עולמות נפגשים

שיחה על גילוי הבורא לנברא

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 25.08.13 – אחרי עריכה

heb_o_rav_2013-08-25_program_olamot-nifgashim_gilui-bore-lenevra

בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, נושא התוכנית הוא, גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה. בתוכנית היום נקריא ציטוטים מתוך מקורות ונשוחח עליהם עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת שבה תלמידי הקבלה יוצאים להפגש עם קהלים חדשים בחוץ. לכאורה אין שום קשר ביניהם, הקהל בחוץ עסוק בבעיות של חיי היום יום ותלמידי הקבלה עסוקים בלימוד. למרות זאת נוצר ביניהם קשר בלתי אמצעי, הועלו הרבה מאוד שאלות ולכן נוצרו שעורים חדשים.

מטרת התוכנית שלנו היא לחדש לחברים בכלי העולמי, שאינם יכולים להשתתף בכל השעורים מפאת קשיים של הפרשי שעות, לסכם את השבוע הקודם להתחיל את השבוע הבא.

אנחנו הנמצאים בעולם הזה לא מבינים בדיוק מה זה העולם הזה, לכן אתחיל בציטוט מספר אחת מתוך "תורת הקבלה ומהותה".

"צריך לשקוד הרבה, להבין את העולם הזה, אף-על-פי שרואה הכל בעיניו, יש פתאים ויש חכמים. ההבנה הזאת נקראת חכמת האמת, שאדם הראשון, היה הראשון, למקבלים סדר של ידיעות מספיקות להבין ולהצליח ולנצל עד לקצה, מכל מה שראה והשיג בעיניו. וסדר ידיעות אלו, אינם נמסרים, אלא מפה אל פה."

ידוע לנו לפי המדע, שהתפתחנו מהקופים, כך כותב גם האר"י, שהאדם הוא תוצאה של התפתחות מהקוף. שיש בטבע את הדומם, הצומח, החי והמדבר, והמדבר התפתח מהקוף. ביניהם קיימים צורות הביניים, בין הדומם לצומח קיימים האלמוגים, בין הצומח לחי כלב השדה ובין החי לאדם הקוף.

האדם מתפתח מדור לדור בצורה מאד מיוחדת, לא כל כך בצורה גופנית כמו שבצורה פנימית. וודאי שאם נראה את האדם שחי לפני אלף שנה לעומת האדם היום, אז נראה שינויים כמו הבדלים בגוף שגדל יותר, אבל בעיקר זה ההבדל בתפיסה, בקליטה. אנחנו יכולים להינות מיצירות של דורות קודמים, אבל התפיסה בעולם, היחס לחיים מאד השתנה.

בכל התהליך שהאנושות עברה היה מקרה מאד מיוחד של אדם אחד, מתוך הרבה בני אדם שהיו לפניו ואחריו, שנקרא אדם. ולא במקרה, כי אנחנו מבינים שאין מקרים, אלא שאנחנו לא יודעים מה קורה, לכן נראה לנו שדברים קורים פתאום. אבל ככל שאנחנו חוקרים את חוקי הטבע, אנחנו רואים שבצורה דטרמיניסטית הכל מאד קשור זה לזה. ולכן מעניין שההורים החליטו לקרוא לו בשם "אדם", ולא ידוע משום מה, כי הם הרי לא היו בעלי השגה ולא ידעו בדיוק מה קורה בעולם, אלא שההשגחה העליונה נתנה להם רצון לקרוא לו בשם אדם.

מספרים שהוא היה בערך בגיל שלושים ושבע, כשהתחיל לגלות פתאום את המציאות, את הבורא. סימוכין בקשר לגיל לא מצאתי בשום מקום, אבל הוא היה הראשון בין בני האדם בעולם הזה, שחי על פני כדור הארץ והשיג את כל המציאות, את ההנהגה וההשגחה, את כל מה שהטבע מנהל. את כל הכוח, התוכנה, הסיבות ואת הקשר בין כל חלקי המציאות.

רשת הקשר בין כל חלקי המציאות נקראת העולם העליון, עולם הנסתר. זו רשת קשר נסתרת הקושרת את כל הנבראים, גם את הנבראים שאנחנו מרגישים בעולם הזה בחמשת החושים שלנו, וגם את אלה שאנחנו לא מרגישים, כי הם נכללים כבר באותה הרשת. כש"אדם" גילה זאת, הוא דאג למסור את הידע לדורות הבאים, כך שממנו יש לנו את חכמת הקבלה.

מה היא חכמת הקבלה? זה גילוי הבורא, הכוח העליון האחד שמנהל את כל הטבע והוא בעצמו נקרא הטבע, אותו אנחנו לומדים ורוצים לגלות. אנחנו בעצם רוצים לגלות את התכנה הכללית שמחזיקה ומפתחת את כולם, ומביאה אותנו להתפתחות מיוחדת. אנחנו רואים שאנחנו מתפתחים, לומדים על זה בהיסטוריה, ורואים באבולוציה שאנחנו מתפתחים. אבל לאן? אנחנו לא יודעים, את זה חכמת הקבלה מסבירה לנו. ועובדה שהיום אנחנו נמצאים בעולם שלא מסוגלים להבין מה קורה לו ולאן הוא מתפתח. אנחנו מגלים את עצמנו בצורות מאד מוזרות ולא צפויות בכל פעם. אבל האנשים שמכירים את רשת הקשר בין כל חלקי המציאות, את הכוחות, את התכנה שמתפתחת כל הזמן, יכולים לצפות מראש ולדעת מה קורה ומה יקרה, הם כאילו מזרזים את הזמן בעולם שלנו, ועולים לרמה שבה אין זמן גשמי, אלא עוברים לזמן רוחני, וזמן רוחני נקרא שינויי צורות.

גם בעולמנו אנחנו משתנים, והשינויים שאנחנו חווים מיום ליום, מתורגמים אצלנו למושג של זמן, אבל זה לא זמן, זה משהו שמשתנה בי בכל פעם ואני רואה את עצמי ואת העולם בצורה קצת אחרת וקורא לזה זמן, אבל זה לא זמן, אלה תכונות וסוגי קשר חדשים שמתגלים, זה בעצם מושג הזמן.

בלימוד חכמת הקבלה אנחנו יכולים לזרז את הזמן, זאת אומרת, לעלות לרמה אחרת בקצב ההתפתחות, להיות יותר מפותחים ולהקדים לברוח מהעולם כביכול. לדוגמה, העולם נמצא עכשיו בשנת 2013, אבל אנחנו נוכל לראות אותו כפי שיראה בשנת 2020, או בשנת 2200. זה מה שחוכמת הקבלה נותנת לנו, את זירוז הזמנים, זאת אומרת, התפתחות מהירה יותר, וכך אנחנו לא מתפתחים לפי הזמן הגשמי, שבו אני חי נניח שבעים או שמונים שנה ומת, אלא שבתוך השנים האלה אני יכול לעבור התפתחות של חמש מאות, שבע מאות, או אפילו אלף שנה. זה תלוי באיך שאצליח להשתמש נכון בכוח הטבע, שמפתח את כל הגשמיות שאנחנו קוראים לה ימים ושנים. אם אוכל להשתמש בכוח הזה בצורה מיוחדת כדי לזרז את ההשפעה שלו עלי, אז אתפתח מהר יותר.

אין כאן יותר מפעולה פיזית, כמו שאנחנו לומדים בטכניקה של הפיזיקה. אם אנחנו מזמינים את הכוח הזה להשפיע עלינו בעוצמה יותר גבוהה, אז אנחנו מתפתחים יותר מהר. לכן מימוש חכמת הקבלה הוא במשיכת הכח המפתח כדי שישפיע עלינו יותר ממה שהוא משפיע באופן רגיל. לכן האנשים שמשתמשים בחכמת הקבלה מזרזים את הזמנים, אבל זה בתנאי שהם רוצים להתפתח, כי ההתפתחות שלנו היא לא לפי הרצון שלנו. אנחנו בעצם נמשכים למנוחה, למילוי טוב, להיות שקועים בטוב, וההתפתחות נעשית בדרך כלל על ידי מכבש ההתפתחות, על ידי צרות ולחצים.

האנשים שמתחילים להבין שההתפתחות תלויה בהליכה נגד הטבע שלהם ומוכנים לזה, אז חכמת הקבלה מסבירה להם איך לעשות זאת. הם צריכים להיתכלל בקבוצה, לקבל מהקבוצה רצון להתפתח, להתחיל לחשוב שההתפתחות רצויה למרות שהיא נגד האגו, נגד הטבע שלהם. ואם הם רוכשים מהקבוצה רצון להתפתח על ידי קנאה, תאווה, כבוד ושליטה, זאת אומרת, על ידי כל הכוחות האגואיסטים, אז הם רוכשים את הרצון להקדים, ובזה הם מזמינים את הכוח העליון שישפיע עליהם יותר מאשר על כל האנשים האחרים והם מתפתחים.

הכל תלוי בכמה שאנחנו מנצלים את עצות המקובלים להתפתחות מהירה יותר, וזה השימוש הראשון של חכמת הקבלה. את השיטה הזאת מסר לנו "אדם", שאנחנו קוראים לו "אדם הראשון", כי ממנו והלאה היו עוד הרבה כמוהו, תלמידים וצאצאים רוחניים שלו, שלהם הוא מסר את השיטה והם פיתחו אותה יותר ויותר. כמו שבעולמנו אנחנו מפתחים את המדע, את הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה והזואולוגיה מדור לדור, כך אנחנו מפתחים את חכמת הקבלה. אבל לא המדענים הרגילים עושים זאת, אלא אותם אנשים שנכנסים לעבודה עם הכוח העליון, שמפתח את העולם שלנו בצורה של זמן גשמי, הם יכולים למשוך את הכח שיפתח אותנו בצורה מהירה יותר, לפי זמן רוחני.

את הזמן הרוחני אנחנו קובעים על ידי זה שאנחנו מושכים את עוצמתו עלינו ביתר כוח ועוז. בנוסף לכך שאנחנו מושכים את הכוח הזה, הוא משפיע עלינו ועוזר לנו להתפתח לרמה שבה נתחיל לראות את ההתפתחות שלנו, לאן אנחנו הולכים ולקראת מה אנחנו מתפתחים. אנחנו מתחילים לראות מהיום למחר ולעוד עשר, עשרים או שלושים שנה, נדע בערך את השלבים שהאנושות תעבור, רק לא נדע מתי, כי אנחנו מזרזים את הזמן ומתפתחים לפי ציר זמן שלנו והם מתפתחים לפי ציר זמן שלהם.

אנחנו יכולים להתפתח למצב שנוכל לדעת מה יהיה הסוף, והסוף הוא שנרכוש את הכוח העליון שמעלה אותנו, משנה אותנו ומביא אותנו לרמה שבה נתחיל להשתמש בו בצורה גלויה, בידיעה, בהבנה, בהשגה. אז נתחיל לגלות שמטרת ההתפתחות של כל באי עולם, כל בני האדם שבעולם, היא להשיג במלואו את כל הקשר בינינו, את כל הרשת, כל הטבע, זאת אומרת, את כל הכח העליון כמו שהשיג "אדם הראשון". בזה כל בני אדם שבעולם יעלו את עצמם למעלה ממצב של זמן, תנועה ומקום, למעלה מהחושים שלנו לחושים יותר נעלים. זו בעצם חכמת הקבלה, גילוי הכוח הזה והידיעה איך להשתמש בו בצורה מועילה לכל אחד ולכולם יחד.

בן ציון: השתמשת במושג "רשת", זה מושג שמובן היום אפילו לתינוקות. כל אחד יודע מה זו רשת אינטרנט, רשת החשמל, ומבין מה הם הקשרים בתוך הרשת. כל אחד מבין שרשת היא חלק מרשת כזו או אחרת. האם אתה יכול להסביר לנו על איזו רשת אתה מדבר, ומה הם האלמנטים באותה רשת?

האמת שאין עולם עליון, אין עולם רוחני, אלא מה שאנחנו עכשיו משיגים בינינו. אם אנחנו מתחילים לגלות את הקשרים הרבים שיש בינינו, אם היינו רואים את המון הקשרים האלה, אז היינו מגלים עד כמה אנחנו תלויים וקשורים זה לזה, כל מיליארדי האנשים. היינו מגלים שבאותה רשת נמצאים הרבה מאוד אנשים שחיו קודם לפנינו, והסתלקו מהצורה הגשמית, וגם את כל אותם אלה שיבואו לעולם הזה ויחיו בו. כולם נמצאים ברשת אחת, אלא שאנחנו רואים רק את החלק הקטן מכל אותה עוצמה.

תאר לעצמך, למרות זה שאנחנו שחיים היום בעולם שיש בו שבעה מיליארד אנשים, את כל מיליארדי האנשים שחיו בכל העולם משך כל ההיסטוריה, וגם יחיו בעולם שלנו שאותו אנחנו מרגישים עכשיו עד שנגמור את התיקון. ואז נגלה, כל אחד ואחד וכולנו יחד, שאנחנו כמו אותו האדם הראשון. את כל זה עלינו לגלות. כשאנחנו נגלה זאת, אז לא רק שנגלה את הרשת, אלא גם את הכללים שלה, את חוקים שלה, את הכוח שפועל בה. הרשת הזאת הופכת להיות כלי למקום שבו אנחנו מגלים את הכוח הפועל בה, את הכוח הפועל בנפעל. השגת אותו כוח, זאת אומרת להיות כמו אותו כוח, זו בעצם מטרת ההתפתחות שלנו.

בן ציון: מה נקרא התפתחות במושגים של אותה רשת?

זה נקרא שאני, מצד הכלי, יודע שאני נכלל בתוך הרשת, מבין את כל חוקיה, ויכול להשתמש בה בצורה ברורה וחופשית ללא שום הגבלה מצד הכוח עצמו, מצד האור שפועל בתוך הרשת.

בן ציון: אם כך התפתחות נקרא ידיעת חוקי הרשת?

כן.

שאלה: בעניין ההתפתחות. למה בעולם הזה שלנו אנחנו מזהים רק רצון לפתח דווקא את החומר. אנחנו רוצים לקבל כבוד, ולפתח כל מיני דברים שלא קשורים לגילוי הרשת, אלא דווקא כלפי מה שאנחנו רואים בעולם הזה שלנו?

אנחנו חייבים להיות הרבה יותר אגואיסטים, ועם רצון הרבה יותר גדול מכפי שיש לנו על מנת לקלוט את הכוח הזה. עלינו לפתוח את עצמנו, ולהיות מסוגלים לבלוע את כל הרשת במוח וברצון שלנו. זאת אומרת עלי להיות מסוגל לעכל, להרגיש ולהבין את העבודה של כל הרשת הזאת גם במוח וגם בלב. זאת לא סתם רשת כמו גוגל או משהו כזה, זו רשת במימדים פי כמה וכמה יותר גדולים, ואני צריך להתפתח בהתאם אליה.

זאת אומרת, אני צריך לבלוע את כל המציאות האדירה הזאת, ושהיא, כל המציאות הזאת תהפוך להיות כמנגנון הפנימי שלי. אני צריך פשוט לעכל אותה, ואז כשאני כלול מכל המציאות הזאת, והיא בתוכי, אני מתחיל לעבוד עליה ולנהל את העולם. במידה שאני יכול לנהל אותו נכון, בהתאם לאור, אז אני הופך להיות המעביר של האור, של הכוח הזה לכל חלקי המציאות, ובזה אני מתחיל להגביר את האור הזה פי תר"ך פעמים, זאת אומרת פי שש מאות עשרים פעמים

בן ציון: מה זה אור?

מה שזורם בתוך הרשת. זאת אומרת אני כאילו מגביר את הכוח החיותי שבתוך הרשת.

בן ציון: נמשיך עם המודל של הרשת. האם לכוח העליון שאתה מדבר עליו אפשר לקרוא מנהל הרשת?

מנהל, בורא, כוח עליון, א-לוהים, הטבע, לא חשוב איך תקרא לזה, זה הכוח הפועל היחידי. הוא בונה את הרשת, מקיים אותה, מפתח אותה וממלא אותה כל הזמן. וכשאני רוצה להזדהות עימו בצורה כזאת, דווקא לפי הפעולות שלי גשמיות, בזה אני מתחיל להיות קשור אליו. אני מתחיל לזהות אותו וכך אנחנו נעשים כשותפים.

שאלה: איך באמת זה מופיע, איך הרשת הזאת מתחילה להיות מורגשת בנו בחושים. איזה סוג של מאמצים עלינו לעשות?

זה פשוט מאוד. המקובלים אומרים לנו שהעולם הזה נברא דווקא כדי שאנחנו נגלה את רשת הקשר הזו בינינו, ודווקא בימינו, כשאנחנו כבר מבינים איכשהו מה הוא מושג הרשת. אנחנו צריכים רק להכין את עצמנו להרגשה הזאת, להשגה הזאת ולכן ממליצים לנו המקובלים להתחבר בקבוצה. קבוצה זה מושג, שם אני יכול לאבד את עצמי, זאת אומרת, להתנתק מעצמי, מהגשמיות שלי, ולהתחיל לקבל את הציור הכללי שמחוצה לי. זאת אומרת כשאני מתחיל להתקשר לאחרים, אז במקום הרצון האישי שלי, האינדיבידואלי, אני מקבל את הרצון שלהם, את הרצון של הרשת. נניח שיש לי כמה עשרות חברים ואני מתחיל להזדהות איתם מעלי, מעל עצמי.

בן ציון: האם הרשת הזו עוברת בין כל האנשים?

היא עוברת בין כל האנשים, אבל כדי לקנות את הרשת הזאת אני חייב לצאת מהאגו הפרטי שלי, כי אני רק פריט מסוים בתוך הרשת שרוצה להתקשר עם כולה ולרכוש אותה. איך אני רוכש אותה? בזה שאני מצמצם את האגו שלי הפרטי הקטן והאגואיסטי, את האגו הארצי שלי, ורוצה לקנות את הרצונות של כולם.

בן ציון: מה זה אגו במונחים של רשת?

כשאני כל הזמן חושב ומכונס רק בתוך עצמי.

בן ציון: האם האגו אינו חלק מהרשת?

לא. אם אני אגואיסטי, אז אני לא יכול לצאת מעצמי ולהיות בתוך הרשת. אם אני רק פריט מסוים בתוך הרשת, אז אני סגור בתוך עצמי, ומרגיש רק את מה שנכנס בי ויוצא ממני. אני כל הזמן בודק כמה יכנס וכמה יצא, כי כל התוכנה הפנימית שלי היא רק להרוויח ועוד להרוויח לפי כמה שאני חוש, בהתאם לתוכנה הקטנה שנמצאת בי. אני אף פעם לא יכול להתחשב בכל הרשת, אני לא יכול להרגיש אותה, כמו שאני לא יכול להרגיש אותך, אותו, ואת כל מיני הדומם, הצומח, החי, ובני האדם.

בן ציון: מה שיש בינינו עכשיו זו לא רשת?

לא. זו לא אותה רשת, כי כל אחד מאיתנו מרגיש רק את עצמו. הוא מרגיש כמה הוא מקבל מאחרים. הוא דואג לקבל רק את הדברים הטובים וכמה שפחות לתת לאחרים. זאת אומרת הוא שומר על עצמו כמה שיותר לפי מה שנראה לו.

בן ציון: איך נקראים הקשרים שכרגע מתקיימים בינינו?

קשרים של העולם הזה. הקשרים האלה מאוד מוגבלים כי אנחנו נמצאים בעצם במצב התחתון ביותר, והרשת לא פועלת בו. כל אחד ואחד שנמצא בתוך הרשת הזאת דואג כאילו רק לעצמו, הוא לא מרגיש את החיבור שלו עם האחרים.

בן ציון: מה מחזיק את הרשת הזאת, מה מזין אותה?

בוא נגיד שבכל זאת עובר איזה זרם קטן מאוד ולזה אנחנו קוראים החיים שלנו. אבל הוא ממש קטן ונותן לנו רק את הרגשת הקיום, רק את הרגשת החיות.

שאלה: מצד אחד לכל אחד מאיתנו יש אנשים שהוא מכיר בחיי היומיום שלו, אנשים שהוא נמצא איתם בכל מיני אינטראקציות ויחסים. אבל מצד שני אנחנו אומרים שזה לא זה.

כל האינטראקציה הזאת, כל היחסים האלה באים רק כדי לשמור על עצמו, ושום דבר מלבד זה. רק על זה האדם חושב כל היום.

שאלה: איך נעשה שינוי היחס למה שהוא רואה עכשיו?

שינוי היחס יכול להיות רק בתנאי שאני עושה, עד כמה שאפשר, מאמצים בקבוצה כדי להתכלל בהם. נניח שמכל בני האדם שאני מרגיש יש כמה כאלה, נניח כמה עשרות אנשים שאני יכול לעשות איתם תרגיל שבו אני כאילו עוזב את עצמי, יוצא מעצמי, ורוצה להתכלל בהם. ואז בהתכללות הזאת, כשאני נכלל בהם, אני מתחיל להרגיש כמה אני לא מסוגל לעשות את זה. כמה אני דוחה אותם דווקא, שונא אותם ולא מסוגל להתחבר איתם. ואז כנגד הצער הזה אני פונה לאותו כוח עליון, לאותו האור או לאותו הזרם שנמצא בנו ומבקש ממנו תיקון, שינוי. כי אני רוצה להיות באמת קשור איתם מחוצה לי.

זאת אומרת אני לא רוצה לקחת בחשבון את התוכנה הפנימית שלי שבה רק אני קיים, וכולם נמצאים רק כדי לשרת אותי כאילו. אלא אני רוצה לצאת מעצמי ולהיות קיים בהם כדי לשרת אותם. אפילו בערך, אומנם אני לא כל כך רוצה, אבל לפעמים יש לי קצת נטיות כאלה. אבל אם אני עושה כך, אז כנגד זה פועל האור, אותו כוח עליון שנמצא ברשת, והוא מתחיל באמת לשנות אותי למרות שאני כאילו מבקש. כך אני מגיע למצב שבו אני יכול לצאת מעצמי ולהתחיל להרגיש אותם.

ברגע שאני מתחיל להרגיש אותם, אני כבר מתחיל להרגיש את הרשת עצמה ולא את עצמי, וזה נקרא "גילוי העולם העליון". בזה אני מתחיל להכיר את כל המערכת האדירה שנמצאת. אני מכיר את הזרמים שעוברים בה שנקראים "אורות", ואת היחסים שיש בין כולם שנקראים "פרצופים", "רשימות", "ספירות", "עולמות". וכך מלבד אותם בני האדם שנמצאים כאן מתגלים לי כוחות נוספים ממש, זאת אומרת מתגלים לי אותם בני האדם אבל מבחינת הכוח, אלה שהיו ויחיו. אני מגלה כל המערכת.

בן ציון: מה הוא מושג הרצון ברשת הזאת?

הרצון זה המושג העיקרי שנמצא בכל פריט שברשת. הרצון הזה הוא רצון לקיים את עצמו, להחזיק איזו מידת אור בתוכו, לאגור אותו ולהחזיק בו. אומנם אני עובד עם הרצון האגואיסטי שרוצה לשמור את עצמו, אלא שהוא נשאר כמו שהוא. כמו איזה תא יסודי של זיכרון, של כוח, נניח כמו אטום או פוטון לצורך דוגמה, ואני מתחיל לעבוד איתו בשיטה אחרת, לא לקבל לעצמי אלא להשפיע לאחרים.

זאת אומרת אם אני מוכן לשנות אותם כוחות שדרכם בעצם הייתי לוקח לעצמי, ומכוון אותם לטובת הזולת, במקום לטובת עצמי, זה נקרא שמאותו רצון שכולו היה לטובת עצמי אני עובר לרצון שמכוון לטובת הזולת. בזה אני מגיע לאינוורסיה, לעבודה הפוכה. אם היה לי תא שעבד רק בצורת אפס נניח, אז עכשיו אני יכול לעבוד עימו ולשדר דרכו גם בצורת אחד.

בן ציון: אתה מתחיל גם לשדר ולא רק לקלוט.

אם יש לי אפס ואחד, אז אני יכול לעבוד כמו עם טריגר, בפליפ פלופ, בכל מיני צורות. זאת אומרת אנחנו מתקדמים כמו ברשת שלנו שאותה אנחנו מגלים היום.

אני מתחיל לגלות אלמנטים מסוימים, הפעלות מיוחדות שעובדות גם בסגירה וגם בפתיחה, ואז האור העליון שממלא אותנו מתחיל להיות כשותף שלנו. או שאני פותח אותו, או שאני סוגר אותו, אני מחליט בשביל מה אני פותח ובשביל מה אני סוגר אותו. ואז כשאני מתחיל לעבוד עימו, אז בעבודה הזאת שלי, אני מתחיל לנהל את העולם.

בן ציון: מדבריך אני שומע שכאילו נפתח ערוץ נוסף באלמנט הזה שנמצא בתוך הרשת. אם פעם הוא יכול היה לעשות פעולה אחת, אז עכשיו הוא כבר יכול לעשות שתי פעולות.

כן. ולא צריך יותר, כמו במחשב.

בן ציון: אפס ואחד, כמו שאמרת.

כן, כי כל המציאות כלולה מהרצון וממה שממלא אותו, מהתענוג, מהאור. ומפני שיש לנו סך הכל שני פרמטרים, שני כוחות במציאות, אז כך גם בעבודה שלי עם אותו רצון. או שהוא עובד בצורה שהוא מכוון כלפי עצמו, על מנת לקבל לעצמו, או על מנת להשפיע. זאת אומרת יש לו כבר ביטוי של שני כוחות, פעם הוא עובד כמו רצון, ופעם הוא עובד כמו מילוי.

בן ציון: אם הרצון משדר, אז זה נקרא שהאור שזורם דרכו?

כן.

בן ציון: ואם הרצון רק מקבל לעצמו?

אז זה נקרא כלי, אגו.

בן ציון: כי פתאום הוא הופך לאיזו התנגדות כזאת.

כן. אז כל העבודה היא גם בזה וגם בזה. ומתוך ה"עליות והירידות" מה שנקרא אצלנו, שינויי המצבים האלה, אני מתחיל להיות בעל פעולה, מייצר איזו פעולה מיוחדת כלפי האחרים. אני יכול לקבל ולתת. לקבל אולי מלמעלה, ממשהו כדי לתת לאחרים. לסגור את עצמי מלקבל לעצמי ולחכות מתי אני אתכלל עם עוד מערכת, שאני בטוח נמצא אתה בקשר, אז אני פותח את עצמי לקבלת האור ומעביר. יוצא שדרכי יכולים לעבור בצורה כזאת כל האורות של המערכת, של כל הרשת הזאת.

דורון: שאלה מלוס אנג'לס, אני מנסה לקשור את זה למערכת שאנחנו מדברים עליה, במה תלויה בניית הרשת, האם בחיבור הכלי העולמי כאחד, האם בחיבור לקהל הרחב? איך השרשרת הזאת נכנסת להסבר?

יש להם היום קבוצה גדולה.

כמו שדיברנו הרשת עצמה כוללת מיליארדי מיליארדי פרטים, פריטים, וכל פריט ופריט מתחלק להרבה מאוד מצבים. כי אנחנו רואים בן אדם אבל הבן אדם הזה עובר כל רגע, כל שניה אלפי אלפי מצבים, תלוי בטקטים, לפי איזה תדר הוא עובד. נניח שכל אחד מאתנו הוא מערכת, אם אתה חותך את השינויים שבו, אתה רואה שיש בכל אחד ואחד מיליארדי פעולות כל שניה, ומיליארדי התקשרויות לכל אחד ואחד, והשפעתו דרך האחרים על כולם. זאת מערכת כל כך אדירה, כל כך מורכבת שאנחנו לא מסוגלים להביע אותה באיזו נוסחה מתמטית, אלא אפשר לעכל אותה בתנאי שאני בעצמי מזדהה עמה, בתנאי שאני בעצמי מתחיל להיות בנוי ממנה. כמו בכל מקצוע, מה זה נקרא מכונאי טוב? שאני מרגיש את המנוע, שאני יודע איך הכל שם זז, אילו לחצים ודברים, ואני חי, בפנים, בתוכי אני בונה את המודל הזה של המנוע נניח.

גם כאן אותו דבר. אם אדם הולך ונכלל מהאחרים לפי התנאי "ואהבת לרעך כמוך", אז אני כביכול רוכש רצונות מכולם, ובהזדהות עם האחרים אני בונה בתוכי מודל של כל המציאות. אני כולל את המציאות הזו כולה ובשבילי היא כבר לא קשה, כי אני בפנים כך בנוי. זאת אומרת, כמו שעכשיו אני יודע דברים פשוטים שבתוכי יש בדיוק הבנה והרגשה עליהם כך יש הבנה והרגשה על כל העולם, על כל המציאות. הכל לפי התנאי שאני נכלל מאחרים, לפי הכלל "תעשה רצונך כרצונו".

בן ציון: משלמדנו קצת על המודל של הרשת, אולי אנחנו יכולים להבין יותר טוב מה זה נקרא ההתפתחות שאנחנו נמצאים בה עכשיו או הזמן המיוחד שהגענו אליו עכשיו.

זה באמת זמן מיוחד, כי מהאדם הראשון ועד היום הזה, עד הדור הזה, מי שהתפתח, גילה את המערכת וידע עליה היו כביכול הצאצאים הרוחניים של אותו אדם ראשון, שמסר את החוכמה הזאת מדור לדור לכולם. זאת אומרת הוא היה חי, אצלו היו כמו שכתוב בתורה קיין והבל וכן הלאה, זה הוליד את זה, זה הוליד את זה. לא מדובר וודאי על לידה גשמית, מה אכפת לנו מי מוליד את מי, אלא מדובר על תהליך מסירת החכמה, איך היא נמסרה מכלי לכלי, מפריט לפריט. אנחנו לא מדברים כאן על בני אדם, אנחנו מדברים על רצונות או כפי שאנחנו קוראים לזה "נשמות", חלקים.

בן ציון: שזה האלמנטים של הרשת.

חלקים, רצונות של הרשת, כן. פריטים, אלמנטים של הרשת. הגענו למצב שכל החלקים האלה מאדם והלאה התחילו כך להתפתח. הם קיבלו במסירת החכמה, מה צריכים לעשות, גילו, כל אחד, את המערכת בכמה שאפשר ומסרו את הדברים האלה הלאה. אבל מפני שכל אחד מסתמך על מה שלימדו אותו אז כל אחד היה יכול לגלות יותר ויותר. כמו שאצלנו, בעולם שלנו אנחנו מגלים יותר ממה שגלו מדענים לפני מאתיים ושלוש מאות שנה. יוצא שבצורת שרשרת, שהיו מוסרים את החוכמה הזאת מדור לדור, כך הגענו עד ימינו.

ובימינו קרה כאן משהו מאוד מיוחד. זה לא פתאומי, הדברים האלו התחילו להתגלות כבר לפני כמה עשרות שנים ומקובלים ציפו לדבר כזה כבר מזמן, אבל בכל זאת בפועל זה קרה דווקא בדורנו וממש עכשיו. הייתי אומר ששנת 2013 היא בעצם השנה שבפועל זה התחיל להתגלות.

בן ציון: מה התחיל להתגלות?

התפתחות של אותם הרכיבים, החלקים, הפריטים שבמערכת, שלא הולכים בצורה לינארית כמו צאצאי האדם הראשון, אחד אחרי השני, שרשרת המקובלים שהתגלה ממנו והלאה. אלא חוץ מהקו שעשו, עכשיו כל העולם, כל העיגול, זאת אומרת כל מיליארדי החלקים האלה של הרצונות הבודדים, הם התחילו להתעורר.

בן ציון: מה זאת אומרת "להתעורר"?

אצלם ההתעוררות היא אחרת. לצאצאי האדם הראשון יש רצון לדעת את המערכת, להכיר אותה, להבין אותה, להרגיש אותה, זו משיכה מתוך רצון לגלות. כל יתר החלקים לא נמצאים ברמה כזאת של ההתפתחות.

בן ציון: אבל כולם מאותה רשת.

כולם מאותה רשת אבל תלוי איזה חיסרון יש להם. אצלם החיסרון הוא פשוט, לשמור על עצמינו. כמו שדברנו, שכל אחד שומר על עצמו איך הוא מאגר את כל האנרגיה שלו וחי ושומר על הקיום שלו בצורה מועילה, אופטימלית, אפקטיבית כמה שיותר. ופתאום החלקים הבודדים האלה מרגישים שהם לא מסוגלים לשמור על עצמם כמו קודם, שיש כל מיני בעיות. ולא שקודם הם היו יכולים לשמור, גם קודם הם סבלו מאוד והיו נשרפים ומתחלקים, מה לא היה איתם. אבל עכשיו מגיעה להם ההכרה שחייבים לעשות משהו עם החיים האלה. כי בהתפתחות שלנו מדור לדור הגענו למצב שהם מתחילים גם כן לחשוב על מהות החיים. אבל לא בצורה שהם רוצים לגלות את הכוח העליון, אין להם את הרצון הזה. אלא בצורה שהם רוצים לעשות קץ להתפתחות בלתי מודעת. הם רוצים לשלוט בזה, הם רוצים לדעת שהם מבטיחים לעצמם חיים טובים, חיים נכונים, זאת אומרת שכל אחד נמצא במערכת בצורה אופטימאלית. קודם לא היה להם רצון, הם לא היו מפותחים עד כדי כך.

בן ציון: הם לא רצו לקחת את החיים לידיים?

לא, היו זורמים כמו חיות. חיים, למה? מפני שחיים, זהו. עכשיו יש להם רצון לסדר את החיים, אבל איך לעשות זאת הם לא יודעים. אלא שיחד עם זה מתגלה ביניהם רשת הקשר הגשמית. כמו שאנחנו מדברים על רשת קשר פנימית, מתגלה ביניהם רשת קשר גשמית.

בן ציון: אבל הם כן מרגישים שהם ברשת.

כן. הם מרגישים שהם תלויים זה בזה, שהעולם נעשה אינטגרלי, העולם נעשה גלובלי. אז העולם נעשה מאוד מאוד מעורבב ומאוד תלוי וכלול, והקומוניקציה הזאת ממש רב גונית, נכון. אבל כל זה עדיין לא כדי לחייב אותם לגלות את הרשת הפנימית, עדיין אין להם לזה הרגשה, השגה, איזה מין מידע על זה. אלא אפשר לגשת אליהם ולעורר אותם בלהרכיב נכון רשת קשר ביניהם בצורה הגשמית. מפני שהם רואים שהם נמצאים ממש במצב אנוש, בחוסר יכולת להתקשר ביניהם.

וכאן אותם המקובלים, זאת אומרת, אותם האנשים שמבינים את הרשת, את החוקים שלה, שיודעים לְמה צריכים להוביל את כולם, הם צריכים לגשת לאותם בני אדם, לשבעת מיליארד האנשים ולעזור להם להתקשר נכון.

דורון: אפשר לומר שזה מסביר למה בכלל יש סוג כזה וסוג כזה, בגלל שיש להם תפקיד מסוים בתוך המערכת הכללית?

בוא נגיד כך, אותו אדם ראשון שגילה לפני 5720 שנה מה שקורה, הוא כאילו קם עכשיו ומסביר לכל בני דורו, "חברים, אתם סובלים, אני יודע איך אנחנו יכולים להגיע לחיים הטובים". אצלו, לפי הבנתו, לפי הגילוי שלו, חיים טובים זה ידיעת המערכת, זה ממש לשלוט בה, לראות, להזרים בה אורות וכן הלאה. להכיר את כל הא-לוהות שבמערכת, זאת אומרת, הכוח הכללי העליון שסוגר אותה כולה. ואצלם, זה במישור שלנו, שלהם.

זאת אומרת, יש כאן שני מישורים. אז הוא אומר להם, "אני אלמד אתכם איך להתחבר נכון כדי שתרגישו טוב". ובעצם בזה שהוא עוזר להם, הוא מעלה גם אותם ואת המערכת כולה לגילוי של הצורה הטבעית שלה.

בן ציון: מה זה מעלֶה?

מעלֶה, זה נקרא מגלה. זאת אומרת, מעלה בשכל, ברגש, בתפיסה.

בן ציון: זאת אומרת, עוד ערוצים של קשר?

כן. בסך הכל זה ערוצים של קשר, של ידיעה, של הרגשה, זה במוח ובלב הגשמי. אבל חוץ מזה, מפני שנכללים כל אחד מהרשת הכללית הם יוצאים מהחזקה, מההגבלות האלה שנקרא "העולם הזה". הם מתחילים להרגיש את הרשת כולה, הם מתחילים לחיות בה, לחוות אותה. זאת אומרת, הם יוצאים כבר למימדים שאין שם זמן, תנועה ומקום, כמו שברשת הגשמית. אצלם זה הופך להיות כך שאין חיים ומוות, מפסיקים להרגיש את הגוף. זאת אומרת, מרגישים אותו, אבל לא תלויים בו, כי יש חיים חוץ גופים ולפי זה מתחילים כבר לעשות חשבון.

בן ציון: יש שני רכיבים ברשת שלנו, הרכיב היותר פסיבי, אלה אנשים שבסך הכל רוצים לשמור על הקיום הבסיסי שלהם.

המון העם.

בן ציון: ויש רכיבים שהם יותר אקטיביים, אותם צאצאי אדם הראשון או המקובלים. עכשיו אנחנו רוצים לראות איך שני החלקים האלה מתחילים להתקשר ביניהם. כמו שאנחנו מבינים היום יש זמן מיוחד, שהרשת מתחילה להתחבר וכבר מתחילים להיוולד קשרים, בין החלקים האקטיביים או שאמורים להיות אקטיביים לבין החלקים הפסיביים.

נכון.

בן ציון: מה בדיוק מתחיל לקרות ביניהם?

החלקים הפסיביים לא מסוגלים לכלום, אם לא תפעיל אותם, כי הם לא מבינים ולא מרגישים את הרשת הזאת. רק לפי הסימנים שהם מגלים בטבע הם יכולים להגיד, "כן, אנחנו רואים שכל חלקי הטבע קשורים, זה לזה וזה לזה וזה לזה". אם אנחנו הורגים את הזאבים, אז סובלות מזה גם האיילות. אם אנחנו שורפים את היער, כך וכך וכולי. הם יכולים לראות איך פליטת ה-CO2 משפיעה.

בן ציון: איך כל דבר משפיע על כל דבר.

כן, אבל רק בעולם שלנו. ואפילו שאנחנו יודעים ומודעים לזה, אנחנו לא מסוגלים לעשות כלום. אנחנו לא יכולים להגיע לשום הסדר בינינו. ועוד יותר מזה, איפה שאנחנו כן מסוגלים להחליט שאנחנו לא עושים איזה נזק בטבע הכללי, אנחנו לא מגלים בזה שום תוצאה רצויה. כי יש כאן חשבונות וקשרים רב גוונים שאנחנו לא יודעים, לא יכולים לקחת בחשבון.

זאת אומרת, האנושות נמצאת כאן בחוסר אונים, היא הולכת לאבדון ממש, לסוף שלה ולא מסוגלת לעצור את עצמה, כי היא אפילו לא יודעת איך. ואם כל בני האדם היו מתקשרים ביניהם והיו נגיד מגיעים לאיזו אסיפה בינלאומית גדולה, הם לא היו יכולים לעשות שום דבר אפילו שהיו רוצים בכל הכוח לעשות משהו, למרות שגם לזה הם לא יכולים להגיע.

כל זה מפני שמטרת הבריאה היא לא לסדר את האדם בעולם הזה, שהוא יסדר את החיים האלה, אלא שהוא יעלה לדרגה כמו האדם הראשון, לדרגה שהוא מכיר את כל המערכת ושולט בה. זה נקרא דבקות במערכת העליונה, דבקות בבורא.

לכן רק אותם צאצאי האדם הראשון, למרות שלדרגתו כל האנושות חייבת להגיע ולהיות כמו האדם הראשון שפועל עליהם, רק הם אלה שצריכים ויכולים לממש את המשימה הזאת. הם צריכים לגשת לכל האנושות ולהגיד, אנחנו יודעים איך לנהל אתכם, אנחנו יודעים איך לסדר אתכם, כי אנחנו צריכים לתקן את הטבע שלנו כאן ולהתחיל להיות מחוברים יחד.

איך, על ידי מה אנחנו מתחילים להיות מחוברים יחד למערכת אחת, ובזה אנחנו מותאמים לטבע, ונמצאים בדיוק בהשתוות הצורה עם הטבע הגלובלי? על ידי אותו כוח שאנחנו מוציאים מהחיבור בינינו.

בן ציון: המושג "תיקון" זה בעצם לפתוח ערוץ נוסף?

לפתוח את כל החיבורים שקיימים בינינו, ולא מופעלים על ידינו.

בן ציון: מה בדיוק הקשר בפעולת ההתקשרות בין הרכיבים האקטיביים, לבין הרכיבים הפסיביים. מי פותח ערוץ ולמי, ואיך זה עובד?

כל שבעה מיליארד האנשים יושבים וסובלים בצורה פסיבית. הם עושים כל מיני שטויות, אבל זה לא חשוב מה שיעשו. האמת, הם לא יכולים לעשות טוב או רע, כי אין בהם בחירה חופשית, אבל זה כבר נושא בפני עצמו.

בן ציון: האם מפני שהם לא מרגישים האחד את השני?

כן. הם מנותקים זה מזה.

בן ציון: רק בגלל זה?

כן. אבל זה הכל. אם הרכיבים במערכת הכללית מנותקים זה מזה, אז האם היא יכולה לעבוד?

בן ציון: זאת אומרת, שאם הם ילמדו להרגיש האחד את השני.

אז הם יידעו להפעיל את המערכת כולה בצורה המועילה ביותר.

דורון: אבל אמרנו, שגם אם הם יתחברו עכשיו, הם לא יצליחו לפתור שום דבר.

הם לא יכולים להתחבר בצורה נכונה, כי הם לא יודעים להפעיל את הכוח הפנימי שקיים במערכת. הכוח הפנימי יכול לפעול רק על ידי אותם צאצאי אדם הראשון, רק על ידי המקובלים. כי הם בעלי הכוח, הם נמצאים במערכת הזאת ומרגישים קצת משהו.

בן ציון: אז כמו שאני מבין, הכוח זה חוט הקשר.

זה הזרם שחייב להופיע בתוך המערכת.

בן ציון: זאת אומרת אם יש לי שני חלקים מנותקים, ואני רוצה לחבר ביניהם כדי שהאחד ירגיש את השני, אז צריך להיות ביניהם איזה זרם.

אבל אתה צריך לדעת איך. לכן אתה מביא אותם לחיבור מסוים ביניהם, ומנהל אותם כך שהם יתחילו להתכלל זה עם זה כדי שייווצר ביניהם איזה מוליך.

בן ציון: האם המוליך הוא אני, האם זה החלק האקטיבי שבי שכאילו נותן יד אחת לשני וכך גם השני.

כן, אפשר לומר כך. אבל אנחנו צופים על זה מהצד, אתה המקשר ביניהם. אתה בעצם המוליך בין האור, בין הכוח העליון, לבין כל אחד ואחד מהם. נניח שאתה לוקח שני אנשים או קבוצה, כמו בסדנה, ומראה להם עד כמה החיבור ביניהם אפשרי. ברגע שהם מתחילים להרגיש שהחיבור אפשרי, ומפני שזה נעשה על ידך, אז גם אתה קשור לאותה מערכת למרות שאתה עדיין אולי לא מבין בדיוק, ולא יודע איך להפעיל אותה בצורה הכרתית ומדויקת, אבל בכל זאת זה קורה.

הם מרגישים, וגם אתה מרגיש, שיש ביניהם איזה זרם, שמשהו מתחיל כבר לעבוד. הם מתחילים להרגיש שיש כאן כוח נוסף, רגש ושכל נוספים, וולפי זה הם הולכים ומתקנים את עצמם. הם מתקנים את הקשר ביניהם. ומפני שכל התיקון נעשה על ידך, כי אתה מצאצאי האדם הראשון, יוצא שכבר מתחיל להיות בכל המערכת הזאת, קצת, פה ושם זרמים קטנים כאלה, ממש מיקרו אמפרים.

בן ציון: נניח שאני טכנאי ברשת, ואני בא ואומר להם, "שלום, אני טכנאי רשת, באתי לחבר אתכם כדי שתתחילו להרגיש אחד את השני". האם בזה אני כאילו מתחיל למתוח חוטים בין אחד לשני.

כן.

בן ציון: מה באמת קורה. זאת אומרת מה הם החוטים האלה ועם מה אני מחבר אותם?

בהשפעה ההדדית ביניהם. זה מה שאתה עושה. השפעה הדדית זה לזה, וזה לזה. אם כל אחד רצה לחשוב רק על עצמו, ועכשיו אתה מסביר להם שאם הם יחשבו על איזו פעולה הדדית, אז בזה הם ירוויחו. יוצא שבהשפעה ההדדית הזאת כל אחד נכלל במשהו מהשני. יש ביניהם איזו מין צלחת משותפת שהם דואגים לה, כמו תינוק משותף והם דואגים שהוא יחיה. כך אנשים מתקשרים. כל אחד יוצא מעל האגו שלו ומתקשר עם הזולת במקום ניטראלי.

בן ציון: זאת אומרת, חייב להיות גורם שלישי?

כן. חייב להיות גורם שלישי.

בן ציון: כך נוצר הקשר, זו הצורה של הקשר?

נכון. כי כל אחד מהם עוזב את עצמו.

בן ציון: זה התנאי ההכרחי.

אבל זה קורה לאט לאט על ידי הפעולות. אתה לא צריך להסביר להם את זה, כי זה מפחיד.

דורון: החברים שלנו ערכו אירוע שהביא אנשים למפגש משותף כזה. הרבה מהאנשים שמעו, אבל בעצם רובם לא רוצים עדיין להשתתף בשום דבר. האם גם כך האור משפיע עליהם, ואם לא, אז לאיזו רמה האדם צריך להגיע כדי שאפשר יהיה להגיד שהוא כבר בעניין?

יש כאן שני דברים. קודם כל אני לא חושב שצריכים לתת כאן הסבר, כל הסבר שבא לפני המעשה, נכשל. אנחנו כבר יודעים את זה. הכי טוב להגיד, "חברים, בואו נתחיל מאיזה משחק". וכך אתה מנהל יחד איתם סדנה. ואז בזמן שהם עושים סדנה, ברגע שאתה מתחיל לגלות שיש בהם איזו הרגשה חדשה, איזה גילוי חדש, איזו תחושה חדשה, אתה מתחיל להסביר להם מאיפה זה נובע.

קודם חייבת להיות הרגשה, חינוך, ואחר כך השכלה. אחרת זו פילוסופיה, הם לא מסכימים איתך, לכל אחד יש תיאוריות משלו.

דורון: האם מספיק שהם פשוט נכללים באירוע, במרחב הכללי, שומעים את המילים ורואים את השמחה של המשתתפים?

אם הם רואים מהצד את השמחה של מי שמשתתף?

דורון: כן, הם בתוך זה, ורואים את האחרים.

כן, אבל הם צריכים להרגיש שהם רכשו כאן משהו. המטרה של האירוע שהם ירגישו שבחיבור שאנחנו עושים, בתרגיל הזה, אנחנו מייצרים לעצמנו כוח חדש, מצב חדש, מעמד חדש שלא היה קודם. שהכוח הזה פתאום מעלה אותם, והם מתחילים להרגיש כאילו אוויר, שהם יכולים להצליח עם הכוח הזה וללכת קדימה.

אם כל באי העולם היו שרויים באווירה הזאת, אז היינו עושים את החיים שלנו ממש לתפארת.

בן ציון: במה מתבטא הזמן המיוחד שלנו היום, בקשר בין הרכיבים האקטיביים לבין הרכיבים הפסיביים, מה המיוחד בו?

אנחנו חיים בזמן שמלבד כל אותם הצאצאים הרוחניים של האדם הראשון, כל בני האדם מתחילים להרגיש בפעם הראשונה את החסר בגילוי של הרשת. זה עדיין בתת ההכרה, בצורה שהם לא מבינים. אבל הם מתחילים להיות עכשיו יותר ויותר מודעים לזה, שאם בני האדם היו מתקשרים בצורה הנכונה, אז הם היו יכולים לעשות את החיים שלהם חיים ממש מצוינים.

זה תחילת הגילוי שאותו אפשר כבר להסביר, והם יכולים להבין ולהסכים. רק שהם אומרים, "זה לא יכול להיות, זה לא מציאותי". כך אנחנו מגלים. ולכן כשאנחנו יוצאים להפצה, ובזמננו אנחנו משתדלים לצאת לכל מיני מקומות אפשרים, כמו בתי חולים, בתי סוהר, בתי ספר, לכל מיני מפעלים, לכל מיני אנשים בודדים, לא חשוב איפה, אבל כשאנחנו עושים את הפעולות האלה, אנחנו מתחילים להתכלל מחסרונותיהם ורואים שהם כולם מיואשים.

ממה הם מיואשים, הרי האנושות מסוגלת לכל. אנחנו מסוגלים לחלק אוכל לכולם, אנחנו מסוגלים לעשות את החיים שלנו ממש כגן עדן, אם רק היינו מתייחסים נכון זה לזה, וחוסכים את הכספים שאנחנו מוציאים על כלי חימוש וכל השאר. זה הרי ברור. אלא מה הבעיה? שאנחנו לא מסוגלים להתקשר נכון זה לזה, ולקבוע צורה נכונה לחיים משותפים.

השיתוף, זאת הבעיה. לכן כולם מיואשים, כי אם אתה מסתכל כמו שזה מתנהל עכשיו, אז לאנושות הזאת אין שום סיכוי להצליח גם בעתיד. אנשים אומרים חבל שאנחנו חיים, אבל אין ברירה, בגלל הפחד למות, חיים.

אלא אם אתה מגיע אליהם, ומראה להם שאפשרי לשפר את הקשר בין בני האדם, ועל ידי אילו פעולות אנחנו מגיעים לזה. זאת אומרת, קודם כל סיכמנו שאנחנו נמצאים בקשר רע, וסיכמנו גם שאם יהיה קשר טוב אז לא יחסר לנו כלום. לא אנרגיה, לא מים, לא לחם ולא כלום, הכל נמצא בשפע, אבל רק בתנאי שיהיה לנו קשר טוב. ממה הגענו לייאוש? מזה שלא החכמה, לא הדת, לא הפילוסופיות שלנו, לא הכוח ולא השכל שלנו, ממש כלום לא עזר לנו להתקשר נכון זה לזה. כי היצר הרע של האדם, האגו שלו, לא נותן לו לפעול בכיוון זה במאומה.

זאת אומרת, יש כאן שלושה מרכיבים שאנחנו צריכים שהם יידעו היטב. חוסר הקשר, כל האפשרויות נמצאות, ואנחנו יכולים לממש אותן בקשר הנכון. והייאוש נובע מתוך זה שאי אפשר לעשות זאת, לכן אני יודע, "בואו ואני אוכיח לכם עכשיו שאפשר". "אחד מי יודע"? אני האחד שיודע, בואו ונראה. אנחנו עושים איתם תרגיל. אם הם יעשו אותו תרגיל במקום אחר, זה לא ייצא.

כי על ידי התרגילים שאנחנו עושים, הם מתחילים להרגיש שיש להם כוח חיובי. לא כוח ללכת ולהרוס מישהו, כי אז זה יהיה כמו כוח קומנדו. אלא כוח שהם יכולים לייצב אותו כך שכל אחד מתעלה מעל עצמו, ומרגיש שנוצר כאן כוח משותף. על ידי הכוח המשותף הזה, כל אחד מפסיק להרגיש את עצמו. הוא כבר מתחיל להרגיש את האחרים. הוא כבר מתחיל לחשוב איך לעבוד יחד עם כולם.

זאת אומרת, הוא כבר נכלל בתוך המערכת. הוא כבר לא רכיב אחד, לא פריט אחד בודד, אלא שייך למערכת הכללית. זאת אומרת נניח שאני נגד, ואתה טרנזיסטור, והוא סליל, והוא קבל, אז אנחנו כבר יכולים להזרים בינינו את האנרגיה. אנחנו נכללים במנגנון. וכשאנחנו מתחילים לחבר את האחרים, אנחנו מתחילים לראות פתאום עד כמה יש למערכת הזאת יכולת לייצר דברים, ולהרגיש בהם זרימה. זרימה זו הרגשת החיים, זה כבר משהו חדש לגמרי. זאת אומרת, אנחנו כן מסוגלים להגיע לחיים החדשים.

דורון: זאת אומרת, מה שאנחנו אומרים זה, שמעבר למה שאתה יכול להשיג לעצמך, יש פה משהו גדול, מערכת ששם התוצאה היא יותר מאחד, כלומר אחת פלוס אחת שווה שלוש, כי אחרת למה לי?

בזה שאתה מתקשר לאחרים, אתה מגלה מערכת, שהיא מערכת החיים. בעל הסולם כותב במאמר לסיום ה"זוהר", שאתה לא איזה איבר בודד שנחתך מהגוף, אלא אם יבוא הרופא ויחבר את האיבר הזה לגוף, אז האיבר הזה מתחיל להרגיש את כל החיות של הגוף.

בן ציון: בדרך כלל כדי להתקשר אחד עם השני תמיד צריך פרטנר. הרבה פעמים אדם סובל מהרשויות, המדינה מעלה מיסים, העירייה לא בונה בתי ספר ועוד, עם איזה פרטנר יש לו להתקשר כשהוא מרגיש שיש לו בעיות עם הרשויות?

אני לא מאמין שיש בעיות עם הרשויות, ובכלל שיש בעיות עם מישהו. אלא יש לי בעיות בקשר עם כולם. באותה מערכת יש רשויות, ושונאים, ואוהבים, וקרובים ורחוקים. זו אותה המערכת. אם אני רוצה לקבל מהם חיים טובים, אני צריך לדעת איך להתקשר אליהם, עם כולם. בואו אנחנו נבנה קשר בינינו, ועל ידי הקשר בינינו נגיע למצב, שהם לא יוכלו להפריע לנו, אלא ההיפך, אנחנו נהפוך את המערכת הזאת למצב שהיא תשפיע לנו רק טוב.

בן ציון: עכשיו קיצצו בקצבאות הילדים, מה זה קשור לקשר ביני לבין השכן שלי, גם לו קיצצו וגם לי קיצצו בקצבאות הילדים.

זו אותה הרשת, שאתה צריך לגלות, ואתה צריך כבר להתכלל בה, ואתה לא עושה זאת. היא מכבידה עליך בכל מיני דברים חדשים. זה מפני שאתה לא מגלה את הקשר הנכון אליה. למה אתה מבדיל בין החיים שלך לבין אותה הרשת שעליה אנחנו מדברים כבר יותר משעה?

בן ציון: אני לא רוצה להבדיל, הפוך, אני רוצה להבין, אם הפתרון הוא באיזו התקשרות, אז אני צריך איזה פרטנר כדי להתקשר איתו, אבל מה אם אני מרגיש שמקור הסבל שלי הוא לא מאיזה אדם, מה אז?

מקור הסבל לא חשוב. בכלל. זה יכול להיות ממקום אחר לגמרי, ממה שאתה נמצא בקשר ותיקונים.

בן ציון: אז איך אני יוצא מזה, כשאדם בא ואומר "הבעיה שלי היא עם איזו רשות ואני לא מצליח ליצור איתה קשר"?

כשאני בא למישהו ואני רוצה לעזור לו, אז אני אומר "כן, אנחנו הולכים לתקן את הרשויות", אבל בעצם הכוונה שלי היא לא לתקן את הרשויות, כי את זה אי אפשר. המערכת הזאת, אם אתה לא מספיק להשלים אותה, להניע אותה, להתניע אותה, אז היא נותנת לך כל מיני כאלו תקלות. וזה לא חשוב במה זה מתבטא.

בן ציון: אז הרשות הזאת היא איזה סכום של משהו, היא בעצם איזה ביטוי למשהו?

וודאי. כל הדברים הטובים וכל הדברים הרעים מתגלים מהפעלה או אי הפעלה של המערכת הזאת, הכללית, מערכת הקשר בינינו. רק מתוך זה. זה נקרא "מערכת שבורה". כי אנחנו צריכים לתקן את הקשרים שבין כל הפריטים. ואם אתה שואל אותי, מה אני צריך לעשות, איזה קשר אני צריך לעשות ביני לבין בני אדם, כדי שלא ייקחו ממני מיסים, אני לא יכול להגיד. כי זו מערכת כל כך אדירה, גדולה, שקודם אני צריך להכיר את כל המערכת, ואז אולי אני אוכל לחשב את זה. אבל בטוח שאם אתה תפעל לכיוון הנכון, לקשר בין כל חלקי המערכת, אז בסך הכל אתה תרגיש הקלות בכל מיני אופנים.

בן ציון: זאת אומרת, אותה רשות היא איזו תוצאה של מערכת הקשר שלי?

וודאי, "לב שרים ומלכים ביד ה'". ללא שום ספק. לכן אסור לנו להבדיל בין זה לזה. גם הבריאות הפנימית שלך, למרות שהיא כאילו פנימית ולא שייכת לשום רשויות, גם היא תלויה במערכת, כי אתה כולך נמצא בתוך המערכת הזאת, בכל תא ותא, בכל דבר. אנחנו נמצאים באותה מערכת, פרושים עליה, ממש כך, אתה כאילו נמצא מרוח על אותה מערכת, בכל דבר אתה נכלל בכולם.

בן ציון: אז האדם בעצם לא תלוי ברשות הזאת?

לא.

בן ציון: למרות שנראה לו שאם הם לא יעשו ואם הם לא ייתנו אז הוא אבוד?

הוא לא. כל הרשויות האלו, כל הדברים האלו, הם רק כדי לגרום לך צרות. כדי שאתה סוף סוף תתחיל להתכלל. כדי שאתה תהייה "בן אדם". "בן", זאת אומרת, תוצאה נכונה מאותו אדם.

בן ציון: אז מה היא בעצם העצה, למה לשים לב, ולמה לא לשים לב?

אל תסתכל על זה, זה לא יעזור לך. בצורה ישרה, לתקן את כל דבר ודבר, אתה לא יכול.

בן ציון: ואת זה אנשים כבר מבינים, שהם לא יכולים לשנות את זה, זה ברור להם.

יופי. אבל בזה שהם יתחילו להתחבר ביניהם, הם פתאום יתקנו את העולם. פתאום אתה תשפיע על החלטות האו"ם, וגם על השכנים שלך שמתכננים איזו מלחמה נגדך וכן הלאה. אתה תשפיע על הכל. אתה תשפיע על הכל ללא ספק, ממש, כך זה יהיה.

בן ציון: כי הכל קשור ברשת?

כן.

בן ציון: אני חוזר שוב לרכיבים האקטיביים ולרכיבים הפסיביים, איך הם מתקשרים אחד עם השני, כי מהשטח אנחנו רואים, שיש קושי להרגיש האחד את השני?

אנחנו צריכים להתקשר בינינו, ברכיבים האקטיביים, בכל העולם יש אלפי אנשים שלנו, חברים שלנו, ולהתקשר לאותו כוח חיוּתי שיש בתוכנו, שזה נקרא "הבורא", וכשאנחנו קשורים יחד ואיתו יחד, כשאנחנו מרגישים שהוא ממש נמצא, ונמצא ברשותנו, עם זה אנחנו הולכים להפצה החיצונית.

בן ציון: אז אחרי שהתארגנו בקבוצה, יש לנו את הכוח, יש לנו מנגנון, מהי בעצם פעולת ההתקשרות בין שני הרכיבים האלה?

אנחנו פונים אליהם כמו לקטנים, כמו לתינוקות. אנחנו רוצים להתכלל איתם, אנחנו רוצים לקבל את החסרונות שלהם, אבל כשהם צועקים, "יש לנו מיסים גבוהים או יש לנו עוד אילו צרות", אנחנו מבינים שאלה לא הצרות האלה, אלא הצרות הן בקשר במערכת, בקשר הלא נכון או בקשר מקולקל או בכלל באי קשר במערכת.

בן ציון: אבל זו הבנה שכלית?

הבנה שלנו. זה בסדר, זה לא חשוב. אבל אנחנו מעלים את החסרונות שלהם לבקשה. אנחנו רוצים שזה יתוקן. וכשאנחנו חושבים שזה יתוקן, אנחנו חושבים על זה בצורה מערכתית. ואז המאור מלמעלה, דרכנו כמו מוליך נאמן, יורד אליהם ומתקן אותם. זאת אומרת, הם מתחילים להיות יותר מבינים, יותר מרגישים, מה קורה. ואז בזה אנחנו מגיעים לזה שהם מתקדמים. ופתאום מתחילים להרגיש ולהבין גם את המערכת, את מה שאנחנו עושים.

בן ציון: באחד השיעורים אמרת שצריכים ממש להרגיש אותם באמת.

להתכלל מהחיסרון שלהם, שיהיה אכפת לך על מה הם בוכים.

בן ציון: אז ההבנה השכלית, שזה בא מהמערכת, היא לא מספיקה, צריך פה משהו רגשי.

צריך השתתפות רגשית.

בן ציון: מה זאת הפעולה הזאת?

שאכפת לך כמו על התינוק שלך. התכללות הרצונות.

בן ציון: איך התהליך הזה קורה?

כשאתה עובד איתם, אז אכפת לך. כשאתה רוצה להצליח לעזור להם. אבל אתה יודע, שכדי לעזור להם במה שהם בוכים, לזה צריכים להיות רק יותר מקושרים, ולא רק בינינו, אלא עם כוח עליון. ולכוח עליון אתה מגיע דרך הקבוצה.

בן ציון: ברור שהבעיה היא מערכית וכך גם הפיתרון, אך החלק הקשה הוא החלק הרגשי, אתה מדבר על מגע פנימי רגשי, אדם בעצם צריך לצאת מעצמו ולהרגיש את האחר, איך המגע הזה נוצר?

כשאני עובד איתם, אז אני מרגיש אותם. הם בוכים, הם צועקים, הם לא מסכימים, הם כן מסכימים, אני נכלל איתם, אני עושה איתם איזו פעולה, סדנה, אני רוצה להצליח, וכן הלאה. אני מרגיש את הרצונות שלהם.

בן ציון: למרות שאני יודע בעצם, שהרצונות שלהם זה משהו פיקטיבי?

זה לא משהו פיקטיבי, האדם סובל. הסיבה שלו היא פיקטיבית. כי הוא אומר, "אני סובל מזה שמס הכנסה או משרד האוצר "מפילים עלי" מיסים. לא יישאר לי מספיק לגמור את החודש".

בן ציון: אז פה העניין של ההזדהות, איך אני מזדהה עימו?

אני מזדהה עימו, רק שאני מזדהה עימו מסיבה אחרת. אני יודע שהסיבה היא חוסר קשר במערכת הכללית. ואת הקשר הזה אנחנו צריכים לתקן. ולתקן את הקשר הזה זה עלינו, עלי דווקא, ולא עליו. הוא לא יכול לעשות שום דבר, הוא רק יכול לבכות, ולהשתדל להתחבר עם האחרים במישור שלו, כמה שאפשר. כל היתר זה עלי, זה נקרא "עבודת ה'", לא עליו.

בן ציון: מה התפקיד של המגע הפיזי כאן?

להתכלל בחסרונות שלו. ולהעלות אותם, למעלה. בצורה אחרת, שאני נכלל מהחסרונות שלו, ושאני מעלה אותם לדרגה יותר עליונה. זאת אומרת, אני הופך את החיסרון שלו לכסף, לחיסרון לאור, לקשר, להשפעה. כי אני יודע שהסיבה האמתית היא חוסר כוח ההשפעה בינינו.

בן ציון: אז במונחים של רשת, המגע הפיזי כבר מייצר איזה חוט בינינו?

זה מגע פיזי, אבל הוא הופך להיות למגע רגשי ברצונות. לא בגופים, אלא ברצונות. אז זה כבר לא פיזי. הרי איך אפשר שתביא לי את הרצון שלך, כך שאני אתקשר אליו פיזית?

בן ציון: אבל שוב, זו יציאה מהחוץ כאילו.

בסדר גמור. זה מה שצריך להיות. כאן אנחנו כבר נמצאים בערכים רוחניים.

דורון: אצל אחד זה גשמי, אצל השני זה רוחני, ובמערכת זה רוחני. זה עדיין כאילו מעלה את כל המערכת, למרות שמבחינתו, יכול להיות שזה נשאר גשמי. האם לא צריך שגם אצלו, זה יהפוך לאיזה רצון לגילוי הבורא ולא יישאר רק ברמה הגשמית?

נכון. וזה יהפוך. אבל יהפוך בתנאי, שהאור העליון דרכי ישפיע עליו, אז הוא יקבל שכל ורגש חדשים.

דורון: מקבוצת סקנדינביה שואלים, איך לצאת מעצמנו בקונגרס הקרוב בשטוקהולם? ואיך נוכל להוסיף לבניית הרשת הזאת בקונגרס הזה ולנצל אותו לטובתנו?

בעוד ארבעה ימים אנחנו מתחילים את הכנס בשטוקהולם שבצפון אירופה. אני אשתדל לעשות את המקסימום שרק אפשר כדי לקָשר בין הקבוצות, כדי להעלות אותם, כדי שירגישו שבקשר הנכון בינינו אנחנו יכולים באמת לשנות את העולם, ואת אירופה במיוחד. כי אם אנחנו נתקן אפילו במקצת, באחוז אחד, את הקהל האירופאי, כל העולם לעומתם הוא עסק קטן מאוד. כך זה.

גיל: בכל התפתחות כזאת, בכל כינוס כזה, כולם מצפים לעוד כלים איך לצאת. יש המון חשש לצאת וברגע שיוצאים, פתאום נפתחות הרבה דלתות. מה עושים עם זה? אנחנו כל פעם כאילו הולכים מעל הרצון, יוצאים, ואז עוד פעם נופלים לרצון, מנסים להיאחז במשהו שמכירים, ועוד פעם רוצים לצאת בצורה מסודרת ולהתארגן.

אולי חסרים לנו סרטי לימוד שבהם ניתן דוגמאות איך לעשות את זה בפועל.

גיל: אני חושב שעושים בכל מיני שפות וגם פה בארץ, אבל זה כל כך דינמי ועם כל תוכנית "חיים חדשים" נוסף עוד חומר, כך בקורס שהיה וגמרנו לתרגם, אמרו לי לזרוק את זה לפח, כי יש לנו קורס חדש. איפה הוא? עוד בעבודה.

אני חושב שמתוך היציאה החברים ירגישו את זה ויוכלו כל פעם לעבוד עם מה שיש. אז גם צריך את ההכשרות כדי שיהיה את הביטחון וגם כל הזמן לצאת מעל הדעת לא לחזור כל הזמן להיות במשהו שמכירים.

בן ציון: הייתי אומר שמה שחסר לנו הוא הניסיון. כך שלבן אדם יהיה קל לצאת מעצמו, ולהרגיש את האחר. אצלנו במסלולים של החינוך האינטגרלי עושים גם את זה.

אבל אתם כבר מומחים בכך יותר ממני, כי הניסיון הוא אצלכם, לא אצלי.

בן ציון: נכון, אבל ברשותך אצטט את מה שאמרת בשיעור היום בבוקר, שהיה גם לכלי העולמי "אתם בתת מודע בורחים מלהתחבר עם שאר העולם, יוצרים את הגבולות בצורה מלאכותית, לא סופגים את הסבל, את הפחד, את הרצונות, לא מרגישים את התגובה, לא מתעניינים במה שכואב מספיק". בדיוק את המחיצה הזאת, איך אנחנו באמת שוברים אותה? כי זה מה שהאנשים רוצים.

תתאר לי שוב את המצב, לא את מה שאני אמרתי, אלא מצב.

בן ציון: המצב זה כשאני פוגש בן אדם או משוחח איתו.

זה חוסר הרגשת הבורא שנמצא בך.

בן ציון: איך הכנסת פתאום את הבורא?

כבר הרגשתי את מה שחסר לך כשאתה פונה לאותו האדם. ברגע שאמרת את המילים שלך ולא את המילים שלי הרגשתי שזה חסר בך.

גיל: אני חושב שכך כולנו מרגישים פה ולאט לאט עובדים כדי לפתח את זה.

את זה אני צועק בשבועיים האחרונים.

בן ציון: נכון. עוד פעם, תחזור על זה.

אתה חייב לפנות לאדם יחד עם הבורא, איך אמרו למשה? הבורא אמר לו "בוא אל פרעה", אני איתך, תחזיק אותי ביד. כשאתה נמצא מול האדם, אתה מרגיש שאתה יחד עם הבורא, ואתה מרגיש שגם הבורא משחק מתוך האדם אליך? כי זה עסק מכור מראש גם מצידך וגם מצידו, אתה חייב רק להיות באמצע כמקשר.

ההוא זה הבורא שמלובש בצורה כזאת, וכל המצב נברא על ידו, כדי שעכשיו אתה תבטל את עצמך בדיוק כלפי אותו האדם, את המעגל הזה תבנה.

בן ציון: זה בדיוק המעגל שאנחנו רוצים לבנות אותו.

כשאתה לא מרגיש את הבורא בפנים, אתה לא עושה את מה שצריך. אתה חייב להצטייד בהרגשה שלו, פנימית.

בן ציון: אבל הרגשת הבורא היא התוצאה.

לא, מזה אני מתחיל.

בן ציון: אני יכול לשים לי את הרגשת הבורא אם אני עוד לא בהשגתו?

זה לא חשוב. איך אני פונה לאדם? אתה חייב קודם להבין שאני עכשיו הולך, הבורא נמצא בי, הוא שלח אותי לעבודה הזאת, כדי שאני אכיר אותה לאדם הזה. ש"גם פרעה ידע א-לוהי ה'", אתה זוכר?

בן ציון: את זה אני אומר לעצמי, אני רוצה, אני משכנע את עצמי.

בצורה כזאת אתה צריך לעבוד, ואז תגלה.

בן ציון: זאת אומרת, שמאיזו פעולה שכלית מכנית זה יעבור לרגש?

זה יכול להיות גם רגשית. תלוי איך אתה מכין את עצמך. אולי אתה צריך קודם להיות עם הקבוצה שלך, עם העשירייה שלך, להצטייד בזה, להתקשר אליהם, לשאול, לקרוא איזה פסוק. אני רואה שכך עושים.

בן ציון: זאת אומרת, אני צריך לבוא מחומם רגשית?

בטח. אחרת זה לא עובר. תאמין לי שהתוצאה היא לא בכמה מילים שאתה מדבר, התוצאה היא עד כמה שאתה מקרין את הפנימיות שלך אליו. אז הוא יפָתח ויגיב אליך בצורה אחרת לגמרי. וכל החכמות, מה פתאום, הוא לא מאמין בחכמות שלך, אף אחד לא מאמין לחכמות שלך, למרות שאתה יכול להביא לו הוכחות.

בן ציון: אז זה אומר שההכנה שלנו צריכה להיות אפילו ממושכת יותר מהפעולה עצמה. עכשיו ההכנה היא עשר דקות והפעולה היא שלוש שעות.

את זה אני לא יודע, אני לא קבעתי לכם, אני רק אומר את מה שחסר. תדע שזה חסר. לכן חוסר ההצלחה תלוי בך בלבד. אתה אשם, בגלל שהלכת בלי הבורא, בלי ה' בלב.

גיל: האם האדם יכול להגיע לזה בלי לצאת? כאילו התנאי הראשון המסתמן בכלל הוא שיצא לפגוש את הקהל. עכשיו הוא מתחיל לסדר את הכול.

הקהל בשבילי הוא רק הסיבה, כדי שאני אחזיק את הבורא בפנים. אני לא חושב על הקהל שיש לו בכלל איזו אמירה. האם בכלל לקהל יש בחירה חופשית?

גיל: לא, אבל אם אנחנו לא היינו יוצאים, אז לא היינו בכלל מגיעים לחשוב שאנחנו צריכים את הבורא במעגל הזה.

נכון, לכן כל הבלגן בעולם הוא כדי שאתה תגלה את הבורא.

בן ציון: אז שוב מגיעים לכך שהכול נברא כדי שאנחנו נתחבר?

נכון, הכול נברא בשביל האנשים שרוצים לגלות את הבורא. כדי שהם יתקרבו אליו הוא עושה את כל המצב הזה. ולא לחשוב שהאנשים האחרים סובלים בגללנו, חלילה. אלא כמו שאנחנו סובלים, גם הם סובלים, וכולנו נמצאים ביחד, ובצורה הדדית כזאת מגיעים לתיקון. ואני מאוד מקווה שיבואו עוד כמה אנשים לכנס. אנחנו נלמד שם איך לארגן באמת את העבודה המיוחדת הזאת באירופה.

בן ציון: אז אני חושב שאולי באמת הכנס בשוודיה צריך לחדד את כל ההדגשים האלה בדיוק.

כנס שוודיה הוא קודם כל הכנס שבו אנחנו בונים את התשתית שלנו להפצת החינוך האינטגרלי באירופה.

בן ציון: עם כל הפעילות הגדולה שאנחנו עושים עכשיו בהפצה, אולי יצרנו איזו תשתית, וכנס שוודיה בעצם לוקח את הכול ומשדרג את הפעילות שלנו אחר כך.

אז קודם כל תודה שהייתם איתנו. אנחנו מקווים שנהניתם והיה לכם מועיל. ואנחנו כמובן מקווים להמשיך בתוכניות האלה גם בשבועות הבאים.

(סוף השיחה)