הפתרון

כלכלה לפי חכמת הקבלה וחוקי הטבע, שיחה מס' 142

שיחה 20.21.07 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

רונן: אנחנו בשיחה 142, וצוות התוכנית כשהכין את הצילומים, פתאום קלט שקורה לנו משהו בתקופה שאנחנו משוחחים שאולי שווה דווקא להתייחס אליו.

קרה שתיארנו בסדרת תוכניות את המצב העתידי המתוקן, את החברה המתוקנת, אבל הפער בין המצב העתידי המתוקן שדיברנו עליו בהרבה פרקים בסדרה הזאת, לבין המצב הנוכחי כאילו הצטמצם, דברים שלא האמנו שיקרו מהר, קורים מאוד מאוד מהר.

השאלה, האם ניתן באמת להגיד שהפער בין המצב הנוכחי ולבין העתידי הצטמצם?

פער תמיד מצטמצם כי אנחנו תמיד הולכים קדימה לקראת העתיד, אבל התדר, הקצב, הקצב כל הזמן יהיה יותר ויותר גבוה. זה עניין של הזמן. ככל שאנחנו הולכים קדימה, איכות הזמן, האיכות של כל דקה ודקה היא עולה, ולכן אנחנו נראה זאת בעתיד. זה לא יהיה כך שאנחנו נפגשים איתך פעם או פעמיים בשבוע, אלא במשך היום אפשר יהיה לשוחח עד כמה ממש מול עינינו, לפנינו יש שינויים גדולים בחברה, בעולם.

רונן: כלומר אנחנו מדברים על התפתחות לקראת המצב המתוקן שהיא לא ליניארית, אלא אקספוננציאלית לצורך העניין?

כן, ודאי.

רונן: קיבלנו פניות שדברים שאמרת ושמעו אותך אומר לפני זמן רב על ההתפתחויות בשוק עבודה, שיהיו הרבה מובטלים, על זה שכל תרבות הצריכה היא על כרעי תרנגולת, על זה שגם חלק גדול מהאנשים לא מסופקים מהשיטה הקיימת, כל הדברים האלה שהיו נראים מאוד מאוד רחוקים, פתאום כמעט כולם קורים לנו מול העיניים יום יום.

נכון.

רונן: השאלה אם כך, כיצד הפער הזה הצטמצם? איך קרה המצב שהאנושות מחויבת להתקדם לאיזשהו תהליך על ידי אותו טבע, יד נעלמה, ושזה קורה לנו הרבה יותר מהר מאשר חשבנו מלכתחילה?

אנחנו צריכים לראות את עצמנו יותר ויותר מתקרבים להבנת מושג הזמן, מושג השינויים. הזמן הוא משתנה. לפני חודשיים, שלושה, ארבעה חודשים, היינו מאוד מבולבלים מה קורה בעולם, לא האמנו שמה שאומרת לנו חכמת הקבלה זה באמת כבר קורה ואנחנו כבר נכנסים לעידן של שינויים כאלו. אנחנו כבר נמצאים במצב שבא איזה וירוס ועושה עבודה במקום בני אדם, הוא מנקה את כל המין האנושי מכל הפסולת, שלא יחשבו על טיסות לחו"ל ולא יחשבו על מסעדות ולא על בוטיקים ועל כל הדברים האלה, אלא תצטמצמו במה שאתם צריכים, פחות או יותר ודאי, אבל פחות או יותר תצטמצמו במה שאתם צריכים בחיים.

היום לא חולמים על זה שטסים לכל מיני מקומות, הולכים לכל מיני מסעדות, אלא זה כבר ירד עד כדי כך שהאדם מוכן להסתפק איכשהו. ודאי שעדיין לא כל האוכלוסייה ולא לגמרי, אבל אנחנו רואים שהווירוס הזה עובד עלינו ועושה איתנו עבודה מאוד מיוחדת, הוא מחנך אותנו. במקום לספר לנו אלף שעות בשביל מה אתם צריכים לרוץ אחרי עיניכם ואוזניכם וכן הלאה, אלא פשוט מאוד. אם היה בידינו נשק כזה נגד טבע האדם, אבל אנחנו היינו יכולים להשתמש בו בצורה לא נכונה, לכן הטבע לא נותן לנו את זה אלא עושה בעצמו.

רונן: בדיוק על זאת השאלה הבאה. הכול נראה מכוון מלמעלה, אותו טבע, אותה יד נעלמה מנהלת את זה, לא אנחנו, לא גורמים שרוצים לקחת את האנושות אפילו לא לכיוון טוב, כי כנראה נעשה בזה שימוש לא נכון, אז כמו שאמרת הדברים בידי הטבע. אבל לחץ מלמעלה זה לא תיקון, אז מה מטרתו?

למה לחץ מלמעלה זה לא תיקון?

רונן: כי בכל 142 הפרקים וגם בכל יתר השיחות אתה תמיד אומר שעתיד העולם בשינוי האדם, כלומר האדם צריך להשתנות ולא הנסיבות החיצוניות. כרגע זה נראה כאילו ששינו את הנסיבות החיצוניות.

אבל הם משנים את האדם. אדם לא רוצה לעוף, לטוס, לבלות, הוא מוכן להסתפק בפחות. אתה שואל כך, לא שהוא התחנך כך שהוא לא רוצה להשתמש באגו שלו, ברצון לקבל המופרז, אלא הרצון לקבל ירד בדרגה בגלל שאדם מפחד מהמחלה ואז הוא לא רוצה להשתמש באגו שלו. נכון, זה כאילו לא תיקון אלא זו רגרסיה מצד אחד. אבל מצד שני בכל זאת זה שינוי, שינוי לטובה. אנשים נעשו יותר מיושבים, מסכימים יותר לוויתור, אמנם יוצאים להפגנות למיניהן אבל אנחנו מבינים שזה אותו סוג אוכלוסייה שהוא תמיד רוצה לצעוק ולשבור. עוד יבוא הזמן. הם לא מבינים שזה לא תלוי בממשלה. זה כמו ילדים במשפחה, יש כאלה שמסכימים ויש כאלה שאומרים "אימא רעה, היא לא נותנת לי", ולא מבינים שזה לא טובתם.

רונן: בינתיים אפשר לראות שהרבה אנשים עושים ויתורים, אבל זה נראה כאילו שזה ויתור זמני ויש להם רפלקס לחזור למצב הקודם. אם פעם נניח היית קונה בסופר ומדקדק בכל פרט, היום אתה אומר תודה שהשליח בא ורק מביא מוצרים הכרחיים הביתה, אתה מוכן להתפשר על הכול, זה בסדר. אבל אחר כך כנראה נחזור לדפוסים הקיימים.

לא נראה לי, אני לא חושב, כאן לגמרי אני לא חושב. אני לא חושב שאנחנו יכולים לחזור לאותם הדברים שהיו קודם. אני לא חושב שאנחנו נרצה לחזור בצורה כזאת כמו שזה היה קודם, לא נראה לי. אדם בכל זאת יעבור איזה חינוך. החינוך לא צריך להיות על ידי זה שהוא יושב באוניברסיטה ולא על ידי זה שהוא קורא או שומע או רואה. החינוך הוא על ידי זה שעוברים עליו, אפילו שהוא לא יודע, אבל עוברים עליו כל מיני דברים. כמו שאנחנו רואים בחיים שלנו, שבכל זאת הזמן עובר ואנחנו משתנים. אז יש איזה כוח בזמן.

רונן: אתה חוזר על זה היום פעם שנייה. גם קראנו לפרק הזה "קריאת הזמן". אבל כנראה שאנחנו לא ממש מרגישים את זה, זה קורה לנו, זה עובר עלינו, אנחנו אולי סופגים את זה, אבל עוד לא מפנימים ולא מוציאים את זה החוצה.

כוחות משתנים, כוכבים משתנים, כל היקום משתנה וזה משפיע עלינו וזה נותן לנו תוצאות כאלו. מה שלא עושה השכל עושה הזמן.

רונן: זו אמרה ידועה. לגישתך, כל מערכות החיים הן אגואיסטיות, ואפילו לא סתם אגואיסטיות אלא בצורה מופרזת. הכלכלה, העסקים, החינוך, הבריאות, כל המערכות האלה שבנינו הן אגואיסטיות בצורה מופרזת. גם דברנו בהרבה פרקים שאי אפשר לשנות כלום, כלומר כל ניסיון לשנות אותן נתקל בחומה בצורה, בסופו של דבר באגו שרוצה לטובתו. אם כך בכלל למה יש לקוות?

לקוות שאנשים יסכימו לעבוד יחד עם הזמן, אפילו יותר מהזמן.

רונן: למה הכוונה?

הכוונה היא, שאנשים יכולים למהר את הזמן. כתוב, "ישראל נמצא למעלה מכוכבים ומזלות". זאת אומרת, שאם אדם שנקרא "ישראל", ישר-אל, משתוקק להגיע למטרה מסוימת, אז בנטייה שלו למטרה, להגיע למטרה, הוא בזה ממהר את הזמן, ועובר את כל השלבים, אפילו לא כל כך נעימים, אבל בקצב ובהבנה. ומתוך שעוברים את זה בהבנה ובקצב רב, מגיעים למטרה בצורה טובה, מרוצים מהתהליך ומרוצים מהשגת המטרה.

רונן: בעצם אותה מערכת הנהגה והשגחה שמנהלת כרגע את כל התהליך שהאנושות עוברת, מצפה וגם צופה בתגובה של האנושות.

כן.

רונן: מתנהל איזשהו דו שיח כזה שמשפיע גם על קצב התפתחות הדברים.

ודאי, ובהתאם לזה היא פועלת. התכנית של הטבע שפועל עלינו, התכנית הזאת פועלת בהתאם לתגובה שלנו, להשתתפות שלנו.

רונן: אבל הבעיה היא, שכל זה קורה ממש בעל כורחנו ולפחות ככה רוב האנשים מרגישים. הם לא בחרו לצמצם את העסקים הנוכחיים, הם לא בחרו לשבת בבית, הם לא בחרו לעשות הרבה דברים שעכשיו כולם עושים מלית ברירה. גם נראה שממש נאחזים במערכות הקיימות, מנסים להציל אותן, משקיעים חזרה בעולם העסקים הון עתק, ממשלות ובנקים. אם הכול בעל כורחנו, מה התועלת בזה, מה הערך המוסף בזה?

מה שבעלי עסקים ובנקים וכל התאגידים האלה עושים אני לא יכול להגיד. הם עושים, כי נדמה להם שהם בזה יכולים להציל את העולם שכבר לא קיים. אבל במקומם כל אחד היה עושה אותו דבר, כי במה יש לו לתפוס ולהחזיק ולא לתת לעולם הישן לברוח, לא ליפול בין האצבעות. אז הם משקיעים בזה המון כסף והם מוכנים, הם צועקים, הם מעוררים את הממשלות לחלק מיליארדי דולרים לכולם וגם לעם, הם חושבים שמזה כן יהיה משהו טוב. מאין ברירה, אני מבין אותם, שמה שהם עושים נראה להם שזה הגיוני, שיש בזה הגיון. אני לא רואה בזה שום הגיון.

רונן: אם היית יכול להגיד להם, להסביר להם שהם בעצם עסוקים בלהציל את העולם, שכבר לא קיים, מה היית אומר?

בעיני זה נראה שהם ממש רוצים להחיות את המת, ושהוא כבר מת, ומזמן, רק אנחנו לא יכולים להאמין לעצמנו, במו עינינו, שזה כבר עבר, ולכן הם עושים את זה. ומה יש להם חוץ מכסף, שגם כן לא שווה הרבה? אבל בכל זאת, זה עדיין נמצא בכל המערכות, המיליארדים האלה, אז זה מה שהם עושים.

רונן: הבעיה היא שהם מסתמכים על ניסיון העבר ובכל המשברים הדרמטיים מהעבר, ההחייאה המלאכותית הזאת בסופו של דבר הצליחה, החולה קם לתחייה, תחיית המתים.

החולה עדיין הופעל לפי האגו ועכשיו האגו שלנו מתחיל, על ידי וירוס הקורונה, על ידי כל ההשפעות האלה, הוא מתחיל לרדת, הוא כאילו מאבד ומאבד מהשומן שלו, כמו גלידה על השמש, ממש ככה אני רואה, שזה כמו קרח על השמש, זה מה שאני רואה שקורה. והם עדיין, כי אין להם ברירה, הם לא יכולים לראות שום דבר חוץ מזה ולכן זה מה שהם עושים. זה הגיוני, זה ברור, אבל זה לא יעזור.

רונן: אני רוצה לברר קצת את העניין הזה של גלידה על השמש.

כן.

רונן: מה ההבדל נניח מבחינת האגו האנושי כפי שאתה מנתח אותו, נניח ערב המשבר של 2008 לבין ערב המשבר של 2020, במה הוא שונה שהוא מגיע למצב של הגלידה על השמש?

אני חושב דרך אגב שלפני 2008 גם כן היה בשנות ה- 2000 משהו, לא?

רונן: ב2001 התפוצצה בועת הנסד"ק וכל העולם התמוטט ויש שורה ארוכה של בועות קודם, אני יכול לתת לך את כל הרשימה, הדפוס די דומה בכולם. לפחות, ככה אני רואה את זה. אבל ממך אני מבין שהאגו שונה ומתפתח ממשבר למשבר.

אבל שם הייתה רק מכה פיננסית, במערכות הפיננסיות.

רונן: כן, אבל יש למערכות הפיננסיות השלכה על כל אחד מאיתנו, על החיים של כל אחד מאיתנו.

השלכה.

רונן: כן.

אבל לא סיבה.

רונן: נכון, נכון.

כאן זאת סיבה שלא שייכת כאילו לפיננסים.

רונן: נכון.

כאן יש סיבה שבאה מצד הטבע, וכביכול, אנחנו שתלויים בכל הווירוסים האלה, בכל התהליך הזה, אנחנו לא מסוגלים לקיים מה שהמערכות הפיננסיות האלה רוצות להפעיל אותנו.

רונן: אם אתה זוכר, כשניתחנו משברים קודמים, אמרנו שבגלל שהאנושות הצליחה כל פעם לצאת בצורה מאוד מתוחכמת, כנראה שהמכה הבאה לא תהיה פיננסית, אלא תהיה מכה במערכת אחרת, ובאמת, הגיע משבר הקורונה, שאמנם יש לו השלכות פיננסיות, אבל הוא בכלל משבר אפידמיולוגי, משבר עם הטבע ולא משבר פיננסי. זה מוסכם. אבל עדיין השאלה, אני שואל על בסיס מה שאמרת, מה זה אומר שהאגו היום מגיב בצורה אחרת, כמו נניח גלידה על השמש, ולא כמו בפעמים הקודמות, במה הוא שונה?

אולי נמצא את המילים. הבעיה היא שהעולם לא יכול כבר להתקיים רק בכוחות האגו, רק בצורה אגואיסטית, תן וקח, האנושות השתנתה. זה הפלא, אבל אותו מנוע שהיה בתוך בני האדם, שכולם, עוד לפני אלפי שנים ועד היום, שהלכו רק אחרי הרווח האגואיסטי, שיש להם בתוך הרצון לקבל שלהם, היום הם מתחילים לראות את הדברים האלה בצורה קצת אחרת.

המערכת נראית מעורפלת. היא יוצאת מהתפקוד הברור לפי הפעלת הרצון האגואיסטי על ידי הממתקים שאתה מכניס בו. הוא לא עובד בצורה כזאת בלבד. משתנות כאן כאילו היוצרות.

הרצון שלנו, הוא מסכים ממש להצטמצם, רק צריך עוד איזו הצדקה, איזו הבנה, הבטחה שהוא חי בעולם שונה. אני לא יכול להביע את זה. אמרתי מראש שצריכים למצוא מילים.

קודם זה היה רק כסף. פשוט מאוד, יותר או פחות. כמה סנטים, דולרים יותר או פחות. זה קבע בלבד. והכול מועבר, בריאות, חיים, אושר, לא חשוב מה, מצב רוח, את הכול היה אפשר לספור בכסף בלבד. בזה אמריקה נתנה דוגמה לכולם, והיום לא.

רונן: כלומר, אותו אדם שאני מדבר אתו בטלפון ופתאום הוא אומר לי "רק בריאות", "העיקר הבריאות", פעם זה היה סתם מטבע לשון והיום זה משקף איזה שינוי פנימי?

כן, אבל אפילו לא בריאות בלבד. ב"בריאות" הוא מתכוון לאיזה מילוי פנימי, שאם אין לי אותו, אני לא מרגיש שאני נהנה מהחיים. אני רוצה, נגיד, מהמנהל שלי בעבודה, אם יש כזה מנהל, שהוא רוצה שאני אעבוד בכל הכוח בשבילו, אז אני רוצה לקבל איקס דולרים, ועוד בריאות, ועוד סיפוק פנימי שלא שייך לבריאות ולדולרים, סיפוק פנימי. כך האדם צריך רוח. את זה אנחנו רואים לפי הדור הצעיר. הוא בכלל כבר מסתכל אחרת על החיים.

רונן: כשאתה מדבר על הדור הצעיר, כל הזמן עולה לי בראש מחקר שפורסם בארה"ב רק בשנה שעברה. הוא מחקר טרי מאוד. לגבי אותם מילניאלס והדור הצעיר שקצת מביך אותי לעומת מה שאני שומע ממך, כי אתה מדבר על שינוי פנימי בדור הזה. שינוי של אנשים שלא מסתפקים בדפוסים הקודמים, אלא מחפשים משהו, כמו שאתה אומר, שאדם צריך רוח, ולא מסתגלים למערכות החיים שההורים שלהם בעצם בנו עבורם.

המחקר הזה בדק עשרות אלפי מקרים וכיוצא בזה, הכותרת שלו בכלל זה ש"המילניאלס לא הרגו את הכלכלה אלא הכלכלה הרגה את המילניאלס". כלומר, זה לא שהם לא עם אותם רצונות, הם פשוט תבוסתנים. הם הבינו שהם לא יכולים. הם לא יצליחו כמו ההורים שלהם. לא יוכלו לקנות דירה, לא יוכלו לקנות רכב. אם הם עושים תואר באוניברסיטה, זה משאיר אותם עם חובות לכל החיים והלוואות סטודנטים, והם לא מתקדמים לשום מקום. לכן הם הרימו ידיים, והם מחפשים דרך איך לחיות את החיים כמו נוודים, ככה בערך, בלי להיכנס לקונפורמיות של ההורים שלהם. אלה הן המסקנות של המחקר.

תגיד לי, בבקשה. אם כל העשירים האלו, שיש לכולם שם עשרות וגם מאות מיליארדים, היו משחררים את ההון שלהם, אתה חושב שזה היה ממלא אותם?

רונן: שאלה טובה. אני חצוי פה. אם אני צריך לחשוב מה אתה היית עונה לי, הייתי אומר מיד שזה לא היה ממלא אותם. אבל אפרופו מכל המחקרים שלומדים אותם, כנראה התשובה הייתה שכן. הם לא היו צריכים לנסוע על קורקינטים, לשתות, לאכול פיצה וזהו, אלא היו נכנסים לתלם. פשוט היום קשה להם מדי, אז הם הרימו ידיים. זאת הפרשנות. אבל אני מבין ממך שזאת לא הפרשנות הנכונה.

אז למה לפני עשר או עשרים שנה זה לא היה כך?

רונן: כמו שאמרת, שהקפיטליזם, האגואיזם הפך להיות מופרז. אם אנחנו מסתכלים עם השנים, אנחנו צריכים לחשוב על אותו מילניאל, בוא ניקח את החיים שלו בעשרים השנה האחרונות. הוא נולד בערך לתוך "Nine Eleven"  (9/11) כלומר, הוא נולד לתוך אסון הטרור הכי גדול בהיסטוריה של ארה"ב ולכל ההשלכות שלו. הוא גדל לתוך משבר 2008, שאמנם התחיל כמשבר פיננסי, אבל הוא ראה את ההורים שלו מפונים מהבית ונזרקים החוצה, את אבא מאבד את העבודה, ואין מקומות עבודה. הוא גם ראה שהחסכונות שההורים שלו חסכו כל החיים התאדו, הפכו לאוויר, והם לא קבלו בחזרה, כי את מי המדינה חילצה? את העשירים. לא את שאר האוכלוסייה.

אז אותו אחד, הוא כבר מראש נגד המערכת. הוא לא מאמין בה. לכן, אגב, גם הנטייה הפוליטית שלהם היא שמאלה. בארה"ב מעוז הקפיטליזם, הצעירים, מסתכלים בכלל שמאלה ולא לקפיטליזם, כך שמדובר פה באיזה תהליך שהוא מחייב התייחסות מצדנו לאו דווקא לפי חקר האגו. כלומר, מה קורה פה בעצם, איך אתה מפרש את זה?

אני מפרש שזה לא כך בדיוק, אלא שהם לא מסופקים. ברור שהם לא מסופקים מהחיים. אבל חוסר הסיפוק שלהם זה לא בגלל שאין להם חומר דלק אגואיסטי, כסף, אלא הם לא רואים, ועוד יותר עמוק, הם לא רואים בשביל מה להתקיים. הם לא רוצים להתחתן, וזה לא בגלל שקשה להשיג דירה, ואיך לחנך ילדים וכן הלאה. לא בגלל זה. כי גם קודם לא היה יותר קל.

פשוט השתנה בהם היחס לחיים. הם מרגישים שהם לא מסוגלים יותר להחזיק בחיים בגלל שהשאלה "בשביל מה"? היא הורגת אותם. ולכן זה מוציא מהם את הרוח, את האוויר.

רונן: אז יוצא בעצם שהניסיון של הממסד לחקור מה קורה להם, הוא בעצמו מושפע מהעקרונות של הממסד. הממסד חיפש כנראה תוצאות במה שהוא מכיר והוא מכיר דולרים. אז הוא השווה כמה קל לקנות דירה היום, [לעומת] לפני שלושים שנה. כמה קל ללמוד באוניברסיטה היום] לעומת] לפני שלושים שנה, ואלה הסיבות שהוא מצא.

כן.

רונן: מהם האתגרים הגדולים ביותר שנצטרך להתמודד איתם במעבר מהמצב הנוכחי, לשלב הבא של ההתפתחות האנושית?

עד שאנחנו נבין מה רוצים מאתנו התנאים החדשים. תקרא לזה" קורונה", תקרא לזה "המציאות החדשה הקפיטליסטית", לא חשוב איך תקרא לזה. עד שאנחנו נבין מה רוצים מאתנו ורוצים מאתנו שאנחנו נשנה, אבל בצורה עקרונית, עמוקה ובסיסית את היחס שלנו לחיים. מה אנחנו רוצים מהחיים?

וכאן צריכה להיות באמת תשובה מאוד פשוטה. אנחנו רוצים מהחיים חברה הומוגנית, חברה אינטגרלית. שאנחנו לא נהיה במאבק זה עם זה, בשנאה זה לזה, ואנחנו נהנה מזה שאנחנו חיים במשפחה של כל העולם, משפחה אחת, כשאנחנו חיים בצורה יפה וטובה. שנוכל גם להתקשר בינינו בצורה כזאת, שדרך הקשר הזה אנחנו נתחיל להרגיש יותר את הטבע.

למה הטבע עושה אתנו כך, את וירוס הקורונה ועוד כל מיני בעיות? הרי ברור שאפילו שאנחנו, כביכול, מייצרים את זה, ואנחנו מפילים את זה על המנהיגים שלנו, שהם אשמים בזה, אבל זה לא בדיוק. לא אנחנו בנינו ככה את הטבע האנושי, לא אנחנו בנינו כך את התנאים על כדור הארץ ולא המערכות שבה אנחנו קיימים.

הכול בא לנו מהטבע. למה הטבע רוצה מאתנו החלטות כאלו, שינויים? מה קורה? אנחנו צריכים להבין באיזה מציאות אנחנו קיימים. כי אם אנחנו לא נפתור את הבעיה הזאת ממש, אנחנו תמיד ניתקע עם הראש בקיר.

רונן: אני מבין ממך, שבעצם אנחנו צריכים להשתנות מבפנים, בהתאם למה שהזמן דורש?

כן.

רונן: מה זה אומר לשנות מבפנים, בהתאם למה שהזמן דורש?

אנחנו צריכים לחקור את הטבע, להבין מה הוא דורש מאתנו. אנחנו צריכים להתחיל להתייחס לטבע כמו לתוכנה עליונה. כי לא מן הסתם אנחנו באים מהטבע והטבע מפתח אותנו מאטומים למולקולות ועד לכל החומרים שבנו, וכל המערכות שבנו. אנחנו צריכים לחקור את הדברים האלה, את הפנימיות של הטבע.

לא מספיק לנו לדעת את החומרים שמהם אנחנו מורכבים, שכל אחד הוא איזה שק עם אלקטרוליטים וכך מתנהג. אלא אנחנו צריכים להבין מה המהות של השק הזה שאני קיים. מה הטבע רוצה מאתנו? למה הוא מוביל אותנו? איך אני אבין את זה ואשתמש בזה בצורה נכונה? וזו בעצם הבעיה של הדור הצעיר.

רונן: אתה חושב שזה יקרה?

אני בטוח שאלה שאלות שכבר נמצאות בו בצורה נסתרת, ממש שאלות הנצח. אבל זה ייקח עוד זמן עד שאנחנו נצליח להעביר אותן לפני הדור הצעיר ונסביר לו, ושהוא יפתח אותן ויבין שיש לו בעיה. הוא צריך להבין מה הטבע רוצה ממנו.

רונן: בהקשר הזה, אתה מוכן להבהיר לנו את המונחים שאתה משתמש בהם בדרך כלל, "הדור האחרון", "הדור הראשון של הדור האחרון"? יש קצת בלבול. אולי נעשה בזה קצת סדר לפני שנמשיך הלאה בשאלות?

כן. בבקשה.

רונן: אז אני שואל, מה זה בהגדרה שלך, "הדור הראשון של הדור האחרון"?

אלה אנשים שלא מרוצים ממה שהיה קודם. הם מבינים שאנחנו התפתחנו כל הזמן על ידי הרצון האגואיסטי שלנו, על ידי הרצון לקבל. והטבע הביא אותנו לכל מיני פטפוטים, סיבובים, עד שאנחנו בסופו של דבר, בדור הזה, עכשיו, מתחילים להבין את זה ולהתרחק מההתפתחות האגואיסטית שלנו, כי רואים שהיא מביאה אותנו רק לצרות ולבעיות. ואפילו לא [רק] לצרות ולבעיות, היא מביאה אותנו למוות. תיתן לכל אחד מיליארד דולר שיעשה מה שהוא רוצה, הוא בזה יגמור את החיים שלו כמו כולם.

אלא אנחנו רוצים לדעת מהי מהות החיים וזה כבר אחרת. וזה הדור הצעיר שעדיין לא מבין מה קורה, אבל שהוא לא מרוצה מכל מה שהיה לו קודם, זה ברור.

רונן: וזה בשפה של חכמת הקבלה נקרא, "הדור הראשון של הדור האחרון?"

נכון.

רונן: יש כאן הדור של ההורים, שנקרא "בייבי בום", אלה שגדלו אחרי מלחמת העולם השנייה, לתוך תקופת הזהב של הקפיטליזם. היו כשלושים שנים כאלו שהוא עבד עבור כולם, לבין המפגש של הדור החדש הזה, וזה באופן כללי, כמו מפגש בין דור אגואיסטי לדור אלטרואיסטי?

זה עוד לא ככה כי אנחנו עוד לא יכולים לראות את הדור האגואיסטי והדור האלטרואיסטי שעומדים ממש זה מול זה. אבל הם כבר קצת מתנזרים מכסף, כבוד, שליטה, כל הדברים האלה, וכבר לא אכפת להם. זה התחיל מההיפים אולי מלפני שבעים, שמונים שנה, אבל זה כבר תוצאה. זו תוצאה משתי מלחמות העולם.

רונן: אז בעצם נהוג להניח שכשיש מפגש כזה בין שני דורות לקראת איזה שינוי, זה כאילו הדור הוותיק מקריב משהו, משאיר משהו לדור החדש?

נראה לי שהדור הוותיק לא יכול להשאיר לדור החדש שום דבר, כמו שאמרת, במיוחד באמריקה. הם לא יכולים להשאיר כלום לדור הצעיר. הדור הצעיר עוזב את הבית, הולך לאיזה מקום, מתנתק מההורים פחות או יותר, ובונה לו חיים משלו פשוטים, כי הוא לא רוצה ליהנות מזה שהוא 99% מהזמן והכוח שלו רץ אחרי משהו ו1% נהנה.

רונן: חשבתי שתענה לי, שדווקא הירושה שהדור הוותיק משאיר לצעיר, זו הירושה הכי טובה שיכולה להיות, הוא הרס את כל המערכות עד הסוף.

זה נכון, מסכים אתך, צדקת.

רונן: נראה כאילו שהנפגעים זה דווקא הצעירים. בכלל גם עכשיו בקורונה, מי שנפלט ממקום העבודה, מי שבקושי עבד, היום גם לא מצליח, כלומר הצעירים, הם נפגעים מכל הכיוונים. אז איזה מחיר משלם על זה, אם בכלל, הדור הוותיק? על הירושה הזאת שהוא משאיר?

הדור הוותיק נמצא במבוכה, כמו אדם זקן שהולך למות, ואז הוא מיואש מכל החיים ורואה שכל החיים האלה לא הביאו לו שום דבר. ככה זה, אם אתה תראה את הזקנים בסוף החיים שלהם, זה מה שיש. מה שאין כן הדור הצעיר, הוא לא רוצה לשרוף את החיים שלו בצורה כזאת, בריצה אחרי אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. הוא רוצה להגיע למהות החיים, למטרת החיים, אם הוא כבר קיים. ולכן המצב שלו בינתיים לא עומד להיות מסופק, כי הוא לא יודע אפילו ממה לקבל סיפוק. זאת אומרת אנחנו חיים בדור שאנחנו צריכים להעביר לדור הזה חינוך חדש, איך להוציא מהחיים משהו שהאדם יוכל ליהנות ממנו. את סוד החיים.

רונן: האם יש בכלל תקנה לדור המבוגרים? או שאנחנו כמו דור המדבר שעושה את התפקיד שלו במסגרת ההתפתחות האנושית ובזה מסיים בעצם את תפקידו?

אנחנו יכולים בכל זאת להעביר לדור הצעיר משהו מהידע שלנו. לפחות שהם יתרשמו נכון מאתנו שלא כדאי לחיות כדי לרוץ אחרי אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. שיש עוד מטרות נעלות יותר שבשבילן כדאי להשקיע, שאותן אפשר להשיג בחיים האלו.

רונן: נראה כאילו אולי כל אחד ברמה האישית היה שמח ללחוש את זה לאוזן של הבן שלו, אבל המערכות כולן מתנהלות בצורה הפוכה לגמרי, ומשדרות גם מסרים הפוכים לגמרי.

זה בינתיים, זה בכוונה. כדי שאני, כדור הזקן, ארצה להראות לדור הצעיר את הדרך הנכונה. ואני מאוד מרוצה מהחיים שלי, מזה שאני חי בצורה כזאת, שאני נפגש עם הצעירים ויכול ללמד אותם משהו, כי זה באמת דברים מיוחדים מאוד.

רונן: כמי שעוסק בהוראה אני יכול להגיד לך שכאשר יש לי כיתה של סטודנטים בני ארבעים וחמש, חמישים, הם יושבים עם פה פתוח, פעור, בולעים כל מילה. וכשאני מול כיתה של סטודנטים בני עשרים ואחת, עשרים ושתים, עשרים ושלוש, כל הכריזמה שלי וכל הקסם שלי לא עוזרים. הם לא מתעניינים, גם אם אתה מדבר עליהם, על הגורל שלהם, על העתיד שלהם ועל איך העולם משתנה ומה קורה איתם, הם לא מטים אוזן. רק בסוף שואלים האם זה לבחינה, או לא. איך אפשר אם כך להגיע לשיתוף פעולה בין דורי?

עדיין לא קיבלו מכות, עדיין לא התייאשו מהחיים, הם עדיין חושבים שיש להם אפשרות להשיג עוד ועוד מדרגות וכן הלאה. עוד אין ייאוש. בני ארבעים כבר נמצאים באמצע החיים וכבר רוב החיים עברו בעצם. מה הם יכולים עכשיו להספיק? לכן זה כבר משהו אחר.

רונן: ומה שקורה עכשיו עם הקורונה ומה שאולי יקרה בחודשים הקרובים ישנו את הסיטואציה, ובפעם הבאה שאני אעמוד מול כיתה כזאת מה יהיה שונה?

אתה תראה שהצעירים יהיו יותר זקנים, הצעירים יהיו יותר מבוגרים. לכן יש חוק בחכמת הקבלה שלא להתחיל ללמד אדם לפני גיל ארבעים, כי אז הוא עומד באמצע החיים ואז הוא מסוגל לשמוע.

רונן: אז עשרים זה ארבעים החדש, לצורך העניין?

אני חושב שכן. אני חושב שכמה שאנחנו מתקדמים יותר ויותר, וירוס הקורונה וכל התהליכים שאנחנו עוברים עכשיו, עושים מהצעירים זקנים.

רונן: בפרקים קודמים, כשדיברנו על הסיסמה "כל אחד יעבוד לפי כוחו ויקבל לפי צרכיו", אמרנו שזה איזה קו מנחה בהתנהלות הכלכלית, החברתית, בחיי החברה של האדם.

אם מסתכלים כרגע על מה שקורה בעולם זה נראה כאילו שהעולם, על ידי איזה כוח עליון, על ידי הטבע, מתנתק מכל מערכות החיים האגואיסטיות הנוכחיות. האם זה אומר שאנחנו כבר מתקרבים במשהו לסיסמה האלטרואיסטית הזאת, שכל אחד יעבוד לפי כוחו ויקבל לפי צרכיו?

אני חושב שבכל זאת אנחנו נעזוב, ובקרוב, את הצורה האגואיסטית ממש, ונתחיל להבין לאן אנחנו נעים, לאיזה כיוון, ואנחנו נסכים עם זה כי זה הטבע, ורואים את זה על אנשים. בן אדם שמתבגר ואחר כך מזדקן נעשה יותר מתון. הוא מבין שלא את כל העולם הוא יכול לתפוס, ולא הכול הוא צריך, אין לו כוחות כל כך, לא כוחות לשנוא ולא כוחות לאהוב, אז לאט לאט הוא נמצא באיזו השקה.

רונן: אני חשבתי שהמטרה של השינוי שאתה מדבר עליו היא לא להתיש אותנו, שנגיע מותשים ונסכים לקבל בעל כורחנו כל שינוי שיגידו לנו, אלא ההיפך, ליצור בנו מתח פנימי ואנרגיה חדשה.

מצוין. אבל אני מדבר על הכלל, על האנושות, שבכל זאת היא צריכה איכשהו להתרחק מהאגו הגדול שהיה לה קודם. וזה מגיע אצלה כמו אצל אנשים שאם יש להם כוח אז יש להם יותר שכל, ואז הם כבר מסתכלים על זה בצורה מאוזנת.

רונן: אז בהנחה שזה יקרה ואם זה יקרה, איך ייראו מערכות החיים, החברה, הכלכלה? כבר אפשר להגיד שזה יהיה הדור הראשון של הדור האחרון, מספיקה הנכונות לקבל שינוי כזה?

תהיה נכונות לקבל שינוי מעל הרצון האגואיסטי שלהם, שזה יהיה שינוי יותר נצחי, יותר שלם, יותר אמתי, יותר צודק, הם יהיו מוכנים לקבל אותו.

רונן: דווקא השינוי הזה שאנחנו אמורים לקבל, קורה בתקופה שאנשים סובלים. השתנו החיים שלהם בצורה משמעותית, הם רואים סביבם קרובים שנפגעים, הם רואים גם את המערכת כולה נפגעת בצורה אנושה. האם הפגיעה הזאת מקלה על הנכונות לקבל שינוי או מקשה על הנכונות לקבל שינוי?

אני חושב שמקלה, כי בסך הכול אדם רואה שאין לו כל כך לאן לקפוץ, הוא צריך להסתפק בדברים ההכרחיים ורואה במשפחה ובפרנסה ריאלית את האפשרויות לסדר את החיים.

רונן: אז איך מאזנים בין הצורך לתת למכבש ההתפתחות, כמו שבעל הסולם כותב, לעשות את שלו, שזו דרך לא קלה לבין הצורך למנוע סבל, למנוע אסונות?

הכול תלוי בחינוך החברתי ואיך שאנחנו נארגן את החברה. הכול תלוי בנו. אתה כבר מדבר על התיקון, לא זה שבא מצד הטבע אלא מצד בני האדם.

רונן: דיברנו גם לפני כמה דקות, על הדו שיח הזה בין הטבע ואיך שהוא מנהל את העניינים לבין האדם. כלומר, הדרך הסלולה שמכבש ההתפתחות סולל חייבת להיות סלולה, אבל איך היא תעבור על האנושות קשורה לתגובה של האנושות חזרה. לאיזו תגובה אתה מצפה היום?

אני מצפה שהאנושות תתחיל להכיר איפה היא נמצאת ושהיא חייבת להבין את התכנית הכללית של המציאות, את התוכנה של הטבע, ולהבין שאין לה ברירה אלא להשתלב בתוכנה הזאת בצורה שלמה.

רונן: איפה אתה רואה את העולם בעוד שישה חודשים, ולהבדיל בעוד שנה קדימה, איפה מבחינת זמן, איפה זה הולך להיות?

אני מאוד מקווה שבעוד שישה חודשים האנושות תבין בצורה ברורה שאין חזרה לחברה אגואיסטית, קפיטליסטית. אמנם זה עדיין קיים, אבל בצורה כזאת שאנחנו משתדלים לרדת מאוד מכל העסקים האגואיסטיים שלנו בצורה מכוונת, שאנחנו שולטים בזה, ופחות ופחות מפעילים מערכות אגואיסטיות, ויותר ויותר בונים על ידי חוקים, על ידי החלטות ממשלתיות, בין ממשלתיות, ומכניסים מערכות חברתיות, ליברליות למיניהן. וכך אנחנו יותר ויותר נמתיק את המציאות, נמתיק את ההתנהגות החברתית, את מתח חברתי וכך נתקדם.

רונן: הדגשת שהשינויים האלה צריכים להיות בצורה מכוונת, בשליטתנו. כלומר, לקחת בעצם את שרביט הניהול לכאורה מהטבע, מהיד הנעלמה ולהגיד, עכשיו אנחנו הולכים עם המגמה ומנהלים אותה.

כן. אנחנו גם עכשיו רואים שזה מתחיל להיות. נניח שמפסיק להתנהג לפי הצורה האגואיסטית ענף הבנייה למשל, אז החברה, העם צריך להתחיל לנהל את זה בצורה מכוונת משלו, מפני שהוא מבין שבלי זה לא יכול להיות המשך, כי איפה הזוגות הצעירים, איפה כל הדברים האלה, ואז כבר להביא לזה פוליטיקה חדשה, ניהול חדש.

רונן: מה צריכים להיות הסימנים שאנחנו מראים שאנחנו מתקדמים בצורה נכונה לקראת המצב הנכון, לקראת חברה טובה יותר, לקראת תיקון ?

שיותר ויותר מערכות חברתיות מקבלות על עצמן את התפקוד על הכסף והשליטה. כמו שעכשיו יש הרבה מערכות שמתקיימות ומנהלות את החברה על ידי כסף ושליטה. כסף זה ברור לנו, ושליטה זו המשטרה וכל החוקים, מערכת משפט וכן הלאה, אנחנו נעביר כל הדברים האלה יותר ויותר לניהול המערכות הסוציאליות.

(סוף השיחה)