זוהר לעם - פרשת השבוע

פרשת וזאת הברכה

14.10.11 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

heb_o_rav_2011-10-14_lesson_parashat-ashavua_vezot-abraha

גלעד: שלום לכולם ומועדים לשמחה. אנחנו בפרשת "וזאת הברכה". ואיתנו כהרגלנו, הרב לייטמן. שלום, הרב לייטמן.

שלום לכולם.

גלעד: שלום, דני חיימוביץ.

דני: שלום וברכה.

גלעד: ניגש לתקציר הפרשה.

פרשת "וזאת הברכה" היא הפרשה האחרונה בתורה, והיא מוקדשת במיוחד לדמותו של משה. משה מברך את שבטי ישראל, ומזכיר את הייחוד של כל שבט ונחלתו. משה עולה על הר נבו, ובגיל מאה ועשרים מת ונקבר בגיא בארץ מואב. בני ישראל בכו על מותו שלושים יום, וקיבלו עליהם את יורשו יהושע בן-נון.

הפרשה מסתיימת, כמו כל תוכן הפרשה הזאת, בגדולתו של משה.

הרב לייטמן, משה, דמות כזאת גדולה, מה זה מסמל?

"וזאת הברכה", זו הפרשה שמסיימת את כל התורה. החידושים בה גדולים, אבל הם לא כל כך נראים לעין. אנחנו מדברים באדם אחד, והחידושים הם באדם. התורה מדברת כלפי האדם, כלפי התיקון שלנו, תיקון הלב, תיקון הרצונות שלנו, ועל איך אנחנו מתעלים מעל האגו.

ואז עד כמה שאנחנו הופכים את האגו שלנו, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין" כי "מאור שבה מחזירו למוטב".

מה זה מחזירו למוטב? כל האגו שלנו הופך להיות לטוב. במקום לקבל, לסדר את האחרים, לשקר, לגנוב וכולי וכולי. אנחנו צריכים לעשות ההיפך, להגיע לאהבה, להגיע להשפעה לזולת.

אם אנחנו מגיעים לתכונה של השפעה לזולת, בתכונת ההשפעה הזאת אנחנו מרגישים את העולם הרוחני, את עולם העליון. זה בעצם כל התיקון שאנחנו צריכים לעשות על עצמנו, זה כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור. זה גם מה שקורה לנו כאן בפרשה זו, בסיום של התיקונים שהתורה מדברת עליהם. כי כל התורה היא, "בראתי תורה תבלין", כי "מאור שבה מחזירו למוטב".

משך כל הפרשיות, זה נקרא שהאדם הולך ומתקן ומתקן ועוד מתקן את עצמו. איך האדם מתקן את עצמו? על ידי המאור שהוא מושך מהתורה. צריכים גם לדעת איך למשוך את המאור הזה, זה לא פשוט. אבל בסופו של דבר, כשהאדם כבר מָשך מספיק מאור במהלך כל פרשיות התורה שעבר ותיקן את האגו שלו, הוא מגיע עכשיו לשלב האחרון. ואז אותה הנקודה שנקראת משה, הנקודה שהייתה מלווה אותו, מכינה אותו, מסבירה לו, ממש מטפלת בו, אותה הנקודה עכשיו, נקודת משה שבליבו, גומרת את תפקידה.

ברוחניות אין מיתה. ובכלל אין מיתה, זה אנחנו שמדברים על מישהו שמת או חי, רק לעיננו זה נראה שמישהו חי ומת. זה סך הכול התחדשות צורות החומר.

ולכן כשאנחנו מדברים על משה שמת, יש על זה הרבה מדרשים, זה נקרא שהוא לא מת. לקח אותו הא-לוהים, הוא עלה לא-לוהים, אבל על מה מדובר? מדובר על המדרגה האחרונה משך התיקונים, על תיקוני המדבר שאנחנו עשינו. תיקוני המדבר זה נקרא, שאנחנו תיקנו חלק מהכלים שלנו בלבד, את החלק שנקרא גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה. ולאחר שתיקנו אותם, אנחנו צריכים עכשיו לעלות לתיקונים הבאים, וזה נקרא עליה לארץ ישראל. ארץ, רצון. ישראל, ישר א-ל, ישר לבורא.

ועכשיו אנחנו כבר צריכים לבוא עם כול התיקונים שעשינו משך המדבר, עם כל התיקונים שתיקנו בחלק מהנשמה, בגלגלתא ועיניים. וצריכים עכשיו ללכת ולתקן את הרצונות שלנו שנקראים רצונות כבדים, שנקראים רצון, "ארץ ישראל". זה כבר דרגה הבאה, דרגה אחרת שהיא יותר גבוהה מדרגת משה, ונקראת יהושע. ואז מתגלה בנו המוביל החדש שהוא יהושע, שגם קודם היה ליד משה, וגדל איתו, ועכשיו הגיע לזה שהוא מלווה ומוביל אותנו לתיקונים הבאים.

אין טעם לספר בתורה על התיקונים הבאים, כי אנחנו כבר מוכנים לעשות אותם. אמנם כשאנחנו נעשה עכשיו את אותם התיקונים, אנחנו נגיע למצב שגם ארץ ישראל וגם כל העולם, כולם, יגיעו לתיקון. ובזה ארץ ישראל מתפשטת בכל העולם, כמו שהיא נקראת "ארץ הצבי". והתפקיד הזה הוא כבר של המדרגה הבאה שנקראת יהושע.

משה מת, זה שנקרא שהוא עבר מאה ועשרים מדרגות, שזה ארבעים, ארבעים, ארבעים. ארבעים מדרגות הוא היה מתחנך בבית פרעה, מה שנקרא, ולכן התגלתה בו המדרגה שנקראת יצר הרע, הנחש הגדול או פרעה. ארבעים שנה הוא היה מתחנך בבית יתרו במדין. ואחר כך עוד ארבעים שנה כשהיה מוביל את העם ישראל דרך המדבר.

זאת אומרת, מאה עשרים מדרגות האדם צריך לעבוד כדי לממש את נקודת משה שבליבו. כך אנחנו לומדים וכך אנחנו מלמדים, כי זו דרכינו.

גלעד: אם כך, הרבה מאוד שאלות ישאלו על זה בשלב הבא שלנו, בשלב השאלות.

השאלה הראשונה: הרב לייטמן, אנחנו יודעים שהתורה נפתחת באות ב', ובזוהר כתוב שזה בגלל ברכה. התורה גם מסתיימת בפרשה "וזאת הברכה". מה זה הדבר הזה, ברכה, מה כל כך מיוחד בה?

ברכה זה כוח שבא מלמעלה. אם אתה מתחבר למדרגה יותר עליונה, אז אתה משיג את הכוח שמתקן אותך, את הכוח שלא נמצא בדרגה שלך. אנחנו כל הזמן חושבים שאנחנו יכולים לשנות את העולם שלנו, שאנחנו יכולים לתקן אותו ולעשות אותו יותר טוב. והאמת שבכל פעם אנחנו רואים שאנחנו לא כל כך מצליחים, וזה בלשון המעטה.

גלעד: זאת הדעה הרווחת גם היום.

כן. זה מה שאנחנו רואים. אנשי כלכלה, אנשי פיננסים וכל מיני אנשים שמתעסקים בתעשייה עדיין חושבים שהם יכולים לעשות משהו. מצד אחד הם נמצאים בחוסר אונים ולא יודעים מה לעשות, ומצד שני הם בכל זאת מנסים. זו הדרך הנכונה כדי להגיע ליאוש, כדי להגיע לחוסר אונים, לצעקה גדולה. כמו שכתוב, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה"¹. כמו שהיה במצרים כשבנו את פיתום ורעמסס.

עכשיו כשגמרנו לבנות את פיתום ורעמסס, ראינו שכל מה שבנינו משך אלפי שנים, לא לטובתנו. זה בדיוק אותו מצב, כמו בני ישראל באמצע מצרים, ומכאן והלאה מתחילים להתגלות כבר המדרגות הנכונות, הטובות. אנחנו מתחילים לעשות דין וחשבון לחיים שלנו, מה אנחנו באמת צריכים להשיג ועל ידי מה להתקדם. איך להחיות את עצמנו ואת נפשנו, את הגוף ואת הנשמה שלנו.

ואז אנחנו מגיעים למצב שסוף סוף מבינים שזה לא בכוחנו, ולשם כך אנחנו צריכים כוח עליון. לכן כתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "מאור שבה מחזירו למוטב". מפני שכאן אנחנו זקוקים לאיזה הוראה, לאיזה ידיעה, למשהו שלא נמצא בנו. איך להצליח, כולם נמצאים בחוסר אונים, כל גדולי העולם ואף אחד לא יודע למה. כולם ממשיכים כי אין מה לעשות, משתדלים, כי מה עוד תעשה. אבל בעצם כל ההשתדלויות שלהם זה להבל ולריק.

דני: לפי איך שאתה מציג את זה, אתה בעצם אומר שאנחנו כביכול באותו שלב של מצרים. זאת אומרת, יוצא שהכול כבר נכתב מראש.

וודאי.

דני: אז מה יש לנו לעשות? אתה גם אומר שיש כוח עליון.

לממש.

דני: אבל זה יקרה בכל מקרה.

כשאתה הולך לבית ספר ולומד, יש לפניך כבר תכנית של כל הבחינות, העבודות, וכל מה שיקרה, הכול נכתב מראש. אומנם אתה לא יודע את זה, אבל הכול לפניך. ואז כשאתה בכל פעם בא לבית הספר מספרים לך משהו חדש ונותנים תרגילים חדשים. אתה זה שצריך לבצע ולעשות זאת, וכך זה הולך ומתפתח.

דני: אבל אף אחד לא יודע אם אני אהיה רופא, מהנדס או שאנשור בכיתה האחרונה.

את זה אתה לא יודע.

דני: אני לא יודע, וגם המורים לא יודעים.

המורים לא יודעים. אבל אם תקרא את המאמרים שכותבים עליך הפסיכולוגים, הביולוגים, הגנטיקאים, אתה תראה שהם כותבים שזה די ברור להם, מה יקרה ומה קורה עם האדם. זה עדיין פחות או יותר, כי אנחנו עוד לא יודעים את כל המערכות. אבל בעצם כבר ידוע מה יהיה, אין חדש. לא בזה הבחירה החופשית שלך, הבחירה החופשית שלך היא אך ורק בדרך שאתה תיכנס לסביבה הטובה, שתלווה אותך בדרך הנכונה, בדרך הקצרה, לאותם המצבים שאתה צריך לעבור. אנחנו לא מחליטים על שום צעד ושעל.

כיום אתה בן ארבעים ושמונה, וכשאתה מסתכל אחורנית על החיים שלך, השאלה היא האם אתה מכיר את עצמך בכל השלבים האלה, או שנדמה לך שזה משהו שנעשה עליך?

דני: אני לא מרגיש שזה היה בשליטתי, אם זה מה שאתה שואל.

לא מרגיש?

דני: לא מרגיש.

וזה נכון. זה באמת נכון. יש לנו הרגשה שלא אנחנו עשינו את זה. אומנם אנחנו פעלנו, אבל זה פתאום ככה מתגלגל ,וככה נעשה. ויש לנו כל מיני מקרים.

דני: גם לילד אין כמעט שום בחירה, לפחות עד גיל מסוים.

לא רק לילדים. אני זוכר את עצמי בגיל עשרים, שלושים, ארבעים, חמישים, לא. אנחנו לא קובעים שום דבר בחיים, חוץ מהיחס שלנו לְמה שקורה ולאן אני רוצה להגיע. על ידי זה אני משנה את הגורל שלי. אבל כך סתם, לא. אני צריך לעבור את השלבים, את שלבי ההתפתחות. אבל אני יכול להתפתח על ידי מקרים טובים, או על ידי מקרים לא כל כך טובים.

דני: זאת אומרת, שעל ידי הבנת המערכת והקבלה שלה, אני בעצם נהפך לחלק משפיע בתוכה?

וודאי. אתה משנה גורל.

דני: או שפשוט נהיה לי טוב?

לא, אתה לא מקבל איזשהו כדור שמשמח אותך וזהו. אלא בצורה מהותית, אתה מרגיש שאתה נכנס לפעולות, למדרגות, לצעדים יותר טובים. אתה מתקדם למטרה.

נניח שאתה נכנס לבית ספר, האם אתה צריך לעבור ולסיים את הלימודים? בטוח שכן. עכשיו, או שאתה עובר את התהליך עם מכות, נשאר מספר פעמים באותה הכיתה, נותנים לך מכות וגם אתה מכה, ובבית אתה נמצא בצרות. או שאתה עובר את זה בצורה חלקה, יפה, ומקבל מתנות ופרסים.

הכול תלוי בגישה, בסביבה. הכול תלוי בעיקר בסביבה, בחיזוקים, בדוגמה שנותנת לך סביבה. לכן יש לך בחירה לבחור את הסביבה הטובה, ואז על ידם אתה מתפתח מהר יותר, יפה יותר ובצורה חלקה. ואז בסופו של דבר אתה מצליח גם בסוף הדרך, הרי אתה לא גומר את בית ספר והולך לעבוד בבנין, אלא אתה ממשיך ללמוד באוניברסיטה ואולי עוד ועוד. הכול תלוי בהכנה.

גלעד: כשאנחנו קוראים היום מאמרים באינטרנט, אנחנו רואים שגם המדענים מדברים על מה שקורה היום בעולם, כולם מסמנים איזה מסלול בטוח של התרסקות. הכל נגמר. ואם באמת מסתכלים על זה בעיניים ריאליות, גם רואים. מה אנחנו משאירים לילדים שלנו?

זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מהעבודה". היום כל העולם נמצא בהתפתחות הזאת. אנחנו הגענו למצב שזהו, אין לנו לאן ללכת. כל העבודות הם באגו שלנו, האגו שלנו זה במצרים. רצינו לפתח מערכות, לבנות בניינים, לבנות פיתום ורעמסס, אלה ערים מאוד יפות כלפי האגו שלנו, אבל כתוב ערי מסכנות, שזה דלוֹת. מסכנות גם מהמילה סכנה. כי אז אתה יכול להישאר בזה, להיטבע בכל העפר הזה ולא לקום. זאת אומרת, כאן יש נקודת המפנה שממנה אנחנו יכולים דווקא לקפוץ לדרגה הבאה.

גלעד: מה זה הקפיצה הזאת? מה זאת הברכה הזאת שצריכה עכשיו לבוא, או שאנחנו צריכים להזמין, מהי?

להבין שבמָקום איפה שהרשעים נופלים, צדיקים קמים ועולים.

גלעד: מה זה אומר?

זאת אומרת, שאנחנו נראה שהנקודה הזאת היא שמזמינה אותנו לעלייה. דבר אחד, אנחנו לא צריכים לעזוב את האגו שלנו ולמחוק אותו, אלא לעבוד איתו בצורה אחרת. עזר כנגדו, להפוך אותו שיהיה לנו כעזר, אבל כנגדו, כנגד עצמו. ודבר שני, שאנחנו צריכים גם בנקודה הזאת להבין שהיא הזמנה להגיע לעולם הנאור, למדרגה הבאה. כי כל העולם שלנו נמצא באגו שלנו, ואנחנו צריכים לעלות לעולם שהוא כולו מעל האגו. כמו "על כל פשעים, תכסה האהבה"², למטה שנאה ומעליה אהבה. אם אנחנו נקשור את עצמנו יחד, אז בקשר בינינו אנחנו מגלים את העולם הרוחני, את החיים הנצחיים, הרמוניה וכל טוּב.

גלעד: נניח שדני יעשה כך ויכנס לתוך המצב הזה, וכל יתר העולם עדיין לא. האם זה ישנה משהו?

אפשרי לעשות גם זאת בצורה האישית.

גלעד: אנחנו מאוד תלויים היום אחד בשני, אז מה זה משנה אם הוא יעשה את זה?

לא. הוא צריך לעשות את זה, ואז הוא גם עוזר לאחרים לעשות אותו דבר. גם כלפי האחרים הוא הולך ומפיץ את העניין הזה, עוזר להם, פותח את הידיעות האלה בכל המקומות, הוא עוזר לבנות סביבה.

מה שחסר לעולם שלנו היום, זה בעצם לבנות סביבה שהיא קודם כול תעודד אותנו להתחבר, תסביר לנו שאנחנו קשורים זה לזה מאין ברירה, כי העולם נעשה עגול. כך כולם כותבים, יש המון מאמרים על זה באינטרנט מכל המדענים שמגלים את זה. אבל אנחנו לא קשורים בינינו, זאת אומרת, מצד הטבע אנחנו מחויבים להיות קשורים, ואנחנו בעצמנו לא. יש פער בינינו לבין הטבע שהתגלה בפעם הראשונה. הטבע בגימטריה, א-לוהים.

זאת אומרת, הבורא מתגלה לנו כמערכת הכללית, האינטגרלית והגלובלית, ואנחנו צריכים עכשיו להתחיל ולהתחבר בינינו כדי להתקרב אליו. עד כמה שנתחבר אנחנו נצליח יותר ויותר ויותר. איך אנחנו נתחיל להתחבר בינינו? זו בעיה, כי אנחנו לא רוצים את זה, זה מאוד שנוא עלינו, לכן אנחנו צריכים לבנות סביבה שהיא כל הזמן תשפיע עלינו שכדאי להתחבר, שכדאי להיות יחד, וכן הלאה.

דני: זה כביכול עבודה אישית שלי. אבל מה לגבי ההנהגה? אני סך הכול אדם פרטי, כמה אני כבר יכול?

תגרום לזה. היום אתה בעל השפעה כי אתה בטוח נמצא ברשת האינטרנט. אתה בטוח נמצא בטוויטר, בפייסבוק, בכל מיני המקומות האלה, כל אחד מאיתנו כבר יכול להשפיע.

דני: אבל עד היום היינו רגילים להיות מנוהלים. זאת אומרת, אנחנו עדיין מנוהלים מבחינת מוסדות, רשויות.

אבל אתה רואה שהם לא מסוגלים לעשות שום דבר. כל הועדות, כל המחאות האלה, כל הארגונים שקמים, אמנם הם צועקים "נעשה, נעשה", אבל מה הם עושים? האם הם רוצים לעשות את אותם המהפכות כמו שעשו לפני מאתיים, שלוש מאות שנה. היום זה לא יעבוד.

דני: האם לא יבוא, לא יקום משם מישהו עם קצת שכל?

עִם איזה קצת שכל?

דני: מישהו שיראה את הדברים באותה צורה?

לא. כי הוא לא לומד את חכמת הקבלה. לשם כך חייבים להיות רק אנשים שבאים מתוך המערכת העגולה, האינטגרלית. והמערכת הזאת, העגולה והאינטגרלית, ישנה רק באלה שלומדים את חכמת הקבלה. באלה שמתקשרים ביניהם בתוך הקבוצות, ומושכים את המאור המחזיר למוטב דרך החיבור ביניהם. כמו בצוותא.

כל העניין זה שהם עושים תיקונים שנקראים מצוות. מצווה זה מהמילה צוותא. כשהם מתקשרים יחד ביניהם ומושכים האור, האור מתקן אותם, וזה נקרא שהם עושים מצוות. הם מתקנים את הרצונות שלהם, את תרי"ג הרצונות שיש בכל אחד ואחד בהתקשרות עם האחרים, וכשהם מיתקנים, הם נעשים קשורים יחד. ואז כל קבוצה וקבוצה שלומדת את חכמת הקבלה הופכת להיות למיני עולם מתוקן. וכשהם הולכים ומפיצים בעולם את הידיעה הזאת יחד, יש איתם גם כוח להראות לעולם איך צריכים להתחבר, ומה צריכים לעשות.

גלעד: האם לא מדובר על זה שייוולד עכשיו איזה "משה" חדש. נניח שעכשיו נולד מישהו כמו משה, איזה תכונות היו לו? מה זה המנהיג הזה שיעזור לנו לעבור? או שזה עניין קבוצתי?

אני לא חושב שזה מנהיג אישי, איזה אישיות. לא נראה לי.

דני: האם זו תכונה כללית?

אני חושב שזו אותה הקבוצה הכללית הגדולה. אותם האנשים עִם הנקודות שבלב שמחוברים ביניהם, מושכים את המאור המחזיר למוטב, ודרכם זה עובר לכל האנושות. זה התפקיד של עם ישראל, להיות "אור לגויים".

דני: זו אחריות מאוד גדולה. אתה אומר שזה תלוי בנו.

אבל אין ברירה. זה מה שעושים, וזה מה שחייבים לעשות. אלא מה תעשה, גם משה לא רצה, "כבד לשון אנוכי"³ וכן הלאה, הוא דחה את כל הדברים האלה. כולם דוחים את התפקיד הזה. זה מאוד קשה, זה מאוד מחייב, אבל אנחנו צריכים לעשות.

זה גם מה שהעולם דורש מאיתנו בגישה האנטישמית שלו, העולם אומר בעצם שהוא תלוי בנו. באיזה מילים? הוא אומר שאנחנו אשמים בכל הצרות שבעולם. זה נקרא שהוא תלוי, וזה אומר שאנחנו כן יכולים לשנות את המצב העולם.

גלעד: נקרא קטע קטן מ"כתבי בעל הסולם" שאומר כך.

"בשם מדרש רבה, "וזאת הברכה": "אמר הקב"ה לישראל חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו", הרי, שאין צריכים כאן, לשום הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת יראת השם וקיום המצוות בלבד, זוכים לכל חכמת התורה."⁴

כן. זאת התשובה לך, דני. לא צריכים שום דבר. יראה זה נקרא, שאנחנו משתדלים לבצע פקודה פשוטה. בואו נרצה להתחבר יחד כי אין ברירה, היום הטבע מחייב, העולם מחייב. וכדי להתחבר אנחנו צריכים לבנות סביבה, שהיא תחנך אותנו. סביבה שתחנך אותנו דרך כלי התקשורת, הטלוויזיה, הרדיו, ובכל מיני מקומות. עוד מעט יהיו בעולם מיליוני אנשים מובטלים, כולם צריכים לשבת וללמוד, הם צריכים לקבל השלמה למשכורת עבור זה. כל אחד יעבוד בערך כשעתיים שלוש ביום, כי יותר מזה לא תהיה עבודה לבן אדם, וביתר הזמן עליו לשבת וללמוד. בזה שלומדים מושכים את כוח החיוּת הזה, את כוח האור, ועל ידי זה מצליחים בכל דבר. זה העבודה של האדם.

לפי החשבונות אנחנו צריכים אחוז עד שניים מהאנשים שבעולם שיעבדו בקרקע, בחקלאות. אנחנו צריכים מקסימום עד שני אחוז מהאנשים שיעבדו כדי להאכיל את כל העולם. ומסך כל אוכלוסיית העולם אנחנו צריכים עד עשרה אחוז, וגם זה מעל ומעבר, כדי שיעבדו בתעשייה, במסחר, ובכל יתר העבודות. זה נכון לעולם שלנו היום, אבל אם אנחנו עוד יורדים לעולם המאוזן, לצרכנות מאוזנת, כשאנחנו לא צריכים כל מיני הדברים שאין להם צורך ממשי בחיים שלנו, אז נראה שלתשעים אחוז מהעולם אין מה לעשות.

דני: כן, אבל אם היית מפרסם דבר כזה כולם היו קופצים, כולם היו באים. אם אני עובד שעתיים ביום ובשאר הזמן לומד וגם יש לי משכורת, זה נשמע אידיליה.

נו, לא יודע. זה לא פשוט, אבל גם הלימוד כלול משני חלקים, השכלה וחינוך. בחלק שנקרא השכלה האדם לומד מה הוא העולם, מהי מערכת אינטגרלית, לָמה המשבר ומה הטבע של האדם. מהי בחירה חופשית, מהי מטרת הבריאה, תיקון הבריאה, ולְמה אנחנו צריכים להגיע. הוא לומד את כל תהליך האבולוציה שלנו, את החיים, זה לימוד על החיים שלנו.

בחלק השני שהוא החינוך, אנחנו נצטרך לעשות כל מיני פעולות עם האנשים כדי להראות להם בהפעלה קבוצתית מה הפסיכולוגיה שלנו. איך אנחנו צריכים להתחבר ובאיזו צורה אנחנו יכולים, לא וכן, מה מניע כל אחד ואחד, וכן הלאה. על ידי זה האדם לומד פסיכולוגיה, ומהפסיכולוגיה הוא מגיע להרגשת הנשמה שבו. אז אנחנו כבר מתחילים להתקשר בנשמות, מתחילים לרכוש את הדרגה הבאה של הקיום, את דרגת המְדבר, האדם הדומה לא-לוהים. כמו שכתוב "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך"⁵, ונקווה לכך בקרוב.

גלעד: נדבר על כך בשלב הבא שלנו, שלב המושגים. בשלב המושגים אנחנו מגדירים בשתיים שלוש שורות את המושגים, על חלקם לא הספקנו לדבר, אבל בכל זאת הם נמצאים בפרשה אז נזכיר אותם.

המושג הראשון, הרב לייטמן, סוף. סוף של התורה.

זה סוף ההדרכה, סוף התיקונים הראשונים בהכנה שלנו. האדם רוכש בזה את התיקון הראשון, אחר כך נכנס לארץ ישראל וממשיך את התיקונים. בזה אנחנו עוברים, ברמ"ח אברים ושס"ה גידים, בתרי"ג הרצונות שלנו, את התיקון הראשון שנקרא "להשפיע על מנת להשפיע", או "דרגת המִדבר".

דני: מה זו ברכה?

אי אפשר לעשות שום תיקון, ובכלל שום דבר טוב בעולם, אם האדם לא הולך יחד עם האור העליון שהוא פועל ומבצע את זה. לכן ברכה זה נקרא, השפעת האור העליון על החומר שלנו, על החיים שלנו. זה הפעולה שלו. יש מאמר מאוד יפה "בהקדמת ספר הזוהר", "מאמר האותיות", ושם מסבירים שאין אות אחרת חוץ מהאות ב' שממנה אפשר להתחיל את תורה. כי רק באור העליון שמגיע מהבורא, מדרגת הבינה, אנחנו יכולים לעשות תיקונים.

גלעד: מה זה שֶבֶט?

כמו שגוף שלנו מורכז מכל מיני אברים גדולים ועיקריים, מוח, לב, כבד, כליות, ריאות וכן הלאה, כך גם הגוף שלנו שנקרא ה"נשמה", כלול משניים עשר חלקים עיקריים. ה-ו-י-ה, ובכל חלק ממנה יש ג' קווים. ה-ו-י-ה זה ארבע אותיות, כפול ג' קווים שבכל אחד וזה שניים עשר חלקים.

דני: מה זה מאה עשרים?

מאה עשרים, שלוש פעמים ארבעים. כל פרצוף, כל נשמה, מתחלקת לשלושה חלקים, ראש, תוך, סוף. התיקון השלם, בראש, תוך, סוף, זה ארבעים, ארבעים, ארבעים. כי ארבעים זה דרגת הבינה, ועל ידי דרגת הבינה, על ידי הברכה, אנחנו מתקנים.

דני: חסר עוד חמש, אנחנו יודעים שאנחנו עוברים מאה עשרים וחמש מדרגות.

כן, אלה חשבונות שונים.

גלעד: מה זה מוות?

מוות נקרא, כשאני מפסיק להשתמש במדרגה הזאת ועולה למדרגה הבאה. ואז למדרגה הקודמת אני קורא שהיא מתה, היא נעלמת משימוש שלי.

דני: מנהיג?

מנהיג זה ראש המדרגה, כמו ראש. ישראל נקרא "מנהיג העולם". ישראל, לי ראש. אלה אותן האותיות. זה נקרא המנהיג, מנהיג נקרא המחשבה, הכוונה, וכל היתר נחשב לפי הכוונה.

גלעד: אז בנימה האופטימית הזאת אנחנו רוצים להודות לך הרב לייטמן.

נתחיל שנה חדשה, שוב תורה חדשה, ומדרגה חדשה.

גלעד: תודה הרב לייטמן. תודה דני חיימוביץ.

דני: חג שמח, תודה רבה.

גלעד: תודה לכם הצופים בבית. חג שמח, מועדים לשמחה, שבת שלום, ונתראה בבראשית.

(סוף השיעור)

---

1. "ויאנחו בני-ישראל מן העבדה, ויזעקו" (שמות, פרק ב', כ"ג)↩

2. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה" )משלי י', י"ב(↩

3. "ויאמר משה אל ה', בי אדני, לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם, גם מאז דברך אל עבדך: כי כבד פה וכבד לשון, אנכי" (שמות ד', י')↩

4. "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות כ"א↩

5. "שובה, ישראל, עד, ה' אלקיך" (הושע יד, ב)↩