ישיבת כתבים

מס' 320

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.02.22 – אחרי עריכה

דודי: העולם נמצא כרגע במלחמה, מודאג, עוקב בחרדה אחריי המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, ויש לנו כמה שאלות בנושא, נתחיל בנושא הראשון. בשיעור הקבלה היומי אמרת שלפנינו מלחמת גוג ומגוג, והמלחמה שהאוקראיניים ומדינות מזרח אירופה חוות עכשיו, תהייה מורגשת בין כל באי העולם, בכל האנושות סביב כדור הארץ.

למה התכוונת, איזה מלחמה האנושות הולכת לחוות?

זה מאוד מעניין, אני לא זוכר בהקשר למה הזכרתי את גוג ומגוג, אבל בסופו של דבר כולם ירגישו שיש במלחמה הזאת איזה גילוי חדש של שליטת אדם על אדם. בינתיים אני לא יוכל להגיד יותר, כשזה יתגלה אז אולי נדבר. אני גם לא יכול לדבר יותר, לא מפני שאני עוסק בחכמת הקבלה, אלא בכל זאת כאדם, כיהודי שנמצא בארץ ישראל, אני לא יכול לדבר, ובכלל "סייג לחכמה שתיקה".

דודי: מצד חכמת הקבלה, מה האנושות עוברת כרגע מבחינה פנימית? איזה בירורים, איזה מחשבות, מה קורה מתחת לפני השטח?

ישנם בירורים וזה דווקא מעניין, כי לא היו בירורים כאלה במלחמות הקודמות, בירורים של האגו, של כל אחד שיוצא לרחוב. אני ראיתי איך חיילים תופסים חיילים, ואיך כשהם נפגשים, כאילו הם מכירים אחד את השני, כי הם מאוד קרובים מבחינה פסיכולוגית ובכלל. ומאידך מרגישים כאן דווקא גילוי מין שנאה מאוד מסוימת, מאוד מיוחדת, שאפשר ממש לגלות אותה, אפילו להחזיק אותה ביד, לחוש אותה, להרגיש אותה בטעם – מה שלא היה כל כך מוגדר וגלוי קודם לכן, שהוא רוסי וההוא אוקראיני.

אני מדבר על מה שקורה שם, לא כאן, ובקבוצות שלנו בוודאי שלא. אבל שם כשהם נפגשים הם מתחילים לגלות שכמעט אין שוני ביניהם ודווקא בגלל זה כשמתגלה השוני, הוא בולט מאוד. מעניין. אנחנו עוד נגלה את זה.

דודי: מה זה בדיוק השנאה, גילוי השנאה המיוחד הזה?

זו שנאה נקייה.

דודי: מהי שנאה נקייה?

היא לא מתלבשת במשהו כמו לאום, עם, דת שונה ועוד משהו. אלא זה ממש כשאחד לא מקבל את השני ומתוך זה אפשר לברר הרבה דברים. ועל זה מתלבשת כבר אידיאולוגיה וקצת היסטוריה וקצת שפה וקצת כל מיני דברים. השוני שמתגלה עכשיו, הייתי אומר שהוא שוני ממש רוחני.

דודי: אז מה השורש לשנאה בזאת? כי אתה אומר שזה עדיין לא אידאולוגי?

אין שורש לשנאה שאנחנו יכולים להגדיר. אתה יכול להגיד שאלה עמים שונים, זו תרבות שונה, השפה שונה, הם שכנים וכרגיל יש סכסוכים בין שכנים, שיש ביניהם איזו התנגשות, התקשרות וכן הלאה.

דודי: זאת שנאת חינם?

לא, זו לא שנאת חינם, יש לזה היסטוריה ארוכה מאוד.

דודי: לאן השנאה הזאת לוקחת אותנו, השנאה הנקייה הזאת, מה התכלית שלה?

מצד אחד אומנם הם לא מרגישים כל כך את השוני, אבל מאידך, השוני הזה מורגש מאוד בכל מיני הבחנות חיצוניות כשפתאום הם מגלים ונדהמים ממש, עד כמה בכל זאת הם שונים. אלה עמים שהתפתחו כל הזמן אחד ליד השני.

דודי: איך מטפלים בשנאה כזאת?

הם לא יכולים לטפל, בסופו של דבר זה אפשרי רק בדרך רוחנית, רק דרך השורש הרוחני.

דודי: אז למה הם מקבלים את זה, אם אין להם יכולת להתעלות מעל זה?

למה הם מקבלים סכסוך כזה?

דודי: שנאה כזאת שהם לא יכולים להתעלות מעליה.

כדי לעזור לכל העולם להגיע לייצוב הסכסוכים.

דודי: במה הסכסוך המקומי שם במזרח אירופה, תורם לאנושות כולה כרגע?

אני לא יכול להגיד, זה שורשים, לא כדאי להיכנס לזה. זה לא שייך לנו עכשיו.

דודי: אני רוצה להבין, המלחמה הפנימית הזאת של השנאה הפנימית, צריך להחליף אותה ולעבור ממלחמה חיצונית למלחמה פנימית, על זה בעצם הקבלה מדברת?

התגלה שורש יותר עמוק ביחסים ביניהם, שגם גרם להתפרצות השנאה והיה בעטיפה של כל מיני דברים אחרים. כמו בעולם שלנו, אנחנו אוהבים לעטוף כל דבר ששונה, אבל בסופו של דבר מתגלה הסיבה הפנימית, שאלה שני שורשים שונים רוחניים, שחייבים עכשיו לעבוד על תיקון הקשר ביניהם.

דודי: הנושא הבא, בדרך למשבר פליטים עולמי. לפי הערכת סוכנות הפליטים של האו"ם מעל 150 אלף תושבים אוקראינים ברחו מהבתים שלהן בגלל הלחימה, חצו את הגבול לארצות השכנות, בעיקר לפולין, מולדובה ורומניה. מדובר על עשרת אלפים פליטים בשעה שממתינים לחצות את הגבול. האו"ם מזהיר שככל שהמלחמה תתגבר כך נקלע למשבר פליטים עולמי וכחמשה מיליוני אוקראינים ייאלצו לברוח מהבתים ולהפוך לפליטים.

כשאתה מתבונן על המציאות בעיניים של משפחת פליטים שארזה את ההכרחי לה ונסה על נפשה, ממש ברחו. מה אתה יכול לומר למשפחה כזאת בשלב הגורלי הזה של חייה?

הם יקבלו שם תמיכה זה ברור, כי המדינות אליהן בורחים הפליטים, אלה מדינות ממזרח אירופה הם יקבלו תמיכה ואחר כך הם יוכלו לחזור. היום דיברתי עם ולאד מקייב, שגם הוא לא יודע בדיוק מה לעשות. הוא המשפחה שלו ועוד כמה אנשים, חברים, כולם נמצאים במצבים כאלו, עם משפחות, ילדים, נשים, אבל הם חושבים שכך הכי טוב בינתיים, לברוח לחו"ל, לפולניה, רומניה, לארצות הסמוכות לגבול.

דודי: אז אתה צופה שהפליטים האלו יחזרו בקרוב לבתים שלהם, או שהם יתחילו דרך חדשה?

אני בטוח שרובם יחזרו. יכול להיות שקנדה תפתח להם את הדלת, אבל זה כל כך שונה, זה כל כך רחוק, זה כל כך משונה, מוזר, איך שחיים אוקראינים קנדים. באוסטרליה יש גם אוקראינים ובקנדה יש המון. ביקרתי שם ופגשתי אותם, אבל אי אפשר להגיד שהם אוקראינים, הם כבר קנדים.

דודי: ישראל צריכה לקלוט פליטים יהודים מאוקראינה?

אם מדובר על פליטים יהודים אז אנחנו חייבים לקלוט, יש לנו "חוק השבות" לכל האנשים שרוצים להגיע אלינו. כמה יש שם, כמה אלפים?

דודי: כמה אלפים.

שמעתי שיש שם ארבע או חמש אלף יהודים, נצטרך לקלוט אותם זו לא בעיה. אנחנו "ארץ הצבי", שנמתחת כמו העור של הצבי ויהיה מקום לכולם.

דודי: אמרת שדיברת עם תלמידים שלך שנמצאים עם מזוודות במכוניות, מחפשים את עצמם, מחפשים מקלט.

יש כאלה שנשארים במרתף, יש שעזבו לכפר סמוך לעיר, ויש שנוסעים מערבה לאיזה מקום.

דודי: איך היית מחזק משפחות כאלה?

העיקר שהם ירגישו שאנחנו מבינים, שאנחנו מתעניינים, שאנחנו איתם ברוח ואין יותר מה שאנחנו יכולים לעשות. אני חושב שבינתיים הם לא ממש רעבים. וגם אם הם רעבים, אי אפשר לשלוח להם מזון. אפשר לשלוח להם כסף, זו לא בעיה, כסף הם יקבלו. אבל העיקר אנחנו צריכים לתת תמיכה פנימית, חום, ומטעם העמותה אולי אחר כך נוכל לארגן. אני חושב שצריכים לראות איך אנחנו עושים מגבית בין החברים שלנו בכל העולם למען המשפחות האלו, לאן לשלוח ואיך לשלוח להם כסף ועוד. נראה.

נורמה: הנושא הבא שלנו, "ישראל במרכז העולם". לפי הסוכנות היהודית יש מאתיים אלף אנשים באוקראינה שמסוגלים לעשות עלייה על פי החוק בישראל. זה נתון שראיתי עכשיו.

בשבועות האחרונים אוקראינה פנתה לכל מיני מדינות כדי שיעזרו למנוע את המלחמה, אבל בשיחה לרשת CNN חשף שגריר אוקראינה בישראל את הבקשה של נשיא אוקראינה, שמאמין שישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה עם קשרים מצוינים גם עם רוסיה וגם עם אוקראינה, שיכולה לתווך בשיחות האלה. הוא הוסיף שירושלים היא יעד מומלץ לאירוח שיחות המשא ומתן. ישראל ורוסיה עוד לא הגיבו על האופציה הזאת.

אני לא רוצה להתייחס לפן הפוליטי בכלל אלא לפן הרוחני. האם הבקשה של אוקראינה מראה שיש הרגשה טבעית באומות העולם, שישראל היא מרכז העולם?

לא. אין הרגשה כזאת וזה לא מתאים. האנושות לא חושבת שאנחנו מרכז העולם, שאפשר לעשות בו חיבור יפה, ובפרט בין רוסים ואוקראינים. זה כל כך רחוק מירושלים, זה לא ייתכן. אם זה היה סכסוך רוחני, דתי, אבל זה סכסוך בין שני עמים שלא יכולים לחיות יחד. לי לא נראה שאנחנו צריכים בזה להתערב. והעובדה שזלנסקי הוא יהודי, אז הוא יהודי. כבר היו יהודים גם בצד הרע וגם בצד הטוב, ואני לא חושב שאנחנו צריכים להתחשב בזה.

לרוסים ולאמריקאים טוב לשחק בישראל, נוח להם ככה.

נורמה: גם אם אנחנו לא רוצים להיות מעורבים, איך יכול להיות שכל דבר שקורה בעולם, תמיד חוזר אלינו בצורה כזו או אחרת?

את יודעת שחכמת הקבלה מסבירה, שבכל דבר רע שקורה בעולם, אשמים היהודים וזה נמצא בלב של כל אדם בעולם, ואם יש בעולם איזה דבר רע, תחפשי שם ותמצאי קשר לישראל, ליהודים.

נורמה: אז כן יש הרגשה פנימית שיש איזה כוח בישראל.

כן, בטח. בתת ההכרה לכולם יש הרגשה שישראל אשמה בכל דבר, ותמיד יש קשר לישראל.

נורמה: אז איך אפשר להפוך את זה לכוח טוב?

רק על ידי התפילה שלנו, שנתפלל יחד לבורא שיהפוך את כל הרע לטוב.

שלי: הנושא הבא שלנו, מה קורה אחרי המוות. מדעני מוח הצליחו לתעד בפעם הראשונה את האותות והגלים שעוברים במוח ברגעים האחרונים של החיים, לטענתם הדפוס של גלי המוח היה דומה לאלה שאנחנו חווים כשאנחנו ישנים או במדיטציה, או בניסיון לאתר זיכרונות ישנים. המידע הזה מלמד שהמוח אכן נותר פעיל ואפילו בעל יכולת לתקשר עם החלקים השונים שלו במהלך ואפילו אחרי שאנחנו עוברים לשלב שמוגדר מוות. כמו כן הסוג המסוים של גלי המוח שהם תיעדו, מלמדים שיכול להיות שבאמת החיים עוברים לנו מול העיניים ברגעים האחרונים שלנו.

על פי הקבלה, האם באמת רואים את הרגעים המשמעותיים בחיים לפניי המוות?

יכול להיות. מה זה חשוב?

שלי: זאת השאלה, מה הערך של זה לתיקון שלנו?

כלום. זה לא שייך לתיקון. אז המוח מנגן לו משהו מהחיים. זה קורה גם לאנשים בתאונות, שפתאום הם נזכרים בכל מיני דברים אחרים מהילדות וכן הלאה. אין בזה שום דבר מיוחד.

שלי: מה קורה לנו אחרי המוות, האם אנחנו ממשיכים באיזשהו אופן?

אחרי המוות במקרה הטוב קוברים אותנו או שורפים והגוף מתפרק לחלקים, עד שנשאר ממנו עפר בלבד.

שלי: הגוף חוזר מעפר לעפר אבל מה עם החלק הפנימי שלנו?

איזה חלק פנימי?

שלי: החלק שעכשיו משתוקק לרוחניות, החלק הזה שמחפש משהו מעבר לגוף, הוא ממשיך באיזושהי צורה?

זה לא שייך לגוף.

שלי: זאת תודעה?

על תודעה תשאלי את הפילוסופים.

שלי: אז מה לפי חכמת הקבלה קורה לנו, מה ממשיך?

אין לי מה להגיד, כי את רוצה שאדבר על הדברים שאת לא מכירה אותם. ולכן אין לי מה להסביר את זה בצורה אנושית, רגילה, ארצית.

שלי: זה לא נושא שדווקא הקבלה יכולה לתת לאדם מענה לגביו? זה אחד הדברים המסקרנים.

לא כדאי לך יותר להתעניין בזה כי לא תביני ולא תגלי שום דבר אמיתי. ולספר כל מיני סיפורים יש מספיק ספרים שמדברים כאילו על זה.

חיים: הנושא הבא שלנו, "לא סומכים על מדענים". בסקר של מכון Q, מכון הסקרים הגדול ביותר בארצות הברית, התפרסם החודש שאמון האמריקאים במדענים, רופאים, ועובדי ציבור באופן כללי, בצניחה. בתחילת המגפה האמון במדענים ורופאים שידאגו לטובת הציבור עלה, אבל לאחר מכן הוא התחיל לרדת בחדות ובתוך שנה בלבד הוא ירד מתחת לרמה שהיה לפני תחילת הקורונה.

כיום פחות מ30% מהאמריקאים אומרים שיש להם אמון רב ברופאים ומדענים, ואותה מגמה ניכרת גם ביחס הציבור לצבא, למנהלי בתי ספר ולעוד סקטורים של עובדי ציבור שאמורים לשרת אותו. איך אתה מסביר שהציבור מאבד אמון במשרתיו?

הציבור לא רוצה לשלם על כל הדברים שהם ממש ריקניים מכל תוכן, שאין בהם שום דבר חוץ מאינטרסים פרטיים של כל אחד שעוסק בזה.

מכונים וכל מיני מעבדות על כל פסיק ופסיק עושים כל מיני מחקרים. מעשית, מה אנחנו רואים? שום דבר. מה התועלת מזה? כלום. יותר טוב להירגע ולשמור את עצמנו מכל הדעות שרק מבלבלות אותנו. יותר טוב אם אנחנו לא נאריך חיי אדם בכוח לעוד חמש או עשר שנים אלא במשך חמישים, ששים, שבעים שנה שלו, ניתן לו חיים יותר טובים בלי לבזבז את הכסף על כל מיני מחקרים ועל כל האנשים האלה. האנושות סוף סוף רואה שאין תוצאה טובה.

חיים: העניין הוא שנראה שזה פחות עניין של בזבוז כסף. מבזבזים כסף על המון דברים. נדמה שיש פה איזו תחושה שאנשים מקבלים עמדות כוח ומשתמשים בהן לא לטובת הציבור שאותו הם אמורים לשרת.

זה ודאי.

חיים: לפני כן לציבור לא הייתה תחושה כזאת ועכשיו נראה שיותר ויותר חלקים בציבור מרגישים כך.

כן. במיוחד עם הקורונה. כל אחד במעבדה ובמחקר ובכל מיני דברים, קופץ. תראה כמה מקום יש בטלוויזיה ובכל מיני מאמרים וכול מה שהם עושים, בלי סוף. מה התכלית? כמו שהגיע הווירוס, ככה עבר. לך תדע למה הוא הגיע ולמה הוא עבר. נעשה כך וזהו.

חיים: ולאן תהליך כזה מוביל את החברה האמריקאית או חברה בכלל, שעוברת תהליך כזה?

כל הדברים האלה, אין צורך כל כך לרוץ לכל הכיוונים והמחקר. מה שצריך לקרות, יקרה. אנחנו צריכים לדעת איך לחזק בכללות את האוכלוסייה אבל לא שאנחנו צריכים להשתגע. אדם יחיה וימות, בסדר. עוד עשר שנים יותר או עשר שנים פחות. לא רואה בזה שום טרגדיה.

חיים: העניין הוא שמדובר לא רק על חוקרים אלא בכלל על עובדי ציבור, אנשים שאמורים לשרת אותו, אנשים שאמורים להגיד לציבור מה נכון לעשות.

זו כבר בעיה שאנחנו צריכים לנפות את כל החברה. כל החברה שלנו כך בנויה.

חיים: האם יש משהו שעובדי ציבור יכולים לעשות כדי להשיב את האמון של העם בהם?

לא. הם לא מסוגלים. הם כבר בנויים ונמצאים בכזו רשת שהם לא מסוגלים לעשות שום דבר.

חיים: מה צריכות להיות הדרישות מעובד ציבור?

אני חושב שרק מכות, כרגיל, צריכות לעבור עליהם ולתקן אולי במשהו. אבל הבעיה היא לא בהם אפילו אלא ביסוד של כל החברה שלנו.

חיים: מה הוא?

אנחנו צריכים לראות את העתיד בצורה אחרת ולא "על ידי מחקר אנחנו נגיע לחיים יותר טובים, על ידי זה - עוד יותר טוב, על ידי זה - עוד יותר טוב". לא. אנחנו צריכים לראות שהציבור יכול להשתנות רק על ידי שינוי האדם. ושינוי האדם תלוי בחינוך שלו. ועל זה אנחנו צריכים להשקיע זמן וכוח וכסף.

חיים: אני רוצה להדגיש את הנקודה הזאת כי זה לא רק עובדי מחקר. אני אקח לדוגמה מנהלי בית ספר. יש היום בארצות הברית מגמה שמנסים לקדם אותה בהרבה מקומות, מה שנקרא פוליטיקה של זהויות. מכתיבה לאנשים כל מיני הגדרות איך להתייחס לאדם כזה ולאדם כזה, ומה מותר לו ומה אסור לו. מצד שני המון התנגדויות בתוך החברה האמריקאית, אין להם אמון בגישה הזאת.

איך חברה יכולה ליצור מצב שהיא מרגישה שהאנשים שאמורים לשרת אותה גם בתחום הרפואה אבל גם בתחום החינוך, גם בתחום השיטור, הממשל, שהם באמת עושים את תפקידם?

זו בעיה של ערכים שנמצאים ביסוד החברה. הערכים האלה, מה הם? או שבאמת אנשים רוצים לשרת את החברה והם מבינים מה זה נקרא לשרת, לאיזה מצב צריכים להגיע, מה הם יכולים לתרום. אם הם יכולים את זה לבצע, ומי יכול לבצע, איך לחנך לזה? צריכים ממש לשנות את כל מערכת החינוך, מִשנות הגיל הרך של האדם ועד משך כל החיים. אתה מדבר על חינוך, זה מה שחייב להיות לאדם. יש לפניך בהמה על שתי רגלים. איך אתה מנפח אותה עם דבר נכון? גם אישה וגם גבר, איך אתה מביא את זה? האנושות בימינו כבר גרמה כביכול להתייצב בצורה הנכונה, פיזית. הכול נמצא, מה יש לך עוד לעשות? תעשה עוד ועוד. מה לעשות? אנחנו כבר גמרנו, אנחנו את החלל כבר גמרנו, הכול. מה לעשות הלאה? רק דבר אחד, לשנות את האדם, לחנך את האדם. אנחנו צריכים לזרוק הכול חוץ מחינוך האדם, אותו אנחנו צריכים. ובזה אף אחד לא רוצה לטפל כי זה קרוב לוודאי הפסד.

חיים: למה?

תנסה ותראה.

חיים: מה אני אראה?

אתה תראה שאתה מפסיד. מה שאתה רוצה לעשות מבני אדם אתה לא מצליח. אתה לא מצליח לעשות ממנו אדם טוב שחושב לטובת החברה, טובת השכנים, טובת האנושות, טובת כדור הארץ.

חיים: עובד ציבור שקיבל חינוך, תיאורטית, מה זה נקרא שהוא עכשיו משרת את הציבור?

הוא מלמד את כולם איך להיות אדם טוב, טוב לחברים, טוב לחברה, טוב לכולם כולם. מה הוא צריך בשביל זה? הוא צריך בשביל זה ללמוד את חכמת הקבלה ולהתחבר בקבוצות וכך להגיע למצב שכל העולם יהיה מחובר כעשירייה אחת. אין לך שום סיכוי אחר להצליח. לא כמו שאני מדבר, אבל פחות או יותר זה מה שצריך להיות.

חיים: וכשהוא פועל במסגרת תפקידו, מה הכוונה שלו, מה הרצון שלו, מה הוא רוצה להשיג בפעולות שהוא עושה למען הציבור?

הוא רוצה בעצמו, וגם צריך לדרוש מהציבור שיהיה שינוי לטובה בכל יום, בכל שבוע, בכל חודש וככה במשך כל הזמן ולכולם. ולכן צריכים לעשות שיעורים ושיחות וכל מיני דברים כדי לגרום לציבור להתלכד יחד יותר ויותר.

חיים: אבל לכל עובד יש את תחום ההתמחות שלו, תחום העיסוק שלו.

מתוך החינוך הנכון הוא יחשוב איך הוא יכול לחבר במקום שלו את שני דברים האלה, גם המקצוע וגם החינוך.

(סוף השיחה)