ישיבת כתבים

מס' 349

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 23.06.2022 - אחרי עריכה

דודי: אני רוצה לברר כמה נושאים אקטואליים, נתחיל בראשון, ישראל הולכת לבחירות.

מסתמן כי בפעם החמישית בתוך שלוש שנים וחצי ישראל שוב הולכת לבחירות. מה המשמעות לכך בעיניך? איך אתה מסביר את התופעה הזאת?

כנראה שאין את מי לבחור, ולכן הם כל הזמן מחפשים מי יכול להיות אצלנו ראש ממשלה, שר וכן הלאה ולא מוצאים, ולכן שוב ושוב מבררים וכך זה קורה.

דודי: ויש במי לבחור?

כנראה שהם מבינים שלא. אני לא יודע אפילו מי השרים.

דודי: השאלה הגדולה, למה דווקא בישראל קורה דבר כזה. אנחנו לא רואים את זה במדינות אחרות.

כי כל אחד רוצה להיות שר.

דודי: למה?

כי זה האופי היהודי. ולא רק שר, כל אחד רוצה להיות ראש ממשלה, אז מה אתה רוצה. ודאי שצריכים לעשות בחירות כל שבוע.

דודי: למה בעולם לא רואים את זה שכל אדם רוצה להיות ראש ממשלה?

הם יותר רגועים, הם לא יהודים.

דודי: מה יש בטבע היהודי הזה שדוחף אותו להיות ראש ממשלה?

הוא רוצה לייצר, לעצב, לקבוע, להיות ידוע, "אני אני אני", וכן הלאה.

דודי: וזה טוב לעם הזה שכל אחד רוצה להיות "אני אני אני"?

זה לא כל כך טוב כי יחד עם זה, כמו בטבע, כל כוח צריך להיות מאוזן על ידי כוח כנגדו, וכאן אצלנו אין כוח שמאזן את הנטייה הזאת, שכל אחד רוצה לקבוע ולהיות המפקד, להיות המנהל. ולכן יש לנו בעיה.

דודי: איזה כוח או מה צריך להיות עכשיו כדי להביא לאיזון בהנהגה של המדינה?

אין לנו דבר כזה. אין לנו כוחות, אין לנו מערכת שיכולה לאזן אנשים שהם יחיו בהנהגת המדינה כמערכת שקולה, שיכולה לגרום לאיזון ולא לנדנוד של המערכת הפוליטית, הממשלתית וכן הלאה. אין לנו את זה. אנחנו עושים הכול לפי פרוטקציה, לפי מה שכל אחד מבטיח לחברו, מסכמים כל מיני הסכמים מאחרי הקלעים, זה לא מחזיק.

דודי: אז מה יהיה הסוף?

נראה לי שהסוף יהיה כשאנחנו נראה לעצמנו ולכולם שאנחנו לא צריכים לא עם ולא ממשלה ולא מדינה וכך אנחנו נתפזר כמו פעם.

דודי: כל בחירות מביאות איתן כאוס חברתי ומגבילות את הפעילות בקרב חלקי החברה הישראלית. האם יש דרך לתקן את זה?

לא צריכים לחכות לבחירות אלא צריכים להשתמש בתקופות שבין הבחירות, עד כמה אנחנו מחנכים את העם, עד כמה אנחנו מדברים על האיחוד, על החיבור, על לעשות עם, לבנות מדינה, מהי המדינה, מהי ממשלה, מה תפקידה וכן הלאה. אין לנו את כל הדברים האלה. אנחנו מלכתחילה רוצים רק להרוס כל אחד את האחר. וזה בא לנו מהטבע האגואיסטי שלנו ולכן אם אנחנו לא נלחמים נגד האגו שלנו, אנחנו משתמשים באגו שלנו כדי שכל אחד יתעלה למעלה מהאחר. ולכן לא ייצא מזה שום דבר נכון ויציב.

דודי: האם הטבע היהודי הוא כזה רודף שליטה כי באמת יש לו תפקיד לנהל את העולם ואפילו את המציאות, איך הוא אמור ליישם את התפקיד הזה בצורה מתוקנת אם בסוף הוא אמור להיות ראש ממשלה של האנושות כולה?

כן, הוא יכול לעשות את זה בתנאי שהוא יתקן את עצמו.

דודי: במה תלוי התיקון הזה? כי אנחנו רואים שאנחנו לא לומדים מטעויות, אנחנו נמצאים שוב באיזה לופ.

בזה שיוכל להתחבר עם יתר היהודים לגוף אחד, כאיש אחד בלב אחד, כל ישראל חברים וכן הלאה.

דודי: מהי נקודת השבירה שתעזור ליהודים להבין שחייבים להתחבר? באמת להתחבר, לא רק בסיסמאות?

אני לא יודע אם זה בכלל אפשרי להגיע לנקודת השבירה אבל לפחות לכיוון הזה אנחנו צריכים ללכת בהסברה שלנו ובלקיים את התיקונים שלנו בעם ישראל.

דודי: האם ממשלת ישראל ה-36, האחרונה שפעלה בשנה האחרונה קידמה את ישראל לעבר התיקון?

לי נראה שאף ממשלה לא עשתה את זה.

דודי: להכיר בטבע שלנו, בבוץ שאנחנו שקועים בו, זה לא קידם אותנו?

לא.

דודי: כשאתה עכשיו מסתכל קדימה לשנה הקרובה, לתקופה הקרובה שיש לפנינו, הפנים שלנו כרגע הם לסדר חדש או שוב לאיזה חוסר יציבות?

ודאי שלחוסר יציבות. חוסר יציבות זה המצב הקבוע שלנו ולכן אנחנו איכשהו מתקדמים מפעם לפעם, ועל ידי כל מיני מכות, צרות, בעיות, סוגי חוסר יציבות אנחנו וגם מבררים משהו, רק שהדרך הזאת נקראת "דרך ייסורים".

דודי: מדברים על מערכת שהולכת להיות אכזרית, זדונית, כרגיל במערכות בחירות. איך לשרוד את התקופה הזאת של כל הרפש הזה שהולך להיות פה לפנינו?

סע לחו"ל. קח חופש, סע לחו"ל, תעזוב את כל מה שקורה כאן, תחזור בעוד חודשיים.

דודי: נעבור לנושא הבא שלנו, הכאוס בשדות התעופה.

נורמה: בימים האחרונים מאות נוסעים עומדים כל יום בנתב"ג בתור ענק של מעל ארבע שעות כדי לעלות לטיסות, ועוד שעות בחזרה, מחכים למזוודות. רק היום יותר משבעים אלף נוסעים צפויים לעבור בנתב"ג. המשבר קורה ברחבי העולם. בארצות הברית למשל בוטלו 14,000 טיסות בסוף השבוע. בלונדון מזוודות של מטוס שלם נותרו על הקרקע. בבריסל שדה התעופה הושבת לימים בעקבות עיצומים של העובדים.

המשבר בשדות התעופה בעולם צפוי רק להחמיר בחודשים הקרובים. אנחנו יודעים עכשיו שזה קיץ. הסיבות לכאוס הן כי ענף התעופה מתאושש מהר יותר מהציפיות אחרי הקורונה, אף על פי שאנחנו עדיין בקורונה, ויש מחסור בכוח אדם בכל המגזרים וגם בגלל סכסוכים בין ההנהלות לארגוני עובדים. למה כל כך קשה לחזור לנורמליות?

את שואלת אותי? אני לא יודע. כולם ציפו שיהיו עוד ועוד נוסעים לטיולים בחו"ל, ושאנשים ירצו לשרת אותם ולהרוויח כסף ופתאום את אומרת שאין דבר כזה.

שאלה: מה ההתרשמות שלך ממה ששמעת?

ההתרשמות שלי שבישראל אין תחרות. ובלי תחרות אין כוח שמושך, שמוביל את העבודה הזאת למצבים יותר גבוהים, יותר טובים.

נורמה: הבעיה היא שאין עובדים, וזה קורה בכל העולם לא רק בישראל.

מה זאת אומרת אין עובדים, איפה הם היו כל השנה? למה לא חשבו על זה מראש והכינו את הדברים האלה? פתאום אין עובדים, האנשים מתו?

נורמה: אין להם יותר רצון לקבל משכורת נמוכה וכנראה שהתרגלו לא לעבוד בזמן הקורונה.

זו הבעיה. זה כך בעוד מדינות או רק אצלנו?

נורמה: בכל העולם זה אותו דבר, באירופה, בארצות הברית וכמובן בישראל.

במקום מגיפת קורונה זו מגיפת עצלות. צריכים לחקור ולשאול את הממשלה, את משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד התעשייה וכן הלאה. הממשלה חייבת לפתור את הבעיה.

נורמה: מהי לדעתך הסיבה שאנשים לא רוצים לחזור לשגרה של עבודה?

הרצון לקבל נעשה יותר גדול, נעשה יותר עצלן, הוא לא יכול להזיז את עצמו ממקום למקום אלא בתנאי שמקבל תשלום הולם, ואם לא, אז לא אכפת לו.

נורמה: האם זה טוב או רע?

זה לא טוב ולא רע, זו מגמה שמתפתחת בחברה האנושית על ידי האגו המתגבר שלה.

נורמה: האם ענף הנסיעות וגם האנשים השתנו כתוצאה מהקורונה?

האנשים השתנו, הענף לא השתנה. האנשים לא מסוגלים להזיז את עצמם עבור אותו סכום כסף שקיבלו קודם, הם צריכים יותר ואם לא, אז הגוף לא זז.

נורמה: לכל החברות קשה למצוא טייסים, יש בעיה ולכן גם מבטלים את הטיסות.

מעניין לאן ברחו כל הטייסים וכל העובדים? הבנתי שהם לא רוצים לעבוד אבל לא הבנתי לאן הם ברחו.

נורמה: טייס זה מקצוע שדורש המון שעות ואומרים שיש אנשים שבחרו לעסוק בדברים אחרים שדורשים פחות זמן.

נכון, אבל הם מקבלים מיליונים בתמורה.

נורמה: מה הכאוס הבינלאומי בנסיעות רוצה להראות לנו?

שאנחנו לא מסודרים בשום דבר בחיים שלנו. שיסבלו, אולי זה ייתן להם רצון לסדר את הדברים, ואם לא מסדרים אותם, אז סובלים.

נורמה: למה יש הרגשה שככל שאנחנו רוצים לפרוץ ולצאת החוצה, אז הטבע כאילו שולח אותנו שוב חזרה הביתה?

כי אנחנו לא מסוגלים לסדר לעצמנו לא חופש, לא נופש, לא עבודה ולא כלום. מדובר על חוסר קשר בינינו ולכן אנחנו רואים כאלו תוצאות.

נורמה: מה זאת אומרת?

אנחנו לא יודעים איך לארגן נכון מערך של עובדים, מנהלים, טיסות, נסיעות וכן הלאה. משנה לשנה אנחנו פחות ופחות שולטים על מערכות הקשר בינינו, כי בתוכן האנשים נעשים יותר ויותר אגואיסטיים. לכן אם היה קל, או לפחות אפשרי, לנהל לפני שנה שנתיים את הקשרים שבינינו ולעבוד בצורה יציבה בחיבור בינינו בכל המדינות, בטיסות וכן הלאה, אז עכשיו אנחנו לא יכולים. כל אחד נעשה יותר אגואיסט, כל אחד מושך קצת לכיוון אחר והוא אפילו לא מודע לזה. לכן אין טייסים, אין מקומות עבודה, לא מוכרים כרטיסים וכן הלאה. אנחנו יכולים להגיע כתוצאה מזה לאסונות.

נורמה: מה הפתרון של המשבר, האם לשלם יותר לעובדים כי האגו גדל ויש רצון יותר גדול?

אני לא חושב שזה יעזור, אולי בינתיים אבל זה ממש לטווח קצר. אחר כך נצטרך לשנות את האדם עצמו, כי ככל שמשלמים לו הוא נעשה עוד יותר אגואיסט ודרשן.

נורמה: האם ואיך לחנך את האדם?

אנחנו צריכים לדאוג לחינוך של אותם אנשים שעובדים בתעופה.

נורמה: האם החינוך הוא בזה שהתשלום ושהתענוג יהיו מזה שהוא משרת את האחרים?

שיהיה לו תענוג מזה שהוא משרת את כולם? לא. אלא שהכול יהיה מאוזן, בכוחות, בשעות העבודה, במשכורת ובכל הדברים.

דודי: אתמול בשיעור דיברת על מגדל בבל ורצינו להעמיק ולהרחיב בנושא. פעם במסופוטמיה העתיקה כל האנושות רצתה לבנות מגדל עד השמיים. הכול היה בסדר כל עוד דיברנו בשפה אחת, "הארץ הייתה שפה אחת ודברים אחדים" והתקדמנו. אבל אז השפות התפצלו והתבלבלו והתפזרנו לכל הכיוונים. מהי השפה האחת שהם דיברו?

הם הפסיקו להבין זה את זה ולכן התפרקו.

דודי: מה זה "דברים אחדים", במה זה שונה משפה אחת?

הם רצו להיות קשורים יחד ולדבר בשפה אחת, להבין זה את זה, להתחבר ולהתחבק ביניהם, אבל לא הצליחו כי הבורא לא נתן להם לעשות זאת. הוא רצה שהם לא יתחברו ושתתגלה ביניהם שנאה, ובגלל השנאה שהתפרצה ביניהם הם התרחקו זה מזה ויצאו מבבל לכל הכיוונים.

דודי: איך זה שהם הפסיקו להבין זה את זה יצר שפות שונות ורבות?

זה שהם הפסיקו להבין זה את זה זה נקרא שמדברים בשפות שונות.

דודי: האם הפיזור שהיה להם הוא שהם לא הבינו זה את זה?

כן, איך אפשר להבין זה את זה אם נמצאים ברצונות שונים?

דודי: מה זה מגדל בבל, מה הם ניסו לבנות?

הם רצו להבין ולשלוט על כול הטבע.

דודי: מה הבעיה בזה?

זו לא בעיה, רק אתה לא יכול לעשות זאת מפני שאתה לא שווה ולא שייך לזה.

דודי: האם יש אפשרות שאנחנו נקום ונרצה לבנות מחדש את מגדל בבל שיגיע עד השמיים? גם היום אנחנו במידה מסוימת רוצים להשיג ולגלות הכול.

אני לא חושב שנרצה זאת כי אנחנו מנסים אפילו בדברים הקטנטנים להתחבר ולשלוט ולא מצליחים. ההיפך, כל אחד שקם כדי להיות שליט ולשלוט מיד באים כנגדו ומורידים אותו.

דודי: במה שונה מגדל בבל של אז ממגדל בבל של ימינו, כלומר הבבל הזה שיש בינינו היום?

אין בינינו מגדל בבל, ואם מישהו קם אז מיד באים ומורידים אותו. רוסיה רצתה לבנות, אמריקה רצתה לבנות, גרמניה רצתה לבנות, סין רוצה לבנות, אבל לא נותנים לעשות זאת עד שנרגיש שאנחנו יכולים לבנות את מגדל בבל המשותף לכולם.

דודי: מהו מגדל בבל החדש המשותף והמתוקן שאנחנו צריכים לבנות?

שכולם יהיו כאיש אחד בלב אחד. שזה יהיה לטובת כולם כי בצורה אחרת זה לא יחזיק.

דודי: מה בדיוק מייצג המבנה הפנימי הזה?

חברה. תהיה צורה חברתית כזאת שכולנו נהיה מחוברים יחד לשביעות רצון כולם.

דודי: וזה יחזיר לנו הבנה משותפת ושפה אחת?

הכל. אנחנו נתחיל להבין זה את זה אם אפשר להגיד אפילו בלי שפה.

דודי: בלי שפה, אבל שפה אחת, הרגשה אחת.

כן.

דודי: במה המצב הזה יהיה שונה מהמצב לפני מגדל בבל כשהיינו בשפה אחת ודברים אחדים?

האגו לא היה אז מפותח. מה שאין כן עכשיו, אם אנחנו נבנה חיבור בינינו, אז הוא יהיה שרוי על אגו משותף גדול, אכזרי ולכן המגדל הזה יהיה עד השמיים.

דודי: מה זה עד השמיים?

עד השמיים, באמת בכל דרגות העביות שיתגלו בליבם של האנשים.

דודי: איזה לבנים בונים את המבנה הזה?

הרצון האגואיסטי של כל אחד שמביא את זה מעצמו ושם לתוך המגדל המשותף.

דודי: ומה תפקיד ישראל במגדל בבל החדש, המשותף?

ישראל צריכה להיות המובילה בזה.

דודי: הקבלן.

כן.

דודי: הנושא הבא שלנו, הרשימה השחורה של יהדות אירופה.

נורמה: מחקר מקיף של איגוד הארגונים היהודים באירופה בחן את מצב החיים היהודים ב-12 מדינות בהם מתגוררות הקהילות היהודיות הגדולות באירופה. הפרמטרים שנבדקו במחקר הם פעילות ממשלתית נגד האנטישמיות, אבטחת ביטחון של הקהילה היהודית, חופש דת וטיפוח תרבות יהודית והצבעות המדינה בעד ישראל באו"ם. שתי המדינות שבהן המצב הכי גרוע ליהודים לחיות בהן באיחוד האירופאי, הן בלגיה ופולין. לעומתן המדינות שהכי טוב ליהודים לחיות בהן הן איטליה והונגריה. מה לדעתך חושף המחקר הזה?

אני לא יודע. לאן כדאי לנסוע אולי במקרה הטוב ולאן לא כדאי לנסוע בשום צורה שהיא. מה זה אומר לי, שפולין היא אנטישמית - ידעתי. בלגיה אנטישמית - ידעתי. איטליה קצת פחות – זה נכון. מה זה נותן?

נורמה: ליהודים שגרים באירופה אולי נותן איזה רוגע או הצדקה להישאר איפה שהם נמצאים.

אני לא נוסע לאירופה אפילו לטיול. הייתי פעמיים, שלוש, לא טוב לי שם.

נורמה: למה לא לטייל שם, מבחינתך?

אני מרגיש אווירה אנטישמית.

נורמה: על סמך הביקורים שלך באירופה איפה הכי פחות נוח להיות יהודי?

הכי פחות נוח להיות יהודי זה בצרפת וצפון אירופה. תלוי, עכשיו אני לא יודע. אבל יכול להיות עכשיו כבר גם בגרמניה.

נורמה: קודם נסעת לשם כמה פעמים, גם עם המשפחה, גם בעבודה, בזמן האחרון אתה מרגיש שיש יותר לחץ על היהודים?

כן. יכול להיות שכן, כללי. הזמן עובר, ככל שמתרחקים מהשואה - אירופה משתנה וחוזרת שוב לאנטישמית.

נורמה: הממשלה בבלגיה צמצמה משמעותית את האבטחה סביב הקהילות היהודיות, אסרה על שחיטה כשרה ושוקלת לאסור ברית מילה. בכל זאת המחקר הפתיע והרגיז את יהדות בלגיה, כי במילים שלהם טוב להיות יהודי במדינה. למה הגישה היהודית היא להכניס את הראש בחול?

רק מראה עד כמה הם לא מרגישים את עצמם בכוח ולא יהודים ומוכנים להתקפל ובתת הכרה מבינים שיש בזה גם משהו מאשמתם, אז ככה קורה.

נורמה: מה זאת אומרת שלא מרגישים יהודים?

הם רחוקים מהיהדות ולכן אין להם גושפנקא להצדיק את עצמם לדפוק ולהגיד - אנחנו כאן, אנחנו חיים, אנחנו נמצאים מדורי דורות וכן הלאה וזה המקום שלנו. אין להם כוח לצעוק, הבורא לא נותן להם עוצמה. ולכן הם מתכופפים והעיקר לעבור. יעבור היום אולי יעבור גם מחר וכן הלאה.

נורמה: אמרת שהם מרגישים בעצמם אשמים. אשמים במה?

אני לא יכול להגיד. מרגישים את עצמם אשמים, כי ההרגשה שהיהודים אשמים שולטת באירופה, ומשפיעה עליהם וגם הם חושבים כך.

נורמה: איך זה משפיע או ישפיע על העלייה לישראל במספרים האלה?

אני לא מצפה להם כאן.

נורמה: למה?

מי צריך אותם.

נורמה: זו מדינת היהודים.

מה את אומרת? מדינת היהודים, כל היהודים צריכים להיות כאן. זה הבית לכולם, אנחנו נזוז ויהיה לכם מקום, תבואו. כן? טוב.

נורמה: לא יודעת, אני שואלת.

אפשר לשאול, אין לי אפילו כוח לענות עד כמה הכול שקר.

נורמה: אז מדינת ישראל זה לא הפתרון עבור אותם יהודים?

לא פתרון בשבילם ולא פתרון בשבילנו וזה לא מחזק אותנו בכלום. אני לא נגד שהם יבואו, אבל אני חושב שאנחנו לא צריכים לפעול בשביל זה. אני לא ציוני. אלא אם כן הם ידעו ויסכימו לציונות האמיתית, אז - כן. אבל ככה כמקום בריחה, לא. זה לא מקום לברוח. ישראל זה מקום למי שמרגיש שהוא לא יכול להיות באף מקום בעולם.

נורמה: מה זה ציונות אמיתית שאתה כן תומך בה?

ציונות אמיתית - מי שרוצה להתעלות למעלה מהטבע שלו, אז הוא צריך לבוא לכאן. וכאן להתקבל ללימוד וחברה שיכולה להעלות אותו.

נורמה: העליה לא מחזקת אותנו?

אני לא כל כך מכיר את העליות המודרניות, וחושב שהן לא מחזקות את המדינה.

דודי: השבוע ישראל מציינת את "שבוע הספר העברי". מתי לדעתך עם הספר יחזור לקרוא בספרי המקורות שלו?

אני חושב שבכלל אין מקום לספר בזמן המודרני. אני חושב שעם הספר לא ישוב וירצה לפתוח את הספר. ואני לא יודע מי יכתוב היום ספרים נכונים לעם הזה. אני חושב שאין לנו לגמרי אפשרות, הזדהות עם הספר הנכון לעם הנכון. אנחנו צריכים לעשות את זה ודאי, אבל המצב עצמו הוא לא טוב.

דודי: האם העם ביום מן הימים יתחיל לפתוח את כתבי בעל הסולם, רב"ש, כמו שהם?

הוא לא יתחיל את זה לעשות בעצמו, אלא אם כן תבוא מכה על הראש. אבל האדם בעצמו, העם בעצמו ודאי שלא. אני מאוד מקווה שזה יקרה, אבל בעצמו זה לא יקרה.

דודי: וכשתבוא המכה, אנשים ירצו לשמוע יותר, יחפשו מקורות, הם יבואו אל בעל הסולם, ורב"ש כמו שהם, יפתחו ויקראו אותם? זאת תהיה הצורה?

אנחנו משתדלים לייצב להם מקום כזה, שבו הם יוכלו לנחות, להתיישב ולהתחיל לקבל דעת נכונה על החיים, על התיקון, על היהודים, על העתיד, ועל הכול. אני מאוד מקווה שכך יקרה, אבל בינתיים אני לא רואה את זה. יכול להיות שאנחנו נמצאים לפני נענוע חזק בו נקבל לחצים גדולים ומתוך זה נתחיל לחשוב אחרת.

דודי: אני שואל איך יהיה המפגש המחודש של העם, של כללות העם, לא של איזה מגזר קטן שיושב ולומד. אלא איך יהיה המפגש של כללות העם שיתחיל לחזור אל המקורות שלו אחרי 2000 שנה? אתה חושב שהעם ממש יבוא יפתח אותם ויתעמק בהם, יחיה מהם?

זו צריכה להיות "אתערותא דלעילא". שתבוא ההתעוררות כזאת, שכל האנשים יתחילו לשאול, איפה אנחנו, בשביל מה אנחנו חיים, לשם מה אנחנו, בשביל מה הקיום שלנו וכן הלאה. צריכה לעלות מתוך האדם רגישות "בשביל מה אני חי", ואת זה אני עדיין לא רואה, ולא מרגיש.

דודי: הרגישות הזאת שתבוא לעם לשאול על הטעם בחייו, אתה אומר שהיא באה כאיזו התעוררות מלמעלה, זה לא תלוי אדם בכלל?

לא.

דודי: מה בכל זאת תלוי באדם, לקבל את ההתעוררות הזאת עליו?

כשהוא מקבל את ההתעוררות הזאת, הוא צריך לחפש איפה הוא יכול לממש אותה, מאין לקחת את הידיעות, ואיפה הוא יכול לענות על השאלות.

דודי: אתה מדבר על יחידים שיתעוררו פתאום וישאלו "מה הטעם בחיי"?

לא, אני מדבר על הרבה אנשים יחד.

דודי: מתי זה יקרה, מתי העם יתעורר, מתי הקבוצה תעורר?

כן שכבה גדולה מהעם. ועוד, ועוד, פתאום נרגיש כמה זה נעשה דבר מיוחד ואקטואלי.

דודי: במה זה תלוי שפתאום קבוצה תתחיל להתעורר ולשאול שאלות? הרי לרגע הזה אנחנו מחכים, לא?

אמרתי, זו אתערותא דלעילא.

דודי: במה תלויה ההתעוררות מלמעלה, יש משהו כזה?

זה דלעילא, זה לא תלוי בנו. זה פשוט מגיע, יש שם איזה קפיץ, הוא מתוח עד שהוא מגיע למצב שגלגלי השיניים מתחילים לנוע, ופטיש קטן שם מתחיל לתת סימנים, כמו בשעון.

דודי: אז אנחנו באמת צפויים להתעוררות של קבוצה גדולה?

אנחנו צריכים להיות מוכנים לכך. במידה שנתקדם לזה, שכל המערכות שלנו יהיו מוכנות .

דודי: אתה אומר שהעם יקבל איזה נענוע שיעורר אותו. אבל הייתה מגפת קורונה, הטילים נפלו עלינו, היו מלחמות, גם הבחירות החוזרות, וכלום לא מנענע את העם. על מה אתה מדבר, איזה לחץ צריך לבוא עלינו?

זה יבוא כ"אתערותא דלעילא". איך אתה לא מבין? פתאום אתה מגיע להתעוררות ואתה מחפש ושואל, איפה זה, מתי וכולי. אני מקווה שזה יבוא בצורת אתערותא דלעילא ולא על ידי מכות מלמטה.

דודי: אני פשוט מחפש איפה אנחנו יכולים להשפיע על זה.

אז תוכל להשפיע.

דודי: כשהעם, כשקבוצה גדולה תתחיל להתעורר פתאום, עם שלם יחזור למקור שלו, הם יחזרו למקורות של רב"ש, ובעל הסולם?

לא, זו תהיה התעוררת רגילה, אני לא חושב שהם יחפשו את רב"ש ובעל הסולם.

דודי: אתה רואה את זה קורה בתיווך שלנו, בני ברוך יהיו המתווך של הקבוצה?

אם בני ברוך יהיו מוכנים ויוכלו הם יהיו המתווך, ואם לא – אז לא.

דודי: בני ברוך עדיין לא מוכנים בעינייך?

ככה ככה.

חיים: האם יכול להיות שהתפקיד עבר מעם ישראל הפיזי לעם ישראל הרוחני, כלומר לבני ברוך?

יש בנו את זה, יש הרבה חברים שנמצאים בתוך הארגון שלנו וסבבנו, אבל עדיין אסור לנו לחשוב שזה רק אנחנו. לא בגלל שיש עוד, אלא שבגלל שאנחנו לא צריכים להזניח את ההכנה שלנו לאותו יום מיוחד. אני מקווה שזה יקרה מהר. ושבאמת אנחנו נעלה את עצמנו למצב שבו נוכל לטפל באנושות, ולהביא להם את שיטת התיקון. זה תלוי בנו, עכשיו זה כבר תלוי בנו.

חיים: יכול להיות שאנחנו צריכים לכוון כלפיי כל העולם ולאו דווקא ספציפית כלפיי עם ישראל בארץ ישראל?

אנחנו צריכים לדבר על זה כלפיי כל העולם, וספציפית כלפיי עם ישראל ובארץ ישראל.

דודי: המעגל הראשון הגדול שיתעורר, לא היחידים, יהיה בעם ישראל, בארץ ישראל, בקרב יהודים?

כן.

נורמה: אבל אם אנחנו כבר לא עם הספר, איזה עם אנחנו?

מי אמר את זה? אנחנו כן עם הספר, הספר בידיים שלנו, ואנחנו צריכים לחדש את הקשר שלנו עם הספר, ועם עם ישראל בגלות, ואפילו בתוך ארץ ישראל. אומנם זה לא כל כך נעים וחם, אבל אנחנו צריכים כל הזמן לחדש את הקשר.

נורמה: אז אולי יש פה הגדרה חשובה שלא מוכרת לכולנו. לפי הרוחניות מה צריך להיות, מה הפירוש של עם הספר?

הפירוש של עם הספר הוא שאנחנו לוקחים את התורה כחוק של כל העולמות, של כל המציאות, ואנחנו רוצים לממש אותה בפרקטיקה שלנו בעבודה בינינו, ב"ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה".

דודי: בעצם סיימנו את הישיבה.

יופי. אני עייף מכם היום. אתם רוצים להוציא ממני את מה שאין. כל השאלות של היום היו ממש מחוסר. ניפגש שבוע הבא.

דודי: כן, נבוא עם חיסרון גדול יותר. תודה לך

אני מקווה. כל טוב לכם.

(סוף השיחה)