heb_o_rav_2007-08-23_tohnit_bb_shal-et-ha-mekubal
הקובץ הוקלד לפי הנגן הגולמי. ייתכנו שינויים קלים לעומת הנגן שבארכיון.
"שאל את המקובל"
תוכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 23.08.2007 – אחרי עריכה
אורן: שלום לכם צופים יקרים. אני שמח להיות איתכם כאן באולפן שלנו בבית "קבלה לעם", עם תוכנית נוספת של "שאל את המקובל". נמצא איתי כאן כרגיל הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום.
אורן: היום, כמו שאתם רואים, אנחנו במקום חדש, לשנות קצת את האווירה. והיום התוכנית שלנו היא גם בעצם הוקלטה לפני יומיים, כי הרב לייטמן יהיה בחו"ל בזמן השידור. וביקשנו ממנו לפני שהוא נוסע לענות על שאלות רבות שהצטברו לנו מכל התוכניות הקודמות.
אז בואו ונצא לדרך. שאלה ראשונה שואל אותנו מאיר ממזכרת בתיה. בואו ונשמע אותו בבקשה.
שאלה: אם כל מי שלומד קבלה ומגיע לגמר תיקון לא חוזר בגלגול הבא, מה קורה עם מצב כדור הארץ אחרי ששת אלפים שנה? באיזו צורה נתקיים על פני כדור הארץ, האם כרוח? האם הגשמיות נעלמת, או שנעזוב את כדור הארץ?
הרב לייטמן: שאלה לא פשוטה.
אורן: נכון, צריך להסביר את השאלה קודם כל לצופים.
הרב לייטמן: השאלה היא, מה קורה אחרי שכולם, כמו שכתוב בחוכמת הקבלה, ובכלל בתורה, צריכים לעלות לדרגה רוחנית? כתוב, ש"שתא אלפי שני בחיי(הוי) עלמא". כלומר, ששת אלפים שנה יש לעולם הזה, ואחר כך "וחד חרוב", הוא נחרב. ומה קורה אחר כך? צריך להבין, שכל מה שאנו מדברים עליו, זה על תפיסת המציאות שלנו, על החיים שלנו. נכון, אנחנו בעולם הזה, עד סוף ששת אלפים שנה, זאת אומרת, יש לנו בערך עוד מאתים שלושים שנה זמן לחיות בצורה כזאת, כמו שאנחנו חיים עכשיו. ויש לנו אפשרות במשך מאתיים שלושים שנה האלו לעלות לדרגה רוחנית, או במוקדם או במאוחר, או על ידי התורה - בצורה יפה וקצרה, או על ידי ייסורים - בצורה שבאמת מחייבת.
אורן: מה זאת אומרת "על ידי התורה"?
הרב לייטמן: "על ידי התורה", זאת אומרת, על ידי חוכמת הקבלה, על ידי המאור מחזיר למוטב, שנתקן את עצמנו ואז נתעלה לדרגת הבורא, זו דרך אחת שנקראת " דרך התורה". או "דרך הייסורים", שעל ידם, ממש כמו הייסורים שבאים עכשיו לעולם, מתחיל לבוא גל ייסורים שרק ילך ויתגבר - המשבר הכללי של העולם בכל מה שהאדם עוסק בו, מה שאנחנו מרגישים באקולוגיה של כדור הארץ, בחינוך, בתרבות, הייאוש הכללי שיש, סמים, גירושין, התאבדויות, וזה רק ילך ויתגבר. והמכות יבואו יותר ויותר על האנשים, כדי לדחוף את האדם בסופו של דבר לחפש, "בשביל מה אני חי?
וכשהוא מתוך השאלה הזאת יחשוב, "בשביל מה אני חי?", הוא יבוא ללמוד את חוכמת הקבלה כדי לפתור את השאלה, ויתעלה מהרמה הגשמית לרמה הרוחנית. ואז, כשהוא יהיה בעולם הרוחני, במצב הרוחני, הוא יחיה בשני העולמות יחד.
והעולם הזה, אמנם כתוב ש"וחד חרוב", זאת אומרת, שהוא נחרב, העולם כמו שאנחנו היום מתארים אותו, העולם האגואיסטי, היחסים האלו שבין בני אנוש כמו שיש לנו היום. ואז נעלה לדרגה אחרת, ונזכה לחיים מאושרים ויפים. ויחד עם זאת שאנחנו כאן בעולם הזה, בעולם הפיסי שלנו, בגופים שלנו, תמיד נרגיש את עצמנו די מוגבלים, שתוך שישים, שבעים, שמונים, מאה שנה אנחנו הולכים מהעולם הזה, אבל יחד עם זאת כבר נרגיש כל הזמן את הקיום הנצחי שלנו שבעולם הרוחני. ואז האדם יראה וירגיש שהוא בכל זאת נמצא בנצחיות.
אורן: שאלה הבאה היא של דודי מבית שמש. בואו ונשמע אותו, בבקשה.
שאלה: קוראים לי דודי, אני מבית שמש. שמעתי כל מיני סיפורים על קבלה ומיסטיקה, וכל מיני "עין הרע", חוטים אדומים, ומים קדושים. האם זה באמת משפיע, או שזה סתם? ואיך הקבלה מתייחסת לזה?
הרב לייטמן: קבלה אמיתית, ואתה יכול לראות זאת כתוב בספרים, מספר ה"זוהר" והלאה, ובמיוחד בכתבי האר"י איך שהוא יוצא נגד כל הקמעות וכל מיני הדברים שעושים מהקבלה, ועד לתקופתו של בעל הסולם, המקובל הגדול האחרון שכתב על כך, שאין לקבלה שום קשר לכל מה ששייך למיסטיקה, ולכל מיני הסימנים האלו. כמו חמסות, סימני מזל, קלפי טארוט, מדיטציות, ועוד כאלה שיש "כביכול" ברוחניות, ויש בהם משהו. לא חוטים אדומים, לא מים קדושים, שום דבר. לפי הגדרת חוכמת הקבלה, היא סך הכל שיטת גילוי האלוהות, הכוח העליון שפועל, מנהל ומוביל אותנו בחיים האלו.
אורן: אבל מפרסמים היום כאלה דברים בשם הקבלה.
הרב לייטמן: מה אפשר לעשות? השם "חוכמת הקבלה" מבוקש. האדם מרגיש מבפנים שהיא צריכה לענות לו על כל השאלות של סיפוק החיים, פיתרון החיים, אך בסופו של דבר הוא יבוא לחוכמת הקבלה. כבר היום אנחנו רואים גל ההפוך, שהאדם מתייאש מכל המיסטיקות, מכל החמסות, המזלות והברכות למיניהם, הוא רואה שזה לא עוזר לו, ולכן הוא בא לחוכמת הקבלה האמיתית. הוא מבין שהסיפורים האלו שמספרים לו "המקובלים" למיניהם, שרוצים לייפות לו החיים האלו, לעשות לו את החיים האלו יפים יותר, לא עוזר לו, והחיים נמשכים ונעשים גרועים יותר ויותר. ואז הוא בא לחוכמת הקבלה האמיתית, פותח ספר ורואה, שחוכמת הקבלה כלל לא מטפלת בחיים האלה.
אורן: מה היא כן?
הרב לייטמן: היא פותחת לאדם את העולם הרוחני. וכשהוא מתחיל להרגיש אותו, הוא מתחיל להיות שמח ועשיר.
אורן: שאלה הבאה היא של רחל. בואו ונשמע אותה.
שאלה:. הרב דיבר על שורש הנשמות, שיש שורשים שונים לנשמות של גברים ושל נשים. הייתי מאוד סקרנית לשמוע ממנו מהו שורש הנשמה של הנשים.
הרב לייטמן: אמת ששורש הנשמה של הנשים היא שורש גבוה מאד, הוא "מלכות". אפילו המילה מלכות, היא מילה כל כך גבוהה וגדולה. ושורש נשמות הגברים הוא "זעיר אנפין", אמנם קומה שהיא גבוהה יותר ממלכות, אבל זה רק לפי השורשים, אחר כך הם באים יחד ומשלימים זה את זה. ממלכות באים החסרונות, מזעיר אנפין באים המילויים, ושניהם צריכים להשלים זה את זה. ובסופו של דבר הם מגיעים ביניהם לאיזון, חיבור ולהרמוניה, הם מגיעים למצב, כמו שכתוב, "איש ואישה שכינה ביניהם".
אורן: אולי אבל במילים קצת יותר קלות למי שלא מכיר את הטרמינולוגיה. אמרת "מלכות" ו"זעיר אנפין".
הרב לייטמן: מלכות זעיר אנפין, הם שני השורשים שבעולם האצילות, משם באים שורשי הנשמות שלנו, שאחר כך משתלשלים דרך עולמות תחתונים יותר – בריאה, יצירה, עשיה - עד שמגיעים לעולם הזה, וכאן אצלנו אנחנו מרגישים את הנקודה השורשית שלנו, גברית או נשית, ואז אנחנו מתפתחים. גברים מתפתחים עד רמת זעיר אנפין דאצילות, ונשים מתפתחות עד רמת מלכות דאצילות. אבל שם הם נמצאים יחד בזיווג מושלם, שכל אחד מחבר את החלק שלו. עד כדי כך מושלם, שדווקא בחיבור ביניהם מתגלה הכוח העליון, מתגלה הבורא. כמו שכתוב, "איש ואישה שכינה ביניהם", הדבר הגבוה ביותר שיכול להיות. כך שיש השלמה, ולא מדובר על משהו שהוא יותר או פחות.
אורן: השאלה הבאה שואלת אותנו פרומה. בואו ונשמע את פרומה, בבקשה.
שאלה: שמי פרומה. מה המשמעות של מילה "שושנה" בקבלה?
הרב לייטמן: המאמר הראשון שספר "הזוהר" פותח בו, הוא מאמר ה"שושנה". שם מדובר על אוסף כל הנשמות שנמצאות במצב המושלם. שכולן כבר מתחברות ביניהן באהבת הזולת, ב"אהבת לרעך כמוך", ואז האור העליון, הבורא, שׁורֶה בהן. הנשמות האלו יחד נקראות "שכינה" או "שושנה". והבורא שנמצא בהן נקרא "חתן", שהוא "נוחת" לתוך השושנה הזאת, או כלפי השכינה "שוכן" הנמצא בתוך הנשמות האלו, הבורא ממלא את הנשמות. הבורא הוא האור העליון, השפע, שממלא את הנשמות.
ה"שושנה" היא כל הכלי, כל הרצון של הנשמות, שבא לקראת המילוי באור הבורא. השושנה בנויה בצורה כזאת שיש סביבה קוצים, כי כדי להגיע למצב הזה של התחברות כל הנשמות, אנחנו צריכים לעבור דרך כל מיני ההפרעות כדי ללבן את הרצונות שלנו, להפטר מרצונות זרים, שלא שייכים לרוחניות ולחיבור בינינו. שרק הרצונות שלנו להשפיע ולאהוב זה את זה, ודרך זה לבורא, הם יבואו לחיבור.
אורן: מאוד יפה, השושנה.
הרב לייטמן: כן, זה סימן יפה מאד וגבוה.
אורן: השאלה הבאה מגיעה אלינו דרך האינטרט, דרך האתר שלנו .kab.tv שואלת אותנו יהל.
שאלה: איני מבינה כיצד זה ש"צדיק ורע לו", ו"רשע וטוב לו"?
אורן: אני חושב זה שאלת השאלות. הרבה אנשים שמסתכלים על העולם לא מבינים למה צדיק - רע לו, רשע - טוב לו.
הרב לייטמן: אפשר להסביר זאת באופנים רבים. "צדיק ורע לו", אומרים כך, צדיק שהולך בדרגות הצדקות מגלה ומושך על עצמו אור עליון, לא מודד את עצמו כלפי העולם הזה אלא כלפי האור. ואז מגלה רע בו - "צדיק ורע בו".
אורן: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן: ולכן "רע לו", מזה שהוא מגלה בעצמו עד כמה שרע. זאת אומרת, אדם שרוצה להתעלות עד דרגת הבורא, שזו למעשה התוצאה הרצויה, התכלית, על ידי לימוד הקבלה מזמין על עצמו את המאור המחזיר למוטב. ואז, הוא לא רואה את עצמו כלפי האנשים, ולא כלפי חוקי העולם הזה או כלפי מה שאנחנו מדברים. אלא הוא רואה את עצמו כלפי האור, ומודד את עצמו כלפיו. האור הוא כולו משפיע, במאה אחוז נמצא בהשפעה, באהבת הזולת, כי הבורא הוא "טוב ומיטיב". והאור שמגיע ממנו, יש לו את אותה התכונה. והאדם הוא ההפך - רצון רק ליהנות, אגואיסטי, למשוך ולנצל את הכל.
אבל כשאדם מתחיל לתקן את עצמו, הוא מתחיל לראות עד כמה שהוא הפוך מהאור, כי האור בא אליו. בחיים הרגילים שלנו אנחנו לא מרגישים את האור, אלא אנחנו רואים את עצמנו כלפי הזולת, "כולם כאלו, גם אני כזה", צרת רבים, חצי נחמה. אבל כשהאדם מתחיל לבדוק את עצמו כלפי אור שהוא מושך אותו, נעשה לו רע. ואז זה נקרא "צדיק ורע לו".
אורן: ומה עם הרשע, "רשע וטוב לו"?
הרב לייטמן: "רשע וטוב לו" כי האור נסתר ממנו, ובחיים הוא מרגיש טוב, הכל בסדר אצלו. צא לרחוב, הרבה אנשים יגידו לך, "אני לא רע, במה אני רע? תראה את האחרים, אני כמוהם האם זה לא בסדר? זה בסדר גמור". אין קנה מידה אמיתי, אדם בודק את עצמו כלפי החברה, אז הוא בסדר וטוב לו.
אורן: אז מה יהיה עם הצדיק הזה, רע לו? אז מה הוא הרוויח?
הרב לייטמן: הוא הרוויח בזה שיש לו אמת. ולפי ההרגשה האמיתית הזאת שרע לו, יחד עם זה הוא גם שמח, כי עכשיו הוא יודע לְמה הוא צריך להידמות. וזה הופך אצלו כדרישה כלפי אותו האור, שהוא מדד את עצמו כלפי האור הזה, עכשיו הוא רוצה את התיקון. ואז המאור מחזירו למוטב.
אורן: ואז מה?
הרב לייטמן: אז הוא מגיע לאותה השתוות הצורה עם האור ועם הבורא.
אורן: אז כבר לא רע לו.
הרב לייטמן: הוא נכנס לנצחיות ולשלמות כמו הבורא, ואז, זה טוב.
אורן: אז זה טוב, כן. השאלה הבאה היא שאלה שהגיעה אלינו דרך הטלפון, בואו ונשמע אותה בבקשה.
שאלה: אומרים שעם ישראל שקיבל את התורה, נקרא "עם בחירה", "עם הסגולה". האם יש הבדל בין נשמות של עם ישראל, לנשמות של שאר בני אדם?
הרב לייטמן: ודאי שיש הבדל גדול בין נשמות ישראל לבין נשמות שאר בני אדם. כל נשמות ישראל היו בדרגה הקדוֹשה, במילוי האור העליון, מה שנקרא "דרגת בית המקדש" - "בית" של קדושה. "בית" זו אותה הנשמה הכללית שלנו, שכולנו היינו "כאיש אחד בלב אחד", כמו במעמד הר סיני. ואז עם הכלי הזה, עם הנשמה הכללית הזאת של עם ישראל היינו קיימים עד חורבן בית המקדש השני, והיינו בהרגשת הנשמה הכללית הזאת של נצחיות, של שלימות, של השגת הבורא, הרגשת הבורא. האור האלוהי היה מאיר בנו בתוך הנשמות שלנו, ואנחנו הבנו בשביל מה אנחנו קיימים, מה קורה לנו אחר המוות הגשמי, ואיך אנחנו ממשיכים. היינו חיים יחד בשני עולמות.
וכשנפלנו מהדרגה הזאת, וזו נקראת "גלות", נשארה לנו רק הרגשת העולם הזה, כמו אומות העולם, שהיו תמיד בדרגה כזאת. ועכשיו, אחרי סוף הגלות, שלמעשה הסתיימה עוד בזמנו של האר"י הקדוש, לפני חמש מאות שנה, אבל עכשיו כבר הגענו למצב, שחזרנו לארץ ישראל, קיבלנו את כל האפשרויות, עכשיו אנחנו צריכים לעלות בחזרה גם לאותה רמה של "בית המקדש". משנאת חינם, לאן שנפלנו לאחר חורבן בית המקדש, לאהבת הזולת. ואז, בתוך הנשמה הזאת האחת, שאנחנו נאחד את כל הנשמות יחד לנשמה אחת, ושם שוב נגלה את האור האלוהי, ונחזור לחיבור עימו. אנחנו לא צריכים לעשות זאת רק לבד, אלא להראות את השיטה הזאת גם לכל אומות העולם, כמו שכתוב "להיות אור לגויים".
אורן: שאלה הבאה, שאלה של יוני מפתח תקווה. בואו ונשמע אותו, בבקשה.
שאלה: שלום, מדבר יוני מפתח תקווה. רציתי לשאול, האם יש קשר בין שורש נשמה לאופי של בן אדם.
אורן: האם יש קשר בין שורש נשמה לאופי של האדם.
הרב לייטמן: כן, ודאי. כי בכל זאת, כל התכונות שלנו - גם תכונות הגשמיות, וגם הגופניות הן כהעתקה ובהתאם לתכונות הנשמה, שבכל אחד ואחד התכונות שונות. ולכן, כל אחד ואחד צריך לתקן את הנשמה שלו בצורה קצת אחרת מהשני. כמו שכתוב, " שפרצופיהם לא שווים", כלומר, לא דומים זה לזה, "כך נשמותיהם". וְודאי שאיש מאיש שונה מאוד. ואנחנו עוד לא יודעים עד כמה שכל אחד מאיתנו הוא אוּניִקוּם - מיוחד.
ולכן בחוכמת הקבלה יש חוקים מאוד חדים כאלה - שאין כפייה ברוחניות, שהגשת חוכמת הקבלה לכל אחד צריכה להיות בצורה עדינה, לא להתערב בחיים הפרטיים של האדם, לתת לו אפשרות להתפתח לבד, כדי שתהיה לו בחירה חופשית. כי כל אחד ואחד חייב לתקן את עצמו בצורה מיוחדת. ואין חוץ מחוכמת הקבלה שיטה אחרת, שנותנת לאדם דווקא אפשרות למצוא היכן הוא נמצא בבחירה חופשית, ואיך הוא יכול לפתח את עצמו בצורה שהוא נשאר הוא – לבד, מיוחד, לא דומה לכולם, ומשלים את עצמו בכל הבריאה.
אורן: שאלה הבאה בבקשה, בואו נשמע אותה.
שאלה: לגבי חינוך הילדים, ההורים הצעירים כלל אינם יודעים, איך לחנך את ילדיהם. הילדים מקבלים את כל המותרות, וההורים אינם יודעים לחנך ולומר להם "לא", הם חושבים שהכל מגיע להם.
הרב לייטמן: זה נכון. הבעיה אינה בילדים, הבעיה היא בהורים. ומדוע העולם שלנו בנוי כך? ילדים בגילי שלוש עשרה, ארבע עשרה, חמש עשרה, יכולים להוליד שוב ילדים, ועדיין הם בעצמם לא יודעים היכן הם נמצאים, ואפילו שהם בני עשרים וחמש ושלושים, הם גם אינם יודעים בדיוק היכן הם נמצאים, ואיך לחנך ילדים. איש אינו מלמד זאת, לא בבתי ספר, לא בתיכון, ולא באף מקום. זה פלא, שהדבר הכי חשוב שצריך להיות, איך לחנך ילדים, איכשהו אנו מזניחים אותו. מנפחים את הילדים שלנו בכל מיני חוכמות – פיסיקה, גיאוגרפיה, לשון, ספרות, מה לא. אני לא אומר שלא צריכים זאת, אני בעצמי מדען, אבל דבר כמו איך לחנך את הדור הבא, שבזה תלויים כל החיים שלנו, שזה תשתית להכל - אין.
ולמה זה כך? בגלל הקלקול שלנו. אנו בעצמנו לא יודעים איך לחנך. אנו רואים שכל החינוך שאנחנו מקבלים בבתי הספר ובכל המקומות, לאחר מכן נכשל. כל פעם אנו ממציאים תוכניות חדשות, גם משרד החינוך עובד כל הזמן, אבל מה אנחנו רואים מתוך זה? רק התדרדרות. וכך זה בנוי במיוחד מלמעלה, כדי שזה יחייב אותנו להבין שקודם אנו צריכים להגיע לדרגה רוחנית, לראות איך החיים שלנו באמת צריכים להתקיים, ואז להעביר את השיטה הזאת גם לילדים שלנו.
כפי שהיה פעם, שעם ישראל היה בקדושה, שהיינו בבית המקדש, ברמת "בית המקדש", זה נקרא שהיינו כולנו "בהשגה רוחנית", בהרגשת החיים הרוחניים, הנצחיים, באור העליון, בגילוי העולם העליון, העולם הרוחני. ואז הייתה אווירה כזאת, חברה כזאת, כל עם ישראל היה ברמה כזאת, אז ילד שגדל, ראה את האנשים הגדולים, שהם נמצאים בערכים אחרים – "ואהבת לרעך כמוך", ביטול עצמי כלפי החברה, בערכים רוחניים, באהבת הזולת. אז הוא רצה או לא רצה, החברה השפיעה עליו והוא בצורה טבעית, נעשה גם כך.
אנו לא יכולים לחנך ילדים על ידי שיטות למיניהם, אלא, רק לתת להם דוגמא. והדוגמא הטובה ביותר, מה שאנחנו יכולים לתת להם - איזה דוגמא היום העם יכול לתת לדור החדש? לצערנו, צריכים להתחיל מאיתנו, ולא מהילדים - להתיישב על הספסל הלימודים, לפתוח את ספרי הקבלה שבו מדברים על הנשמה שלנו, ולתקן את הנשמות, שנוכל להראות להם דוגמא איך עלינו לחיות.
אורן: השאלה הבאה, בואו ונשמע אותה בבקשה, הגיעה בטלפון גם כן.
שאלה: בורא עולם רואה את העתיד, אם כן, מדוע הוא מעמיד אותו בניסיונות כאלו, למשל ממילא הוא ידע מה אברהם יעשה, אז מדוע הוא העמיד אותו באותו ניסיון להקריב את בנו? הרי הוא ידע שאברהם יסכים, אז בשביל מה היה צריך לנסות אותו, אם מראש ידע את התשובה? כי לאדם אין את היכולת לדעת מה יהיה, אבל לאל כן יש את היכולת הזאת. אז מדוע הוא מעמיד אותו בניסיון כזה?
הרב לייטמן: זו שאלה ידועה, ויש לה הרבה תשובות. אני לא אענה את התשובה הקשה ביותר שקיימת בחוכמת הקבלה, גם אין לנו זמן במסגרת התוכנית הזאת.
התשובה היא, שאנו סך הכל לא מדברים כלפי הבורא. כלפי הבורא בכלל אין שאלה. אצלו התחלה וסוף ואמצע, כל ההתפתחות שלנו, הכל ידוע וגלוי והכל נכלל בעולם אין סוף. וְודאי מי שמגיע לעולם אין סוף, אז הוא רואה מסוף העולם ועד סופו, ואין לו כלל שאלה מה יקרה, ומה קורה עם מישהו ומתישהו. אלא הכל מדובר עלינו, על ההתפתחות הרוחנית שלנו, שאנחנו מֵהדרגה הנבזית הנמוכה ביותר, צריכים להגיע לדרגה הגבוהה ביותר. כלפי אברהם, מדובר על כך, שאברהם צריך היה לעבור את הניסיונות האלו, ועל ידם הוא לבנות את עצמו - "אברהם", "יצחק", "יעקב".
"יעקב" זה כבר התפתחות, הוא נקרא "הבכיר שבאבות", שהוא קם על פני שניהם, על פני אברהם ויצחק - קו ימין וקו שמאל, ויעקב זה כבר קו אמצעי. הוא "נשמת ישראל", הוא נקרא "יעקב" הקטן. וכשנעשה גדול, רכש כוחות נוספים רוחניים, אז נקרא "ישראל". ובצורה כזאת הנשמה גודלת. זה מה שמספרים לנו בעצם החכמים ב"עקידת יצחק".
אורן: שאלה הבאה מגיעה אלינו מאלי לוי מאור עקיבא. בואו ונשמע אותו בבקשה.
שאלה: שלום, שמי אלי לוי ואני מאור עקיבא. ידוע היום שרבנים רבים פותחים ב"זוהר" וכדומה, רציתי לדעת האם יש קשר בין קבלה לדת? ושאלה נוספת, מה זה מדיום?
אורן: כמה שאלות היו לאלי. אלי שאל האם יש קשר בין קבלה לדת, כי ידוע שיש הרבה רבנים שפותחים ב"זוהר". זה שאלה ראשונה. ושאלה שנייה, מה זה מדיום?
הרב לייטמן: אין קשר בין קבלה לדת, אנו רואים שאם נשאל אנשים דתיים על חוכמת הקבלה, הם לא יודעים ולא רוצים לדעת, ואפילו נגד חוכמת הקבלה. כפי הנראה הדחייה, הריחוק, והיחס הזה, לאט לאט מתחיל כבר איכשהו לעבור מהחברה הדתית, והם מתחילים להבין שיש בה חלק פנימי של התורה באמת, כמו שכך זה כתוב. ובחלק הפנימי הזה מדובר בעיקר, על הנשמה היהודית. שעלינו לפתוח את הספרים האלו, ועל ידם אנו דווקא נתקן את עצמנו, ונגיע למטרת הקיום שלנו, שעל זה מדובר שם.
לא מדובר רק על קיום מעשים גשמיים, מצוות, אלא איך אנו נתקן את הנשמה, ועל ידי התיקון שלה נעלה לדרגת הדביקות בבורא. כי לא מגיעים לזה, אלא רק על ידי תיקון הנשמה עצמה. ונשמה מתקנים לא על ידי המעשים, כמו שכתוב בגמרא – "וכי מה אכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מהצואר או מי ששוחט מן העורף? הוי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות".
זאת אומרת, עלינו "לצרף", לתקן את עצמנו, לנקות את עצמנו מהאגו. וקיום המצוות המעשיות שבעולם הזה, אינם מתקנים את האגו של אדם, אלא הם רק מחזיקים אותו במסגרת. וחוכמת הקבלה אומרת, טוב מאוד שנמצאים במסגרת, אבל, למעשה חייבים חוץ מזה גם לעלות מהשטח הזה שהאדם נמצא בו – למעלה, כלפי הבורא. וזה אך ורק על ידי המאור המחזיר למוטב.
ומקובלים אומרים שהמאור המחזיר למוטב, הוא מאיר לאדם אך ורק בזמן שהוא לומד את חוכמת הקבלה. יש אנשים שמתעסקים בחוכמת הקבלה, בכך שהם פותחים את ה"זוהר", פותחים את ספרי הקבלה, ואז הם אומרים לאדם מה קורה, מה יקרה, איך להתנהג בחיים. בדרך כלל המקובלים שאני שייך אליהם לא מתעסקים בזה, אבל זה מנהג מדורי דורות, כך זה התנהג בעם שלנו, ומתוך זה, לֵעַם יש כבוד לאנשים האלו, וכבוד לחוכמת הקבלה, ולכן הדבר הזה קיים ומצוי.
אורן: השאלה השנייה הייתה, "מה זה מדיום"?
הרב לייטמן: אני לא יודע. אני דוקטור בפילוסופיה, אני פרופסור באונטולוגיה ותורת ההוויה, אני מומחה בביו קיברנטיקה, ויש לי עוד ועוד תארים, כלומר, אני מדען. וחוץ מזה, אני מקובל, למדתי עם הרב שלי בשתים עשרה השנים האחרונות של חייו, הרב ברוך שלום הלוי אשלג, המקובל הגדול האחרון שהיה בדורנו.
אורן: ומאז עברו עוד כמה שנים.
הרב לייטמן: כן, הוא נפטר בשנת תשעים ואחד. ומאז אני גם מלמד בעצמי אחרים. ולא פגשתי מדיומים, ולא מתעניין בזה. אני איש מדע, ואני עוסק ב"חוכמת" הקבלה ולא במיסטיקות.
אורן: אני רוצה להודות לך הרב לייטמן. אני רוצה להודות לכם שהייתם איתנו. אני רוצה להזמין אתכם לצלצל אלינו 1-700-509-209. השאלות שלכם ייכנסו לתוכנית הבאה, בשבוע הבא נהיה פה כרגיל. מחר בבוקר, במסגרת השידורים של "בוקר אור" בערוץ 98 בטלוויזיה ובאינטרנט www.kab.tv, מחכה לכם שידור חוזר של התוכנית שלנו. השידור של "בוקר אור" מתחיל בשש, התוכנית "שאל את המקובל" משש וחצי עד שבע וחצי.
אנחנו מחכים לשאלות שלכם, שמחנו להיות איתכם כאן היום. ולמי מכם שיש מחשב, מוזמן לעבור לאינטרנט ולהמשיך איתנו לשלושים דקות נוספות www.kab.tv.
עד השבוע הבא, שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
סוף החלק ששודר בטלוויזיה
התחלת החלק ששודר באינטרנט
אורן: ושוב אנחנו איתכם צופי האינטרנט היקרים שלנו. הגיעו המון שאלות דרך האתר, ונפתח דווקא משאלה שבאה מאיטליה. השאלה היא:
שאלה: מהם חלומות, ומדוע ישנם חלומות שאנו זוכרים למשך המון שנים?
הרב לייטמן: כל החלומות והדמיונות שלנו, אינם קשורים לרוחניות.
אורן: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן: הנשמה שיורדת, ואדם מתחיל להרגיש אותה, אם הוא מתחיל להרגיש אותה, הוא מרגיש אותה, כנקודה, "חלק אלוה ממעל", כ"נקודה שבלב". הוא מרגיש את הנשמה רק כהשתוקקות כלשהי, נטייה להגיע למשהו שלא מהעולם הזה, למשהו רוחני, למשהו גבוה. ושוב אני חוזר, אם אדם מרגיש, אם ישנם כאלו אנשים שמתחילים להרגיש את התעוררות הנשמה שבהם.
אורן: זה נקרא "התחלת הדרך הרוחנית"?
הרב לייטמן: נכון.
אורן: והחלומות, אינם קשורים לזה?
הרב לייטמן: כל מה שמדובר בחלומות, זה סך הכל תופעות מכל מה שאנו עוברים בחיים שלנו. ואת החלומות האלו יש גם לחָיוֹת וגם לתינוקות. זה מוח שעובד, ועדיין ממשיך לעבוד, וכל התופעות שהוא עבר, הוא עדיין צריך לעשות כביכול "רִיְסְטָארְט" כזה, כמו מחשב, ולפרוק את עצמו, לעבד את כל הנתונים האלו, ולאחסן אותם בִּפְנים, בכל מיני מקומות בזיכרון.
אורן: "לסדר את הבית".
הרב לייטמן: כן, ואז להיות ער. ולכן אנחנו צריכים לישון כך וכך שעות, ובצורה מסוימת, וכן הלאה. ולכן אין שום קשר בין החלומות לנשמה.
לפעמים בחלומות אנו מרגישים עתיד, לפעמים מרגישים עבר. וזה נכון שמרגישים עתיד. יש חלומות כאלו, כי העתיד שלנו באמת קיים. אבל זה לא שייך לנשמה, זה שייך לחיים הגשמיים שלנו.
אורן: אז קודם כל זה לא שייך לנשמה, ולא לרוחניות. אבל בכל זאת, למה יש חלומות שזוכרים שנים? האם אפשר ללמוד משהו מהחלומות האלו?
הרב לייטמן: כי שום דבר לא נעלם כלל, הכל נמצא בזיכרון שלנו. גם כל מה שנעבור בעתיד, וגם כל מה שקיים בעבר, הכל נשמר בזיכרון. וזה לא חשוב כלל לאדם, מה הוא רואה ומה הוא לא רואה, מה הוא עושה ומה הוא לא עושה, איך הוא מרגיש, זה לא חשוב. אצלנו זה כמו מַחשב שכבר מלא בכל "הרשימות" מה שנקרא בחוכמת הקבלה, בכל הנתונים, ואנו רק מממשים אותם. יוצאים נתונים כמו במחשב, ואנו רואים אותם על המסך, לאחר מכן תמונה אחרת, ועוד תמונה, וזה מה שקורה בנו. וכך החיים שלנו - הסרט שיוצא ומוקרן, ובו אנו נמצאים. כמו שאומרים, "בסרט הזה כבר ההינו" ויש חלק מהסרט שעוד לא היינו בו. אבל זה סרט שכבר צולם.
אורן: האם כדאי לפרש את החלום, להוציא ממנו רמזים או עצות להמשך החיים?
הרב לייטמן: לא. כי אנו לא יכולים לפרש נכון מה עלינו לעשות. ובנוסף יש בחירה מצד האדם, לעבור את חייו בצורה כמו שבחלום, או בצורה אחרת. לחלום תמיד יש כמה משמעויות. האדם יכול לסובב את חייו חס ושלום מטוב לרע, או בעזרת ה', בעזרת האור המחזיר למוטב, מרע לטוב. הוא יכול להעביר את הדברים בצורה מהירה יותר, או איטית יותר, וכל זה תלוי כבר באדם. אולי נלמד זאת, לא במסגרת התוכנית הזאת, חלק מהקבלה שנקרא "בחירה חופשית".
אורן: אז מה העצה שלך, במשפט אחד, לסיכום הנושא של חלומות?
הרב לייטמן: שום דבר. להתייחס לזה כמו לאיזו פסולת, שהגוף צריך בצורה כזאת להעלות שוב להכרה שלנו, בהכרה חלקית. כי חלום גם נקרא "אחד משישים מהמיתה", חלק שישים מהמיתה. והמוח והרֶגשות שלנו צריכים להעלות שוב את הנתונים האלו, כדי לסדר אותם, כל רגש וכל הנתונים שליד זה, השכל, ולאחסן אותם בזיכרון, ולכן כך זה קורה. יש הרבה עבודה לגוף שלנו, הגוף שלנו עושה עבודה גדולה בזמן שאנו ישנים.
אורן: שורה תחתונה, לא להתרגש מחלומות?
הרב לייטמן: לא.
אורן: שאלה הבאה, דרך האתר מגיעה, והגברת שואלת כך:
שאלה: כבוד הרב אמר שאישה, גבר מלמדה. שהגבר מלמד את האישה שלו. ומה אם הגבר שלה לא נמשך לקבלה, ממי היא תלמד? האם היא יכולה לראות את הגבר שלה, לצורך זה, בדמות הקבוצה והרב?
הרב לייטמן: כן. כך כתוב. שבהחלט אנחנו נמצאים עכשיו בעידן חדש, מיוחד, שישנם נשמות שכבר מתברר בהם רצון לגלוֹת שורש רוחני, של כל אחד ואחד. ואז הן נמשכות, כמו שכותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד הספירות", לשאלה "מה הטעם בחיינו?". ומתוך זה הן מגיעות לחיפוש, למקום איפה שאפשר ללמוד. נאמר, לתכניות הטלוויזיה האלו, או לאתר האינטרנט שלנו. אם מדובר על נשים, כי את הגברים אנו מלמדים כאן, הם יכולים לבוא. לנשים יש רק הרצאות מספר פעמים בשבוע, הרצאות כלליות, או דרך אתר האינטרנט, או דרך ערוצי הטלוויזיה.
אבל בהחלט אישה שכך לומדת, קוראת ספרים, מתוך זה שיש בה כבר דרישה הזאת הפנימית לגלות את שורש הנשמה ועולמה, אז היא משיגה את המטרה ללא הגבר שלה, ללא בעלה, אלא על ידי סך הכל כְּלָלוּת הגברים והנשים שלומדים זאת, ונמצאים כבר בדרך ההתפתחות רוחנית, והיא כבר חלק מהם. ואז כל הנשמות האלו של הגברים והנשים יחד, הן כלפי אותה האישה כחלק הגברי שלה, שדרכם היא מתמלאת ונמשכת הלאה לרוחניות.
ועוד אני רוצה להוסיף, שגם לגבר יש את אותה השיטה. גם גבר לא יכול להתפתח לבד, וחייב לשיֵיך את עצמו לחברה, לקבוצה, לסך הכל, כמו שהיינו במעמד הר סיני. זה למעשה המעמד הכי גבוה שמדבר על קבלת התורה, על גילוי האור, על גילוי האלוהות לאדם, שהיינו כולנו "כאיש אחד בלב אחד". בין הגברים יש אמנם חיבור יותר אינטנסיבי, ושמגיע על ידי העבודה שלהם בקבוצה בפועל. אבל לנשים זה בצורה כזאת שהם תומכות, ועוזרות, ומשתתפות בשיעורים ובהפצה.
אורן: השאלה הבאה היא של קובי מאשדוד, והוא שואל אותנו כך:
שאלה: איך אדם שלומד קבלה דרך האינטרנט במשך הרבה זמן, יכול להיות בטוח שהוא הולך בדרך הנכונה, ולא מקלקל את עצמו יותר ויותר(אני לומד כבר במשך שנה)?
הרב לייטמן: במסגרת הלימודים שלנו קשה לנו לומר מִסְפּרים מדויקים, כי למשל, אפילו אותך קובי, אנחנו לא מכירים. ובין אלו שאנו מכירים מכל העולם, יש לנו כמיליון שלוש מאות אלף איש, וכולם לומדים. לכן לא יכול להיות שהלימוד הזה יכול לקלקל מישהו.
כי ראשית, על מה לומד האדם? הוא לומד על הקלקול שלו הנוכחי, ושאפשר לתקן אותו רק על ידי אהבת הזולת, איזה תכונות יש לו, שכולן מקולקלות, מַהן הדוגמאות הרוחניות שאליהם הוא חייב להידמות, והוא לומד זאת בצורה לא מחייבת. איש אינו לוחץ עליו, ודורש ממנו, כל אחד מתקדם לפי קצב משלו. האדם מתחיל להכיר את החיים בעולם שלנו. מתחיל להבין לָמה מתרחש המשבר הזה הכללי בחברה, מהם הפגמים האלו בכל המצבים. הוא מבין את הסיבה של מה שהוא רואה בחברה ובתוך החיים שלו הפרטיים, הוא יודע את שורשם, ואיך להימנע מהצרות, ולהעלות את עצמו לדרגה נצחית, רוחנית, מאושרת. לכן לא יכול להיות בזה קלקול. הדבר היחידי שכֵּן, אם אדם לומד ועדיין אינו מתקשר אלינו, אז יכול להיות שהוא נמצא בהתקדמות איטית ממה שהיה יכול להיות. וישנם כאלו הרבה.
אני לא פעם מקבל תגובות, תשובות, מאלפי אנשים, ואולי בודדים משם אני מכיר. מכיר, זאת אומרת, לפי הארכיון שלנו, לפי רשימת התלמידים או מי שנמצא אצלנו. וזה רק אומר עד כמה שאנשים דווקא מעדיפים להתקדם לבד ובניחותא.
לסיכום, אין אפשרות שאדם יקלקל את עצמו על ידי לימוד חוכמת הקבלה. אם הוא לומד מהמקור הנכון, על ידי שיטה נכונה, ומתקדם רק לפי מה שהוא לומד, לא יכול להיות.
אומר ואוסיף, שאנחנו לא מלמדים, ואין אצלנו, משהו חוץ מספרי המקור של בעל הסולם, הרב קוק, הגר"א, רמח"ל, אר"י, "זוהר". אין למעט הספרים האלו ספרים אחרים בלימוד שלנו. אני מניח שכתלמיד שלנו במשך שנה כבר נוכחת לראות את סדר הלימוד שלנו. אנחנו לומדים אך ורק מה שכתוב שם, ושום דבר אחר. אנחנו לא מלמדים קסמים, פעולות, או תרגילים למיניהן, אלא, רק לומדים מה שכתוב בתוך הספר, למה בדיוק המחבר מתכוון, אנחנו רוצים להבין אותו יותר, על מנת שנתקרב אליו, שנהיה כמוהו. זה סך כל הלימוד, ולכן הוא לא יכול להיות מסוכן. ואני חושב, שאתה מכיר זאת על עצמך, ואם לא, תבדוק.
אורן: השאלה הבאה היא שאלה שמגיעה אלינו דרך הטלפון, של שרית. בואו ונשמע את שרית בבקשה:
שאלה: לאמא שלי, נפטרה ילדה בת ארבע ממחלה, וכשאני נולדתי, היא קראה לי על שמה. אני נתקלת כל הזמן באנשים, שאומרים לי שזה לא טוב שקראו לי על שם של האחות שנפטרה ממחלת הסרטן בגיל צעיר. הייתי רוצה לדעת את התשובה האמיתית.
הרב לייטמן: את יכולה להירגע, אין צורך להחליף שם, בהחלט אין שום סיבה להיות בחרדה, או מחשבות, שזה יכול לגרום לך רע. סך הכל תמשיכי לחיות. שינוי השם לא יכול להביא לך שום דבר נוסף טוב.
שינוי שם לא משנה את המזל. הוא משנה את ההרגשה הפנימית של אדם, ההרגשה הפסיכולוגית שלו. אבל בהחלט הכל תלוי אך ורק בבחירת האדם, ובעבודה שלו העצמית, מה שהוא עושה עם עצמו. ועל ידי כל מיני פעולות כאלו, החלפת שם, החלפת מקום, או החלפת משהו בבית, אנו לא יכולים להחליף את הגורל שלנו.
יש רק אמצעי אחד שאיתו אדם יכול לשנות באמת את גורלו, זה אם הוא מתחיל בעצמו להתקדם למטרת הבריאה, לאן שהוא צריך להגיע.
אורן: שאלה הבאה מגיעה דרך האינטרנט, דרך האתר. היא מגיעה מירושלים. שואלת אותנו מירב מירושלים:
שאלה: האם אני המקור לכל הרע?
הרב לייטמן: אם נבוא ונתאר את השואלת למשל, כילדה קטנה, נניח כבת חמש, שואלת שאלה כזו, האם באמת יכול להיות שהיא המקור לכל הרע או לא, אז אם אנחנו לא מסתכלים על הגוף, אלא על הנשמה, לנשמה אין גיל. הנשמה שנמצאת מחוברת למישהו בעולם שלנו, מתגלה כנשמה מקולקלת, שצריכים לתקן אותה ולהחזירה למקום. מאותו מקום שממנו ירדה. ולכן יכול להיות שהילדה הקטנה היא ממש מתוקה, ואין לה שום דבר רע כביכול, כי מי היא ומה היא. ולפי שורש הנשמה יש בה קלקול שצריכים לתקן.
אלא שעכשיו לחשוב על עצמי, שאני רע ואני עושה רע לכל העולם, ושכל העולם מתוקן ורק אני נמצא כך רע, האדם לא צריך להגיד. אם הוא עובד על עצמו, בהדרגה הוא מתחיל לגלות, שבהחלט חוץ ממנו אין את מי לתקן.
אבל זה כבר שייך להתפתחות הראִיה שלו, שהוא רואה את הנשמות, שהן בהחלט נמצאות כנשמות מתוקנות. והוא משלים את כל האוסף של הנשמות לנשמה אחת שלימה בעבודה שלו. ואז כשהוא בא ומשלים את עצמו, אז הבורא מתגלה בתוך הנשמה הכללית הזאת. וכמו שהוא היה החלק המקולקל שהיה צריך להשלים את כל הנשמה הכללית, כך הוא עכשיו רואה שדווקא בזכותו, הוא מביא את הבורא לגילוי כלפי הנבראים. וכך זה כל אחד ואחד.
לכן בהחלט, הלוואי שנגיע לדרגה הזאת, של להרגיש ולראות שכל אחד מאיתנו צריך להגיד שבו תלוי העולם, שהוא שמביא את האור לעולם.
אורן: שאלה הבאה של נורית, גם כן מירושלים. והיא שואלת:
שאלה: הייתי רוצה לדעת מה משמעותה של הברַכה שאומרים הגברים: "ברוך שלא עשני אישה"?
הרב לייטמן:"ברוך שלא עשני אישה", לא מדובר כביכול על החלק שיש לגבר, חלק היֵתֵר מהאישה.
אורן: חלק נוסף?
הרב לייטמן:הנוסף, הגבוה, המושלם. ולאישה יש כביכול משהו לעומת זה פחוּת. לאו דווקא, "ברוך שלא עשני אישה" מדובר על ההפך, שלגבר יש הרבה יותר מה לעשות ביגיעה שלו כלפי הבורא מאישה. ואנחנו רואים, הוא צריך לקום בבוקר, להתפלל, לעשות מצוות, להביא פרנסה, בו תלוי במיוחד כל תיקון העולם, ועוד דברים. ומאישה דורשים לתמוך, להשתתף, אבל בצורה הרבה יותר מתונה, פאסיבית.
ולכן הגבר הוא לכאורה יותר מקולקל. ואנחנו רואים בחיים שלנו, שמי שעושה את כל הצרות בעולם הם הגברים. אם נשים היו מנהלות את העולם, העולם היה הרבה יותר טוב. אלא בגלל שגברים משתוללים כך בעולם, העולם נעשה יותר גרוע, מצד אחד, מצד הקלקול. כי באמת, שורש נשמתם כמו שדיברנו הוא יותר גבוה. וכשנופלים, אז נופלים בצורה יותר עמוקה. ובהחלט הגבר נשאר כילד מקולקל, לעומת האישה שהיא הרבה יותר מתוקנת וקרובה לטבע.
דברים אלה הם מאוד עמוקים. ולכן לא לתפוס אותי במילה, לדון את המילים שלי רק לפי מה שעכשיו אמרתי. כי זו חוכמה עמוקה מאוד ומדברת על שורשי הבריאה, של חלוקת הנשמות לחלק גברי וחלק נשי.
אבל לענייננו, גבר שמגיע לתיקון ורואה כמה שיש לו עבודה גדולה, אז הוא מברך על זה שיש לו עבודה, ואומר: "ברוך שלא עשני אישה". ולא על זה שכאילו הוא נעשה מלכתחילה יותר גבוה. לא. יש לו יכולת יותר אקטיבית, יותר ממשית, להשתמש בכל הרצונות המקולקלים שלו, ולהביא את עצמו לתיקון. ועל זה הוא מברך.
אורן: שאלה נוספת שמגיעה אלינו מאיטליה, היא כך:
שאלה: מהי "יראה מהבורא", ומדוע בכלל האדם צריך לירא מהבורא?
הרב לייטמן: אם נפתח ספרים, כמו למשל את הספר "ראשית חוכמה", "ספר הזוהר", או את כל כתבי מקובלים, אנחנו נראה שאת ה"יראה", הם מחלקים להרבה מאוד דרגות. ירְאַה שיהיה לי טוב בעולם הזה, יראה שיהיה לי טוב בעולם הבא, יראה משכר ויראה מהעונש. שאני אקבל עונשים, שאני לא אקבל אולי שכר, זאת אומרת שלילית וחיובית. יראה, כמו שאמרתי, מתרחשת, אם שכר ועונש בעולם הזה או שכר ועונש בעולם הבא, יקבל או לא יקבל, וכן הלאה.
אחר כך יש יראה בדרגה עוד יותר גבוהה. האם אני מתייחס לאחרים נכון, אפילו בלי שיהיה לי מזה שכר, אלא מפני שאני רוצה להידמות לבורא, אני רוצה להיות טוב בעיניו, ואז היראה, והשכר והעונש בהתאם לזה. אחר כך יש יראה, האם אני אוהב את הבורא או לא. ועוד, יש בזה הרבה מאוד דרגות.
אם כן, סך הכול מחלקים את היראה לארבעה חלקים. יראה מהעולם הזה, משכר ועונש בעולם הזה, יראה משכר ועונש בעולם הבא, שזאת יראה אגואיסטית. ויראה כלפי הבורא. יראה משכר או עונש. כשהשכר כאן הוא, האם יש לי אהבת הבורא כמו שהוא אוהב אותי, ואז אנחנו נהיה בהשתוות הצורה זה עם זה ודבוקים זה בזה. זו יראה רוחנית כבר, משכר ועונש כלפי הבורא.
אורן: השאלה הבאה, שאלה שהגיעה אלינו בטלפון מקרית גת. שואלת אותנו נרקיס מקרית גת, בואו ונשמע את השאלה שלה בבקשה:
שאלה: אני רוצה לדעת מה זה "גורל" ומה זה "מזל"? כי אומרים שהם שני דברים שונים.
הרב לייטמן: "גורלות", מדובר עליהן גם בתורה בעניין הגורלות שביום כיפור. ו"מזלות", אנחנו יודעים שגם עליהן יש כל מיני משפטים במקורות. "גורלות" ו"מזלות", הם האורות הקטנים שמשתלשלים מלמעלה, מהמקור של הנהגה והשגחה שבעולם הרוחני לעולם הזה, והם בעולם הזה מכַוונים אותנו בדרך שלנו.
כדי להשתמש בהם נכון, כדי להרגיש אותם, כדי להבחין בהם איך שהם מפעילים אותנו כאן בעולם הזה, אנחנו צריכים להתעלות לרמה שלהם. הרמה שלהם היא מאוד גבוהה. ולשם כך אנחנו לומדים את חוכמת הקבלה. כדי להתערב בכל ההנהגה וההשגחה העליונה, לגלות אותה ולהידבק אליה. להשתתף עימה יחד, כמו שדורשים מחוכמת הקבלה, שאדם צריך להגיע למצב שהוא נעשה שותף לבורא.
אבל לאדם הפשוט שנמצא בעולם הזה, אין מזלות ואין גורלות כמו שמדובר בחוכמת הקבלה, אלא הוא פשוט חי בעולם הזה, וכל הדרך שלו היא כבר סלולה. רק כלפיו היא לא ברורה, אבל בהדרגה אחר כך רק מתגלה. ולכן נסתרת מאיתנו. לא כדאי לנו לגלות, זה לא יעזור לנו. אנחנו לא נגלה שום דבר למעשה מעבר לחיים הגשמיים, שהם בסופו של דבר עוברים ונעלמים. אנחנו צריכים לדאוג איך נעלה במקצת מהחיים האלו, שיהיו לנו חיים רוחניים. שנשאיר את העולם הזה כמו שהוא, כי פעם בטוח שהחיים נגמרים, אבל יהיה לנו רווח רוחני שאיתו אנחנו נשארים לנצח.
אורן: שאלה הבאה שואל אותנו רועי מפתח תקווה:
שאלה: מהי "שכינה"? והאם המושג הזה של "שכינה", מבטא בין היתר את האנרגיה הפנימית שמורגשת בעת התעלות רוחנית? כיצד הקבלה מסבירה אנרגיה מופלאה זאת העושה דרכה מעלה אל הקודקוד (כתר) של ראש האדם?
הרב לייטמן: יש פה שתי שאלות.
אורן: מהי "שכינה"?
"שכינה" נקראת אוסף של כל הנשמות, של כל האנושות. קודם כל נשמות של ישראל, ואחר כך נשמות של כל בני האדם. שהן יחד מתחברות להיות ככלי, המקבלות אור העליון, גילוי האלוהות. אז הכלי הכללי הזה, אוסף של כל הנשמות שרוצות לקבל התגלות האלוהות, נקרא "שכינה", והבורא נקרא "שוכן", הנמצא ממלא את הנשמות, את אותה הנשמה הכללית, ה"שכינה". ואין לזה שום קשר לאדם הפרטי שסתם חי ללא השגה רוחנית. אלא שיידע לאן עליו להגיע. שהוא חלק מאותה השכינה. אבל חייב להגיע ולהשלים את חלקו בשכינה, שאם לא כן הבורא לא יכול להתגלות לנבראים.
אורן: החלק השני של השאלה:
שאלה:האם המושג "שכינה" מבטא בין היתר את האנרגיה הפנימית שמורגשת בעת התעלות רוחנית, ושאנרגיה מופלאה זו עושה דרכה מעלה אל הקודקוד (הכתר) של האדם?
הרב לייטמן:אז זו הרגשה כלשהי שלו פנימית, שמתחלפת שם בגוף, שכך נראה לו שאנרגיה עולה ואנרגיה יורדת. ודאי שאלו אנרגיות בגוף, פעולות כימיות וחשמליות למיניהן. אבל אין להן שום קשר לפעולות רוחניות. אין בגוף שלנו אף מידע רוחני, שיטה רוחנית, כוח רוחני, תופעה רוחנית. אלא סך כל, כל הגוף שלנו כבהמה, כמו שכתוב: "כולם כבהמות נדמו". בגוף שלנו אין שום דבר קדוש, אלא הכול ממש כבהמות, כמו חיות. אם היה אפשר לעשות השתלת איברים מחיות, היינו עושים זאת, וזה מותר. או מאדם לאדם, מגוי לקחת ליהודי, אין בזה שום בעיה. בגופים אנחנו כולנו שווים.
אורן: אבל הוא מדבר על אנרגיה פנימית שמורגשת פיזיולוגית בגוף בעת התעלות רוחנית.
הרב לייטמן:זו התפעלות. זה כמו שהלב שלו יותר עובד, המוח שלו יותר עובד. וכך הוא מרגיש שמשהו עולה למוח. המוח נעשה יותר מרוכז, ואולי יותר צלול. אבל אלו תופעות גופניות שהן כתוצאה מהמאמץ. כהתרגשות כלשהי. ולרוחניות לגמרי אין שום קשר. אם הייתה לו התרגשות רוחנית, הוא היה מרגיש אותה בכלי הרוחני. בינתיים הוא נמצא בכלי הגשמי.
אורן: אבנר מרעות שואל אותנו:
שאלה: האם יכול להיות שאם יש לאדם מזוזה פגומה בבית, יקרה לו משהו רע?
הרב לייטמן: הכול תלוי בהרגשה שלו.
אורן: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן: אם ההרגשה שלו רעה, יקרה לו רע. כי כך הוא מכין את עצמו בצורה פסיכולוגית. אם ההרגשה שלו היא לטובה, אז יהיה לו טוב. אבל חוץ מזה, אנחנו צריכים לקיים, כמו שכתוב בתורה, ולבדוק את המזוזה פעם בשבע שנים, פעם ביובל וכן הלאה. יש על כך חוקים שאנחנו צריכים לבדוק. וזה לא שייך בכלל למזל, ולא לֵמה שיקרה או לא יקרה. להאמין בכל הדברים האלה, זה כבר לא מה שהתורה דורשת מאיתנו. אלא שבצורה כזו העממית, העם משלים לכל הסימנים למיניהם שנתנו לנו המקובלים. במה לעשות, ואיך לעשות את החיים שלנו במסגרת הנכונה, שאנחנו נתקיים בצורה הנכונה בעולם הזה.
אבל לא לחשוב, שבכל הדברים האלה כמו מזוזה, תפילין, טלית, ספר תורה שבארון קודש, ציצית, או לבושים מיוחדים של יהודים, יש כוח רוחני. הם קדושים בגלל שהם עוזרים לנו להתקיים כעם, כל עוד לא נחזור למצב הרוחני. בזה הקדוּשה שלהם. שהם מחזיקים אותנו במסגרת של העם היהודי, עם ישראל. אבל לא יותר מזה. לשייך למשהו גשמי כוח רוחני, נקרא "עבודה זרה".
אורן: חצי דקה לשאלה האחרונה של ערן מרמת גן. הוא שואל אותנו כך:
שאלה: שמתי לב שאתה משתמש במילה "בורא" בלבד. ולא "הקדוש ברוך הוא", "ה'", או "אלוקים" כפי שמקובל. ורציתי לשאול לַמה, האם יש לזה סיבה?
הרב לייטמן: "בורא" הוא הכי קרוב, וכך באמת משתמשים בחוכמת הקבלה. ב"אלוקים" אנחנו משתמשים, אבל זו דרגה אחרת כבר. יש הרבה שמות לבורא. כתוב שכל העולם הוא למעשה שמות הבורא. וכל העולם הוא התגלות אלוהית, אז ההתגלות שלו היא, השמות של הבורא. אנחנו משתמשים בשם הכללי שלו "בורא", כי אנחנו רוצים להדגיש את "בוא" "וראה". שאתה יכול לבוא ולראות את גילוי האלוהות כלפיך. לכן אנחנו כל הזמן מדברים על ה"בורא".
אורן: תודה לך הרב לייטמן.
הרב לייטמן: בקשה.
אורן: אני מאוד נהניתי מהתשובות. תודה לכם על השאלות שלכם. תמשיכו לשלוח שאלות דרך האתר, או דרך הטלפון: 1-700-509-209. אפשר לשלוח שאלות בכל זמן שהוא. מחכה לכם תא קולי, או דרך האתר, אתם כבר יודעים בעצמכם. אנחנו נהיה פה גם בשבוע הבא, יום חמישי, שמונה וחצי בערב, ומחר בטלוויזיה תראו את השידור החוזר בבוקר. שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(סוף התוכנית)