"מקובלים כותבים"

תוכנית 13.12.13 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן

"זוהר לעם - 5"

בן ציון: שלום לכם. בתוכניתנו "מקובלים כותבים" נעסוק הפעם בספר חדש שנקרא "זוהר לעם". למעשה זו סדרת ספרים שנערכה בהוצאת קבלה לעם ברשותו של הרב ד"ר מיכאל לייטמן. זו למעשה מהדורה מלוטשת לפירוש הסולם לספר הזוהר והיא נקראת "זוהר לעם".

היא באמת מיועדת לעם.

בן ציון: יש הרבה מאוד שאלות שמתעוררות אצל אנשים, יש גם סקרנות איך העבודה הזאת נעשתה, ובכלל מה המשמעות שלה. נתחיל בשאלה שחוזרת על עצמה לגבי ספר הזוהר. מדוע הזוהר נכתב בארמית לעומת התורה שכתובה בעברית, האם יש לזה סיבה מיוחדת?

וודאי. ארמית זו השפה שהשתמשו בה, שדיברו בה, זה קודם כל. מלבד ארמית יש בזוהר הרבה מאוד מילים שלקוחות מכל מיני שפות שבהן השתמשו באותם הזמנים.

בן ציון: יש גם מילים ביוונית.

כן. יש הרבה מילים שלקוחות מהשפה היוונית. זאת אומרת הזוהר לא דוחה כל דבר ודבר, אלא משתמש בכל שפה לגופה מתי שכדאי להשתמש בה, זה מצד אחד. מצד שני השימוש בשפה הארמית מוצדק, מפני שארמית ועברית הן שתי שפות שנקראות "פנים ואחוריים". העברית באה מצד האור, והארמית באה מצד הכלי. אנחנו רואים גם שלמהות המלים בעברית ובארמית יש צורה הפוכה. נניח המילה אורתא, היא נשמעת כמילה שדומה לאור, אבל הפירוש לאורתא בארמית זה לילה. זאת אומרת שתי השפות האלה הן כאילו דבר וההעתק שלו, כמו נגטיב ופוזיטיב.

לא כל זוהר נכתב בצורה כזאת, יש חלקים שנכתבו בארמית ויש חלקים שנכתבו בעברית, בהתאם לדרך שמדברים, או מצד הכלים או מצד האורות.

בן ציון: האם הכלים כתובים בארמית?

כן, הכלים בארמית, והאורות יותר בעברית.

בן ציון: אבל עיקר הזוהר הוא בארמית.

כן, עיקר הזוהר הוא בארמית, זה מצד אחד. מצד השני מי בכלל מכיר את הארמית, לא מכירים. לא רק זה, אלא הארמית של הזוהר היא לא אותה ארמית שכתובה לנו בתלמוד הבבלי, או בכל הספרים האחרים ששם היא מופיעה, זו שפה מיוחדת, לכן בעל הסולם בא ותרגם קודם כל את הארמית לעברית. אנחנו לא עשינו בזה דבר. זאת אומרת בעל הסולם כבר העביר את השפה הארמית לשפה המדוברת, לשפה שמובנת לכולם.

בן ציון: מה שאנחנו עשינו בעצם, לקחנו את התרגום של בעל הסולם והחלפנו את המילים שנשארו בארמית לעברית. בצורה כזאת קיבלנו את כל תרגום בעל הסולם בעברית לאורך כל הטקסט.

כן. זאת אומרת אנחנו החלפנו את הארמית לעברית של בעל הסולם.

בן ציון: כן. הכל לפי בעל הסולם.

אם במקום מסוים נכתבו השמות של המאמרים, של הקטעים או של פרשיות השבוע בארמית, אז אנחנו כתבנו אותם בעברית והשארנו בסוגריים את הארמית. זאת אומרת המקור תמיד נשאר. שמרנו על הכל. מלבד זה אנחנו החלפנו לספרות את המספרים שנכתבו באותיות.

זאת אומרת שום שינוי לא נוגע לגופו של הטקסט, אלא רק על מנת להקל על המעיין להגיע לפנימיות הטקסט.

בן ציון: כדי שהוא יתעסק בעיקר, ולא יהיו לו מכשולים בדרך.

נכון.

בן ציון: השפה הארמית נבחרה כדי לכתוב בה את הזוהר. הזוהר מספר על עשרה מקובלים שעסקו בפעולות של חיבור, האם היה להם קל יותר להביע את מה שהם חווים דווקא בארמית?

כן ולא. זאת אומרת אני לא יכול לדבר בשמם. זאת דרגה כל כך גבוהה שאני לא מתיימר בכלל לעלות לזה ולהגיד שהם עשו כך או כך. אני לא יכול להגיד "הוא היה אומר". אלה דרגות גבוהות מאוד. אבל בהחלט היו כמה סיבות לזה שהם בעצמם דיברו גם בארמית וגם בעברית. וודאי שהם דיברו בהתאם למה ששייך לפנים ולאחוריים, לכלים ולאורות. אדם שמדבר כך הוא מדבר בצורה טבעית, זה פשוט יוצא לו.

מדובר על עשרה אנשים שהיו בגובה של הגמר התיקון, לכן הביטוי ביניהם היה בהתאם לצורות שהם בחרו מתוך המדרגה שהם היו בה. מדובר על מדרגה גבוהה מאוד. לכן אני לא יכול להגיד למה דווקא במקרה כזה הם מדברים כך, ובמקרה אחר בצורה אחרת. למה הם לוקחים כאן את הדוגמה הזאת ושם אחרת. למה בדיוק על זה רבי אבא מדבר, על זה רבי חייא, ובמקום אחר רבי אלעזר וכן הלאה. אם הזוהר לא מספר אז אני מקבל את זה, וזהו. זאת אומרת זה עניין של גילוי, איך כל אחד ואחד מגלה לפי שורש הנשמה שלו ומגיש לנו, ואנחנו כבר מקבלים.

אבל אם אני לעצמי, כלומר לא כאשר אני מסביר לאחרים, אלא לעצמי, אז יש לי הסברים לכל דבר ודבר כשאני קורא את הספר הזה ולומד ומתעמק בו. למה זה נכתב כך, למה דווקא על זה מדובר מצד אחד, ועל זה מצד שני. למה מדובר על הליכה וישיבה. איך הם הולכים ממקום למקום, מטבריה ללוד ופתאום נפגשים, שומעים איזה קול של הילד מהיער והולכים, ופתאום איש עם חמור. יש הרבה מאוד דברים.

הזוהר מדבר בשפת המדרש, בשפת האגדה, הוא כולל הרבה שפות בפנים. אבל מי שנמצא בפנים, בתוך חכמת הקבלה, אז הוא כבר נמצא בזה, הוא כבר חי את זה, בשבילו זה לא חשוב באיזו צורה אתה מדבר.

בן ציון: האם אנשים שכבר חווים את כל העולם הרוחני ונמצאים בהשגה מרגישים גם את הארמית בצורה רוחנית?

מה זה חשוב, הם אפילו לא מרגישים שזה בארמית או בעברית. זה לא חשוב, זה עניין של ביטוי. קל יותר לבטא דברים מסוימים בארמית.

גם בעל הסולם כתב אגרת אחת בארמית. בתחילת האיגרת הוא כותב בעברית שכך נוח לו יותר מכל מיני סיבות, ולמרות שהוא אמר סיב, אתה לא יכול לדעת אם זאת בדיוק הסיבה או לא, ולמה הוא בוחר לכתוב דווקא בארמית.

בן ציון: האם הארמית היא כלי ומכשיר לביטוי ממש כמו השפה העברית?

וודאי. זאת רק העתקה מעברית. אבל זאת ממש העתקה מדויקת, ממש קופי, זה העתק מדויק,. רק שזה מצד האורות וזה מצד הכלים. על ידי הכלים אנחנו מגלים את האורות, כי האורות הן תופעות בתוך הכלים, זאת אומרת הארמית היא אמצעי לגילוי העברית.

בן ציון: התורה נכתבה בעברית.

כן.

בן ציון: והזוהר נכתב בארמית, יש פה מעין משחק, שזה בארמית וזה בעברית?

כן. גם לכך שהתלמוד הבבלי נכתב בארמית יש סיבה. ספרי נביאים וכתובים לעומת זאת, כתובים בעברית כמו התורה, אבל לנו זה לא חשוב, כי אנחנו באמת רואים שבעל הסולם כבר ראה שהדברים האלה לא צריכים להיות בצורה כזאת, שיש בזה מעין הסתרה, גם פיזית כי האנשים שלנו לא יודעים ארמית, וכנראה שזה גם סימן שהזמן השתנה. אנחנו לא רק לא יודעים ארמית, לא שולטים בו ולא יודעים לקרוא טוב ונכון וממש להיעזר על ידו בהבנת פנימיות הספר, אלא יש בזה גם הכוונה מסוימת מלמעלה, ולכן כבר בעל הסולם תירגם את הארמית לעברית, אנחנו היינו עושים זאת מטעמנו, כי קשה לאדם לקרוא, אבל הוא כבר ראה את זה לפני מאה שנה ועשה זאת.

בן ציון: זאת אומרת, המעבר לעברית שאותו בעצם התחיל בעל הסולם, לא פוגע בכלל בספר הזוהר.

לא. אם הוא עשה זאת, אנחנו יכולים לקחת את זה בלב שלם.

בן ציון: התנ"ך לא נאסר ולא הטילו עליו הגבלות, הוא נשאר פתוח לכל מעיין. הזוהר לעומתו נגנז והוטלו עליו הגבלות ואיסורים, השאלה היא למה?

הזוהר בעצמו עבר תהליך מאוד מיוחד, הוא נגנז, והתגלה אחר כך במקרה בחלקים קטנים, כדפים שהתגלו בשוק ושמשו כנייר עטיפה לאיזה ערבי שמכר שם דגים או משהו. זאת אומרת, מיד כשמתגלה חכמת הקבלה היא מלווה בסיפורים כל כך מוזרים לרוח האנושית שלנו כאן, שזה נושא בפני עצמו, ואפשר לכתוב עליו דוקטורט שלם, עד כמה כל ספרי הקבלה ורבי משה דליאון ואיך התגלה הזוהר אחר כך ומה כתב על זה הרמב"ם.

בן ציון: יש אם כך סיבה שהזוהר היה צריך להיגנז והוטלו עליו כאלה הגבלות, לעומת התורה, שהיא המקור ופתוחה כביכול כל הזמן?

התורה היא האור הכללי. אנחנו לא יכולים על ידי התורה בעצמה, כפי שהיא כתובה, להוציא את המאור המחזיר למוטב. היא אומנם נקראת תורה אבל זה כל כך גלובלי, כל כך כללי. אתה בעצם שואל מה ההבדל בין הזוהר לתורה?

בן ציון: נכון.

כי התורה היא כללות כל שיטת תיקון האדם בגילוי הא-לוהות ובכניסה לכל המערכת הא-לוהית, לכל המציאות, אבל זה באופן כזה שאתה קורא סיפור שהוא מאוד כללי ורק אחרי שאתה לומד את חכמת הקבלה ומקבל כבר את המאור המחזיר למוטב ומגיע לפחות למשהו, לאיזו דרגה רוחנית, אז אתה מתחיל לראות מה כתוב בתורה. אתה מבין מה זו היציאה מבבל, מה הוא חטא עץ הדעת, ארץ כנען, הכניסה למצרים, הבעיות השונות שם עד היציאה ממצרים, קבלת התורה וכל ארבעים שנות המדבר, הדברים האלה לא מובנים לאדם, כולם קוראים אותם וכל אחד מפרש איך שבא לו. יש לך ממש תחרויות בידיעת התורה, ומה זו ידיעה? לדעת מה כתוב. ולכן בצורה כזאת, אם כי זה כללי וכולל את הכול, זה לא יכול לשמש אותנו כאמצעי להגיע למטרתנו, לגילוי הבורא לנברא בכלים המתוקנים של הנברא, שמשנה אותם מרע לטוב, מהאגו להשפעה ואהבה.

בן ציון: קצת לפני שהזוהר נכתב, היו שני תלמידים של רבי עקיבא, ואחרי החורבן רבי יהודה הנשיא כתב את המשנה וזה המשיך לתלמוד וכולי. ובמקביל אליו רבי שמעון בר יוחאי עבד על הזוהר עם קבוצת תלמידים והזוהר נגנז מסיבה לא ברורה, ומפה זה המשיך ישר אל המשנה והתלמוד. הכול יצא מאותו מקור, למה אם כך, הזוהר שוב נכנס בצורה כזאת מוזרה?

אלה ואלה כתבו על העולם הרוחני, הם לא כתבו על העולם הזה מלבד במה שכתבו וביטאו בשפת התלמוד, שם כל אדם ואדם יכול להשתמש, אפשר להשתמש בענפים בעולם הזה בהתאם לשורשים העליונים, ולכן כך נכתבו המשנה והתלמוד, וכך מה שכתב רבי יהודה הנשיא ומה שהמשיכו אחריו, כי התקופה הזאת נמשכה כמה מאות שנים עד שהתנאים והאמוראים סיימו את התלמוד. ולכן כולם יכולים להשתמש במה שהם כתבו, כי בעצם מדובר על איך אנחנו מתנהגים בענפים כאן בעולם הזה, בהתאם לשורשים עליונים. בזוהר לעומת זאת מדובר על מה שקורה בשורשים שלנו ואיך להגיע אליהם, איך אנחנו מתנהגים, ומשנים את עצמנו לפי השורשים.

בן ציון: מבחינה מהותית שניהם מדברים על אותו הדבר.

אני מחולק לשני חלקים, האחד הוא כמו שרואים אותי עכשיו, ידיים ורגליים, כל היכולות שלי, הדיבור וכולי. התלמוד מדבר אומנם על תיקון הנשמה, על תיקון הרצון שלי, אבל הוא מדבר בשפה שבה אני פועל פעולות עם הידיים, הרגליים וכל השאר, בית המקדש, להביא קורבנות, לבצע דברים שונים, להתחתן, להתגרש וכן הלאה. מה שאנחנו יכולים לעשות בעולם הזה.

לכן אנחנו יכולים להשתמש בחיצוניות של התלמוד כדי לממש אותו כפי שהוא, כפי שאני עכשיו. כתוב שם לעשות כך, אני עושה כך, כתוב אחרת, אני עושה אחרת, ואז בשבילי זה ממש שולחן ערוך. ופנימיות התלמוד היא כמו הזוהר, שניים אוחזים בטלית, היצר הטוב והיצר הרע אוחזים בטלית, שזה האדם, ויחלוקו ביניהם ואדם אז צריך ללכת תמיד עם היצר הטוב, לא עם היצר הרע, להיות קו אמצעי וכן הלאה. או שבת, זאת אומרת כשמתחילה מסכת שבת או סוכה או סנהדרין, או מסכת יום טוב וכן הלאה. זאת אומרת בכל הדברים האלה מדובר על העולם הרוחני, כמו שבכלל כל התורה לא מדברת על העולם הזה, לכן זה נקרא "קדושה", קדושה היא, שכולה מושגת על ידי כוח השפעה ואהבה ולא כאן. לכן הם אנשים א-לוקיים, כי הם נמצאים בדרגת הא-לוקות, א-לוקות זו דרגת הבינה. ולכן כשהתלמוד נכתב בצורה כזאת, הוא גם שימש את האנשים להמשיך הלאה עם הפעולות החיצוניות, והזוהר לא, הוא כולו נכתב באופן כזה ששייך רק לפנימיות, אתה לא יכול לטעות, כי אתה פותח אותו ולא מבין כלום. או שאתה סתם כך קורא סיפורים.

בן ציון: זאת אומרת שאני לא יכול למצוא שם הוראות, איך לבצע פעולות בעולם שלנו.

לא, אתה לא יכול לקשור אותו לעולם הזה, זה לא כתוב כך. לכן, אם נאמר זאת בצורה פשוטה, הספר הזה נגנז, כדי לא לבלבל את האנשים, זה לא בשבילך. מתי הוא יתגלה? בסוף הדורות, כשישתמשו בו. ולכן בעל הסולם כותב שזה שספר הזוהר התגלה על ידי אלמנתו של רבי משה דליאון במאה ה- 12.

בן ציון: לא, זה יותר המאה ה-12 ואפילו ה-13.

אז הוא אומר שזה רע. זה פעל לרעת היהודים, עם ישראל, כי זה זירז אותם בצורה שלא היתה צריכה להיות. וגם אחר כך, עד שנגלה האר"י היינו צריכים לשבת בשקט מה שנקרא, ולחכות עד שתהיה התכללות כלים דישראל בכלים דאומות העולם. זה מה שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה. האר"י נחשב אצלנו כמשיח בן יוסף, שהוא הקודם למשיח בן דוד, זאת תקופה שלמה. ואז מהאר"י מתחילה תקופה של משיח בן יוסף.

ולכן האר"י פתח לנו את חכמת הקבלה בצורה שהלימוד יכול להיות פתוח ושלם. ובא אחריו הבעל שם טוב שהתחיל לממש אותה עם העם, ואחרי זה מגיעים לבעל הסולם, שהוא לקח גם את האר"י, גם את העבודה של הבעל שם טוב ופתח לנו בשפה יותר ברורה עם כל מה שאנחנו רואים היום. ולכן מוכנים לשימוש כל הכתבים האלה, כולל הזוהר.

בן ציון: בעניין הזה של השימוש בזוהר, אומר הזוהר בפרשת "ויצא" מתוך מהדורת "זוהר לעם". "אין הזוהר מדבר בעולמות גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות וזמנים רוחניים מתבהרים בשינוי צורות ומדרגות שהם למעלה ממקום ומזמן". בתיאור הזה אם אדם יקרא בזוהר, אז אין לו שום בעיה שהוא דווקא ייקח את זה לגשמיות?

מה הוא ייקח לגשמיות?

בן ציון: הזוהר כלל לא מדבר על מקרים גשמיים.

כן, אז איך אני יכול? שם לא מדובר על שור, חמור, פרה, בן אדם, אבנים, בתים, או על יחסים בין בני אדם שבעולם הזה, גרושין, נזיקין.

בן ציון: אבל הוציאו מהזוהר כל מיני דינים, מוסר, זאת אומרת, היו מוציאים כל מיני קטעים מתוך הזוהר.

אבל זה לא אנחנו, זה בדורות הקודמים, שרצים לחפש איזו אסמכתא לאיזו הלכה, אז גם מוצאים את זה לזוהר. אבל אלה אנשים שהיו בקיאים גם בתלמוד וגם בזוהר וכל התורה היתה פתוחה בשבילם. אלה הדורות הראשונים אחרי החורבן.

בן ציון: זאת אומרת, נכון להיום אין סכנה משימוש בזוהר, שמישהו יקרא בו בצורה לא נכונה.

לא, אין, לכן זה פתוח. זאת אומרת, חכמת הקבלה התקררה והתקררה, כמו סיר חם, שאתה לא נותן לילד להגיע אליו. אז הוא התקרר והתקרר, ועכשיו הילד יכול לגעת בו, וגם הילד קצת החכים ויכול לגעת. בקיצור הגענו למצב כזה, שיש ירידת הדורות מצד אחד, ויש מצבנו שהחכמנו בסך הכל, ובשלים אנחנו לזה, מצד שני.

בן ציון: במקביל לאותו מפעל של "זוהר לעם", נולד גם החינוך האינטגרלי ונולדה ההפצה הרחבה בעם ישראל לחיבור.

כאן צריך להגיד פשוט. אנחנו לא יכולים לגשת לעם ישראל ולהגיד, "בואו נלמד זוהר. ספר הזוהר יכול לעזור לנו ולהוציא אותנו מכל הבעיות. תראו מה שכותבים מקובלים". המקובלים כבר צועקים זאת במאות השנים האחרונות וזה לא קורה. "מי לה' אלי", לא עוזר.

לכן כדי להקל על העם להגיע לאותו מאור המחזיר למוטב, כי זו בעצם המטרה, אנחנו לא מספרים על הזוהר ולא מספרים על חכמת הקבלה מיד, ובכלל לא על דברים גבוהים, אלא אנחנו באים עם הסבר פשוט, כמו שהעם.

אתה סובל, אתה רואה שמיום ליום נעשה יותר ויותר גרוע, לא רק כאן בישראל, אלא בכל העולם. אתה רואה שהמגמה היא שמשהו לא בסדר בכולנו, בכולם, בכל המדינות, בכל השטחים. מה עושים, איך יכולים לצאת מהעניין? בוא נגלה את זה לא על סמך תורה. בכלל לא תורה. אלא מדע, הטבע שלנו, בואו נראה את הדברים האלה בצורה רציפה. ואז אנחנו מגלים שסך הכל אנחנו נמצאים במשבר כללי והמשבר הכללי הוא עקב טבע האדם. שאנחנו לא מסוגלים להסתדר, לא מסוגלים לקבוע בינינו סדרים נכונים. אנחנו מייצרים פי מאה יותר ממה שאנחנו צריכים, זורקים חצי מהאוכל, אבל חצי מהאנושות ממש נמצאת ברעב וכולי וכולי.

זאת אומרת, חוסר סדר, שהוא כולו תלוי בטבע האדם. האם אנחנו יכולים להתקשר בינינו ולסדר את זה? בואו נשב יחד במעגל, בואו נראה האם נוכל לדבר זה עם זה. ואז אנחנו מביאים להם חוקים כלליים, התנהגותיים. בואו לא נתקיף זה את זה, נתחיל להוסיף זה לזה, נתחיל לדבר יחד, נתחיל לחפש פיתרון משותף, נתחיל להימשך למרכז העיגול שלנו, שאנחנו יושבים בו וכן הלאה. אנשים מתחילם לגלות, כמו שמגלים חכמת ההמונים, כך הם מתחילים לגלות איזה חום יש בזה, איזה מצב חדש. כולם מתפעלים, כולם כך מרגישים, בפרט שאת זה אנחנו עושים, כי אנחנו כבר במשהו בעלי השגה, אנחנו במשהו קשורים לאור, אז דרכנו הוא מגיע אליהם והם מתחילים להרגיש שבאמת בזה משהו מיוחד. ואז הם כבר מבינים שבחיבור אפשר להשיג הכל.

בן ציון: אז איפה נכנס פה הזוהר לעם, כל התכונה הזאת?

אחרי שהם מגלים שבחיבור אנחנו יכולים להציל את עצמנו, איך בכל זאת אנחנו מתחברים. אחרי כמה פעולות כאלה של העיגולים, של הסדנאות מה שנקרא, מה עושים הלאה. ואז אתה מתחיל להסביר להם, לספר להם איך צריכים להתחבר בצורה שאתה אז מקבל כוח שאתה יכול לשנות את הכל, לשנות את העולם. ובעצם תיקון העולם לא בזה שאתה מתקן את העולם הזה, שאתה מביא אליו את המאור. והאור הזה, גם שמתקן את העולם הזה, הוא גם פותח לך את העולם. פתאום אתה מתחיל לגלות בו כוחות עליונים שפועלים, אתה בעצם מגיע לעולם הבא.

בן ציון: אנחנו לא מתקנים את העולם, אלא אנחנו דווקא יוצאים מהגבולות שלו.

כן. אז הוא בא. אחרי חמישה, עשרה, מפגשים כאלה, אנשים בעצמם שואלים "מה עושים?" מתחילים ללמוד את המהות של הבריאה. תהליך, אבולוציה, טבע האדם, למה, איך, ולאט לאט.

בן ציון: האנשים שישבו במעגל ישתמשו ב"זוהר לעם"?

ודאי. רק בזכות ספר הזוהר יוצאים בני ישראל מהגלות¹. כך כתוב בו.

בן ציון: והוא יהיה חלק מהשיטה של כל החינוך האינטגרלי?

כן. המשך. החינוך האינטגרלי הוא רק ככניסה לאותו המכשיר שנקרא "תורה".

בן ציון: אז "זוהר לעם" הופך להיות כאמצעי לא רק למקובלים.

לכולם. וכולם יגיעו לדרגת המקובלים, כי כולנו צריכים לקבל, לגלות את הכוח העליון.

בן ציון: אז נקווה שהחזון הזה יתממש בימינו, בעזרת המהדורה החדשה הזאת של "זוהר לעם". תודה רבה לך הרב מיכאל לייטמן, תודה רבה לכם צופים יקרים. ונתראה בתוכנית הקבועה שלנו של "מקובלים כותבים" שלום ולהתראות.

(סוף התכנית)

---

1. "בזכות שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מהגלות ברחמים" (נשא קכ"ד)↩