"שלבי הסולם"

על בחירה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.07.11 – אחרי עריכה

רחלי: הנושא שבחרתי לתוכנית היום הוא "בחירה".

זה הנושא הכי חשוב, "בחירה חופשית".

רחלי: ''בחירה'' בכלל, לאו דווקא ''בחירה חופשית''.

איך יכולה להיות בחירה אם היא לא חופשית? איך אפשר לבחור במשהו?

רחלי: האם יש כזה דבר ''חופשי''?

כאן זו בעיה.

רחלי: אני נמצאת בשלבים מסוימים בחיים שלי ואני צריכה לעשות בחירות, אני רואה את החברות שלי שצריכות להחליט אם ללכת לכאן או לכאן, לקבל החלטה זה דבר מאוד מאוד קשה. אנחנו עושים רשימות בעד ונגד, אנחנו יושבים מתוסכלים, נכנסים למשברים ומגיעים למצבים שאנחנו אפילו אומרים "אנחנו בוחרים לא לבחור", מין התחמקות כזאת כאילו בחרנו בזה, כי אנחנו פשוט עצלנים מדי או לא יכולים להתמודד עם ההחלטה לקחת צד.

איך אפשר לקבל החלטה בחיים שלנו כשאנחנו לא יכולים לדעת מה יהיה בעתיד? אנחנו כאילו נמצאים במצב של עיוורון.

את צודקת. "איזהו חכם הרואה את הנולד"¹. אבל אם אני רואה את הנולד, אז כבר אין לי בחירה, בטוח שאבחר במצב הנכון, בטוב. זאת אומרת, הידיעה כבר לוקחת ממני את הבחירה. אם אני יודע שבדרך זו אני מרוויח ובדרך זו אני מפסיד, אז אין בחירה. אנחנו רוצים שיהיה לנו תמיד ברור אבל בזה אנחנו הופכים להיות לא חופשיים. זאת אומרת, אם אני יודע מראש את הדברים, אין כאן ''בחירה'', זו ''ידיעה''.

רחלי: כשאני לא יודעת, איך אני מתמודדת עם כזה מבוי סתום?

כלומר, באיזה מצב אפשר להגיד שיש לנו בחירה. בחירה היא כאשר אני לא יודע במה אני בוחר, כי אם אני יודע, זו לא בחירה, אבל אם אני לא יודע, אז לפי מה אני בוחר?

רחלי: זאת השאלה, אני במבוי סתום, אז לפי מה אנחנו בוחרים?

אנחנו רואים שבחיים שלנו אנחנו נמצאים ללא בחירה, אלא אנחנו נמצאים בחוסר ודאות ואז אנחנו הולכים לזה או לזה לפי דעת הקהל, לפי מה שאומרים לי, פרסום וכולי.

רחלי: אלה החלטות שצריך לקחת והן מאוד קשות.

אני רוצה קודם כל לברר את המושג ''בחירה'', מה הקטגוריה הזאת. מה זו בחירה לפי מה שלמדת באוניברסיטה?

רחלי: אומרים שאין בחירה, הכול דטרמיניסטי (מחשבות נקבעות לפי אירועים קודמים) או יש נסיבתיות שמובילה את האדם לזה שהוא יבחר כך או אחרת. כלומר או שיש בחירה או שאין, עוד מאריסטו מתחילים את כל הדיון הזה, אבל אין הוכחה חותכת, אין דעה אחת שאומרת אם יש בחירה חופשית או אין בחירה חופשית.

זה ברור לנו. אנחנו שנינו מבינים את החומר הזה.

רחלי: את הפילוסופים.

כן. בכל זאת, אם אני לא יודע כלום, אז איך אני בוחר? אני לא יודע האם הדרך הזו לטובה או זו לטובה, אני לא יכול לבחור. ברגע שאני מבין מהי הדרך המביאה אותי לטובה אז אין בחירה.

רחלי: נכון, מובן שאני אלך אליה.

ברגע שאני לא מבין בדיוק מה התופעה, איך אני בוחר, האם סתם לפי איזו שמועה? זאת אומרת, הבחירה היא תמיד באמצעי הנכון או הלא נכון, בדרך הנכונה או הלא נכונה. איך מראש אני יכול לדעת? בעולם שלנו לא קיים דבר כזה, לכן אנחנו כל הזמן טועים. כשהאנושות מתקדמת, או שהיא יודעת לנחש לפי סטטיסטיקות או לפי הסתברויות, או שהיא לא יודעת ואז זה גורל, מקרה, מזל, מה שאומרים וכן הלאה.

ברוחניות אנחנו הולכים תמיד רק בצורה אחת, "אמונה למעלה מהדעת". אני בוחר בעליון ממני, שהוא נגד דעתי מפני שהוא עליון יותר, והדרגה היותר עליונה היא תמיד הפוכה ממני, היא יותר בהשפעה, היא יותר באהבה, היא יותר בחיבור עם הזולת וזה נגד הטבע שלי, לכן אני רואה שאני לא מסכים עימה ואני לא רוצה לעלות אליה. אבל כל הסימנים האלו מצביעים על כך שזה העליון, ואני צריך לוותר על עצמי ולהתבטל כלפי העליון ואז אני עולה אליו, וזה נקרא שבחרתי נכון, "ובחרת בחיים".²

רחלי: זה קורה ברוחניות. בעולם הזה כשאני מתמודדת מול בחירה מאוד מאוד קשה, האם לעשות את ההפך?

על הבחירה שלנו כתוב, "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"³. אנחנו חייבים בעולם שלנו להגיע לידיעה הטובה ביותר, הבטוחה ביותר, אבל זה כלפי דברים של האדם בעולמו, "לכו ותתפרנסו זה מזה"⁴.

אבל אם אנחנו מדברים על דרך רוחנית, אז הבחירה היא רק באמונה למעלה מהדעת. מה זו ''אמונה למעלה מהדעת''? זו לא אמונה שאני נמצא בה בעיוורון, אמונה למעלה מהדעת נקרא שאני יודע שזו נקראת דרגה יותר עליונה, כי זו דרגה רוחנית יותר, של יותר השפעה ואהבת הזולת, "מאהבת הזולת לאהבת ה'", ואני פועל בזה שאני מתעלה מעל האגו שלי, ואז אני מתבטל כלפיה והיא כמנוף, כמעלית, תיקח אותי למימד יותר עליון.

רחלי: לא נשמע שיש לי שם בחירה.

בדיוק יש בחירה. הבחירה היא מדויקת מאוד, כי אני בוחר במושג שהוא עליון מהטבע שלי. הטבע שלי כולו לקבל והטבע של המדרגה היותר עליונה הוא יותר להשפיע, השפעה לזולת, יציאה מעצמו ואני בוחר בזה. אני לא בוחר בזה ברצון שלי, אני רק רואה שהדבר הזה הוא יותר גבוה ממני ואז אני מחפש עצות, אמצעים, על ידי מה אני יכול להידבק לדרגה יותר עליונה.

כי אני שונא אותה, אני לא רוצה אותה, אני נמצא באגו, אני רוצה לבלוע את כל העולם, וכאן אומרים לי ההפך, תתעלה מעל עצמך. אתה רוצה להגיע לרוחניות? אתה חייב לצאת מעצמך, זו הבחירה. מתי הבחירה מתחילה? כשאני רואה שהמצב הזה יותר גבוה, ובודק איך אני מתעלה אליו, על ידי איזה מנוף.

רחלי: זו לא בחירה, מובן שאני רוצה להתעלות אליו.

לא, כי האגו שלי הרי לא נותן לי.

רחלי: אבל אם אני כבר נמצאת בהכרה שיש לי אגו ומצב אחר יותר גדול, אז אין כאן בחירה.

לא, אני איתרתי את המצב שהוא מצב יותר גבוה כלפיי, ואני רוצה לבחור בו. לבחור בו זה נקרא איכשהו לתמוך בו שהוא יעבוד עליי, שאני אעלה אליו. איך עושים? אני צריך לבחור עכשיו אמצעי שיעלה אותי לדרגה הזאת. בי אני לא מוצא שום אמצעים, שום יכולות, שום התחלות, כלום. אין לי רצון לזה, אין לי יכולת לזה, אני לא יכול להוציא את עצמי בשערות ולהעלות את עצמי לדרגה יותר עליונה. איך אני עושה?

כאן ישנה הבחירה. איפה הבחירה? בחירה ב''סביבה טובה''. אני צריך עכשיו להתכלל עם הסביבה שהיא תעלה לי את החשיבות של הדרגה היותר עליונה לעומת הדרגה שלי, על אף שהדרגה היותר עליונה היא נגד הטבע שלי.

כנגד חוסר הרצון לעלות אליה, כנגד הדחייה ממנה, הסלידה ממנה, החברה צריכה לספק לי כוח, כך שהכוח לעלות, החשיבות של המדרגה היותר עליונה תהיה יותר מהרצון האגואיסטי שלי, ואז אני אבחר בזה. כמו שאנחנו מקבלים כל מיני השפעות מהסביבה. נניח הסביבה אומרת לי עכשיו, אתה צריך לקנות ב.מ.וו, ואני רואה שאם אני לא קונה ב.מ.וו, בעיני החברה אני כלום.

רחלי: אני בוחר להשתתף בסביבה הזאת למטרה אגואיסטית, שהיא תביא אותי יותר גבוה. אז זו גם לא בחירה, כי הלכתי לפי האגו.

אבל כאן אני בוחר בסביבה נגד האגו שלי. אני הולך לסביבה "על ארבע" מה שנקרא, אני הולך ממש בכוח לסביבה, ובכוח נכנס בה. אני רוצה ולא רוצה שהם ישפיעו עליי.

רחלי: קשה לי להאמין שמישהו מהתלמידים שלך שמגיע לשיעור בוקר לא רוצה להיות שם.

לא, אבל אם הוא בא לשיעור בוקר זה לא מספיק כדי להימצא בבחירה. הוא צריך בשיעור בוקר, בזמן שהוא נמצא ויושב בין כולם לבטל את עצמו כלפי האחרים כדי לקבל מהם את הערכת השפעת הזולת, את אהבת הזולת. הוא צריך לבטל את עצמו במחשבה, בכוונה שלו. זה עיקר העבודה שלנו.

רחלי: אבל הוא עושה את זה כי הוא רוצה.

הוא לא רוצה. הטבע שלו לא נותן לו לעשות זאת, ולכן הוא כל הזמן נמצא במאבקים, כל רגע ורגע, כניסה, יציאה, עוד, ולא, עוד, ולא. הוא כל הזמן נמצא בבירור עם עצמו, אני רוצה שהסביבה תשפיע עליי או לא? אני צריך להתבטל כלפיה או לא?

האם הם באמת גדולים כגדולי הדור ואני נמצא ביניהם, והם מעריכים את המטרה ואני רוצה להידבק אליהם, להיות כקטן כך שישפיעו עליי, ואז יהיה לי כוח ורצון לעלות באמת לדרגה הזאת על אף שאני לא רוצה, ובזה אני אצטרך לוותר על עצמי. כל הזמן יש מאבקים, כל הזמן יש מלחמות פנימיות כאלו. ואז כל רגע ורגע שהוא נמצא במצב של סטרט סטופ, בקליקים כאלה, במגעים כאלה, זו בעצם הבחירה.

הוא כל הזמן נוגע ולא, נוגע ולא,. זה נקרא "כי מציון תצא תורה"⁵, כי מהיציאות האלו, שאני רוצה לבוא אליהם ונזרק בחזרה, עוד לבוא ונזרק, "כי מציון תצא תורה", מהיציאות האלה באה אליו "תורה", האור המחזיר למוטב ומתחיל לעבוד עליו.

זאת אומרת ישנו אני, שביררתי את המדרגה היותר עליונה, שהיא השפעה לזולת, ואני לא רוצה את זה. יש לי איזה תיאור מה נקרא ''השפעה לזולת'' ''אהבה לזולת'', זה מעליי, מעל הטבע שלי, אני לא מסוגל להגיע לזה, יש חתך ביני ובין המצב הזה. ויש ''סביבה'' שמוסיפה לי חשיבות של המדרגה העליונה הזאת ואז נותנת לי אפשרות על ידי האור המחזיר למוטב לעלות.

יש כמה מרכיבים שעוזרים לי לממש את הבחירה. אני, הסביבה, המאור המחזיר למוטב והמדרגה העליונה יותר שהיא השפעה, שהיא המדרגה הרוחנית, וכך אני מבצע, מממש. לכן רק ברוחניות יש בחירה חופשית. לכן רק במימוש הזה, אם אני מבצע את הפעולה, זה נקרא שאני בונה בי "אדם", הדומה לבורא, כי אני רוכש את תכונת ההשפעה והאהבה.

רחלי: כן, אבל הבורא לא בוחר, כי הוא כולו טוב, אין במה לבחור.

נכון, אנחנו בוחרים.

רחלי: במה זה דומה לבורא?

בתכונה, אני בוחר באותה תכונה כמוהו. לכן אני נקרא "אדם", אני דומה לו, אני בונה בי את האדם. כי כולם "כבהמות נדמו"⁶, ובזה שאני מממש את עצמי בצורה כזאת, אני נקרא אדם, "אתם קרויים אדם"⁷, מי שמממש את עצמו על ידי המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה".

רחלי: כותב בעל הסולם "אמת הדבר ונכון מאד, שהשי"ת בעצמו, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב, דהיינו, על ידי שנותן לו, חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים, המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן. שבהכרח, נעתק האדם ובורח מהם, בזמן, שיראה לו, אפילו כמציץ מן החרכים, איזה מקום שלוה, להמלט שמה, מהחיים האלו, הקשים ממות."

"ודבר הבחירה של האדם, היא רק לענין החיזוק. כי ודאי, עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן, עד שיזכך גופו, ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם..." ובהמשך "...ובטרם שמגיע לזכוך הזה, נוהג ודאי בחירה, להתחזק בדרך הטוב,".

על ידי הסביבה אני כל הזמן מתחזק לבחור בהשפעת יתר מעליי.

רחלי: אמרת "ובחרת בחיים".

זה נקרא החיים הרוחניים, חיי השפעה. כי אחרת "רשעים בחייהם נקראים מתים"⁸. "חיים" זה נקרא צורת ההשפעה שאני שורה בה שרכשתי אותה. אם אני מקבל בתוכי, זה נקרא "מוות", כי אז אני מרגיש רק את החיים הבהמיים והעולם הזה ולא יותר.

ואם אני נמצא בהשפעה, אז אני מרגיש את המציאות מחוץ לי וזה נקרא "העולם הרוחני". אני מרגיש את עצמי בלתי מוגבל, בכלל לא תלוי בגוף שלי, לא שייך לגוף שלי, ואז זה נקרא ''חיים'', כי אני לא תלוי, הגוף יכול למות ואני נמצא בחיים האלו בכל זאת, ממשיך. על החיים האלו מדברים.

רחלי: האם אני יכולה לאמץ משהו מהאלמנטים הרוחניים שאתה מדבר עליהם בנושא בחירה כשאני נמצאת בנקודות של קבלת החלטה בחיים שלי?

כמה שיותר קרוב להגיע להשפעה.

רחלי: אם חברה שלי צריכה להחליט אם לקנות דירה או לא, איך זה קשור להשפעה?

זה לא קשור. בעניין הזה "חכמה בגויים תאמין"⁹. צריכים ללכת לאנשים מומחים שיגידו לך אם כדאי או לא. אם עכשיו השוק בעליה או בירידה, האם זה אזור טוב וכן הלאה, צריכים לפעול לפי "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"¹⁰, זאת אומרת, לבדוק לפי הידיעה.

רחלי: ועניינים של הלב?

גם. לעניינים של הלב, הבטוח ביותר הוא שצריכים לבחור במה שקרוב לנו, כי לפי החוק הרוחני שאנחנו לומדים, אנחנו רואים שהחוק העיקרי בבריאה הוא חוק השתוות הצורה. ולכן אם אני בוחר מישהו, אז אני צריך לבחור בחיים שלי מישהו שמאוד מאוד מתאים לי. אם הוא לא מתאים לי, אז אולי טוב לי כך לפעמים להתפלפל איתו, כך עם אנשים שונים. אבל כדי לחיות אתו אני צריך שהוא יהיה אדם מאוד קרוב, מאוד דומה לי, שנבין זה את זה ללא מילים, שקיבלנו חינוך דומה או שאנחנו דומים באופי שלנו, בהסתכלות, בכול.

רחלי: בוא נדבר על חופש. הרי אין חופש. לפי מה שהבנתי אין חופש בעולם הזה.

זה החופש.

רחלי: בעולם הזה?

לא. בעולם שלנו כולם "כבהמות נדמו", ברמת העולם הזה כולנו נפעלים על ידי רצון לקבל ששולט בנו.

רחלי: אבל כן מדברים על זה שאנחנו מובדלים מהבהמה.

אדם בעולם הזה?

רחלי: בעולם הזה לא?

לא. הוא רק לא יודע. הבהמה נפעלת על ידי הטבע בצורה מוחלטת, ואז היא לא טועה. לאדם בעולם שלנו יש כביכול חופש בחירה, כביכול, והוא משתמש בו לא נכון, כי אין בידיו שום דבר כדי שיוכל לדעת מה לעשות ולכן הוא כל הזמן טועה. מה זאת אומרת טועה? הוא לא טועה בשום דבר. האמת שאף אחד בעולם שלנו לא טועה בשום דבר. כולנו נפעלים מאחורי הקלעים, כולנו בובות על חוטים, רק שאת החוטים האלה אנחנו לא רואים.

רחלי: האם אתה כן מאמין בדטרמיניזם, שהכול קבוע מראש?

ודאי.

רחלי: אבל כתוב "הרשות נתונה".

אבל למי הרשות נתונה? למי שמגיע לבחירה, למי שנקרא "אדם", מי שמתחיל לפתח את עצמו על ידי האור המחזיר למוטב. לפני זה כולם "כבהמות נדמו". אדם בחיים האלה מתקדם רק על ידי זה שהאגו גדל בו. והוא מסכן, כי כשהאגו גדל הוא לא יודע מה לעשות. בבהמה האגו לא גדל, לכן היא יודעת הכול היום כאתמול. אבל אצל אדם שיש לו כל פעם אגו מוגבר, הוא לא יודע מה לעשות היום, כי אין לו שום ניסיון מאתמול.

רחלי: ואז הוא בא לסופר ורואה מאה מוצרים שנראים אותו דבר והוא לא יודע במה לבחור, מה האופציות.

נכון. זאת הבחירה. לחוסר הידיעה אנחנו קוראים בחירה. זה לא נכון, כי לפי מה אני בוחר אם זה חוסר ידיעה? חוסר הידיעה לא נותנת לי בחירה, בזה כולנו טועים. לכן בעולם שלנו אנחנו מתקדמים כמו שהתקדמנו עד לדורנו היום, על ידי האגו שכל הזמן דחף אותנו. לאן? קדימה וקדימה, אבל למה ולאן לא יודעים. כך אנחנו מתפתחים וכל הזמן טועים, ושוב בורחים מהרע או רצים לטוב, עד שאנחנו מגיעים לנקודת משבר.

היום יש לנו נקודת משבר. היום כולם נמצאים לפני בחירה, כמו שמסופר בהר סיני, היום כל האנושות מתקדמת למצב הזה. היום אנחנו צריכים לבחור בערבות, בבחירה חופשית, בלהתחזק על ידי סביבה טובה. אתם מסכימים להיות "כאיש אחד בלב אחד"¹¹? היום העולם הגלובאלי, העולם האינטגרלי מזמין אותנו לזה ואומר, אם לא תעשו זאת, אז "כאן יהיה מקום קבורתכם"¹². היום דווקא האנושות מגיעה למצב שמכאן, מרגע זה והלאה, כולם מתחילים לעלות לדרגת האדם. עד כאן היינו "כבהמות נדמו".

רחלי: אבל כשאתה אומר לי "כאיש אחד בלב אחד", עולם אינטגראלי, תיכנסי לסביבה והיא תשפיע, אני מרגישה שאתה דווקא לוקח ממני את החופש שלי. כמו שבעל הסולם כותב, "וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי". לקחת ממני את ההרגשה שלי בעולם הזה של הבהמה, לקחת את ההרגשה שאני רחלי, אינדיבידואל, ושמת אותי חלק ממכונה.

גלגל מיוחד בין כל יתר הגלגלים.

רחלי: אני רואה את עצמי כבר כמו באיזה פאזל משונה כזה, ואני מאבדת את עצמיותי, אין לי חירות של תנועה.

אין, כי מיליארדי גלגלים מסתובבים סביבך ואת מסתובבת איתם יחד. את לא יודעת, אבל הם כולם בעצם מייצבים אותך, את התנועה שלך, את הכול. את בעצמך כלום.

רחלי: איך אפשר להסביר את זה לבן אדם בריא?

האדם נמצא כעיוור, כמסכן שלא יודע. כמו ילד קטן שמסתכלים עליו ומפקחים עליו, אבל לו נראה ששכחו אותו בבית והוא נמצא לבד ומתרוצץ בחדר שלו והכל כביכול חופשי. זה נדמה לו. גם לנו כך נדמה, מפני שהכוח העליון הוא נסתר, אנחנו לא מרגישים את המנגנון שבו אנחנו נמצאים. אבל זה בסך הכול מפני שההרגשה שלנו היא עיוורת, כמו תינוק שחושב שהוא חופשי.

רחלי: אבל יש אנשים שיקראו את המשפט הזה, ויגידו שעדיף להיות בלי בחירה חופשית.

אולי עדיף להיות בלי בחירה, אבל הייסורים והחיים מחייבים אותנו להכיר את המערכת שבה אנחנו נמצאים. היום אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית, כשכולם קשורים זה לזה מאין ברירה. הרי המשבר הזה מגלה לנו את הדברים. אם כך, האם עלי לגלות את זה על ידי הייסורים? יותר טוב שאפתח את חכמת הקבלה ואדע את המנגנון שבו אני כבר קיים בעל כורחי, ואז אני אברר בתוך המנגנון הזה מהי הבחירה החופשית שלי. אני אגלה לך סוד על מהי הבחירה החופשית, אני יכול להיות הגלגל היחידי שמסובב את כל יתר הגלגלים. האם זה לא חופשי? כן.

רחלי: איך? אני מוכנה.

זה באמת כך. אם אני קובע שאני לוקח על עצמי את כל ההשפעה לזולת, שאני לוקח את כל החסרונות של הזולת כחסרונות שלי, אז אני בזה קונה אותם כביכול, ואני מתחיל להשפיע להם.

מה זה נקרא השפעה לזולת? השפעה לזולת זה שאני לוקח את החסרונות שלהם וממלא אותם. על ידי זה אני מסובב אותם, ואז יוצא שאני הגלגל הראשי כלפיהם. בזה אני לא גונב את חופש הבחירה מהם, כי המכונה הזאת פועלת במיליארדי חתכים, כל אחד חופשי כלפי האחרים, ואף אחד לא לוקח את החופש מהאחרים, כי כל אחד פועל מהתכונות המיוחדות שלו. אני מסובב את האחרים עם התכונות שלי שאין לאף אחד אחר, ואם אני אחסר, אז לא תהיה בהם שלמות והם לא יוכלו להסתובב. וכך כל אחד מהם גם מסובב את כולם, כל אחד לפי התכונות המיוחדות שלו. יוצא שאנחנו כמו איברים בגוף, שכל אחד חשוב, כי בלעדיו הגוף לא מתקיים.

רחלי: אני אקרא את הקטע על זה. "הגוף עם אבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו." וכולי.

כלומר כל אחד מאיתנו חשוב כמו כל הגוף, כי בלעדיו לא תהיה שלמות. אפילו תא קטן, החלק הקטן ביותר בגוף, אם הוא לא עושה את העבודה שלו, אז חסר לגוף. אנחנו לא מרגישים עד כדי כך, אבל בשלמות הכללית של כל מערכת הבריאה זה כך. ולכן כל אחד חופשי וכל אחד חשוב כמו כולם, כמו כל הגוף הכללי, כמו כל הנשמה הכללית שהבורא ברא.

רחלי: כשהיית צריך למכור לי את הנושא הזה, התחלת בזה שאהיה חופשית, מכרת את זה לאגו שלי ובעצם לא השארת לי בחירה, כי מובן שאני ארצה את זה. אבל למעשה אתה גם לא משאיר לי חופש בחירה בזה שאתה אומר לי שזה הטוב היחיד.

לא, הבחירה היא באמת "להיות עם חופשי בארצנו", זה המצב החופשי, להיות עם חופשי בארצנו, ברצון. "ארץ" זה רצון. להיות חופשי ברצון שלי אני יכול אם אני לוקח את כל הרצון האגואיסטי הגדול שלי שעוד יגדל, עוד יראה לי את עצמו, כי יש שם מערכת גדולה של קליפות, של טומאה, ואני אהפוך את כולה לטוב. זה נקרא להיות חופשי, שאני אשלוט עליה, על המערכת הזאת של האגו שלי, של היצר הרע שלי, אז אני אהיה חופשי. מה שאין כן עכשיו גם כך אני תמיד נמצא בה ואני מנוהל על ידה, רק שאני לא רואה את זה, לא יודע על זה.

לכן ככול שהאדם יפתח את העיניים, הוא יגלה שהוא לא חופשי, לעומת זאת יש לו יכולת להגיע לחופש. לכן "מוסיף דעת מוסיף מכאוב", אבל יש לו גם מנוף להגיע באמת להיות חופשי כמו הבורא. אנחנו מגיעים לאותה מדרגה, וכמו שהוא אחד יחיד ומיוחד וחופשי בכל ומעל הכול, כך גם אנחנו. ולא נמצאת כאן סתירה, שאם הוא ברא אותי, אז אני כביכול תלוי בו, אלא אנחנו נמצאים בקומה שווה, בדבקות. עד כדי כך החופש שלנו יהיה חופש אמיתי.

רחלי: האם מגיע מצב שבו אנחנו כבר לא עושים בחירה בכל מדרגה?

נכון. אחרי שאנחנו מתקנים את כל האגו שלנו, אין לנו יותר בחירה, אנחנו נמצאים בטוב ומטיב, בטבע של טוב ומטיב, ואז הבחירה נעלמת, אנחנו כבר נמצאים מעל החופש הזה. הבחירה היא רק בתנאי שיש לנו לאן עוד לעלות. אבל כשהגענו לכל העליות, כשהגענו למצב הטוב ביותר, אז גמרנו, אין בחירה ולא צריכים אותה יותר, כי אנחנו שלמים. לשלמות גם אין בחירה. זאת אומרת, אין בחירה בעולם הזה, כי אנחנו לגמרי בהמות. ואין בחירה בסוף המדרגות, בסוף הסולם, כי שם כבר הכול מושלם. הבחירה היא רק לעלות בסולם המדרגות, וזה מה שאנחנו עושים.

רחלי: אתה מבין שבעולם הזה אתה די מייאש אותי, כי אין לי חופש בחירה, אני מרגישה שכביכול כל מה שנשאר לי לעשות זה לזרום עם כל דבר שנקרה בדרכי. מובן שאני אלך לפי המנטאליות שלי, לפי התרבות, לפי מה שחונכתי בבית, לפי מה שהסביבה אומרת לי, אבל אין לי באמת נגיעה בדברים, אז בעולם הזה אני כביכול משותקת.

נכון. בעולם הזה "כולם כבהמות". אבל מזה שאת יודעת שבעולם הזה אין לך שום בחירה, והבחירה היחידה שלך היא לעלות לרוחניות, לכן מאין ברירה, כי זו הבחירה החופשית היחידה וכדאי להיות אדם, כדאי לממש את זה, אז את פונה לסביבה הנכונה ובעזרתה את מממשת את זה. ואני שוב אומר, כל האנושות עומדת מול הנקודה הזאת, וחייבת לארגן לעצמה סביבה נכונה כדי להתחיל לעלות. אחרת אנחנו נמצאים תחת מכבש התפתחות קשה מאוד. לכן נבחר להיות בני אדם.

רחלי: ייאשת אותי, הפחדת אותי, וכל מה שנשאר לי זה לבחור, אז אני בוחרת.

כן.

(סוף השיחה)

---

1. "איזהו חכם הרואה את הנולד" (תלמוד בבלי, סדר קודשים, מסכת תמיד, דף ל"ב, א' גמרא)↩

2. דברים ל', י"ט↩

3. "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו', ע"ב)↩

4. "לכו והתפרנסו זה מזה" (סדר זרעים, מסכת ברכות דף ג', תלמוד הבבלי)↩

5. ישעיה, ב', ג'↩

6. תהילים מ"ט, י"ג↩

7. "אתם קרויין אדם" (מסכת יבמות ס"א, תלמוד בבלי)↩

8. "רשעים בחייהן קרויים מתים" ברכות יח, ב; בר"ר לט, ז↩

9. מאמרי חז"ל↩

10. "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" סנהדרין ו', ע"ב↩

11. רש"י על שמות י"ט, ב'↩

12. "שם תהא קבורתכם" (שבת פ"ח, א')↩