ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 04.08.20 – אחרי עריכה
דודי: נתחיל בנושא הראשון שלנו. האנושות כולה במרדף אחרי חיסון נגד הקורונה, וארגון הבריאות העולמי יצא הבוקר בבשורה.
נורמה: ארגון הבריאות העולמי יצא עם הודעה שאי אפשר לדעת אם באמת יהיה אי פעם חיסון. מצד שני, יש תחרות בכל מיני חברות, לפחות חמש חברות עובדות בשלב מאוד מתקדם על החיסון. כל אחת מהן אומרת שכבר יש פתרון, ומצפים שבסוף השנה או בתחילת השנה הבאה תהיה כבר איזו תוצאה. אבל יש כיוונים מאוד בעייתיים, מצד אחד אנשים שומעים מארגון הבריאות העולמי שיכול להיות שלא יהיה חיסון, ומצד שני, אומרים באופטימיות שכן יהיה חיסון. איך אפשר להיות במצב כזה שרק מוסיפים לאנושות אי ודאות?
מה את רוצה שיהיה? מה את רוצה שהם יגידו? ודאי שכל אחד רוצה שיהיה לו חיסון ביד והוא יוכל למכור אותו, זה מיליארדי דולרים, זה רווח שלא היה אף פעם דבר כזה. אם היה לי מפעל משלי כאן לידי עם חיסון נגד קורונה, אני לא צריך היום כלום. ומפני שכולם נמצאים בריצה איך לייצר את הדברים האלה, אז כל אחד אומר "יש לי, יש לי, יש לי כבר אוטוטו", ולאחרים לא. יוצא, שבתחרות הזאת בסך הכול הם רוצים לכסות זה את זה, לגמור, לקבור זה את זה.
אתם רוצים לשמוע ממני האם אני מאמין בחיסון? לא. אבל בצורה אחרת, יכול להיות שיהיה איזשהו חיסון למקרים מסוימים, לצורות מסוימות. אני לא חושב שיהיה חיסון לכל הפנדמיה הזאת, לכל הווירוס הזה. אבל נגיד שאפילו כן יהיה חיסון, מה זה יעזור? יבואו עוד וירוסים אחרים יותר גרועים. גם עכשיו אומרים שכבר בא וירוס חדש, הוא כבר משתנה. וירוס זה גוף חי, זו תוכנה מיוחדת שפועלת ומעדכנת את עצמה על ידי פגישות של התוכנה, של הווירוס הזה, עם כל מיני מקרים, ולכן אני לא רואה כאן שום דבר שיכול להציל אותנו, לא בדרגה של הווירולוגיה, אלא בשום צורה. אלא אנחנו צריכים כאן למצוא פתרון אחר, ברמה יותר גבוהה מהווירוס. אנחנו צריכים למצוא תוכנה כמו הווירוס רק בדרגה יותר מהווירוס, וצריכים להבין מה רוצים מאיתנו.
דעתי היא, שלא יהיה חיסון מספיק נגד הווירוס הזה, ואם יהיה חיסון כאילו נגד הווירוס הזה, יבוא וירוס חדש, יבוא משהו חדש יותר גרוע, זו דעתי. אבל נחכה איך שהטבע ישחק איתנו.
נורמה: איך האנושות צריכה להתמודד עם זה?
רק על ידי חיבור מעל הווירוסים. אני צריך להגיע למצב שאני מפחד להעביר את הווירוס, כאילו שאני נושא את הווירוס, ואז אני מפחד להעביר את הווירוס ממני לאחרים. ההיפך, אני לא מפחד לקבל את הווירוס מאחרים, אלא להעביר מעצמי את הווירוס לאחרים. ואז הווירוס הזה הוא כבר לא וירוס ביולוגי, הוא כבר וירוס בדרגת היחס איש לרעהו, שאני דואג איך אני לא אעביר את הווירוס אליכם נגיד. בזה כבר אני מפתח מידת הדאגה, מידת האהבה אליכם, שלא תתפסו ממנו דברים רעים, רק דברים טובים. אז יכול להיות שאני אלך עם המסכה, אבל אני אסגור את עצמי כדי לא לפזר לכם את הרעל שיש לי בינתיים.
זאת אומרת, אני עושה מסך על היצר הרע שלי כלפיכם, על המחשבות שלי, על הרצונות שלי כלפיכם שלא אכפת לי מכם ואפילו לא אכפת לי להעביר לכם משהו רע. אם אני אחשוב בצורה כזאת, אנחנו לא צריכים שום מסכות, אנחנו יכולים להיכנס בחיבוק זה עם זה בלי שום בעיה.
נורמה: גם אם אנחנו מטפלים בזה בצורה או ברמה יותר גבוהה, האם לא כדאי בכל זאת, כן לתת חשיבות ברמה ביולוגית, מדעית? כמו שאנחנו הולכים לרופא לטפל במחלה וממשיכים עם ההמלצות של הרופאים, אותו דבר פה, האם לא כדאי, כן לשקול או לראות את ההתקדמות של החיסון כמשהו חשוב?
זה לא יעזור, פשוט לדעתי זה לא יעזור. הטבע רוצה ללמד אותנו להיות מאורגנים ברמה אחרת, יותר גבוהה, "על כל פשעים תכסה אהבה". הפשע בא מצד הטבע, והכוונה היא שאנחנו על פני השנאה, על פני הדחיה, על פני החשבונות הרעים, האגואיסטיים, ממש נכסה אותם באהבה, בחיבור, בדאגה. אם לא נעשה את זה, גם הפנדמיה הזאת ועוד אחרות שיבואו, ימשיכו.
נורמה: לגבי הבדיקות שעושים כדי להגיע לסיום החיסון, יש התקדמות בחברה האמריקאית ויש שם מדענים ישראלים, וזה דווקא גרם לכל מיני אמירות אנטישמיות. אומרים שאם אנחנו נגלה את החיסון, זה מראה בסופו של דבר על אינטרס של ישראל או של היהודים להרוויח מהמחלה.
בטוח. אפילו שאת מביאה את החיסון נגד וירוס הקורונה, זה מפני שאת רוצה להרוויח. אחד מהשניים, או שאת לא מצליחה או שאת כן מצליחה, יוצא שהיהודי מפסיד משני הכיוונים, אחד מהשניים, אבל בטוח מפסיד.
את שואלת מה נשאר לנו לעשות? נשאר לנו לעשות חיסון בדברים שלנו, בדרכים שלנו, רק על ידי אהבה וחיבור, רק על ידי שינוי פנימי של האדם, שם אנחנו נמצא את החיסון הנכון והחיבור הנכון בינינו, כך שאנחנו לא נעביר אף פעם אחד לשני וירוסים רעים.
נורמה: כרגע אפילו לא מתקרבים לזה.
זה ברור, אבל אנחנו צריכים ללא הפסקה בכל זאת כל הזמן לדבר על זה. כי אחרי כל מיני כאלו ניסיונות ומה שהם יעשו ולא יעשו, בכל זאת, אם לא עם הווירוס הזה אז עם הווירוס הבא, אבל בסופו של דבר אנחנו נהיה יותר חכמים. מרוב הכישלונות אנחנו נהיה יותר חכמים, נשמע מה שאומרת לנו חכמת הקבלה.
שלי: שמעתי שאמרת שיבואו וירוסים יותר קשים, בכל מקרה. אם ימצאו חיסון או לא, בכל מקרה האנושות תמשיך לסבול. למה פתאום נכנסנו למצב כזה, האם הטבע רוצה לחסן את האנושות?
לא. יש לך ילדים, אם הם שומעים בקולך אז יפה מאוד, את נותנת להם משהו, איזה פרס, אם הם לא שומעים, את נותנת להם איזו מכה. אם הם ממשיכים אחרי המכה לא לשמוע, את נותנת עוד מכה ועוד מכה עד שישמעו. כי את לא יכולה להרשות להם לעשות מה שהם רוצים כי הם רוצים לרעתם. אותו דבר כאן, כמה שאנחנו כאילו נצליח לברוח מהפנדמיה, אנחנו לא נוכל לברוח, הטבע ילמד אותנו בצורה קשה.
שלי: עד היום האנושות התנהגה רע אחד לשני ולא קיבלנו כאלה מגפות, למה דווקא עכשיו זה מגיע?
אנחנו הגענו למצב שאנחנו כבר יכולים להבין שאנחנו נמצאים בסיר אחד כל האנושות, שאנחנו יכולים להשפיע זה על זה, יש לנו כוחות אדירים, אנחנו הגענו לסוף ההתפתחות הגשמית. לפנינו יש רק שתי דרכים, או לברוח מכדור הארץ לחלל, או לחכות על פני כדור הארץ עד שהוא יתפוצץ, ואומרים שזה [ייקח] כמה עשרות שנים, כנראה לפי מה שאנחנו מבינים. אבל הטבע מבין יותר לפי הכוחות שלו, ואז הוא מעורר אותנו ואומר, זהו, כמו שאת אומרת לילדים שלך, חייבים להפסיק להתנהג כמו שהתנהגתם, ומהיום והלאה אתם מתנהגים אחרת.
שלי: זאת אומרת הגענו למיצוי התקופה האגואיסטית, אי אפשר יותר למשוך את זה, לפי החשבון של הטבע.
אנחנו אפילו בעצמנו אומרים את זה, כל המדענים אומרים את זה, שלפנינו גמר החיים על פני כדור הארץ. אנחנו קוברים את עצמנו ולא יכולים לעצור את עצמנו. לפני שאנחנו נגיע למצב כזה שאנחנו בעצמנו, במו ידינו נקבור את עצמנו אז הטבע עושה כאן בכל זאת תרגיל כמו שאת עושה עם הילדים, את לא נותנת להם אפשרות לעשות רע אז את נותנת להם מכות למיניהן שעל ידי זה הם ישמרו על עצמם, לטובתם את רוצה, גם הטבע רוצה כך לטובתנו.
שלי: הבנתי שבעצם התרופה, החיסון זה שאני לא אפחד לקבל על עצמי את הווירוס אלא אני אפחד להעביר אותו לאחרים. זה ממש נשמע כמו עבודה בכוונות הפנימיות של האדם כי אם אני שמה מסכה אני עוד צריכה כוונה פנימית נכונה. זה משהו שאנחנו בשלים אליו, האנושות כבר מוכנה לקבל עבודה כזאת?
אבל אם את מבינה למה אחרים לא יכולים להבין?
שלי: אני חושבת שלנו יש יותר רקע.
תעבירי להם את הרקע. אני מכיר אותך יותר מעשרים שנה. את שומעת הרבה, הרבה, למה את לא יכולה לעשות את זה לאחרים?
שלי: אני לא רוצה להעלות את האתגרים. ההרגשה היא שאנשים שהגיעו לחכמת הקבלה יש להם איזה חיפוש ושבחוץ פחות רוצים לשמוע.
כולם רוצים לשמוע על החיים הטובים העתידיים, כולם רוצים לשמוע. אנחנו לא מספרים להם משהו מהתורה, מהנבואה, ממצוות, משום דבר, אנחנו אומרים מה עלינו הכרחי לעשות כדי להמשיך לחיות גם מחר, זה הכול.
שלי: האם מלבד ידיעה, נגיד שעכשיו אני קוראת איזה פוסט, אני באמת מבינה שיש פה איזה הגיון, אני באמת צריכה לחשוב על הזולת. האם אנחנו מוכנים לביצוע, האם אדם יכול להחזיק מחשבה כזאת, באמת לעשות את זה?
אני חושב שכל אחד היום, מפני שיש לו פחד, יש לו משפחה, ילדים, סוף תקופת הפריחה עם כל האופציות לעבודה ולהתפתחות, לטיולים, כל הדברים האלה, זה הכול נגמר בכל העולם. אני חושב שהיום יש לנו הזדמנות באמת לצאת לכולם ולספר להם מה הטבע דורש מאיתנו.
דודי: אני רוצה להעמיק עוד זווית. ארגון הבריאות העולמי משגר הרבה הודעות.
הוא צריך להראות את עצמו שהוא עובד ותעבירו לו כספים.
דודי: אנחנו מפרנסים אותו בחזרה בזה שאנחנו ממשיכים אותו. הם מודים שלפי ראיות שהולכות ומתחזקות, הנגיף מתפשט דרך האוויר. אני רוצה רגע שנעמיק יותר מזווית של חכמת הקבלה וניקח את זה מעל הרובד החיצוני. אמרת בעבר שהמציאות בנויה מגלים, שהיא לא מתחילה מחומר אלא מתדרים והווירוס הוא אחד מהם, סוג של תדר שעובר ופועל. אתה יכול להרחיב על זה?
לא יודע, חושב שלא. רק אנחנו צריכים להבין שאנחנו חיים בשדה של גלים שונים וגם החומר שאנחנו מרגישים אותו כחומר, כשאני מחזיק כל מיני דברים, זה גם לא חומר זה גלים שכך משפיעים עלי, רק גלים, אין יותר מגלים וגם הוירוס. אז השפעה הדדית בין כולם על כולם היא כזאת שאנחנו נמצאים בשדה אחד. וזה שאנחנו חושבים שיש הבדל בין דומם, צומח, חי, מדבר ורצונות ומחשבות שלנו, לא, זה הכול אחד.
דודי: אני חושב שזה מאוד עמוק ומעניין שאפשר להביע את הדברים בעוד זווית. מה זאת אומרת שכל המציאות היא גלים, גלים ורצונות הם אותו הדבר?
אפילו הפיזיקאים אומרים, כולם. אלה דברים ידועים, אין שום בעיה. אתה לא צריך להיות חכם ולעבוד במאיץ החלקיקים או בעוד משהו, היום זה כבר ידוע לכולם.
דודי: באיזה גל אנחנו צריכים להיות?
אנחנו צריכים להגיע לגלים הכי גבוהים, הכי עוצמתיים שזה גל של שנאה ואהבה, הרגשות שלנו. ואם הרגשות האלה מתחברות הן נעשות יותר עוצמתיות. ואם הן מתחברות נגד עצמן, נגיד שגלים של שנאה יודעים איך להתחבר ולעלות מעצמם לגלים של אהבה, זה כבר באמת פיזיקה קוונטית אמיתית.
דודי: יש היררכיה של גלים ואנחנו צריכים להיות בתדר הגבוה?
על הגל הכי גבוה שזה גל של אהבה. הגל הכי גבוה זה כול המציאות שמחזיקה אותנו, אנחנו קוראים לו "בורא". אבל שלא יבלבל אותנו השם הזה, זה גל הכי גבוה שעוטף אותנו ומחזיק אותנו כל הזמן כך והוא רוצה סך הכול שכל הדרגות שתחתיו יבינו ויכירו ויתחברו אליו.
דודי: האם וירוס הקורונה הוא גל ברמת חי?
כן ודאי, זה חי, זה חיה.
דודי: הגלים שיש בין בני אדם הם גלים ברמה גבוהה יותר?
הם גבוהים, כן, דרגת המדבר. דרגת המחשבה, דרגת הרצון, נטייה. זו דרגה הכי גבוהה.
דודי: והאגואיזם, האגו שיש לנו, השנאה אחד לשני, זה גל טבעי שיש בנו? כמו שיש ווירוס קורונה יש גם גל שנאה.
זה גל מאוד גבוה. גל השנאה כמו גל האהבה, זה כנגד זה. אלה גלים בדרגה מאוד גבוהה. אין אפילו לחיות דברים כאלה, זה רק בבני אדם. ועוד יותר למעלה מבני אדם, מה שנקרא בדרגת המלאכים, אבל שלא יבלבל השם מלאך. זה בדרגת הכוח.
דודי: כוחות.
כן.
דודי: הגל הזה של האגו, של השנאה שקיימת בינינו, גל האהבה.
זו שנאה טבעית.
דודי: טבעי זה האגו, גל השנאה שיש בינינו, מתפתח בצורה טבעית.
כן.
דודי: הגל של אהבה הוא גל גבוה יותר, או שזה אותו גל רק בנטייה אחרת?
זה תלוי בנו. "בראתי יצר רע". זאת אומרת כל הבריאה זה הגל הרע, גל השנאה. אנחנו יכולים להזמין מדרגה יותר גבוהה, גל של אהבה, של חיבור, ועל כל פשעים תכסה אהבה. לכסות זה על זה. זו העבודה שלנו.
דודי: גל גבוה יותר על גל נמוך יותר, אהבה על שנאה, או שגל השנאה מתהפך לאהבה?
לא, לא מתהפך שום דבר. הוא נשאר, אחרת הוא לא יקיים את האהבה. אהבה לא יכולה להתקיים ללא שנאה. שנאה דווקא מזמינה את האהבה, שהיא תתחיל להתגלות.
דודי: איך הופכים גלים, איך משנים גלים, איך עושים שינוי בגל?
זה הכול תלוי בנו. אם אנחנו מתחברים בכל מיני שיטות, אז אנחנו מחזקים את גל האהבה, חיבור. אם אנחנו לא גורמים לזה אז גלי השנאה מתגברים. תשאל את שלי, אם היא לא מטפלת בילדים שלה עד כמה גלי השנאה שם מתחילים לבעור. זה כך מצד הטבע. למעלה מהטבע זה כבר דורש את ההשתתפות שלנו כדי לכסות את זה בטוב.
דודי: ממה עשוי גל?
גל זה תדר.
דודי: מה החומר שלו?
אין לו חומר, זה רצון.
דודי: כוח רצון זה גל?
כן.
דודי: מה זה כוח המחשבה?
גם כן גל. הכול גלים. אין יותר חוץ מגלים. גם החומר, השולחן הזה שאני יושב לידו זה גלים, רק נדמה לי שזה חומר מוצק, אבל זה גלים. סוגי גלים שונים נותנים לנו הרגשת חומרים שונים, אבל זה גם כלפינו.
דודי: מה ההבדל בין גל של כוח מחשבה של אדם, לגל של שולחן, או גל של וירוס קורונה? מה ההבדלים ביניהם?
זה רק כלפינו. יש חומרים שהם אינדיפרנטיים, שלא משפיעים עלי, שאני חי יחד איתם, כמו דומם, צומח, חי, ויש כאלה שמשפיעים. הכול גלים. שאתה חי עכשיו, כל הגוף שלך הוא תוצאה מהשפעה עליך מבפנים, מבחוץ, קרני שמש, כל מיני גלים שמשפיעים עלינו.
דודי: אני רוצה לדעת איזה גל יש באדם או מה בכוח האדם לפעול ולהביא לשינוי. כשאתה אומר, אדם יכול לעשות שינויים, אילו שינויים אני יכול לעשות?
תתחיל לגדל את יחס האהבה לכולם. חכמת הקבלה אומרת לך "ואהבת לרעך כמוך", שעל ידי זה שאתה חושב כך, אתה מזמין כוח מלמעלה. גלים. הכוח הזה בא אליך ומעורר בך גם את כוח הגלים, צמצום, מסך, אור חוזר. אתה מתחיל להזדהות עם הגלים האלה, לדחות אותם ולמשוך אותם, וכן הלאה. הכול עבודה של האדם עם הגלים השונים.
שלי: גל של השנאה וגל של אהבה, האם אלה גלים שהם באותו תדר, או שאהבה גבוהה משנאה?
זה תלוי בך.
שלי: מה זאת אומרת?
איך שאת מעריכה. פעם את האהבה מעל השנאה, ופעם את השנאה מעל האהבה.
שלי: האם אין איזה סדר היררכי קבוע?
לא, יש סדר היררכי קבוע, אבל זה לא באדם. אדם צריך לבחור איך הוא מסדר את זה. בהיררכיה קבועה אין יותר מאהבה. אהבה זה מעל הכול, אבל, כך זה בטבע, מלמעלה למטה. וכשאנחנו מגיעים ומלמטה למעלה, אז בהתפתחות מלמטה למעלה מתפתחים בנו גלי שנאה, ומאין ברירה אנחנו מגיעים לגלי אהבה, להידברות בינינו, להתחברות בינינו. אנחנו צריכים לקבוע איזה צורות יחסים בינינו, הסכמים בינינו וכן הלאה.
כך האנושות מתפתחת מלמטה למעלה, זאת אומרת, מבלתי שלם לשלם. ומלמעלה למטה זה ההיפך, משלם לבלתי שלם. ההתפתחות הזאת, הירידה הזאת קודמת להתפתחות שלנו מלמטה למעלה.
שלי: האם אנחנו בתהליך הזה של ההידברות, של ההתקרבות, הופכים את הגלים של השנאה לאהבה, או פשוט יוצרים גלים חדשים?
רק גלים חדשים. שום דבר, חס ושלום לאבד משהו מהשנאה, כי אז לא יהיה לך צורך להחזיק את האהבה.
שלי: למה צריך שנאה בשביל אהבה?
הטבע בנוי כך. כי אנחנו נבראים. יש כוח עליון שהוא רק אהבה. כדי לברוא משהו מחוצה לו הוא ברא את השנאה, הפוך. ואז כדי להביא את הנברא, את כוח השנאה לשלמות, הוא נותן לו כוחות לעשות תיקונים, שעל כל פשעים תכסה אהבה.
שלי: כשאני מסתכלת על הילד שלי, אני מרגישה כלפיו רק אהבה, אין לי שנאה אליו. איך זה יכול להיות?
כי זו דרגה נמוכה, זו דרגה בהמית, כמו בהמה. יש דרגות דומם, צומח, חי ודרגת המדבר. אנחנו נמצאים בדרגות דומם, צומח, חי, ואז יש לנו שנאה או אהבה טבעית. לכן יש לך את זה בצורה טבעית לילדים שלך, בגלל שאת מולידה אותם. ולאחרים לא, יכולה להיות לך אפילו עד שנאה אליהם.
שלי: ברמה הרגשית, נגיד אני מסתכלת על מישהו שאני שונאת ממש. אתה אומר שצריך לשמור על השנאה, אבל לבנות אהבה. מה זה אומר לשמור על השנאה? אם אני אחשוב עליו מחשבות של שנאה, אני רק אשנא אותו. איך זה עובד?
לא נכון. זה עובד על ידי חינוך. בהתחלה מסבירים לך עד כמה שלא כדאי לך לסבול, שזה לא לטובתך, שאת מפסידה מזה. ואחר כך, לאט, לאט, כשאת יכולה כבר לחשוב שטוב גם כן שליד השנאה יהיה כוח אהבה, את מתחילה לשמוע יותר עד כמה שכן טוב להיות באהבה, אפילו על פני השנאה, "על כל פשעים תכסה אהבה".
ופתאום את מרגישה שאת מתחילה לשנוא אותו עוד יותר, אבל יחד עם זה את מתחילה להרגיש שנותנים לך הזדמנות לאהוב אותו עוד יותר, ואחר כך עוד לשנוא יותר ועוד לאהוב יותר, וכך אנחנו צריכים להתקדם. וככה גם בחיים שלנו, אם אנחנו מודעים לזה, אז אנחנו יכולים להיות כל הזמן באהבה, כי אנחנו נשמור איך על כל הדברים הרעים שמתגלים, נוכל לכסות אותם באהבה.
שלי: האם אני לא מרגישה ביחד אהבה ושנאה, אלא פעם אני אוהבת ופעם אני שונאת?
לסירוגין, כן. אבל אחר כך בסופו של דבר את מכסה את השנאה באהבה ונהנית משתיהן. זה נקרא ליהנות מעביות, צמצום, מסך ואור חוזר.
דודי: האם גל זה משהו שאנחנו משדרים אותו? זה משהו שאנחנו מוסרים אותו?
אני לא יודע אם כדאי לכם לדבר על זה, לא יבינו. פיזיקאים מבינים, כימאים מבינים, מדענים מבינים, אבל חוץ מהם לא. זה לפי איינשטיין, לך לכל מיני מאמרים, אפילו הפשוטים, לעמך, שם מסבירים שהכול זה גלים.
דודי: אז אם אנחנו עושים מאמץ לחיבור, אפילו מלאכותי, אנחנו מעוררים גל חיובי בטבע?
כן, ודאי. אם אתה גורם לחיבור אתה מעורר גל חיובי כנגד גל שלילי, אבל הם לא הורסים זה את זה, הם מכסים זה את זה. אתה לא יכול להרוס שום דבר, אתה רק יכול להוסיף לשלילי חיובי.
נורמה: אנחנו רואים גל של הפגנות, השבוע מעל עשרים אלף איש יצאו לרחובות ברלין, ללא מסיכות, בהפגנה למען החירות, חופש הבחירה. ראינו עוד הפגנות למען אותה המטרה ברחבי העולם בזמן האחרון, באמריקה ובעוד מדינות. השאלה היא, מאיפה נובעת האבחנה הזאת, שהמסכה פוגעת בחירות של בן האדם? מה גורם לבן האדם לסכן את חייו על מנת כאילו לשמור על חופש הבחירה, על החירות?
זה יפה מאד, זה באמת ככה. למה בא מישהו, איזה וירוס או איזו פקודה מהממשלה אחרי הווירוס והם מגבילים אותי? מה זאת אומרת ששמים לי רסן על פה, כמו ששמים לסוס, וככה מגבילים אותי. אני לא רוצה להיות מוגבל, אני בן אדם חופשי.
אפשר להבין אותם, זה באמת מאוד לוחץ, זה משפיל את האדם. כשאני חי עכשיו בתוך החדר שלי, מסתכל על הרחוב, אני רואה אנשים במסכות וחבל לי עליהם. יש לי מסכה, כדי שאם אצא מהחדר יהיה לי אותה, אבל אני חי בלי מסכה, כי סגרתי את עצמי
אבל אני מרגיש את האנשים האלה, זה מחייב אותם, זה לוחץ עליהם, זה משפיל אותם. הם נראים לי כמו באיזה מחנה ריכוז, כמו בשבי. בא איזה וירוס ומחייב אותם ככה לעשות. והממשלה גם משחקת, כי היא לא יודעת מה לעשות עם כל אותן החולשות של הכלל: כן לעשות, לא לעשות, אם לא אעשה יצעקו עלי, אם כן אעשה יצעקו עלי, וכן הלאה. הממשלה מסכנה, כך למעשה כל הממשלות בכל העולם.
ואנחנו רואים איך בכל העולם, המדינות שחשבו שיצאו מהקורונה, פתאום נפלו שוב למצב גרוע יותר מקודם, כמו נורבגיה וכאלה, אתם עוד תראו מה יהיה להם שם. אז הדבר הזה לא נגמר, ולא ייגמר. לטבע תקופה חדשה, והיא חייבת לפני שאנחנו גומרים עם העולם הקודם או על ידי חימום, או על ידי הצפה, או על ידי התפרצות הרי געש, ועוד כל מיני דברים, שהעולם מגיע לסופו, אז לפני שהעולם מגיע לסופו, הטבע עושה כאן תרגיל איתנו, כדי לחייב אותנו להיות ילדים טובים.
נורמה: אפשר להבין אותם, זה באמת מלחיץ, וזה לא נוח, ובכל זאת מה גורם להם לסכן כך את חייהם?
הם לא מחונכים לשמור על עצמם. הם לא מחונכים בכלל להתחשב בשני, רצון לקבל עז. בארצות הברית בגלל שיש הרבה מאוד אנשים מכל מיני עמים ששונאים זה את זה, לא מבינים זה את זה. אצלנו בישראל, בגלל השנאה ההדדית שהיא ליהודים. בכאלו מדינות לא תהיה ברירה, תהיה התפרצות גדולה, ואצלנו במיוחד.
ולכן אני צופה ממש עתיד מאוד "שמח". רק להרביץ ולחנך זה רק מה שאפשר. אבל להסביר כל הזמן, לחנך זה נקרא להסביר, להסביר, כל בזמן. ולא על ידי אלו האנשים שנמצאים בממשלה, כי הם בעצמם כבר לא יכולים להיות דוגמה לאף אחד. גם את הרופאים לא ניתן לחבר יחד שתהיה איזו קבוצה חשובה, מכובדת, שאפשר לשמוע אותם, כי גם הם נמצאים [תחת] אינטרסים של כל אחד.
זאת אומרת, אנחנו נמצאים בקריסה טוטלית של כל המערכת האנושית. אין מה לעשות, את לא יכולה להביא לפני האנושות אף אדם שיכבדו אותו, שישמעו בקולו, לא מהממשלה, לא ממדענים, לא מרופאים, ממי כן, הכול מכור.
נורמה: הטבע מכה בנו ואתה מדבר על ההתפתחות של האנושות. השאלה היא, האם עד כה אתה רואה שיש איזו התקדמות או בכלל לא, כי אני לא רואה שחל שינוי בצורה האגואיסטית של האנושות כתוצאה מהקורונה וירוס, האם לדעתך קיימת התעוררות?
כן ולא מפני שהמכות נמשכות ונמשכות, אנשים מתעייפים ועוזבים, וזורקים. וזה משתנה, זה משפיע עליהם. זה חומר ביולוגי מדרגת החי, והמכות האלה הן מדרגה גבוהה יותר, מדרגת המדבר. לכן מטרת המכות האלה היא לעשות מהחיות בני אדם, כמו אימא שמענישה את הילדים שלה. אם היא לא תעניש אותם הם יגדלו כמו חיות. וכך יש תקווה שיגדל משהו טוב. אז אנחנו עוד צריכים לחכות, עוד יבואו מכות, יגיע הסתיו, אחריו החורף, לא תהיה עבודה, כל משפחה תקבל ממש רק כדי להתקיים, ילדים ישבו בבית, וההורים גם ישבו בבית, בקושי לכל הורה תהיה עבודה ואז הם יבינו במשפחה שצריכים לחלק את הכסף ולא לבזבז בגלל הפוליטיקה לכל מיני כיוונים.
זה יבוא, אבל כנראה שאין לנו ברירה, אלא רק דרך הייסורים אנחנו צריכים ללמד את עצמנו שעל כל פשעים תכסה האהבה, אהבה כללית לכולם, שנחשוב על כולם בצורה שצריכים לחיות, נניח בישראל, שמונה מיליון אנשים בצורה של משפחה, ואין ברירה חייבים לחשוב גם על סבא וסבתא, וגם על התינוקות, וגם על ההורים וכן הלאה.
זה ילמד אותנו, קצת סבלנות, אבל בינתיים ההתקדמות היא יפה מאוד, הייתי ממש מנשק את הקורונה הזאת, עד כמה היא מחנכת אותנו.
דודי: מה דעתך על מגמת ההתגברות של המחאות ברחבי העולם?
אז מה, עד כמה שיהיו יותר מחאות, ככה ילמדו יותר שזה לא יעזור ושגם לממשלות אין כאן מקום לעשות משהו. מה אתה היית מציע לממשלות לעשות? אדם הגיוני היום לא רוצה להיות ראש ממשלה. איך זה יכול להיות? מה תעשה במצב כזה? כי מה שלא תעשה, אתה נמצא בתוך עיגול של בריונים וכולם מכים אותך מכל הצדדים . ממש ככה. ומה אתה יכול לעשות? "הא, אתה רוצה להיות ראש ממשלה, בבקשה, תעמוד בתוך העיגול", ואז מתחילים לעשות איתך תרגילים, ואתה רואה מה זה.
דודי: בימים האחרונים אנחנו רואים הרבה קטטות מאוד אלימות בין בני נוער. אתה חושב שיש קשר בין גל המחאות למקרי אלימות אחרים שקורים? האם האווירה הכללית מעודדת אלימות באופן כללי בעוד מקומות?
הכול משפיע אחד על השני, וטוב שהיום עדיין אין את זה בין מדינות. כי בין מדינות אין להן עדיין את העוצמה הזאת כדי להתפרץ זה על זה, הם גם מפחדים. יש דחף להתפרץ לאיזה מבצעים כדי להרגיע את הקהל הפנימי, אז יוצאים לאיזו מלחמה קטנה מבחוץ, אבל כל אחד מפחד.
דודי: מצד אחד, אתה אומר שהיצר יגדל יותר ויותר, ואנשים ייצאו יותר למחאות, להפגנות, ידרשו יותר. מצד שני, אתה אומר שהאנושות תגיע לאיזו רוויה, סחיטה, אתה יכול ליישב בין שתי המגמות?
לא, הם צריכים להגיע למצב שהם מבינים שהם נמצאים במצב אנוש, שאין פתרון. מתי נגיע לזה? שאתה תגיע לחנויות וכמעט ואין לך מה לקנות, אפילו אם יתנו לנו קצת כסף, אתה בקושי קונה דברים הכרחיים לקיום. ואתה הולך לעבודה, יש לך עבודה לחצי יום ולא יותר, ורק לך ולא לאישה, ולילדים אין שום עתיד. כל הדברים האלה ככה, כל כדור הארץ נכבה, מכבה את האורות, את החשמל, את הכול. וכל זה בשביל מה, למה, מה יש? אם אתם לא יכולים להסתדר ביניכם, אתם תגיעו לחיים כאלו.
דודי: יש שלב שבו האגו פשוט מתעייף?
הוא הורג את עצמו, כן.
דודי: איך? אבל אגו זה רצון לקבל שהולך ומוגבר יותר ויותר
לא, אם יש לו מה לאכול. אבל אם הוא כבר אכל את הכול, מה הוא עושה? הוא מביא את הכפית האחרונה לפה של האדם, והאדם מאין ברירה בולע ומת, לכן זה נקרא "מלאך המוות". האגו גורם להתפתחות מתי שהוא נמצא כנגד הכוח הטוב, הם מפתחים זה את זה, אבל לא כשהוא גומר את הכול. אנחנו נמצאים בזמן האחרון, אם אנחנו עכשיו לא מטפלים באגו שלנו כדי להשלים אותו באהבה, אז האגו הזה גורם לנו למיתה.
אתה רואה, אנחנו הגענו בהתפתחות של האנושות עד שנת 2019, עד קורונה 19. ועכשיו השאלה, מתי אנחנו נוכל להסביר לכל האנושות או לפחות לעם ישראל, או לפחות לעצמנו, את מה שקורה. ואז יש תקווה שזה לא יתדרדר יותר ואנחנו נתחיל לסדר את הדברים, לאזן ימין ושמאל יחד לקו אמצעי.
הם לא מבינים את מה שקורה כאן, מפני שהם לא יודעים שצריך להיות כאן קו אמצעי, אבל אנחנו כן צריכים להגיע למצב של איזון בין שני הקווים, להוליד את הקו האמצעי, שזה הבורא.
דודי: הכפית האחרונה הזאת שהאגו ייקח, הכפית האחרונה שנשארה באנושות עכשיו, רגע לפני שהאגו מת, מה החשבון שבא לפני זה, בזמן הזה? מה האפשרות שיש לאגו ברגע הזה?
שהוא אומר לאדם, אלה החיים שלך, תפתח את הפה. ולאדם אין ברירה, הוא לא בנה את המערכת שהוא יכול להתמודד עם האגו שלו. הוא לא יכול, הוא לא יודע איך להזמין כוח עליון שיהיה מנוגד לאגו, שיאזן אותו. ואז יוצא שלאדם אין ברירה, הוא פותח את הפה ומקבל את הכפית האחרונה. זו לא כפית, אתה יודע, זו טיפה על קצה החרב.
דודי: זאת אומרת, הוא לא יעשה חשבון נפש ברגע האחרון ויתהפך, כלום לא יקרה.
הוא לא יכול. טיפה מרה, ורק טיפה ולא יותר, והוא יודע שהוא מת אבל אין לו ברירה, כי הוא קשור לרגע הזה שהוא עדיין חי. והחיות שלו זה רק לפתוח את הפה ולמות.
דודי: ואם הוא היה מתחנך קודם, עובר מערך שלם?
אם קודם היה מתחנך, אם היה מקבל קודם את שיטת החינוך, אז היה משהו אחר. מה צריך עכשיו לעשות הקדוש ברוך הוא? לבוא אליכם ואלי ולשאול, מה אתם עשיתם, איפה הייתם? אני נתתי לכם את כל החומר משך שנים, עשרות שנים אפילו. ומה קורה? אתם כל הזמן, כל רגע מחפשים איפה להסתתר.
דודי: תסביר את ההסתתרות הזאת. ממה, ממי?
במקום לצאת בכל הכוחות שלך לחפש איפה אני יכול בכל זאת להגיע למצב שאני ממלא את כל עם ישראל בשיטת התיקון, בהכרחיות לתיקון, במקום זה, אתה אומר "עוד יום, עוד יומיים, עוד יהיה, נחכה לחורף, אולי [יתפשט] יותר וירוס הקורונה, אז אני אדבר קצת יותר."
מה אתה עושה? אתה חייב לרוץ לפני העגלה.
דודי: כרגע אנחנו רצים מאחורי העגלה, אם בכלל רצים.
בטח. אתה רואה מה שקורה בעולם ואתה שואל אותי, כדי שאני אעשה לך פרשנות על מה שקורה. האם זאת צורת ההפצה? אתה פרשן. אתה צריך להיות לא פרשן, אתה צריך להיות מחנך, מסביר, אדם שמביא אור לעולם. כמו רוסו, כמו כאלו, יש בעברית מילה כזו?
חיים: הוגה דעות?
הוגה דעות מדובר על החכמה שלו, [אני מתכוון] איך הוא מאיר לאנושות.
דודי: נאור.
חיים: מורה דרך?
מורה דרך אולי, כן, זה מה שאתם צריכים להיות. ואתם יושבים על העגלה ועושים פרשנות.
שלי: אפשר להבין מה אתה מצפה שכל אחד מאיתנו יעשה, ואנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו עושים את המקסימום האפשרי, איפה אנחנו משקרים לעצמנו?
אתם בורחים מאחריות, זה הכול, ועוד חושבים שמגיע לכם על זה איזה שכר טוב.
שלי: במה מתבטאת הבריחה שלנו?
לפי החומר שאתם מקבלים אתם צריכים להיות קדימה, הרבה יותר קדימה, ולהסביר לכולם מה קורה ומה יהיה, ובצורה כזאת שזה יחייב את האנושות לראות, בעיניים שלנו לפחות, את כל מה שמתרחש, בכל הכוחות.
שלי: איך אנחנו יכולים לחייב את האנושות? אנחנו כאילו שולחים לחמנו על פני המים.
זה המקצוע שלך, אני לא יודע.
שלי: האם אתה מצפה שכל אחד ירגיש את עצמו יותר אחראי, יותר יצירתי?
בטוח שיותר אחראי. אין ספק, בטוח שכן.
נורמה: למה אתה מתכוון [כשאתה אומר] לא לברוח? האם אתה מדבר על כמות החומרים, איכות החומרים?
את צוחקת ממני, מה זה כמות החומרים, במה תעזור הכמות. זה חייב להיות מערך הסברתי שנוגע ללב, שיודע לחבר את כל הנקודות הכואבות ביותר שמתגלות בעם, בחברה, במדינה, עם הפתרון שלנו. יוצאים אנשים לרחובות, צועקים עד השמיים. מה את רוצה מבעל העגלה שצועק לשמיים, או איזה סטודנט מסכן מוגבל? אנחנו צריכים להיכנס לתוך נקודת הכאב שלו, אפילו הכי פרימיטיבית, ולהסביר למה אין ברירה אלא להגיע לפתרון שלנו.
אז תעשו את זה לסטודנט, תעשו את זה לאיזה פרופסור, יש שם אנשים מכל מיני סוגים. תעשו את זה לכל מיני סוגים לפי מה שכל אחד מהם צועק, לימין ולשמאל, לאלו ולאלו, אף אחד לא מרוצה מהמצב, זה ברור, ובסופו של דבר שיהיה סיכום, מה כן יכול לעזור. בינתיים הם חושבים, אני צודק כנגד הוא צודק, וסתם משחקים, משחק ילדים, התקוטטות.
שלי: זאת אומרת, אתה מצפה מאיתנו יותר להרגיש כל פרט ופרט בעם ולדבר אליו ממש מתוך הלב שלו.
כן, למה לא, זה הכי בטוח.
שלי: האם אתה גם חושב שאנחנו לא מספיק חזקים בהפצה כי אנחנו אולי לא מיישמים? אולי אנחנו כאנשים צריכים יותר לנסות לאהוב את הזולת?
אתם אוהבים לשמוע את מה שאני אומר ואחר כך לשבת בבית בנוחות, ביפה וטוב, ובצורה כזאת לחשוב, "אני מבינה, אני מרגישה, זה יפה, עד כמה שאני למעלה מכל המסכנים האלה ברחוב שעושים מהומות", אתם יותר גרועים מהם.
דודי: אנחנו יושבים בנוחות כל אחד בפינה שלו, בסדר, אבל אנחנו כותבים להם הלאה את הדברים שאנחנו שומעים מהרב, משתדלים להפיץ להם בכל הזדמנות. מה חסר פה עוד, הדאגה?
הכאב שלך חסר. כאב.
דודי: מאיפה יבוא לי הכאב הזה? יש כאב, יש. אין כאב, אין.
לא נכון, הכול תלוי במאמץ הפנימי.
דודי: אז הבעיה היא מאמץ פנימי, לא עניין של עוד מילים יפות, עוד מאמר או עוד ישיבה.
לא, זה הכול יהיה כתוצאה. יש ויש, יש כאלה, כמו שכותב בעל הסולם, שאפילו בפתחי גיהינום הם לא חוזרים בתשובה, ויש כאלה שבכל זאת משתדלים. אם אתם תבינו שבכם תלויה המגמה לתיקון העולם, אז תחשבו על זה יותר. בסוף היום כל אחד חייב לכתוב דו"ח במה הוא גרם באותו יום תיקון לאנושות ותשלחו את זה לבורא, ולא לברוח מזה. אולי נרגיש את זה בכתיבה.
דודי: איך מעוררים כאב, כאב אמיתי ממש, ולא מתחמקים ממנו ולא לרגע?
שוב אני אומר, הבעיה היא, שכשאתם מסתכלים על כל המהומות, אתם לא מתחברים איתם, אתם לא חושבים שאתם אחראיים על זה, שבעקבותיכם הם עושים כך. זה שלא גרמת אתמול חזרה בתשובה, אם אפשר כך להגיד, היום הם יוצאים למהומות.
כל טוב, תהיו בריאים, ואני בכל זאת מאחל לכם הצלחה.
(סוף השיחה)