לב המסר של מרכז המבקרים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 23.07.25 – אחרי עריכה

דודי: בגדול הקהל המרכזי הוא הקהל בישראל שמגיע פיזית, שעובר חוויה. מה לדעתך המסר שאיתו האדם צריך לצאת ממקום כזה?

זו פגישה ראשונה עם חכמת הקבלה.

דודי: כן.

זהו.

דודי: חשבנו שבסופו של דבר מבחינת ידע, לא נדבר עכשיו על הרגשה, מבחינת ידע נעביר את האדם תהליך חווייתי כך שהוא יבין שהאגו הוא הבעיה שלנו בחיים, הוא השורש לכל הבעיות אפילו, וחיבור זה הפתרון שלנו לכל האגו. ובלי להגיד, רק נרמוז, שחכמת הקבלה והסביבה שלה היא זאת שתעזור לו לתקן את האגו ולהתחבר נכון לזולת ולגלות עושר בחיים האלה.

יש כאן הרבה דברים. אתה צריך להגיע למצב שהם מסכימים לכך שביטול האגו זו הבעיה העיקרית.

דודי: כן.

ואז חכמת הקבלה, ולא משהו אחר, דווקא עוזרת לאדם, ואיך עושים זאת.

דודי: כשמדובר על הקהל רחב, על אדם שמגיע מהרחוב בלי הכנה מוקדמת, לא יודע כלום, מגיע בפעם הראשונה ויכול להיות שהוא גם לא יחזור אליך יותר, האם חשוב לך להגיד לו שחיבור זה הפתרון כי זה לפי חוקי הטבע, או כי אתה צריך לתקן את הכוונה שלך, את היחס שלך? אני מחפש לראות מה הניואנס, מה המיקוד שצריך להיות שם. מה חשוב להגיד לו, האם להיות כללי יותר, או ממש ספציפי ברמה של להביא אותו להבנה שמדובר על תיקון הכוונה שלו?

אז אנחנו מדברים כבר על חכמת הקבלה עצמה.

דודי: הוא מגיע לבית קבלה לעם, הוא יודע לאן הוא הגיע.

זו השאלה, האם הוא מגיע בכוונה להכיר את חכמת הקבלה, בשביל זה הוא נוסע אלינו, מגיע אלינו, או שזה מעניין, אומרים לו, "בוא איתנו".

דודי: בדיוק, זה הקהל. נגיד מושי מנהל המפעל אומר, היום אנחנו עושים יום כיף, כולכם הולכים למקום הזה, כמו מוזיאון, מביאים את הקהל הזה אלינו. זה קהל שבוי, הוא לא בא מהרצון שלו, זה קהל מגוון, גברים, נשים, צעירים, מבוגרים, והם מגיעים למקום, אלינו. הסברת דרך חוויה, סרט, הפעלה, שהאגו הוא הבעיה וחיבור זה הפתרון. האם זה מספיק או שצריך להיכנס לרזולוציה יותר עמוקה, וחשוב להסביר לאדם עוד דברים בפנים?

אתה יכול להכניס לשם את כל העולם, אבל אני לא יודע אם צריך להכניס. אני גם לא חושב שכדאי בפעם הראשונה.

דודי: זו לא רק הפעם הראשונה, זו אולי הפעם היחידה. יכול להיות שהוא לא יחזור אלינו פעם שנייה. יש לך הזדמנות חד פעמית, מה חשוב לך להעביר לאדם כזה בפעם הראשונה?

צריכים להסביר לו שכל העולם זה הטבע האגואיסטי, ואנחנו נולדנו גם בהתאם לזה, ושאם אנחנו רוצים לראות מעל העולם הזה, אז אנחנו צריכים ללמוד את הטבע של העולם הזה ואת הטבע העליון, ואיך אנחנו מחליפים את החוש שלנו שאיתו נולדנו לחוש של העולם העליון, ואת זה אנחנו עושים כאן במספר סדנאות, או במה שאתם רוצים להגיד להם, אבל זו המטרה.

דודי: אני מסכים איתך, עברתי את החוויה, אני מסכים איתך שהטבע האגואיסטי שלנו מפריד, הורס, הוא מביא מלחמות, הוא מביא גירושים, הוא עושה המון בעיות בחיים האלה. לא הבנתי מה הפתרון שאתה מציע לי?

שהאדם ירצה לעבור לטבע השני.

דודי: מה זה הטבע השני?

הטבע השני הוא כנגד הטבע האגואיסטי.

דודי: מה זה הטבע הזה?

זה להשתדל לא להיות ברצון האגואיסטי, רצון לקבל, ולהיות בטבע אלטרואיסטי.

דודי: אז אתה לא קורא לי להתחבר עם הזולת, אתה קורא לי לשנות את הטבע שלי.

בינתיים אני עושה את זה.

דודי: אם יש לך הזדמנות חד פעמית עם בן אדם, אתה פונה אל הפרט?

עוד יותר. זה עוד יותר חשוב לא להעמיד אותו בפני קשיים.

דודי: חיבור זה כבר קושי בעיניך, בשלב ראשון?

כן.

דודי: ולכן תשנה את עצמך, תרכוש טבע חדש אלטרואיסטי, יהיה לך טוב יותר בחיים האלה.

כן.

דודי: אני פונה לאגו שלו עדיין.

כן, ודאי, על זה אין שאלה.

דודי: ומה יצא לי אם אשנה את הטבע האגואיסטי לטבע אלטרואיסטי? מה יצא לי, לפרט?

הפרט מבין שחכמת הקבלה כולה מכוונת אותו לחיבור.

דודי: אבל מה ייצא לי מזה, איזה טוב ייצא לי מהדבר הזה, כי אני רצון לקבל, אני עוד לא לומד אצלך, רק שמעתי פעם ראשונה. מה ייצא לי מזה שאני ארכוש טבע אלטרואיסטי?

שבחיבור עם הזולת תתחיל לראות את הטבע כמכלול אחד.

דודי: אז אני אגלה שהכול מקושר, ומה ייצא לי מזה?

ואז אתה תראה את העולם כולו כמכונה אחת, וכל היתר תלוי בעבודה שלך.

דודי: אבל איך לראות את כל העולם כמכונה אחת ישפר לי את החיים הפרטיים שלי?

כי אתה צריך להגיע לזה בפועל.

דודי: אז אני מבין שכל העולם כולו הוא מכונה אחת מקושרת, אבל איך כתוצאה מזה החיים שלי יהיו טובים יותר? בשביל זה אני פה, אני רוצה טוב בחיים שלי.

אתה תתכלל עם כל הטבע, עם דומם, צומח, חי ובני אדם, אתה תתכלל עם כולם באותה הרמה, באותה הגישה, ואם תבין ותרגיש את כל הפרטים שבטבע אז בזה תוכל לגלות את הטבע כולו.

דודי: גם אם אני אשנה את הטבע שלי לטבע אלטרואיסטי, עדיין סביבי יש חברה של אגואיסטים, מחר מישהו ידרוס אותי, מחר מישהו יאנוס, ירצח, יהיו מלחמות, לא שיניתי שום דבר. אז אני טוב לבריות אבל הבריות רעות אליי, מה זה ישנה פה, למה לי?

להבין את העולם ולהיות קרוב לכולם, לדעת איך להתייחס לכולם, זו בעצם הבעיה העיקרית של האדם. בהתאם לזה אני אדע איך להתקרב לזולת, איך ליהנות ממנו.

דודי: זה מוציא אותי פרייר? כשאני אתחיל להתייחס יפה לכולם, אבל כולם עדיין בהמות גסות, אז יתייחסו אליי בצורה אגואיסטית, אז מה?

לא, אתם הגעתם לכאן, לפגישה שלנו, ולכן אנחנו מסבירים לכם מהי המטרה, למה היא כזאת, מה יש כאן מיוחד בסדנה שלנו.

דודי: אנחנו באנו כקבוצה כי אנחנו במקרה קולגות, אבל אין לי שום דבר איתו ואיתו, לא באתי להתחבר איתו. בסוף אני באתי בשביל עצמי, אני רוצה לשמוע מה לך יש לתת לי.

אני הייתי אומר שהחשוב לנו שאתם הבאים אלינו תבינו מה היסוד שלנו, מה אנחנו רוצים לפתוח לפניכם כדי שאתם תתכללו מזה קצת וכך נתקרב.

דודי: מה היסוד שלכם?

היסוד שלנו זה החיבור. מפני שהטבע הוא כולו טבע אחד, דומם, צומח, חי, מדבר, אז אנחנו צריכים להבין שעיקר העבודה שלנו זה התכללות בין כולם.

דודי: במפגש חד פעמי כזה שאני מגיע לראשונה ואין לי רקע, אתה מספר לי על הבורא?

לא.

דודי: למה לא?

כי אני לא חושב שזה מיד כבר חשוב לך. אני לא חושב שאתה כבר הגעת לשאלה כזאת.

דודי: הבנתי. אז אתה פונה אליי בצורה מדעית, חברתית, פסיכולוגית, העולם כולו מקושר, אתה, הטבע האגואיסטי שלך ולכן אתה נפרד, בוא תשנה את היחס שלך ותגלה עולם טוב יותר.

נגיד, כן.

דודי: זו שכבה מספקת בשביל מפגש ראשון שלך, אם אדם יוצא עם הבנה כזאת והרגשה כזאת, כי זה מה שהוא הבין, זה טוב?

אז זה מספיק.

ולאד: בדרך כלל יש אנשים שבאים למקום כמו שלנו כדי לחפש רוחניות. אנשים רגילים לא באים לקבלה. אז הוא נגיד ישאל, אני יכול לרכוש פה רוחניות? אני יכול להגיע לרוחניות דרך קבלה?

כן.

ולאד: איך?

רוחניות זה מה שנמצא למעלה מהטבע שלנו. אנחנו מקרבים את האדם לרוחניות.

ולאד: אז הרוחניות זה מה שנמצא למעלה מהטבע שלנו, ואיך אני מגיע למעלה מהטבע שלנו?

למעלה מהטבע שלנו זה למעלה מהאגו של האדם, למעלה מהרצון לקבל. ולכן העבודה שלנו כאן היא קודם כל להסביר לכולם מה זה הרצון לקבל, למה אנחנו מלמדים איך להיות בו, לראות את הטבע של כל אחד שזה הרצון לקבל, וללמוד איך אנחנו עולים למעלה מהרצון לקבל, מה אנחנו רוכשים על ידי זה, ומה זה נותן לנו. כך אנחנו מצפים מכל אדם שנמצא כאן, שהוא לאט לאט יבדוק על עצמו עד כמה זה מתאים לו.

ולאד: הטבע הרוחני הזה הוא החופש מהרצון לקבל או שזה משהו יותר מזה?

לא, הטבע הרוחני זה לא חופש מהרצון לקבל, זה בכלל לא חופש. רוחני זה בכך שאנחנו יכולים לראות את העולם הזה כשכבה מסוימת בעולם הזה - דומם, צומח וחי ואנחנו יכולים לעלות למעלה מהרצון לקבל. וכך מזמינים את כולם לעלות לזה.

ולאד: ומה אני אראה שם למעלה מהרצון לקבל? למה אני צריך להשתוקק?

בכך שאני לומד על הרצון לקבל, אני לומד איפה אני נמצא ומה אני צריך לעשות. ומה אני אראה, מה אני ארגיש, אגלה בטבע? שכבות יותר עליונות מהרצון לקבל, זה רצון להשפיע. זה כבר נקרא רוחניות.

דודי: אם בגשמיות אין חופש לאדם, אם ברוחניות אתה גם אומר שאין חופש לאדם, אז במה חופש הבחירה של האדם?

זה כבר משהו אחר. זה כבר עניין הבחירה. זאת כבר שאלה על הרצון של האדם, האם הוא מגיע בצורה שהטבע מחייב אותו כך להתפתח, או שאנחנו מלמדים אותו כביכול בצורה מלאכותית שאפשר כך להתפתח.

דודי: אפשר להגיד במילים פשוטות, חופש הבחירה של האדם הוא לבחור בסביבה שתעזור לו לשנות את הטבע שלו מאגואיסטי לאלטרואיסטי?

כן.

דודי: אני מחפש את הרמה העממית, הפשוטה ביותר, לא העמוקה.

ברמה העממית הוא צריך להבין קודם כל שזה כדאי לו.

דודי: וכדאי לו כי אז הוא רוכש טבע חדש ששם הוא יגלה טוב.

כן.

דודי: וחזרת קודם, בהתחלה אמרת הרבה את המילה התכללות. מה זו התכללות במילים פשוטות?

על התכללות אנחנו לא מדברים בהתחלה. מפני שאנחנו שייכים לעולם אחד, אז בשפה שלנו אנחנו נמצאים בדרגת המדבר. דומם, צומח, חי, מדבר אלה הדרגות העליונות של העולם שלנו. יותר מזה אנחנו לא מרגישים, ומה שאנחנו כן יכולים, זה לעלות לדרגה הזאת ולהתכלל בינינו.

דודי: ומהי פעולת ההתכללות?

פעולת ההתכללות זה שאנחנו נרגיש שייכים לטבע אחד, לרמה אחת.

דודי: אבל במה תלוי שאני ארגיש שאנחנו טבע אחד, שאנחנו חברה אחת? מה מרים את ההרגשה שלי מפרט לכלל?

את זה אנחנו נלמד.

דודי: זה כבר לימוד.

ודאי.

ולאד: ולמה כדאי לי להשתוקק לרוחניות, למה כדאי לי לרכוש אותה?

להשתוקק לרוחניות כדאי לנו מפני שאנחנו בזה מרגישים את הטבע כולו, דומם, צומח, חי מדבר, עד כמה אנחנו שייכים לטבע, עד כמה אנחנו שולטים בו וכך נתקדם הלאה.

ולאד: למה שם אני אהיה מאושר יותר מהעולם הזה? מה ייתן לי שם אושר?

כי ככל שאנחנו עולים יותר בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר, אנחנו בזה רוכשים יכולת להכיר את הטבע ובמשהו לשלוט בו.

דודי: אם אנחנו מפעילים את מרכז המבקרים על ידי אנשים שלומדים את חכמת הקבלה במשך שנים, כלומר זה מקום שמעביר אדם חדש חוויה של ידע ורגש סביב הערכים והמסרים של חכמת הקבלה. האם אנחנו במשהו פועלים, עושים עוד איזו פעולה פנימית, או שקורה כאן איזה תהליך?

ודאי שאנחנו עושים פעולה פנימית.

דודי: מה עוד קורה, חוץ מהתהליך החיצוני שהאדם מגיע, לומד, ויוצא? בזה שאנחנו מפעילים את המקום, מה עוד קורה פה, במה עוד אנחנו פועלים עליהם?

הוא מבין מה אנחנו עושים.

דודי: מתוך ההסברה? זה רק עניין של כוח שכנוע, מילים, סרטים, ואינפורמציה מעניינת?

כן.

דודי: וחוץ מזה, יש בינינו גם התכלללות מיוחדת?

ודאי שצריכה להיות התכללות.

דודי: מצד המפעילים, מה עוד צריך להיות?

מצד המפעילים צריך להיות ברור לכולם, גם להם, וגם למי שנכנס בחבורה הזאת, שהמטרה שלנו היא להיות מחוברים.

מושי: זאת אומרת, אדם שיוצא מהמרכז הזה, מבין שאנחנו אומרים לו שהוא צריך להיות אלטרואיסט?

מה אנחנו אומרים לו?

מושי: כלומר, אדם צריך לצאת אחרי שהוא עשה סיור של שעה, הסבירו לו שהאגו לא בסדר, ואז הוא מבין שהוא צריך להיות אלטרואיסט. זה מה שאנחנו רוצים להגיד לו?

זה קשה מאוד.

מושי: נכון. אני מכיר כמה אלפי תלמידים שהגיעו אליך, מהתלמידים הקבועים, ולא ראיתי שאף אחד מהם כשהגיע, כולל אותי, אם הייתי שומע את המסר של להיות אלטרואיסט, לא בטוח שהייתי מגיע, אפילו בטוח שלא. אני שמעתי בורא, רציתי בורא. הייתי חילוני, רציתי בורא, וככה הגעתי. אני מניח שככה הגיע כל אחד שיושב כאן.

נכון, אילן? לא באת להיות אלטרואיסט. כל הספרים הראשונים שכתבת, 1, 2, 3, 4, לכן אני שואל, זה מה שאני רוצה להגיד לאדם, להיות אלטרואיסט? זה כל כך נאיבי, ועוד לוועדי עובדים, וכל מיני כאלו, אני לא רוצה.

מי שמחפש רוחניות, הם גם ככה יגיעו, בשבילם אני לא צריך לבנות מרכז מבקרים, גם ככה הם באים אלינו, דרך ערוצי הטלוויזיה, ושאר ערוצי התקשורת, כאלה מגיעים אלינו כמה אלפים בשנה, אני לא צריך עכשיו.

אני רוצה להרחיב את האפשריות, שיבואו עוד אנשים, אנחנו מתכוונים שיגיעו בין עשרה, לעשרים אלף איש. אלה אנשים שלא מחפשים שום דבר. אנחנו נבנה להם חוויה, מדעית, מעניינת, ונסביר להם על הטבע שלנו. אבל מה אני אגיד לו בסוף? זה כל העניין שלנו, מה בסוף להגיד לו? מה אני אגיד לו, אתה צריך להיות אלטרואיסט?

מה זה טבע עליון? הוא לא יודע מה זה טבע עליון, לא לימדו אותו בבית הספר, זו הפעם הראשונה שהוא שומע מילה כזאת, טבע עליון. איפה הוא נמצא? מה זה טבע עליון? איפה ראית את אלטרואיסטים האלה? ואז אני אומר לו, להיות אלטרואיסט, עם זה הוא ייצא? ויגיד, בסדר, הבנתי, במקום הזה מלמדים איך להיות אלטרואיסט.

באמת, ככה הוא יקלוט. אני מבין שיש לנו עוד שכבות, רעיונות, וכוונות, ולא שיש לי פתרון. חשבתי על זה, אני חושב על זה כל הזמן, ורואה שאין לנו מילים להסביר לאדם בסוף. אני יכול להראות לו את האגו, נראה לו סרטים, והוא יבין שהאגו הוא לא טוב. דרך אגב חשבנו, שאולי נסביר לו שהאגו לא בסדר, והוא זה שמפריד בינינו, אבל גם זה לא כל כך חדש. אנשים כבר יודעים את זה. אולי בסוף כדאי להשאיר אותו עם שאלה, ולא לתת לו עצה, "תהיה אלטרואיסט".

אני חושב שבאמת לא מיד, שאנחנו מסבירים לו מה זה האגו, שהוא הפוך מהטבע שלנו, ולכן אנחנו ניגשים לזה בהדרגה.

מושי: זאת אומרת, זה בסדר להשאיר את האדם עם השאלות הגדולות. שנעורר בו שאלות, ואם הוא באמת ירצה, כמובן, נרמוז לו שפה, בבניין הזה יש את הפתרון, אבל אני לא נותן לו אותו עכשיו.

הפתרון נמצא ביחס של האדם לזולת.

מושי: אפשר להגיד שהפתרון הוא ביחס של האדם לזולת, אבל לא להגיד לו את המילה אלטרואיסט. מילה הזו אלטרואיזם..

כן.

מושי: ולגבי חיבור, על חיבור מדברים כל הפוליטיקאים מהבוקר עד הערב, בשביל זה הם לא צריכים לשמוע אותי. הם לא יבדילו בין החיבור שלו לשלי. חיבור, אהבה, אלטרואיזם, האנושות כבר הבינה את הדברים האלו.

כן.

מושי: אבל להגיד שהפתרון טמון בשינוי היחס לזולת, את זה אפשר איכשהו להגיד.

דודי: אם היית שותל באדם שאלות, ומשאיר אותו איתן, איזה שאלות היית מעורר בו?

השאלה העיקרית היא בשביל מה אני חי, ואיך אני יכול לממש את עצמי בצורה הכי נכונה? כי אני רואה אנשים שמסתובבים בחיים האלו, עושים כל מיני דברים, מחליפים כל מיני תפקידים, חֶברות. ואם אני שואל את עצמי למי לשייך את עצמי, אני לא יודע.

מושי: זה דווקא טוב, זאת אומרת אנחנו בונים עכשיו מסלול, שבו נעביר את האדם כל מיני מצבים, ובסופו הוא ישאל את עצמו בשביל מה אני חי. זה טוב לנו, נכון? ככה אנחנו מעוררים בו את הנקודה שבלב. ואם יש לו אותה, הוא יידע איך להמשיך לחפש. ואם אין לו, הוא ימשיך הלאה בחיים שלו. גם ככה לא יעזור לו כלום, אתה יכול להגיד לו, בוא, קבלה, אלטרואיסט, זה לא מעניין אותו.

אבל אם פתאום עוררת בו משהו, ואנחנו לא יודעים במי יש, ובמי אין, אז זה בסדר לעורר. אדם יוצא עם שאלה, הוא הולך איתה לפחות שבוע ימים, כמו שאתה רואה סרט מעניין, ואחר כך אתה חושב עליו שבוע ימים. אז ככה שבוע ימים האדם יחשוב מה המטרה שלו בחיים, ובאמת לא ברור בשביל מה אני חי.

אם האדם יוצא עם שאלה כזו, זה טוב?

עם שאלה ללא תשובה? אני לא חושב.

מושי: אז איזו תשובה תיתן לו? אתה יודע לתת תשובה?

התשובה היא להתכלל עם הטבע. להרגיש בתוך עצמו שהוא שייך לטבע הכללי, והוא רוצה להרגיש אותו, להבין אותו, ובזה מספיק לו לעסוק.

מושי: והאדם יבין מה זה להתכלל עם הטבע הכללי? אתה מתאר לעצמך את בני האדם שיבואו?

צריכים להסביר לו הרבה פעמים מה זה טבע אגואיסטי, וטבע אלטרואיסטי.

מושי: כן, אבל יש לי רק חמש דקות.

דודי: האם זה המימוש העצמי של האדם, להתכלל עם הטבע?

שהוא חלק מהטבע.

דודי: אם אדם יבין שהוא חלק מהטבע הגלובלי הרגיל, העולם הזה, זה לא שהוא תופס, דומם, צומח, חי ומדבר הוא תופס, ושהוא פרט קטן בדבר אחד, במכונה גדולה, משומנת, זה כבר כאילו מרים אותו, נותן לו ידע.

זה נותן לו איזו רמת יחס.

דודי: רמת יחס להבין שאני לא פרט קטן אגואיסטי, אני חלק ממערכת.

כן.

דודי: ולשאלת מה הטעם בחיי, מה היא התשובה?

זו כבר השאלה הבאה, כשאדם שואל את עצמו "בשביל מה אני חי, מה תועלת, מה הטעם בחיים?", והוא צריך לדעת שהוא נמצא עכשיו במערכת שעוסקת בכך.

ולאד: מה זה הטבע הכללי יותר ממה שאני מרגיש? אני מרגיש בעולם הזה יותר ממה שאני מרגיש בטבע הכללי. האם זה כוח, להתכלל עם טבע הכללי?

הוא צריך להבין שכאשר הוא לומד אצלנו, הוא מגיע למצב שהוא מכיר את הטבע הכללי מתחילתו ועד סופו בצורה כללית, ולכן הוא הולך להכיר את זה.

ולאד: מה זה הטבע הכללי, האם יש מילים אחרות לטבע הכללי?

הטבע הכללי הוא הרצון להשפיע של הבורא.

דודי: איזו הנאה יש לך מזה שאתה מרגיש את הטבע הכללי?

אפשר לדבר מהצד הזה, למרות שזה מגביל מאוד.

דודי: יש אנשים שיבואו, שיתעוררו כתוצאה מכך, ואולי יצטרפו ללימוד של חכמת הקבלה כי מעניין אותם ללמוד איך להתכלל עם הטבע הכללי ועוד. ויש אנשים שלא, הנושא לא יעניין אותם והם ייצאו. אותם אלה שיעברו את החוויה הזאת והנושא לא יעניין אותם, האם אנחנו בכל זאת משאירים בהם איזה חותם, עושים בהם איזו פעולה, האם יש לכך משמעות?

ודאי שאנחנו מסבירים מי אנחנו, מה אנחנו, בכך אנחנו מסבירים על המסגרת שלנו, איזה רמות יש לנו להכיר, להתכלל, להתחבר בינינו. וככה מתקדמים.

דודי: אז חלק אחד יימשך לכך ויבוא ללמוד, וחלק אחר לא יימשך, וימשיך את חייו כרגיל, "שמעתי, הבנתי", אדם אינטליגנטי תופס את מה שאתה אומר וממשיך את החיים שלו.

כן.

דודי: מה אתו? זה שהוא עבר אצלנו חוויה, האם פעלנו עליו במשהו, האם עשינו פה איזו הפצה, האם יש פה פעולה מצידנו?

השאלה היא עד כמה אתה חושב על החוויה שהוא עובר. האם הוא עובר את החוויה?

דודי: כן, אנחנו נחפש את הדרכים הכי טובות להעביר אותו חוויה.

אם הוא עובר, אתה מספק, אלה שני דברים.

דודי: נכון.

ללא ספק אם הוא עובר את מה שאנחנו מכינים לו, הוא נכלל עם אותו רעיון, ואז עלינו לשאול אותו לֶמה הוא מוכן.

דודי: יכול להיות שהוא ייצא מהחוויה ועכשיו זה עדיין לא נפתח אצלו אלא זה מתבשל. יכול להיות אולי עוד שנה, שנתיים, פתאום ייפול האסימון. איך מודדים? זה אמור להיות, "סיימתי את החוויה, איפה נרשמים?". או שלא. זה בסדר גמור שייקח לו זמן, לוקח זמן להתבשל עם הרעיון הזה.

יש כאן כבר הרבה הזדמנויות. אני לא יכול להגיד לך איך לעשות, אבל אתם תראו. או שאתה אומר שעכשיו יש לו אפשרות להתעמק במספר הפעלות, או שהוא עושה איתן הפסקה.

דודי: אם אתה מסתכל על עם ישראל או אפילו על האנושות כולה, איזו קבוצה באנושות או סוג טיפוס של אדם יכול להתעורר אחרי חוויה כזאת? מי מוכן ובשל בכלל לדברים האלה, למי היית פונה?

זה לא שייך לסוג מסוים, אלא אם מתעורר באדם הרצון הזה, אז הוא מוכן.

דודי: זה לא משנה אם הוא עבר לפני כן מספיק כאבים וסבל, או עניין של גיל, או חוויות, שום דבר. אין לנו שום רקע מוקדם, זה יכול להפתיע אפילו אותנו.

כן.

(סוף השיחה)