"פרשת השבוע"

בלק

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 25.05.15 – אחרי עריכה

שמואל: אנחנו בפרשת "בלק". מי זה בלק? מדוע הפרשה הזו נקראת על שמו? איך ה' דיבר אל בלעם? בכלל, זו פרשה מאוד מעניינת ויש בה שאלות רבות.

ובכן, איזה כבוד מקבל בלק שהוא לא בדיוק מאוהבי ישראל?

אבל הוא מלך מואב.

שמואל: ואז הוא מקבל את הכבוד המפוקפק הזה?

קודם כל, הכול מדובר על מה שקורה בתוך אדם אחד, ואם אתה מדבר על ארץ ישראל, מצרים, סוריה, לבנון, אומות העולם, שנמצאים בכל המדינות האלה, ישראל, מואב, לא חשוב מי, אתה מדבר על התכונות הפנימיות שלנו.

שמואל: ואחת התכונות האלה נקראת "בלק"?

כן. יש חלק אחד בתוך התכונות שלנו שנקרא "מואב", בדרגת דומם ויש דרגת צומח, ודרגת חי וגם מדבר, שזה נקרא "בלק".

שמואל: בלק בן ציפור מלך מואב.

זאת אומרת שבכל אחד מאיתנו זה נמצא.

שמואל: הדבר שנמצא "את כל אשר עשה ישראל לאמורי"?

כן.

שמואל: זו עוד תכונה פנימית.

כן. אחת מתכונות האגו שלנו היא שבלק מפחד.

שמואל: מפחד מהכוח הזה שנקרא "ישר-אל", שיעשו לו את מה שהם עשו בעצם לאמורי.

כן.

שמואל: "ישר כאל", שהוא עובר, שהוא הולך. זה מה שהוא עושה. והוא מחליט לשלוח שליחים, את זקני מדיין, את זקני מואב עם בשמים בידם.

כן.

שמואל: בשמים כבר פגשנו.

למי? לבלעם.

שמואל: זה סוג של פרעה.

כן.

שמואל: לבלעם בן בעור ולומר, שהנה יצא ממצרים וכיסה את הארץ, והוא יושב ממולי.

זה המאבק הפנימי בתכונות שבאדם. ובלעם הוא כוח ידוע שכן מסוגל, אולי, לעצור את ישראל. וכל הכוחות האלה, שנמצאים בתוכנו, הם בסך הכול, בסופו של דבר צריכים לכוון אותנו נכון כדי להגיע לארץ ישראל, כדי שאנחנו נכסה את הארץ. באמת, כדי שאנחנו נרכוש את כל מה שנקרא "רצון"- "ארץ", "ישר-אל"- "ישר כאל". שאנחנו על ידי כל התכונות האלה של בלעם ובלק, שהן רק חלק מהכוחות הרעים כביכול, דווקא על ידי הכוחות הרעים אנחנו מתקדמים לכיוון הנכון. הם מגבילים ודוחפים אותנו, הם נלחמים איתנו, ועל ידי זה אנחנו מגיעים לסוף טוב, לכיבוש הארץ.

אז הוא פונה לבלעם, שולח אנשים, זאת אומרת, יש כאן הרבה תכונות בתוך האדם, שאתן הוא נלחם בעד או נגד. וקורה שבלעם מסכים, התכונה הזאת מסכימה לעזור לאגו שלנו ולהילחם נגד התקדמות האדם לגילוי הכוח העליון.

שמואל: ואחר כך זה מתהפך?

כן. זה מתהפך. ודווקא הוא מתהפך בגלל החמור שלו. חמור זה חומר.

שמואל: על זה אומרים, שחמור לא משנה את דעתו. חומר נשאר תמיד חומר.

אי אפשר לשנות, וכאן אנחנו רואים שכן, יש כאן סיפור מאוד מעניין, מאוד יפה, שכולם אוהבים אותו, שהחמור הזה רואה את המלאך ולא יכול ללכת. הוא נפגש עם המלאך בדרך.

שמואל: שלוש פעמים הוא מצר את צעד החמור. החמור נעצר, ובלעם מכה ומכה, ובעצם הוא לא רואה את מה שהחמור רואה.

עד שהחמור מתחיל לדבר.

שמואל: מה זה "ויפתח ה' את פי האתון." זה תמיד ריתק אותי. החיה הזאת, וגם האופציה שהיא תדבר. היא גם הייתה בבריאה בין הדברים האחרונים.

כן, כתוב כך, אבל לזה כבר לא נכנס.

ואז יוצא, שכבר בלעם מתחיל לראות בדרכו מלאך.

שמואל: מה זה "מלאך" בקבלה?

מלאך זה שליח. הוא כבר מתחיל לראות שיש כאן איזו תכנית, והתכנית הזאת מכוונת מלמעלה, מהטבע, מהבורא, הבורא והטבע זה היינו הך, כלומר מכללות הבריאה ומהמטרה הסופית של הבריאה, ולכן אין כאן נגד מי ומה להילחם. ולכן הוא רוצה עכשיו כבר לעזוב את כל המשימה הזאת.

שמואל: וזו החזרה.

כן. אז כאן גם המלאך אומר לו, הגילוי שלו בבריאה. אנחנו צריכים להבין שמדובר כאן באדם שעולה מדרגת המִדְבר לדרגת ארץ ישראל.

שמואל: "מִדְבַר" מלשון "מְדַבֵר", זו הדרגה האחרונה, ואז יש דרגה של "ארץ ישראל"?

כן. הוא כבר מתחיל לעלות להבנה ולהכרת האלוהות. לכן אותו כוח שהוא מגלה, שפועל עכשיו, אומר לו, "אתה נמצא בדרגה כזאת שאתה צריך להתהפך, אתה צריך להפוך את הקללה לברכה". ובזה הוא מצדיק את כל הבריאה עם בלק ובלעם, עם האתון, ועם כל מה שקורה כאן. מה שקורה שהמלאך נותן פקודה לבלעם. התכונה הזו, למרות שהיא נראית לנו רעה, היא פועלת לטובה ואנחנו במקום קללה זוכים לברכה. וכך מתקדמים לקראת כיבוש הארץ.

שמואל: ארץ ישראל.

כן. ולעומת שלושת המכות שהוא נתן לחמור, עכשיו הוא צריך לבצע שלוש ברכות.

שמואל: זה כנגד זה.

כן. ומה הוא אומר? "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". שזה אומר כבר על תיקון הכלים, על תיקון הנשמה. כשאדם מתחיל לעלות לדרגות כאלה, הרצון לקבל שלו שהיה אגואיסטי והיה ממש מחוץ לכיוון ההשפעה והאהבה, ולא היה ישר לאל, עכשיו הוא כבר ישר- אל.

שמואל: מכוון קדימה.

כן.

שמואל: בעצם אתה אומר שכל דבר שקורה לי בחיים ואני חושב שזה פגע בי, הכאיב לי, הוציא אותי מאזור הנוחות שלי, אני בעצם צריך להפוך.

אתה מסודר לא נכון. היית רואה שהבורא מסדר לך תמיד דברים טובים.

שמואל: כל דבר הוא לטובה. אתה אומר לאדם, "אדוני, כואב לך? זה לטובה".

לא, ככה זה לא יעזור.

שמואל: תסביר לי איך כן.

אתה צריך לשנות את עצמך, ואז תראה את העולם כטוב.

שמואל: זה כלל איך אנחנו בעצם רואים את "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" בכל מצב.

אם אתה מברך את הבריאה, אז אתה מבורך, ואם הפוך, אז הפוך.

במה סיום העניין? שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו, בלבד, שום דבר אחר. מה שאתה רואה סביבך, אתה רואה את העתקה שלך על הרקע של האור הלבן. בכל העולם השחור, הנורא הזה ומה שיש בו, בסך הכול אתה רואה את עצמך.

שמואל: כשאחרים מסתכלים עלי, הם לא רואים אותי, הם רואים את עצמם.

כן. אבל קודם כול תגיד את זה לעצמך.

שמואל: אז כשאני מסתכל עליך, אני רואה רק את עצמי.

כן. כך כל אחד רואה. על זה כתוב "כל הפוסל במומו פוסל".

שמואל: סארטר אמר שהגיהינום זה הזולת. זה לא נכון, הזולת הזה הוא אני. כי חוץ מזולתי וזולתו אין כלום, זה רק הבורא ואני והקשר בינינו. אז כל דבר לברך.

כן. אבל התיקון של בלעם לא נגמר בזה. לברך הוא מברך, אין ברירה, יש כבר כניסה להתקרבות לארץ ישראל.

שמואל: יש פה דריסת רגל.

כן. אבל בלעם בכל זאת נותן לבלק עצה - אם אתה לא יכול לסדר את ישראל, ישר אל, אם אתה לא יכול לעצור את הנטיות האלו באדם בצורה כזאת של מלחמה, אז אתה יכול לעשות את זה דרך התענוגים, אתה צריך לעבוד נגד הרצון ליהנות שלהם. וזה כבר עניין של נשים, שכל נשות מואב מתחילות לקלקל את הכוונה על מנת להשפיע.

אישה נקראת כוונת האדם, גבר נקרא התגברות. אם הייתה כוונת האדם לעשות נחת רוח, על מנת להשפיע, ללכת באמונה למעלה מהדעת, ללכת בצורה של חיבור עם האחרים, אז זה נקרא שהוא גבר, כי הוא מתגבר על האגו שלו, על הרצון לקבל שלו. אם הוא לא מסוגל בסופו של דבר לעבוד בצורה כזאת, אלא כולו עובד עם הרצון לקבל שלו, עם האגו, כדי ליהנות, זה נקרא שהאישה שלו, הרצון לקבל שלו, מלכות שלו שנקראת אישה, עובדת לעצמה. זה בעצם ההבדל בין אם הוא נמצא בקשר עם בנות ישראל או עם בנות מואב. השורש לזה הוא מאשת פוטיפר, עם יוסף.

שמואל: זה חשבון ישן.

כן, ישן. יש עוד חשבון עם אדם הראשון.

שמואל: אבל אנחנו לא מתעסקים עם זה, זה ממש פרה-היסטוריה.

השורש הוא מאשת פוטיפר, וכאן זה קורה. כתוצאה מזה בני ישראל מתכוונים בעבודה הרוחנית שלהם. אדם שהולך בדרך, כאן הוא נכשל, וכל העבודה שלו בסופו של דבר הולכת לכיוון הטומאה, על מנת לקבל.

שמואל: זה החלק ב"וייצמד אל בעל-פעור"?

כן. ואז יש לנו כאן את העניין של זמרי שלקח את המואבייה, הביא אותה לאוהל שלו.

שמואל: פנחס בן אלעזר בן אהרון הורג אותה ואותו דרך האוהל.

כן.

שמואל: יש גם כל מיני תיאורים איך הוא עשה זאת.

בזה נגמרת המגפה.

שמואל: עשרים וארבע אלף איש מתו.

עשרים וארבע אלף איש זה החשבון המלא. ובזה כל הפרשה הזאת מסתיימת.

שמואל: ומתחילה הפרשה הבאה, פנחס.

מה מזה אנחנו יכולים לראות? אם אנחנו רוצים להפוך את הברכה לקללה ואת הקללה לברכה, אז זה בידינו, אנחנו נמצאים בבחירה החופשית. זו בשבילנו דוגמה מה שקרה עם בלק, איך דרך בלעם הוא רצה לסדר את היצר הרע שלנו, רצה לסדר את ההצלחה. רק בתנאי שאנחנו נלחמים על הכוונה על מנת להשפיע, אז אנחנו יכולים להילחם נגדם ודווקא לנצח, לעבור דרכם ולהיכנס לארץ ישראל. זאת אומרת, זה אחד מהתיקונים שאנחנו צריכים לעבור.

שמואל: יש רמ"ח איברים ושס"ה גידים, כנגד כל דבר יש תיקון.

כן. התורה מדברת על הרצונות שלנו, איך אנחנו יכולים לתקן אותם כדי להגיע לארץ ישראל, לרצון שכולו מכוון בעל מנת להשפיע, באהבה הדדית. איך אנחנו מתקנים את הנשמה שלנו וזוכים אז לחיי נצח.

שמואל: הפרשות האלה נמשכות כנצח.

הפרשות הן כאלו שקשה מאוד להסביר אותן בצורה פנימית כפי שחכמת הקבלה דורשת, מפני שיש כאן הרבה פרטים שאדם לא רואה אותם בחיי היומיום. את יציאת מצרים אפשר להסביר, את מעמד הר סיני גם אפשר, את פרשת המרגלים. ואילו כאן זה אתון, בלעם, בלק, רוצים לקלל, לא רוצים, מדיינים.

שמואל: המדיינים היו פעם איתנו, הכוח שנקרא מדיין היה החותן של משה.

בסדר, כן.

שמואל: הוא פתאום התהפך.

לא. ישנם תמיד חלק מכל העמים, חוץ מעמלק, שהצטרפו לעם ישראל והיו איתנו. אם אתה מדבר בצורה היסטורית, אז המון דברים כאלה היו.

שמואל: אני באופן רציונאלי הולך להיסטוריה. גם מתוך הבנה שהאדם הראשון הוא היסטוריה, כי אין שום דבר להיתלות בו חוץ מדינוזאורים וממותות שהיו כאן. אבל אני מתחיל את הספירה מאברהם, מ-"לך לך", ומתחיל לראות את ההיסטוריה.

כשאתה מתקדם למטרת הבריאה, כשאתה רוצה לגלות את העולם העליון, ורוצה להתחיל לחיות גם בשני עולמות, בעולם הזה ובעולם העליון, אז בדרך אתה חייב לעבור את התיקונים האלה.

שמואל: אני מוכן לעבור את התיקונים, לכן אני פה בשביל לעבור סוג של תיקון. אבל אני לא מצליח להתנתק מהקלקול שאני רואה את הדבר באופן היסטורי, סיפורי.

אין שום קלקול. אלא זה כדי לכוון אותך נכון.

שמואל: אבל איך אני הופך את זה לכוחות? כשאתה אומר "עם כנגד כל העמים", ישר מצטייר לי עםַ. כמו שתגיד מסרק, כולנו נראה אותו מסרק. אני פשוט מיואש, זה מה שהתכוונתי להגיד.

תנסה לכוון את עצמך באופן הנכון כשאתה מסתכל על המציאות. אני מבין אותך, כשאדם רגיל לחיות במציאות של היום יומית הזאת שאנחנו מרגישים עכשיו, הוא לא יכול לתאר לעצמו בקלות מציאות אחרת שקיימת כאן.

שמואל: הכי קרוב למצב הזה, אני יכול לתאר שקמתי בבוקר אחרי שחלמתי בלילה חלום כל כך טוב וכל כך נעים שלא רציתי להתעורר. ואז אני אומר לעצמי שאני רוצה לשמור את החלום. כי המציאות היא סיוט, אני לא רוצה להתעורר, בחלום היה לי טוב.

כן.

שמואל: ואני קם בבוקר ואני מסתכל במראה ורואה איזה מכוער, ואני אומר, "מי אתה במראה? מי אני? מי אתה?" ואומר לו "לך ממני". אני לא יודע מי מסתכל עלי, מי מביט עלי. ואתה אומר לי "לא, תשכח מזה, אל תסתכל בראי בכלל, זו הפנימיות שלך, זה הפְנּים, "פַּנים" מהמילה פְּנים. ואתה רואה רק את החוץ". אתה כביכול מבקש משימה שהיא בלתי אפשרית בעליל, כי הוא לא נתן לנו את התכונה הזאת של לראות את המציאות אחרת. חוץ מאשר אם אני אספר לעצמי סיפורים של עליסה בארץ הפלאות ואני איהנה מזה.

מה שאתה רואה לפניך, אלה כל מיני אירועים שבהם אתה מגלה את הפנימיות שלך. רצונות, מחשבות, תשוקות, כל מה שאתה רוצה, הכול זה הפנימיות שלך, כי אם לא היו לך כאלה תכונות טובות, רעות, לא חשוב איזה, לא היית מזהה בכלל שום דבר, שום דבר. ולכן עכשיו כשאתה מסתכל על החיים, תנסה לחשוב איך אתה יכול לקבוע את היחס שלך לכל דבר שקיים כדי לראות במקום התיאטרון הזה שעכשיו אתה רואה לפניך שהוא רחובות, מכוניות, בתים, אנשים, כל מיני דברים שקורים כאן, איך אתה יכול במקום זה לראות את הפנימיות שלך שהיא מסודרת כך. העולם מציג לך את התכונות הפנימיות שלך, ולמה הוא מוצג כך לפניך? כדי שיהיה לך יותר קל להתייחס לעצמך כשהם בחוץ ולתקן את היחס אליהם. אם כל התכונות האלה היו בתוכך, היית אוהב אותם, את כולם. ואם כל התכונות האלה בחוץ, אתה יכול לשנוא אותם.

שמואל: אז להכניס לתוכי את התכונות שבחוץ, שכביכול "כל הפוסל במומו פוסל"?

ומה אתה צריך לעשות עכשיו? להסכים עם כל דבר שנמצא בחוץ, שאתה צריך לתקן את היחס שלך, את התכונות הפנימיות שלך, עד כדי כך שכל מה שאתה תראה בחוץ, תהפוך למשהו טוב מאוד.

שמואל: זאת אומרת, שנניח ואני רואה בחוץ אנשים עצובים, אז לחייך.

נגיד, לחייך.

שמואל: לא יודע.

"כל הפוסל במומו פוסל". שיש לך מום פנימי ולכן אתה מסתכל על מה שקורה מחוץ לך ואתה פוסל את זה. זו לא סתם איזו מין גישה יפה לחיים, להיות "ילדים טובים".

שמואל: זה לא זה, זה משהו אחר.

התורה מלמדת אותנו איך להחליף את ההסתכלות שלנו על העולם.

שמואל: אני למשל בן אדם שנוטה להתרגז, אני עושה 'הצגות' שאני לא מתרגז, אבל הרבה דברים מרגיזים אותי בכביש, בבית, אצל השכן, כל מיני דברים. אבל אני כל הזמן עובד על עצמי, "אל תתרגז, תספור עד שלוש, תספור עד חמש, תנסה לראות למה הדברים קורים לי, כי אולי זה לטובתי ובעצם אני מונע מעצמי איזו מכה אחרת יותר גדולה שאני צריך לקבל". אז האם אני לא 'עובד על עצמי' בעצם בעיניים?

לא. כאן זה משהו אחר. כאן אתה מקבל בחשבון שהראייה שלך שגויה ואתה צריך לסדר אותה עכשיו. בוא וסדר את היחס שלך לדומם, צומח, חי ובני אדם, לכולם, אבל תתחיל מבני אדם.

שמואל: אנשים מפוטרים מעבודה, אנשים פתאום נזרקים עם חיים שלמים שבנו לעצמם עם כל המשפחה לאחר שפתאום ביום אחד אומרים להם "סליחה, יש שימוע, אתה מופטר". עכשיו הוא צריך להגיד לעצמו "תשמע, זה קשה, זו מכה, זה כואב, מאיפה אני אביא כסף אני לא יודע, אבל אני לומד קבלה, ואני מאמין שזה הכול מה' יתברך"?

אתה לא יכול לקחת איזה מקרה של מישהו מהחיים שלנו ולהתחיל מזה לשנות את העולם.

שמואל: אולי הטעיתי במה שאמרתי אבל זה לא בן אדם בודד אחד, אלא זו קבוצה של אנשים שפתאום בוקר בהיר אחד הם נמצאים במצבים כאלה ומתרחקים. יש לך פתרון בשבילם? אתה בא אליהם ואומר "שלום יש לי שיטה שנקראת חכמת הקבלה"?

לא, אין לי. חכמת הקבלה לא מטפלת בדברים החיצוניים האלה. היא מטפלת בתכונות האדם, לתקן את האדם ואז על ידי שהוא מתקן את התכונות הפנימיות, גם העולם החיצוני שלו משתנה. כי העולם בחוץ הוא העתק מהפנימיות. אתה לא ראית אף פעם תיקון פנימי של אדם ואיך בהתאם לזה משתנה חיצוניות בעיניו.

שמואל: לא ראיתי.

לא ראית ולכן "כל הפוסל במומו פוסל". כי בגלל שיש לך מומים בפנים, כך אתה רואה את העולם, כך אתה רואה את מה שסובב, ובכל יום מתגלים לך דברים רעים. למה? כי האגו שלך מתגלה מתוכך יותר ויותר, פותח את עצמו עוד ועוד. כי אנחנו צריכים כבר להתחיל לתקן אותו, אנחנו צריכים כבר להגיע לגמר התיקון, ואז האגו נפתח יותר ואתה רואה עולם חשוך יותר. וכך אנחנו מתקדמים.

פרשת השבוע מלמדת אותנו איך להגיע מקללה לברכה, ואז אנחנו נתקדם בצורה נכונה. "בלעם" ו"בלק" הם נמצאים בתוכנו, אנחנו צריכים לתקן את היחס שלנו לחיים.

(סוף השיחה)