ישיבת כתבים
שיחה 12.05.21 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
דודי: אנחנו נמצאים באמצע מבצע שנקרא "שומר החומות". אמש, קצת לפני השעה 3 לפנות בוקר, רגע לפני תחילת שיעור הקבלה הלילי שלנו, התחילה מתקפת טילים כבדה שלא נראתה במרכז הארץ עשרות שנים. חמאס שיגר מעל 110 רקטות, אם לא יותר, אחרי שצה"ל הפציץ מגדלים בעזה. יש הרוגים, יש פצועים, יש הרס רב, וחצי מדינה התעוררו משינה מבוהלים, נפגשו במקלטים, ועל רקע הסירנות ניסו להבין מה קורה פה.
השאלה אליך באמת מה קורה פה ולמה דווקא עכשיו?
למה דווקא עכשיו אני לא יכול להגיד, כי יש כאן ערבוביה של הרבה תנאים, פנימיים של עזה, פנימיים של ישראל, רמדאן, החלפת השלטון באמריקה ובישראל, חשבונות רבים של כל מיני אנשים, גם בהנהלת הערבים, גם בהנהלת היהודים, אלה דברים שסך הכול מגיעים להתפוצצות.
כאן השאלה הבאה, מי צריך את זה, למה ואיך, ואיך הגענו לדברים כאלה. איך יכול להיות שמדינה פתאום נמצאת מול קבוצות של טרוריסטים שיכולים לעשות עימה מה שהם רוצים, ומביאים לה כל מיני תנאים, אולטימטום כזה ואחר וכן הלאה. זו המציאות שלנו, שהיא מראה לנו עד כמה אנחנו נמצאים באותו מקום כמו שהיינו לפני לפני שנים.
דודי: רגע לפני שהאוזן נסגרת והלב נאטם שוב, מה יש לך למסור לעם ישראל במצב הזה?
אין לי מה למסור, כי אני ראיתי כבר מתוך הניסיון שלי הארוך והמר שעם ישראל לא שומע. לכן אין לי מה לדבר אליו, אין אל מי לדבר.
דודי: אז מה, מרימים ידיים?
לא, לא מרימים, לא עושים כלום. כמו שכל עם ישראל חי איך שהוא חי, וכל אחד עושה חשבון לעצמו מה כדאי לו, מה טוב לו בכל רגע, כך הם ימשיכו, אז בשביל מה לי להגיד להם משהו.
דודי: מתי ישמעו אותך או את המסר של חכמת הקבלה?
לא יודע. לעם ישראל אין לי מה לפנות, אולי להתפלל לכוח עליון. אבל לעם עצמו, אני לא רואה עם, אני לא רואה שהם מוכנים לחשוב, להקשיב, ולכן אני לא פונה.
דודי: להתפלל שמה יקרה? אם היינו מתפללים לכוח עליון, מה היינו מבקשים, שישמע?
הוא שומע. מה אנחנו רוצים שהוא ישמע? נניח שאנחנו כן יכולים לעורר אותו, אז אנחנו צריכים לברר באיזה תנאים הוא שומע, ואז מה אנחנו מוסרים לאוזן קשבת.
דודי: הרבה אנשים כן נבהלו לרגע, הייתה פניקה לדקה, איזו חרדה, רעד קל בלב. השאלה, האם הפחד הזה שמתעורר פתאום בלב הוא מקדם אותנו לתיקון?
לא, אני לא רואה. בעבר לא היו דברים כאלה? אני לומד רק מתוך הניסיון, "אין חכם כבעל ניסיון", ואני לומד מתוך הניסיון שמהעם הזה אני לא יכול לצפות לשום דבר. הוא לא יכול להשתנות, הוא ייכנס תמיד להצדקה שלו כדי להצדיק כל צעד ושעל שהוא עושה, הוא יעשה הכול כדי לא להראות לעצמו שהוא אשם והוא מחויב, רק לא לכיוון זה. לכן אין לי מה לפנות, אין למי לפנות חוץ מהכוח העליון.
דודי: אתה לא תלוי בעם הזה?
אבל אין לי ברירה. אז מה מתוך זה שאני תלוי? אני תלוי, כן.
דודי: השלב שאתה מבין שאתה תלוי בעם הזה, והעם הזה לא רוצה לשמוע כמו ילד עקשן, מרדן, מה מכאן?
כלום. מה שיקרה עם העם יקרה איתי.
דודי: בשביל מה הבורא מעורר את הפחד הזה לרגע אחד? מה הוא מצפה מהמצבים הקטנים האלה, שהוא מקפיץ אנשים באמצע הלילה, מעורר אותם וממשיך את סדר היום שלהם?
אני לא מכיר את החשבונות שלו ממש, אבל אני יכול להגיד שבכל זאת זה מה שאנחנו מעוררים וזה מה שאנחנו מקבלים, וכדאי לנו בכל זאת לחשוב איך אנחנו יוצאים מהמצב הזה. אבל העם לא שומע, הוא נכנס לפניקה ובזה הכול נגמר, חוזר לסורו וכך ממשיך.
נורמה: אם הכול מלמעלה, מה הבורא מצפה מאיתנו במצב הנוכחי?
הכול מלמעלה, אבל הכול מנוהל על ידי העם. מה שקורה איתנו זה קורה מהניהול מלמעלה, אבל ניהול מלמעלה אנחנו קובעים.
נורמה: תסביר בבקשה.
כי אנחנו יכולים לשנות את כל מה שהבורא מוריד עלינו, וזה כתוב בכל מקום. כתוב שהכול בהעלאת מ"ן מה שנקרא, בבקשות שלנו, בתפילה שלנו. אבל על מה התפילה? כמה שאנחנו רוצים להתקדם ולהתכלל בתהליך הנכון של תיקון העולם, שאנחנו רוצים לקיים את הייעוד שלנו.
אבל אנחנו אפילו לא יודעים מה זה והעם לא מעוניין. אלפי שנים זה כבר כך. אני רואה שבינתיים זה לא משתנה.
נורמה: איך לפתור את המעגל הזה, כי זה נשמע שאנחנו מסביב הזנב כל הזמן?
כן, זה נכון, הצורה היא נכונה. אבל זה יכול להיפתר רק על ידי זה שהעם ישתנה ויבין מה תפקידו במעגל הזה. איך הוא יכול להפסיק להסתובב אחרי אותן בעיות ואיך הוא יכול להגיב בצורה נכונה ולמי. זה הכול תלו בלימוד שלנו, בהפצה שלנו, אולי על ידי זה אנחנו יכולים לקרוע את המעגל הזה ולהכניס בו איזה נתון של ידיעה, של הרגשה, של גורל שבאמת עומד לפנינו ויכול להשתנות.
נורמה: אבל אתה אומר שלא ישמעו ואין עם מי לדבר, זה נשמע כמו להרים ידיים.
לא להרים ידיים, זה לא אמרתי. למה את חושבת כך? אם את חושבת שהכול תלוי בעם ישראל, בעם ישראל לא תלוי שום דבר, זה כמו עדר שהולך. אומות העולם ישתנו יותר מעם ישראל. זה "עם קשה עורף", כתוב עליו כך, ולכן ממנו אנחנו לא יכולים לחכות ולצפות לכלום. אלא מה שאנחנו כן יכולים, שהאנשים שמתעסקים בחכמת הקבלה ומבינים שהכול תלוי בכוח עליון, הם צריכים להתעורר ביניהם בחיבור ובתפילה לכוח עליון ולחייב אותו, לשכנע אותו, ללחוץ עליו כך שהוא כבר ישנה את עם ישראל. שיתחיל לעורר בהם וגם בכלל בכל אומות העולם, כי אנחנו נמצאים כבר בתיקונים הסופיים, שכל אומות העולם ועם ישראל בתוכם שהם יתחילו להתנהג אחרת.
אבל זה רק על ידי הנהגה מלמעלה. והנהגה מלמעלה יכולה להשתנות רק על ידי בקשות, תפילות, דרישות שלנו. זו כמות קטנה של אנשים, גם יהודים וגם אומות העולם, גם מישראל, גם מכל אומות העולם, מכל ארצות התבל, שהם מבינים שההשפעה הנכונה שיכולה לשנות את העולם יכולה לבוא רק לפי דרישה של אותם האנשים שנמצאים באיזו הכרת המצב ודורשים מהכוח עליון, מעלים מ"ן מה שנקרא, שהכוח העליון הזה יפתח את העיניים לאנשים, יעשה מהם חבורה אחת וכך יקדם אותם לתיקון. זאת אומרת רק אנחנו, כאלה שמבינים ומרגישים שהתיקון יכול להיות רק מתוך הכוח העליון, ולעורר כוח עליון יכולים ומסוגלים ומאמינים ובכלל קשורים לזה זה רק אנחנו, ואז זה יקרה. זה יקרה, אבל הכול תלוי עד כמה אנחנו כן רוצים שזה יקרה.
שלי: אם אני מבינה נכון, יש כאילו שני רבדים כרגע של פעולה. חוץ מפעולה גשמית של צבא וכולי, יש את הקבוצה של לומדי קבלה שהם צריכים תפילה שהיא יותר מדויקת, יותר מכוונת לחיבור, הם מבינים את העבודה, ויש פנייה לעם ישראל שלא לומד קבלה.
לא, אין פנייה לעם ישראל. אפשר לפנות לעם ישראל אבל אני לא מצפה מזה לשום דבר, אני מצפה לתגובה על הפנייה שלנו לכוח עליון.
שלי: וכשאנחנו עכשיו ניקח את תוכן השיחה הזאת ונכתוב אותה לעם ישראל, מה ההכוונה שאנחנו בכל זאת נותנים לו? האם הוא צריך להיות בתפילה, מה תוכן התפילה הזאת?
אם אנחנו רוצים לשנות את המצב, אנחנו צריכים להעלות את התפילה שלנו, את הדרישה שלנו, הבקשה שלנו לכוח עליון. ואפשר לעשות את זה אך ורק בתנאי שאנחנו משתדלים להיות קצת יותר מחוברים ולחשוב קצת יותר בלב אחד, לשמוע הכול באוזן אחת ולפעול כאיש אחד.
שלי: זו קבוצת הלומדים?
זה בכלל, עד כמה העמך בכל הדרגות שלו יוכל לעשות מעצמו כמו גוף אחד.
שלי: איך אפשר עכשיו שכל אחד ייצא מהמקום שלו בתוך פילוג העם, בתוך הדעות והעמדות והמלחמות שלו ויעלה? איך האדם יכול להעלות את עצמו קצת מעל זה?
לזה אתם צריכים לדאוג, איך לפרסם לעם שאיחוד העם זו התרופה היחידה לשינוי מצבו.
שלי: אתמול בלילה כשהייתה אזעקה הילדים התעוררו והם גם שמעו חלק מהשיעור. אז הילדה שלי אמרה שיש ילדה בכיתה שהיא לא כל כך אוהבת אותה, ושאלה האם להכריח את עצמי לאהוב אותה. היא באמת רצתה ואני לא ידעתי בדיוק איך מסבירים את זה.
כן, אני לא יכול להסביר את זה לילדים קטנים, אבל כבר לנוער מגיל בר מצווה והלאה אפשר להסביר שהכול תלוי באיחוד של בני האדם, כי בזה אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו הפרטי ובמשהו מוותרים עליו, ומתחברים, מתקרבים לפחות לחיבור בינינו. ובזה אנחנו מחלישים מאוד את הכוח הרע שבטבע ולאט לאט מגיעים לחיבור ולכוח הטוב. ובזה כבר אנחנו מתחילים לתקן את המציאות בכלל מרע לטוב, ממציאות העולם הזה למציאות העולם הבא, מדרגת הקבלה לדרגת ההשפעה.
שלי: אם ממש קשה להתעלות על רגשות, אז נניח אפשר לדבר על להיות דוגמה לדאגה לזולת, לעזרה הדדית, לערבות הדדית, זו גם עבודה שהיא נכונה?
כן. כל דבר לקראת החיבור בין בני אדם הוא תיקון. אני לא מסתכל על הערבים, על החמאס, על אף אחד, רק על עם ישראל, שחוץ מעם ישראל הכול מיועד ללחוץ על עם ישראל ולהביא אותו לתיקון.
שלי: עברנו כבר מלחמות פה, אבל משום מה במצב הנוכחי יש כאילו הרגשה של פחד יותר גדול, לפחות ככה אני חווה את זה. הפחד הרבה יותר גדול מפעם.
אני לא יודע. הייתי בכל מיני מצבים, הייתי בצבא בזמן של כל מיני מבצעים, אני לא חושב שהמצב שלנו הוא יותר גרוע. משחקים אתנו, משחקים, זה הכול סך הכול משחק, אנחנו יודעים את זה. וגם במשחק הזה יש הרבה כללים שמראש מוסכמים בינינו לחמאס ועוד כל מיני סיבות. ואין בזה שום דבר, זה הכול רק כדי להפחיד. אבל מפעם לפעם זה יותר רציני מצדם עד שיבואו וידרשו מאתנו לזוז, תזוזו מלוד, תזוזו מעוד מקומות, מרמלה, מיפו, לאט לאט מכל המקומות.
שלי: אין לנו זכות לחיות פה עכשיו על פי חכמת הקבלה?
זה שאת מוסיפה על פי חכמת הקבלה זה משהו אחר. אם את רוצה לחיות על פי חכמת הקבלה זה משהו אחר. אבל זכות לחיות אין. זכות לחיות בכלל ליהודים אין בעולם הזה, זה לא קיים בעולם הזה. היהודים הם מי שמשתוקקים לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה, לאיחוד, לחיבור, שזה אמצעי לגילוי הבורא לנבראים, אז אם ישנם כאלו, יש להם זכות לחיות. אבל רק בצורה כזאת, אחרת הם לא יהודים, הם לא ישראל. ושיפסיקו לשחק בכאלה הגדרות, מילים ושמות.
שלי: מה זה אומר בעצם לחיות על פי חכמת הקבלה?
שאנחנו חיים כדי לגלות את הבורא לנברא בעולם הזה. אם אין לך כוח להראות לעולם שאתה באת לכאן בשביל העולם, לפי הפקודה של כוח עליון, אז אין לך פתחון פה, אין לך מה להגיד.
רש"י, בתחילת הפירוש שלו על התורה, הוא אומר, באיזה חוק, באיזו הצדקה אנחנו באים לארץ ישראל. אז הוא אומר שבזה שהבורא ברא את כל העולם ונתן לאומות העולם ואחר כך מסר לנו, אנחנו קיבלנו את זה מהבורא כדי להגיע לתיקונים. אנחנו לא באים כדי לזרוק את האחרים ולהגיד אנחנו נשלוט, אנחנו באנו כדי לפתוח לכולם את התורה, גישה לכוח העליון שהוא בעצם לא שייך לדתות, למעלה מכולם.
דודי: זה מאוד מעניין מה שאתה אומר, מה שאתה מחדש.
תפתח את החומש עם פירוש רש"י ואתה תראה.
דודי: אני רוצה להבין ברמה הארצית. כשעלינו לישראל, התפקיד שלנו היה ללמוד לחיות עם הערבים כמו אחים?
עם כל העולם.
דודי: אבל בשלב הזה שעלינו לארץ אני מדבר, לפני שבעים ושלוש שנה.
לא, אתה לא יכול להבדיל בין זה לזה, אתה צריך לקחת כל החבילה עד גמר התיקון. אני בא כדי להביא לכל אומות העולם את שיטת גמר התיקון, ממש לכולם, כי אנחנו נמצאים בדור האחרון. עוד לפני שאתה בא לכאן אתה חייב לדעת את זה, להרגיש, להבין ולקבל.
דודי: הערבים היו מסכימים לחיות אתנו כאחים?
אני לא מדבר עליהם. אני מדבר על כוח עליון ועל איך שאנחנו צריכים להתנהג. אני לא פונה לערבים, אני פונה לבורא ולעם ישראל שזה מה שהוא חייב לעשות.
דודי: איפה טעינו ומה אנחנו רוצים לעשות מהשלב הזה, פה, ברמה הארצית, לפני שאני עולה עכשיו לכוח עליון?
טעינו מלכתחילה בגישה, בכוונה, בפעולה שלנו כלפי ארץ ישראל, עם ישראל, ואותם שהיו כאן שנקראים העם הערבי.
דודי: מה אנחנו עכשיו צריכים לעשות מכאן? הגישה שלנו שגויה, מה הלאה?
אנחנו הגענו לכאן כדי לברוח מהפוגרומים, מהלחצים, מזה שקמים עלינו לכלותינו, וזה לא נכון. אנחנו הגענו לכאן כדי להביא אור לגוים, וגם לעצמנו שאנחנו גוים, לגוים שלנו. ואם היינו כך עושים, אז הייתה ההיסטוריה כבר אחרת.
דודי: איך מביאים אור לגוים?
שאנחנו בעצמנו לומדים איך לעשות את זה.
דודי: וזה לא קשור לערבים, זה קשור ליהודים.
הכול קשור רק ליהודים, אני לא פונה לערבים בכלל. אני לא מבקש מהם שלום. שלום נמצא בידיים של הבורא. אם אני פועל נכון אז הבורא כבר יסדר, "עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו".
דודי: נראה לי כל דבר שאני לא אגיד, אתה לא נותן שום הצדקה גשמית ליהודים, תמיד רק רוחנית.
בטח שלא. בטח שאני לא מצדיק יהודים בשום דבר, כי הגישה שלהם מלכתחילה היא שגויה.
זאת אומרת, יש כאן בעיה מאוד גדולה, וכשאנחנו קוראים לעצמנו עם ישראל, זה לא עם ישראל, אנחנו יודעים באיזה מצב אנחנו נמצאים בינינו ובאמת מה קורה לנו. זה לא פשוט.
שלי: אז באיזה כוח עם ישראל יכול לכבוש, למצוא לעצמו בית אפילו?
רק בזה שאנחנו עושים את זה לטובת האנושות ולא לטובתנו.
שלי: איך עם שנמצא במצב הישרדותי יחשוב על טובת האנושות, איך זה קורה בפועל?
את רואה איך זה קורה בפועל, שהוא כל הזמן צריך להיות בהישרדות. ומפעם לפעם המצב נעשה יותר גרוע.
שלי: זאת אומרת, כאילו עם ישראל צריך לעבור איזו מהפכה פנימית כדי להבין.
נכון. אחרת אומות העולם כבר מוכנים להחליט שאין לנו מקום.
שלי: איך יכולה להתרחש המהפכה הזאת? למה כל כך קשה ליהודים להסכים לקבל שהיחסים ביניהם מכוונים את כל המציאות?
תנסי ותראי עד כמה הם לא רוצים לקבל את זה. יהודים לא רוצים לקבל שום מרות, שום התחייבות. אין דבר כזה שמישהו בא אליהם ואומר אתם חייבים. אנחנו חייבים? לאף אחד.
שלי: אז כל ההתנגדות שלנו לתפקיד זה בגלל שאנחנו עם שלא מסוגל לקבל מרות?
כן, מרות עליונה שנקראת תפקיד עם ישראל, התחייבות של עם ישראל כלפי כל אומות העולם.
שלי: מה עושים עם עם כזה?
או שיקיים בטוב את הייעוד שלו, או שיקיים ברע. אבל כל העולם בינתיים סובל בעקבותינו. אנחנו עם קשי עורף, לכן כולם סובלים.
שלי: זה שיש עכשיו על אדמת ישראל קבוצה שלומדת קבלה ומנסה ליישם את התפקיד שלה, זה לא מספיק עבור כל עם ישראל?
כנראה שלא, אנחנו רואים תוצאות.
שלי: אז מה אתה מצפה שיהיה כדי שזה כן יספיק?
אני מצפה שאנחנו נתנהג בצורה כזאת, שהאור העליון ישפיע עלינו ודרכנו לכל עם ישראל ודרכו לכל האנושות, ושכולנו נתחבר יחד והבורא יתגלה בתוך החיבור שלנו, של כל האנושות.
טלי: לפי חכמת הקבלה, מה זה מדינת ישראל, ארץ ישראל, עם ישראל?
זה הכול שייך לחוק הרוחני, עד כמה הקבוצה הזאת שיכולה לקרוא לעצמה "ישראל", "ישר אל", עד כמה היא מייצבת את עצמה נכון וסביבה את כל יתר הרצונות של בני האדם, ויכולה להידמות לכוח עליון כדי לקרב אותו ליתר האנושות.
נורמה: אמרת שלא צריכים לקחת את המקום הזה, איפה שאנחנו גרים, מדינת ישראל או ארץ ישראל, כמקום מקלט, לפחות ככה אני הבנתי. לא מקלט, לא מהפוגרומים וכל האיומים שהיו בהיסטוריה, אלא שיש תפקיד לבצע, שזה להיות אור לגוים, והגענו לפה כדי לבצע את התפקיד. אז אנחנו לא עושים את זה ובגלל זה יש את כל הצרות.
כן. אנחנו הגענו לא לאותה מטרה שצריכה להיות.
נורמה: יפה. אז למה זה חשוב לבצע את התפקיד דווקא באדמה הזאת?
כי אנחנו צריכים להראות לכל אומות העולם דוגמה, דוגמה נכונה בהתקשרות בינינו, עד כמה אנחנו אגואיסטים ואנחנו מתעלים מעל האגו, ומתחברים בצורת "ואהבת לרעך כמוך". וזה מה שאנחנו מראים לכל העולם ומפיצים לכל העולם, וכולם יכולים לבוא ולהתחבר אלינו, להתחבק כך, שכולם יקבלו דרכנו אותו כוח החיבור, כוח האהבה.
נורמה: יש עם ישראל בארץ ויש את עם ישראל בגלות. אז לָמה זה כל כך חשוב להגיע לארץ ישראל או למדינת ישראל כדי לבצע את התפקיד? לָמה האדמה, לָמה המקום הגשמי רלוונטי או חשוב?
כי בכל זאת זה חשוב, חשוב שיהיה ענף ושורש, שכאן הוא יתקיים, בארץ ישראל, במדינת ישראל, זה חשוב שיהיה, כמו שהיה פעם, כך זה גם יהיה.
נורמה: אמרת היום בשיעור שיש לנו מלחמה מול הבורא. מה הפירוש?
שאנחנו לא רוצים לקיים את החוקים שלו, את התכנית שלו. זאת אומרת, סך הכול אין לנו היום שום הצדקה לשבת ולהגיד שאנחנו נמצאים בצרה, והשכנים שלנו הם אכזריים ולא נותנים לנו לחיות יפה וטוב. זה אנחנו מלכתחילה לא נתנו להם לחיות טוב ועד היום הזה, לכן אני לא מרגיש, באמת לא מרגיש שיש לי איזה כוח פנימי, הצדקה פנימית, לגרש אותם וללחוץ עליהם ולהגיד שזה שלי. הקרקע, הממשלה, התרבות, החינוך, כל מה שאנחנו עשינו כאן שנקרא "עם ישראל", זה הכול מנוגד גם לתפיסה שלהם וגם לטבע הבריאה. מה אנחנו הבאנו לכאן? חוקים אגואיסטים, מנדטוריים בחלקם, ועוד ועוד, זה ממש רחוק מהתורה, רחוק מחכמת הקבלה, רחוק מהצדק הפנימי של הטבע. אין מה לעשות, אנחנו צריכים כאן לעשות ממש רביזיה יסודית.
חיים: אמרת שאנחנו צריכים להראות לאומות העולם, לשכנע אותם שאנחנו ראויים לארץ הזאת. איך אנחנו יכולים לעשות את זה?
רק בתנאי שאנחנו נותנים להם דוגמה מה זה נקרא להיות בחיבור. החיבור בינינו, אם אנחנו נשתדל לבצע אותו, הוא ישכנע את כולם שאנחנו באמת ראויים וחיוביים בזה שאנחנו נמצאים כאן ובכלל בין כולם. כולם ירצו להיות מחוברים אלינו, כי דרכנו הם ירגישו שמקבלים ברכה מלמעלה, כוח מיוחד שעוזר להם להתקיים, לחיות, לפרוח, הם ירגישו הפוך ממה שעכשיו הם מרגישים מאיתנו.
חיים: אבל עדיין מדינת ישראל זו מדינה מאוד מיוחדת, כי כל מה שקורה פה בעצם קרה בתמיכת אומות העולם ובעידוד שלהם.
הם טעו, ועכשיו הם מבינים שהם טעו, ועוד מעט הם יגידו על זה בפה גלוי, ויגידו לעם ישראל שנמצא כאן "תלכו לכל הרוחות, בכל מקום שאתם נמצאים בעולם אתם עושים בעיות, וכאן זה במיוחד. אז בבקשה תסתלקו אם אפשר בכלל מכל כדור הארץ, ויכול להיות שאנחנו נעזור לכם". זה הכול. אם אנחנו לא מקיימים את היעוד שלנו, האנושות רואה בנו ממש כוח זר שאין לו קיום על פני כדור הארץ. בעולם הזה, זו האומה, זה משהו שכל הזמן מפריע לאנשים.
חיים: למה מלכתחילה הם תמכו בהקמת בית לאומי לעם היהודי, זו הצהרת בלפור שהאנגלים ניסחו.
כן, דווקא האנגלים.
חיים: והם כתבו בארץ ישראל. מה גרם להם להרגיש שהיהודים צריכים להקים בית לאומי דווקא כאן?
כי אז באמת בגלל ייסורים גדולים שאנחנו עברנו, אנחנו זכינו לאיזו תקופת חסד מצדם. אבל זה מזמן כבר עבר, הייתה תקופה שהיינו יכולים להשתמש בזה, ולהצדיק את קיומנו כאן, ואיכשהו לשנות את דרכנו, אבל זה מהר מאוד הפסיק.
חיים: זה היה בשנת 1917 הצהרת בלפור. זה שהם הרגישו שהיהודים צריכים להקים כאן בית, זה בגלל הסבל שלנו. או שהייתה להם תחושה קצת יותר עמוקה שדחפה אותם לזה?
לא זה ולא זה, זו הייתה הכוונה מלמעלה.
חיים: שפשוט גרמה להם לפעול ככה?
שהכריעה אותם כך להתנהג. מי זה האדם סך הכול, בובה.
חיים: ואותה הכוונה מלמעלה, עכשיו גם פועלת בהם?
כן ודאי, זה הכול עבודת הבורא. הבורא מקדם את האנושות לתפקיד שלה, בצורה שהאנושות איכשהו נמצאת בהתאם לתפקיד.
חיים: עם ישראל יכול לכוון את הכוונת הבורא לאומות העולם?
כן. הוא היחידי שיכול לשנות את הכוונות הבורא, לפי כמה שהוא רוצה בעצמו להשתתף באלו ההכוונות.
חיים: ואיך עם ישראל יכול לכוון את ההכוונות האלה?
על ידי חיבור בינו לבינו.
חיים: מה הוא גורם בזה?
הוא גורם בזה לחיבור העליון, במערכת שמנהלת אותנו ואת כל אומות העולם. ואז כל אומות העולם ירגישו שאנחנו גרמנו לטוב במערכת עליונה, ואז יתחילו להתייחס אלינו נכון. אנחנו פועלים על המנגנון שהוא מפעיל את העולם.
חיים: וכשאנחנו מחוברים, מה זה עושה במנגנון הזה?
במנגנון הזה כל הכוחות המנוגדים גם כן מתחברים. והם מייצבים את כול היחס של מערכת הכוחות לנכון כדי לכוון את כולם, לקדם את כולם לחיבור.
דודי: למה האנושות לא לוחצת עלינו, לא מנסה לשכנע אותנו בטוב, למה תמיד בצורה שלילית זה מגיע?
כי אתה לא לימדת אותם את התפקיד של האנושות, את המטרה, אז מה אתה רוצה מהם.
דודי: אני רואה שהם פועלים עלינו בצורה שלילית, וכך זה מחייב אותנו לתגובה כלשהי.
הם מלכתחילה שונאים את השורש הרוחני שלנו, וגם אנחנו שונאים את השורש הרוחני שלנו.
טלי: שנים אנחנו חיים פה ערבים ויהודים ביחד.
זה לא ביחד, אנחנו שונאים זה את זה, אנחנו ממש לא סובלים אחד את השני, ואיכשהו חיים באיפוק גדול.
טלי: נכון. חיים באיפוק, אולי בשכנות לא טובה ולא באהבה, אבל חיים זה לצד זה בהרבה ערים. אז מה קרה דווקא עכשיו שבן לילה נכנס פה כוח הרסני ושובר את הכול, למה דווקא עכשיו?
זה כמו שבכל משפחה קורה, ישנן תקופות שהכוחות מתייצבים יותר ויותר, מתעצבים יותר עד שיש פיצוץ. ויש תמיד איזה גורם חיצוני, רמדאן עוד כל מיני דברים, ואז זה קורה.
טלי: יש אידיאולוגיה שמעוררת אותם? אנחנו רואים שהפעילים בשטח הם חבר'ה מאוד צעירים שנולדו לתוך החיים בישראל.
לא, כי אין להם תעסוקה. ועל ידי זה שאנחנו נותנים כסף וכל העולם הערבי נותן להם כסף, אז מארגנים את הצעירים האלה שיעשו את העבודה. זה בשבילם גם מקור הפרנסה.
טלי: מה צריך להיות היחס הנכון כלפי ערביי ישראל כרגע?
לא צריך להיות שום יחס, צריך להיות יחס לבורא וממנו כבר יחס נכון לערביי ישראל ובכלל לכולם. אנחנו צריכים להיות בסדר.
טלי: נניח שהמצב הזה יירגע והאישה שתלך למכולת תפגוש את השכן שלה שלפני רגע ניפץ לה את החלון, איך מחזירים את האיזון?
אין איזון כמו שלא היה איזון, אבל הוא היה נסתר קצת, ועכשיו הוא יהיה קצת יותר גלוי, זה הכול. השנאה היא נשארת פנימית אצלם, הם לא מסכימים כי כך הבורא מנהל אותם. ואנחנו לא יכולים לעמוד נגד השנאה שלהם, כי בנו אין הצדקה למה שאנחנו עושים, כמה שאנחנו צועקים ורוצים להסביר שאנחנו צודקים. אם אנחנו לא מקבלים את ארץ ישראל כדי להיות עם ישראל, כדי להביא לדרגה הזאת את כל האנושות, אין לנו שום הצדקה להתחיל בזה.
טלי: האם כל המצב הזה הוא בגלל שאנחנו לא עוסקים בתפקיד הרוחני שלנו כעם ישראל?
כן.
שלי: אנחנו שומעים אותך מדבר על חשיבות הצבא, וחשיבות שמירה על בטחון המדינה. והיום אתה שם דגש יותר על התפקיד הרוחני.
אבל אנחנו צריכים גם את המערכות האלו עד שנעשים טובים בעיני הכוח עליון, והוא לוקח את כול הדברים האלה כדי לסדר אותם לפי הבקשה שלנו, לפי ההתחלה שלנו, לפי המ"ן שלנו. אני לא פוסל חס ושלום את צה"ל ובכלל את היגיעה שלנו וההתנגדות שלנו להתקפת הערבים, אני לא פוסל את זה, אני רק אומר שזה לא פתרון, ואנחנו לפחות, אנחנו "בני ברוך" צריכים לתת ביטוי נכון לתפקיד שלנו.
שלי: יש צבא מתפקד, אבל צריך להקים צבא רוחני, העם היהודי צריך צבא רוחני. איך אתה רואה את הצבא הזה, האם כל עם ישראל צריכים להיות חיילים ''בצבא ה''' נקרא לזה?
על ידי הכתבים המיוחדים שלנו.
שלי: האם אתה רואה שיש מציאות שכל עם ישראל שותף לעניין הרוחני שלו, או שתמיד קבוצה יותר קטנה תעשה את זה בשביל כולם?
זו מין פירמידה, צריכה להיות קבוצה, והקבוצה הזאת מחולקת לראש, תוך, סוף. שהראש שלה זה אנחנו, התוך שלה זה אנשים שמצטרפים אלינו מהקהל הרחב, והסוף שלה זה כל יתר עם ישראל.
דודי: מה התפקיד שלנו כקבוצת בני ברוך במצב הנוכחי, כתלמידים שלך שמחוברים כבר בעשיריות, איך אנחנו יכולים להשפיע על המצב?
אתם צריכים קודם כל ללמוד את הדברים האלה, ולהשתדל לקבוע בלב שלכם שהחיבור בינינו זה פתרון לכל הבעיות. ומתוך החיבור בינינו איך אנחנו נשפיע את אופן החיבור, עוצמת החיבור, מטרת החיבור, לדרגות יותר ויותר מטה.
נורמה: ומה אנחנו כארגון הפצה צריכים לעשות? אתה תמיד אומר אתם כתבים צריכים לעשות משהו יותר מקיף.
לקחת את אופן החיבור הנכון, להסביר אותו ולהוריד יותר ויותר מטה לתוך העם, וגם לתוך כל האנושות.
נורמה: זה זמן של התקפה, יש אוזניים יותר פתוחות, לב יותר פתוח למצב?
ישנה סיבה להתחיל את המאמר, ולתפור כלפי כל מיני מקרים שמתגלים את ההסבר שלנו. מה שאין כן בזמן אחר כשהכול עובר יום יום בצורה שאין לך במה לתפוס, אין לך סיבה.
נורמה: יש יותר רגישות עכשיו.
כן.
נורמה: כל זה קורה בדיוק בזמן שבישראל יש פירוד מאוד בולט שלא ראינו הרבה זמן, גם בפוליטיקה, גם כלפי האסון במירון ובכל ספירה של החיים שלנו, ואחר כך מקבלים את המכה הזאת. האם זו הוכחה שאנחנו בונים את המציאות עם התנהגות הפירוד שלנו?
חוסר אהבת ישראל בכל מקום היא הסיבה המרכזית לכל הצרות שלנו.
טלי: האם אפשר להגיד שהמצב שאנחנו מצויים בו כרגע הוא המשך ישיר של תקופת הקורונה עבור עם ישראל?
אני רואה בזה עוד איזה מין חיזוק חיצון שלילי, אני לא חושב שזה כל כך שלילי, שנותן לנו אפשרות עוד יותר להפיץ את שיטת התיקון.
טלי: האם אנחנו צפויים ללחץ נוסף שימשיך שוב ושוב?
אני בטוח ומצפה לזה בקרוב.
דודי: כשאתה שומע אזעקה אתה הולך למרחב מוגן?
אני הולך למרחב מוגן בגלל שכך צריך לעשות כל העם לפי הפקודה ולכן אני הולך, אומנם לא כל כך הייתי רץ בעצמי. גם רב"ש לא כל כך רצה בזה, אבל סידרתי לו מקום מוגן במרתף במלחמת המפרץ, ואז היינו יורדים לשם.
דודי: מה הרב"ש היה עושה במקלט?
היינו יושבים ולומדים משהו, איזה מאמר. אבל בעצם כעיקרון זה נפסק. אחר כך נסענו לאותם המקומות שבדרך כלל הפגזים לא היו מגיעים לשם, הם היו נופלים בדיוק על הבית שלי ברבי עקיבא בבני ברק ואנחנו היינו נוסעים לכיוון טבריה, ירושלים, העברתי אותו לכמה זמן, לעשרה ימים לירושלים.
דודי: בזמן השהייה במקלט, מה אתה ממליץ לקרוא, לחשוב?
ודאי שלקרוא, אני חושב שלקרוא מאמרי בעל הסולם מספר ''מתן תורה'', את קובץ המאמרים האלה, וחומר שיותר מדבר על התפקיד עם ישראל. זה החשוב, שנדע שהזלזול שלנו בתפקיד לנו הוא בעצם הגורם לכל המצב הרע הזה.
טלי: עם איזו תפילה בלב כדאי לכולנו להיכנס למרחב המוגן?
שהלב יהיה המרחב המוגן, שאנחנו נבנה את הביטחון שלנו בחיבור הלבבות. לא יעזור לנו כלום חוץ מזה.
(סוף השיחה)