"סיפור רוחני"
קין והבל
בהנחיית: ערן קורץ
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.01.2010 – אחרי עריכה
ערן: בתכניתנו "סיפור רוחני" אנחנו מבררים את סיפורי התנ"ך, הסיפורים המוזרים, הלא מובנים והמעניינים, שכל האנושות גדלה עליהם. אנחנו מנסים להבין מה עומד מאחוריהם בעזרתו של הרב לייטמן. והיום נדבר על קין והבל.
"א והאדם, ידע את-חוה אשתו; ותהר, ותלד את-קין, ותאמר, קניתי איש את-יהוה. ב ותסף ללדת, את-אחיו את-הבל; ויהי-הבל, רעה צאן, וקין, היה עבד אדמה. ג ויהי, מקץ ימים; ויבא קין מפרי האדמה, מנחה--ליהוה. ד והבל הביא גם-הוא מבכרות צאנו, ומחלבהן; וישע יהוה, אל-הבל ואל-מנחתו. ה ואל-קין ואל-מנחתו, לא שעה; ויחר לקין מאד, ויפלו פניו."
ערן: זה החלק הראשון של הסיפור. קודם כל מתגלה קנאה.
תמיד בין אחים יש קנאה.
ערן: בכל זאת הבורא משחק פה משחק כפול.
זה אדם שמתפתח, לכן הוא נקרא "אדם", "אדם הראשון", שזו הנקודה שממנה מתפתחים.
ערן: שזה אותו אדם שידע את אשתו.
כל אחד מאיתנו כשמתחיל לדעת את אשתו הפנימית, את הרצון שלו, ומתפתח על ידי הרצון הזה, מתוך ההתפתחות שלו הוא מגלה שיש בו שני כוחות, הוא כאילו מוליד בנים.
ערן: שאחד הוא עובד אדמה ואחד הוא רועה צאן.
כן. עובד אדמה הוא כאילו קצת יותר נמוך. הוא עובד אדמה, בתוך האדמה, בתוך הרצון בעצמו, הרצון הדומם. אומנם מרצון הדומם יוצא הצומח, הפרי, אבל בכל זאת זו עבודה עם רצונות נמוכים יחסית, לעומת ההוא שמגדל צאן. כי זה כבר משהו אחר, הוא עובד עם הרצון החי שבו, דרגת חי. בתוך האדם יש דרגות, דומם, צומח, חי ואדם, ארבע דרגות הרצון. הרצון השני עובד כבר בדרגת החי, מברר שם כל מיני דברים, מגדל, הוא מתקדם יותר.
בהתאם לזה אדם מתחיל לראות איזה רצונות הם טובים ורעים. האמת, כולם טובים. כבר דיברנו על זה שאין דבר שנברא באדם שהוא לא טוב, אבל יש התנגשות בין הרצונות. עד שאנחנו קושרים אותם להרמוניה אחת, ואז באמת ייצא לנו הרצון המושלם שאיתו אנחנו מגיעים לגמר התיקון שלנו.
אבל בינתיים אנחנו מבררים את הרצונות, אלה קצת יותר, אלה קצת פחות, עם איזה אפשר לעבוד, עם איזה לא. כך מחנכים אותנו אפילו בעולם שלנו. מה אימא אומרת? את זה אל תעשה, את זה כן תעשה, בזה תשתמש כך וכך ובזה לא כל כך, וכן הלאה. זאת אומרת בכל דבר קצת, אתה לא יכול רק לתת או רק לקבל, הכול חייב להיות בשימוש, כך שיש לו מקום.
ערן: אותו אדם מגלה שיש בו את הרצונות האלה שהם רצונות מסוג דומם וצומח. אבל בכל זאת זה מסופר לנו כשני אחים שנולדים מאדם וחוה, זה לא מסופר לנו כשני רצונות שבתוך האדם. למה זה לא מסופר בצורה יותר ברורה? למה הגילוי הזה הוא גילוי כל כך מסובך?
אנחנו צריכים לגלות את האלוהות, כוח שממנו אני נולד, כוח שמוליד אותי. זה כוח שכולו הפוך ממני, או יותר נכון, אני הפוך ממנו, כי הוא כולו משפיע וברא אותי כמקבל. ואני חי בתכונה הזאת שאני כולי רוצה רק לקבל, למלאות את עצמי, לנצל את הכול לטובת עצמי, מקסימום לקבל ומינימום להשקיע, אלו החיים שלי.
כשאני חושב איך אני מתוך הרצון שלי בלבד יכול להכיר את אלוהים, ועוד יותר מלהכיר, לפי התכנית של הכוח העליון אני צריך להגיע להידמות לו, אז איך אני יכול לעשות זאת אם אני כולי הפוך ממנו? לכן הוא נסתר ממני, ונקרא "העולם הנסתר", "הבורא הנסתר". אני רוצה להכיר את האלוהים, אבל איך? מה אני אעשה? ואז אני צריך לעבוד עם כל הכוחות שבי, עם אותם רצונות. אני צריך לגלות את כל הסיפור הזה בפנים.
כשאנחנו קוראים את הספר, במיוחד את ספר הזוהר, נראה לנו שזה העולם הזה, אדם הראשון, חוה, קין והבל, וכל הסיפור הלאה שמתרחש. אנחנו צריכים להשתדל להבין את הסיפור הזה בפנים, איך הוא קורה בי. התורה לא כתובה כספר היסטורי, היא לא כתובה כדי שאני אוציא מזה כמה כוחות או תכונות איך להתנהג בחברה האנושית. היא כתובה כדי שאני אתקן את עצמי ואביא את עצמי לגובה האלוהים, לגובה כזה שאני אגלה אותו ואשווה את עצמי אליו, עד כדי כך. להגיע לדבקות זה נקרא להגיע לצורה השווה איתו.
איך אפשר זאת לעשות? הרי הוא נסתר. אז איך אני אדע, איפה הדוגמה? במשך כל ההיסטוריה הקטן לומד מהגדול. הילד מסתכל על האבא ועושה בדיוק כמו אבא, לא אכפת לו מה אבא עושה, הוא יודע שהוא צריך לחקות אותו.
ערן: לטוב ולרע.
נכון. וכאן אין לנו דוגמה. מאיפה אני אקח דוגמה מהבורא? הבורא רוצה להתגלות בי, אבל אני לא יכול לגלות אותו מפני שאני נמצא בתכונות ההפוכות. הוא נמצא אבל אני לא מזהה. הכוח הזה ממלא את כל העולם ונמצא כאן עם התוכנה שלו, עם התכונות שלו, עם התכלית, עם הכול. העולם העליון נמצא כאן, אני נמצא עכשיו בעולם אין סוף, אבל איפה אני מזהה אותו?
כדי להביא אותנו לתפיסה הזאת מי זה הבורא, העולם הרוחני, לשם כך ספר הקודש נכתב בצורה מיוחדת. כל הספרים הקדושים, אם הם ספרים קדושים - התורה, ספר הזוהר, כתבי האר"י, כתבי בעל הסולם - הם נכתבו בצורה מיוחדת. מה זאת אומרת בצורה מיוחדת? שאני דרך המציאות הכתובה חייב לראות את המציאות הפנימית. המציאות הפנימית היא אני שלוקח את הספר הזה, וכתוב, שכל אחד צריך לכתוב ספר תורה, "כתוב ספר תורה על ליבך", על הלב שלי. אני צריך לקחת את כל הסיפור הזה ולהכניס אותו פנימה, לגלות אותו בפנים, איך זה מתרחש בי. כמו שכתוב "האדם הוא עולם קטן", עליי לתאר לעצמי שבי ישנו כל הסיפור הזה, איפה אדם וחוה נמצאים בי, קין והבל, מה הם עושים, אחד הורג את השני. ובחיפוש הזה שאני מתאר אותו מהצורה החיצונית פנימה, בתרגום הזה כשאני מתרגם את זה לתכונות הפנימיות שלי, בזה אני מפתח את התכונות הפנימיות שלי בצורה כזאת שאני מתחיל להרגיש את הבורא.
ערן: מתוך התהליך של להבין את זה.
בתהליך הזה אני מפתח מה שנקרא "נשמה", ואז אני מגלה את הבורא.
ערן: ובתוך התהליך הזה יש לי את הרצונות האלה שאני קורא להם הבל, רועה צאן, וקין שהוא עובד אדמה.
כן. עובד אדמה זה הרצון שהוא דומם וצומח, ורועה צאן זה הרצון שהוא בדרגת חי.
ערן: מה זה שהם צריכים להקריב, לתת מנחה?
כדי להתקדם הלאה לקראת הבורא אני צריך לברר את הרצונות שלי, אני צריך להקריב, לקרב אליו.
ערן: אז הבורא לא רוצה את הרצונות שלנו מסוג דומם וצומח, הוא מעדיף את החי?
מעדיף, בדיוק. ודאי.
ערן: האם אני מרגיש את זה בתוכי?
בטח. כי הם רצונות הרבה יותר גדולים. הרצונות של הבל הם הרבה יותר גדולים, הם רצון מדרגת החי. כאשר ברצונות של ה"חי", נניח, הגוף שלי, אני ממש יכול להשתמש בהם כדי להתקדם לבורא, להיות כמוהו. מה שאין כן הרצונות של "קין" זה רצונות של האדמה שהם רצונות הרבה יותר קטנים. גם איתם אני עובד, גם איתם אני מתקדם, אבל ודאי שעם הרצונות שנקראים "הבל" זה הרבה יותר מועיל לי כדי להתקדם לא-לוהים.
ואז אני מזהה בי כביכול עם איזה רצונות כן ואיזה רצונות לא, ואני מוכן ממש לעשות כאן מלחמה ביניהם. איזה מלחמה הרצונות עושים ביניהם? נניח כמו שאני נמשך לדברים הטובים ונמשך לדברים הרעים. ופתאום הדברים הרעים 'תופסים כוח' ומתחילים להשתלט עלי וסוחבים אותי קצת לכל מיני מקומות.
ערן: אני לא יודע איך זה קרוי בפנימיות שלי, אבל יש איזה כוח שגורם לאותם כוחות, נכון? לתת מנחה ובעצם להרגיש שהמנחה הזאת של קין היא מנחה פחות רצויה מהמנחה של הבל.
האדם מגלה את זה בתוכו. הוא לא מגלה עדיין בורא, מה זה 'בורא' בצורה ברורה, אבל הוא כבר רואה שכדי להתקדם לאותה התכונה שהיא השפעה ואהבה הטוטאלית הכללית, אז הכוח הקטן הזה לא כל כך מועיל, והכוח הגדול יותר, כן.
ערן: כשאני שומע אותך מדבר על השפעה ואהבה, אני מדמיין איזו מוסיקה הרמונית שמנגנת תזמורת.
בסופו של דבר. יפה.
ערן: ופה אנחנו רואים מלחמה, ורצח.
כי זה בדרך, מפני שהמטרה הסופית היא נעלה כי שם כל התכונות שלנו, כל הכוחות שלנו, הרעים ביותר, הגרועים ביותר, הם כולם מצטרפים וכולנו משתמשים בהם בצורה המתוקנת והמלאה. אין דבר כזה שאיזה רצון או איזו תכונה בנו היא רעה באמת, אלא הכול תלוי בשימוש.
בסך הוכל אנחנו עכשיו בדרך להידמות לאלוהים ופותחים את עצמנו. אין יותר מזה. אנחנו מגלים את כל התכונות והרצונות שלנו, ולומדים איך להשתמש בהם באופן הנכון כדי להידמות לו. בזה שאני בונה את עצמי להיות דומה לו, כך אני מכיר אותו על עצמי, כי הוא בנה לי את כל התכונות האלה, הוא זרק אותי למצב הנוכחי ונתן לי את ה'לגו' הזה שממנו אני אבנה אותו, ובדרך שאני עושה, אני בונה את האלוהים בתוכי.
ערן: אני בונה את האלוהים?
כן, אתה בונה את דמותו "בצלמנו כדמותנו"1, אתה בונה את זה. ואז אתה נעשה ממש הוא, אתם מגיעים למצב של דבקות שאין הבדל בינך ובינו. ואתה נעשה בזה כאומן שבנה את הדברים האלה, שאתה מבין את כל השיטה הזאת, כל התרכובת הזאת, את כל ההרמוניה הזאת במערכת הגדולה. אתה משיג בזה נצחיות, שלמות, אתה לבד, מתוך הנקודה ההתחלתית בלבד שעכשיו התעוררה לך, שאתה רוצה לעשות את זה. לא יותר.
ערן: אני הופך להיות כמו במאי.
אתה במאי ואתה מבצע ואתה הכול. הבורא לא נותן לך פתרונות, הוא זרק לך פאזל ואתה תרכיב אותו. ואתה כמו תינוק קטן שלא יודע, ומזיע בניסיון להרכיב אותו, ורוצה להכניס חלק של פאזל עם הפטיש, כמו שאני רואה את הנכד שלי, שרוצה להכניס בכוח קובייה לחור של עיגול, ולא הולך לו והוא מתרגז. וככה אנחנו, כך זה נעשה איתנו ואלה המלחמות שעליהם מספרים. כל החיים שלנו הם פאזל אבל זה לא פאזל פשוט.
"ו ויאמר יהוה, אל-קין: למה חרה לך, ולמה נפלו פניך. ז הלוא אם-תיטיב, שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רבץ; ואליך, תשוקתו, ואתה, תמשל-בו. ח ויאמר קין, אל-הבל אחיו; ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל-הבל אחיו ויהרגהו. ט ויאמר יהוה אל-קין, אי הבל אחיך; ויאמר לא ידעתי, השמר אחי אנכי. י ויאמר, מה עשית; קול דמי אחיך, צעקים אלי מן-האדמה. יא ועתה, ארור אתה, מן-האדמה אשר פצתה את-פיה, לקחת את-דמי אחיך מידך. יב כי תעבד את-האדמה, לא-תסף תת-כחה לך; נע ונד, תהיה בארץ."
ערן: מה הבורא שואל אותו?
על מה שאדם מרגיש בפנים. הוא נמצא במאבק בלתי פוסק. בלתי פוסק, זה לא פשוט "אני רוצה להגיע למטרה, יש לי דחף גדול, החיים שלי לא כל כך מסתדרים עם כל המצב הכללי, ואני נמצא בבירור שלי, בשביל מה אני חי? למה אני חי? מה מטרת החיים? אני לא יודע מה לעשות"
ואפשר לראות מה קורה עם כל הוועידות הבינלאומיות האלה, כשכולם רוצים לברר איך נכון להתקדם, איך ניתן להינצל מהמכות, מה דרך החיים הנכונה? מהו שביל הזהב, לנו, לילדים, לדור הבא. יש לנו דחפים כמו לילדים קטנים, שרוצים לנצל אותם, שרוצים למלא את הרצונות האלה, אבל מה לעשות? זו באמת שאלה גדולה מאוד לאנושות שמאבדת את הדרך.
אנחנו רואים איך מדור לדור, ובמיוחד בדור שלנו, שנמצא בדחפים מאוד גדולים, ממש באיבוד הבנה למקום בו הוא נמצא. בעבר היה יותר פשוט, כי לא התגלו בנו יצרים כאלה, ולא היה קשר כזה בין כולם ולא היו בעיות כאלה, אבל היום כשהעולם נעשה כל כך גלובלי, קטן, עגול, וכולם תלויים זה בזה, אנחנו מרגישים את עצמנו שאין לנו כלים להתמודד עם המצב שהתגלה. וצריכים לקחת את כל הדברים האלה בחשבון.
ואם הרסתי משהו וחשבתי שעשיתי משהו טוב, אז אני מגלה אחרי זה שלא, אני מגלה אחרי זה שחסר לי את אותו כוח, שכביכול הרסתי אותו.
ערן: הבל
כן.
ערן: אבל הבורא הרי יודע, אז למה השאלה הזאת?
זה אדם, זה הבורא שבאדם? איזה בורא? אני מקבל מִבְרק ממישהו?
ערן: זו השאלה.
הבורא זה נקרא "בוא וראה", שאני כל הזמן מברר אותו. הוא גם משתנה בי כל הזמן. פעם הוא נעלם בכלל, ובכלל לא נמצא. על איזה בורא אתה מדבר? תביא לי אותו, תראה לי, אני לא מרגיש כלום. פעם נראה לי שיש בורא, שהכוח הזה קיים, איך זה יכול להיות שלא, וכן הלאה. פעם זה כל כך ברור לי, שבכל רגע ורגע אני מרגיש שכאילו אני מנוהל על ידו, ופעם אחרת נראה לי שאני לא מנוהל על ידו. אני נמצא איתו בשיחה, אני מסביר לו משהו, הוא מסביר לי בחזרה, יש איזה דו שיח בינינו, אני נמצא בסוג של הידברות עם התכונה הפנימית הזאת שלי, או כוח פנימי שמדבר מתוכי.
ערן: וזו השיחה שיש בין קין לבורא?
כל פעם בצורה אחרת. כשאני מתחיל כך להתייחס, שיש את הבורא שבי, הכוח הפנימי, את ה"אני" הניטרלי שרוצה להגיע אליו, להתקדם לבורא, והחלק השלישי החיצון שאלו התכונות החיצוניות שלי למיניהן, אז אני שואל את הבורא שבי מה לעשות עם כל התכונות האלה - עם אלו לעשות או עם אלו, באיזו צורה, אולי שיתמזגו ביניהם, ומי אני, מה אני, איך אני מתקדם עם זה.
אנחנו נדבר על עקדת יצחק, איך מוכרים את יוסף, על כל מיני דברים טראגיים, שבהם האדם נמצא כל פעם בחיפוש והוא לא יודע מה לעשות.
ערן: הוא עובר טרגדיות פנימיות קשות מאוד.
כל הזמן. אבל אני בזה מברר את הבריאה, אין לי ברירה אחרת. הבורא שברא אותי מלכתחילה, אותו כוח מוחלט, לא הבורא שלי שבי שאותו אני מברר, אותו כוח לא יכול לבנות בצורה אחרת את כל התהליך, הבמאי הזה לא יכול בצורה אחרת לביים את זה. כי הוא רוצה שאני אגְדל בעצמי, שאני בעצמי, עם עצמי, בתוכי, אברר את כל הדברים - שאלו כוחות שליליים ואלו חיוביים, ואיך אני אקשור אותם כדי להגיע אליו. ומי הוא, אני אחפש גם בו איזו דמות, כלומר תכונה יותר ויותר נעלה. ואם עושים איזו פעולה, אנחנו נראה שכל הפעולות שנדבר עליהן במשך כל סיפורי התורה, הן לא טובות. אין פעולה טובה, אברהם שובר את הסמלים, בורח משם, רוצה להרוג את יצחק, יצחק עם עשו ויעקב. יש מלא בעיות.
ערן: כל הזמן מלחמה, כל הזמן בלגן.
וכל פעם, הפעולה שאדם עושה מפנים, שמתעוררת לנו כך בכל הסיפורים האלה, במשפחה הזאת, הפעולה הראשונה שלו היא לא טובה, היא להרוג, משהו לעשות.
ערן: זה באמת מלווה את האנושות לכל אורך ההיסטוריה, גם קנאה, גם רצח. אם לרגע נצא מהסיפור הרוחני, אנחנו רואים את זה בחיים שלנו, אנחנו רואים את זה ביום יום.
נכון. מה כתוב? "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". אנחנו חייבים לגלות את הטבע שלנו, ומהתקדמות לטוב אנחנו תמיד קודם כל נגלה את הרע, וזה טוב.
ערן: שמגלים את הרע.
שמגלים את הרע.
ערן: האם זה תהליך ששורטט מראש?
כן.
ערן: האם לקין הייתה בחירה או לא הייתה בחירה?
לא.
ערן: לא הייתה לו בחירה.
האדם שמגלה את עצמו, ורוצה להרוס ולקשור ומשהו לעשות עם הרצונות שלו, הוא מגלה תהליך.
ערן: הוא מגלה שאין לו ברירה בפנים.
אלא מה, האם מראש אני מגלה את השלב הבא? האם אני אבנה אותו? לא. אני רק מגלה את השכל לגלות את השלב הבא.
ערן: כמו ההורים שלו שגורשו מגן עדן, שנענשו לכאורה בסיפור, גם הוא נענש. הוא הוגלה, שמו לו אות קין. מה זה אות קין?
שאסור להשתמש בצורה כזאת ברצון. כל הרצונות, אם אנחנו מגלים אותם, גם טובים וגם רעים, אסור לנו להרוס אותם, אסור לנו להרוג אותם. אלא אם כן, כמו שנלמד על "עמלק", אלו אותם רצונות מיוחדים שאי אפשר לתקן אותם בשום צורה, אלא על ידי תיקון מיוחד שנקרא הריגה.
ערן: זאת אומרת, יש בי סימן של כוח, אות, כי כתוב "אות קין".
כן. סימן.
ערן: האם זה כוח שאסור לי להשתמש בו?
זו פעולה שאסור לך לעשות אותה. אסור לך לחשוב שיש בעולם משהו שאתה יכול להרוס, אין דבר כזה, גם בעולם החיצון שלנו, גם בתכונות הפנימיות שלנו.
ערן: קין לא ידע שהוא הולך להרוג את הבל, או שהוא ידע שהוא הולך להרוג אותו? הוא קינא בו.
הוא רצה, הוא קם והרג. וזו הבעיה, שאם אנחנו רואים שיש בנו תכונות שאסור לנו בהן להשתמש, שהן לא טובות, שאפשר להשמיד אותן מהעולם, זה סימן שאנחנו לא מגלים נכון את הבורא ככוח הטוב, ככוח האבסולוטי, השלם.
ערן: אני צריך לאהוב גם את התכונות הגרועות ביותר שבי.
אתה רק לא יודע להשתמש בהן נכון. ואם תדע, אז תראה עד כמה כולן יחד, כשיתמכו זו בזו, יביאו אותך לשלמות.
ערן: נקווה שזה יקרה.
שזה יקרה מהר.
ערן: עברנו את הסיפור על קין והבל, הסיפור על שני האחים. מסתבר שיש גם דברים אחרים, אפשר לראות את זה בצורה אחרת, שנראית באמת הרבה יותר מובנת והרבה יותר נכונה.
(סוף השיחה)
-
"ויאמר א-להים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א, כו)↩