"פרשת השבוע"

תצוה

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.12.14 - אחרי עריכה

שמואל: שלום לכם, ברוכים הבאים לתוכניתנו "פרשת השבוע", השבוע אנחנו בפרשת "תצווה".

אתה מרגיש שכבר הגענו לזה? האמת שבפרשיות האלה אין כל כך התרחשויות.

שמואל: כן, מדובר על כל מיני פרטים טכניים. ציווי לקחת נר, שמן, כתית, אוהל מועד, מחוץ לפרכת, אהרון, כוהנים השתתפו וקצת תלבושות. מחלקת הלבשה עובדת פה יפה, מסדרת את הגיבורים.

את כל הדברים האלה, אבל במיוחד את הכוהנים.

שמואל: אנחנו מבינים שמדובר במושגים רוחניים.

לבוש זה הדבר הכי גדול.

שמואל: הלבוש עושה את האדם.

זה נקרא אור חוזר, היכולת שלי להתגבר על האגו ולהתנגד לו, וכשאני מתנגד לו, הכוח הזה של התנגדות לאגו עושה סביבי מגן, לבוש, שאני יכול לפי זה לקבל התגלות האלוהות. הבורא מתגלה אם אני נמצא באותה תכונה כמוהו, השפעה ואהבה, מחוץ לי. אם אני יכול לצאת מעצמי זה נקרא שאני מלביש את עצמי, את האגו שלי, בלבוש של אנטי אגו, מסך, אור חוזר, השפעה, אהבת הזולת. כל אלו לבושים, על הלבושים האלו מדברים. בעל הסולם מסביר את זה יפה בצורה די ארוכה ב"תלמוד עשר הספירות" חלק ג', שם מדובר על לבושי הכהן הגדול.

שמואל: מתי אנחנו פוגשים בפעם הראשונה את הלבוש?

כשיש בושה.

שמואל: את הלמד בית שין? באדם וחוה.

כן.

שמואל: לפני זה אנחנו מדברים על תכונה שאין לה לבוש.

גם לנו אין לבושים, אתה מתבייש במשהו?

שמואל: באופן אישי?

כן.

שמואל: אני יכול למצוא בי בטח ביישנות, אני מתבייש.

ממי? למה? לבוש מדובר כאן כלפי הבורא.

שמואל: כן, ברור.

נניח שאתה מרגיש שאתה גנב.

שמואל: אתה מרגיש כלפי עצמך, לא נעים לך אם תכשל, הכול באגו, הכול בושות אגואיסטיות.

אני פשוט לא רוצה שיגלו.

שמואל: כן, בדיוק.

אני גנב, אבל העיקר שלא יגלו. זה לא שאני מתבייש בזה, אני מתבייש שתפסו אותי.

שמואל: בדיוק. כל עוד לא תפסו אותי אני לא מתבייש, נהפוכו, אני אפילו מתגאה, איך עשיתי, איך רימיתי. אבל פה אתה מדבר על לבוש אחר ועל בושה מסוג אחר. הבושה הראשונה הייתה אצל אדם הראשון בעקבות התקרית עם הנחש והתפוח. אמרו לו לא לאכול והוא בכל זאת אכל. איך הוא הגיע ללבוש פתאום? איך הוא שם על עצמו לבוש? הוא הוציא את האגו, גילה שיש לו אגו.

כן, ואז הוא הסתיר את עצמו.

שמואל: בדיוק, ואז הוא התבייש בזה.

כן, והבורא שואל אותו "איכה?"

שמואל: ואז הוא אומר, אני בתוך העץ, עזוב אותי בשקט, תן לי לנהל את הדברים בעצמי לבד.

כן.

שמואל: הוא שם עליו מלבושים. אם הלבוש הראשון היה עלה תאנה, אז אנחנו מגיעים לשיא הלבוש אצל הכוהנים.

לא, עלה תאנה זה הלבוש הכי גדול ומוצלח, הוא מכסה את כל האגו.

שמואל: כי הוא הראשוני?

הוא תאנה.

שמואל: הוא הכי קרוב לבריאה?

הוא כנגד כל התענוגים שעתידים להתגלות.

שמואל: כן. ופה אנחנו מתלבשים על הכוהנים בתוך המשכן שהלבוש שלהם הוא כבר כמה דרגות מעל.

חושן, מעיל, כתונת, מצנפת ואבנט.

שמואל: ומכנסיים, ואחר כך יש תיאור איך מרכיבים את כל החומרים האלה יחד. ואז מתואר ששמות בני ישראל יכתבו באבני שוהם.

כן.

שמואל: שש על אבן אחת, ושש נוספות על אבן נוספת. למה ההפרדה, מה זה השישיות האלה, האם יש לזה משמעות?

כן, ודאי. סך הכול יש שנים עשר שבטים, אפשר לחלק אותם לארבע, וארבע, י-ה-ו-ה, י-ה-ו-ה, ימין ושמאל, ושלושת הקווים, ג' הקווים, ארבע כפול שלושה קווים זה שנים עשר. אפשר לחלק אותם גם בצורה אחרת, חב"ד חג"ת נה"י, אפשר לחלק אותם לפי י"ג תיקוני דיקנא, שאלה תיקונים שהאורות העליונים, הכוחות שפועלים עלינו ומפעילים אותנו, יורדים מלמעלה למטה, ויורדים בהדרגה מסוימת, לכן הם נקראים מזלות, מהמילה נוזל, או נקראים שערות, מתוך שהם סוערים, וכך הם מתגלים ומתגלים כלפינו, ומפעילים אותנו. וכל זה כנגד אותה הרגשת הבושה שאנחנו מתחילים לגלות בתוך האגו שלנו. לכן בעצם אדם הראשון, זה שמגלה את הרצון לקבל מדרגת האדם, שלכן הוא מתבייש, ולפני כן לא.

שמואל: לפני כן, לא היה לו בכלל את הדבר הזה.

לכן הוא נקרא הראשון. כי הוא גילה את דרגת ההשתוקקות לאלוהות מהכלים הלא נכונים.

שמואל: בכלים האגואיסטים?

כן. ולכן הוא גילה את הבושה, גילה את ההופכיות הצורה שלו מהאלוהים, וכנגד החיסרון הזה אנחנו כבר מתחילים לעבוד. זה לפי מבנה העולמות, אבל אם אנחנו מדברים על אדם הראשון בכלל, זה היה לפני 5775 שנה.

שמואל: 5775 שנה, יש לנו עד לששת אלפים.

לא, לפני, מה שהיה.

שמואל: כן זה הזמן שעבר מהבריאה ועד היום.

לפני 5775 שנה חי בן אדם שקראו לו אדם, לא במקרה ההורים קראו לו ככה. והוא הראשון שגילה את אלוהים, שגילה את חכמת הקבלה כאמצעי לגילוי האלוהים, הכוח העליון, והוא הראשון שכתב על זה, והוא הראשון שהתחיל לחקור את זה, וללמוד את זה, והקים ממש בית מדרש.

שמואל: לפני 5775 שנה למניין העולם?

כן. זה מניין העולם. כך הוא מקבל אותם בבוקר שקראו לו אדם.

שמואל: בוקר אחד קם בן אדם שקראו לו אדם, התעורר, נכון? ומה היה לו לעשות?

לא, היו לו בעיות.

שמואל: איזה בעיות היו לו, מה היה לו? הייתה לו גינה יפה מאד, הכול פרח וצמח, הטבע מסביב.

לא, אל תכניס אותו לגן עדן.

שמואל: מאיפה הוא יצא, ממערה?

נניח מערה, זה לא חשוב.

שמואל: איפה זה קרה אתה יודע?

איפה הוא גר? אני חושב שפחות או יותר זה היה באזור של בבל.

שמואל: הפרת החידקל, הנהרות האלה באזור מסופוטמיה?

זה המקום.

שמואל: זה ערש התרבות האנושית כמו שאנחנו מכירים אותה היום.

נכון.

שמואל: והוא פתאום מה?

לא פתאום, היו לו שאלות "בשביל מה אני חי"? כמו שיש לך.

שמואל: עוד פעם? הוא התחיל עם זה? הוא?

היו שאלות גם לפניו. אבל הוא הראשון שקיבל תשובה, ולכן קוראים לו "אדם הראשון".

שמואל: הוא קיבל תשובה?

הוא קיבל תשובה, הוא גילה את האלוהות, הוא גילה את תכנית הבריאה.

שמואל: מה הוא גילה לנו, את החומש?

לא, חומש, זאת אומרת, תורה בצורה שאנחנו קוראים אותה, לא, זה כבר משה. עד משה לא היו כלים.

שמואל: אבל זה ממש בלתי ניתן לתפיסה מה שהוא כתב, נכון, הספר הזה?

נכון. הוא כתב את "רזיאל המלאך".

שמואל: והוא גילה את הדבר הזה שנקרא שיש חומר של הבריאה, אני, נלקח ממני חומר הבריאה הטוב, והשאירו לי רק את הרע, השאירו לי את הדבר שאיתו אני צריך לעבוד עכשיו, ולזכך אותו.

טוב, אחריו היו עוד הרבה אנשים.

שמואל: וכל אחד המשיך קצת את זה?

לא כל אחד קצת, היו אסכולות, אתה מבין? היו זרמים שלמדו ופתחו את זה, זה לא היה סתם כמו שזה נראה לך, זה לא קרה אחת שתיים.

שמואל: ברור. בכל זאת מדברים על 5775 שנה של התפתחות. אנחנו רואים, שכשהיום אנחנו מדברים על הרגש של הבושה, היום אף אחד לא מתבייש מכלום. כל אחד רוצה רק להחצין את מה שהוא אמור להתבייש בו.

הוא גילה מה המעמד שלו כלפי הבורא, ולכן הוא גילה את הבושה האמיתית, לא בושה כלפי האנשים.

שמואל: ראיתי בירושלים אנשים דתיים חרדים, שהולכים ומכסים את הפנים עם הכובע, כשעוברת אישה הם לא רוצים לראות, הם מסתתרים, יש גם אנשים שלא רואים טלוויזיה.

אני לא רוצה להגיד עליהם שום דבר, הם חושבים שעל ידי זה הם שומרים על עצמם מהדברים הרעים, כך מקובל אצלם. הם נוהגים כך גם באמריקה ובאירופה, בשווייץ ראיתי מלא כאלה.

שמואל: כן?

כן, התושבים שם. לכל אחד יש הרגלים משלו. אתה חושב שאין כאלה במזרח הרחוק? יש. יש מלא בודהיסטים למיניהם, חיים שם רק גברים בצניעות, וכן הלאה.

שמואל: היום הכול פתוח, כל האפשרויות פרושות לפנינו.

הבהמיות פתוחה. מה פתוח כל כך? למה אמרת שהכול פתוח?

שמואל: כמו שאמרת, הבהמיות. הבהמיות והפריצות וכל הדברים האלה פתוחים.

מה יש לפתוח פה?

שמואל: לא לפתוח. איך אתה לא נדבק מזה, זה כמו שאתה נמצא באיזה מקום שיש בו מגיפה.

אני למדתי ביו קיברנטיקה. למדנו שלוש שנים אנטומיה, פיזיולוגיה, פסיכולוגיה כל לימודי האדם חוץ מרפואה. אבל את הדברים האלו למדנו כי היינו צריכים על פי זה ללמוד אחר כך הנדסה, לכן היינו בבתי חולים ובמכונים פתולוגים, בלידות ובניתוחים, בכל מיני דברים, אבל לא כמשתתפים, אלא כצופים המכירים את הדברים, כי היינו צריכים בעתיד לעבוד עם הרופאים.

שמואל: להכיר את המטריה.

לבנות מכשירים רפואיים למיניהם, לבדוק את הגופים, איך גוף האדם מתנהג. לכן אחרי הלימוד הזה, כשאני מסתכל על האדם, מה יש לו להתבייש או לא להגיד או לפתוח את עצמו? אם אני סתם בן אדם, מה יש לי לפתוח או לסגור, להסתיר? תסביר לי, מה יש בי שלא בא לי מהטבע? ממה אני צריך להתבייש? יש הסכמה כללית חברתית, נכון, שזה יהיה נעים לאחרים, אז אני לא הולך ערום ולא מתנהג בפראות, אבל בעצם, האם זה מין פיגור בהתפתחות, שאני משחק לפני אחרים במשהו שאני לא אני? אני באמת לא מבין.

שמואל: אני מקשיב בקשב רב ובהבנה עמוקה למה שאתה אומר. כן, זה נכון.

פשוט מאין ברירה אנחנו משחקים בדברים. אנחנו יותר גרועים מהחיות בזה, להן אין עסק בזה, אצלן הכול ברור.

שמואל: כן אין שאלות. החסה לא קמה בבוקר ואומרת, רגע, אני רוצה להיות ארנבת היום, ברור לה לחלוטין שהיא חסה ולארנבת ברור שהיא ארנבת. רק האדם רוצה להיות כל הזמן משהו אחר.

בכל זאת נחזור קצת לפרשה. שוב, כל התורה כולה היא כדי לבנות את המקום לגילוי הבורא, אין יותר מזה, זאת המטרה. אז בכל הדרגות, דומם, צומח, חי ואדם, זאת אומרת, הרצונות שלנו שנמצאים בדרגות דומם, צומח, חי ואדם, שבחכמת הקבלה קוראים להם דרגות 1, 2, 3, 4, את כל הרצונות האלו אנחנו צריכים לסדר כך שיהיו נכונים ומחוברים נכון לגילוי הבורא, על זה מדובר.

יש רצונות שהם כמו דומם, אתה צריך לעשות מהם כל מיני דברים, מנורה, שמן ועוד דברים. יש רצונות כאלה שבאים לא מהדומם אלא מהצומח, אתה צריך לעשות מהם איזה בגדים מכותנה או מצמר וכן הלאה. אתה אפילו בונה אוהל מזה, ולבושים על עצמך. יש דברים שאתה מכין כיין, כלחם, וכן הלאה, כל הדברים האלה. והעיקר אלו רצונות האדם, שצריכים להיות בגובה של אהרון וארבעת הבנים שלו, 1, 2, 3, ו-4, נדב, אביהו, אלעזר ואיתמר.

ואז אתה מתקרב למצב שאם אתה מסדר כך סביבך את כל העם אז אתם בונים מקום לגילוי הבורא כמו שהתורה מספרת, שאז בין שני קרובים יש גילוי הבורא והעם מתחיל לחיות בהבנה ובהכרה לזה.

שמואל: איך עושים את זה?

רק מתוך הקשר בינינו. רק בתוך הקשר בינינו עושים, זה דבר מאוד פשוט. אין לאן לברוח ואין מה לחפש חוץ מזה. הבעיה היא שהאנושות בונה לעצמה דברים באוויר. לא צריכים את זה, אלא רק את הקשר הנכון שעליו התורה מדברת, פשוט. אנחנו צריכים להגיע לתכונת השפעה מינימאלית, שאז לפי חוק השתוות הצורה נגלה את הבורא, כמו מקלט רדיו שקולט גל מבחוץ.

שמואל: צריך רק לכוון.

לכוון את עצמנו לאותה תכונה שנקראת "בורא", אפילו במקצת, וכבר נתפוס אותו אחר כך.

שמואל: אחר כך הוא יהיה שם.

אחר כך הוא יהיה שם. וחוץ מזה אנחנו נשמע אותו בהגברה גדולה, כי כשאנחנו הופכים את כל האגו שלנו להשפעה, הוא מגביר לנו את תכונות הבורא פי תר"ך פעמים.

שמואל: את כל הרצונות, את הרצון האגואיסטי הזה שהוא חומר הבריאה, אנחנו צריכים לשבח.

המקובלים פעלו בזה, מזמן אדם הראשון במשך כל הדורות. עד אברהם זה היה פחות או יותר באופן טבעי ובצניעות, על אף שנוח כבר עשה את זה כ"תיבה", אבל לא מדובר על כך שהוא בנה תיבה ששטה בים.

שמואל: לא, זה ברור לחלוטין כבר עברנו את זה. הוא ריכז, איגד את כל הדבר הזה לתוך רחם, הוליד את זה מחדש.

כן. אבל אברהם כבר התחיל מבחוץ לקרוא לעצמו, הוא רצה בכלל את כל בבל. הוא רצה להפוך את כל האנושות לאגודה אחת ולגמור את התיקון האנושי, אומרים שיצאו אחריו רבבות.

שמואל: אבל רק קומץ קטן יחסית.

נכון. והיום אנחנו נמצאים בסיום הדרך, אנחנו צריכים היום למשוך את כל עם ישראל.

שמואל: מה זה הקורבנות?

קורבן זה מהמילה קרוב.

שמואל: לקרב?

להקריב. אני מקריב את עצמי על ידי זה שאני חותך את הדומם, צומח, חי ממני, מהאגו שלי, את רצונות 1, 2, 3, 4, כולל ארבע, כולל האדם, ואני מצרף אותם, נגיד מכל האגו שלי אני יכול לצרף היום עוד קצת תרומה לה', אני מרומם את עצמי עוד קצת, תרום, לקראת החיבור שלי עם האחרים כדי לגלות שם את הבורא. זאת אומרת, אני יכול לעשות את זה אך ורק בתנאי שהחברה שאנחנו בונים תספק לי כל הזמן את הרגשת גדלות הבורא, תרומה.

שמואל: הסביבה צריכה לספק לי את חשיבות גדלות הבורא.

כן, את כוח ההשפעה והאהבה. הבורא הוא השפעה ואהבה. סביבה שכל הזמן מדברת כך, היא מפמפמת לי את זה בראש.

שמואל: כל האפשרויות פרושות לפניי, ומתוך השאלה ''מה הטעם בחיי'', ניתן להתמקד בעניין ההשפעה, למצוא חברה שאומרת ''גם אני רוצה להשפיע''.

זה הדבר הכי גדול, כי בזה עולים למדרגה אחרת לגמרי. על ידי החברה אני משתוקק לזה, זה נקרא שאני יכול לקחת משהו מהאגו שלי ולתרום לחיבור הכללי, ואז על ידי זה אנחנו עולים, כשכל אחד ואחד כך מביא. זה מה שהבורא אומר למשה, "תעשו כך וכך את המשכן ואת אוהל המועד, תסדר את כול הדברים האלה, ואז אני אתגלה ביניכם".

שמואל: מה זה ''קורבן התמיד''?

קורבן, שכל הזמן אדם חייב להיות. יש קורבנות לכל יום משלו, לשבתות, ליום שני וחמישי, לראש חודש.

שמואל: זה כמו בבית הכנסת, בחיצוניות.

כן, אבל זה לא לפי הזמנים. הזמנים שאמרתי הם גם לא זמנים אלא מצבים. ברוחניות אין זמן אלא מצב, ולכל מצב ומצב יש כינוי. כך אנחנו מתקדמים.

שמואל: מה זה שאהרון פעם בשנה יאחז בקרנות המזבח ויכפר מדם?

זה על יום כיפור. יש אפשרות מידי פעם לחיבור כל כך יפה וטוב בהצטברות הכוחות החיצוניים, כך שאדם יכול להתחבר לאלוהות על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי האור העליון, והוא הופך להיות ככהן הגדול ביום הכיפורים, בקודש הקודשים, בכל המעמד הזה.

שמואל: אני אוהב את יום כיפור.

מה יש לך מיום כיפור?

שמואל: כ-פורים.

כי זה מזכיר לך את פורים?

שמואל: אני רוצה לזכות לראות את המהפך הזה שנהפך מיום כיפור לפורים. האם יש בזה משהו מימות המשיח?

כן, יום המשיח הוא כ-פורים.

שמואל: זו ההשתוקקות שלי.

אתה תמיד משתוקק לטוב.

שמואל: אין לי ברירה, זו בעצם כל המהות.

אבל זה לא משתה ושמחה כמו שאנחנו עושים. כל הכלים הגשמיים רוצים להתמלא בתענוגים, בשתייה ובמאכלים, אבל ברוחניות זה לא כך, זה ההפך. כשהרצונות לקבל שלנו יהיו כולם בעל מנת להשפיע, אז לא נהיה מוגבלים בלקבל כל טוב מהבורא, מפני שאת כל זה אנחנו עושים כדי להשפיע לו ולעולם, ולכן אנחנו לא מוגבלים.

שמואל: מה זה ''נר תמיד''?

אדם צריך להיות נר תמיד. זה הכול אדם, אין חוץ מאדם כלום. אתה ערום, לבד, וכך אתה נמצא מול הבורא. עכשיו תעשה מעצמך כול מה שכתוב בתורה, זה אתה בלבד. כל הכוהנים והלווים, אוהל מועד וקודש הקודשים, כל מה שאתה מתאר לעצמך, תבנה מהרצונות שלך.

שמואל: יש עכשיו קמפיין של לקרוא בתנ"ך, התנ"ך נהיה פופולארי. זה פרויקט שנקרא 929 לפי מספר הפרקים בתנ"ך. זו עמותה שרוצה לקדם את המודעות לתנ"ך, שזה יפה כשלעצמו.

כשלעצמו זה לא חשוב.

שמואל: אבל עדיף לקרוא, כי משלא לשמה אולי יבוא לשמה.

נכון.

שמואל: מהבחינה הזאת תענוג להתעסק עם התנ"ך, ובטח עם פרשת השבוע ולדבר על זה. אנחנו בדרך לבנות את המשכן, סיימנו את פרשת תצווה.

לפנינו עוד הרבה פרשיות. והבעיה היא שבכל הפרשיות אתה תשמע אותם הדברים. אם לא נכנסים פנימה, אם אתה לא מברר את הדברים האלה בפנים מה באמת יש בכל פרשה, אז זה אותו דבר.

שמואל: אנחנו במסע לבירור פנימי של כל הכוחות שפועלים בתוכנו, שיוצאים בצורה של איברים כאלה ואחרים, אבל אלו רצונות שה' נטע בתוכנו.

כן.

(סוף השיחה)