ודורש מהמערכת שהיא תטפל בו, שתעלה לו רגש ושכל, יכולת להיות בדרגה יותר גבוהה של התקשרות, של הבנה, של תפיסה. והבקשה שהוא מבקש זאת בעצם כל העבודה שלו.
גלעד: מה זאת אומרת המערכת הזאת היא רגשית?
המערכת עצמה היא רגשית, כי היא כולה תלויה וקשורה ונכללת מאותם בני אדם כמוהו. זאת אומרת, אם הוא ייקח את כל הרגשות, כל הרצונות, כל המחשבות של כל באי עולם, זה סך הכול שייך לו והוא רוצה להתקשר אליהם ולהיות יחד איתם בחיבור הדדי, כדי לגלות בקשר ביניהם היפה והטוב את הבורא, לפי השוואת התכונות. זה נקרא להיות בעל מנת להשפיע ואז הבורא שהוא כולו השפעה מתגלה בהם וכך האדם מגיע לשלמות.
גלעד: נשמע קצת גדול. בקושי אני מכיל את הרגשות שלי, להכיל את כל העולם בתוכי זה קצת קשה.
את הרגשות זה לא בעיה להכיל, הרגשות זה לא שכל. אני גם כך מרגיש את כל העולם, אז אני מאוד מתעייף להרגיש אותו כל הזמן? לא. כבר ראיתי היום חדשות וערוצי טלוויזיה ואינטרנט ופלאפון ועוד קראתי מאמרים בקבלה ועוד משהו - ברגש אין בעיה. השכל מתעייף כי הוא צריך לעשות עבודה במחשבה של בניית המערכות, ציורים וכן הלאה
אבל ברגש הוא לא מתעייף. וגם בשכל אחר כך אני לא אתעייף, אם השכל יהיה קשור עם הרגש והם ילכו יחד, ואני לא אצטרך להתנגד, לא אצטרך לברר, לא אצטרך כל פעם לבדוק את עצמי אם זה נכון או לא נכון, מה שעכשיו נכנס לראש שלי וכן הלאה. אם אני עובד בצורה כזאת שאני יכול להיות כבר בלי המסננים של הרגשות והמחשבות, אז ארגיש את עצמי בחופש גמור.
גלעד: מה זה להיות בלי המסננים האלה?
כשאני נמצא בעולם שכולו טוב. מתי העולם יהיה כולו טוב? מתי שתיקנתי את עצמי ואז אני מגלה שלא צריכים לתקן את האחרים.
גלעד: שמעתי, שברגע שאתה יוצא, אתה דווקא נכלל עם כל הרגשות והמחשבות של כולם.
נכון.
גלעד: קודם אתה לא ידעת שאתה גם כך נפעל על ידי כולם, ופתאום אתה נכלל עם כולם, אז זה צריך להיות הרבה יותר מרגש.
זאת לא בעיה. כי אם אתה יוצא מעצמך, אתה יוצא כבר ברגשות נכונים וטובים בטוב ומטיב. ולכן אין לך בעיה להתקשר אליהם, וההיפך, אתה נמצא בים שכולו טוב ויש לך מזה רק מציאות יפה, טובה, נצחית, שלמה, ידידותית, חמה.
גלעד: יש לנו עוד זמן קצר, אז ניגע בעוד נקודה אחת קטנה בתוך כל המכלול ועשירית ממה שתכננתי לשאול - הזמן.
הזמן לא קיים. הזמן נקרא שינוי מצבים, כשאני נמצא עכשיו במצב מסוים, בתפיסת מציאות מסוימת. אם תפיסת המציאות הזאת לא תשתנה לגמרי, אז מושג הזמן יעלם. אם המציאות הזאת תשתנה לאיזה כיוון, אז בהתאם לזה תהיה לי הרגשת הזמן. זאת אומרת, אין זמן יש שינוי בתפיסה. תופס ככה, תופס קצת אחרת, זהו והזמן עבר.
גלעד: תסביר עוד קצת.
אין זמן בטבע. זמן נמדד כלפי אותו האדם המשיג, לפי שינויי תפיסת המציאות שבו.
גלעד: זאת אומרת, הוא מצליח להתעלות?
אם אני מתקן את עצמי עד למצב ששום דבר כבר לא צריך להשתנות בי, כי תקנתי את עצמי לגמרי, אז אני נכנס למצב שאין זמן, הזמן לא משתנה הזמן הוא נצחי. העולם נצחי, הכול שלם, גן עדן.
גלעד: אני מנסה לתפוס את זה כמתחיל. אתמול היה משהו, מחר יהיה משהו.
סך הכול אתה מסביר להם גם משהו מתורת איינשטיין. אתה יכול גם לקחת אותו כדוגמה וגם הוא כולו נראה קצת לא מציאותי. אבל אומרים שזה המציאות העליונה.
גלעד: את אינשטיין הכי פשוט להגיד שהזמן הוא יחסי. אתה נוסע ברכבת מהירה אז אתה רואה תופעה אחרת ממי שעומד בצד.
אז הזמן משתנה.
גלעד: יחסית.
אם הוא משתנה אז הוא יכול לעצור זה הכול. ואז אתה נמצא בכל מקום בבת אחת. איך זה יכול להיות? אם התכונות שלך מתוקנות.
גלעד: ואז אתה חי את כל האנושות כולה כאחד?
לגמרי. בכל הזמנים בבת אחת את הכול, ללא שום הגבלה. וזה לא קורה בזה אחר זה, אלא הכול בבת אחת חי וקיים באיזו עצירה נצחית.
גלעד: ואתה מרגיש את זה, אתה חושב את זה?
כן, בטח.
גלעד: שווה?
כן. ואז לא בזה אחר זה, אלא יחד.
גלעד: אנחנו בכל זאת בזמן גשמי והתכנית שלנו מסתיימת. אני חושב שזה היה שיעור מאלף על תפיסת המציאות.
אפשר לדבר על זה הרבה, אבל אני ממליץ לאנשים קצת יותר לחשוב. לקרוא פה ושם על דברים שכתובים אצלנו. אנחנו ריכזנו את כול הקטעים האלו. לא כתוב על זה הרבה, המקובלים משאירים לנו להשיג את זה. אז נשיג את האמת הנצחית, השלמה, היפה, הטובה, החמה, שתהיה להנאתכם.
(סוף השיחה)