עולמות נפגשים
קבלה ומדע - 24
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 12.12.14 - אחרי עריכה
בן ציון: שלום לכם, ושלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.
שלום לכולם.
בן ציון: בסידרת התכניות שלנו "קבלה ומדע", אנחנו נוהגים להשוות קצת בין הגישה למחקר של חכמת הקבלה, לבין הפיסיקה ושאר המדעים, ומתוך זה אנחנו מגיעים לכל מיני מסקנות, גם לגבי האדם וגם לגבי הגישה שלו. בתכניות האחרונות דיברנו על הנושא של היד מכוונת, זאת אומרת שהיקום שלנו מסודר בצורה כזאת שגם אחרי מדידות ותצפיות על הכוחות שפועלים על כדור הארץ, מתקבלים ערכים מאוד מדויקים, וכל שינוי הכי קטן מראה בעצם שלא יכול היה לקרות אחרת.
גם בתוך הפיסיקה יש עיקרון שלא כל כך אוהבים אותו, והוא נקרא "העיקרון האנטרופי". העיקרון הזה אומר שכל זה נוצר למעשה כדי שבסופו של דבר אנחנו נשאל למה נוצרו כל החיים האלה. אבל ברגע שמתחילים להיכנס לגישה הזאת, זה מאלץ אותנו לומר שיש כאן איזו יד מכוונת.
מחשבת הבריאה.
בן ציון: בדיוק. אבל פה מתחילה הבריחה, לא רוצים להיכנס לנישה הזאת של היד המכוונת.
אני מבין אותם, כי אין לנו אפשרות לגשת ולחקור את הדברים האלה, זה מעלינו. אנחנו מדברים על חוקים שקיימים עוד לפני שנוצר היקום. לפני שאנחנו התפתחנו על פני כדור הארץ היו חוקים, הייתה מחשבה, הייתה תכנית ששייכת לטבע הקדום.
הטבע הקדום לא נמצא תחת ידינו כך שאנחנו יכולים לחקור אותו עכשיו ולהסיק מסקנות, אלא ההיפך, אנחנו צריכים להגיד שאנחנו נמצאים בתוך הטבע, בתוך המחשבה, בתוך הפעולה. שאנחנו בתוך הרצון העליון שפועל ומכתיב לנו באיזו צורה אנחנו צריכים להיות, להתפתח, לראות את עצמנו ואת הכל. אותו כוח, בוא נגיד שזה העליון, קובע את כל מה שקורה ומה שיהיה. אפשר להגיד אפילו שהוא קובע גם את מה שאני מדבר עכשיו ובאיזו צורה אני מדבר, אתה, ואיך אנחנו מתפתחים, לאילו חיים אנחנו נמשכים ומה התוצאה מהתפתחות שלנו. זאת אומרת הוא קובע את הכל. לכן אנחנו צריכים להגיד ש"אין עוד מלבדו", וכל מה שקורה, קורה אך ורק תחת ידו.
אם כך איפה אנחנו, איפה הבחירה החופשית שלנו, איפה הפעולות שלנו. אם הכל כבר נקבע מראש בצורה דטרמיניסטית, ואין כאן בחירה חופשית, אין לנו יכולת לסובב כל מקרה ומקרה שבא לאדם, אז מה אנחנו עושים, איך בכלל אנחנו חיים? אנחנו חיים באשליה.
זה כמו אמא שמסתכלת על הילדים הקטנים שלה והיא יודעת בדיוק מה הם עושים. היא צופה עליהם, היא ממש שומרת עליהם, אבל הם חושבים שהיא כאילו לא נמצאת עכשיו והם כאילו חופשיים. הם משתוללים כאילו שאין דין ואין דיין.
לכן אנחנו צריכים להבין שהכל נובע מתוך חוסר ידיעה שלנו, חוסר הרגשה שלנו. כי בזה שאנחנו אומרים שאין כוח עליון שכולל בתוכו את כל הטבע, כולל העולם שלנו וכל מה שיש בו, כולל היקום שלנו, זה פשוט מפני שאנחנו לא יכולים לחקור אותו. אנחנו בורחים, כך יותר קל לנו לענות, אבל זה לא יעזור לנו. אנחנו לא יכולים לראות אותו בכל מקרי החיים, אנחנו לא יכולים להרגיש שהוא כל הזמן מלווה אותנו ונתן לנו את החוקים שאנחנו הולכים לפיהם, כי החוקים האלה נסתרים מאיתנו. הם לא חוקי פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, בוטניקה, אסטרונומיה וכן הלאה, לא, אלה חוקים פנימיים יותר, ומפני שאנחנו לא מרגישים אותם, אז בשבילנו טוב יותר להגיד שאין.
בן ציון: למעשה בנקודה הזאת מפתחים תיאוריות נוספות. למשל, זה נכון שביקום שלנו נוצרו חיים, אבל יכול להיות שהם תוצאה הסתברותית מתוך הרבה יקומים שנוצרו.
הטבע לא סובל הסתברות. אנחנו כמו ילדים קטנים, היכן שיש לנו חוסר ידיעה, אנחנו אומרים אין. כשאנחנו לא משיגים את הסדר, אנחנו אומרים אין סדר. אבל זה לא נכון, אנחנו לא יודעים. להגיד אין על משהו שאנחנו לא מגלים, זאת ממש גישה ילדותית.
בן ציון: אבל גם חכמת הקבלה מצדדת בגישה כזאת, כלומר לא להגיד שמשהו קיים לפני שמגלים אותו ומוכיחים אותו.
כן, אבל אני לא אומר שאין, אני אומר שאני לא יודע. חוסר ידיעה ולהגיד אין, אלה שני דברים שונים לגמרי. כי אם אני אומר אין, זה מתוך ידיעה שאין. ואם אני אומר שלא קיים, אז אני כאילו קובע עובדה.
בן ציון: גם בפיסיקה, אם לא יכולים להוכיח משהו, לעסוק בו, להביא אותו למעבדה כדי להוכיח אותו, אז פשוט לא עוסקים בו.
לא עוסקים בו, אבל לא אומרים לא. זה משהו אחר. נניח כמו עם בוזון היגס ועוד כל מיני חלקיקים, קודם מניחים שכך קורה, שואלים איך זה יכול להיות, ואז עושים כל מיני פעולות, נסיונות, ומגלים.
בן ציון: מה הסיבה שקשה לנו להסכים עם היד המכוונת?
כי אנחנו לא מבינים את זה. בדרגת ההתפתחות שלנו אין לנו שום גישה מדעית לחקור, לגלות. כדי לגלות את התופעות ששייכות לכוח העליון מאיתנו, אנחנו בעצמנו צריכים להתעלות לאותה רמה של העליון. זאת אומרת אני צריך לשנות את עצמי, את הטבע שלי, מהרמה שאני נמצא בה, בן אדם בעולם הזה, ולעלות לדרגה שלו, של הכוח העליון, השלם, להיות למעלה מזמן, למעלה מהמקום. אני צריך להיות כאילו בדרגת מלאך.
בן ציון: איך היד המכוונת אינה מבטלת את המחקר או את הגילוי של דברים חדשים. כיצד עצם הקיום של היד המכוונת לא מבטלת את המחקר של האדם.
לא, אני אומר ההיפך, אנחנו בנויים בצורה כזאת, על ידי אותו יד מכוונת, אותו כוח עליון, שאנחנו כל הזמן מתפתחים, ובהתאם למידת ההתפתחות שלנו אנחנו יכולים לגלות כל פעם תופעות חדשות בטבע.
בן ציון: אולי אתה יכול לחדד יותר את הדברים. כיצד היד המכוונת דווקא מפתחת לנו את המחקר, כי יש לנו יצר לדעת ולחקור, ולא הופכת אותנו לגופים אוטומטיים שאינם חוקרים?
כי מטרת ההתפתחות שלנו, מטרת החיים שלנו היא לגלות דווקא את הכוח העליון לפי חוק השתוות הצורה, ולהיות איתו בהתקשרות עד כדי כך שנגיע להרגשה ולהבנה, למה שנקרא דבקות, זאת אומרת להשתוות בכל הפרמטרים.
בן ציון: איך חכמת הקבלה פותרת את הסוגיה שמצד אחד יש יד מכוונת, ומצד שני המחקר ממשיך ומתעשר, כל הזמן יש גילויים חדשים?
כי אותה יד מכוונת כך קובעת, היא רוצה להיות מגולה. הכוח העליון הזה רוצה שיגלו אותו, שילמדו אותו, שידמו לו עד כדי כך שיתקרבו אליו, שיתחבקו, זאת אומרת שיתקשרו בכל סוגי הקשרים. זה נקרא חיבוק. זה רצונו. בזה האדם עולה לרמה של הכוח העליון, ואז אין גבול בשבילו.
בן ציון: אז איפה פה השטח של המחקר, איפה פה מתפתח הידע של האדם והרצון שלו לחקור?
אותו הדבר, אנחנו רק ממשיכים לחקור בדרגה יותר גבוהה. אבל בעצם הכיוון של המחקר זה אותו מחקר. בסך הכל מה שאני חוקר גם היום ומה שאני חוקר גם בעזרת חכמת הקבלה, כשאני עולה לדרגת הכוח העליון וחוקר אותו, זה אותו כוח, אותו מחקר שאני חוקר את הפעולות שלו. עד שאני חוקר את הפעולות של הכוח העליון בטבע הדומם, הצומח והחי, זה נקרא שאני "חוקר את המדע", או על ידי המדע חוקר את המציאות.
אבל יש עוד טבע שנמצא בדרגת המדבר, זאת אומרת בדרגה שלי, איפה שאני, ואני צריך להשתנות, להעלות את עצמי לדרגת המדבר, כי אני בינתיים בדרגת החי ואז אני חוקר את הטבע, אבל הכל רק בדרגת החי. איפה ששייך לדרגת המדבר, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, פסיכיאטריה, כל מה ששייך אפילו לחיים הפנימיים של האדם, שם כבר זהו, הגעתי לאיזה סיום, אני לא יכול לחקור יותר.
אם אני רוצה לחקור הלאה, אני חייב לעלות לדרגה יותר עליונה, ודווקא מהעליון ללמוד את התחתון, עד שאני נמצא בדרגה שאני לומד את התחתון, הדומם, הצומח והחי שהם תחתיי. כי הטבע שלהם פשוט מהטבע שלי ולכן אני יכול לחקור. אני יכול לבלוע אותם, אני יכול להכניס אותם לתוך השכל שלי, הרגש שלי, אני יכול לבנות בתוכי מודלים של ההתנהגות והקיום שלהם, את המבנה שלהם וכן הלאה. מה שאין כן בני אדם, אני לא יכול לבנות בי מודלים של בני אדם, של הסוציום.
בן ציון: בגלל זה אתה אומר שיש שם יד מכוונת?
לא.
בן ציון: אז למה?
אני אומר שאני צריך לעלות לדרגה יותר עליונה ממה שאני נמצא עכשיו, ואז אני יכול לחקור את עצמי. אחרת אני לא יכול לחקור את עצמי, האדם הוא עדיין הדבר הלא ידוע.
בן ציון: אז בנקודה הזאת חכמת הקבלה עושה משהו שהוא לא מוסבר עדיין, שהיא "חוקרת את האדם", נקרא לזה כך בצורה פשוטה.
כן.
בן ציון: ובתוך המחקר הזה היא מגלה שיש פה יד מכוונת. האם היא מוכיחה את זה? זאת אומרת, יש פה איזו נישת מחקר, תחום, ששם בן אדם נורמלי לא חוקר. המדע מתמקד בדומם בעיקר, ומזה הוא מנסה להבין וללמוד על כל היקום כולו.
תלוי איזה מדע. הפיסיקה מטפלת בעיקר בדומם.
בן ציון: אבל היא גם אחר כך מפרקת את הכל לחלקים ולמולקולות והכל. המסה זה אותה מסה, היא לא מבחינה בין מסה של אדם או בין מסה של שבעים קילו.
לא, אבל היא בכל זאת מתחשבת רק בחומר הדומם. בחומר הצומח, זה בוטניקה. ביולוגיה, וזואולוגיה זה כבר החומר החי. אם אנחנו חוקרים את הפסיכולוגיה של החיות או הצמחים מההתנהגות שלהם, מהתגובות שלהם, זה כבר משהו אחר. אבל את הפסיכולוגיה של האדם אנחנו כבר לא יכולים לחקור. כאן אנחנו נכנסים למשהו שהוא נעלם מאתנו. אנחנו לא יכולים לקחת את האדם ולחתוך אותו לחתיכות.
בן ציון: צריך להיות חומר למחקר, משהו שחוקרים, שמסתכלים, הנה זה כך וזה כך.
אנחנו לא יודעים, כי איפה הוא אותו המבנה הפסיכולוגי שבאדם? איפה אותה קופסה שבה אנחנו יכולים לגלות את כל התגובות שלו, הקליטה, הפליטה וכולי. אין לנו את זה, אנחנו לא מגלים את זה. אנחנו לא מגלים את הרצון שבאדם עם כל התוכנות שלו, עם כל ההשפעות, גם אינטרו וגם אקסטרוורטים, לא יכולים.
בן ציון: יש פה איזה מחסום כזה.
כן. מחסום הוא מחסום. והמחסום הוא בזה שאנחנו מוגבלים. את הטבע שתחתינו, הדומם, הצומח והחי אנחנו מגלים וחוקרים ואת הטבע של האדם, לא. תראה מה שאנחנו עושים עם החיות. אנחנו יכולים לפתח את עולם החי איך שאנחנו רוצים, את הפרות, הכבשים, לא חשוב מה. אנחנו מסדרים אותם, מסתדרים איתם, אנחנו ממש שולטים על זה. עם הטבע של הצומח, אין לנו שום בעיה לעשות בחקלאות מה שאנחנו רוצים. יש היום שפע בעולם, מפני שאנחנו נכנסנו לתוך הגנים, לתוך כל הטבע הפנימי של העגבניות והמלפפונים, תפוחי האדמה, תפוחי העץ והכל. ואתה רואה, יש שפע בעולם.
אומנם הדברים שאנחנו אוכלים היום הם מלאכותיים ואתה יכול עם העגבנייה לשחק בכדורגל ואחר כך לעשות ממנה סלט, ממש כך. אנחנו מבינים ושולטים על הטבע שלהם, אולי לא לגמרי, אבל יכולים לעשות דברים. אותו הדבר עם החיות, אם גם במידה קצת פחות מזה, אבל עוד מעט נוכל. אנחנו אומרים היום שיש מינים למיניהם שנכחדים, ואנחנו נטפל בזה. אבל באדם לא. באדם אני לא מסוגל לטפל. באדם כבהמה, כגוף שלי שהוא חי, דרגת החי כמו פרה, כמו אריה, לא חשוב, בגוף שלי אפשר. אבל האדם שבי, לא החיה שבי, אלא האדם שבי, אנחנו לא יודעים מה זה ולכן אנחנו לא מסוגלים.
אני רוצה שאנחנו נבין בדיוק מה קורה עם האדם בעולם הזה. כשהוא הולך למות, שעושה טרור, שהורג אנשים, שלא רוצה לעבוד, שכל כך רע לכולם וכן הלאה. אני רוצה שהמדע יעזור לי להבין מה קורה איתנו, איך אנחנו יכולים להשתנות. אנחנו יכולים לטפל בעגבנייה, ולגדל אותה אפילו בכל מיני תנאים.
בן ציון: לשלוט בתהליכים.
כן. ולמה אנחנו לא יכולים לעשות את זה עם בני אדם? הרי כולם מסכנים. תראה מה שקורה במציאות. כאן יש עודף כסף, אמצעים והכל, ובמקום אחר חוסר כל, ועוד ועוד, ולא מסוגלים לטפל בזה.
בן ציון: זה בגלל חוסר ידע?
זה בגלל חוסר ידע. כי אם היה יותר ידע, אז היינו מפתחים את בני האדם בצורה שיהיו קודם כל מרוצים. כי זה שהאדם לא מרוצה מהחיים שלו, זה גורם רע בכל העולם. אפילו אלו שאין להם כלום, בוא נעשה קודם כל שיהיו מרוצים, שיהיו שמחים בחלקם. שכל אחד יחייך לשני. לא שיעשה מוגבל, אלא נעשה כך שיפרח כמו עגבנייה טובה שגדלה באוויר.
בן ציון: יש פה משהו עקרוני שורשי, שאנחנו לא ניגשים לחקור או לשאול.
אנחנו לא יכולים. ובמקום זה אנחנו מחלקים מריחואנה, במקום זה מחלקים כדורים נגד דיכאון.
בן ציון: חכמת הקבלה מתארת את מה שאנחנו לא יכולים לגשת אליו?
כן. היא עוזרת לנו להגיע לאזור, ששם על ידי המדע שלנו אנחנו לא יכולים לחקור, מפני שחכמת הקבלה מטפלת בדרגת המדבר, האדם שבי.
בן ציון: הקפיצה שחכמת הקבלה עושה ממקום שאי אפשר, כמו המדעים הרגילים, למקום שאפשר, זה שהיא אומרת שיש יד מכוונת, ואז היא יכולה לפתור את כל הבעיות האלה?
לא, היא לא אומרת שצריכים יד מכוונת. כתבי הקבלה מביאים אותנו דווקא לגילוי של הכוח הזה העליון, שכולל בתוכו את כל המציאות, שהוא נסתר מאתנו והולך להתגלות, בתנאי שאנחנו נתקדם להיות בטבע הדומה לו. שאם אני אדמה את עצמי לטבע של הכוח העליון, אז אני אגלה אותו. אני אגלה אותו בי, בתוכי.
בן ציון: מה זו הגישה שאתה ניגש לאדם, אתה חוקר את הרצון שלו, זאת אומרת, אתה בכלל מתמקד רק בנישה הזאת, בלבד?
אבל כשאני חוקר את הדומם, הצומח והחי, אני נמצא בדרגה הזאת. הדרגות האלה נמצאות בי. אני לא צריך לעשות עם עצמי שום דבר. כך אני כבר נולד, כך אני כבר מפותח. אבל לחקור את האדם, את הפנימיות שלו, את הרצונות, הכוונות, כל המחשבות, ההחלטות, אני לא יכול. לשם כך אני צריך להיות בדרגה יותר עליונה. רק ממדרגה יותר עליונה אנחנו יכולים לחקור מדרגה יותר תחתונה. זה כמו שילדים לא יכולים לחקור את עצמם, אבל אנחנו יכולים לחקור אותם. כך אנחנו צריכים לעלות לדרגה יותר עליונה, כדי לחקור את עצמנו.
בן ציון: אנחנו לא יכולים לעלות לדרגה יותר עליונה.
כן. חכמת הקבלה מאפשרת את זה.
בן ציון: האם היא מאפשרת את זה בעזרת זה שהיא מכניסה את הפרמטר שנקרא "יד מכוונת" בתור אקסיומה, ואז מזה היא מתחילה לפתוח?
לא. אני לא צריך את זה. אין לי שום בעיה. זה בכלל לא חשוב אם תיקח את האקסיומה הזאת או לא, אני לא צריך ממך שום טובות, לקחת או לא את האקסיומה. כי אם אתה לוקח אקסיומה, אתה לוקח אמונה. כביכול דת.
בן ציון: בדיוק. אז פה השאלה בעצם.
לא. ואני לא רוצה להתקרב לזה. זה לא נכון. אנחנו לא צריכים להאמין בשום דבר. אני לא אומר שיש עוד כוח עליון, יד מכוונת. זה אתה אומר. אני, לא.
בן ציון: אני שאלתי אותך. אתה הסכמת.
אני הסכמתי שיש דרגה יותר עליונה, אבל לא שאני צריך לקבל את זה אפריורית וללכת כך כל החיים.
בן ציון: אז איך להגדיר נכון, מה זו יד מכוונת?
אני לא רוצה. אני לוקח רק מה שהקבלה מייעצת לי לעשות, לבנות מכון מחקר. איך? אני צריך להתחיל לגלות את אותו הכוח העליון, אותה יד מכוונת, כמו שאתה אומר, אבל ללא שום קבלת האמונה. מקובלים, אלה שכבר גילו אותו אומרים שהכוח העליון מתגלה בתכונה שדומה לו. אתה רוצה לגלות? בבקשה, אנחנו נספר לך מה לעשות. אין כאן שום סודות. אם אתה מגיע לתכונת ההשפעה, ואתה מוכן להשפיע לכולם, רוצה להשפיע לכולם דברים טובים, לאהוב אותם, אז אין שום בעיה, תשפיע, תאהב אותם, ובתוך אותה הנתינה, הנטייה אתה תגלה את הכוח העליון. תוכל לגלות את האדם ולחקור אותו.
בן ציון: אז אם אנחנו אומרים שאנחנו מנסחים איזו תיאוריה, ואז לוקחים למעבדה ומנסים לבדוק אותה, מה היית מכניס תחת המילה "תיאוריה" ומה תחת המילה "תצפית", "ניסוי במעבדה" ו"רואים", כמו שמקובל במדע?
לא כמו שמקובל. זה כמו שבכל מדע אני צריך לקחת בני אדם וללמד אותם איך להשתדל להתייחס זה לזה בצורה יפה, טובה, וכשהם יתחילו להתארגן ביניהם בעיגול, הם יתחילו להרגיש, שביחס מסוים ביניהם הם מגלים איזה כוח חדש, יפה, טוב, שמתגלה מתוכם. ואת הכוח הזה הם לא הרגישו קודם, אבל הוא נמצא. זאת אומרת, במקרה הזה אדם הופך להיות לאותו החומר שעליו עובר הניסוי, לא לבד, אלא היחס שלו אל האחרים וכל הקבוצה הזאת הופכת להיות לשדה המחקר. וכך אנחנו, אותם האנשים שחוקרים, הם בעצמם המדענים שחוקרים את עצמם, חוקרים מה קורה, לכן הם נקראים "מקובלים", כמו פיזיקאים, כמו כימאים. מקובלים. מה הם עושים? הם בודקים את חוקי הטבע העליון על עצמם יותר מאתנו, ואז הם לומדים פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, כל מה שיש לנו ללמוד על האדם. וכך אנחנו מגיעים לידיעה מה קורה. מתוך כך שהאדם משתנה ומגיע ממש להשפעה, לזה שהוא יוצא מעצמו, הוא מתחיל לגלות בתוך עצמו את הכוח העליון ואז הוא יכול לשנות בהתאם לזה את החיים שלו ואת כל העולם.
בן ציון: אפשר לסכם במשפט אחד, שחכמת הקבלה היא מדע, שמתחיל מתנאי מעבדה - אין כוח עליון, עושה פעולות, ניסויים שלוקח כך וכך זמן. יוצא בסוף - יש כוח עליון.
כן. אבל כוח כמו שאנחנו מכירים אותו, שאנחנו חוקרים אותו, מודדים אותו, לומדים אותו.
בן ציון: בוא נניח כמו שגילו את הבוזונים.
נכון.
בן ציון: עשו איזה ניסוי, הפעילו כוחות, אנרגיות.
בדיוק אותו דבר, כן.
בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן. אנחנו נמשיך לדבר על זה. תודה רבה לכם, צופים יקרים. ונתראה בתכנית הבאה שלנו של "עולמות נפגשים". שלום ולהתראות.
(סוף השיחה)